ביקורת: סקובי-דו!

ג'ינקיס, זוינקס, ועוד צלילים דומים.

אושר הוא לא דבר רציונלי. הדברים שגורמים לאדם אחד להיות מאושר יכולים להיראות חסרי משמעות לאחר – בין אם זה כסף, רומנטיקה או כל מדד אחר. לכל אחד יש את הדברים הקטנים שמבחינתו הם אושר. אז הנה מה שעושה אותי שמח: הקולות הספציפיים מסדרת האנימציה של סקובי דו. לא האנימציה עצמה ואפילו לא הסדרה: הדרך שבה אנשים בורחים, זזים, ועושים דברים נשמעת פשוט מושלמת בעיניי, והאוזניים שלי מתרוממות למשמע האפקטים ומרימות איתן את קצות השפתיים שלי לחיוך בלתי נשלט. 

אז, לשאלתכם, כן, אני חייכתי לאורך חלקים רבים של הסרט החדש של "סקובי דו". זה לא הופך אותו בהכרח לסרט טוב, אבל אני חושב שהאמת צריכה להיאמר בנוגע לקונספט הזה של סרטי סקובי דו והמסע הארוך של אולפנים לנסות לעשות סרט מוצלח למסך הגדול: סקובי דו זה מטומטם.

אני לא אומר את זה סתם. זה נושא קריטי לדיון כאן, כי נראה שהתוצר של שנת 2020 לבית סקובי-דו מבין בגדול את העובדה ש"סקובי דו" זה מטומטם, ובניגוד לסרטי הלייב אקשן, לא מנסה לחנך אותו. אין כאן קריצה לקהל המבוגר או פרשנות על מערכות היחסים או היעדרן או כל קריאה מעבר לקריאה הבסיסית ביותר במיתולוגית סקובי דו: שאגי הוא מטומטם, סקובי הוא מטומטם, הם חברים הכי טובים. אה, כן, יש גם את החברה האחרים בחבורה הזאת, אנחנו מניחים שגם להם נתקע איזה מאפיין חד מימדי כלשהו. זה מטומטם. מאוד. וככה זה צריך להיות  – זה סקובי דו. 

העלילה מתחילה ברטקון קל לקאנון הסקובי דו ומתחיל כששאגי הילדון פוגש את סקובי דו ונותן לו את שמו (שטות מוחלטת, כמובן. כולם יודעים ששמו של סקוברט דו ניתן לו על ידי אמו הביולוגית) ומפה לשם פוגש את שאר החבורה בליל כל הקדושים (כולם בתחפושת "אקטואלית" כמו רות ביידר גינצברג ו-וונדר וומן) והם מפצחים את התעלומה הראשונה שלהם, שהם אפילו לא ידעו שהיא תעלומה – הבית הרדוף של איזה בחור, שהיה מצליח במזימתו להבריח מלא מוצרי חשמל, לולא אותם ילדים ארורים. 

הפתיחה עצמה היא, ככל הנראה, הדבר הכי טוב בסרט או לפחות הדבר הכי "סקובי דו" בסרט: זה מציג לנו את החבורה, עם הרפתקה ישנה והכל טוב ויפה. רגע לאחר מכן, הסרט ינטוש את הרעיון הזה ויעלה הילוך לסרט שהוא פחות "אימה" ויותר "הרפתקאות" – עלילה מאוד מקושקשת על הנבל דיק דסטרדלי (זה  בסדר אם השם לא אומר לכם כלום, הוא דמות נורא לא מוכרת, אם כי חביבה ביותר) שצריך את סקובי דו כדי לפתוח את שערי הגיהנום (אל תשאלו), אז שאגי וסקובי תופסים טרמפ עם גיבור העל "הבז הכחול" (יותר נכון: בנו של "הבז הכחול", שבבירור פחות מוצלח בעבודה מאביו), העוזרת שלו די די והכלב הרובוטי שלו "דיינו-מאט, כלב הפלא".

לאנשים שרגילים למשהו מאוד ספציפי מה"סקובי דו" שלהם, עלילה שלא סובבת סביב רוח רפאים באיזה מקום אולי נשמעת כמו חילול הקודש, אבל בשלב הזה "רוח רפאים באיזה שהוא מקום" הוא המלצה ולא יותר להרפתקאות סקובי דו. הכלבלב הזה עבר, לדעתי, בין כל ז'אנר אפשרי כמעט. למי שזוכר את רגעיו הפחות יפים (אני מצטער, אני יודע שאני מבין הרבה יותר מדי ב"סקובי דו", אין לי תירוץ), גם הופעות האורח של דמויות אחרות מצוירות או של סיימון קאוול מתאימות, בסופו של דבר, לרוח המותג – מדובר בכלב שיצא להרפתקאות עם סוני ושר, משפחת אדאמס, באטמן ורובין (בכמה פעמים שונות), לורל והרדי, דיק ואן דייק, כוכבי היאבקות שונים, והאחים ווינצ'סטר מ"על טבעי".

כל זה לא אומר שהסרט לא מטומטם: זה כן אומר שהוא מטומטם בדרך הספציפית מאוד שבה סרטי סקובי דו הם מטומטמים, ולכן אני בעדו. אין הגיון בכך שיש רובוטים משני צורה, ובטח אין הגיון בכך שהרובוטים הללו יפסיקו לרדוף אחרי שאגי וסקובי כי הם מתחזים למלצרים, ובטח ובטח שאין הגיון שהם ימשיכו לרדוף אחריהם כי שאגי יגיד שלצערם אין להם קלמרי. הגיון שבור שכזה מתקיים רק בעולם של סקובי דו. והסרט החדש, למרות חסרונות מסוימים שאני תכף מגיע אליהם – מרגיש כאילו הוא מתרחש בעולם של סקובי דו, אפילו שהוא חידוש ושינוי מסוים מאותה סדרה ישנה, וזה כבר שיפור ניכר מחלק גדול מהמוצרים המאוחרים בסדרה. 

בכל זאת, יש כמה דברים שמציקים גם אם נוקטים בסלחנות על הטמטום והצ'יזיות של העלילה: הראשון הוא הקולות שיוצאים מהפיות של חלק מהדמויות. שאגי, למשל, מדובב על ידי ויל פורטה – שחקן נחמד מאוד שעושה חיקוי שאגי כמעט סביר, אבל רק כמעט. מילא אם זה היה איזה שחקן שמביא קהל – אבל הוא ויל פורטה. הייתם יכולים לחסוך כסף ולהישאר עם המדבב המקורי. זה נכון לעוד כמה דמויות (מישהו בכלל שם לב לקולות של זאק אפרון או אמנדה סייפריד?), אבל בולט במיוחד עם שאגי, שיש לו קול ספציפי שמציק לשמוע לא בדיוק נכון מדי פעם. 

מקום שדווקא כן נראה שחסכו בו כסף היא מחלקת האנימציה – עיצוב הדמויות דווקא חמוד, ולא גנרי להחריד כמו תוצרי תלת אחרים, אבל נראה שברוח המסורת היה כמה מקומות בהם האנימציה קצת חיפפה (בעיקר סצנות קהל). זה לא נוראי, אבל אין ספק שזה לא השיא של מה שיכלו לספק.

עוד דבר שמפריע הוא ההחלטה, פעם נוספת, לא להיצמד קצת יותר ל"רוח המקור" של סקובי דו. כמו שאמרתי, ההתחלה בהחלט נצמדת לעלילה קטנה עם בית רדוף רוחות, וזה לא זר לסקובי דו להיות באיזה מרדף כלל עולמי, אבל בסופו של דבר אני לא בא לסקובי דו בשביל עלילת גיבורי-על על חברות ואחריות. אני בא בשביל תעלומה טיפשית שבה בסוף מתגלה פושע תאב בצע. בלי כוחות מסתוריים, בלי טכנולוגיה מטורפת – רק עלילות בסגנון "המומיה ההמומה" ועוד דברים שבבירור הכותבים חשבו קודם על משחק המילים בכותרת ואז בנו מסביב לזה עלילה. לפחות יש בסרט פושע תאב בצע, ואחד די מוצלח (יחסית לנבלי סקובי דו, כן?) – אבל זה לא בדיוק אותו דבר. 

אני לא יודע אם "סקובי דו" הוא סרט "טוב" לילדים או למבוגרים. אני לא חושב שהוא גרוע כמו שחלק מהאנשים עושים ממנו, אבל אני מודע לחולשותיו. אבל זה לא משנה – אני יודע שזה סרט ששימח אותי ושלשעה וחצי חייכתי בהתקפים קלים וגם ציחקקתי בצורה בלתי נשלטת כששמעתי צלילים מסוימים. בתקופות שכאלה זה יותר חשוב מכל הסטנדרטים האחרים.