בשם חבקוק, זמן רב לא היה כאן קצרצרים. ולא שלא היה על מה לדבר. מצטער על זה. אז בואו, בזריזות רבה ככל הניתן, ניגע בחדשות האחרונות.
מטרידנים: מאז הפעם האחרונה שפרסמנו משהו על אנשים שנחשדים באונס, התקפה או הטרדה מינית, שמות רבים הצטרפו לרשימה (רשימה חלקית: עזיז אנסארי, פול האגיס, מורגן ספורלק, מייקל דאגלאס, ג'פרי טמבור, וגם שמו של וודי אלן עולה שוב בהקשר של אותן האשמות), אבל בוא נתעכב על אחד שדווקא נראה שיצא חלק מהנושא: קייסי אפלק. לקראת טקס האוסקר, היו שאלות רבות אם אפלק יחזור לטקס האוסקר כדי להגיש, על פי המסורת, את פרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. מצד אחד, מסורת זו מסורת. מצד שני – מי באמת רוצה, באמצע סערת "#גםאני", לשים במרכז הבמה אדם שהואשם בשתי תקיפות מיניות?
נראה שאף אחד, וזה כולל את אפלק עצמו, שהודיע שלא יגיע לטקס האוסקר הקרוב. מצד אחד, טוב שעשה כך. מצד שני, יש משהו מעצבן בכך שהוא מצליח איכשהו לצאת טוב מהסיפור הזה. יכול להיות שהוא לא עשה את המעשים המיוחסים לו, ויכול להיות שאנחנו צריכים למחול לו כי עבר זמן, כמובן. אבל יש משהו מתסכל בכך שהבחירה שלו להתחמק מאור הזרקורים והשאלות הקשות נתפסת כמעשה ה"נכון" ולא כהתחמקות מהסערה הציבורית בתקווה שאחרי שתשכך יהיה מותר לצאת החוצה. יכול להיות שזה גם וגם, כמובן, אבל נראה שאנשים פחות כועסים על מי שלא נמצא בכותרות שלהם. בכל מקרה, אני מניח שבקרוב יפורסמו רשימת המגישים בטקס האוסקר ונוכל לגלות מי בדיוק תגיש או יגיש את הפרס לשחקנית הטובה ביותר, עכשיו שאפלק לא בעסק. אני מהמר על המיניונים. [CNN]
היעדרויות: ואם מדברים על דברים שלא בכותרות – זוכרים שאמור להיות סרט כזה, "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים"? אם כן, כל הכבוד, כי נראה שדיסני עושה כל מאמץ כדי לא לשחרר אפילו תמונה רשמית ממנו. תזכורת: הסרט יוצא עוד ארבעה חודשים, וסרטים הם לא אלבומים של ביונסה – אי אפשר להוציא אותם בלי מסע יח"ץ ולקוות לטוב. בטח לא סרט בסדר גודל של "סולו". אז מה קורה עם זה? ההיגיון מחייב שבקרוב תצא הודעה "אמרנו מאי? התכוונו שלופים. כלומר, דצמבר." אבל אם כן – למה הם מתעכבים איתה כל כך הרבה? ומה כל זה אומר על האיכות של הסרט על המבריח האינטרגלקטי וחברו השעיר?
ריינולדס: הרבה פרוייקטים מוזרים יוצאים לאחרונה (ראו למטה) ובכל זאת נראה שבכל פעם שראיין ריינולדס משתרבב לידיעה על סרט, היא אפילו קצת יותר מוזרה. דדפול, כלומר ראיין ריינולדס, כלומר דדפול, הולך לדבב את פיקאצ'ו (מה?) בסרט החדש "פיקאצ'ו הבלש" (מה??) שהוא על פיקאצ'ו, שהוא בלש. למה פיקאצ'ו בלש? למה פיקאצ'ו מדבר? למה פיקאצ'ו ידבר בקול של דדפול? אין לי מושג. אבל נראה שעם האוכל בא התיאבון, כי סרט תעלומה אחד לא מספיק לראיין ריינולדס שעובד עכשיו גם על עיבוד ל"הרמז". עיבוד שני, יש לציין, לפני שבוכים על מצבה של הוליווד שהיא מעבדת כל משחק קופסה אפשרי. ואם כבר מציינים דברים, אני אציין גם שהעיבוד הראשון היה סרט מצוין שיצא לקולנוע עם כמה סופים חלופיים (שזה דבר מגניב לחלוטין), ושיש בו את אחת ההופעות הטובות ביותר של טים קארי שבהם הוא לא טרנסווסטייט מרקד או ליצן אוכל ילדים. העיבוד החדש ל"רמז" אמור להיות מבוסס על תסריט מהאנשים שכתבו את "דדפול", כך שאפשר לקוות שהם יהיו בכיוון הנכון הכללי בכל הנוגע לטון הקומי. נותר רק לראות אם בסוף את התעלומה ב"הרמז" יפתור בכלל הבלש פיקאצ'ו. [Variety]
טרנטינו-טרק: על הידיעה הזאת לא דיווחנו בזמן האמת, בין השאר כי זה נשמע הזוי מכדי להיות אמיתי. אז למי שלא שמע עדיין – יום אחד טרנטינו נפגש עם ג'יי ג'יי אבראמס לגבי רעיון לסרט "סטאר טרק". אבראמס התלהב ושכר צוות כותבים ובראשים התסריטאי של "האיש שנולד מחדש" על מנת לעבד את הרעיון לתסריט, שאותו טרנטינו אולי יביים ואולי לא. והסרט יהיה מדורג R. כל זה בזמן שהוא עדיין לחלוטין סרט של סטאר טרק.
זה מניב הרבה שאלות, פרט לשאלה הברורה שהיא "איך לעזאזל נראה סרט סטאר טרק של טרנטינו?" למשל – אם טרנטינו יביים את זה, זה נחשב חלק מהספירה שלו? טרנטינו אמר שהוא יביים 10 סרטים, אבל אנחנו כבר יודעים שהוא סופר את הסרטים האלה איך שבא לו. האם "קלינגון ללא מעצורים" [כותרת לא רשמית] יהיה הסרט האחרון של טרנטינו, או אחד שלא באמת נחשב? כמובן יכול להיות שהתשובה לכל השאלה הזאת היא "לא, בגלל שהסרט לא ייצא לפועל". אבל מצד שני יכול להיות שהוא כן. ואם כן – זה יהיה כל כך מגניב. [VF]
עוד בנושא טרנטינו – הסרט החדש שלו על שנת 69' מתקדם לו לאטו, וליאונרדו דיקפריו חוזר לעבוד עם הבמאי (לאחר שעבדו יחדיו ב"ג'אנגו ללא מעצורים"). נכון לעכשיו הוא הליהוק המאושר היחיד, למרות שיש לא מעט שמועות על שחקנים שרוצים לקבל את התפקיד (בין היתר מרגו רובי, בראד פיט וטום קרוז). [Deadline]
המשכים: הרבה, הרבה המשכים. נרכז את המעניינים ביותר, נלך בסדר כרונולוגית הפוך מהסרטים שהופצו כאן לאחרונה ואז אחורנית עד לשנות ה-70:
לוקה גואדנינו הכריז ש"קרא לי בשמך" יזכה להמשך, שכמו טרילוגיית "לפני" יעקוב אחר השחקנים בזמן אמת, אבל שלא כמו טרילוגיית "לפני" ישלב איידס בסרט הבא. [THR] בינתיים, בקטגוריית "המשכים לסרטים מפוקפקים ביקורתית" גם נטפליקס ממשיכים לנהוג כאילו "בהיר" היה הצלחה שמצדיקה המשך, ומתקדמים הלאה לעבר המשך עם ויל סמית'. [io9] וגם קנת' בראנה עובד במרץ על "מוות בנילוס", ההמשך ל"רצח באוריינט אקספרס" שבו הוא עתיד לשחזר את דמותו של הרקול פוארו. אולי הפעם עם שפם פחות מגוחך. [independent]
בגדר "שמועות בלבד בשלב זה" יש גם את ההמשך המתבשל לו לאטו ל"קצה המחר" שדאג לימן אוהב לדבר עליו הרבה ולעשות לגביו מעט, בגזרת "המשכים שלא ברור איזה סוג של המשך הם יהיו" יש את הטיזר הזה למשהו שיצא ב2018 ויהיה המשך ל"בלאק דיינמייט", סרט הפארודיה האחרון הטוב שנעשה. ובגדר "המשכים שמסבכים את כל הקאנון" "ליל המסכות" זוכה להמשך חדש שמתעלם מההמשכים והרימייקים הקודמים שנעשו עם ג'יימי לי קרטיס שמשחזרת את התפקיד שלה מהסרט ההוא, על פי תסריט של דייוויד גרין גורדון (שגם מביים) ודני מקברייד. הייתי צוחק למשמע קומיקאי שעושה סרט אימה, אבל היי – לג'ורדן פיל זה עבד. וממשיכים, ל-
רימייקים: הידיעה על סרט של אנדי סרקיס על בסיס "ספר הג'ונגל" היא כל כך עתיקה שהופתענו לגלות שהוא הספיק מאז אותה ידיעה להוציא סרט אחר בשנה שעברה שלוקח את תואר הסרט הראשון של אנדי סרקיס ("לנשום"). אבל הסרט הוא חדשות ישנות. לא רק פשוטו כמשמעו, אלא גם במובן של הביטוי האנגלי שאומר "לא רלוונטי" – הרי יצא כבר סרט לייב אקשן ל"ספר הג'ונגל" וכולם ממש אהבו אותו (חוץ ממני, אבל זה כבר סיפור אחר). זאת קצת בעיה בשביל ההפקה של סרקיס, כי אף אחד לא ירגיש דחף לראות את אותו הסיפור שוב. זה לא כמו "עבודת נמלים" ו"באג לייף", של שני סיפורים שונים שמסופרים בנמלים. זה אשכרה אותו הסיפור שראינו רק לפני שנתיים. אז מה ההפקה עשתה על מנת לבדל את עצמה? הפכה את הסרט לאימה? החליפה את מוגלי בגבר שחור ענקי שנותן מכות לכולם? ליהקה את ניל פטריק האריס בכל התפקידים? לא, הם פשוט שינו את השם של הסרט ועכשיו קוראים לו "מוגלי" ולא "ספר הג'ונגל". אה. איכשהו לא נפלתי. [IGN]
לעומת הסרט ההוא שנמצא בהפקה כבר שנים, רימייק חדש שעלה ממש עכשיו על הפרק זה רימייק ל"סיפור הפרברים" מאת איזה אחד, סטיבן ספילברג. זה מפתיע בכמה מובנים: לא בטוח בכלל שצריך חידוש ל"סיפור הפרברים" (למרות שאני מניח שיהיו אנשים שהיו רוצים לראות את הסרט מלוהק אתנית "נכון"). ו– היי, מה קרה ל"חטיפתו של אדגארדו מורטרה"? הסרט ההיסטורי של ספילברג על חטיפתו של נער יהודי במאה ה-19 נשמע כמו המועמד הראשי לזכות באוסקר בכל שנה שרק יצא, וגם הוא היה בדיבורים תקופה ארוכה, כולל אפילו ליהוק של מארק ריילאנס לתפקיד ראשי, אבל נכון לעכשיו נראה שהסרט פשוט נעלם מלוח הזמנים הקרוב של ספילברג שיתמקד הן ב"סיפור הפרברים" והן ב"אינדיאנה ג'ונס 5", שזה דבר שעדיין קורה. מה שאומר שלמשך שלושה סרטים ברצף, ספילברג מתעסק עם זיכיונות ישנים, בין אם זה באזכורים רבים ("שחקן מספר אחת"), רימייקים או המשכים ישירים לסרטים הקודמים. [IndieWire]
ועוד כמה רימייקים, בקטנה: הולך להיות עוד "חתול תעלול", הפעם באנימציה. זה לכאורה אמור להיות מעודד כי לפחות נמנע מהדבר ההוא עם מייק מאיירס, אבל איכשהו החרוזים המומצאים של ד"ר סוס עובדים הכי טוב על הנייר, ופרט להיבט הכלכלי של העניין, אני לא רואה טעם בעוד ניסיון. בינתיים בגזרה של דיסני, הסרט לייב אקשן הבא שדיסני מכוונים אליו הוא "החרב באבן". אני די תומך ברימייק הזה, כי ככל שסרט המקור של דיסני פחות ידוע כך הרימייק לייב אקשן שלו יותר טוב, ויוכיח "חברי הדרקון אליוט", אבל יותר מזה – יש איזה פוטנציאל לסיפור של ארתור דרך העיניים של דיסני. בנוסף לשני אלה, הולך להיות ספינאוף טלוויזיוני ל"מה שאנחנו עושים בצללים" שעוקב אחרי המשטרה המקומית שמתעסקת עם כל הבעיות העל טבעיות שבאזור, וזה, בסך הכול, נהדר.
פיו. זה היה הרבה. נקווה שפעם הבאה השעון המעורר יצלצל בזמן ולא נצטרך לחכות עוד שלושה חודשים עד לקצרצרים הבאים.
אני כל כך רוצה שראיין ריינולדס יגיד בסרט רק ״פיקצ׳ו״
[סמטת רחוב בצד הרע של העיר. גופה של נערה צעירה שוכבת על האספלט בשלולית של דם. לידה, פטיש מגואל בדם. מעל הגופה עומד שוטר במדים, ולידו הבלש פיקצ׳ו]
שוטר: מצאנו אותה ככה. היו עשרה עדים, אבל אף אחד לא מוכן לדבר איתנו. הם מפחדים שהרוצח ימצא אותם.
הבלש פיק׳צו: פיקה…. פיקה פיקה…. צ׳ו.
[קאט]
שימשיך להגיד פיקה פיקה כמו בסצינה הידועה מהסמויה.
(ל"ת)
בפעם הבאה שיסריטו ספר של דוקטור סוס,אני מתפלל שזה יהיה המלחמה האיומה על החמאה.ושיביים אותו גאי ריצ'י
מלחמת העולמות לא נחשב רימייק?
(ל"ת)
לא בדיוק. עיבוד לאותו ספר
בכל מקרה, "סיפור הפרברים" הוא לא הרימייק הראשון של ספילברג.
ידעתי ששכחתי משהו.
(ל"ת)
לא צריך לסלוח למי שהטריד מינית רק כי עבר הרבה זמן
חוק ההתיישנות לא חל על המותקפים.
וואו, איזה עיבודים מסקרנים.
גם סטאר טרק של טרנטינו וגם סיפור הפרברים של ספילברג הם משהו שלא ראינו משניים מהבמאים המפורסמים והמשפיעים שיש.
בכלל, אם ספילברג באמת יעשה את "סיפור הפרברים", זה יתווסף ל-ready player 1 כעוד ראייה לכך שספילברג נטש את מטרתו להפוך לבמאי המשעמם ביותר שנולד אי פעם (מטרה אותה רדף בנחישות כמעט טרמינייטורית בשנים האחרונות), והחליט לחזור לעשות סרטים ש, אתם יודעים, כיף לראות.
חוץ מזה: "סולו" מסתמן בפלופ ענק בסדר הגודל של "ארבעת המופלאים", והאמת שזה ממש גורם לי לרצות לראות אותו. ומסכן אנדי סירקיס.
הערה על התיישנות:
למחול למישהו אפשר\צריך אם הוא חזר בתשובה באמת ממעשיו הרעים. לא אם עבר זמן. הזמן לא מנקה פשעים.
*לעומת זאת*
הסיבה שיש התיישנות על כל דבר בערך למעט רצח עם (ובישראל רצח ראש ממשלה, אבל זה לא באמת קשור לעיקרון), היא הנחת היסוד המשפטית שככל שהזמן עובר אדם יתקשה להגן על עצמו מהאשמות כלשהן. זה לא בגלל שאנחנו חושבים שאם מישהו פשע לפני שלושים שנה הזמן מחל לו, אלא שאנחנו מבינים ש*אין למי שהואשם בביצוע פשע לפני שלושים שנה* יכולת אמיתית להתמודד עם האשמות, גם אם הוא חף מפשע. פרק הזמן המדוייק שנקבע להתיישנות הוא שרירותי כמובן, אבל הרעיון לא: הוא רעיון שאומר שהזמן פוגע בסיכויים של אדם להוכיח שלא פשע, ולכן אנחנו לא מביאים בכלל האשמות כאלה בפני בית-דין, ולא מתייחסים בחוק אליהן.*
*לא מזמן היה מקרה שבו המשטרה פתחה בחקירה על מקרה שבלי ספק הייתה עליו התיישנות, כבר לא זוכר מה. זו הייתה שערוריה, כי למעשה *אסור היה לה לחקור*. המקרה נסגר כמובן בלי העמדה לדין, אבל המשטרה עברה פה על החוק, בתקווה שיימצא משהו 'טרי' יותר.
שאלת אוף רציני
פרק הזמן שחלף לא אמור דווקא להקשות על הרשעה? כי חף מפשע עד שהוכח וכו'. לפי הרציונל הזה, אין שום הגיון בהתיישנות. אשמח אם תוכל להסביר.
וסליחה על האוף.
שתי סיבות
או "השם הטוב", כמו שהרבה פעמים קוראים לזה בבתי המשפט. הרי להיות מעורב בחקירה פלילית, במיוחד בנושאים רגישים כמו הטרדות ותקיפות מיניות, זה תמיד בעייתי. בין אם אתה אשם ובין אם לא. גם אנשים, לדוגמת גברים שונים בתעשיית הקולנוע, שלא הוכחה אשמתם באופן משפטי, עדיין נתפסים כאשמים. בלי להיכנס לדיון אם זה דבר טוב או רע, זה מה שקורה.
מה גם שראיות הן מגוונות. יכולות להצטבר ראיות שונות כנגד אדם מסוים, שהן לא חד-משמעיות בהכרח אבל עדיין מצביעות לכיוונו. אני בטוחה ששמעת על מקרים שבהם נכנס לכלא אדם חף מפשע, למה זה? כי לפעמים קשה לספק הגנה טובה, מכל מני סיבות. התיישנות היא אחת מהן. הגנה והרשעה הם דברים שנמצאים הרבה פעמים בתחום האפור, אמנם בשביל מצבים כאלה יש "ספק סביר", אבל אני לא משפטנית ואני לא יודעת להרחיב.
אני לא יודעת כמה זה עונה על השאלה, אבל בגדול אני מקווה שזה עזר.
נניח שמאשימים אותך במעילה בכספי חברה. היום.
מניחים שאתה יכול להביא ראיות לא רעות שזה לא קרה. הראיות של הצד השני ניתנות להפרכה אם הן שקריות: פשוט בודקים בבנק, למשל.
לעומת זאת, נניח שעבדת בחברת א.א.א.אגריקולטורה בע"מ, בשנים 1975-1980. צץ עכשיו מסמך שטוען שמעלת, או עדות שטוענת שמעלת. אתה ממהר לחברה. אבל היא נסגרה ב-1982, אז אתה לא ממהר אליה. אז אתה הולך לבנק. רגע, אבל הבנק לא מחזיק מסמכים מ-1975-1980. אז אתה הולך למנהל החברה שיעיד לטובתך: למרבה הצער הוא נפטר בשיבה טובה וסגנו היגר לאוסטרליה.
אז אתה הולך למעשיהו. איחלתי לאסיר בהצלחה.
אבל אם זו נטו סוגיה של התמודדות
אז למה להניח שלמואשם ברצח תהיה יכולת אמיתית להתמודד עם האשמות בניגוד לאנס או אדם שמעל בכספים?
אני חושבת שמערכת החוק/משפט עושה תפקיד מסויים ואף חשוב, למעשה אני תומכת ברוב ההגבלות שלא מאפשרות הרבה פעמים הרשעה של אנשים שברור שהם אשמים (תלוי בקונטקסט, יש לי דעה קצת יותר מורכבת על מערכת המשפט הישראלית אבל זה לא דיון לכאן). הנקודה היא, שזה בסדר שתהיה חסרה ההוכחה החשובה כדי להכניס מישהו לכלא ל-20 שנה, ועדיין הוא ינודה חברתית כי ברור שהוא אשם. אני לא חושבת שאנחנו צריכים להחליט שפושע שחלה התישנות על הפשעים שלו זכאי למחילה אנושית אתית, רק משום שמערכת המשפט עם מגבלותיה לא יכולה לגעת בו.
קודם כל לא מניחים. גם על רצח יש התיישנות בארץ
במקומות אחרים לא – בין השאר כי *יש גופה*, ודרגת הראיות שנדרשת כדי להרשיע אדם ברצח נחשבת כזו שהרבה יותר קשה להשיג אותה מהאשמות אחרות בתחום הפלילי (כפי שפרוייקט החפות הוכיח, זה לא תמיד נכון, גם כשחשוד זכאי.).
מה שנכון הוא שלחצים פוליטיים תמיד מופעלים להקטנת ההתיישנות, כך שלפעמים לא נשאר הרבה הגיון מרעיון ההתיישנות. לפעמים גם יש הגיון בהקטנת ההתיישנות בנסיבות שונות.
הסיפור הוא לא שיש לנו אפשרות אחרי שלושים שנה לברר את האמת: הוא הנחת היסוד שאחרי שלושים שנה כמעט אין יכולת לעשות זאת, ואי אפשר לדעת. אם יודעים איכשהו שפושע הוא אשם (נניח, הופיע סרט אמין מ-1969 שבו רואים אותו רוצח מישהו), יכול להיות שפלילית לא ייגעו בו אבל הוא בהחלט ייחשב אשם ציבורית. אבל הנחת היסוד היא שככל שעובר הזמן *יותר קשה לדעת* ו*יותר קשה להתגונן*, כך שרציונל ה'התיישנות' הוא אמירה של 'קשה לדעת וקשה להתגונן ולכן לא נכתים אדם', לא אמירה של 'ברור לנו שהיה פשע ואנחנו סתם לא רוצים להתעסק עם זה'.
קלוברפילד 4 יתרחש במלחמת העולם השנייה
אה, ויתכן שהוא כבר צולם.
פשוט מדהים שיש פרנצ'ייז שמצליח לשמור על מעטה עמימות בנוף ההוליוודי של ימינו. תאריך היציאה של קלוברפילד 3 הוא אפריל הקרוב ואנחנו עדיין לא יודעים עליו דבר, כולל השם הרשמי שלו ("God Particle" ירד מהפרק). לדעתי זה מדהים.
מצחיק: סרט על פיקאצ'ו כבלש בדיבוב של דדפול
יותר מצחיק: סרט שלוקח את עצמו ברצינות על פיקאצ'ו כבלש בדיבוב של דדפול
חוץ מזה, אני לא ממש מבינה את התסכול סביב התגובות כלפי הבחירה של אפלק לא להופיע. זה היה הרבה יותר תמוה אם הוא היה בוחר כן להופיע, כי כן, זאת באמת התחמקות מסערה ציבורית שעוסקת בהטרדות מיניות. זה די ברור, ואני בספק שאנשים רואים בזה "מעשה נכון" כמו שרואים מעשה הירואי, אלא יותר בצורה שבה מסתכלים ילד שנענש ומעביר את העונש בלי לחולל מהומה. זה לא הופך אותו לבן אדם טוב יותר, אבל זה גם לא משהו שמצדיק כעס ציבורי.
אני לא יודעת איפה מתנהל השיח שראית על אפלק
ההתרשמות שלי (ואין ספק שאני קוראת במקורות שהם לחלוטין מוטים) שאם כבר, נרשמה הקלה מכך שלא יצטרכו להתמודד עם הנוכחות של קייסי אפלק, אבל לא איזו תפיחה על השכם שלו. להפך, אם בשנה שעברה לקראת האוסקר התחילו לצוץ הסיפורים לגביו ונרשם זעם על כך שזכה, הרי שהשנה ניקו מהרשימה את האדם שצצו נגדו האשמות, והאוירה נהיתה אפילו יותר טהרנית.
אני מניחה שהאסטרטגיה שלו נוגעת למזעור נזקים, באוירה הנוכחית, אנשים שנדבקה בהם שמועה על הטרדה מינית מאוד מוקצים (ואצלו זו לא שמועה, הוא שילם פיצויים ל2 מתלוננות). אני מקווה שהוא (וכל אדם אחר שתקף מינית) לא יחלץ מזה, אבל רק העתיד יגיד לנו.
לא שיש לי חשק עז להגן על אפלק
אבל העובדה שהוא סגר עסקת טיעון ושילם פיצויים ממש לא מוכיחה שהוא עשה את זה. יש גם שיטענו ההפך. שהעובדה שהמתלוננות הסכימו לקבל פיצויים בתמורה לשתיקה בנושא היא נקודה לרעתן ולטובת אפלק. תוסיפו לזה גם את העובדה שיצאו לטובתו נשים אחרות בהפקה שטענו שהמקרה לא קרה והכול נהיה אפילו יותר מסובך.
מבחינה משפטית, אם אני הייתי העורך דין שלו ובלי קשר לאשמתו הייתי ממליץ לו לסגור על עסקת טיעון כי גם אם הוא היה זוכה המתלוננות נגדו היו ממשיכות לטעון שהוא עשה את זה ובימים האלו האשמה כזאת מספיקה בכדי לגמור לשחקן את הקריירה.
וגם לא מבחינה משפטית
הרי חוקי המשפט נקבעו על פי עקרון חברתי כלשהו, וכשבן אדם לא מורשע באונס שבו הוא הואשם, זה לא אומר שסתם אי אפשר היה להוכיח את זה ועכשיו עלינו להכיל עליו "עונש חברתי" – ברוב המקרים זה בגלל שהוא באמת לא עשה את זה.
גם הקצאה חברתית זה משהו שלפני שעושים אותו צריך לחשוב כמה פעמים ולתהות האם הוא באמת מוצדק או לא – אף שופט בעדתו השפויה לא יעיז להעמיד את עזיז אנסארי למשפט על מה שהוא מואשם בו, וזה בגלל שהוא לא עשה כלום, ועל כן גם ה"עונש החברתי" המדובר הוא לא ראוי.
זה לא בהכרח נכון. אין הקבלה בין חוקי חברה לבין חוקי המשפט בגלל שמשפט צריך להתחשב בהרבה דברים שהם מעבר לשאלת "האם הבן אדם הזה הוא רע או לא?", בעיקר שאלות של הגבלת היכולת הממשלה. או ג'יי סימפסון רצח את אשתו. אם אתה מטיל בזה ספק אז יש לי גשר שאני רוצה למכור לך. אבל הוא זוכה במשפט פלילי וטוב שכך. זה לא אומר שהחברה לא צריכה להוקיע אותו. חזקת החפות כשלעצמה היא לא ערך משפטי שעומד בכל מצב ונכון לכל מערכת משפטית, והשאלה כמה החברה צריכה לאמץ אותו כעקרון מוסרי פילוסופי היא מעניינת ורחוקה להיות חד משמעית
ברור שההקבלה היא לא ב-100% מהמקרים
יש הרבה מקרים שבהן אדם מזוכה מפשע שהוא ביצע בגלל איזשהו quirk של החוקים, עצם העובדה שבמדינות שונות יש חוקים שונים היא הוכחה לכך. גם חוק ההתיישנות שהועלה כאן למשל – אם אנחנו יודעים בוודאות שאדם פשע, עדיין אפשר להוקיע אותו גם אם למשטרה אין יכולת חוקית לחקור.
אבל "חזקת החפות" כעיקרון אנושי – אני מאמין בו. זה שאדם אומר משהו על אדם אחר לא אומר כלום וזה לעולם לא צריך להיות הפקטור שקובע האם הוא אדם טוב או רע בעינינו. גם כחברה וגם כמערכת משפט.
אבל אתה בעצם מוצא את האשם זכאי בכל מקרה
אם מסיבה כלשהי, בית המשפט לא מצא אותו אשם, אתה חושב שהוא זכאי ולכן צריך לותר לו.
וכל הפתיל הזה בכלל התחיל מקייסי אפלק שהודה במעשים וחתם על הסכם עם המאשימות, ואתה מסכים עם ko שאומר שזה סימן שלחצו אותו לפינה, ולא סימן שהוא אשם.
אז את מי מותר לנדות לשיטתך מחמת אשמה בעברות מין?
אנשים שיש סיבה מוחשית להאמין שהם אכן הטרידו
הארווי ווינשטין, קווין ספייסי, לואי סי קיי, רומן פולנסקי ו-וודי אלן (to name a few) מעולם לא הגיעו למשפט (אולי זה עוד ייקרה במקרה של ווינשטין), אבל כולם הטרידו ואנחנו יודעים את זה בין אם מהודאה שלהם, ריבוי של תלונות דומות, הקלטות של שיחות טלפון ומעשים מפלילים כמו בריחה למדינה אחרת.
את כולם יש להוקיע בעיניי, בלי קשר למה שיוכח או לא יוכח בבית המשפט.
אני מתנצלת מראש על הבוטות בהודעה שלי
אבל זה סוג של בולשיט.
רומן פולנסקי הגיע למשפט, כבר 20 שנה (? יותר?) שהוא נמנע מכניסה למדינות עם הסכם הסגרה לארה"ב כדי לא לשבת בכלא. מישהו החרים סרטים שלו? מישהו גרם לו להרגיש מוקצה? הוא קיבל פרסים!
אגב, התפתחות מעניינת בסיפור- בשבוע שעבר שופטת קבעה שהוא חייב להגיע לישראל לתת עדות (במשפט דיבה שהוא מנהל נגד מישהו שקרה לו אנס)
ההאשמות על וודי אלן רצות כבר עשרות שנים, מאז שהתגרש ממאיה פארו ואז עוד התחתן עם הבת המאומצת שלהם. מישהו חשב שהוא מגעיל? מישהו נמנע מאינטראקציה איתו?
לפני כמה שנים טובות רוזאן בר פתחה את ענייניו של לואי סי קיי. אנשים הפכו אותה למשוגעת. הרבה קומיקאיות רמזו שהן יודעות, אבל הוא המשיך למכור כרטיסים.
גם על קווין ספייסי והארווי ווינסטיין רצו שמועות במשך נצח והם המשיכו לעבוד כרגיל.
הדבר היחיד שהשתנה זו התגובה הנשית בשנה האחרונה, שנהייתה אלימה יותר, קולנית יותר וסלחנית פחות.
עוד בעיה ענקית שיש לי עם הדברים שלך: "בין אם מהודאה שלהם, ריבוי של תלונות דומות, הקלטות של שיחות טלפון ומעשים מפלילים"
כלומר הקריטריונים הם הודאה באשמה של הגבר, המון המון נשים שיסכימו להעיד, או הוכחות. למה הקריטריון של נשים (שהמציאות הוכיחה שבתלונה יש רק מה להפסיק) צריך להיות הרבה והקריטריון של גבר עם אינטרס צריך להיות אחד מספיק? איך אתה יכול להגיד לי שזה לא תוצר של חברה שנוהלה במשך שנים ע"י גברים תוך ביטול של נשים וחווייותינו כבנות אדם?
שימי לב להבדל בין "את כולם הוקיעו" לבין "את כולם יש להוקיע"
וההבדל בקריטריונים של מה נחשב הוכחה לא נובע מההבדל במינים אלא מכך שהאישה במקרה הזה היא טוענת הטענה, ונטל ההוכחה נמצא על טוען הטענה. בדיוק כמו שגברים צריכים לעבוד מאד קשה כדי להוכיח שאשתם מכה אותם או אלימה כלפי הילדים שלהם, בדיוק כמו שגבר שסבל מתקיפה מינית צריך לעבוד קשה כדי להוכיח את זה.
ויש סיבה לכך ש"חובת ההוכחה היא על טוען הטענה" היא אקסיומה בבית המשפט, ככה זה עובד בכל תחומי החיים. בדיוק כמו שלא הוגן לענות על "איך אתה יודע שיש אלוהים?" ב-"איך אתה יודע שאין?", ככה זה לא הוגן להאשים מישהו באונס ואז להטיל עליו את האחריות להוכיח שהוא למעשה חף מפשע.
אבל יש מקום להפריד בין טוענת יחידה לטענות מרובות
אצל עזיז אנסרי מדובר כרגע (למיטב ידיעתי) בטוענת יחידה – יכול להיות שזה קרה, יכול להיות שלא. יכול להיות שהזכרון שלה מהארוע שונה מהזכרון שלו, והפרשנות שלה לסיטואציה היתה שונה משלו. אין לנו מושג. זה שני אנשים כל אחד והגרסה שלו.
אבל כשמתחילות לצוץ טענות מרובות, שוב ושוב, על ידי נשים שונות ממקומות שונים – מה יותר הגיוני? שנשים מרובות ממקומות שונים החליטו שמתחשק להם להעליל עלילה דווקא על בן אדם ספציפי? או שפשוט הוא עשה את זה להרבה נשים שעד לנקודת זמן זו לא הרגישו בנוח לספר על זה בציבור?
משפט פלילי הוא חזקת החפות מעבר לכל ספק סביר, וזה טוב בעיני. להכנס לכלא זה עונש קיצוני שצריך להיות רק למי שאשמתו הוכחה. אבל זה שאי אפשר להוכיח משהו ברמה המשפטית לא אומר שהוא לא קרה, ושצריך להתעלם מקיומו. הזכירו כאן את אוג'יי – הוא אמנם ניצח במשפט הפלילי אבל הפסיד בתביעה האזרחית.
זה בדיוק כמו הסיפור של חוק מול מוסרי. אי אפשר שכל התנהגות לא מוסרית תהיה לא חוקית, זה לא עובד לא רעיונית ולא טכנית. אז אני יכולה להסכים שכל מה שאייל גולן עשה חוקי לחלוטין, ועדיין לחשוב שהוא חלאה שאני לא מבינה איך עדיין נותנים לו במה.
אני חושבת שאתה טועה ב100% מהדברים שאתה כותב
"הרי חוקי המשפט נקבעו על פי עקרון חברתי כלשהו":
אכן, עקרונות חברתיים שניסחו גברים בשלטון. גברים שהם ברובם ממעמד סוציואקונומי (וגם אתני) מאוד ספציפי, כאלו שלא רגישים בכלל למעמדן של נשים או לסיטואציות שבהן מועמדות נשים. סתם לדוגמה, ראש הממשלה שלנו עדיין מקורב לאדם שהועזב מתפקידו הרשמי כיועץ בגלל הטרדה מינית מאוד חמורה. אתה רוצה להגיד לי שאכפת לו מהטרדות מיניות? שאדם כזה יפעל לשנות את החוקים והחברה כדי לפגוע באנשים שפוגעים בנשים?
"כשבן אדם לא מורשע באונס שבו הוא הואשם, זה לא אומר שסתם אי אפשר היה להוכיח את זה ועכשיו עלינו להכיל עליו "עונש חברתי" – ברוב המקרים זה בגלל שהוא באמת לא עשה את זה.":
הנה דוגמה ל-2 הבעיות שיש לי עם הטיעון שלך. קודם כל, בישראל יש נטיה (לדעתי מוגזמת, וזה מה שלא רציתי להכנס אליו בהודעה הקודמת) לחתור להסדרי טיעון אז זה לחלוטין טיעון לא מדוייק.
רוב התלונות על עברות מין (כולל אונס) נסגרות "מחוסר עניין לציבור" ולא מחוסר אשמה. להגיד שאם מישהו לא נמצא אשם זה כי סביר שהוא זכאי, זה פשוט לא נכון. ע"פ ארגוני נשים, אחוז ניכר מהנשים מעידות שאפילו לא זומנו לעימותים, כך שלא ברור מה מגדיר חוסר עניין לציבור, או מה כן נחקר בתיקים האלו. אלון קסטיאל הורשע בנסיון אונס בלבד, לפי מערכת המשפט הישראלית הוא לא אנס. היית מרגיש בנח אם אחותך הייתה יוצאת איתו לדרינק?
"גם הקצאה חברתית זה משהו שלפני שעושים אותו צריך לחשוב כמה פעמים ולתהות האם הוא באמת מוצדק או לא":
היו לי 35 שנים לשקול, וואלה, נמאס לי לחיות בעולם שבו כל הזמן מגבילים את התנועה שלי כי יש גברים רנדומליים שלא מסוגלים להתנהג כמו בני אדם סבירים.
לדעתי אם אנחנו מדברים על דברים לא ראויים, הרבה יותר לא ראוי שאשה מגיעה לעבודה בבוקר וחושבת טוב טוב איפה להחנות את האוטו שלה, כי בערב בחושך היא לא רוצה לעבור ברחוב הזה או בחניון הסגור ההוא. לדעתי זה לא ראוי שאומרים לי לשמור על הכוס שלי, אבל לא שוקלים להכניס לשוק את הקשיות שיכולות לאבחן סמי אונס במשקה (פיתוח שעלה לכותרות לפני כמעט עשור). לדעתי זה לא ראוי לראות איך משתיקים ומטייחים מקרי תקיפה מינית כי הם קרו אצל אדם שקרוב מידי לצלחת. והבחורה? היא רק סטטיסטית, יש עוד אלף כמוה ותמיד אפשר להחליף.
ו-KO, קייסי אפלק חתם על ההסכמים האלו לפני 10 שנים, לא עכשיו. אז הנסיון להפוך את זה להמלטות מהאוירה הנוכחית הוא נסיון שגוי. באוירה הנוכחית בסך הכל הקימו את הסיפור הזה לתחיה.
סתם שאלה. האם אחרי שהמצב ככה, היית רוצה שהחוק ישונה? האם את רוצה שחזקת החפות לא תהיה נורמה משפטית? את מלינה על מערכת המשפט הישראלית, אבל את בעצם מלינה על כל מערכות החוק העולמיות (הרי קייסי אפלק לא חי בישראל). את מאשימה את הנורמה המשפטית הזאת כחקיקה גברית. איזה נורמות חברתיות חקיקה נשית הייתה יוצרת?
בוא נתחיל בצעד הגיוני
יש הרבה מאוד חקיקה שכבר קיימת, אבל לא ממש מבוצעת. ב-3 העשורים האחרונים, דורות של פמיניסטיות קידמו הרבה מאוד חוקים ותיקונים לחוקים שעוסקים בהטרדה מינית ובאונס. בפועל בישראל, לא ממש רואים טיפול הולם בנושאים האלו אפילו שהחוק קיים. הייתי רוצה לראות טיפול שהולם את החוק בהטרדות מיניות פנים ארגוניות (שהנציבות לטיוח הטרדות מיניות תתחיל להיות הנציבות לטיפול בהטרדות מיניות למשל), הייתי רוצה לראות הגנה על מותקפות שמעידות בבית משפט (למשל, שהחסיון הפסיכולוגי שלהם ישמר), הייתי רוצה לראות חקירות מתקדמות ולא יושבות אצל המשטרה חצי שנה בלי מעש מאז גביית העדות הראשונית ואז נסגרות מחוסר עניין לציבור.
העניין עם המערכת העולמית, שעל פי ההכרות שלי עם ישראל והדברים שעוברים באופן ציבורי בעולם (למשל כל קמפיין הmetoo) אנחנו לומדות שוב ושוב, שהמצב די דומה במדינות מערביות נוספות עם חקיקה מתקדמת לא פחות מכאן.
אבל יש לי בעיה עם התשובה הזאת, בגלל שהיא מעבירה את הדברים מדברים קונקרטים שאפשר לדבר עליהם בדיון אינטרנטי לספרה הרחבה של מערכת ביורוקרטית רחבה והאינטראקציות שלה עם העולם. דבר אותו אני לא מכיר באופן ישיר.
את מציינת את הפמניסטיות שקידמו חוקים פמיניסטיים. אבל החוקים האלו חוקקו על ידי בית במחוקקים, אותה מערכת גברית שמדכאת נשים ועיוורת למצוקתיהן. ועדיין, את לא מציינת שום תלונות על חקיקה, תלונות קונקרטיות שאנחנו יכולים להצביע עליהם ולדון עליהם. את מציינת את היישום הביורוקטי שלהם. למה חוקים לא מיושמים? למה המשטרה לא ממלאת תפקידה? האם זה בגלל שלא אכפת להם מנשים? למה למערכת היה מספיק אכפת כדי לחוקק חקיקה נכונה אבל לא מספיק אכפת לה כדי ליישם את החוקים. למה הפמיניסטיות הצליחו להעביר את החוקים, אבל לא מסוגלות לאתגר את המשטרה על ידי נתונים וראיות שבהם אפשר להוכיח שהמשטרה אינה ממלאת את תפקידה ולתבוע דין וחשבון על כך.
אני לא מסתדר עם הפמניזם העכשווי. אני יודע שפמניזם נחשב לעמדה הנכונה וזו הייתה הנטיה שלי מלכתחילה. אבל כל פעם שראיתי דיון בנושאים הפמיניסטיים העכשווים תמיד גיליתי שאני מבין את הצד השני הרבה יותר. ועדיין, אני רואה בעצמי אדם שההתנהגות שלו לא מאיימת על נשים, ומאוד הייתי רוצה לראות עולם שבו שום אשה לא מרגישה מאויימת וששום אשה לא תהיה מוטרדת. אם המשטרה לא עושה את תפקידה ולא מיישמת את החוקים שהרשות המחוקקת קבעה לה, מדובר בדבר מאוד מטריד שהייתי רוצה לראות נפסק. אבל זה צריך לבוא בצורה ברורה ולא מעורפלת. ואז, בדיוק אותה הפעילות שגרמה לחקיקת חוקים בצורה מסויימת תביא גם ליישום מלא שלהם, כמו שצריך בכל מדינת חוק ראויה.
אני לא מבינה את ההודעה שלך
בשביל להעביר חוקים צריך לובי טוב וכמה ביצועיסטים. איך עוברים חוקים שלאו דווקא משרתים את מרכז הכח בשלטון (או במדינה)? אנחנו כל הזמן רואים הדגמות לכך, כאשר קבוצות מגובשות מספיק עם לובי חזק מספיק מצליחות לצמד את החוקים שלהן לחוקים חשובים, ליצר דילים קואליציונים, או ליצר לחץ ציבורי מספיק חזק כדי לשנות את דעת המחוקקים.
חשבתי שתשמח לשמוע שאני לא רוצה שינוי בחוקים אלא ישום שלהם. אחת הבעיות בחוק למניעת הטרדה מינית, שהוא נשאר בנוסח די מעורפל. הנשים שעמלו על החקיקה הזו הסבירו לאורך השנים את הרציונל שלהן, מי יודעת, אולי זו סתם היתה פשרה כדי להעביר נוסח כלשהו של החוק. בכל מקרה החוק קיים אבל לא מיושם.
"הפמיניסטיות" כן מנסות לאתגר את המשטרה, אם זו מחאה ציבורית שלבשה הרבה מאוד פנים לאורך השנים (למשל צעדת השרמוטות או מחאת metoo), או ועדות למעמד האישה בכנסת, או ארגוני נשים שמעלים נתונים לתקשורת.
למה המשטרה לא ממלאת את תפקידה? שאלת מיליון הדולר. אני באמת לא יודעת, אני באמת חושבת שמדובר פה בהלך רוח מערכתי, כלומר כזה שמגיע מלמעלה- בין אם למעלה זה רוח המפקד או מסורת ישנה מימים שהחוקים הנ"ל לא היו. המציאות היא שתלונה ברוב המקרים לא הופכת לכתב אישום.
הבעיה עם לבוא בצורה ברורה ולא מעורפת זה הקורבן שאתה בעצם דורש. הגשת תלונה זה תהליך שכרוך במחיר מאוד כבד מבחינה נפשית וחברתית. נלוות לו סטיגמות, הליך מלחיץ נפשית, הרבה פעמים איבוד של חברים, הרבה פעמים כל זה בנוסף לטראומה הנפשית מהתקיפה עצמה שלא בהכרח מטופלת כמו שצריך, ציפיות מהסביבה להתאפסות כי "כבר עבר הרבה זמן", הרבה מאוד האשמת קורבן וסטיגמות על הנסיבות בהן התרחשה התקיפה…
עם כל הנ"ל, נוצר מצב שנשים ששרדו תקיפה מינית, בין אם הגישו תלונה או לא, ממש לא מחפשות את הפרסום במקומות שעוד לא גילו אותן בקונטקסט הזה.
במילים אחרות, אם אתה מנהל דיון עם 5 נשים, אתה יכול להניח שאחת מהן הותקפה מינית. גם ראיתי את זה עם חברות שהצליחו לשמור על פוקר פייס מדהים, גם כשנאמרו להן דברים שערורייתיים מתוך חוסר ידע שהן בעצמן קורבנות לדברים קשים. מה שנשאר לנו בדיונים האלו זו היכולת להשתמש בסלבית כזו או אחרת שבחרה להחשף, ואז מאוד קל לטעון שהדיון מכור ושלא מדברים תאכלס. תנסה את התרגיל הזה, לספור כמה נשים נמצאות איתך בחדר, ולחשב כמה מהן ככל הנראה הותקפו מינית, וסתם אתה לא יודע מזה.
קודם כל,
קצת נמאסה עליי רטוריקת ה"…נוסחה ע"י גברים בשלטון". אם את רוצה להוכיח שמשהו בעולם הזה הוא לא בסדר, להגיד "גבר עשה את זה" זה לא מספיק. זה שגבר עשה את זה לא אומר שזה לא טוב, או לא שוויוני, או לא צודק או לא טוב לנשים.
אני לא מבין מה הקשר לביבי, והיועץ ההוא הרי הועזב מתפקידו למרות שהמקרה הזה לא נחקר בבית משפט – כלומר, הוא התמודד עם השלכות למרות שאשמתו לא הוכחה, אז אני לא מבין מה הבעיה שלך עם המקרה הזה.
אני מסכים איתך עם החתירה המוגזמת להסכמי טיעון. יש למטבע הזה צד שני, כי בסופו של דבר הם חוסכים כמות עצומה של כספי ציבור, וחשוב לזכור שרוב הסכמי הטיעון כוללים סוג כלשהו של הודאה, גם אם זו הודאה מגוחכת כמו "נסיון לאונס". לגבי נושא סגירת התיקים הפליליים, כתבת "חוסר אשמה" אבל התכוונת ל"חוסר ראיות", ואני הייתי רוצה לראות מקור על המידע שהבאת, כי אני לא מוצא נתונים שמצביעים על מה הגורם המוביל לסגירת תיקים, לא באופן כללי ולא באופן פרטני על תקיפות מיניות.
אני גם אשמח לראות את המחקר שמוביל את ארגוני הנשים להאמין שהרבה נשים שהתלוננו על הטרדות מיניות לא זומנו לעימותים. ארגוני נשים הביאו לנו כבר הרבה פיסות מידע שהוכחו כשגויות, אבל אני לא יודע על איזה ארגון את מדברת או מה המחקר שהוא עשה – אבל מעצם הגדרתו, ברור שיש לו אג'נדה, ולכן צריך לבדוק על בסיס מה הוא אומר את מה שהוא אומר.
החשיבה שעשית במשך 35 שנים היא על הקצאה וענישה חברתית לאדם ספציפי? אני באמת לא מבין איך כל האנקדוטות שאת כותבת בפסקה הזאת קשורים למה שאני כתבתי, שזה שלפני שמענישים אדם מסויים, עלינו לחשוב טוב על האם לבן אדם הזה מגיע היחס הזה
ההסבר היחיד שיש לי הוא שלא הבנת שבמשפט שכתבתי אני מתייחס לחשיבה שעלינו לעשות לפני כל מקרה פרטני ולא לחשיבה כוללת על האם עונש כזה הוא ראוי באופן כללי.
כל הדיון האפשרי בנושא
הוא בעיקר השאלה של "מה עדיף: להאשים אדם חף מפשע, או לא לעשות כלום לפושע".
false positive אל מול false negative
(ל"ת)
סליחה על הניטפוק, אבל זה false positive vs. true negative
(ל"ת)
לא, אני חושב שהוא צודק.
אלו המונחים, לא רק בדיון הזה.
false positive זהו הסיכוי לקבל תוצאה חיובית בחיפוש למרות שאין בעצם את מה שחיפשו. לדוגמה – אדם שאיננו נשא איידס ומקבל תוצאה חיובית.
false negative זה הסיכוי שלמרות שמה שחיפשו קיים, עדיין מתקבלת תוצאה שלילית בחיפוש. לדוגמה – אדם נשא איידס שמקבל תוצאה שלילית.
הכלל הבסיסי הוא שאי אפשר במכה אחת לבטל את שתי השגיאות הללו. אם אתה בודק כל דוגמה לעומק, יש סיכוי יותר נמוך שתפספס משהו בדוגמה עצמה, אבל תוכל לבדוק פחות דוגמאות לעומק (false negative); אם אתה בודק כמה שיותר דגימות, הבדיקה תהיה שטחית ותזהה רעשי רקע בטעות כתוצאה חיובית (false positive). בגלל זה בדרך כלל מבצעים שתי בדיקות – בבדיקה הראשונה בודקים את כל הדוגמאות ברגישות נמוכה, כדי לוודא שלא חמק מהבדיקה אף אחד שיש לו איידס אבל הוא קיבל תוצאה שלילית; ואת התוצאות שיצאו חיוביות מעבירים בדיקה מדוקדקת בשביל לוודא שהתוצאה החיובית היא לא טעות.
בקשר לדיון שלנו – false positive אומר שמאשימים אדם זכאי; false negative אומר שמזכים אדם אשם. בשלב האכיפה, מעדיפים שאנשים אשמים לא יתחמקו מהרשת – לכן המשטרה חוקרת (או אמורה לחקור) גם שמועות על מנת להגיע לחשודים. בשלב הבא, אחרי שאדם הואשם (ואני מתעלם כאן מכך שלעיתים עצם ההאשמה היא כבר נזק גדול), מתבצעת חקירה לעומק במערכת המשפט שהמטרה שלה היא למזער ככל האפשר את הסיכון שנאשם שהוא באמת חף מפשע יורשע. בגלל זה המשטרה חוקרת גם מעשים שיש עליהם התיישנות, אבל לא מוגש כתב אישום.
נתונים (וטעות שלי)
ראיתי נתונים של כמה שנים, זה לא מאוד משתנה- כ10,000 תלונות חדשות בשנה אצל מרכזי הסיוע, כ6,000 תלונות נפתחות במשטרה, כ-4,000 תיקים עוברים לפרקליטות וכ-700 כתבי אישום (רובם מסתיימים בהרשעה).
אכן, רוב המקרים של סגירת תיקים לא בגלל חוסר עניין לציבור (מסתבר שעדכנו את השם ל"הנסיבות אינן מצדיקות כתב אישום") אלא בגלל חוסר ראיות. מניחה שהטעות בזכרון שלי נובעת ממקרים פרטניים שתוארו בתקשורת (או שאני מכירה אישית).
לא התכוונתי לחוסר ראיות, התכוונתי לחוסר אשמה.
אגב, בסיפור של קסטיאל יש מישהי שהציגה הסתמסות מפורטת שבה הוא מודה בקיום יחסי מין איתה כשהיתה לא בהכרה, התיק הספציפי לא נכנס לכתב האישום בגלל חוסר ראיות.
בניגוד לטענות שלך, אני מבינה את ההבדל בין אדם ספציפי לאוכלוסיה. אני לא לבד בהבנה הזו. אני מאמינה שנכון יותר חברתית לדחות מעלינו את הבודדים שמואשמים בעברות מין, מאשר לגרום ל52% מהמין האנושי להרגיש לא בנח בחיי היום יום.
ברוב הכמעט מוחלט של המקרים הפרטניים מסתבר שהקורבן דובר.ת אמת. למעשה, עם הגהנום שעוברות מתלוננות (או מתלוננים, שימוש בלשון אשה מטעמי נוחות) ממש לא משתלם להן להגיש תלונה, והן בד"כ המפסידות העיקריות מהסיטואציה. לכן נטיית הלב שלי להאמין למתלוננות.
אני לא חושבת שעזיז אנסארי חווה את אותן השלכות כמו קווין ספייסי או ברט ראטנר.
חקיקה צריכה להיות מוגבלת
טוב מאד שכוחה של המדינה מוגבל – למדינה יש אפשרות לשלול חירויות שלאדם פרטי אין. אבל זה לא אומר שאם אין חוק נגד זה, אסור שיהיו סנקציות חברתיות.
למשל, אדם שלא שוטף ידיים ביציאה מהשירותים, או נוהג לומר לאנשים רנדומליים שהם מכוערים, לא עובר על שום חוק ואין שום סיבה שהמדינה תפעל נגדו. אבל יש הרבה מקום לסנקציות חברתיות, כי החברה שלהם פחות היגיינית או פחות נעימה ממי שכן מקפיד על הנורמות האלו. אם כווווו-לם יחליטו עכשיו שהם לא מזמינים לשום מסיבה, טקס פרסים או פעילות אנשים שגורמים לאי נעימות לאנשים אחרים, אז מטרידים מינית והנמנעים ממקלחות יסבלו מזה במידה דומה – ועדיין לא ישללו מאף אדם שום זכויות בסיסיות.
ובכן, כן.
מעולם לא טענתי אחרת ואני מאד מסכים עם זה.
כל מה שאמרתי, זה שהשאלה "האם מישהו עשה את המיוחס לו" עדיין צריכה להישאל, ולהישאל ברצינות – גם במקרים בהם הענישה היא חברתית "בלבד".
It's a-me, BANANA!
עוד כמה, חמים מהתנור:
מתוכנן סרט מצוייר על מריו מאת היוצרים של מיניונים.
והבמאית מישל מקלארן היא הבמאית החדשה שתנסה לעבד את "קאובוי נינג'ה ויקינג" למסך הגדול.
ואם אתם אוהבים יקומים קולנועיים שנראים כמו כישלון אתם תאהבו את "יקום אנציקלופדיות המפלצות בהנהגתו של עקיבא גולדסמן", כי זה דבר אמיתי שקורה.
הילדות שלי כבר מתחילות לעמוד בתור לקופות.
(ל"ת)
משהו משעשע בקשר ל״סולו״
יש יוזר בטוויטר שכולו מוקדש לשאלה האם יש כבר טריילר ל״סולו״
https://twitter.com/Solomovieyet
(ונכון לעכשיו, הוא פשוט מצייץ מדי יום שאין)
קורסים אל תוך עצמם
כפי שפורסם שלשום בפייסבוק של עין הדג, אולפני "פארמאונט" מתכננים יקום קולנועי חדש שמבוסס על ספרי "Ology", שהם אינציקלופדיות ליצורים בדיוניים. קודם כל, אדון ג'וש ווייס שכתב את הכתבה שבלינק, איך לעזאזל אתה יכול לציין באותה הפסקה שחלק מהתסריטאים עבדו על סרטים כמו "המגדל האפל", "באטמן ורובין" ו"ג'ומנג'י" החדש ולסיים אותה במשפט "תתקשו למצוא אוסף של כותבים מוכשרים יותר"?! קראתי כמה פעמים כדי לודא שהוא לא ציני או אירוני וזה לא נראה ככה. מדהים.
לכולם ברור שזה עוד תוצר שמנסה לחקות את היקום הקולנועי של מארוול. ה MCU הוא לא היקום הקולנועי הראשון, אבל הוא המצליח ביותר בזמן המודרני. עוד מעט הוא יחגוג עשור להיווסדו והרווח הכולל של כל הסרטים בו עומד על כ-13.5 מיליארד דולר. כולם היום רוצים להיות ה MCU הבא ואי אפשר להאשים אותם. לעשות רק סרט אחד של משהו או להחיות איזה מותג מן העבר כבר לא מספיק, כולם רוצים לייחס לעצמם את הטרנד הלוהט הנוכחי – יקום קולנועי!!! הבעיה היא שכולם קצת שכחו איך העסק הזה עובד.
דבר ראשון, אי אפשר להכריז הכרזות על בסיס כלום. קודם עושים בדיקת שטח, לראות שהקהל בכלל רוצה את מה שאתה מציע. אם "איירון מן" היה כישלון קופתי וביקורתי, כנראה שה-MCU מעולם לא היה קיים. אבל הוא יצא ואנשים אהבו אותו ורצו עוד. ואז יצא עוד סרט ועוד סרט עד שהגיע "הנוקמים" והשאר היסטוריה.
זוכרים שהיה מותג כזה "ספיידרמן המופלא" לפני כמה שנים? עוד לפני שיצא הסרט השני, אולפני סוני הכריזו על שני סרטי ספין-אוף – "ונום" ו "Sinister Six" – ועל תאריכים לסרט שלישי ורביעי של ספיידרמן. ואז יצא "ספיידרמן המופלא 2" וכולנו יודעים איך זה נגמר.
(כן, עומד לצאת סרט של "ונום", אבל מן הסתם הוא יהיה שונה מאותו אחד שתוכנן אז)
דבר שני – קודם תעשו סרט, אחר-כך יקום. אחת הביקורות העיקריות על "איירון מן 2" הייתה שיש בו קו עלילה שלם שמוקדש ל"ש.י.ל.ד". לדעתי (וכנראה גם עוד אנשים) זה הפריע למיקוד ולקוהרנטיות של הסרט. "איירון מן" הראשון לא ניסה לבנות יקום, הוא פשוט היה סרט על איירון מן. רק בסוף, בסצינת פוסט-קרדיטס, היה טיזינג למשהו גדול יותר. זו אחת הסיבות העיקריות ש"המומיה" החדש – סרט שאני מנסה להדחיק בכל יום – היה כל-כך רע: הוא לא היה סרט, אלא חלק ראשון ביקום קולנועי. תארו לעצמכם ש"איירון מן" היה מתחיל עם 10 דקות של ניק פיורי. זה גם תקף ל"ספיידרמן המופלא 2" הנ"ל, שבנוסף ללחזור על הטעות של "ספיידרמן 3" ולהכניס מספר נבלים החליט להכניס גם קו עלילה מוזר של תעלומה על הוריו של פיטר שכביכול תתפתח בסרטי ההמשך וגם רמיזות להמשכים במהלך הסרט (ואחריו).
אותו יקום מפלצות של יוניברסל שהוליד את "המומיה" מראה סימני גסיסה, ובצדק. הוא דוגמא מושלמת של איך הרעיון הזה קורס כשהוא לא מבוצע טוב. פרישתו של התסריטאי של "האיש הבלתי-נראה" – אחד מהסרטים המתכוננים – זה עוד מילא, אבל כששני האדריכלים של היקום שלך עוזבים, זה כנראה סימן שהאניה שוקעת. גם "קינג ארתור" של גיא ריצ'י היה אמור להתחיל יקום קולנועי של אבירי השולחן העגול, ועם כמה שאני אוהב את גיא ריצ'י, אני בקושי זוכר משהו מהסרט הזה.
לפחות היוצרים של קינג-קונג וגודזילה הבינו איך עושים את זה, ונתנו לכל אחד מהם סרט שעומד בפני עצמו (פרט לסצינת פוסט-קרדיטס). כן, "גודזילה" היה סרט רע, אבל יכול להיות מגניב לראות אותו הולך מכות עם קינג-קונג. רגע, מי מביים את סרט הקרב שלהם? אדם ווינגארד? הבחור שביים את "מחברת המוות" ו"המכשפה מבלייר" החדש?! גאד דאם איט. כבר לא כזה בטוח שאני אלך עכשיו…לא יכלתם לתת את זה לגיירמו דל טורו או משהו?!
בקיצור, אני מבין שכולם רוצים עכשיו להיות מארוול ועם יקום קולנועי מגניב. אבל לפני שאתם מכריזים הכרזות, קודם כל תעשו סרט, תבדקו את השטח ותמשיכו משם. וזכרו – או שהיקום הקולנועי שלכם מת "בכבוד" אחרי סרט אחד (כמו יקום המפלצות של יוניברסל, בתקווה), או שהוא מתעקש להמשיך לחיות כשהוא בבירור צריך למות (כמו היקום הקולנועי של DC).
בנוגע לכותבים של יקום ה-Ology
עקיבא גולדסמן הוא בחירה מחורבנת לכל סרט שהוא, את "ג'ומנג'י" החדש לא ראיתי (שמעתי דווקא תגובות בסדר), אבל ברשימה שלהם בהחלט יש כותבים מוכשרים – מייקל שייבון, האנשים שכתבו את "הפנתר השחור" (הבאז אומר שהוא טוב) ו-"שומרי הגלקסיה".
כל זה לא אומר שהניסיון הזה יצליח יותר מאחרים. בלי קשר לאיכות הכותבים, "יקום קולנועי" הוא רעיון שעובד טוב עם הדמויות של מרוול – דמויות שרובן היו קיימות *כמה עשורים טובים* בתרבות הפופולארית של אמריקה ויש מספיק אנשים שמכירים אותן, או (כמו שזה נראה כרגע) עם היקום של "מלחמת הכוכבים", שעד לשנים האחרונות בכלל לא היה יקום קולנועי (היתה בדיוק סדרת סרטים אחת שנקראה "מלחמת הכוכבים") והוא היה פופולארי אצל הרבה מאוד אנשים שרצו לדעת עליו עוד.
מפלצות זה לא משהו שיכול לסחוב יקום קולנועי. הרעיון בסרט מפלצות הוא: המפלצת רודפת, אנשים בורחים. התשובה לשאלה "מה קורה כשמפלצת X פוגשת את מפלצת Y" או אפילו "מה הסיפור שמאחורי מפלצת X או מפלצת Y" היא: "את מי זה מעניין?" בסרטים האלה ההזדהות נמצאת עם האנשים שהמפלצת רודפת אחריהם, לא עם המפלצת. ניסיונות להרחיב את היריעה לשאלות מהסוג הזה לא עבדו עם "הנוסע השמיני", לא עם "שליחות קטלנית", ואין סיבה להניח שהם יעבדו עם מפלצות פחות עדכניות (כאלה שסרטים שעומדים בפני עצמם שנוצרו עליהם בשנות ה-90 ובמילניום הנוכחי נכשלו).
יש, לכאורה, יותר פוטנציאל ליקום קולנועי בסדרות כמו "הארי פוטר" או "שר הטבעות", ובכל זאת התגובה לסרטי "חיות הפלא" או "ההוביט" היו צוננות. למה? אפשר להאשים את איכות הביצוע* ואפשר למצוא הסבר אחר – הסרטים האלה נתנו, בסופו של דבר, סיפורים עם התחלה, אמצע וסוף, כשהחלקים של ה-"אמצע" וה-"סוף" היו ארוכייייייייים מאוד, ואחריהם לאנשים כבר היתה פחות סבלנות לעוד סיפורים באותו יקום (ושלא יהיה ספק: בסופו של דבר זה יקרה גם עם היקום של מרוול. ועם זה של מלחמת הכוכבים).
אז מה הפתרון? לא לעשות יקום קולנועי. בשנים שהרעיון הדפוק הזה לא עלה בדעתו של אף אחד, קיבלנו את סרטי "מלחמת הכוכבים" המקוריים, את סרטי "הנוסע השמיני" הראשון והשני, את שלושת סרטי "אינדיאנה ג'ונס" המקוריים, את סרטי "בחזרה לעתיד", את סרטי "מת לחיות", את "אי.טי." סתם סרטים נהדרים כמו "הגרמלינס" ואפילו כשלונות קופתיים כמו "המבוך" של ג'ים הנסון או "בלייד ראנר" (לא להאמין, אבל הוא אשכרה נוצר מתוך כוונה להיות שובר קופות) והרשימה נמשכת. אני לא מדבר כאן על דברים שהם חומר פוטנציאלי לאוסקר, סתם שוברי-קופות – שבמילניום הנוכחי, למרות שבהחלט היו בו כמה ניסיונות מעניינים, עדיין לא הצליח להשתוות אליהם בקטגוריה אף סרט (אף. סרט).
* למרות שזו בכלל לא הפריעה לאנשים עם סרטי הארי פוטר המקוריים! (מתכופף לברוח ממטח העגבניות הרקובות)
הפתרון הוא לא לעשות יקום קולנועי, כי זה בטוח לא יעבוד?
אני ממש לא מסכים. יקום קולנועי יעבוד אם יעשו אותו כמו שצריך.
להגיד שהיקום של מארוול עובד כי הוא מבוסס על דמויות שהקהל מכיר זה מאוד לא מדויק. הוא מבוסס על דמויות משניות, שחובבי הקומיקס מכירים אבל הקהל הרחב לא. הדמויות היותר מוכרות של מארוול – ספיידרמן, אקס-מן, ארבעת המופלאים – לא נמצאות בו. וחוץ מזה, אם להתבסס על דמויות קומיקס מוכרות זה מה שעושה את ההבדל, למה היקום של DC לא מוצלח באותה מידה?
למה 'ההוביט' קיבל תגובות צוננות? כי הוא לא היה כ"כ טוב, הוא לקח ספר לא ארוך במיוחד וניסה למתוח אותו בכוח על שלושה סרטים, ובעיקר לא השתווה לטרילוגיית שר הטבעות.
אבל, הוא גם לא ניסה ליצור יקום קולנועי. לא היה פה ניסיון להרחיב את העולם של הארץ התיכונה באופן שיאפשר להוציא סרט חדש כל שנה-שנתיים, זה היה פשוט עיבוד לעוד ספר של טולקין. קרא לזה ספינאוף, קרא לזה פריקוול, אבל זה בכל זאת לא יקום קולנועי, ולא מתיימר להיות כזה.
לגבי 'חיות הפלא', כרגע מתוכננים להיות חמישה סרטים, כלומר לוורנר בהחלט יש תוכניות לעתיד. הסרט הראשון אמנם לא השאיר הרבה רושם, אבל השנה כבר יוצא ההמשך, והייתי מחכה לראות איך הסדרה מתפתחת לפני שאני מספיד אותה. גם הסרטים הראשונים של מארוול (מלבד איירון מן) לא עוררו הרבה התלהבות (ונשים בצד את העובדה שוורנר אחראים גם ליקום של DC).
אז לשאלתך, מה הפתרון? לתכנן מראש, וכמו שמתן אמר – לבדוק את השטח, וקודם לעשות סרט, אח"כ יקום.
תכנון מראש נשמע טריויאלי, אבל נראה שכל מיני יקומים כושלים ויתרו עליו – צריך שתהיה תמונה ברורה של היקום הקולנועי, מה קורה בו ואיך הוא נראה. בהחלט צריך להיות מקום לתמרון ולשינוי, אבל חשוב שיהיה בסיס, שלד, איזשהו קו מנחה ברור שישמור על קוהרנטיות בין הסרטים.
הסרט הראשון צריך לעמוד בפני עצמו, בלי כל מיני פרטים לא קשורים ושאלות שאמורות לקבל תשובות בהמשך. בסרט הזה אסור לצפות מהקהל לדעת שהוא בא לראות את חלק א', ואסור לתת לו את ההרגשה שעכשיו הוא צריך 'להשלים חומר' כדי לדעת את כל הסיפור.
ואם הסרט הראשון לא טוב במיוחד – לא סוחף את הקהל אבל גם לא אסון נוראי – אפשר לעצור רגע, לחשוב איך משתפרים, ולהמשיך מהסרט השני. למשל, אם איירון מן היה יוצא קצת אחרי הענק במקום קצת לפני, סביר להניח שזה לא היה מאוד משנה.
דוגמה אחרת – 'איש הפלדה' היה בינוני למדי, אבל אם 'שחר הצדק' היה טוב, הוא עדיין היה יכול להוביל ליקום קולנועי מוצלח (לדעתי האישית כמובן)
אבל לא "ההוביט" ולא "חיות הפלא" הם באמת יקומים קולנועיים
יקום קולנועי זה משהו ייחודי וספציפי – מארג של דמויות מסרטים שונים שמדי פעם משתלבים, ומדי פעם לא והדבר היחיד שאפשר להגיד עליהם זה שהם באותו יקום. הם מתרחשים לרוב במקביל אחד לשני, ומסוגלים לרוב לעמוד בזכות עצמם.
"ההוביט" ו"חיות הפלא", לעומת זאת – הם פריקוולים. פריקוולים של 3 או 5 סרטים, נכון – אבל פריקווילים. יקום קולנועי של הארי פוטר זה "הרפתקאות נוויל בזמן שהארי פוטר אכל דבק" או משהו בסגנון, לא "הנה מה שקרה לדמבלדור לפני 70 שנה, שגם אז הוא היה הומו אבל ששששש".
לגבי ההוביט, זה בדיוק מה שאמרתי
לגבי חיות הפלא, זרמתי עם רז כי זו הדוגמה שהביא. אני מסכים שזה לא נחשב יקום קולנועי כרגע, אבל עם תכנון של 5 סרטים אין לי ספק שוורנר לכל הפחות שוקלים את הכיוון הזה.
וייס ובניוף מקבלים את המושכות לפרויקט הבא : מלחמת הכוכבים
לא מדובר על עוד סרט, או טרילוגיה מקבילה לזו של ג'ונסון, אלא סדרת טלוויזיה שעדיין לא קיבלה שם או פרטים כלשהם.
https://screenrant.com/star-wars-movie-series-game-thrones-producers/
לא כתוב שום דבר על סדרת טלוויזיה
הם מקבלים לידיהם סדרת סרטים (מה שנשמע די צפוף לאור הטרילוגיה של ג'ונסון והסדרה הראשית).
זה הגיל, מחילה...מחילה.
(ל"ת)
זה לא הגיל, זה הקילומטראז'
(ל"ת)
אל הירח ובחזרה
גלן קין, שנחשב בעיני רבים לאחד האנימטורים הגדולים ביותר בהיסטוריה (הוא הנפיש בין היתר את הדמויות של אריאל, החיה, אלאדין ופוקהונטס בסרטים של דיסני) יביים את סרט האנימציה Over the Moon, עיבוד מודרני לאגדה סינית מסורתית על ילדה שיוצאת לירח. הסרט, הפקה אמריקאית-סינית של דרימוורקס, צפוי לקבל הפצה קולנועית בסין, ולצאת ישר לנטפליקס בכל יתר העולם.
https://www.awn.com/news/glen-keane-direct-over-moon-pearl-studio
יוהאן יוהאנסון נפטר.
http://deadline.com/2018/02/johann-johannsson-dies-obituary-the-theory-of-everything-composer-1202284591/
הוא היה בן 48.
הוא היה מלחין מודרני מרתק שצעד על הגבול בין מינימליזם למוזיקה אלקטרונית נסיונית. כאן הוא כנראה מוכר בעיקר בזכות פסקולי הסרטים שלו, בפרט שלושה שיתופי פעולה עם דני וינלב. הוא הביא את כלי הנשיפה מהפכי הקרביים ב"סיקאריו" ואת המקהלה הכמו-חייזרית ב"המפגש". אני מנחש שהוא גם עשוי היה לעבוד על העיבוד של וינלב ל"חולית".
היה שלום, יוהאן. נתראה כשהשמש תדעך והשמיים יחשיכו.
https://www.youtube.com/watch?v=lCiUtRnG-bg