צייד השבת והפצצה האיראנית

על סרט איראני אנטישמי ששובר קופות(?) בימים אלה, ועל תעמולה מסוג אחד, ותעמולה מסוג אחר

הכותרת ב"וואלה" אמרה: "תקציר של סרט אנטישמי שובר קופות באירן". התגובה הספונטנית שלי היתה: וואו, אם התקציר של הסרט שובר קופות, חכו עד שיגיע הסרט עצמו, הוא בטח יביס את "אווטאר".

אבל נעזוב את הכותרת. הכתבה, מתוך החדשות של הערוץ הראשון, עוסקת בסרט איראני שנקרא "צייד השבת", העוסק ביהודי שכדרכם של יהודים, מאמן את נכדו לטבוח באנשים ולהשתלט על העולם, או משהו. הטריילר לא מותיר הרבה ספק בכך שמדובר בתעמולה אנטי-יהודית (פרסים יכולים להיות אנטישמיים?) בוטה, בנוסח "היהודי זיס".

אבל מה שעוד יותר מזעזע הוא הפרטים שנחשפו בכתבה של ערוץ 1. "הפצצה האנטישמית החדשה של [אחמדניג'ד] כבר מפיצה נשורת רעילה לכל עבר", מכריז הקריין. "הסרט שהוקרן בשנה שעברה בפסטיבל הסרטים באיראן הוא עכשיו שובר קופות בטהראן בהקרנה מסחרית".

וואלה. זה נשמע מעניין. מה זה בעצם, שובר קופות איראני? כמה כרטיסים צריך למכור כדי להגיע לתואר הזה? בניסיון לברר, הגעתי לפורטל הקולנוע האיראני, cinetmag.com, ועולם שלם של קולנוע שלא הכרתי נפרס בפני. בפרסית. מה שקצת העיב על החוויה.

כמו רוב האתרים בסגנונו בכל שפה, האתר מכיל רישום זמנים של סרטים חדשים, ביקורות, וגם רשימת שוברי קופות. זוהי טבלת הסרטים המובילים בקופות בשנת 1390. (במקרה שתהיתם, 1390 היא השנה הפרסית הנוכחית, ודי משעשע היה להיתקל באתר בסקר בחירת הסרט הטוב ביותר של האייטיז; לגביהם האייטיז הסתיימו במרץ השנה). בעזרת מתורגמני הנאמן גוגל גיליתי שהסרט המצליח ביותר של השנה עד כה הוא "אין כניסה לגברים". זאת, אם הבנתי נכון, קומדיה רומנטית, שעוסקת במורה בודד בבית ספר לנשים. לפי טבלת שוברי הקופות, הסרט הכניס 3 מיליארד דולר, אחרי פתיחה של 132.6 מיליון דולר. מה שאומר: א. הלך על "אווטאר", יש לנו שיאן חדש לתואר הסרט המצליח של כל הזמנים; ו-ב. כרטיס קולנוע באיראן עולה בערך 2,500 דולר.

אוקיי, כנראה שגוגל קצת פישל בתרגום בנקודה הזאת. למרבה המזל, הטבלה כוללת גם את מספר הצופים של כל סרט. "אין כניסה לגברים" הביא לקולנוע 1.2 מיליון צופים, שזה, האמת, לא מי יודע מה מרשים בשביל מדינה שיש בה 77 מיליון תושבים ("הדרדסים" הביא 600 אלף צופים בארץ). אבל מה לעשות, המצב קשה והפיראטיות בטח מכה בתעשיית הקולנוע גם שם.

במקום השני ברשימת שוברי הקופות האיראנית השנתית, עם כ-900 אלף צופים, נמצא "מגורשים 3", השלישי בסדרת האקשן (שוב, נדמה לי) הפופולרית. הביקורות קטלו את הסרט, אבל הקהל עדיין נוהר לסדרה האהובה. במקום השלישי, עם 840 אלף צופים, נמצא "פירוד", דרמה עטורת שבחים ונציגת איראן לאוסקר השנה, העוסקת בזוג המתלבט האם לעזוב את המדינה כדי לדאוג לחיים טובים יותר לבנם. במקום הרביעי, סרט בשם "שיש או בש", שזה בעברית, תתפלאו לשמוע, שש-בש.

רגע, אבל קצת סטיתי מהנושא. בכלל חיפשתי את הסרט האנטישמי. איפה שובר הקופות הענק "צייד השבת" בכל העסק הזה? מצאתי אותו, בסופו של דבר, במקום ה-35 (מתוך 39). מספר הצופים שהוא הביא לקולנוע: 4,400. עכשיו, אני לא יודע ממה עשויות הקופות בטהראן, אבל אלא אם כן הם בונים אותן מתפוצ'יפס, אני מאוד בספק אם מספר כזה של כרטיסים היה שובר קופה כלשהי. 4,400 צופים זה ההיפך משובר-קופות: זה פלופ מוחלט. אילו מספר כזה של צופים היה מגיע לקולנוע בפתח-תקוה לבדה, זה לא היה חריג. גם מבחינת הביקורות הסרט לא עושה חיל: מבקרי האתר נתנו לו 1.5 כוכבים מתוך 4.

האמת, חשדתי ש"שובר הקופות" הזה הוא לא כזה ענק כבר כשההקריין בכתבה סיפר שהסרט "מלווה במסע פרסום באתרים החברתיים", בעוד המצלמה חלפה על פני עמוד הפייסבוק של הסרט, על כל 45(!!) הלייקים שלו. הכתבה טוענת שהסרט זוכה ל"קדימונים אינספור בערוצי הטלויזיה האיראנית". אני לא צופה אדוק בטלויזיה האיראנית, ואני לא יודע אם זה מדויק. אבל אם זה נכון – זה דווקא נשמע לי מאוד מעודד. מתברר שאפילו אם מנסים לשטוף לו את המח בפרסומות, לציבור האיראני יש דברים יותר טובים לעשות מאשר ללכת לקולנוע לראות עוד הטפה נגד ישראל.

ובכל זאת, אי אפשר להגיד ש"צייד השבת" לא עשה את תפקידו. זה הרי, בבירור, סרט תעמולה, והוא עבד היטב לשני הכיוונים: האחמדניג'דים של העולם משתמשים בו כדי להפיץ שנאה לישראל, והישראלים משתמשים בו כדי להשניא את האיראנים בחזרה. בתוך כל פאניקת הפצצה האיראנית בתקשורת הישראלית בימים האחרונים, מי שצופה בכתבה שמכריזה על הסרט האיראני האנטישמי כעל שובר קופות אמור להגיע למסקנה שהאיראנים כולם מבלים את כל זמנם בשנאת ישראל. הם עובדים כל היום בשריפת דגלי ישראל, חוזרים הביתה לדירה האנטי-ישראלית שלהם, ובזמנם הפנוי הולכים לסרטים שונאי ישראל ואוכלים שם פופקורן שונא ישראל. בינתיים, במציאות, האיראנים רואים את מה שרואים בכל מקום אחר: אקשן, קומדיות רומנטיות מטופשות וסרטים על אנשים שרוצים להגיע למקום טוב יותר. כמו כן, שש-בש.