זהירות, אני הולך לספיילר כאן את הסצינה הראשונה של סרט בן 15 שנה. שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם. הסצינה הפותחת של "צעקה" הראשון היתה גאונית: דרו בארימור היתה השחקנית המפורסמת ביותר בקאסט, וזאת שהפנים שלה כיסו את הפוסטר. והיא נרצחת בתוך עשר דקות מתחילת הסרט. זה היה מפתיע, זיעזע את הקהל והבהיר שדברים בסרט הזה לא הולכים להיות מה שחשבתם.
15 שנה אחר כך, גם ב"צעקה 4" הדבר הכי טוב בסרט הוא עשר הדקות הראשונות. אבל עכשיו כולם מכירים את מורשת הסדרה, ולגמרי מצפים ממנה להרוג את הבלונדינית המפורסמת מיד בסצינה הראשונה. ומכיוון שמודעות עצמית היא הלחם, החמאה, הפסטרמה והמלפפון חמוץ של "צעקה", סצינת הפתיחה עוסקת בדיוק בזה – בעובדה שקשה להפתיע קהל שמצפה להיות מופתע. פתיחת הסרט היא הכרזה:"היי, אני לא רק סרט שמודע לעצמו – אני סרט שמודע לזה שהוא סרט שמודע לעצמו. ראיתם מה עשיתי עכשיו? איך שהבעתי מודעות עצמית באמצעות הבעת מודעות עצמית?".
הפתיחה הזאת כל כך ממצה ומוצלחת, שאחריה אין ממש טעם להמשיך את הסרט. אם הוא היה נגמר אחרי 10 דקות, הייתי חוזר הביתה מרוצה. אבל הסרט ממשיך. ואתם יודעים מה? גם השאר היה לא רע.
"צעקה 4" נשמע כמו רעיון רע מאוד. הסרט הראשון היה שחזור ופארודיה אוהבת של ז'אנר סרטי הסלאשר (לצעירים שבינינו: סרטי אימה על פסיכופט שמעניש בני נוער על חרמנות יתר באמצעות תקיעת מכשירים חדים בגופם), שכבר אז היו נוסטלגיים. הוא היה הצלחה אדירה ונחשב לסרט שלבדו הציל את ז'אנר האימה. שני סרטי המשך נוצרו, אחד מהם אפילו טוב, ותשקוט הארץ.
מאז עברו עשר שנים, ופתאום ווס קרייבן החליט ששוב בא לו "צעקה", כפי שקורה לעתים קרובות לבמאים שמגלים שעברו עשר שנים מאז שהם עשו סרט שלמישהו אכפת ממנו. אבל יש בעיה: "צעקה" כבר אמר את כל מה שיש לו להגיד על סרטי סלאשר, ו"צעקה 2" – על ההמשכים שלהם. היום סרטי סלאשר לא רלוונטיים אפילו בתור רטרו, וז'אנר האימה עבר בינתיים כמה אופנות אחרות: מ"הצלצול", דרך "המסור" ועד "פעילות על טבעית". אז איך עושים סרט "צעקה" שתהיה הצדקה לקיומו?
הפתרון היחיד הוא לצחוק הפעם על "צעקה" – כלומר, על הסרטים הקודמים בסדרה, שהם עכשיו נוסטלגיים כמו ש"יום שישי ה-13" ו"ליל המסכות" היו ל"צעקה" הראשון. ברור שצריך להתעדכן, ולכן הסרט מאזכר רבים מסרטי האימה של העשור האחרון, ומדי פעם זורק גם רפרנס לכמה סרטי אימה קלאסיים וישנים יותר, כדי שגם מבקרי הקולנוע שבקהל ירגישו חכמים. אבל כל זה רק ניימדרופינג. "צעקה 4" לא באמת מתעניין בשום דבר פרט ל"צעקה".
שוב מתחיל אותו סיפור מוכר: רוצח חובב טריוויה מתקשר לנערים ונערות בעיירה וודסבורו, שואל אותם שאלות על ההיסטוריה של סרטי האימה, ואז, בין אם הם ענו נכון או לא, משסף להם את הגרון או מאוורר את המעיים באופן גרפי ומדורג R להפליא. אף אחד לא יודע מיהו האיש שמאחורי המסיכה; זה יכול להיות כל אחד (או שניים) מהדמויות בסרט. במקרה או שלא במקרה (רמז: לא במקרה) כל זה קורה בדיוק כשנמצאים בעיירה כל כוכבי שלושת הסרטים הקודמים ששרדו, בינהם נב קמפבל וקורטני קוקס. וכרגיל, נדמה שהכל מסתובב מסביב לסידני פרסקוט, הדמות של קמפבל. חלק גדול מאוד מהסרט הוא שרשרת של סצינות ליליות שבהן הדמויות מסתגרות בבית פרברי שבו אפשר לברוח מהרוצח מהדלת הקדמית לאחורית, או מהאחורית לקדמית, או מהקדמית במעלה המדרגות לקומה השניה. אבל הפעם באופן אירוני.
הכל נראה דומה באופן חשוד ל"צעקה" הראשון. אפילו הדמויות הצעירות מקבילות כל אחת, פחות או יותר, לדמות מהסרט המקורי. וגם זה, כמובן, לא מקרי. כדאי מאוד לראות את "צעקה" הראשון לפני הצפיה (שני ההמשכים – לא חובה), כי אחרת תפספסו הרבה מהמחוות של הסרט ל- אה, לעצמו. אני לא חושב שהיה אי פעם סרט שהתעסק כל כך הרבה בעצמו, חוץ מ"אדפטיישן". הסרט דומה לבקבוק קליין, המבנה המוזר הזה שאין לו צד פנימי.
אוקיי, זה היה מאוד מבולבל. אני אדגים: ב"צעקה" הראשון הובהר שאם אתה דמות בסרט אימה, הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות (חוץ מסקס) הוא לומר את המשפט "אני מיד חוזר" – כי אם תגיד את זה, מובטח שלא תחזור בחתיכה אחת. הקלישאה הזאת הפכה לכל כך מוכרת בעקבות הסרט, שהמון סרטים השתמשו בה באופן אירוני: אנשים אמרו "אני מיד חוזר" דווקא כדי שנצפה מהם למות. בתחילת "צעקה 4" אומר מישהו, וצודק, שהיום כבר אי אפשר לסמוך על החוק: אתה יכול להגיד "אני תיכף חוזר" ולחיות. אבל בדיוק משום כך, מכיוון שאנחנו מצפים מהסרט להפתיע אותנו, אנחנו אמורים לצפות שמי שיגיד את זה כן ימות. או אולי זה רק מה שאנחנו רוצים שנחשוב? אוחחח. אני חושב שהמח שלי הפך לשטרודל. בקיצור, מרוב הפוך על הפוך המשפט מאבד כל משמעות, וחוזר להיות מה שהיה פעם – סתם משפט, שלא אומר שום דבר חוץ מ"אני מיד חוזר". ובכל זאת הדמויות בסרט מתעקשות לומר שוב ושוב זו לזו שהן מיד חוזרות.
מלבד היותו פארודיה בריבוע, הוא אמור להיות גם סרט אימה. לכן זו קצת בעיה שהוא לא מפחיד. השטיק המפחיד של "צעקה" התבסס כולו על דבר אחד: הרוצח עם המסיכה מגיח מאיזה מקום בהפתעה כדי לרטש מישהו. זה קורה לעתים קרובות מאוד גם בסרט הזה, אבל מהר מאוד זה הופך לשגרה, ולא מבהיל אפילו. גם למתוח הסרט לא ממש מצליח: אילו היה אכפת לי אם הדמויות בסרט יחיו או ימותו, הייתי דואג לשלומן. אבל כשהסרט דואג להזכיר לנו שוב ושוב שהוא רק סרט, והדמויות שבו הן רק ערכים מהלכים מ-Tvtropes, למי אכפת? אז נשאר רק ה-Gore. וכן, יש בסרט הרבה מאוד דם, אבל גם בתחום הזה הוא נשאר במאה העשרים. בהשוואה לסרטי גועל כמו "המסור" או "הוסטל", הסרט הזה קיצוני בערך כמו "פרפר נחמד".
ולמרות הכל, העסק די מהנה. לא כמו עשר הדקות הראשונות שלו, אבל חביב. ונכון שהרבה מהסרט יעריכו רק גיקים שיזהו את הרפרנסים, ושעבורם המילים "רוברט רודריגז" יכולות להיות פאנצ'ליין של בדיחה, אבל מה לעשות שאני כזה? "צעקה 4" לא נחוץ, ולא מפחיד, אבל אם אתם זוכרים לטובה את "צעקה" הראשון, זה דווקא כיף.
סרט נהדר...
גם אני תהיתי בהתחלה למה הסרט נחוץ אבל הטריילר לגמרי קנה אותי. ראיתי
את 1 ו-2 ומתתי עליהם, סרטים פשוט כיפיים. אז עוד סיבה לראות. צעקה 4 פשוט כיפי כמו קודמיו,
שנון ומתוחכם ולרגע לא חשבתי שהוא ניסה להפחיד. לכן לשפוט אותו לפי זה זו טעות.
לגבי הדמויות- דווקא אהבתי את הדמויות שם. לא עמוקות. אבל היה לי אכפת מהם.
וחוץ מזה, אנני מ"קומיוניטי" משחקת שם. זה כבר מעלה, בעיניי, בכמה דרגות את הסרט.
ובינתיים, הסרט כנראה די נכשל בקופות
ניקי פינק מדווחת שההשערות הם שהסרט הכניס בסביבות ה-20 מיליון בסופ"ש הראשון:
http://www.deadline.com/2011/04/first-box-office-rio-bird-winning-intl-battle-with-hop/
כנראה שהרעיון של קרייבן להחיות את המותג ולהתחיל טרילוגיה חדשה ירד לטימיון. "צעקה 4" כנראה יהיה הסרט האחרון בסדרה (לפחות עד הריבוט…)
וזה חבל, כי דווקא מאוד נהנתי מהסרט. הרבה יותר טוב מהשלישי, גם אם בסופו של דבר למרות הניסיונות שלו להתחכם הוא לא באמת מצליח להגיד שום דבר חדש.
20 מיליון זה לא דיי מוצלח בשביל סופ"ש ראשון?
(ל"ת)
כנראה שלא. לפי ניקי פינק...
(ל"ת)
קמפבל וארקט
לא ממש נמצאים במתקפת הצעות עבודה. קוקס מפורסמת יותר משניהם, אבל חברים היתה לפני עשר שנים כמעט וכרגע כל מה שיש לה על הצלחת זו סדרת טלויזיה אהודה ביקורתית אבל יחסית כושלת ברייטינג. אין סיבה ששלושתם לא יקפצו על ההזדמנות לנסות ולשחזר את תופעת הצעקה (טוב, חוץ מזה שאולי לקוקס וארקט לא בא לגלם זוג אוהב ברגע זה).
להבא סמן בבקשה "ספוילרים"
(ל"ת)
אני כמעט בטוח שכן סימנתי!
(ל"ת)
תודה שהרסת לי את הסרט
שייקח אותך גוסט פייסט!
ההודעה סומנה כספוילר
מי שפותח הודעות מספוילרות לסרטים שהוא לא ראה מאבד את הזכות להתלונן על כך שהרסו לו את הסרט.
קלטתי את זה רק אחרי שהגבתי, אבל לזכותי יאמר
שאף אחת מהתגובות לא הייתה מסומנת כספוילר משום מה, רק אחרי שריעננתי הן הוסתרו.
אוף. הלך לי הסרט :(
נכוןנכוןנכון!
מרלי שלטון היא הסגנית של דיואי.
תודה על התיקון!
למי שרוצה להשלים את החומר
הקרנה מיוחדת של "צעקה" הראשון, בלוויית הרצאות על הנושא, בסינמטק חולון בחמישי הקרוב.
http://www.facebook.com/event.php?eid=214478325245156¬if_t=event_invite
מש"א בנוגע לפסקה האחרונה
דווקא המתח בסרט לדעתי היה די צפוי. רגעי ההפועה של הרוצח היו די צפויים ובקלות יכולתי לנחש אותם (היו הרבה קטעים שאמרתי לדייט שלי 'עכשיו יגיע הרוצח' וצדקתי).
אני רק הערה
ה-10 דקות הראשונות של "צעקה" היו מופת של קולנוע. הן הצליחו לזגזג בין שני ז'אנרים (רומנטי ואימה) בצורה פשוט מבריקה – דרו ברימור נתנה שם הופעה ענקית. אני כל כך נהנתי בהן! אני בדר"כ שונא לראות סרטים במגהוידאו, כי הפורמט גרוע ולזה סתם לא מכבד אותם: עזבו גניבה שמגניבה (זה לא כאילו שווס קרייבן יתעשר יותר מדי אם אני אקח את זה מהאוזן השלישית, נכון?), זה פשוט קצת מזלזל לראות סרט שמישהו עבד עליו והזיע עליו כמעט שנה ביוטיוב משופצר. אבל עדיין – את "צעקה" ראיתי במגהוידאו ונהנתי כמו שלא נהנתי בהרבה סרטים. סצנת פתיחה גאונית, וסרט מגניב בפני עצמו. אם סצנת הפתיחה של הסרט הנוכחי תהיה אפילו קצת ברמה של עשרת הדקות הללו אני אדע שהכסף השתלם לי.
זה היה נהדר.
ראינו בהקרנה של וואלה!. בדר"כ אני לא אוהבת ללכת להקרנות כאלה, בעיקר בגלל הקהל, אבל הפעם זה שהקהל צחק וצעק "לאאאא" ועשה שטויות ממש תרם לחווית הצפייה של בסרט.
גם הרגשתי שהסרט הזה היה ממש קרוב לצעקה הראשון ובאמת מאוד נהנתי.