שרק 2

במקור: Shrek 2
במאי: אנדרו אדאמסון, קלי אשברי, קונרד ורנון
תסריט: ג'. דייויד סטם, ג'ו סטילמן, דייויד נ. ווייס
קולות (גירסה אנגלית): מייק מאיירס, אדי מרפי, קמרון דיאז, אנטוניו בנדראס, ג'ון קליז, ג'ולי אנדרוז, ג'ניפר סונדרס
קולות (גירסה עברית): יובל דור, שרונה נסטוביץ', ליאור כלפון, דרור קרן, אלברט כהן, רמה מסינגר

אגדה עתיקת יומין מספרת על יצורים מוזרים ומיתיים, המסתובבים בלהקות ונוהגים לראות סרטי אנימציה בדיבוב לעברית. האינדיאנים האמינו שמדובר ביצורים ננסיים דמויי אדם שאינם מסוגלים לקרוא כתוביות. במזרח אירופה נהגו לומר שהם אנשים שקוללו ולכן הם נאלצים לסחוב איתם את צאציהם לכל מקום לנצח נצחים. אבל אף אחד לא שיער, אף אחד לא העלה בדעתו, אף אחד לא האמין, שיש אנשים שפשוט הולכים לסרטים מדובבים מרצונם החופשי. כן, כן, מה ששמעתם- מרצונם החופשי.

אני יודע שישנם מחוזות בהם אמירה כזו שקולה לנשיאת שלט "מאסתי בחיי, אנא ריצחו אותי בייסורים", אבל פעם בכמה זמן גם אני צריך לפרגן למישהו, והגיע זמן לפרגון השנתי שלי: הגירסה העברית של 'שרק 2' מכילה את הדיבוב המשובח ביותר שראיתי מעודי. לו הייתי קצת יותר נועז, הייתי אומר שהיא עולה על הגירסה האנגלית בכמה מעלות, אבל אני לא, אז אני רק אומר שהיא משתווה לה בהחלט. ליאור כלפון (שזה כמו אדי מרפי, רק בעברית) מתפקד הרבה יותר טוב מהמקור בתפקיד החמור, הסייד-קיק הקשקשן, ולא רק שהוא לא עולה על העצבים, בכמה נקודות הוא אף מצחיק. לשרק אין אמנם את המבטא הסקוטי של מייק מאיירס, אבל לטעמי הקול החלופי שלו (השחקן יובל דור) הרבה יותר מוצלח ומתאים לדמות, ויותר מזה – הוא השלים עם היותו עוג (בניגוד ל"מפלצת", של הסרט הראשון). אני יכול לומר בוודאות שמומלץ לראות את 'שרק 2' מדובב לעברית, לפחות פעם אחת.

ב'שרק 2', שרק ואהובתו פיונה חוזרים מירח הדבש שלהם לביצה רק כדי לגלות שהחמור עזב את הדרקונית האהובה שלו והשתכן להם בבית. אחרי שני ניסיונות כושלים לגרום לו להתחפף, מגלה שרק כי למרבה הזוועה, עליו להצטרף אל פיונה במסעה לעבר ארץ רחוקה-רחוקה, כדי לפגוש את הוריה השליטים ולקבל מהם את האו.קיי המלכותי לנישואין. כמובן, שרק לא ממש מתלהב מהרעיון – ההורים של פיונה הם זוג מלכותי, ולא יסכימו בשום פנים ואופן שבתם הטהורה והזכה לא תעמוד בציפיות ממנה ותתחתן עם בצל. הצדק עימו. אביה של פיונה (ג'ון קליז בגרסה האנגלית, אלברט כהן בגירסה העברית) כמעט חוטף שבץ כשהוא רואה את התוספת החדשה למשפוחה. לא עוברות ארבעים ושש פארודיות והסיפור מתגלגל לטלנובלה קורעת לב הכוללת תככים בממלכה, פיה מושחתת, נסיך מקסים, פארודיה על כל סרט מלבד 'החברים של שלומי' וחתולוס מוי מגניב במגפיים.

מי שחשב להשתמש בילדיו כתירוץ לראות איתם את הסרט, כדאי שישקול זאת שוב. הסרט השני בוטה בהרבה מקודמו, ומכיל כמה בדיחות שהייתי מעדיף לחסוך מאחי הקטן בשלב זה של חייו. אם בסרט הראשון החתרנות הסתכמה בבדיחות גרעפסים וחבטות בביצים, בסרט השני אפשר כבר למצוא מגוון רחב של איזכורים די ברורים לסקס, סמים ורוקנ'רול (ורוקיסטים הם, כידוע, קוקסינלים). אני חייב להודות שזזתי באי נוחות כשאח שלי שאל אותי למה החמור מתכוון כשהוא מציע לסרס את החתול, או, כפי שמנסח זאת הסרט – לעשות לו "דויד ד'אור" שם למטה. בכל זאת אני זוקף את הבוטות הזו כנקודה לזכות הסרט- הרי מאז 'שרק' הראשון, בדיחות גרעפסים בסרט סטייל-דיסני נחשבות למשהו נפוץ ומיינסטרימי לחלוטין, כך שבשביל לצאת נגד נורמות הפוליטיקלי קורקט צריך ללכת קצת יותר רחוק. חוץ מזה, זה לא שהראו שם פורנו עוגי. בשביל זה צריך לחכות לסרט השלישי.

קשה לתאר כמה האנימציה השתבחה מאז הסרט הראשון. בני האדם עדיין מלאכותיים בהשוואה ליצורים הקסומים, אבל התנועה שלהם הרבה יותר חיה ואנושית. שאר הדמויות מונפשות לעילא, והאתרים בהם מתרחש הסיפור ממש מרהיבים, מגוונים ופשוט יפים. גם מספר התושבים המונפשים של ממלכת האגדות גדל להפליא- בכל רגע מתרחשים דברים ברקע, ואם מחפשים מספיק טוב אפשר גם למצוא מיני בדיחות קטנות וטקסטואליות, בדומה לאלה של 'משפחת סימפסון'. רואים שאולפני דרימוורקס השקיעו לא מעט בעולם שהם עיוותו.

היות ואני כבר בעיצומו של גל השתפכויות על הסרט, בואו נדבר קצת על החתול במגפיים (אנטוניו בנדראס באנגלית,דרור קרן בעברית): הוא מצחיק, החתול במגפיים. מאוד מצחיק. אמנם שמעתי את זה כל כך הרבה בחודש האחרון, שאני מתפתה לומר שהוא הזוועה הגדולה ביותר שידע המין האנושי. אבל אני לא מסוגל להזכר באחת מהסצינות שלו בלי לחרחר איזה צחקוק קטן. מה אומר, כל המחמאות בהחלט מגיעות לו. להגיד שהוא גונב את ההצגה זה ניסוח עדין מדי, אז בוא נאמר שיממה אחרי הצפיה אני עדיין לא מסוגל שלא לדבר במבטא לטיני. לא נורא, עוד מעט מגיע 'המורדים – הסרט', אז זה בטוח יעבור לי.

למרות כל הדברים הטובים שיש לי לומר על הסרט, אני לא מסוגל להבליג על כמות הקיטש הניגרת מסצינות המפתח שלו. מילא המסרים הקלישאתיים שעולים מהסרט – כבר מזמן הפסקתי להתווכח כשאומרים לי שהאהבה מנצחת הכל, אבל מה לעזאזל עושות כאן שורות שמתאימות יותר מכל לאופרת סבון? אנחנו לא אמורים לצחוק על הדברים האלה, או משהו? הדיאלוגים הללו, שמגיעים בלי שום פאנצ'ליין בסופם, משאירים בדרך כלל תחושה מאוד לא נעימה של החמצה מתקתקה. וגם פס הקול די מאכזב. כמו ב'שרק' הראשון, את הסרט מלווים שירי פופ עכשוויים, אבל הם סתמיים ביותר, והשיר שנבחר לסיים את הסרט צפוי ברמות מפחידות כמעט. אם אני אומר לכם "שיר יחסית חדש באנגלית ששר מישהו עם מבטא לטיני", על איזה שיר תחשבו? כן, בדיוק.

'שרק 2' הוא לא 'שרק'. הוא שונה ממנו מאוד, אבל זה לא נאמר לשלילה. בקולנוע יש כרגע 65 סרטים שהם לא 'שרק', ואני לא רואה אף אחד בא ומתלונן על זה. 'שרק 2' מצחיק מאוד, הוא מדובב נפלא והוא מונפש נהדר. אה, ויש בו חתול. בואו נראה מישהו שיכול להתווכח עם הטיעון הזה.