שורה שני באמצע (הלא הם אביעד שמיר ותום שפירא) חוזרים עם פרק נוסף ב-"לסרג'יו פנית", בה מדברים על עסקי הנדל"ן של סרג'יו קונסטזה ו/או סרטיו של סרג'יו ליאונה.
והפעם אנחנו בפרק ארוך במיוחד על הסרט שלא באמת צריך להציג, כי המנגינה שלו עושה את זה עבורנו: "הטוב, הרע והמכוער".
את הפרקים הקודמים ניתן למצוא כאן. ממש מתחת לשורה הזאת תוכלו לשמוע את הפרק, ומתחת פירוט כללי של הפרק.
00:00-00:44 – פתיח
00:45 -05:22 – מציגים את הפודקאסט, ואז מציגים את הסרט שכולם כבר מכירים.
05:23-10:54 – סרג'יו ליאונה טוען שהוא ייצג את המערב האמיתי – אז איך זה שבגרסה שלו אין נשים, ילידים או אנשים לא לבנים?
10:55-16:44 – מדברים על ההפקה ואיך, למרות השדרוג התקציבי, זה עדיין ברובו סרט ב'
16:45-27:50 – ליאונה עושה את הצגת הדמויות האיטית בהיסטוריה של הקולנוע (כמעט שליש מהסרט) ואיכשהו מצליח לשמור על העניין של הקהל.
27:51-37:14 –לפעמים סיגר הוא רק סיגר, ולפעמים הוא חלק חשוב מהעלילה של הסרט ודרך להפוך את הפרצוף של קלינט לקצת יותר מעניין.
37:15-41:00 – אלי וואלך הוא מלך, ואין פלא ששני השחקנים האחרים הרגישו שהתסריט די דוחק אותם הצידה.
41:01-48:14 – כמו בסרט הקודם גם כאן כל דמות שוקלת איך לדקור את האחרות בגב, כשהשאלה העיקרית זה כמה עמוק הם מוכנים לנעוץ את הסכין.
48:15-52:47 – איך לעשות סרט על מלחמת האזרחים האמריקאית ולטעון ששני הצדדים רעים באותה מידה. כמו כן – הסצנה עם הגשר גם נראית יקרה יותר מכל הסרטים הקודמים של ליאונה ביחד וגם כמעט והצליחה להרוג את השחקנים הראשיים שלו.
52:48-59:10 – שלושה אנשים, בית קברות אחד והמנגינה הכי טובה בהיסטורית הקולנוע
59:11-60:52 – מה בכלל קרה ל"היו זמנים בפלסטין" ואיפה המערבון הישראלי?
60:53-67:40 – סרג'יו ליאונה: דיוקן של קולנוען.
67:41-70:50 – מסכמים את הפרק ומדרגים את כל הסרטים של ליאונה (עד כה).
70:51-71:51 – נעימת סיום
