קוואנטום של נחמה

שם רשמי
קוואנטום של נחמה
שם לועזי
Quantum of Solace
סרט מס' 22 בסדרת ג'יימס בונד

Quantum of Solace

בימוי: מארק פורסטר
תסריט: פול האגיס, ניל פורביס, רוברט וייד
שחקנים: דניאל קרייג, אולגה קורילנקו, מתיו אמלריק, ג'ודי דנץ'

במשך שנים ג'יימס בונד ואני חלקנו זוגיות. קצת אירוני עבור גבר רודף שמלות כמוהו – אבל זה עבד. ידענו מה לצפות זה מזו, ולא רק שלאף צד לא היו טענות, אפילו ניתן לומר שהייתי מאושרת. ועכשיו הוא השתנה. זה כבר לא בונד.

לא, ברצינות. 'קוואנטום של נחמה' הוא הכל חוץ מסרט בונד. קודמו בתפקיד, 'קזינו רויאל' שהתחיל את הסדרה מחדש, חרג גם הוא מהשטאנץ הרגיל – אבל השינויים שלו היו מתבקשים ומרעננים, וצפנו הבטחה לעתיד טוב יותר. 'קוואנטום של נחמה', לעומתו, מתעלם מהמותג בכוונה תחילה, מחריב אותו ומנסה להיות משהו אחר לחלוטין. שזה בסדר לפעמים, אבל…

זה לא בונד.

שלא כמו כל הסרטים שבאו לפניו בסדרה, 'קוואנטום של נחמה' הוא המשך ישיר ל'קזינו רויאל' – הן מבחינת עלילה, והן מבחינת דמויות מפתח מהסרט הקודם, שחוזרות להופיע גם הפעם ומבלבלות את הצופים בעלי הזכרון הקצר. בונד שבור הלב מנסה להגיע לארגון שדפק לו את החיים בסרט הקודם, ומגלה ש"להם" יש זרועות בכל מקום, אבל באמת בכל מקום. כהרגלו, בונד מתברר כסוכן עצמאי מדי, וכשסבלנותה של M נמתחת עד לקצה גבול היכולת והרבה מעבר לו, היא מבטלת לבונד את כרטיסי האשראי ומניפת הדרכונים ומותירה אותו צודק יותר וחכם יותר מכולם, אבל לא מסוגל לקנות עם הצדק במכולת.

בעודו משאיר שובל גופות בכל אשר ילך, בונד מתוודע לקמיל העוינת (אולגה קורילנקו, 'היטמן', בפרצוף קשוח), שמחפשת נקמה משלה, ולאיש עסקים חלקלק (מתיו אמלריק), שלא ברור בדיוק מה הקשר שלו למשימה של בונד או להשתלטות על העולם – אבל מה שזה לא יהיה, זה כולל רודן זעוף פנים ודיונות חול מדבריות בבוליביה. אז סליחה, אבל אם יש משהו שלמדתי, זה שכדי להיות הנבל הראשי של הסרט – ובפרט אם זה סרט בונד – אתה צריך להטיל אימה, להיראות מסוכן, או לכל הפחות להפסיק לחייך לפעמים.

זה לא בונד.

קחו כל אחד מסרטי בונד הקודמים והפשיטו אותו מכל השטיקים והמאפיינים, ותקבלו סתם סרט. וזה בדיוק מה שקורה כאן: בונד לא אומר אף משפט מפתח, לא משתמש בגאדג'טים, לא שותה את המשקאות הנכונים ולא מזיין. סצינת תינוי האהבים היחידה שנכנסה לסרט נראית כאילו נדחפה בכוח, כדי לצאת ידי חובה, והיא ייצוגית בלבד. ולא רק שהוא סתמי, 'קוואנטום של נחמה' הוא סרט סתמי שעשוי רע. בונד עושה ב'קוואנטום' כל מיני דברים, ובהיותו טיפוס שלא מסוגל לשבת על התחת יותר מדקה אחת ברציפות, לפעמים נדמה שהוא פעלתני כנמלה בכוס סוכר. בונד רץ במעלה מדרגות כאן, צופה מרחוק כשהוא ישוב על אופנוע שם ועושה עוד כמה דברים שיוצרים רושם שהוא עסוק – אבל רוב הדברים האלה לא נכנסים אצלי תחת ההגדרה "אקשן". רק לעיתים רחוקות בונד נזכר להתערב במהלך העניינים בצורה אקטיבית יותר, כזו שגם תערב מכות, שלא לומר יריות ומרדפי סירות. אלא שגם אז כל פוטנציאל המגניבות הזה מוטח הצידה באלימות לנוכח העריכה האיומה. עם מצלמה שמיטלטלת כאילו היתה באמצע חקירת שב"כ, וכששום שוט לא נמשך יותר ממאית שניה, אף פעם לא ברור מי רץ לאיזה כיוון, מי מרביץ למי, מי יורה על מי, ומי גנב את העוגיות שבמטבח.

ב'קזינו רויאל' כבר למדו שלבונד של דניאל קרייג יש צד פגיע רגשית, ושניתן לשבור את ליבו – אם כי לא ידענו שהוא ימשיך להתבכיין על זה עוד סרט שלם אחר כך. הפעם גם ג'ודי דנץ', הלא היא M, הופכת לאנושית יותר ופחות קרת רוח. 'קוואנטום של נחמה' אפילו מוצא אותה כשהיא מורחת קרם פנים! כפי שאתם אולי אוהבים את הבונד שלכם אינטליגנטי ואדיש, כך אני אוהבת את M כשהיא חזקה וגאה, מופת של שליטה. הגילוי ש-M מסוגלת ליפול או להיות מבולבלת או נבוכה לא תרם להרגשה שאני בסרט הנכון.

זה לא בונד.

'קוואנטום של נחמה' לא מספק את הסחורה באף אספקט. לא כסרט בסדרת ג'יימס בונד, ולא כסרט אקשן רלוונטי. הנסיונות שלו לשבור את המיתוס של בונד התבררו כמוגזמים, ובמקום סרט מרענן, קיבלנו מסע מפרך במדבר. הצילום והעריכה האיומים של האקשן לא נותנים ליהנות אפילו ממנו.

זה לא בונד, וחוץ מזה, זה גם לא סרט מי יודע מה.