ביקורת: שהאזאם! 2 – זעם האלים

חמוד!
שם רשמי
שהאזאם! 2: זעם האלים
שם לועזי
Shazam! Fury of the Gods
סרט מס' 2 בסדרת שהאזאם!

אני לא זוכר מתי זה נאמר ואיפה, אבל ישנו סנטימנט (או לכל הפחות היה אחד כזה כשגדלתי) בקרב בנים מסוימים ש"חמוד" זאת המחמאה הכי גרועה שגבר יכול לקבל. מחמאה שמקבעת אותך כמישהו שהוא לא אטרקטיבי, לא המוביל, לא הכי טוב במשהו – אלא מישהו חמוד כזה, שעושה שטויות, וכיף לבלות איתו זמן, אבל ברגע האמת כשתצטרכי לבחור את בחיר ליבך, תלכי על מישהו מסוכן יותר, או חכם יותר, או מעניין יותר. אני לא יודע אם אני מסכים עם האמירה הזאת – יש לדעתי ערך רב לאנשים חמודים, אבל אין ספק שב"שהאזאם!" ממש לא מסכימים איתה, ואף להיפך – בטוחים ש"חמוד" זאת המחמאה הכי גדולה שיכולה להיות, ומסתערים על התואר הזה בזמן ש"אקוומן" מחפש להיות לוהט, סרטי באטמן אפלים, וסרטי "וונדר וומן" אפיים. 

זה עבד מאוד טוב בסרט הקודם, שעיקרו היה ילד שהפך לפתע לגיבור על, אבל יוצרי ההמשך ידעו שהם לא יכולים לרכב על השטיק הזה פעם שנייה, אז הפעם הם ניסו לפתח עלילה אחרת ולהשאיר את עניין החמוד כאווירה כללית ששורה על הסרט. משהו קצת ילדותי, קצת תמים וקצת חמוד שמונע ממישהו, כנראה, להתייחס לסרט כסרט הכי טוב של 2023 במקצה כלשהו, אבל לעזאזל אם לא כיף לבלות איתו בקולנוע. 

כל עניין ה"חמוד" הוא הישג מרשים, אגב, כאשר יש מצב שמספר ההרוגים בסרט הזה מתעלה לרגעים על סרטי די.סי אחרים. רק בסצנת הפתיחה שמציגה את האנטגוניסטיות שלנו – שתי בנותיו של אטלס (הלן מירן ולוסי לו, שתיהן עם מעט מדי לעשות בסך הכל) זורעות הרס ברחבי מוזיאון וכשזה לא מספיק, פשוט הופכות את כל הקהל לאבן – מצב שממנו אף אחד מהאנשים האלה לא חוזר. הסרט חותך משם לבדיחה על רגשי הנחיתות של שהאזאם, אבל לעזאזל – כמעט בכל רגע שבו יש אקשן על המסך, מישהו מת בצורה נוראית שנייה מחוץ לפריים. וזה לא בטעות – במאי הסרט הורג את עצמו בהופעת אורח קטנה מתישהו בקרב האפי בסיום. כאמור, זה מרשים שאפשר לשפוך כמויות של דם ועדיין להיחשב ל"חמוד". 

בכל מקרה, אחרי שמציגים לנו את שתי הנבליות שבאות לעשות משהו לא טוב לכדור הארץ כי אנחנו בסרט גיבורי על, אנחנו חותכים לבילי בטסון, שמבלה את רוב זמנו בגרסת גיבור העל שלו כי כנראה שהחוזה של זאכרי לוי דרש יותר זמן מסך או משהו. הוא מנסה להיות המנהיג של אחיו החורגים/חבורת גיבורי העל שלו, בהצלחה מעטה. כך למשל פרדי פרימן (רוב הזמן בגרסת הילד שלו, כנראה שהסוכנים של ג'ק דילן גרייזר יותר טובים מאלה של אדם ברודי) רוצה בכלל לצאת להרפתקאות לבד, מרי מנסה להתקבל לאוניברסיטה ולא כל כך אכפת לה מכל עניין גיבורי העל הזה, וזהו די נגמר לנו הזמן לאפיוני שאר האחים, מצטער. 

העלילות כמובן מתחברות – חוסר הביטחון של בילי, ביטחון היתר של פרדי ושתי האחיות עם התוכנית הספק זדונית שלהן. קשה להגיד שזה נתפר בצורה מושלמת – בניגוד לפעם שעברה שם הסערות הרגשיות של הילדים התאימו את עצמן לסערות החיצוניות, הפעם נראה שהסרט עובד בעיקר כשדברים מתרחשים, ולא כשהדמויות מדברות. ואם לדייק – הסרט עובד כשדברים קומיים קורים. ולמרבה המזל – יש לא מעט כאלה. 

בין אם זאת פרסומת שיצאה משליטה לסקיטלס (מקווה שכל השחקנים קיבלו אספקה של החרא הזה לכל החיים שלהם), מכתב שיצא משליטה שמקריאה הלן מירן, או ניסיון להציל גשר שיוצא משליטה – הסרט בשיאו כשהגיבורים שלנו נמצאים צעד אחד לפני הצלחה ומאחורי האנשים האחרים שמסביבם. יש משהו מחמם לב למראה גיבור על שמתהלך כמו מפסידן שכזה. לא הספיידרמן של מארוול שכולם שונאים משום מה, אלא סתם מישהו שכולם נהנים לצחוק עליו כי הוא כל כך שלומיאלי. 

בגזרת המשחק קשה להגיד שמישהו כאן נותן את הופעת חייו. זאכרי לוי עדיין חמוד מאוד, אבל בעוד שבסרט הראשון היה אלמנט "ביג"  שהפך את ההופעה שלו למשהו קומי משובח, הפעם הפער בין ילד כמעט בן 18 למבוגר הוא פחות קיצוני, ולכן גם פחות מוצלח. הוא עדיין עושה עבודה טובה מאוד, כן? אבל אם יצאתי מהסרט הקודם בתשבחות ובחרתי בו כאחת מהופעות השנה, הפעם אני לא חושב שזו סכנה. היחיד שמתבלט לטובה, בטח ביחס לסרט הקודם, זה דג'יימון הונסו שנראה כמו השחקן היחיד שהוסיפו לו תפקיד במקום לקחת ממנו, והוא עושה אותו פשוט נהדר. 

תוסיפו לזה סצנות אקשן לא מקוריות אבל כאלה שלחלוטין עובדות – תמיד מבינים מה קורה, למה, ומספיק דברים משעשעים קורים במהלכן – וקיבלתם אחלה שעתיים בקולנוע וסרט שמצדיק (בהנחה שאתם אוהבים את הסוגה) יציאה. זה אף פעם לא מתעלה מעל דרגת "חמוד", ואפילו לא לחלוטין עומד בסף שהציב הסרט הראשון אבל "שהאזאם! 2" מראה שלא צריך לזלזל ב"חמוד". בזמן שמארוול מנסים לפמפם איך כל סרט הוא האירוע הקולנועי הגדול הבא, "שהאזאם!" מסתפק בלהעביר לכם את הזמן עם חיוך על הפנים. 


שתי סצנות אחרי הקרדיטים. שתיהן רומזות לעתיד לבוא, למרות שלכו תדעו מה זה אומר במצב שבו די.סי נמצאת כרגע.