מה היה הסרט הישראלי הכי טוב לשנת תש"פ?

מסתבר שבכל זאת יצאו כמה סרטים ישראלים השנה. עכשיו נותר רק לבחור מי הטוב מביניהם.

את הסקר פה למטה הייתי יכול לפרסם גם באפריל (כלומר, ניסן), ובטח באוגוסט (כלומר, אב) וכנראה שרק אופטימיות מנעה ממני לעשות זאת. לא שאני מחדש למישהו, אבל הקולנוע בימים האחרונים לא ממש פעיל – אומנם היו שתי תקופות בהם סינמטקים כאלה ואחרים היו פתוחים, וגם הקרנות האקדמיה לקראת האופיר הצליחו להיערך בצורה כזאת או אחרת, אבל הסרט הישראלי האחרון החדש שהוקרן היה "מאמי", וזה היה די ממזמן.

בנוסף, בניגוד לתעשייה הסרטים בארה"ב שהמשיכה לשחרר סרטים לכל מיני שירותי סטרימינג כאלה ואחרים, אצלנו הדבר הנ"ל לא קרה: הייתה את האנתלוגיה של סרטי בידוד שיצאה ב-HOT ודי זהו (אם יצא משהו ופספסתי, מוזמנים לתקן אותי). היצירה הישראלית המשמעותית שאפשר לקרוא לה סרט בחצי שנה האחרונה ושהגיעה לקהל הרחב היא "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי".

ובכל זאת, כדי לא לזרוק חצי שנה לפח: להלן סקר הסרטים הישראלים של שנת תש"פ. מכיוון שהייתה רק חצי שנה, הפעם כל הסרטים שהופצו הצליחו להיכנס לרשימה, ולא רק הסרטים הבולטים של השנה החולפת (כולל ימים נוראים ומחילה, שיצאו בסוף תשע"ט אז לא נכנסו לסקר דאז).

חוץ מהסרטים ברשימה, ראויה לציון טרילוגיית ה"סרטים בחו"ל של במאים שהם במקור בישראל ושאף אחד בעין הדג לא כתב עליהם ביקורת":  "המורה לאנגלית" (מאת הבמאי של "בית לחם") "סקין" (מאת זוכה האוסקר לסרט קצר גיא נתיב) ו"האני בוי" (מאת זוכת ה-DGA עלמה הראל).

אז יאללה, שהסרט הטוב ביותר יזכה, ובתקווה שהסקר של השנה הבאה יהיה קצת יותר שוקק חיים.

Loading ... Loading ...