לסרג'יו פנית, פרק 1: ימי פומפיי האחרונים

הסכת על מעלליו של האיש והמערבונים, סרג'יו ליאונה. בתמונה: לא מערבון.

את אביעד שמיר ותום שפירא אני מקווה שלא צריך להציג, אבל במקרה וכן – מדובר בחברים ותיקים באתר, שכתבו פה לא מעט ביקורות, הגיגים, ועוד. פרט לכך, הם אחראיים לאחד מהפודקאסטים הותיקים ביותר בעברית (בטח על קולנוע) – שורה שנייה באמצע.

בערך באמצע תקופת הקורונה הבאה עלינו לרעה, עלה רעיון: לעשות מיני סדרה של פודקאסטים שתתמקד בבמאי המערבונים האהוב בעולם – סרג'יו ליאונה. בכל פרק אביעד ותום ידברו על סרט אחר של ליאונה – החל מהסרט הראשון שלו, "ימי פומפיי האחרונים", עליו אין לו אפילו קרדיט, ועד יצירת המופת הארוכה כמו הנצח, "היו זמנים באמריקה".

ממש מתחת לשורה הזאת תוכלו לשמוע את הפרק,  ומתחת פירוט כללי של הפרק.

00:00-00:44 – פתיח

00:45-02:00 – הצגה של הפודקאסט: מי אלו תום ואביעד ואיפה הם היו בכל הזמן הזה?

02:01-03:43 – למה "ימי פומפיי האחרונים" הוא בעצם סרט של סרג'יו ליאונה אפילו שלא תראו את השם שלו בקרדיט, ומה הקשר לסרג'יו השני – סרג'ו קרבוצ'י?

03:44-05:40 – מי אתה סרג'יו ליאונה, ולמה אתה מאכזב את אבא שלך?

05:41-08:10 – "ימי פומפי האחרונים" – הספר, הסרט, הסרט האחר, והסרט הזה

08:11-12:40 – למה סרג'יו ליאונה מעדיף לא לקבל קרדיט על ההפקה הזו

12:41-23:35 – אנחנו מדברים על הדמויות בסרט (שנאות על הטווח שבין ממד אחד לאפס), על העדר הכישרון של סטיב ריבס (אבל עודף השרירים) ועל איך כל התככים לא הופכים באורח פלא לעלילה אמיתית.

23:36-28:24 – אז רגע, יש משהו שכן עובד בסרט הזה? ומה

28:25-40:28 – סטיב ריבס נאבק בשטיחים והתסריט נאבק בדרך לסיים את הסרט בדרך שקושרת בין העלילה של הדמויות, הגישה הפרו-נוצרית של ההפקה והעובדה שפומפי מושמדת באופן אקראי למדי

40:29-45:00 – "סופרטוטרלסקופ" – סטנדרט הפקה חדשני או המילה המקבילה האיטלקית ל- "סוּפֶּרְקַאלְיפְרַגֶּ'לְיסְטְיקְאֶקְסְפִּיאַלִידּוֹשְס"

45:01-46:00 – האם ידעתם שארנולד שוורצנגר הצעיר היה ב"שלום לנצח" של רוברט אלטמן? ושלא היו לו הרבה בגדים בסצנה האחת שהוא טרח להופיע בה?

46:01-48:13 – סוף דבר, סוף הסרט ואולי גם סוף הפודקאסט? לא באמת.

48:14-49:20 – מנגינת סיום