להציל את טוראי ראיין

שם רשמי
להציל את טוראי ראיין
שם לועזי
Saving Private Ryan

במקור: Saving Private Ryan
במאי: סטיבן שפילברג
תסריט: רוברט רודאט
שחקנים: טום הנקס, וין דיזל,
ג'ובאני ריביסי, אדוארד ברנז,

מאט דיימון, טום סייזמור,
ג'רמי דיוויס

אפור מסביב. רחש מים, קולות מנוע. חיילים בחגור מלא. אסדת נחיתה נעה אל החוף. פרצופים מתוחים. החיילים האחרים בסירה אוחזים חזק בנשק. הקצין עושה בדיקות אחרונות לפני קרב.
על החוף, ביצורים. מכשולים שטניים. מוקשים, מלכודות-פתאים, עמדות נשק.
בתוך עמדה גרמנית, חייל עוקב אחרי תנועת האסדה, מכוון את המקלע בזהירות, ומחכה לזווית טובה. לא לאורך זמן.

מקלעים מטרטרים. אסדות מתפוצצות. סירות עולות על מוקשים, נתקעות במכשולים. החייל שלפניך נקרע לגזרים באש מקלע. פיסות בשר ודם עפות לכל עבר. חיילים קופצים למים בניסיון להתחמק מהאש. כדורים שורקים מסביבך. הרעש פוסק רק כשהראש מתחת למים, האש לא פוסקת. המים הופכים לשילוב מחריד של אפור, לבן ואדום. אל החוף, אל החוף.

המשקל מכביד. החגור והנשק מושכים למטה. חיילים משתדלים לצוף. חלק לא מצליחים. על החוף לא קל יותר. אין שום נקודה שקטה, הכדורים ממשיכים לשרוק, רימונים להתפוצץ, ארטילריה לרעום. חייל המום קרב נמצא באמצע החוף, אדיש לכל מה שסביבו. חיילים בערימות. ערימות גופות, ערימות של בני-אדם חיים שמנסים להסתתר מאחורי כל מחסה אפשרי. מישהו צועק, אבל אתה לא שומע. רק השפתיים נעות. חייל גורר חבר פצוע. פגז מתפוצץ. הוא ממשיך לסחוב. מסתכל אחורה, ומגלה שהוא גורר רק חצי גוף מדמם. ממש קרוב, מישהו נפגע בראש. אפשר ממש לשמוע את הצליל הגועלי של בשר ומוח ניתזים. ומתקדמים. חייל נושא להביור נפגע. הוא נדלק, וגם חיילים לידו. לפידים אנושיים. חיילים מנסים נואשות לתפוס מחסות, לשתק את עמדות האויב. ומתקדמים. צלף אוייב טובח במתקדמים, עד שמישהו מצליח לאתר אותו ולפגוע בו. חייל נשלח להניח מטען-צינור, כדי לפרוץ גדר ולאפשר התקדמות. הוא נהרג. עוד חייל נשלח. גם הוא נהרג. עוד חייל…

ברוכים הבאים למלחמת העולם השנייה, גרסת הדולבי-דיגיטל.

'להציל את טוראי ראיין' נפתח בכחצי שעה של שפיכות הדמים המזוויעה ביותר שאני זוכר בקולנוע: הכוחות האמריקאים נוחתים בנורמנדי, חוף "אומהה", 6 ביוני 1944. חוץ מהריח, הסרט לא משאיר שום דבר לדמיון: הפגיעות מפורטות בצורה לא תאומן, הדם ריאליסטי, הפצועים צועקים; המצלמה מקפצת עם החיילים, יוצרת רושם שהצופה משתתף בהסתערות; הכדורים שורקים ליד האוזניים, ומסביב לראש.

אחרי הכיבוש, מקבל קפטן ג'ון מילר (טום הנקס), קצין ריינג'רים בוגר הפלישה, משימה מיוחדת: משפחת ראיין איבדה כרגע שלושה מבניה בקרב – שנים בנורמנדי, שלישי בחזית הפסיפית. יש להם אח רביעי, גם הוא חייל. הפיקוד העליון מחליט לנסות ולהחזיר את האח האחרון הביתה, כדי שלא כל המשפחה תאבד. יש רק בעיה אחת: אף אחד לא יודע איפה הוא. היחידה שלו צנחה בנורמנדי בלילה לפני הפלישה, ומאז נעלמו עקבותיהם. קפטן מילר נדרש לקחת כמה חיילים למצוא את הנ"ל ולהחזיר אותו. זה לא לגמרי עובר לו בשתיקה: חלק מהחיילים חושבים שלא הגיוני שאחרי הגיהינום שעברו הם ייאלצו לסכן את עצמם ואת חבריהם כדי למצוא חייל אחד, שאולי בכלל כבר נהרג. אבל חיילים כמו חיילים: מקטרים, מקללים, אבל ממלאים פקודות. וכך הם יוצאים לדרך.

סביר ש'להציל את טוראי ראיין' לא ייחשב לסרט המלחמה הטוב של כל הזמנים, בין השאר מכיוון ש'טוראי ראיין' הוא בעצם שלושה סרטים שונים:
הראשון הוא סצנת הפתיחה הממושכת – דקות ארוכות של לחימה.
השני הוא סיפור מסעותיהם של החיילים שנשלחים לחפש את ראיין האובד.
והשלישי – סצינה נוספת של לחימה עזה.

החלק השני, שתופס את מירב מאה ושבעים הדקות של הסרט, הוא, אם נאמר את האמת, לא מופת. פשוט דרמת מלחמה אמריקאית אופיינית. לא שהוא רע: הוא מעניין רוב הזמן, עם כמה רגעים הזויים, כמה סצינות מסע, כמה סצינות לחימה קטנות.. אין בחלק השני כמעט שום דבר שלא ראינו קודם – קבוצת חיילים שכמעט ונראה שנבחרה כדי לייצג את מיטב הסטריאוטיפים: יהודי אחד (אדם גולדברג), איטלקי אחד או שניים, סמל המחלקה, מתורגמן רך-לב שלא באמת היה קרבי עד עכשיו (ג'רמי דיוויס), הצלף הדתי קר הרוח (בארי פפר), מפקד קשוח (טום הנקס) אבל רגיש ונורא אוהב את אישתו, וגם וין דיזל (ההוא מ'xXx') – כולם משחקים לא-רע בכלל (כולל דיזל!), והמוצלח שבכולם הוא דיוויס, שלפעמים משקשק מפחד עד שנדמה שהמסך רועד. גם הצילום נהדר, אבל אחרי שפיכות הדמים שבהתחלה ולפני שפיכות הדמים בסוף, האמצע קצת שקט מדי, שטאנצי מדי, עם סנטימנטליות דביקה ומיותרת פה ושם ("קפטן, מה תעשה אחרי שהמלחמה תיגמר?") והאתנחתאות הקומיות לא במקום. לו, נניח, היה רק האמצע מחובר לסצינות מלחמה 'רגילות', מהסוג שנראה בקולנוע עד 1998, אז 'להציל את טוראי ראיין' היה סתם עוד סרט מלחמה, לא גרוע אבל לא ראוי במיוחד לציון.

מה שעושה את ההבדל, והופך את 'טוראי ראיין' לסרט מוצלח בהרבה ומרשים בהרבה, הן סצינות הקרב. גם אם 'טוראי ראיין' הוא לא סרט המלחמה הטוב ביותר, הוא ודאי המדויק ביותר, בלי שום תחרות רצינית.

לטובת הניטפיקרים, נספור את כל הטעויות הטכניות שיש בסרט:
1. מקלע MG34 עושה רעש של MG42.
2. צלף מחליף כוונת ופוגע, בלי לאפס אותה תחילה.
3. על טנק אחד נראות עקבות של משהו שיפגע בו רק חמש שניות אחר כך.
זהו.

אמנם ברשימות ניטפקרים שונות הופיעו עוד מיני טעויות כביכול, למשל, דרגות על הקסדה מלפנים? מה הם, משוגעים?, אבל למקרה הזה, טיפשי כמה שיראה, יש גיבוי היסטורי (אידיוטיות צבאית, בניגוד למבצעיה, היא דבר בעל כושר שרידות גבוה). בפרטים הטכניים – הדייקנות מפחידה ממש. כמי שחלק גדול מעיסוקיו בחיים הוא בנושאים צבאיים, מצאתי את עצמי מסנן מיני קללות על כותבי תורת הלחימה האמריקאית של מלחמת העולם השנייה, או משווה לידע ההיסטורי ומנסה לתפוס טעויות – ולא מצליח. אפילו העלילה – המופרכת לכאורה – מבוססת, בשינויים למסך הגדול, על מעשה שהיה.

אם עניינכם בחיים קשור איכשהו במלחמות, כדאי מאוד שתראו את הסרט: בתור חומר לימוד, כהדגמה לזה שמלחמה היא גיהינום, או סתם בגלל שמעולם קודם לכן מלחמה לא הוסרטה ככה. הצילום, כמו שנאמר לעיל, נהדר. שפילברג והצלם יאנוש קאמינסקי, מי שצילם גם את 'AI' ואת 'דו"ח מיוחד', מצליחים יותר מכל סרט אחר שראיתי להעביר אווירה של חיילים בקרב או בשדה, עם הבוץ, הרטיבות, העייפות והערפל. כמעט שאפשר להאמין שהסרט צולם בפועל בשנות הארבעים. וזה עוד לפני הקרבות. אלה מחרידים, מטונפים ומדהימים ויזואלית בצורה שמעולם לא נראתה לפני כן. בתוספת שימוש מתוחכם מאוד בפס-הקול, הסרט הצליח לשאוב אותי פנימה בצורה לא-רגילה.

ואם אתם שייכים, כרוב האזרחים, לקבוצה שלמעט במילואים (מי שעושה), לא ממש מתעניינת בזמנה הפנוי בדם ואש ותימרות עשן? אז תלוי:
אלה שרגישים לדם – עדיף שלא יראו. חבל. לי היתה בחילה בכמה מקומות, למרות שסרטי אימה מרובי דם בדרך-כלל לא עושים לי כלום. הפעם זה לא אותו דבר.
אלה שיישבו ויצחקו צחוק אדיר מכל הסיטואציות המטורפות ופיסות הבשר – גם חבל, עדיף כבר לקחת סרט אימה סטנדרטי.
אלה שיש להם מסך קטן ורמקול אחד או שניים – תשכחו מזה; פלישה במכשיר 14 אינץ' אינה דומה לפלישה במכשיר 50 אינץ'. אסור לראות את הסרט עם מסך קטן. נקודה.

והשאר? להם כדאי לראות, כי בסופו של דבר מדובר בסרט טוב, וסצינות המלחמה מדהימות. מלחמה מעולם לא הוסרטה ככה, כבר אמרנו?