רטרוספקטיבה שוורצנגרית

מבט לאחור על כמה מסרטיו הבולטים של ארנולד שוורצנגר משנות השמונים והתשעים

חומר רקע: לפני כחודש פתאום ארנולד שוורצנגר חזר לחיינו, עם הופעת אורח לא נורא קצרה ב"בלתי נשכחים 2" (לא היה לי זמן לכתוב ביקורת מלאה, אז הנה: סרט גרוע, אל תלכו) ורימייק ל"זכרון גורלי". לרגל האירועים ב-Time Out העלו רעיון: לתת למישהו לצפות מחדש בכל הסרטים ה"קלאסיים" של שוורצנגר משנות השמונים והתשעים, ולכתוב על איך הם נראים היום, במבט לאחור ללא צעיפי הנוסטלגיה. בעצם זה כנראה לא מדויק, אני די בטוח שהניסוח היה "לתת לדורון לצפות מחדש בכל הסרטים…" וכו', כי זה לא שמישהו אחר היה עושה את זה. אז בפניכם, בקיצור, התייחסויות קצרות לחלק מהפילמוגרפיה המרשימה של השוורץ. נכון, זאת בהחלט לא הפילמוגרפיה השלמה שלו, אבל כמה אייטיז אתם מצפים שאני אראה בסוף שבוע?!

לטהרנים, אזהרה: הכתבה כוללת ספוילרים מינוריים לסרטים בני 18 שנה ומעלה.

שליחות קטלנית (ג'יימס קמרון, 1984)

העלילה: המכונות מהעתיד שלחו אל העבר מכונת-הרג כדי לחסל את מנהיג המחתרת לפני שהוא ייוולד. היצור הזה הוא רובוט שנראה דומה לבן-אדם, רק עם שרירים הרבה יותר מנופחים ומבטא אוסטרי מאיים. לא שזה משנה הרבה, כי לאורך כל הסרט הוא אומר 17 משפטים בדיוק.

מי שצפה ב"שליחות קטלנית" בזמנו עשוי היה לחשוב בטעות ששוורצנגר הוא שחקן ענק. ההתנהגות הרובוטית שלו, חיתוך הדיבור הכל כך לא אנושי – וואו, איזה הישג. צריך לראות את סרטיו האחרים כדי להבין שזה לא משחק, זאת פשוט הדרך שבה הוא מתנהג. לתפקיד רובוט-רוצח מהעתיד – אין ליהוק מושלם יותר. הבמאי ג'יימס קמרון הוכיח כאן לראשונה מה הוא שווה, אם כי הוא עשה את זה לצלילי פסקול אייטיזי כל כך מגוחך שהוא עושה חשק לקנות "להיטון" ולהשפריץ דיו על ירדנה ארזי.

יש I'll be back? ועוד איך – זה היה הסרט שבו ארנולד אמר את השורה הזאת בפעם הראשונה. הבירוקרט בתחנת המשטרה אומר לארנולד להתחפף. ארנולד: "אני אחזור". כמה רגעים אחר כך, הוא חוזר. במכונית. דרך הקיר.

עומד במבחן הזמן? חלקית. המוזיקה, התסרוקות והאפקטים – שהיו מדהימים לזמנם, אבל התיישנו – הם מכשולים שקשה לצלוח, אבל אם מצליחים, העלילה והאקשן עדיין מרתקים.

קומנדו (מארק ל. לסטר, 1985)

העלילה: ג'ון מטריקס (כנראה קרוב משפחה של ג'ק מועדון קרב ואלברט עלייתו של האביר האפל) הוא יוצא יחידה קרבית, שהרעים חטפו את הבת שלו (אליסה מילנו בת ה-12, כוכבת סדרת הלהיט "מיהו הבוס?"). אז הוא הורג אותם.

ליד המונח "סרט אקשן דבילי מהאייטיז" יש תמונה של הסרט הזה. שוורץ, שיותר מתמיד נראה פה כמו מפה טופוגרפית משומנת של הרי ההימלאיה,‏ מגלם כאן אדם אחד שמחסל צבא שלם בלי להזיז אף שריר בפנים, ותוך דקלום וואן-ליינרים מגוחכים (נקודת השיא: "זוכר שאמרתי שאני אהרוג אותך אחרון? שיקרתי"). מספר החורים בעלילה מתחרה במספר הטעויות בקונטיניואיטי (מכונית שהופכת לטוטאל-לוס בשוט אחד נראית נטולת כל שריטה בשוט הבא). אבל הטעות הגדולה ביותר של הסרט היא הניסיון לגרום לשוורץ לשחק איש משפחה אוהב. קטעים.

יש ‏I'll be back‏? הו, כן. בניגוד להגיה הרובוטית בתור הטרמינייטור, כאן שוורצי מכניס את כל יכולת המשחק ועוצמת הרגש הידועות שלו לתוך המשפט הזועם "אני אחזור, בנט!". רגע מכונן שתרצו להריץ אחורה ולצפות בו שוב ושוב.

עומד במבחן הזמן? ‏במובן מסוים. בזמן אמיתי, "קומנדו" היה אחלה סרט אקשן שבעולם. היום הוא קומדיה משובחת.

שוורצנגר שחור?

הטורף (ג'ון מקטירנן, 1987)

העלילה: ארני הוא מנהיג של יחידת קומנדו שנשלחת אל לב הג'ונגל בעולם-שלישי כלשהו כדי לחלץ בני ערובה, ואחרי הרבה, הרבה, הרבה יריות בג'ונגל, נתקלת בחייזר בלתי נראה שמחסל אותם בזה אחר זה, כנראה כי משעמם לו. כלומר, הנוסע השמיני פוגש את רמבו ופושט לו את העור. שלא כמו רוב הסרטים ברשימה, חלקו הגדול של הסרט הוא לא שוורץ בהופעת סולו, אלא כחלק מצוות של בחורים קשוחים אחרים – עד חצי השעה האחרונה, שהיא כולה מאבק ללא מילים בין הטורף לבין הארנולד, אחרי שמצא את נקודת התורפה היחידה של הטכנולוגיה החייזרית: בוץ. עם כח האש שהתבזבז בסרט הזה היה אפשר לכבוש מדינה מזרח-תיכונית קטנה, אבל כל העסק, האמת, די מייגע. אחרי הסצינה ה-26 של יריות בג'ונגל, ניתן להגיע להרגשה של מיצוי.

יש ‏I'll be back‏? ‏לא. אכזבה.

עומד במבחן הזמן? ‏בקושי. הסרט מצליח להעביר את שוורצנגר עד סופו בלי רגעים מביכים מדי, אבל הוא חדגוני (ירוק), לוקח לו שעות לזוז, ועד שהחייזר הארור נזכר שהוא נמצא שם עובר חצי סרט.

Run Arnie, run

הנרדף (פול מייקל גלייזר, 1987)

העלילה: בעולם עתידני, הממשלה שולטת בהמונים בעזרת משחק טלויזיה בו המתחרים מנסים לחסל זה את זה, ורק אחד יכול להישאר בחיים. אל המשחק נשלחת הנערה הקשוחה ממחוז 13, קטניס אברדין. לא, סליחה, זאת העלילה של "משחקי הרעב". אל המשחק נשלח שוורצנגר (בבגד גוף צמוד) ואז הוא הורג את כולם.

היינו רוצים לומר שהסרט ניבא את עידן הריאליטי, בו אנשים אמיתיים הופכים לכלי משחק בכדי לשעשע את ההמונים, ושהוא מביא איתו אמירה נוקבת על הבידור הטלויזיוני ואמות המוסר המוקרבות על מזבח הרייטינג, אבל אז שוורצנגר ניסר את אחד מאויביו דרך הביצים, ונזכרנו שלא, זה סתם סרט אקשן אידיוטי.

יש ‏I'll be back‏? ‏כן. רגע לפני שהוא משתגר אל המשחק, ארנולד אומר למנחה הנאלח "אני אחזור". המנחה עונה לו, "רק בשידור חוזר".

עומד במבחן הזמן? לא. תנסו את "המופע של טרומן".

הקשר של הפירמידה בצד שמאל לסרט: זאת פירמידה

זכרון גורלי (פול ורהובן, 1990)

העלילה: שוורצנגר הוא פועל בניין שחולם שהוא סוכן חשאי, או אולי הוא סוכן חשאי שחולם שהוא פועל בניין? "זכרון גורלי" שביים פול ורהובן הוא, כמה הולם, סרט שלא יודע מה הוא: תסריט מדע-בדיוני מרתק ומתוחכם, עם המון שאלות של מציאות ודמיון, זהות וזיכרון, מתחבא מתחת למעטה של סרט אקשן מהטראשיים שנוצרו, שמתענג על פיצוח עצמות, ריטוש איברים ונשים עם שלושה שדיים. אחת הבעיות העיקריות היא עצם הליהוק של שוורצנגר: לתפקיד תובעני כזה, של אדם שמתחבט בתהיות של מי אני, מה אני ומהו האני בכלל, שוורץ הוא אחד האנשים הכי פחות מתאימים ביקום הידוע.

יש ‏I'll be back‏? ‏לא. את הכסף!

עומד במבחן הזמן? ‏הסרט – לא ממש, הוא נראה היום די מגוחך. אבל בסיפור יש הרבה רעיונות טובים והמון פוטנציאל, אז אולי דווקא טוב שהוא זכה לרימייק מודרני עם קולין פארל. [בדיעבד: לא, גם הרימייק היה מיותר]

Best Movie Ever

שליחות קטלנית 2 (ג'יימס קמרון, 1991)

העלילה: הוא הבטיח שיחזור, והוא חוזר, בהיפוך תפקידים: הפעם המחסל נשלח להגן על שרה קונור, אם העתיד, והמחסל הרע הוא רוברט פטריק בתפקיד איש-הכספית עם פעלולים מיוחדים שהקפיצו את העיניים, הפילו את הלסת והעיפו את הראש לקהל ב-1991, ומרשימים מאוד אפילו היום. קונור עצמה גם היא עברה היפוך של 180 מעלות ומנערה צווחנית הפכה לבחורה קשוחה, שרירית ובועטת-בתחת. כשיצא, זה היה אחד מסרטי האקשן הטובים ביותר בכל הזמנים. זה לא השתנה מאז.

יש ‏I'll be back‏? ברור. במחווה מפורשת למשפט שהתחיל את המסורת, ארנולד מקבל שוט יפה שבו הוא מגיח מתוך הערפל לפני שהוא אומר לבני משפחת קונור "הישארו פה. אני אחזור". תשואות בקהל. ‏

עומד במבחן הזמן? ‏איזה עומד, "שליחות 2" מכסח למבחן הזמן את הצורה. זה נס קולנועי – סרט שנוצר לפני יותר מעשרים שנה, ונראה טוב בדיוק כאילו הוא נוצר אתמול.

שקרים אמיתים (ג'יימס קמרון, 1994)

העלילה: שוורצי הוא סוכן חשאי שמשחק אותה ג'יימס בונד בלילות ובימים מתחזה לסוכן מכירות אפור ומשעמם את אשתו, ג'יימי לי קרטיס, עד שהיא שוקלת רומן עם נוכל. שוורצי מגייס אותה בלי ידיעתה לסוכנות ומעניק לה חיי הרפתקאות, בעוד הרעים, ערבים דוברי ג'יבריש, חוטפים את הבת שלו ‏(נו באמת, לא למדתם שום דבר?). הפעם הבת היא אלייזה דושקו, ללמדך שאם את רוצה קריירה בטלויזיה, להיות הבת של שוורצנגר זה צעד טוב בכיוון.

הסרט לא מנסה להציל את העולם  – זאת קומדיה (מוצלחת), שבה משולבות סצינות אקשן ענקיות. שוורצנגר הוא שוב ליהוק מופרך לחלוטין – ברור, המון סוכני מכירות אפורים נראים כמו הר אדם אוסטרי – אבל מכיוון שממילא הכוונה היא להצחיק, זה עובד. וג'יימי לי קרטיס נורא משעשעת.

יש ‏I'll be back‏? ‏לא, אבל בשלב הזה זה באמת נהיה קצת טחון.

עומד במבחן הזמן? ‏לא רע בכלל. סצינות האקשן אמנם לא ייחשבו היום לגדולות שנעשו אי פעם, אבל הן עדיין מרשימות, וההומור עדיין מצחיק.


פורסם במקור ב-Time Out תל אביב