ביקורת: RRR

אם נמאס לכם מסרטי אקשן הוליוודים שבהם הכל סביר, מתון והגיוני מדי - למה שלא תנסו את "RRR"?

תארו לכם סרט שבו יתארו את מנחם בגין ככוכב אקשן. מה זה כוכב אקשן? כזה שמקפיץ בריטים על שרירי היד שלו ויכול להפיל את מלון המלך דוד בנשיפה שלו. כמובן שסרט שכזה יכול להיות אך ורק רק קומדיה – מי יכול לקחת ברצינות סרט היסטורי על מאורעות שלא התרחשו מעולם? עכשיו קחו את הפרמיס המטורף הזה, תוסיפו לו טיגריסים באפקטים בולטים, שירים, ריקודים ומה קיבלתם? נכון, סרט הודי רציני שמקווה שאתם מוכנים להתייחס ברצינות להיסטוריה האלטרנטיבית שלו כי אם "היי, שני המהפכנים ההודים האלה לא נפגשו אף פעם" הולך להפריע לכם, אתם הולכים להיות בבעיה כשאותן דמויות יקפצו באוויר, יתפסו שני רובים, ירו אותם באוויר, ינחתו מהתנופה של הירי על סוס ואז ימשיכו לדהור.

אם, לעומת זאת, אתם מוכנים לחסוך בביקורתיות שלכם בכל הנוגע לחוקי הפיזיקה וההיגיון הפשוט (והגזענות נגד בריטים), בואו ל"RRR", בנטפליקס הקרוב לביתיכם. כי יש פה בנוסף למה שהוזכר למעלה גם סיפור חברות נוגע ללב ומוגזם לחלוטין, את הנבלים הכי מנובלים שאי פעם התקיימו (הייצוג של הבריטים פה מתקרב לרמות "היהודי זיס" בכל הנוגע לדעות קדומות על עם כלשהו) ואת סצנות הקרב הכי מגניבות שנראו עד כה השנה. שילוב של ג'ון וו, "נמר דרקון", זאק סניידר ושק קמח. המשחק שבו מישהו סוחב מישהו על הכתפיים, לא שק קמח מילולי, למרות שעם בימוי פרוע כמו זה – מי יודע, אולי זה גם היה בתכנון מתישהו.

הסיפור שלנו הוא כזה: יום אחד זוג בריטי מחליט לחטוף ילדה מאחד הכפרים היותר נידחים בהודו. אנשי הכפר לא רואים את הנושא בעין יפה, ושולחים מישהו לחלץ אותה – קומרם בים (בגילומו של נ. טי. ראמא ראו ג'וניור), מהפכן שהיה באמת אבל לא כזה שהיה יכול, כמו שטוען הסרט, לכפכף טיגריס במו ידיו. מהצד השני של החוק אנחנו מגלים את סיטראמה ראג'ו (בגילומו של רם צ'אראן), שוטר שלוקח את העבודה שלו מאוד מאוד ברצינות, ומוכן לקפוץ לתוך המון משולהב, אלים, ועצבני כדי לשלוף מישהו אחד בגלל שכך פקד המפקד הבריטי. "לקפוץ" לא במובן מטאפורי, כן? הבן אדם ככל הנראה היה יכול לגמוע את מגדל אייפל בקפיצה או שתיים, כך על פי הסרט. עובדה לא חשובה: במציאות, סיטראמה ראג'ו עשה פשיטות על תחנות משטרה ולקח מהן נשק, ואז השאיר מכתבים שמתגרים במשטרה. אני לא יודע אם הוא היה נהנה מהייצוג הזה, אבל היי, הוא מת, למי אכפת.

בכל מקרה, המשטרה מגלה שמישהו מנסה לחטוף את הילדה ומציעה פרסים שווים למי שיתפוס את הפושע. ראג'ו, שמאוד חם על קידום קופץ על ההזדמנות (הפעם רק מטאפורית) ואז בתפנית אירונית של הגורל שניהם נפגשים כחברים בעודם מצילים ילד קטן שנקלע באמצע הנהר כאשר רכבת החליטה להתפוצץ לו על הראש. מאותו רגע הם נהיים החברים הכי טובים והסרט, באחד משיריו, מתגרה בך מילולית עם "אבל הם אויביםםםם מה יהיה בסוףףףף".

אה, כן, שירים. בגדול "RRR" די רגוע עם השירים ומשלב אותם ברגעים ובדרכים שלא מוציאות לחלוטין מהסרט, כיאה לסרטים הודיים מודרניים שמנסים להתרחק משירים בומבסטיים עצומים שבהם כולם רוקדים בתיאום. כלומר, חוץ מבשני מקרים: האחד זה שיר שמגיע בסיום ושאותו די בבירור מבצעים השחקנים ולא הדמויות (וגם הבמאי, בשלב כלשהו. למה לא), והשני, ומה שהוא בקלות הרגע הטוב ביותר של הסרט – "נאאטו נאאטו" (או נאאצ'ו נאאצ'ו בהינדי). השיר עצמו קליט וכיפי אבל אלה הריקודים שמרימים אותו רמה אחת מעל הנאמבר הממוצע. הריקודים בסצנה הזאת מדגימים היטב את הקשר בין כוריאוגרפיית אקשן וכוריאוגרפיית ריקודים – כמו שסצנות האקשן בסרט הזה לוקחות רעיון פשוט ("צריך לפרוץ לתוך בניין מבוצר") ומעלות ב-11 ("אז בואו נרסק משאית לתוכו וזה החלק הרגוע והשקול של התוכנית"), כך גם הריקודים שמבוצעים שם, והתקדמות הסצנה כולה – שבה מתחילה תחרות ריקודים ספונטנית בין צמד הגיבורים לשלל גברים (וגברות) בריטיים. כי זה שהסרט לוקח את עצמו ברצינות לא אומר שהוא לא יכול להיות מגוחך מדי פעם. ושיהיה ברור: זה נאמר בהערכה גמורה לסרט.

העלילה עצמה היא לא משהו שלא תוכלו לנחש מראש, במיוחד אם לא תניחו שהולכים להיות טוויסטים אירוניים או קריצות. "RRR" מספר סיפור מאוד ברור על גיבורים ונבלים ועל חברות כנגד כל הסיכויים. ובכל זאת, הסרט מתייחס אליה ברצינות ואולי שלוש שעות זה טיפה יותר מדי לעלילה כזאת, אבל זה בכל זאת עובד. כלומר, כן – החלק השני של הסרט שבו כל המתחים מתפוצצים בבירור קצת פחות טוב מהחלק הראשון שבו המתח נערם – אבל זה בסך הכול בקטנה. "RRR" עובר בקלות וביעילות ובכיף גדול.

אז בין אם חסרות לכם קצת סצנות קרב מטורפות לחלוטין, בין אם אתם מחפשים נקודת כניסה טובה לקולנוע אקשן הודי, בין אם גם בכם שוררת שנאה עזה לבריטים ואתם נלהבים לראות ייצוגים שלהם כעם סדיסט ואכזר ברמות שהיו גורמות אפילו למרקיז דה סאד להגיד "הגזמתם" (חוץ מחלק הנשים הבריטיות שהן דווקא סבבה, בהנחה שהן מוכנות לרקוד עם הגברים ההודים החסונים שלנו), ובין אם סתם בא לכם לנסות משהו קצת אחר בנטפליקס שלכם – "RRR" הוא אולי לא אירוע חובה, אבל הוא כיף מאוד ומומלץ ביותר.