במקור:
במאי: בועז יכין
תסריט: גרגורי אלן הווארד
שחקנים: דנזל וושינגטון
(לא ההוא עם הזמם),
וויל פאטון, קיפ פארדו, ראיין גוזלינג
בחיי שלא ידעתי שזה סרט של דיסני. נשבעת לכם. אחרת לא הייתי הולכת.
אבל אם אני כבר כאן – אז לפחות נמצה את העסק, נראה ת'סרט בכיף, ככה…
בשיחה מקדימה באיציק, שאל אותי הקורבן המיועד לאיזה סרט הולכים.
"הו!" קלדנתי בשמחה, "זה סרט על חברות, על ידידות אמת, על היכולת לקבל את השונה – את השחור. הולכים לסרט על מאבק כנגד כל הסיכויים, על מאבק כנגד דעות קדומות. והידעת? – זה סרט שמבוסס על סיפור אמיתי"!
"הולכים לגברים עם כבוד?" הוא ניחש.
לא. לא הלכנו לדה-נירו החדש, אבל באיזשהו שלב, בין צחקוק לקולות גועל, כבר התחלתי לחשוד שבאמת נכנסתי לאולם הלא נכון.
בתחילת הסרט, בלי שביקשתי בכלל, באה איזה מישהי ומתחילה לספר לי איך פעם היה דבר כזה, גזענות קראו לו, שבבסיסו שתי הנחות: כושים יודעים לשחק כדורסל. טוב, האנחה השניה קשורה גם היא לכהי העור, אך לא לביקורת, מה גם שטרם בחנתי אותה מקרוב.
וכה מספרת המישהי:
היה היתה פעם עיירה כזו, אלכסנדריה קראו לה (על אף שהתרגום מתעקש על 'אלקסנדריה'. לא עקרוני). כולם – ללא הבדלי דת, גזע, צבע ומין – חיו שם באושר ועושר, ולא היתה גזענות. עד שהחליטו לאחד את שני בתי הספר באזור – של הלבנים, ושל השחורים – לבי"ס אחד, בו ישררו שלום, אחווה ורעות, והשמש תפזז בין העצים (ובקן לה 3 ביצים). כתוצאה מכך באו כמה אמהות ועמדו עם שלטים שכתוב עליהם "אמרו לא להסעות בית הספר!" (אם מישהו שראה את הסרט יכול להסביר לי את הקשר, אני אשמח), אבל עדיין לא היתה גזענות, למעט שני מקרים מתועדים, שאפילו לא תופסים מבחינה סטטיסטית.
נראה שמה שהכי עניין את אנשי העיירה הזו, היתה נבחרת הפוטבול. אולי זה בגלל שבשנת 71' המעודדות עוד לא ידעו לעשות תרגילים מסובכים יותר מ"מי אנחנו? הטיטאנים! מה אנחנו? הטיטאנים!". אחרי "מעודדות צמודות" כבר היו לי ציפיות משוק הבשר הזה, ולגלות שלא היתה שם אף בלונדינית היווה אכזבה כבדה, מה גם שהחצאיות שלהם היו ארוכות מידי לטעמי.
ה"בעיה" (בעיה? מישהו ראה שם שמץ של בעיה?) מתחילה כשלנבחרת מתמנה מאמן (בשבילכם: אבא) פוטבול שחור. מה זה שחור – כושי סמבו. המאמן הקודם (מ"כ לבן ובעל פנים שמעידות על חכמה) מסתפח על תקן מאמן משנה (אחד משלושה-ארבעה מ"כים אחרים), וכולם יצאו שמחים וטובי לב (ומעונבים כדבעי) למחנה אימונים.
אם שניה לפני העלייה לאוטובוסים ניסו לרמוז לכם שהשחורים לא אוהבים לבנים ולהפך, הרי שבאוטובוס כולם ישבו ליד כולם, כאילו כלום.
פה הסרט מציג אותנו למאפיין נוסף של הגזע השחור: כולם תמיד שרים Soul. באיזשהו שלב זה כבר נראה מאולץ.
המחנה, כמו כל מחנה אימונים הוא בעצם מיני-טירונות, רק בלי הנשק.
השחורים, כדרכם של שחורים, שרים Soul גם במחנה. הלבנים שרים איתם, או שרים דברים אחרים שהם לא Soul ועל כן מתויגים מיד כ"סיוט".
כשהם לא שרים, הם מאוחדים בזעקת הקרב: "צד שמאל – הכי חזק!", "צד שמאל – הכי חזק!". מילא שלא הבנתי מה זה אמור להביע, אבל כשצועק את זה בחור שנראה כמו מוטציה גנטית, אני מתחילה לאבד את הסבלנות.
למחנה האימונים הקשוח מצטרפת גם הבת של אותו מ. אבא (מ"כ לבן, אחד מעוד שניים-שלושה), אם כי מעצם היותה בת, ניתנת לה פריבילגיה: היא לא צריכה לקום באמצע הלילה בשביל לצאת לריצה קלילה ביער ("בשביל לחזק את הנשמה").
עכשיו, תבינו, הסרט הזה, מעצם היותו דיסני, אמור להעביר מסרים חינוכיים. אני לא יודעת מה הקתולים אמרו על זה בארה"ב, אבל מה שאני למדתי, אישר את אמונתי עד כה: אסור להביא ילדים לעולם. אסור!
המ"כ הראשי למשל (זה שלא מכנים אותו 'אבא', וכו'), לא היה מסוגל לקלוט מסר כזה פשוט, ועד היום מחובר לו לרגליים משהו קטן, מתולתל וצווחני (לא יקירי, לא דיברתי על ניקול קידמן בצעירותה). הדבר המתולתל והצווחני נדחפת לכל מקום, מקללת, מורטת שיערות ביאוש על כלום, וקוראים לה שריל. בעצם, לא צריך לקרוא לה. היא באה לבד.
אין לי שומדבר נגד ילדות שמתנהגות כמו טום-בוי. להיפך. גם אני הייתי ככה. אבל, אם לצטט את היושב לצידי (שעד הרגע האחרון עוד קיווה שנלך ל"גברים עם כבוד"), הרי שכאשר הסרט יגיע בגרסת הדי.וי.די, הוא מתכוון לצפות בו, ולו רק בשביל העונג שגלום בלחיצה על Mute בסצינות בהן מופיעה הסיוט הצווחני, או בשביל להקפיץ אותן לטראק הבא.
"את לא חושבת שזה נורא פתטי שבני שלושים ומשהו צריכים לשחק נערים בגיל התיכון"? שאל שותפי לחוויה המרנינה כשעמדנו לצאת.
"נכון", הנהנתי. אבל אח"כ בבית, רצתי ל-IMDb, התנ"ך של הסרטים, ובדקתי. למחצית מהשחקנים לא צוינה שנת לידה. עבור החצי השני, נדהמתי לגלות שפרט לשחקן אחד בן 32, גילאי השחקנים האחרים נעים בין 18 ל-23.
המסקנה המתבקשת היא שהיפיוף החמוד ההוא, זה שכונה "סאנשיין", הוא לא חטיאר זקן כמו בראד פיט. "סאנשיין" – לטובת הקהל הרחב – הוא קוורטרבאק שנטיותיו המיניות אינן ברורות, ולאף אחד גם לא ממש אכפת, כזה שכל הבנות בסרט מייד חטפו עליו קראש. גם אני. אפילו שהוא בלונדיני.
"סאנשיין" גם עושה טאי-צ'י, וכמו שכבר הספקנו ללמוד ב"מעודדות צמודות", אומנויות לחימה זה חשוב. שם זה שימש לריקוד. פה הוא מפיל בקלילות את אחד משחקני היריב בתרגיל שלקוח הישר מספרי ג'ודו.
אני לא אגיד כלום נגד הקלישאתיות של הסרט. באתי במטרה מוצהרת לראות משהו קלישאתי שלא מחייב חשיבה. ודווקא בגלל זה התאכזבתי: מצאתי את עצמי בוהה במסך ומתאמצת להבין מה לעזאזל קורה שם.
זה מתחיל מהקונספט – נבחרת פוטבול: יש ארבעה מאמנים (אם כי הסרט מתמקד בעיקר בשניים מהם), יצור אחד, ושתי קבוצות בנות 11 שחקנים כל אחת (הגנה והתקפה), וזה עוד בלי שחקני ספסל-שאח"כ-הופכים-לכוכבי-הקבוצה-הראשיים. בספירה מהירה זה נותן לנו כ-30 דמויות. ואז אומרים לי שצריך לסלק את 'רב' מהנבחרת.
ארררר… תזכירו לי מי זה 'רב'?
משחק הפוטבול עצמו, כך למדתי, זהה למשחק הקווידיץ' של סדרת ספרי הארי פוטר: גם אם הקבוצה נמצאת בהפסד נוראי, הרי שברגע שמישהו זורק את הכדור (או תופס את הסניץ', אם תרצו), מייד הקבוצה מוכרזת כמנצחת בהפרש ניכר.
הסרט דווקא סביל. רק מה, חבל שהתסריטאי לא עשה שיעורים לפני זה. כשהמאמנים נואמים במלוא הרגש בפני שחקני הפוטבול, עד כמה הטיטאנים המיתולוגיים היו חזקים יותר מהאלים, זה טיפה מביך – למה לספר רק חצי אמת? למה לא להזכיר איך הטיטאנים גמרו?
ולפעמים הטעויות האלה מצחיקות: "אתה כמו סופרמן בשבילי", משתפך השחקן השחור לחברו הלבן שהפך משותק מהמותניים ומטה עקב תאונה: "איך יכולת להיהפך למשותק? הרי סופרמן אף פעם לא נפצע". שנזכיר לו מה קרה לסופרמן?
כן רבותי, הקיטש חוגג.
סופרמן הנכה, למשל (להזכירכם: מבוסס על ספור אמיתי) – מה אכפת לו להיות נכה: הרי יש אולימפיאדה מיוחדת לנכים והוא לא יצטרך להפסיק את הספורט (הו!). למען הקיטשיות שבדבר, הוא גם זכה בכמה מדליות. אח"כ הוא נהרג.
"בטח הוא נהג ברכב, ולא הצליח ללחוץ על הברקסים" הערתי בשמחה. הניחוש היה קרוב למציאות. איזה שיכור דרס אותו.
גם במותו, המסכן לא התחמק מ"הכוח השחור". ההספד שלו היה גרסת Soul סוחטת ממחטות לשיר האליפות:
"נה-נה נה, נה… נה-נה נה נה – הא, היי היי, Good Bye!".
מה שהכי הטריד אותי – כל הזמן חוזרים ואומרים לנו שזה מבוסס על סיפור אמיתי. האמנם חיינו כה מתקתקים ודביקים ופשוט לא שמתי לב?
- האתר הרשמי
- הטיטאנים ההסטוריים
- הטיטאנים המיתולוגיים
- חוקי הפוטבול
- קיפ פארדו (היפיוף) – אתר מעריצים
- IMDb
ועוד הערה אחת לי:
סוגיית הבמאי: הבמאי של הסרט הוא בועז יכין. המפיצים בחרו משום מה לכתוב בכרזות את שם המפיק: ג'רי ברוקהיימר. למה, פתאום בועז הוא לא טוב בשבילכם? זה לא שהוא לא מפורסם מספיק, נכון? או אולי השם שלו לא משדר ניחוח מספיק חו"לי?
נ.ב.,
"הוא מוכר לי מאיפושהו" החביב הוא ראיין גוזלינג, הוא הרקולס הצעיר מסדרת הטלוויזיה, ואם לא משם, אז בטח מ"ברייקר'ס ג'וניור היי" (איך שלא תרגמו את זה בארץ).
יש לי כמה דברים להגיב בקשר לביקורת.
קודם כל אני אישית חשבתי שהסרט הוא סרט מצויין אם יש בו קטעים קיצ'ים זה בטעם טוב.
דיסני אכן מראים את האיכויות שלהם בסרט מרגש ומלהיב.
הגזענות בעבר האנושי הם בין הדברים הקשים ביותר שעברו על האנושות והסרט מראה שלא משנה איזה צבע עור יש לך,מה הגודל שלך,מי ההורים שלך,מה אתה אוהב לעשות,מה הנטיות המיניות שלך,ואיך אתה אוהב את הגלידה שלך כולם שווים ואת זה הקבוצה לומדת באימונים הקשים במחנה.
מאוויבים בתחילה הקבוצה מתגבשת לחברים הטובים ביותר. נכון שיש הקצנה בפרטים בקשר לייחוד של כל תת קבוצה כגון "סאנשיין" הבחור השמן והחברה שחורים ששרים מוזיקת נשמה ללא הפסקה.
אבל זה בא בשביל להראות שלמרות ההבדלים השונים כולנו בני אדם שווים ויכולים לאהוב אחד את השני ללא כל הבדל. מה שעוד מיוחד בסרט הזה שאין בו רגע של שקט הצופה נשאר ממוקד למסך במשך כל הסרט ויש התפתחויות מענינות למשך כל העלילה .
לא קרה לי שרציתי לשחק פוטבול כל כך כמו שיצאתי מהסרט הזה.
הוא מעביר את חווית המשחק בצורה טובה ביותר.
עכשיו אני לא יודע מה הבעיה של הכותבים באתר הזה.
בהתחלה זה היה הכללות על אנשים שאוהבים טראנסים שרובם מפגרים שזה דבר ממש מפגר להגיד ולהכליל קבוצה כזאת של אנשים שאני נמנה עליה.
והדבר השני שממש העלה לי את הקריזה ועצבן אותי בטרוף זאת "ההערה" שהוערה בשמחה של הכותבת של הבקורת הזאת. " בטח הוא נהג ברכב, ולא הצליח ללחוץ על הברקסים"!
עוד פעם יש פה הערה שמחרפנת לי תשכל – אני לא יודע איך לתאר את העצבים שהיא מעלה לי!
מדובר פה על אדם נכה ואין קשר אם זה סרט או לא.
גם לציבור הזה של הנכים אני משתייך (אמא שלי) וההערה הזאת מעליבה מטומטמת וממש לא במקום.
כנראה שלא למדת שום דבר בחיים שלך ובכלל מהסרט.
כמו כבוד!
עוד משהוא.
אחרי שחזרתי וקראתי את התגובות לאקסטזי יש לי שני דברים להגיד.
1. אני מאתגר כל חובב מוזיקה אחרת מטראנס להתמודד איתי במבחן אינטיליגנציה ואני מבטיח שלא אאכזב, ותאמינו לי שאין קשר בין החברות של האדם והיחס שהוא נותן למוזיקה שהוא שומע אני ממש מאחל לכל אחד ואחד פה חברים כמו שלי (חבריי חובבי הטראנסים)
2.מעניין אותי מה יחשוב לעצמו אדם נכה שיקרא את הבקורת הזאת.
אדם נכה
שיקרא את הביקורת עשוי להגיד:
"וואללה, הנה מישהי שלא מתייחסת אלי ברחמים, ולא עושה לי הנחות, אלא רואה אותי כמו שאני".
ואני באמת מאמינה שגם אנשים נכים יבינו שהביקורת לא צוחקת עליהם.
ועוד משהו -
מהיכרותי עם אנשים נכים שונים, שמתי לב למשהו עיקרי שמאפיין את כולם:
באיזשהו שלב, נכים מקבלים את עצמם כמו שהם ומצפים מאחרים להתייחס אליהם ככה. לא לרחם, לא לעשות הנחות – אדם הוא אדם, ומגיע לו כבוד בהיותו אדם, ולא בהיותו בעל מומים שונים, או בהיותו מעולה בתחומים כלשהם.
סטיבן הוקינג, למשל, זוכה לכבוד רב כי הוא אדם חכם. אף אחד לא חושב להקדיש לתאוריות שלו יותר תשומת לב מאשר לתאוריות של פיזיקאים אחרים, רק בגלל נכותו. מתייחסים אליו רגיל – כי הוא פיזיקאי.
אנשים נכים לומדים לצחוק על הנכות שלהם. קוראים לזה הומור שחור, וההערה שלי היתה הבגדר הומור שחור, גם אם לא ממש מקובל שמישהו "מחוץ לקליקה" ישתמש בזה (למשל, "דייק" הוא ביטוי שרק לסביות ישתמשו בו. אם אנשים אחרים ינסו להשתמש בביטוי זה בנוכחות לסביות – יסתכלו עליהם באיבה).
צודק. ולא.
במבט לאחור, לדעתי לא היה צריך להכניס את הקטע הזה לביקורת. ברור שלא היתה שום כוונה לפגוע, ואני לא חושב שנכה שיקרא את הקטע הזה ייפגע – זה לא היה ראוי. אז לעניין ההערה הספציפית הזאת – אני מתנצל.
אבל אתה מערב ויכוח שונה לחלוטין בנושא. חשבתי שסגרנו את עניין הטראנס. לא אמרתי אי פעם שכל חובבי הטראנס הם טיפשים, ואם אתה מתעקש להפגע מזה, זה רק אומר שאתה אולי נפגע יותר מדי בקלות. מה שעלול לגרום להתייחסות לא רצינית גם לפגיעה שלך מההערה על הנכה ההוא.
חירפוני שכל
ההערה הנ"ל לא באה בשביל לרדת על אוכלוסיית הנכים באשר הם. ממש לא.
המטרה של האתר הזה היא להביע את דעתם האישית של הכותבים ואת תחושותיהם לגבי הסרטים. שומדבר רשמי "מטעם" מישהו. מכיוון שכך, אני מניחה שגם קהל הקוראים יודע שאין לקחת ברצינות הערות שונות שנאמרו.
אני למשל, לא הקמתי קול צעקה כשעדיגי כתבה ב"סתיו בניו-יורק" שהיא קיוותה שוינונה תמות כבר. וזה אפילו שסבתא שלי ז"ל נפטרה מסרטן. אני לרגע לא חששתי שעדיגי (ועדיגי, סליחה שאני מכניסה אותך ככה לויכוח) מאחלת לכל חולי הסרטן באשר הם מוות מהיר בייסורים, או שהיא אינה רוחשת להם כבוד.
לא! אני קיבלתי את ההערה שלה כי הבנתי שזה נכתב בעקבות צפייה בסרט, רק בעקבות הצפייה, ורק בהקשר של הסרט.
"לזכור את הטיטאנים", לדעתי, עשה שימוש במניפולציות כדי ליצור בכוח אמפתיה עמוקה כלפי הדמויות (אפילו שזה מבוסס על סיפור אמיתי וכו'. אפשר היה להציג את זה גם אחרת), ונגד זה אני יוצאת.
יש הבדל גדול בין להגיד משפטים כלשהם, ובין להאמין בהם.
אם מישהו הסיק מהביקורת שאני שמחה לאידם של כל אוכלוסיית הנכים באשר הם – אני מתנצלת. זה ממש לא נכון.
אוקי….
בקשר לקטע עם הטראנס ההערה לא הייתה אליך רד פיש כי אני ואתה הגענו להסכם, ההערה הייתה לאנשים שהגיבו בביקורת ההיא וראיתי נכון להכניס את זה גם פה אבל יכול להיות שזאת הייתה טעות.
ובקשר להומור השחור….
מי כמונו היהודים מכירים את הבדיחות על השואה שבעצם אנחנו צוחקים על המאורע הכי מחריד בתולדות העם היהודי ולדעתי בתולדות האנושות כולה, אבל לא מספרים בדיחה כזאת ליד ניצול שואה או אנשים הנוגעים לדבר.
אולי עירבתי נושא גדול יותר מקהילת הנכים אבל אני חושב שהבנתם את ההשואה.
אף אדם לא אוהב שמרחמים עליו אם זה אנשים נכים בעלי מום כלשהוא או בכלל.
ואם כבר מספרים בדיחה בנושא המום שלהם אני בטוח שיודעים לספר את זה ליד אדם שיודעים שתופס את זה בצחוק ולא מייחס לזה חשיבות מיוחדת כי לא רואה בזה פגיעה אישית, אבל צריך להבין שלא כולם ככה.
אני בטוח שההערה הזאת לא הייתה במכוון בשביל לפגוע במישהוא אבל צריך לחשוב פעמיים לפני שמפרסמים כזה דבר במקום ציבורי ולחשוב אם הערה כזאת יכולה לפגוע.
אם כבר מודעות חברתית, אז עד הסוף
רגע, והערות כמו "כושי סמבו" לא מטרידות אותך?
ואם בקהילת קוראי "עין הדג" ישנם שחומי עור – לא מפריע לך שהם עלולים להיפגע?
ואתה אף פעם לא צוחק על מיעוטים?
על פרסים? או על סומאלים?
או על בלונדיניות? או על אנשים שמנים?
אם כן, רחמי עליך. אתה אדם חסר חוש הומור, כנראה.
אם לא, אז בהחלט אין לך את הזכות לבוא והעלב מבדיחותיהם של אחרים. שום זכות שכזאת.
(אני למשל, החלטתי שעלי להפסיק להעלב מבדיחות דוד לוי. לא יתכן שכל פעם שמישהו מספר עליו בדיחה אני אפגע.)
בואו נפתור את זה בפשטות:
דגאדום, הוסף נא דיסקליימר (שכחתי את האיות באנגלית…) לאתר שלך. משהו בנוסח:
המאמרים משקפים את דעותיהן האישיות של כותביהם. כל הערה הומוריסטית לגבי סרטים שחקנים בימאים או קבוצות אתניות יש לראותה ככזו בלבד.
עם הכניסה לאתר אתה מצהיר על קבלה של התנאים האלו, ומוותר על הזכות לתבוע את מנהל האתר או אחד מעובדיו בנוגע לתוכנו.
אם יש כבר דיסקליימר, תפרסם אותו בגדול יותר ותמלא אנשים בלינקים אליו.
אני אכן מתבדח על חשבון מיעוטים אבל כמו שאמרתי אם אני מתבדח בפני אחד מהמיעוטים אני מוודא שהוא לא יעלב.
והדיסקליימר יהיה הרעיון הטוב ביותר.
אם יהיה כסת''ח לא תעלב?
נו באמת.
כבר עכשיו מופיע למטה נוסח שאומר שכל שאכתוב כאן כתגובה אינו באחריות המערכת. אז מה? אם עכשיו אני (או מישהו אחר) אקרא לך "חוטם-אדיר-שנועד-אך-ורק-להנחת-העיגולדים-עליו", דגדום לא יהא אחראי. זה יגן עליך מהעלבות?
אחי, צא מנקודת הנחה שאף אחד לא מנסה לפגוע בך. לא בך, ולא באף אחד אחר.
אם תנסה להעלב בכוח, אני מבטיח לך שתצליח.
(או שככה זה עם חובבי הטראנס ההם?)
אח שלי שיחקת אותה
אהבתי מאוד את התגובה שלך ויש צדק בדבריך ואולי אני טועה אבל אני מבקש להזהר בנושאים עדינים מאוד.
טעות חמורה!
בתחילת הכתבה רשמתם לזכור את הטיטאניק, במקום הטיטאנים.
לתשומת לבכם!!!
לזכור את הטיטאניק
הוא סרט מרגש על קבוצת פוטבול שמתנגשת בקרחון בלב האוקיינוס האטלנטי וטובעת בחן רב במשך שעה וחצי, בלוויית סלין דיון המזמרת "נה נה נה נה, נה נה נה נה".
מה שרד התכוון לומר בדרכו המיוחדת
היה, שזה נכתב ככה בכוונה.
הרבה יותר משעשע.
אני די בטוח שזה היה בכוונה
ולא פעם ראשונה, אם יורשה לי להוסיף…
בקשר לסופרמן:
האם הדמות היתה צריכה לנחש, ב-1971, שעשרים ומשהו שנה אח"כ השחקן שישחק את סופרמן בסרט שעדיין לא יצא בכלל יפצע?
השאלה היא:
האם מי שכתב את הסרט היה צריך לנחש שאנשים שצופים בסרט בשנת 2001, הרבה אחרי ש'סופרמן' נפצע, יזהו את האירוניה (או סתם יצחקו מהרעיון) של המשפט הזה? זאת מתוך הנחה שהסרט לא מבוסס על הקלטות של שיחות אמיתיות שנערכו בשנת 1971.
סרט חביב, דווקא, למרות שהוא של
דיסני.
הבעייה שלי היא שפשוט לא הבנתי חלקים ניכרים מהסרט.
פוטבול, למשל.
יש שתי קבוצות, שנעות על המגרש מצד לצד, ואומרות כל מני סיסמאות חסרות קשר לפני תחילת הפעילות ("קרפדה 24, אדום!"). יש להם גם מהלכים מחוכמים ואלימות חביבה. אבל מה הם מנסים בדיוק לעשות?
ואשמח אם מישהו יסביר לי את ה"הטעיה" הגדולה שנעשתה בסוף עם שני הקוורטרבקים. אני ראיתי שני אנשים רצים. מה אתם ראיתם?
בעיות אחרות נובעות אולי מהכרות עם התרבות האמריקנית. אצלם למשל, בני שלושים עדיין לומדים בתיכון.
יש להם גם את ההרגל המוזר להפוך מחנות אימונים לטירונות 03, לפחות. כל מי שזכה לעבור טירונות צהלית יזהה משפטים רבים מהרפטואר, וטקסים אחרים (המ"כ הטוב והמ"כ הרע, למשל).
כן, והיה את הקטע עם האמהות שמתנגדות להסעות לבית-ספר. כנראה שהאוטובוסים פולטים יותר מדי CO, ו-CO2, וגורמים לזיהום אויר. גם העובדה שמסיעים את בנינו לבית הספר גורמת לרפיון שרירהם. שילכו, הפושטקים ("כשאני הייתי בגילם, אפילו אוטובוסים לא היו לנו. היו מחליפים תורות בגלגול הגלגלים בשביל כולם..!").
בעצם, לפני עשרים שנה לא היה זיהום אויר. אז כנראה ההסבר השני תקף.
יום אחד, הילדה הקטנה המעצבנת הזאת מהסרט תגדל, ותראה ממש טוב. האם זה אומר שנוכל להרשות לה להשאר בחיים עד אז?
לא הבנתי
גי'זס קרייס, אני פשוט לא הבנתי מטר ממה שרצית להגיד בביקורת הזאת, לונג ג'ון סילבר. כל כך הרבה מטאפורות ודימויים ואסוציאציות שנכנסות אחת לשניה. אם יהיה אפשר להתרכז קצת יותר בסרט זה יהיה יותר טוב.
להתרכז בסרט:
(אפילו שזה לא כיף ככה)
1. בשנת 1971 בני הגזע הלבן לא חשבו שבני הגזע השחור שווים להם.
2. חלק מהם כן התחילו לחשוב ככה.
3. בעיירה קטנה החליט מישהו ששיוויון זה טוב וצריך שכולם ילמדו יחד (לדעתי זה נבע מצמצום תקציב החינוך, אבל זה כבר לא קשור).
4. מכיוון שהחליטו לאחד את בתי הספר, אימהות הלכו להפגין נגד הסעות אוטובוסים לבי"ס (לא הבנתי את זה אז, ואני עדיין לא מבינה למה לדעת יוצרי הסרט זה קשור, אבל הם עשו על זה הרבה רעש).
5. התמנה מאמן שחור; לנבחרת הצטרפו נערים שחורים.
6. כולם יוצאים למחנה אימונים.
7. כולם חוזרים ממחנה אימונים.
8. קבוצת הטיטאנים מנצחת את כל המשחקים, אפילו שהילדה המעצבנת אומרת על חלק מהם שהם יפסידו.
9. מישהו נפצע והופך משותק מהמותניים ומטה.
10. הקבוצה ממשיכה לשחק והם ממשיכים לנצח – גם במשחק האליפות.
11. הילדה המעצבנת גדלה ומספרת (בכתוביות!) מה קרה לכל אחד, על רקע שיר האליפות בגרסת Soul.
12. אסור להביא ילדים לעולם.
בדרך כלל, אני לא נוטה להגיד לאנשים חד משמעית מה חשבתי על הסרט כי אני מאמינה בחופש הבחירה.
לראות סרט זה בין השאר עניין של מצברוח, ומכיוון שבאותו יום עבר עלי יום מתיש במיוחד, אז הלכתי במטרה לראות סרט קיטשי וקליל – מה שלא הייתי עושה בעד שום הון שבעולם בסיטואציה אחרת.
אני לא חושבת שאני יכולה לבוא לאנשים ולצוות עליהם "לכו לסרט הזה מיד!", או "תתרחקו כמו מאש" (זה מה שקורה כשלומדים יותר מידי. פתאום מתחילים להאמין בדברים כמו 'אין אמת אחת מוחלטת. לכל אחד יש את האמת שלו'), לכן אני כותבת רשמים שהסרט העלה בי, ואת האסוציאציות והמחשבות האישיות שלי לגבי אותו סרט. כל אחד יכול להבין את זה איך שבא לו: יש מי שיחליט שבא לו סוג מסוים כזה של סרטים, יש כאלו שיחליטו שמה שסיפרתי על הסרט נשמע להם רע.
אם אתה ממש מתעקש, זה מה שאני חושבת על הסרט:
* זה דיסני. אני לא אוהבת את דיסני.
* יש שם קיטש. אני לא אוהבת כמויות כאלה של קיטש.
* הסרט – למרות הכל ("ידידות אמת", "לקבל את השונה" וכו') – הוא על פוטבול. אני לא הבנתי חלק ממה שהלך שם.
* אחלה סרט בשביל להירגע אחרי פגישה עם לקוחות. והכי כיף לראות אותו כשהאולם ריק (יומית, או הצגה של 19:00 לכל המאוחר).
* זה לא שסבלתי, ואפילו חזרתי עם המון בדיחות חדשות, ועם מישהו לחטוף עליו קראש, לפחות עד מחר.
מצד שני, אני לא אוהבת לא להבין דברים. כשאני לא מבינה הקשרים למיניהם, זה מטריד אותי ואני נהנית פחות. נכון שאח"כ חיפשתי אתרים על פוטבול באינטרנט בשביל להבין קצת, אבל תעלומת הפגנת ה-"לא להסעות בית הספר" נותרה בעינה.
דיסני- ההיה וולט דיסני פרו-נאצי?
כן. אבל זה לא קשור. זו סתם עובדה ידועה למדי שכיף להזכיר כל עת שעולה מחשבה על סרטי דיסני המתוקים.
אבל בכל זאת, איזו סלידה עולה כאן מכל הקשור לדיסני. אמנם אני לא מגדולי התומכים והמכירים והמעריצים של כל סרטי החברה הזו, אבל לאור הקלסיקות הגדולות שהיא כבר ניפקה מגיע לה מעט כבוד וקרדיט. לא?
על גזענות ואוטובוסים
לאחר יותר מדי שאלות בנושא, חשוב להסביר לכם הבורים, שלא צפו בחינוכית בזמנם הפנוי:
נושא אחד מהויכוחים הסוערים ביותר סביב שיויון זכויות לשחורים היה בתי הספר. הקיפוח של בתי הספר השחורים היה ברור לעין ולכן התקבל חוק שקובע שבכל בית ספר לבן ילמדו לפחות 20% שחורים ולהיפך. בגלל שבתי הספר השחורים נמצאו ברובע של שחורים ובתי הספר של הלבנים באלה של הלבנים יישום החוק דרש הסעות באוטובוסים של תלמידים מרובע לרובע- והחוק נודע כחוק ה-busing (לא, אני לא מתכוון לתרגם את זה.)
את אחד המאבקים הגדולים בחוק אתם אמורים לזכור כי הוא הופיע ב"פורסט גאמפ".
העניין היה שגם אחרי יישוב התקריות הרציניות בדרום ירדה המסיכה הגזענית של הצפון ה"נאור" ,שבניו הלבנים לא היו מוכנים לקבל את השחורים לבתי הספר שלהם, וניסו לתרץ את זה בדרכים שונות. אני חושב שבבוסטון הייתה הבעיה. הסיפור די רגיל: אלימות, צעקות "גם לנו יש זכויות" (של הלבנים, הזכות שלא ללמוד עם שחורים בבית ספר), עוד קצת אלימות, ארגוני אימהות מודאגות וכאלה…
הסתיגויות:
א- אני לא סגור על פרטים קטנים (20%, בוסטון)
ב- אני לא ראיתי את הסרט אז אני לא יכול להיות אפילו בטוח שעל זה דיברו שם, אבל זאת כנראה הייתה הכוונה.
אוה יופי!
אז אולי אתה יודע גם מה הקטע הזה של "צד שמאל – הכי חזק!"?
חוק האיטבוס?
סרטים לגברים בלבד
ראיתי את "זכרו את הטיטאנים" כשלוש פעמים. פעם בקולנוע, ופעמיים במטוס. בכל פעם שראיתי את הסרט, דמעה קטנה נקוותה בעיניי.
זה אחד הסרטים הכי קיטשיים, הכי נוסחאתיים שנעשו אי פעם, ואם זאת – סרט מצוין.
לא לחינם הסרט עשה הרבה כסף בקהילה הגברית בארצות הברית. זה סרט שהוא גם על פוטבול, וגם מרגש.
עכשיו – מי שלא מבין כלום בפוטבול, אולי זה לא סרט בשבילו?
מי שחושב שפוטבול זה דבר מגוחך, אולי זה לא סרט בשבילו?
באותה מידה אפשר לבוא עם רוב חיצי הלעג (השנונים) בביקורת של לונג ג'ון לסרטו של אוליבר סטון – Any Given Sunday. אבל לא שמעתי אותם שם. למה? כי זה אוליבר סטון, ולא דיסני.
שורה תחתונה – לגברים מבינינו, זה סרט ממש כיפי, דנזל מצוין, צוות השחקנים הצעיר אחלה. לאורך כל הסרט יעשו עליכם מניפולציות, אבל הן יעבדו.
נ.ב.
הקטע עם Left Side – Strong Side, הוא פשוט קטע של תחרות פנימים בתוך קבוצת פוטבול. בפוטבול לכל קבוצת שחקנים הכי קטנה יש זהות משלה, ותחרות פנימית עם שאר הקבוצה. לכן, מתגאים המגנים השמאליים של הקבוצה שהם הכי טובים והכי חזקים.
כמה אחוזים מהטוסטסטרון הישראלי
באמת מבינים בפוטבול?
הסרט הזה הוא סרט אמריקאי, וככזה נועד לקהל אמריקאי, לא לישראלי. אני מניח שרבים מהצופים בישראל ירגישו כבורים כאשר ישמעו את צווחת הקרב – "תרנגולת, כחול, 28!!".
לונג ג'ון וחיצי התרעלה
הסיבה העיקרית שלונג לא לגלגה על "בכל יום ראשון" (ככה קראו לזה?) היא שהיא לא כתבה עליו. אני מניח ששני הסרטים יהיו בלתי מובנים במידה שווה לכל מי שלא מבין בפוטבול. (ואוליבר סטון יכול להיות מניפולטור יותר גרוע מדיסני, אגב).
סרטים לגברים עם כבוד בלבד
אוף. לא אמרתי שלא נהניתי בסרט. אחרי הכל, ניג'סתי לכולם שאני מתכוונת ללכת לסרט הזה – ולכתוב עליו – בערך מאז שהוא יצא לאקרנים. רק מה, היו שם כמה קטעים שפשוט הוציאו אותי מדעתי. יש רמות מסוימות של קיטש שאני מסוגלת לסבול, וחלק ממני אמר כל הזמן: "זה קיטש מזוקק!", וזה די הרס לי.
וזה לא שאי אפשר היה לנחש שיש תחרות פנימית בין שחקני הקבוצה, אבל כמו שאמרתי – לא הלכתי מתוך מטרה לחשוב הרבה, אלא להירגע, כך שלפני הסרט, פשוט שמתי את המוח ב"שמירת חפצים" וחזרתי אח"כ לקחת אותו.
חוצמזה, באתר כמו "עין הדג", אתה לא יכול לצפות מאיתנו להתייחס בחרדת קודש למותגים (אם זה אוליבר סטון, או דיסני). כמו שאני רואה את זה, אנחנו כאן בשביל להעביר את חווית הצפייה של מי שאינו מבין בקולנוע – מי שהולך לסרטים בשביל ליהנות, והולך לסרט כלשהו מתוך בחירה אישית, ולא כי מישהו מלמעלה אמר לו לסקר סרט זה או אחר.
טבעי שיהיו כאלו שיאהבו יותר את הסרט, ויהיו שיאהבו אותו פחות. טבעי גם שיתפתחו דיונים בסגנון "אבל לא הבנת את המשמעות הקוסמית של החיים, היקום וכל השאר, כפי שהיא משתקפת בסרט".
אבל זה כל הקטע, לא?
קדוש קדוש קדוש
חרדת קודש היא הדבר האחרון לו אני מצפה. בכלל בחיים, ולדיסני בפרט. (שלא לדבר על זה שבשנים האחרונות די אופנתי להסתלבט על אוליבר סטון).
אבל – נראה לי שיש פה מה שמכונה בעגת הכדורסל – מיס-מצ'. אם הייתם שולחים אותי לראות סרט כמו "חוג שמחת המזל". היתה נוצרת הטייה מסוימת (מה קוראים אותו בלעז – פרה-דיספוזיציה) לביקורת שלי. הלא כן?
אהה!!! כאב ראש! הרבה כאב ראש!
א. סליחה, אבל די לא הבנתי כלום מהביקורת, ואח"כ כשלונג ניסתה להסביר היא גם גילתה את הסוף של הסרט, אופס, ספוילר.
ב. אם אני לא טועה תירגמו את שם הסרט ל- יום ראשון הגדול. אלא אם כן רד פיש מדבר על סרט אחר בכלל.
ג. נו, באמת! יפי נפש נהדרים, אני ממש בספק אם לונג ג'ון התכוונה ללגלג על נכים, או על כושים, או על אנשים ששמים משקפים.
בדיחה, הומור, צחוק, חה..חה..חה.. אם נעלב מכל דבר שזז מצבנו רעעעע מאוד.
ד.אז אם אין גזענות בעיריה- מה הבעיה?!
ה.קרפדה, צהוב-ירקרק, 666!!
אהה!!! כאב ראש! הרבה כאב ראש!
א. זה לא ספוילר, מה שזה לא יהיה (אוי נו, שוב נכנסנו לזה?).
ה. קרפדה כבר היה.
ממש לא אכפת לי אם ספוילר או לא,
אבל אני מבטיחה בפעם הבאה להיות יותר מקורית.
מסקנה
לא ללכת לסרטים על פוטבול לפני שמכירים את המשחק. נכון, המסרים החברתיים המוסריים לא עוברים כל כך טוב, אבל הפוטבול דווקא כן, ולכן אהבתי אותו.
מסקנה נוספת (מספר שתיים)
אם כמו שרשמת, רק אלו שהיו חובבי פוטבול והיו מבינים בפוטבול היו רואים את הסרט, הוא היה נכשל בגדול, מסיבה פשוטה כמות האנשים שמבינה בפוטבול בארץ היא קטנה מאוד, מה שהיה גורם לכישלון, והיה גורם למסקנה (מספר שלוש) שסרטי פוטבול לא מביאים קהל בארץ, ואז לא היו מביאים סרטים כאלה לקולנוע הישראלי, אז במקום להלתלונן תאמר תודה לכל יפי הנפש שאין להם הרבה מושג בפוטבול אבל בכל זאת החליטו לפרנס את ההפצה בארץ ולתת לך לראות את הסרט על המסך הגדול.
תודה,תודה,תודה
שיש מספיק מזוכיסטים בארץ.
אגב...
זה ממש לא נכונ שרק גברימ אוהבימ פוטבול… יש לי חברה שמשוגעת על זה (^:
יומ לא-הולדת שמח,
גל
כמה הערות:
1)הסרט הוא סרט חינוכי.וככזה, וולט דיסני הוא אכסניה טובה מספיק.
2)לא יצא שום דבר מגיבורי הסרט.
3)מאחר והסרט מבוסס על סיפור אמיתי הוא הפך לסביל. שאם לא כן הייתי נאלץ להקיא מתישהו בהתחלה.
4)מחקרים מראים שתנאי קבלה קשים למסגרת כלשהי, מעודדים הזדהות וחיבה למסגרת ולחברים בתוכה. מההיבט הזה אולי היה מקום לטירונות שאותה התיכוניסטים עברו. מצד שני, ריצה בשלוש לפנות בוקר. אלוהים ישמור.
5) מעניין מה היה קורה לו היו לוקחים את אליפות ארה"ב ולא רק המדינה. הסרט היה ממשיך עד שם.
6) על פי הסרט לפחות, המאמן הלבן היה המתוחכם מבחינת המהלכים הספורטיבים. המהלך המנצח היה שלו.
7) אפרו לא אפרו, דנזל וושינגטון הוא אליל.
8)אהבתי את הסרט. היה זה סרט חינוכי שטוב שילדים רכים יצפו בו.
הסרט היה מהנה !
לא ספק.
ראיתי בוידאו, ולמרות האיכות הלא מעולה – נהנתי. אני מודה, נהנתי נהנתי נהנתי.
האומנם, כשקראתי כאן שהסרט של דיסני, כמעט התעלפתי, אבל בעייני אין כמו לראות חבורת כהי עור חתיכים (תלוי מי) שרים כמו הכושים האלו מהכנסייה ("הו יה!")
וגם הבראד פיט הצעיר הזה, 'סאנשיין', דווקא פתח לי רעיון להערצה.
הלו?! איך fox לא מתעניינים בו? עם שמתם לב, זה בדיוק סוג הדוגמנים שלהם.
סאנשיין שיחק אח''כ ב''Driven''
עם סטלון, ואח"כ כבר לא נכנסתי לימד"ב בשביל לברר מה הסרט הבא שלו, כי החלטתי ששון וויליאם סקוט (ככה הולך השם שלו? – זה ששיחק ב'אחי, איפה האוטו?' וב'אבולוציה') שווה יותר. אוי, איזה חיוך הורס יש לו…
את אוהבת אותם טפשים?
לא, אבל ראית איזה חיוך...?
לא, אבל ראית איזה חיוך...?
הווווו…. בעייני הוא סתם מגעילון !
סליחה על הגזענות עם נקרא לזה ככה, אבל אין הרבה אנשים בנוסח "שנות ה-80" שנראים טוב מאוד…
מה זה אנשים בנוסח ''שנות ה-80''?
מה זה אנשים בנוסח ''שנות ה-80''?
סליחה !
בלבלתי בין שני אנשים…
הראשון, שאמרתי שהוא מגעילון- הכוונה לשון וויליאם סקוט,
השני שאמרתי והתכוונתי ל"נוסח שנות ה-80" היה אשטון קאטצ'ר.
טעות שלי!! מה, איפשר להתבלבל בין שני אנשים (ומכוערים גם, לפי דעתי) המשחקים באותו הסרט???
לונג גון את פשוט מעצבנת, פלצנית לא עניינית,חבל שנותנים לך בכלל לכתוב בקורות כי אני לא יכולה להתייחס אליהן ברצינות והם לא נותנות לי שום תמונה על הסרט.
אם את חושבת שלונג מעצבנת,
כנראה שכחת כבר עד כמה מעצבנת היתה שריל הקטנה והצווחנית.
רגע? לא ראית את הסרט? מחפשת תמונה עליו? אל תראי. לא כדאי. באמת. מספיק שלם?
(ועכשיו כל שנותר הוא לגלות את מי לונג עצבנה. קשור בג'וש הרטנט, אולי?)
ג'וש הארטנט לא מעצבן!
וגם לא מתעצבן!
הוא מושלם!
אייכס
שרלין פשוט דורשת כפה לפרצוף!
אייכס
ראיתי את הסרט ואכן שריל היא מעצבנת בקני מידה אסטרונומיים!
גם הדמות לא אמינה , תנוקת בת 9 שכל כך מעורבת , מבינה לוקחת ברצינות ומייעצת למאמן, וכו וכו'.(וגם הסרט דבילי)
(אני עדיין חושבת שלונג ג'ון פלצנית ומעצבנת)
כמה דברים
את רוב מה שרציתי להגיד, כבר אמרתי בתגובתי לקיפוד. כמה דברים נוספים:
ראשית, דיסקליימר קטנטן: ה- barak שהגיב לכתבה זו לפני כשנה וחצי, הוא ברק אחר. זהו. הייתי מוכרח.
את הסרט ראיתי אמש בטלוויזיה ואני מוכרח לציין שהוא פשוט סחף אותי. בהתחלת הכתוביות אמרתי לעצמי שכדאי לתת צ'אנס לסרט ופשוט לא יכולתי להוריד את העיניים מהמסך. זה לא קורה לי הרבה. אולי בגלל חיבתי המוזרה לפוטבול. אולי בגלל דנזל.
קצת היה מוזר לי לקרוא בביקורת של לונג את החלק שבו מסופר על הבחור שהפך למשותק. זה קורה לקראת סוף הסרט ולפי הגדרות הספויילר כפי שאני מכיר אותן זה בהחלט ספויילר. אם כי, אני מסכים, לא אמרת למי זה קורה, וכשזה מגיע – זה מגיע די בהפתעה. אז מה דעתכם, צופי הסרט, זה ספויילר או לא? אני עצמי מתקשה להחליט.
זהו, בסך הכל סרט מהנה למדי, אם כי קצת קיטשי (אי אפשר להתחמק מרגעים כאלה), הילדה הקטנה בהחלט מעצבנת ונראה שאפילו הבת של דנזל בסרט מסכימה עם קביעה זו.
למי שכתבה את המאמר
לדעתי כל הגישה שלך לא נכונה ופספסת את כל הפואנטה של הסרט אבל שיהיה……הפסד שלך.
בכל מקרה לגבי האמהות עם השלטים של תגידו לא להסעות, זה בגלל כל הקטע של שחורים ולבנים באותו אוטובוס, זה שלשחורים היה מותר לשבת רק מאחורה וכו'…
צד שמאל הכי חזק זה צד בהתקפה בפוטבול זה כבר כללים של המשחק שגם אני לא מבינה אבל בכל מקרה זה היה חלקבקבוצה שלא היה מספיק טוב והם היו צריכים לעבוד עליו אז זה חלק מהעידוד שלהם….משהו כזה מקווה שהבנת
בקשר לבת של המאמן הלבן- היא בת 9 וחצי ואני חושבת שכל אחד גם אם הוא בן לא יוצא למסעות באמצע הלילה בגיל כזה….ולדעתי נסחפת בתיאור שלה וחוצמזה אם אפחד לא יביא ילדים לעולם אז לא יהיה עולם ואני חושבת שאת יודעת את זה.
אה ודבר אחרון שיהיה נחמד עם תסבירי- מה זה צריך להביע "הכח השחור"?! אם זה לא גזענות אז תסבירי מה כן!
ובקשר להערה שלך בסוף- כן החיים שלנו קיטשיים והאנשים שמתעקשים לשנוא קיטשיות (את כזו כפי שהתרשמתי) בסופו של דבר סובלים מזה.
שיהיה לך יום טוב/המשך חיים נעימים/בהצלחה בהמשך.. לא יודעת מה שבא לך.
אני גם חושבת שפספסת את הפואנטה של הסרט, בגלל ההתעמקות המאוד לא נחוצה שלך, בפוטבול ובקיטשיות את פיספסת את הסרט המדהים והמרגש שאני ראיתי.
בתור חובבת כל סוגי הסרטים, זה סרט מצויין בחיים לא הייתי מעלה על דעתי שהוא סרט של דיסני, ולדעתי אנשים שיקראו את הביקורת הזאת ובגללה לא יראו את הסרט יפספסו סרט מצויין.
אני לא חושב שהסרט מצוין, אבל הוא גם לא רע. סתם סטנדרטי.
יש שם כמה דקות טובות, אבל הסך הכול בנאלי.
לזכור ולא לשכוח
לא משנה כמה פעמים אני אראה את הסרט אני אדמע בסופו,אתרגש באמצע ולא אחדל לאהוב אתו.
בימים כמו אלו בהם ה"שחור" הוא השונה והלא רצוי טוב לדעת שפעם בעיירה קטנה למדו לקבל אליהם גם אנשים "שונים".
אני אתיופית מן המניין גרה בארץ כבר 24 שנה עדיין לא יכולה להגיד שאנחנו שווים,למה?
למה במדינה דמוקרטית שיוויונית השונה עדיין שונה?
אני לא בוכה על על אפלייה ולא זועקת ליחס שונה,אבל אני רק מקווה שכאשר לי יהיו ילדים הם לא ירגישו שונים בחברה,לא ירגישו אי שייכות או ניבדלים מחבריהם אלה ירגישו כמו חלק מן השלם.
אני ממליצה בחום על הסרט אני לא מפסיקה לראות אותו שוב ושוב לא רק בגלל שהוא מדבר אליי,אלא בגלל שהוא עשוי טוב.
מקווה שתיהנו מימנו
בדיוק כמוני
אורלי.
סרט מעולה
אני אוהבת את דיסני
ואוהבת קיטשיות
ומרחמת על הציניים שלא.
ונהנתי מכל רגע.
סרט מעולה!