במקור: Sin City
בימוי: רוברט רודריגז ופרנק מילר
במאי אורח: קוונטין טרנטינו
על פי הקומיקס מאת פרנק מילר
שחקנים: ברוס וויליס, מיקי רורק, קלייב אוון, ג'יימי קינג, ג'סיקה אלבה, רוזריו דוסון, דבון אאוקי, ניק סטאהל, בניסיו דל טורו, אלייז'ה ווד ועוד המון אנשים
העיר האפלה – מקום שנראה טבעי רק בלילה. בלילה נחתמות פה, בכסף ובבשר, עסקאות מזעזעות, לא אנושיות, בלתי חוקיות. אבל כאן הכל מושחת, והחוק האמיתי הוא הכוח. החזקים לוקחים מה שהם רוצים. החלשים בורחים מדרכם, אם יש להם מזל. אם לא, צרחה נוספת לא תזיז לאף אחד.
לילה. האור מועט, ובצללים הכבדים מתחבאים דברים מכוערים. לחלק מהם אפשר לקרוא "אנשים". עבור רובם, זו מחמאה גדולה מדי – הם ילחצו לך את היד ויורידו אותה מעליך, באותה נשימה.
חושך מסביבי, הקדרות הרגילה בתוכי. הרבה שחור, מעט לבן. כתמים זעומים מכל צבע אחר, בעיקר אדום. אדום הוא צבע הדם הניתז סביבי. לפעמים שלי, לפעמים לא. מתישהו, כבר קשה להבדיל.
זה, בערך, הלך המחשבה של גיבורי 'עיר החטאים', כלומר, אם הם במצב רוח אופטימי וחייכני.
העלילה, אם חשובה לכם, מורכבת משלושה סיפורים, המשתלבים זה בזה בצורה רופפת. הנה, למשל, הרטיגן – שוטר עם קול צרוד, לב זהב וגישה מרירה-סרקסטית. או בקיצור, ברוס וויליס. הרטיגן לוקח את החוק ברצינות, ומנסה להציל ילדה קטנה מידיו של פדופיל. כללית, המשטרה מעדיפה להימנע מלהתערב ברציחות שמבצע הפדופיל, ולא מהסיבות שאתם חושבים. כך שאם חשבתם שלפדופיל צריך להיות אכפת מהרטיגן, תחשבו שוב. זה הרטיגן שנכנס לצרות. הסיפור הזה רק מתחיל, והרבה דם עומד להישפך. תהיו בטוחים שיהיו פה גם הרבה איברים חתוכים, מכות ויריות.
העלילה השניה עוסקת במארב (מיקי רורק), בריון פסיכוטי שנראה כמו המפלצת של פרנקנשטיין. מארב כבר מכיר בכך שבחורות מתרחקות ממנו בלי למצמץ, עד שערב אחד יפהפיה מסתורית מתחילה איתו. לרוע המזל, שעות מספר לאחר שהם שוכבים, היא נמצאת מתה לידו. מארב, שנחשד ברצח הנקי, מחליט למצוא את האשם האמיתי ולנקום בו. זה לא יהיה קל, כי הפרשה קשורה לאנשים רבי עוצמה, אבל לא זה מה שיעצור בחור כמו מארב. אתם כבר יכולים לנחש שהרבה דם עוד יישפך פה, הרבה מכות עוד תוחלפנה, וכמוהן גם כדורי אקדח. יכול להיות שאפילו נפגוש את קווין (אלייז'ה ווד), מתנקש חרישי שעושה דברים מזוהמים באמת. לא תרצו להתקרב אליו, אני מבטיח לכם.
בקו האירועים השלישי, דווייט (קלייב אוון, 'המלך ארתור', אבל לא נזכור לו את זה), מסתכסך עם בחור אלים בשם ג'קי-בוי (בניסיו דל טורו). בעצם, זה יותר מטופש ממה שזה נשמע – שניהם מסתכסכים בגלל איזו מלצרית, בריטני מרפי, שעם הגישה שהיא מביאה לכל סרט, לא פלא שהיא חוטפת. גם אני הייתי מכניס לה אחת. בכל אופן, דבר מוביל לדבר, ורגע אחד אחר כך כולם מוצאים את עצמם מעורבים בסכסוך משולש בין המשטרה, המאפיה וגילדת הזונות. מי שלא ראה את גייל (רוסריו דוסון), מנהיגת הזונות, וחבורת הבנות מרהיבת העין שלה משליטות סדר, ובכן, לא ראה דבר כזה מימיו. אין ספק, הרבה דם יישפך הלילה, והרבה גופות תוטלנה לרחובות.
הדבר הראשון שתבחינו בו כשתגיעו לעיר האכזרית הזו, הוא שהיא סוכריה לעיניים. מה סוכריה – בונבוניירה, חנות ממתקים, מפעל שוקולד ויזואלי ארור שלם. העולם כאן הוא שחור ולבן, ורק עצמים בודדים – עיניים, נעליים, עור אדם, טיפות דם – נצבעים בצבע חזק, בוהק, שגורם לו לבלוט על רקע האפלוליות הכללית. כל דבר, מהבניינים האורבים ברקע, דרך המכוניות ועד התסרוקות והבגדים, מסוגנן באופן קיצוני. כל צילום מתוכנן וממוסגר בקפידה. גם האנשים כאן הם כאלה: כולם כאן יודעים איך להדליק סיגריה בצורה הכי תיאטרלית שיכולה להיות. במקום סתם להיכנס לחדר, הם מזנקים פנימה תוך שבירת הדלת, הצוואר של מי שמאחוריה, ולמעשה כל מה שאינו מחוזק בבטון מזוין. כולם יודעים איך לקלל יפה, מהלב. הזיכרון שיישאר לכם מסין סיטי הוא שצפיתם בקומיקס. עז, יפהפה, אלים.
זה לא מקרי. רוברט רודריגז ביים, ערך וצילם את 'עיר החטאים' על פי הקומיקס של היוצר המהולל פרנק מילר, ובחר לתרגם את הקומיקס לסרט כמו שהוא. הטקסט הוא אותו טקסט, הציורים שוחזרו בדייקנות. אפשר כמעט לראות את בלוני הקומיקס יוצאים לאנשים מהפה. והדברים שהם אומרים הם תמיד שורות מחץ בנוסח "אני אהרוג אותו בצורה כזו, שכשהוא יגיע אחר כך לגיהינום זה ייראה לו כמו גן עדן".
סין סיטי היא מקום מהסוג שבו אלוהים תמיד ביום חופש, והשטן טוחן שעות נוספות. יורים באנשים, דוקרים אותם, מורידים מהם חתיכות, והרבה. אלימות היא הדבר הבולט פה: אלימות מוגזמת, קריקטורית, סטרילית, ועדיין לפעמים מעוררת בחילה. מישהו לידכם ייצא באמצע. אחרים ילכו אחריו.
'סין סיטי' הוא סרט מדהים חזותית, קצבי, אלים ומלא אדרנלין. הבעיה היחידה איתו, והיא לא כל כך קטנה, היא שאין בו רגע דל. ולפעמים, צריך שיהיה רגע דל. בסרט יש טונות של ברק וסגנון, גרמים של עומק ומחשבה. האכזריות והדרמטיות המוגזמת לא מרפות לרגע. בשלב כלשהו הפסקתי לספור את המתים, הכול התחיל להתערבל, כל הרציחות כבר נראו אותו הדבר, והדמויות החד-ממדיות נמסו אחת לתוך השניה. ולמרות זאת, אני לא יכול שלא להמליץ עליו בהתלהבות רבה. כמו דוגמנית על, 'עיר החטאים' הוא דו ממדי, לא אמיתי, אבל יפה כל כך שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- הטריילר
- הקומיקס המקורי – ב'אמאזון'
- פרנק מילר
- כל כתבי פרנק מילר
- הקומיקס מול הסרט (ספוילרים!)
- סין סיטי במגוון טעמים
- נתניה
סוף סוף.
איזו סצנה הייתה של טרנטינו?
ברצינות?
כי מבחינתי, ללא ספק מדובר בסצנה הטובה ביותר בסרט, כמו גם בתצוגת המשחיק המרהיבה ביותר.
וואלה?
כי אני דווקא נורא אהבתי את בריטני מרפי בסרט. לא קראתי את כל "the big fat kill", אבל את הקטע שלה כן קראתי, ודווקא נורא אהבתי את המשחק לשלה.
שמע, בלי קשר לקומיקס אפילו
היא פשוט היתה מעצבנת, עם הקול הצפצפני המעצבן שלה והתנועות המוגזמות.
נו, אני בכל זאת אשווה לקומיקס, פנאט שכמותי – בקומיקס הדמות שלה (שברח לי שמה) היא הרבה יותר סרקסטית, והרבה פחות תיאטרלית, ככה לפחות אני קלטתי את זה.
שמע, בלי קשר לקומיקס אפילו
כמה אני מסכים איתך…
הסרט שוכב לי בחדר בדי.וי.די ואני מתאפק מאוד לא לראות אותו (כי אני מחכה לראות אותו עם מישהו ומקווה לפני זה לגמור את הקומיקס…) אבל מדי פעם אני רואה כל מיני סצינות ששמעתי עליהן, ואחת מהן הייתה שבריטני מרפי (ננסי) מנהלת דיאלוג עם בניסיו דל טורו (ג'קי-בוי) שנמצא מאחורי הדלת, והמשחק שלה כל-כך מוגזם…
נ.ב: אני אשאל עוד הפעם… הסרט מבוסס רק על ארבעת הקומיקסים הראשונים?
פחות או יותר.
הסרט מבוסס על הספר הראשון, השלישי והרביעי (בלי השני), פלוס קטע קצרצר בהתחלה שמבוסס על סיפור קצר מהספר השישי (שמאגד בתוכו הרבה סיפורים קצרים).
שמע, בלי קשר לקומיקס אפילו
שאתה אומר משחק מוגזם אתה מצפה לראות בסרט משחק ריאליסטי?? אני חושב שברטיני מרפי הייתה בסדר.
ובלי שום קשר – המשחק של השחקנים אמור להיות דיי מוקצן ומוגזם בהתחשב בעובדה שזה פילם-נואר ביזארי שמבוסס על נובלות גראפיות…
ואם מדברים על המשחק הסצינה של לוסיל עם מארב בצינוק הייתה גרועה ביותר.. אבל רוזאריו דוסון הייתה מעולה!!
אני עולה פה על נקודה
שהזכרת.
"ובלי שום קשר – המשחק של השחקנים אמור להיות דיי מוקצן ומוגזם בהתחשב בעובדה שזה פילם-נואר ביזארי שמבוסס על נובלות גראפיות…".
נגיד…
תאמין לי שיש שחקניות הרבה יותר מתאימות לתפקיד.
אני בטוח שאם תזרוק לי שמות של שחקניות ידועות רוב השמות יתאימו יותר לשחק את הדמות (אם רודריגז מתחשב שזה יהיה דומה לקומיקס.)
דרך אגב, לא השתגעתי על הסרט.
קומיקס וקולנוע זה שני תחומים שונים…
אפילו אם יעבדו קומיקס לסרט מצויר (אפשרות להעתיק את הדמויות אחד לאחד) יש הבדל מלקרוא דיאלוג ושלמוע דיאלוג…
אני מסכים...
אני מודע לעובדה שזה ביזארי אבל אני לא מבין איך אתה מקשר את זה למשחק.
רוזריגז יצר כאן ביזריות בצורה טובה, ואם הוא היה רוצה הוא היה יכול לעשות את זה ביזארי יותר.
אם ניקח לדוגמא את קילביל של טרנטינו: זה ביזארי ב-100 %.
לתקוע מוזיקה רגועה בסצינה שכורתים ראשים? זה ביזאריות!
מה שאני מסביר שרודריגז יצר כאן אווירה ביזארית אבל עם גבולות ותאמין לי שלתקוע בלונדינית שמנמנה בתפקיד של שחורדינית מנומשת זה לא חלק מהביזאריות.
דרך אגב:מגיע סרט המשך?
סרט המשך...
כן מגיע
הנה לינק יותר מפורט:
http://www.ropeofsilicon.com/movies.php?id=2570
הרשה לי לחלוק על דעתך
1)מכיוון ובסרט זה היה צורך במשחק מוקצן הליהוק של השחקניות ע"פ נתוניהן
החיצוניים די השביע את רצוני.
2)יחסית לסרטים אחרים המבוססים על קומיקסים לדוגמה :spidermen x-men punisher וכו..
עיר החטאים לפי דעתי נשאר די נעמן למקור ומביא חוויה קולנועית יחידה מסוגה שעוד לא ראיתי כמותה חוץ מאשר רשימת שינדלר
כן, הא?
גם לי הסרט הראשון שקפץ לראש אחרי שצפיתי ב'עיר החטאים' היה 'רשימת שינדלר'. בגלל כל ה… אמממ… שחור לבן הזה. כן.
אני מסכים
משום מה, קראתי בעוד מקומות (מעריב למשל) שבריטני מרפי לא היתה טובה. לדעתי היא היתה מעולה, בעיקר בגלל הקול הצרוד והסקסי שלה, ובכלל, היא עשתה עבודה לא פחות טובה מאף אחד, בטח ובטח מאף אחת מהבנות בסרט.
קול סקסי?!
קול סקסי?! על טעם ועל ריח וכל זה, אבל לדעתי הקול הצרוד של מוישה אופניק יותר סקסי מהקול הצרוד של בריטני מרפי. מי היא חושבת שהיא, בטי בופ?!
ובהחלט, המשחק הרע בלט בעיקר אצל הבנות. לא יודע למה, ככה יצא, גם גייל היתה די נוראית רוב הזמן.
דבון אאוקי (הידועה בכינוי החיבה סוקי)
שולטת!!!1
אילו לדמות שלה היה קצת יותר זמן מסך, ואילו היא לא היתה רק אחת מ-157 דמויות לערך, היא היתה מתמודדת רצינית מול או-רן, גוגו והכלה מ'להרוג את ביל' על תקן האקשן-בייב האולטימטיבית 2005. ולהישג הזה היא מגיעה למרות שהיא פחות או יותר הדמות הנשית היחידה בסרט שלא מתפשטת אפילו קצת. החדשות הטובות: היא משתתפת גם ב'A Dame to Kill For' כך שאפשר לסמוך על זה שהיא תהיה גם בסרט ההמשך. אחלה!
רודריגז ירד מהסיקוול סופית, הא? =/
(ל"ת)
זה בדיוק מה שהיא עשתה
בפתיחה של הסרט אמרתי לעצמי "וואו – רורי בתפקיד ששונה ב-180 מעלות מזה ב"בנות גילמור"!", אבל אז גיליתי שההבדל היחידי הוא במלתחה. היא שיחקה בדיוק את אותו התפקיד. היא היתה רורי גילמור קצת יותר אלימה וקצת פחות מוסרית.
ובשיחת טלפון שלה לאמא, באמת לחשתי לחברה שראתה אתי את הסרט שלורלי בטח תתעצבן שהיא מעירה אותה ככה באמצע הלילה.
בריטני מרפי...
בביקורת בעיתון, המקום מוגבל, ולכן יכולתי רק לכתוב שהיא גרועה. אבל אני בהחלט יכול להרחיב.
המכנה המשותף המרכזי בין הדמות שמרפי מגלמת בסרט לבין הדמות שלה בספר הוא ששתיהן, במידת מה, פרחות. מבין שתי הנשים שמתמודדות על האהבה של דוייט, ברור גם בקומיקס ששלי היא הפחות ראויה. אבל בסרט זה מגוחך. היא לא סתם פרחה, היא פרחה אהבלה. יש לה שורות מפתח, והיא נותנת את כולן באופן גרוע להחריד – יותר מדי פאתוס, פחות מדי חיבור לדמות.
המשחק של כולם מוגזם במידת מה, כי זה סרט על אנשים גדולים מהחיים, יותר אבטיפוסים מדמויות בשר ודם. אבל המשחק של מרפי נע בין היסטרי לעצי. כשהמשחק שלה מוגזם, הוא מוגזם מדי, וכשהמשחק שלה לא מוגזם, היא רובוט. ועל הביצוע של השורה You damn fool (שורה שאני מודה שקשה לבצע באופן שאינו מגוחך) צריך להעמיד אותה לבין דין למשחק.
אתה זה שכתבת את זה במעריב?
טוב לדעת. אה… ואתה גם טועה לגמרי. בריטני היתה אולי היחידה מבין הדמויות ששיחקה דמות מוכרת. היא הזכירה לי שילוב של ג'ניפר ג'ייסון לי מ"קנזס סיטי" ומג טילי מ"קשורות", אבל הצליחה לחבר את שתי ההופעות ההן, להופעה אחת, הרבה יותר בוטחת ומודעת לעצמה למרות מספר הדקות המועט. לדעתי – היא הדליקה את המסך כשהיא הוצגה. בעיקר באופן שבו הסרט הוצג – פילם נואר מודרני. בריטני מרפי היא היחידה מבין הדמויות הנשיות ששיחקה פאם פאטאל במובן הקלאסי, לדעתי היא הצליחה מאד.
אתה זה שכתבת את זה במעריב?
אתה צודק.. כשהיא הייתה על המסך חשבתי לעצמי שזו אחלה דמות, ופשוט היה לי חיוך במהלך כל הקטע שלה. כן אני יודע שההומור הוא של פרנק, אבל עדיין צריך מישי שתשחק את הקטע הזה טוב, והייתי ממש מרוצה ממנה!
על טעם וריח וגו'
בניסיו דל-טורו, שהיה די מבוזבז בשאר הסצנות שלו, מביא איכות שטנית יוצאת מהכלל לסצנה הזו. לגבי השאר, בהחלט יתכן שההנאה שלי נבעה מכך שאת הקומיקס הזה לא קראתי, כך שבניגוד לשניים האחרים, הייתי מופתע מההמצאות של מילר (אם כי, מצד שני, מדובר בסיפור החלש מבין השלושה). אגב, לא אמרתי שטרנטינו אחראי לגאונות של הסצנה (כאמור, לא ידעתי שהוא ביים אותה עד שסיפרתם לי), רק ציינתי שהיא הסצנה החביבה עלי בסרט.
לגבי תצוגת משחק מחפירה של בריטני מרפי, אני מסכים בכל ליבי. זה היה פשוט נורא.
אכן, בקומיקס הסצינה היא שחור\לבן וזהו.
ובכלל בסרט יש שימוש נרחב יותר בהרבה בצבעים מאשר בשלושת הקומיקסים עליהם הוא מבוסס.
מה שעוד הצחיק אותי בתגובתו-
ישבה לידנו בקולנוע מישהי שאותו "אהה" מופתע (היא כמעט נחנקה בכל פעם מחדש) היה התגובה שלה לכל מהלך אלים/מפתיע/מצחיק/וכו'. כולל הפרסומות לפני הסרט. כולן.
אני רוצה קצת ממה שהיא לקחה…
ומה שהיה עצוב בנוגע לזה
היה שהבדיחה פוספסה לחלוטין בתרגום.
כתבו שם איזה משהו עלוב על זה שסתם הראש שלו ניתלה או משהו.. בלי שום אנלוגיה לפז דיספנסר.
חבל, ממש חבל.
קשה להעביר את זה בתרגום,
כי פז דיספנסר הוא לא משהו יומיומי בארץ, ואין לו מקביל מקומי.
האלימות של הסרט
היא בדיוק זו של הספר. גם בסרט לא הראו מה בדיוק קרה לרוארק.
לא מסכים בכלל!
אני חושב שברוס וויליס הוא ההארטיגן המושלם!
מדוכדך,טוב לב… מה צריך יותר מזה?
אני חושב שהוא היה הטוב ביותר.
טוב, חוץ ממיקי רוראק… איזה מארב!
בקשר לTHE BIG FAT KILL אני (ורוב האנשים פה) מסכים אתך.
הקומיקס היה נורא, ובעיניי היו צריכים לשים במקום זה את DAMN TO KILL FOR או פשוט להעניק יותר זמן לשני הסיפורים האחרים(גם אני חושב כמו הרבה פה שלעומת הקצב של הקומיקס הייתה בעיה של זמן).
אני אישית חושב שאם היו הולכים לפי חוקי הזמן של הקומיקס היה אפשר למשוך סיפור אחד על סרט שלם.
בעיניי יש משהו לא בסדר בזה שלוקחים סצינת קומיקס של 10 דקות והופכים אותה לסצינה באורך דקה.
בלי קשר:אני חושב שכל מה שקשור בויזואליות-טרנטינו יכול ללקק לרודריגז ת'ביצים.
לעומת זאת, רודריגז יכול ללקק לברטון.
איחס!
הילד למד פתאום מילים של אנשים גדולים?
דווקא דימוי מעניין
תנסי לתאר לעצמך – ברטון עומד על כסא, רודריגז עומד על הרצפה, וטרנטינו נאלץ לכרוע.
לתלות את זה על המקרר ולהרזות
~חומר למחשבה~
קומיקס וקולנוע הם שני מדיומים שונים לחלוטין. אני לא ממש יודע (או אפילו מבין) לנתח את האלמנטים בהם משתמשים מחברי קומיקסים כדי ליצור את המתח והעניין בספרים שלהם, אבל ברור שהתוצאה תהיה שונה (כמו גם ספרים שמעובדים לקולנוע).
באופן כללי, הקוראים הם אקטיביים ולאדם שקורא קומיקס יש שליטה על האופן בו הוא יכול לעבד את מה שהוא קורא (וההנחה שלי היא שגאוני הקומיקס מודעים לכך ומשתמשים בזה).
בקולנוע, "הקורא" הוא פסיבי, והאופן בו הוא מעבד את הנתונים משתנה לחלוטין, ולכן ההחלטות באשר למניפולציות שנעשות על הקהל שונות מאלו שבכתיבת קומיקס (כמו עניין הצבע).
בנוגע לסרט עצמו, בשמחה הייתי מעדיף את הסרט רק עם הסיפור של מארב, עם קצב קצת יותר איטי, עם יותר דרמה וקצת יותר מאלייג'ה ווד, שעושה את התפקיד של קווין פשוט מצוין. מעניין איך זה הוא היה יוצא..
אני מסכים לגמרי
כמו שאריאל אמר, הקצב ההיסטרי של הסרט בסופו של דבר לא מועיל. כמו שעכרור אמר, כל הגיבורים נמסים אחד לתוך השני בסופו של דבר. כמו שאני אמרתי, הסרט מנסה להיות מגניב יותר מ'להרוג את ביל' ולא מצליח, בין השאר כי 'ביל' לקח את הזמן. הסיפור של מארב היה נהדר, אבל היה יכול להיות יותר טוב אילו היה לו יותר זמן. ואלייז'ה ווד סוף סוף קיבל את תפקיד חייו. היחיד שהוא ממש מתאים לו.
אני מסכים לגמרי
ווד בהחלט היה טוב. הצחיק אותי אבל זה שהוא היה כלכך שקט, כלומר הצורה בה הוא מצליח להתגנב מאחורי אנשים מבלי ששומעים. זה פשוט שהרי הוביטים אמורים להיות ממש שקטים, עד כדי כך שהם מסוגלים ללכת על עלים יבשים מבלי להשמיע קול, אז זה פשוט העלה אצלי חיוך. גם יש איזה קטע שגייל אומרת לדוייט "משו משו לנסלוט", וזה גם קצת הצחיק אותי (המלך ארתור והכל). לא באמת מצחיק, סתם טיפשי.
וויליס אמר את זה, אבל זה אותו דבר.
~חומר למחשבה~
אני חשבתי שאלייז'ה ווד נראה מגוחך כשהוא עשה את המבט המשוגע.
ממממ..... משונה
היה נדמה לי שהייתה פה תגובה שלי, שהשוותה את האפקט של הסרט לזה של הפאן-לאקטיק גארגל בלאסטר [1].
אז או שמישהו מחק אותה (משום מה) או שפשוט שכחתי לשלוח אותה בגלל ההלם.
[1] ולמי שלא מכיר: משהו כמו תאונת-דרכים.
מה קשור לינק לאתר של עיריית נתניה?
מה קשור לינק לאתר של עיריית נתניה?
נתניה היא ה-Basin City שלנו, כנראה..
מי שהחליט על זה ככה''נ לא מכיר את אווירת השלווה ורוגע של רהט...
כבר מאתמול בערב
אני חושב שהמילה היא yeesh או משהו כזה. גם בקומיקס היא מופיעה לעיתים תכופות.
תודה!
(פתח קובץ – טען – הכנס מילה חדשה ללקסיקון – אשר. אני לא אתפלא אם זאת תהיה מילת התואר היחידה שאני אצליח לבטא בשבוע הקרוב).
הוביל, הוביל
צריך לזכור שזו סדרה בשחור ולבן, ועצם הצגת צבע נוסף יוצרת תגובה חזקה אצל הקורא.
בתור מישהו שלא קרא את הקומיקס
אני מאוד נהניתי מהסרט. אבל מאוד.
אני רואה כאן אנשים שמתלוננים על כך שהקצב הוא לא כמו בקומיקס, ואין התעמקות בדמויות כמו שיש בקומיקס, ורגעים שהם בעלי חשיבות עליונה בקומיקס עוברים בסרט כמו עוד סצינה רגילה – אבל למי שלא קרא את הקומיקס (רוב צופי הסרט, אני מאמין – בכל זאת לא מדובר בשר הטבעות) זה לא ממש משנה – כי הסרט מצוין.
המשחק, הצילום, הדיבוב, הגרפיקה, האקשן והאלימות מתחברים לכדי סרט מיוחד במינו, שאני ודאי אזכור כאחד מסרטי הקולנוע הטובים ביותר שראיתי.
גרסה אינסטרומנטלית ל-Cells
אני יודע שהרבה ביקשו את זה כשעוד שוחררו הטריילרים, אז אני מפרסם את זה כאן:
גרסה אינסטרומנטלית רשמית ל-Cells של The Servant:
http://www.theservant.co.uk/audio/Cells_Instrumental.zip
יש לקרוא את הביקורת
תוך האזנה לקטע הזה. תודה.
והקטע הזה, הכל כך מוצלח, מופיע בטריילר בלבד. בסרט
אין לו זכר. סוג נוסף של חבל.
ועוד איך חבל!
זה היה הדבר העיקרי שהיה חסר לי בסרט.
רק שאלה אחת
מה לעזאזל הקשר לסופר-גיבורים?
רק שאלה אחת
הסופר גיבורי, הכוונה לסופר גיבורים בקולנוע( שהם כולם עד רובם מעיבודים של קומיקס) אני התכוונתי לספיידרמן אקס מן, באטמן ועוד ועוד, זאת הייתה הכוונה מצטער אם זה לא היה ברור מספיק.
אחח הייתי יכול לקנות שתי מנות שווארמה בכסף של הסרט הזה...
הרגע חזרתי מבית הקולנוע.
בדרך לשם הייתי בטוח שאני הולך לראות יצירת מופת, או לפחות משהו שעוד לא ראיתי לעולם
צדקתי הסרט היה עשוי באמת כמו משהו שבאמת לא נראה אף פעם על מסכי הקולנוע (למרות שעד עכשיו לא ברור לי אם הוא נעשה כגימיק זול או כאדפטציה גאונית).
ממש לא נעים לי להיות היחיד שיוצא נגד הסרט הזה להיות לבד זאת לא הרגשה נעימה אבל אני חייב להביע את דעתי. יצאתי מהסרט הזה מאוכזב מאד אולי בגלל הציפיות שהיו לי ממנו (אבל במחשבה שניה אם לא היו לי ציפיות הייתי עוזב את הקולנוע עוד בחצי שעה הראשונה) הדרך הכי טובה שלי לתאר הסרט
הזה היא שהוא חרא עטוף בנייר צלופן ברגע שאתה מוריד את העטיפה (היפה מאד) כל מה שנשאר לך ביד זה גוש ריחני.
שלא תבינו אותי לא נכון יש בסרט קטעים ממש מגניבים ומצחיקים שיש להעריך, אבל הם לא הספיקו לי.
רודיגז (הבמאי) הוא גאון כי הוא בחר יצירה שונה ופרובקטיבית והעתיק אותה בדיוק לצורת סרט מה שישר משך את צופי הקולנוע הם רצו לראות משהו שהם לא ראו, משהו מיוחד, וכך קרה בבית הקולנוע שלי שהיה פשוט מפוצץ מאנשים כמו שאמרתי הסרט מושך מאד רק חבל שיותר מחצי יצאו מאוכזבים אז כן למרות שהסרט הרוויח לדעתי הוא פיספס.
נכון אני לא קראתי את הקומיקס (ואני שמח בכך לא הבנתי מה כלכך "מתוחכם בו) אבל לדעתי זה הופך אותי לאובייקטיבי יותר מכל מי שקרא, מכיוון שאני לא זה שיתמוגג למראה סצנה ויחשוב "יו זה בדיוק כמו בקומיקס" בדמעות של התרגשות. לדעתי, אנשים שלא קוראים קומיקס כמונו יחשבו אחרי צפיה בסרט הזה שקומיקס הוא דבר עוד יותר מטומטם אלים ושטחי ממה שדימיינו קודם לכן וחבל שכך.
אני נגד הטענה שצריך להעביר יצירה בדיוק כמו שהיא ממדיום למדיום כי זה פשוט לא עובד זה אפילו לא נועד לקרות לדעתי. הרשו לי לתת דוגמא אישית אני אהבתי את הסרט פאנישר ולמרות שבתור קורא של הקומיקס שמתי לב שהרבה קטעים בינו לבין הקומיקס "לא בדיוק חופפים" עדין נהנתי ממנו מאד. הם השתמשו ברעיון המרכזי והלבישו עליו עלילה שמתאימה לקולנוע אם הם היו עושים את פאנישר כאדפטציה זהה לקומיקס ממש לא הייתי נהנה ממנו מכיוון שזה לא מתאים לקולנוע זה היה נראה מוגחך, אידיוטי,פטתי ודיבילי.
טוב בקיצור (אני כבר מת מעייפות) סין סיטי הוא אולי האדפטציה הטובה ביותר שנעשתה לסרט קומיקס,
אבל הוא ממש ממש ממש לא הסרט קומיקס הכי טוב שנעשה .
אחח הייתי יכול לקנות שתי מנות שווארמה בכסף של הסרט הזה...
תיקון קטן בקטע של הקומיקס התכוונתי כמוני לא כמונו.
האולם היה מפוצץ מאנשים?
ב-11 בבוקר?!?
האולם היה מפוצץ מאנשים?
לא אחי זה היה היום בשתיים עשרה וחצי בלילה פשוט כתבתי את זה אז.
לא טוב האדם לבדו
אני שמח שלפחות מישהו מסכים איתי חוץ מה"קטע" האומנותי הסרט היה מסורבל מאד מכל הבחינות.
וטוב שהעלית את הסרט קיל ביל, עכשיו שאתה מזכיר את זה יש לשני הסרטים האלה באמת המון מן המשותף (ואת שניהם לא אהבתי).
נ.ב
נמר דרקון טרם ראיתי.
וכמובן אני במחנה שלכם כבר הרבה זמן.
ויזואליות מרשימה – וחוץ מזה חרא סרט.
פתטי, טראשי, מטופש ודו מימדי.
ואני חייבת לציין שאפילו לא הזדעזעתי מהאלימות. הסצינה היחידה שזעזעה אותי באמת היתה הסצינה הפותחת. פשוט לא ראיתי את זה בא.
אחר כך זה נהיה כל כך טראשי שזה פשוט עבר לידי מבלי לגעת.
וכמובן אני במחנה שלכם כבר הרבה זמן.
אולי הסצינה הפותחת מפתיעה והכל, אבל היא לא מזעזעת בצורה שקטעי האלימות מזעזעים.
ואני ממשיך לא להסכים איתך לגבי הסרט, שלא תחשבי שעברתי לצד האפל.
האדם לבדו -סבבה
אין לי מה לחדש לגבי הצד הויזואלי של הסרט או לגבי העלילה. היא פשוט דחוסה מדי. הרגשתי שאם היו מאיטים את הקצב של הסרט (ונותנים עוד זמן מסך למארב) הסיפורים היו מקבלים את הנפח שמגיע להם. אני נהניתי מהסרט אבל סצינות בלתי-נשכחות מהקומיקס כמו סוף הסיפור של מארב עברו על המסך ונשכחו כעבור דקה בגלל העומס. וחבל.
גדול!
בקשר לנשק האוריאנטלי:
א. "ראו ברוס ויליס בהתחלה ובסוף" – אם זכרוני אינו מטעני – בסוף הנשק הקונבנציאונלי משפיע עליו די חזק.
ב. נכון שציפיתי מאנשים שנפגעים מרימון רסס להראות קצת יותר – מה המילה? – פצועים.
שאלה
נכון שההשוואה לא לגמרי מדוייקת אבל בכל זאת – כבר בסטאר וורס (1977?) חרב סמוראים רדיואקטיבית מביסה רוס"רים כך שאי אפשר לומר שמדובר בטרנד חדש. גם שם זה הפריע לך?
ההשוואה לחלוטין לא מדוייקת
בעולם של לוקאס סמוראים טסים בחלליות, נותנים דיאלוגים גרועים (ובמקרים מסויימים נראה שהשליטה שלהם ב"כוח" עומדת ביחס הפוך לשליטה שלהם בתחביר) וחותכים אחד את השני עם חרבות הסמוראים הרדיואקטיביות שלהם. בעולם של מילר אנשים עם מבט מיוסר וקול צרוד מתעלמים מפצעים שאצל כל אדם אחר היו נחשבים לקטלניים, נותנים דיאלוגים גרועים וחותכים אחד את השני עם כל הבא ליד. מאחר ומדובר בסיפור קומיקס, זה לא נראה לי כל כך מופרך (ע"ע דמויות קומיקס שמתות וחוזרות לתחייה בנסיבות חשודות / מתגלות כשיבוטים של עצמם ושאר רעות חולות:
http://uploads.ungrounded.net/218000/218160_xmen.swf)
ההבדל: מילר לחלוטין מודע לעצמו
על מילר אי-אפשר להגיד "הוא כותב דיאלוגים קיטשיים כי הוא לא יודע אחרת". הוא יודע גם יודע אחרת, ובכוונה יוצר ייקום קיטשי (או שמא 'קיטש' הוא לא המילה הנכונה, בהתחשב בהגדרה של קונדרה לקיטש: עולם שבו לא קיים חרא).
אפרופו מלחמת הכוכבים,
רק לי היה פלאשבק עצבני לדארת' ויידר כשמייקל קלארק דאנקן אמר "I serve a new master now"?…
דווקא החיצים לא היו...
זה בגלל שמי ששילחה את החיצים היא מאסטרית ויודעת בדיוק לתמרן את הגוף האנושי.
אר
בפילם נואר יש עוד דברים חוץ משחור לבן, וויס אובר וקונטרסטיות. יש בו גם הרבה ציניות, ביקורת חברתית, ומשחקים שקשורים לתפקידים של נשים גברים, מה שחסר בסין סיטי הסרט וכנראה גם הקומיקס. הדמויות רציניות להחריד גם כשתוקעים בהם כדורים.
אפשר לראות זאת בהבדל בין מארב להלבוי לדוגמה בשימוש בהומור.
לא חסר
כתבה מספר 2730
המעניש, למרות שהיה מהנה,
היה מגוחך, אידיוטי,פטתי ודבילי.
המעניש, למרות שהיה מהנה,
על טעם ועל ריח…
למרות שאני מסכים איתך שהוא לא היה יצירת מופת הוא היה סרט קומיקס הרבה יותר טוב מסין סיטי.
גם אני לא קראתי את הקומיקס
ואני דווקא מאוד אהבתי את הסרט. ראיתי אותו אתמול בערב.
מאוד אהבתי את האיכות הקומיקסית שלו (אחרי חמש הדקות הראשונות שלקח לי להתרגל), ואת המשחק.
אני מצטרפת לביקורת – הסיפור השלישי היה קצת מיותר (גם כי הוא התחבר לשאר באופן רופף מאוד), אבל בסך הכל זה היה סרט מדהים.
החיסרון שלו בעיני – זה לא סרט שנשאר בראש אחרי הצפיה. הסרטים הטובים באמת מלווים אותי כמה ימים. אבל בהתחשב במינון המוגזם של האלימות שם, אולי טוב שכך
הוא לא נשאר לך בראש?
כי אותי הוא לא עוזב כבר שבוע.
הוא לא נשאר לך בראש?
אני עדיין חושב עליו כל כמה זמן. גם, אחרי שבוע.
לא.
אני מרגישה כמו over load כזה… יותר מדי אלימות ויותר מדי דחיסות. באיזשהו שלב אני חושבת שהמוח שלי התחיל לסנן את זה החוצה.
אחח הייתי יכול לקנות שתי מנות שווארמה בכסף של הסרט הזה...
ובכן, לא כל אחד שלא קרא את הקומיקס חושב כמוך. *שיעול*
הנעיין הוא שהסרט בא עם העטיפה הזו, ולכן – למה להוריד אותה?
גם בקומיקס יש פלאפונים של מוטורולה?
דווקא הסצינה הזאת לא היתה בשום קומיקס בכלל. היא נכתבה בשביל הסרט, זהו מעין סיפור קצר (בדומה לאוסף של Booze, Broads and Bullets) חדש לחלוטין.
ואני תהיתי אם לאמא שלה קוראים רבקה.
(זה בסדר, כבר כשאמרתי את זה זה לא היה מצחיק)
נו, זה היה מצחיק גם אז....
(פשוט הייתי מרוכזת יותר מידי בשם שלה. בקי… מזכיר לי משהו… או מישהו…)
דווקא לדעתי המילה וואו כן מתחילה לתאר אותו
(ראי תגובתי למטה)
בארבע אותיות: וואו.
לא מעט חששות ליוו אותי כשהלכתי אתמול להקרנה של הסרט. את הטריילרים חרשתי הלוך ושוב כמה פעמים, ואפשר בקלות לומר שרמת הציפיות שלי עלתה מאוד גבוה. במצב כזה מסוכן מאוד לראות סרטים, מאחר שבדרך כלל הכריות שמספק הסרט לא ממלאות את הציפיות.
בכל אופן, לצערי פספסתי כ-10 דקות של פתיחת הסרט, כך שכשנכנסתי לאולם החשוך התיישבתי ליד בחורה שהיא לא אשתי מרוב שהייתי מרותק למסך. המחדל תוקן תוך דקות ספורות, ללא פדיחות נוספות (למרבה המזל…), והמשכתי להיות מרותק במשך שאר ה-115 דקות (לא כולל הפסקה).
הסרט מדהים, לדעתי. עם זאת, הוא לא מומלץ לכל אחד, בעיקר בגלל האלימות הגרפית, הלא מצונזרת והלא מרוסנת. כמה קטעים בסרט הם לדעתי מזוויעים – ע"ע בחורה קטועת יד שמספרת מה קרה לשאר היד שלה. בררר.
העובדה שהסרט מצולם בשחור לבן לא הפתיעה אותי, ולמרבה המזל גם לא הטרידה אותי. השימוש בפילטר שכזה נטחן כבר בכמה סרטים, והיה לי חשש שהוא ייצא קצת מרוב החורים (בפרט מכמה חורים שלא ידעתי שקיימים בגוף האדם עד שראיתי את הסרט…). אבל אני חייב לומר – אהבתי, וברט את השימוש בצבע השיער כדי להבדיל בין האשליה למציאות בסרטון של מארב.
ואגב הסרטון של מארב – לדעתי הוא היה הטוב שבשלושה. ייתכן שהיה עדיף להגדיל את חלקו של הסיפור הזה בעלילה. בעצם, נראה לי שעדיף קודם שאקרא את הקומיקס הספציפי הזה ואז אחליט האם אכן היה כדאי לעשות דבר כזה.
בקיצור, יש מי שהגדירו את הסרט כ'סרט על בריונים וזונות', יש מי שהשיבו להם 'כן, אבל מה *החסרונות* של הסרט', ויש את הגישה שבאמצע – הסרט הזה הוא סרט מאוד לא קל. אם קשה לכם לראות דם – ולא משנה אם הוא אדום, צהוב או לבן – אל תחשבו בכלל על להתקרב לסרט.
נ.ב. אני מצאתי את הסצינה שביים טרנטינו, השיחה באוטו בין אדם וגופה, למיותרת למדי. בין היתר מאחר שכל הזמן חשבתי על ניק-כמעט-בלי-ראש.
ע.נ.ב. הסרט הזה מהווה לדעתי רטרו נהדר לז'אנר סרטי הפילם-נואר. לא ידעתי שהתגעגעתי אליו עד שלא ראיתי את הסרט הזה.
ע.נ.ב.א.ודי. כהרגלי נשארתי עד סוף הכתוביות, והפעם זה היה בין היתר גם כדי לשמוע את שיר הנושא של הטריילר, אך התבאסתי מכך שהוא נעדר. עברה לי המחשבה שאולי הוא היה בדקות הראשונות של הסרט (אותן פספסתי, כזכור), אבל לפי מה שהבנתי מהתגובות מעליי – הוא לא היה. מבאס.
בארבע אותיות: וואו.
אכן לא היה ואכן מבאס (ממש ציפיתי לו כל הסרט), אבל תוכל להוריד אותו מהקישור שהביאו באחת התגובות הקודמות
באוסף A Dame to Kill For, מסופר מאיפה הגיע דווייט – הוא היה צלם בשירות בלש-פרטי מפוקפק, שהסתבך עם פאם-פטאל בשם אווה. במהלך הסיפור ההוא, אווה רוקנה עליו מחסנית שלמה, וכנופיית הזונות שמנהלת את העיר הישנה הצילה אותו. כדי להשתקם, הוא היה צריך לא מעט ניתוחים, ובכלל זה ניתוחים פלסטיים שגרמו לו להיראות – ובכן – קצת שונה מכפי שהוא נראה קודם (מכוער עם קרחת).
בכל מקרה, הפלאג הרגיל שלי:
http://space.ort.org.il/sci/scripts/article.asp?item=738724195&pc=201345604
הסיפור של דווייט
מבוסס על הספר 'The Big Fat Kill'. הספר הזה הוא המשך ישיר של הספר 'A Dame to Kill For', שלא נכלל בסרט. גיבור הספר הוא דווייט, אבל הוא נראה אחרת. בשלב כלשהו בין שניהם הוא עובר שינוי-פנים.
עכשיו זה נהיה מסובך:
בזמן הסיפור של מארב יש סצינה אחת שבה מופיע דווייט, ואנחנו שומעים את המחשבות שלו. הקטע הזה לקוח בעצם מתוך 'A Dame to Kill For'. למעשה, אם העיבוד לספרים היה מדויק לגמרי, הוא לא היה אמור להיראות באותו שלב כמו קלייב אוון.
רודריגז אמר ש'A Dame to Kill For' יהיה אחד הסיפורים שייכללו בסרט ההמשך, כלומר, הוא יהיה פריקוול לחלק מהסרט הראשון. ושוב נשאלת השאלה – אז קלייב אוון יהיה שם או לא?
לא הבנתי.
ורקוואיום לחלום כן נכנס?
(סתם ממתוך סקרנות…)
ןלהערת האגב:
יש דמיון קל בלסתות, אבל אני אישית לא רואה את זה…
לא הבנתי.
רקוויאם לחלום בחמישייה הראשונה.
ראי:
http://limmon.net/city.asp?user=265&pid=34463
(לגלול למטה – הרשימה הראשונה היא של נורטון, השניה שלי)
רקוויאם מקום רביעי.
כמובן שהיו עדכונים מאז (אתקן אותם שם כשיהיה לי זמן)
וואו. אני מלאת יראת כבוד.
אני הכי לא מצליחה לבחור את הסרט שבמקום הראשון בשבילי, שלא לדבר על לדרג עוד 99 כאלה…
ריספקט.
נפלה טעות
בתיאור של "רקוויאם לחלום" צוטטת שורה מתוך "נרקומנים" של "החברים של נטשה".
המשפט שרשמת היה "בלי רשימה ארוכה של קניות אל תצא לסופרמרקט הגדול של העולם". השורה האמיתית היא "…לסופרמרקט הגדול של החיים" (כי אי אפשר בלי).
תודה, סליחה, שבת שלום.
קלייב אואן
לפי דעתי קלייב אואן דומה לקייל מלקלכן (ששיחק במליון סרטים של דייויד לינץ למי שלא זוכר)
רק שב''קיל ביל'' יש הרבה מאד רגש.
ב"קיל ביל" יש דמויות וסיטואציות שניתן לחוש אליהן סימפטיה והזדהות, למרות האלימות הגרפית והקיצוניות של המצבים. וזה מה אחד הדברים שעושים את "קיל ביל" לסרט כה מוצלח, ואת "עיר החטאים" לסרט ריקני ומשעמם.
רק שב''קיל ביל'' יש הרבה מאד רגש.
מה שהכי חבל בכל הסיפור הוא שבכמה נקודות הקומיקס עצמו מצליח למתוח ולרגש. דוג' בולטת היא הקומיקסים That Yellow Bastard ו- Hell and Back. בסרט בהחלט היה פספוס מבחינת רגש.
נכון
היא היתה מאכזבת. ננסי שבספר היא אלה. היא אמורה להיות הדבר הכי סקסי וסליזי שקיים בעולם. ג'סיקה אלבה בקושי יודעת לסובב לאסו.
כנראה שיש לך הגדרה מוזרה מאוד לסקסית!
ועוד משהו קטן שהפריע לי
להגיד על ג'סיקה אלבה , שהיא לא יודעת לזוז, זה….. אני לא יודע אפילו למה להשוות. בחורה שלמדה בלט (או משהו דומה) מספר שנים ומצליחה להראות את היכולות שלה בריקוד בסרט (בבקשה על תסקלו אותי על כך, שצפיתי בו) Honey. מה עוד, יכולת תנועה שלה הופגנה לא פעם בסדרה שלה. יכול להיות שהיא לא מתאימה להגדרה של אלה וסליזית בו זמנית, אך לזוז היא יודעת.
אז בסרט הזה היא לא זזה כמו שצריך
היא לא היתה סקסית בשיט, היא נראתה כמו ילדה מפגרת עם לאסו.
אז בסרט הזה היא לא זזה כמו שצריך
היא נראתה בדיוק כמו שהיא הייתה צריכה להיראות. לתפקיד שלה יש הגדרה מדויקת: damzel in distress( אני מקווה שכתבתי את זה נכון). היא בחורה בצרה, שעברה דברים בחיים ומחכה לגיבור, שיבוא להציל אותה. הריקוד שלה עם לסו נמשך כמה, חצי דקה? בהתחשב בעובדה שהיא רקדה, כשהבגדים עדיין עליה(חיסרון אצל חשפנית), היא לא נראתה מפתה מי יודע מה, אבל סקסית היא כן. אני יודע שמרבית האנשים היו בטח מעדיפים לראות במקומה על הבמה מישהי, שתתאים יותר להגדרה של אלה(מועמדויות יתקבלו בברכה, זה אפילו נראה רעיון לסקר), אך הבמאי בחר בה וצריך להשלים עם זה. אם אני לא טועה, היא לא אמורה לחזור בסרטי המשך, אז במקרה הכי גרוע, סבלנו אותה חצי שעה.
לעזעזל אנשים!
זה לא שנשים כמוה ויותר טובות ממנה מקפצות אליכם למיטה עם רגליים מאחורי האוזניים עם כל הצעה שלכם. הביאו את ג'סיקה אלבה, שאני לא חושב שהרבה מאיתנו ראו יפות כמוה בחיים האמיתיים ואפילו בסרטים ואתם מתווכחים אם היא נראית סקסית? זה יותר טפשי מהוויכוח על הבז'ז'ים של אנג'לינה (שהסכמנו שהם סקסיים!). ג'סיקה זזה בדיוק כמו שסקסית צריכה לזוז ולא הייתי מתנגד לראות אותה בסרטי המשך.
אם היא לא סקסית בעינייך, תגיד מה כן סקסי!
אם היא לא הייתה סקסית, הכיצד שבכל פעם שטבורה הופיע על המסך נשמעו שריקות ואנחות מצד הגברים, וקריאות התפעלות מצד הנשים? אתה יודע כמה פעמים אמרנו אני וחבריי 'אוווו, מה הייתי עושה לך…' ואת כל דומיהם? אולי לפי טעמך היא לא הייתה ממש סקסית ששוה לראות בגללו את הסרט אבל אין מה להכחיש, היא הייתה *סקסית*!
אם היא לא סקסית בעינייך, תגיד מה כן סקסי!
אני מסכים איתך. הטענה שהועלתה פה, היא שהיא רוקדת כמו ילדה מפגרת עם לסו וטענה נוספת היא שהיא הייתה אמורה להיות הדבר הכי סקסי וסליזי והיא עונה רק להגדרה אחת. אני רוצה קודם כל, לתקן את התגובה הקודמת שלי: לא "סבלנו חצי שעה" אלא חלק מאיתנו, שמבין בריקודים עם לסו, סבל כמה דקות של ריקוד לא מוצלח. השאר נהנו. ג'סיקה אלבה היא סקסית מאוד.
אוח, נודניקים
אני מסכים שיש לה גוף סקסי, יש לה תחת וציצים וגזרה וכל מה שצריך. היא פשוט לא זזה בצורה סקסית. בתור פוסטר היא בסדר, אבל היא לא נראתה לי כמו חשפנית, יותר כמו ילדה בכיתה ו' במסיבת כיתה רוקדת לצלילי קוטן איי ג'ו. אני לא אומר שהיא מכוערת או משהו, אבל היא לא משדרת סקס כמו שהדמות שלה אמורה לשדר.
וכן, היא אמורה להיות עלמה במצוקה, אבל ב5 שניות הללו שהיא רוקדת, היא אמורה להיות מלכת החשפניות, והיא פשוט לא.
יכול להיות שהלאסו היה מקולקל
אתם מזכירים לי את הקטע הזה ב"ללכת עד הסוף" בו הם צופים בקלטת וידאו של "פלאשדאנס" במטרה ללמוד ריקוד, אבל באמצע מתלוננים על איך שהיא מרתכת.
עיר החטאים - פילם נואר פר-אקסלנס
אל תרגיש רע, ניתוח מעולה, חשבתי אותם דברים.
נכון.
יכול להיות שזו התלהבות ראשונית. אבל אחרי שראיתי את סין סיטי, קשה שלא לחשוב שכך בדיוק צריך להיראות הקולנוע.
מצד אחד השגת הקונטרסט של השחור לבן, שפשוט לא קיים בעולם הצבעוני ב50-60 השנים האחרונות. משחקי צל וזויות שפשוט לא ניתן לעשות בשום דרך אחרת, ומצד שני מספיק נגיעות של צבע בשביל לרגש.
באמת, הכי יפה שיש.
מסכים איתך
לכן כתבתי "לצערי, הדבר לא פותח הרבה מעבר לפשוט לתת לחבורת נשים תפקיד אקטיבי בעלילה". אני חושב שהיה פה פוטנציאל להפוך את האלמנט הזה למשהו קצת יותר מרדני וחדשני מכפי שזה פותח בסרט, אבל באמת שמספר התלונות שלי על הסרט הזה קטן מאוד.
נו אז לראות או לא לראות?
מלכתחילה רציתי לראות. אחרי הטריילר מאוד רציתי לראות. עכשיו אני כבר לא יודעת. אני לא יודעת מה אני אחשוב מהאלימות (נראה לי שעד עכשיו הכי אלים שראיתי היה פארק היורה ולא ממש אהבתי), ובקיצור פשוט איןלי מושג…
וזה אמור להיות "כל מה שאינו מחוזק בבטן מזוין" בביקורת, או שמא בטון?
בטון, בטון.
בשאלת הלראות או לא לראות – אם יש לך רגישות כלשהי לאלימות בקולנוע (כלומר, אם מה שהטריד אותך ב'פארק היורה היו הידיים הקטועות) – אז לא לראות, חד משמעית.
האלימות בסרט הזה לא קשה
היא הומוריסטית לחלוטין ומאד "לא אלימה" איפה שהוא בין הרואד ראנר לבאגס. הרבה יותר קשה לראות סצינות פחות אלימות בסרטים מזרחיים (שבעה צעדים, שיניים, ככה צריך להראות סרט אלים, ואם אני לא טועה גם הוא מבוסס על קומיקס)
אם הבעיה שלך הי הגרפיקה של האלימות אז אל תראי את הסרט…
אם אלימות קשה לך כהרגשה? אין שום בעיה כאן…
האלימות בסרט
האלימות בסרט היא לרוב לא הומוריסטית, עם כמה יוצאים מהכלל. קטיעות איברים, סירוסים (כן, ברבים),ועוד צורות התעללות שלא אפרט מטעמי ספוילרים לא נמצאים לטעמי, בציר שבין באגס ורואד ראנר. העובדה שיש קוריאנים שעושים סרטים יותר אלימים לא הופכת את סינסיטי לסרט לכל המשפחה.
האלימות שם היא לחלוטין לא מציאותית...
הומוריסטית אולי הייתה הגדרה לא נכונה, וזה אכן לא סרט לכל המשפחה, אבל כן כשהאלימות היא לא מציאותית כמה שהא אמורה להיות יותר אלימה מהמציאות היא פשוט לא מעבירה את הרגשות שאלימות ריאלסטית מביאה…
זה כמו ההבדל בי תחפושת ליל כל הקדושים לתרומת דם… התחפושת הרבה יותר גרוטסקית ו"אלימה" מנת הדם יכולה לגרו לאנשים להתעלף…
אף אחד לא התווכח
על זה שהאלימות בסרט היא לא ריאליסטית, ושאפשר היה להציג את זה באופן הרבה יותר מזעזע. ובכל זאת, סרט עם כל כך הרבה איברים כרותים *לא* נועד לאף אחד שיש לו בעיה עם אלימות בקולנוע.
כן, אני מניח שאתם צודקים...
כמה דברים
אני היחיד שחושב שיש הבדל גדול בין הקטע הראשון של וויליס לשני. הרי יש שלושה גיבורים, מארב הרטיגן ודוויט. וכולם מנסים בעצם לעשות משהו צודק ונכון, אבל בעקבות התשוקה שלהם לרצח הם הופכים אותו לטבח אכזרי. וויליס בהתחלה עשה רק את הדברים ההגיוניים, על מנת להציל אותה. מארב התחיל במעשים קשים אך הם הדרך היחידה להשיג את המידע הדרוש לו, אבל ההתעללות בכומר ובקווין היו לחלוטין מתוך רגש חזק ואלים, יצר אלים. דוויט מנסה למנוע שפיכת דמים אבל הרי בקטע של התאונה שהוא קם הוא הרי עצמו שהוא רק רצה לרצוח. ובסוף רואים כמה הם נהנים מהטבח האכזריח. כך שאף אחד לא טוב באמת לכולם יש יצר אלים רק שחלק ממשים אותו כדי לעשות " צדק" אישי ומעשה לא מוסרי מחינה חברתית. אך יש וויליס הרי הוא לא עשה שום דבר רע, אך בסוף זה מתגלה הצעקות" 8 שנים" הכעס הזעם הסירוס ופירוק הגולגות היצר הרע שבו יוצא. אין ממש טובים בסין סיטי יש כאלה שמחםשים צדק אישי, וכאלה שמחפשים שליטה, כולם בסבע שלהם אלימים, האלימות היא משהו כמעט טבעי ורגיל. אפילו הגיברים ( דוויט הארטיגן, ומארב) אפילו הם לבסוף מתגלים כמפלצות אלימות. זאת הסיבה לחילוק של הזמנים, להראות את הסוף שגם הדמות הכי טובה, היא אותו דבר.
בנוסף אני לא מבין למה כולם מתלוננים נכון מבחינת הרבה אנשים הסרט מאד שטחי( לטעמי הוא לא שטחי, במיוחד לעיבודים לקומיקס), אבל הוא ללא ספק מהנה ומגניב ברמות קשות.
צר לי אבל יש ספק בהנאה שהסרט אמור לספק
אצלי. מגניבות לא מספיקהלפאמים…
צר לי אבל יש ספק בהנאה שהסרט אמור לספק
איך את/ה יכול לכתוב תגובה כזאת אחרי מה שכתבתי, הרי אמרתי לדעתי שהסרט עמוק יחסית לשאר סרטי קומיקס זבל שיוצאים כל דקה, אבל אני אומר גם אם אתה רק אוהב את האקשן ואתה באל לראות סרט קומיקס, אתה ממש תהנה, וכן הוא מאד מהנה במגניבות שלו אני בכלל לא אומר שזה מספיק בשבילי אבל יש אנשים שזה מספיק להם.
הסברתי בתגובה מנומקת למה לא נהניתי מהסרט
אתה מוזמן לעיין בה.
אם אתה נהנית ממנה אז סבבה, הצהרה כמו "אבל הוא ללא ספק מהנה ומגניב ברמות קשות." כתגובה לביקורת על הסרט תגרור תגובות זעופות
לא נכון.
תגובה על סרט שטוענת שהוא "מגניב ברמות קשות" היא תגובה יותר מלגיטימית, בעיקר בגלל שהסרט הזה, כמו קיל ביל לפניו אכן "מגניב ברמות קשות". וזה מספיק בשביל להפוך אותו לאחד מהטובים שבסרטי השנה, גם אם לא הטוב שבהם.
ללא ספק מהנה
מכליל את דעת כולם וישנם לפחות שלושה שלא הסכימו עמכם ואם זה הסרט הטוב של השנה שלכם, סבבה תהנו, אל תכלילו אותי בדעתכם!
לא הכללנו.
זה אתה, שאמרת לג'ק טורנס שהתגובה שלו תגרור תגובות נזעמות.
וחוץ ממך, גם די טעית.
זה לא שזה לא מוסרי,
אלא שזה מוסר שנוי במחלוקת. אם הוא היה נותן לו לחיות ובעקבות זה עוד 20 ילדות היו נאנסות ומתות, זה יותר מוסרי? מוסר זה דבר יחסי, ואולי זה מה שהסרט רוצה להגיד.
סרט מעולה
נהנתי ממנו באופן חדש, צורה חדשה של הנאה מהמדיה הקולנועית. זאת היתה ממש חוויה.
בניגוד לדיעות כמה מהאחרים כאן, אני לא חשתי בשום בעיה של פייסינג. כנראה זה בגלל שלא קראתי את הקומיקס, ולא היתה לי שום תחושה מקדימה של האופן בו סיפור שכזה "אמור" להתקדם – מבחינתי הסרט היה עשוי באופן מעולה, מכל בחינה, כולל הפייסינג.
מה זה אוכל חטאים?
(חוץ מזה שהיה סרט כזה פעם).
מה זה אוכל חטאים?
אוכל חטאים הוא אדם שמבצע טקס מסויים לפני מוות של בן אדם ולוקח את החטאים של האדם אל עצמו ושולח לעולם הבא נפש מטוהרת.
הסרט עצמו (The Order) הוא בעיקרון סרט גרוע למרות שהרעיון מאחוריו מעניין.
אלא שלמיטב ידיעתי,
בניגוד לסרט בו אוכל החטאים הוצג כמין שד, בהסטוריה אוכלי החטאים היו בעיקר העניים והחלכאים, שקיבלו כמה אגורות כדי לקחת על עצמם את חטאי הגוססים.
מישהו יכול להסביר לי בבקשה מה הקשר של סצינת הפתיחה וסצינת הסיום (הבחור שמחסל את הבחורה) לשלושת החלקים של העלילה או לאחד מהם.
תודה
אני לא חושב שיש קשר
הן היו רק בשביל האווירה, להראות איזה מקום היא "עיר החטאים".
סין חארטה מול ביל הדביל
תראו אנשים, חשבתי וחשבתי לאיזה סרט אחר אני יכול להשוות את הסרט הזה, ואז ישר זה הכה בי כמו כפכף גומי בפרצוף (זה קרה בעזרת SHEEPWRECK תודה בחור, ואני לא מאמין איך לא חשבתי על זה קודם), אין סרט שאני יכול להשוות את סין סיטי יותר טוב אליו מאשר לקיל ביל (את שניהם כאמור לא אהבתי). יש לשני הסרטים האלה כלכך הרבה מן המשותף, למרות השוני הויזואלי בינהם הבסיס הוא מאד דומה: שני הסרטים מושקעים מאד מבחינת צילום, בימוי, ועריכה (ולדעתי מעבר לזה בכלום, מצטער), הסטייל נוטף משניהם כן אין מה לעשות הם נראים מגניב. התסריט שטחי מסורבל ולא מתוחכם בשיט בשניהם וזה מה שאני חושב ולא תוכלו להגיד לי כלום, כמו שאמר מישהו על סין סיטי את שניהם היה נראה כאילו יצר איזה נער מתבגר שהתלהב יותר מדי משימוש באלימות רק כדי שהסרט יחשב סרט למבוגרים ובאמת האלימות לא הייתה בטעם לדעתי ולא משום שהייתה קשה אלה משום שלא היה לה סיבה טובה להיות שם חוץ משתתלהבו ממנה. אחרון והכי חשוב שניהם משתמשים באלמנט מוכר רק כדי לכסות על זה שאין בהם הרבה מעבר למה שנראה בעין נכון צדקתם רצועת יוצרים ושחקנים מפוארת מכאן ועד אילת אמנם מרב דובים לא רואים את היער אבל זה לא מפריע לאף אחד כל עוד המכירות הולכות סבבה, נכון?
לאחר שצפיתי בסרט שאלתי את עצמי שאלה אפשר להגיד "ברומו של עולם" והיא איך אני מגדיר לעצמי
מהו סרט טוב? הצלחתי למצוא כל מיני תשובות חלקיות, תשובה שלמה נראה לי אף אחד לא יצליח למצוא לעולם אבל מה שבטוח זה שלדעתי סין סיטי הוא לא סרט טוב הוא הרבה דברים אבל הוא לא סרט טוב ובכך אני בטוח.
קיצור התשובה הכי טובה שלי במשפט אחד ללמה לא אהבתי את סין סיטי היא קצת מתנשאת אבל אין מה לעשות לא אהבתי אותו כי אני חושב שהוא שטחי ואני לא אוהב סרטים שטחיים.
סין חארטה מול ביל הדביל
לדעתי סרט טוב הוא כל סרט שאתה נהנה ממנו. זה בעצם די פשוט. הרי לדעתי לא צריך להסתמך על דיעות של אנשים אחרים בכדי לגבש דעה שלך מבחינת סרטים. אתה לא אהבת את הסרט, אז סבבה. בשבילך זה סרט לא טוב ולא כדאי גם להתייסר על למה לא אהבת אותו.
סין חארטה מול ביל הדביל
אין מה לומר, ביקורת רצינית. אני מצטער, אבל לבוא ולהגיד שהסרט הזה הוא 'חארטה' ולא ממש לתת לזה פירוש רציני זה לא משהו. בסדר, אתה משווה לקיל ביל שגם אותו לא אהבת (איך? איך??), אבל מה הטענה שלך- שטחי. בסדר, שטחי, אבל תנמק, תסביר. אני אישית לא מרגיש כאילו זו תגובה רצינית.
ואגב, למרות התגובה שלי אלייך, אתה לא צריך להגן על עצמך. אתה אומר שזה מה שאתה מרגיש ולא אכפת לך מה אחרים אומרים, לא ישכנעו אותך אחרת וכדו'. אין סיבה לפחד- אני לפחות חושב שאתה יכול להביע את הדעה שלך מבל לפחד או משו, רק תנמק יותר בבקשה.
איך? איך?
ככה. פשוט.
לא כל הנוצץ זהב.
יש אנשים שמתלהבים נורא מעטיפות מבריקות ו"מגניבות", ויש כאלה שזה לא מספיק להם, והם צריכים הרבה יותר מסתם עלק-מגניבות.
גרחחח… מלה כל כך מגעילה ומטופשת. מלה של מתלהבים. וסליחה, באמת.
אבל לחשוב שסרט שהדמויות בו שטחיות, הדיאלוגים מפגרים, המשחק מחפיר והעלילה מטופשת – הוא הסרט הטוב של השנה – וזה רק בגלל שהוא מקסים וויזואלית? וואלאק, זה ילדותי ומתלהב ודי פתטי. ושוב, באמת סליחה.
וגם האלימות הזו שכולכם מדברים עליה – באמת רואד ראנר או טום וג'רי. לא כאב ולא זעזע ולא כלום. מקסימום הצחיק קצת במטופשות שלו ובטראשיות.
אז סבבה שאתם מתלהבים (והכי בעולם אני שמחה שמתילדה לא התאכזבה והצליחה להגיע לסרט במינימום ציפיות) – אבל מפה ועד להכרזה שזה סרט טוב?
מרהיב אני מקבלת. מהנה גם, אם אני ממש מפעילה את הדימיון. אבל טוב?
ואני אוסיף עוד משהו שבטח יעלה את חמתכם עלי בצורה מוגזמת, אבל שוין. ההתלהבות שלכם והסגידה שלכם לקיל ביל ולסין סיטי, רק בגלל שהם "סופר מגניבים", שקולה אחד לאחד להתלהבות של בני 12 מטופשים (סליחה בני 12 מטופשים) מ"הטבעת". שלא לדבר על זה שיפה לצחוק על "אורלנדו המאמי המאמם", כשאתה בעצמך מתייחס אותו הדבר ל"טרנטינו המאמי המאמם". אולי אתם מתייחסים ליצירה שלו, אבל קיל ביל היה פשוט זלזול אחד קולקטיבי באינטיליגנציה של הצופים, וחוץ מדאווין באמת שלא היה בו כלום.
שיזלזל חופשי.
יכול להיות, כמו שאחרים בטח יגידו, שבקיל ביל ובסין סיטי יש כל מיני אמיתות נסתרות ותיאוריות פילוסופיות שרק צריך להבין ואז זה באמת נהיה סרט אחלה בחלה. יכול להיות, אבל אני לא מתייחס לזה. אני הגעתי למצב שבו אני יכול להנות מסרט, בלי שאני צריך להרגיש אינטלקטואל, בלי שאני צריך שהוא יגיד לי כל הזמן "הנה משהו שרק אתה והחבר'ה החכמים מבינים, זו אמירה מאוד מתוחכמת על הא ועד דא ואתה מספיק חכם כדי להבין את זה". המחשבה, שכל סרט צריך להכיל בתוכו איזושהי אמירה מקורית, או מסר מרטיט, או פילוסופיה חדשה ומתוכמת, היא אבסורדית, ושוללת בערך את כל הסרטים המרוויחים ביותר (סטאר וורז, טיטאניק וכו').
יש אנשים שמרגישים שהם יכולים להנות רק אם מטפחים להם את האגו וגורמים להם להרגיש חכמים שהם הולכים אחרי הסרט לבית קפה ומנתחים אותו ומוצאים בו אמירות נוקבות על הממשל של בוש, שיבושם להם. אני שמח שיש לי את היכולת להנות גם מדברים אחרים, מדברים שלאו דווקא מזינים לי את המוח, אלא אולי נותנים לי אדרנלין, מראים לי אסתטיקה מרהיבה, מצחיקים אותי. גם בסין סיטי וגם בקיל ביל מאוד נהנתי, למרות שלא יצאתי עם תובנות חדשות על החיים. נהנתי מהויזואל, נהנתי מההומור, נהנתי מהאקשן, נהנתי מהאובר דרמטיות, ואני יכול בגאווה להכריז שזה אחד הסרטים הטובים שראיתי. באותה מידה, אני יכול לזלזל בכל מעריצי לארס פון טרייר, שהם כנראה עיוורים ואיך הם נותנים שיזלזלו להם ככה בחוש האסתטיקה, עם מצלמה שאפילו לא מצליחה להישאר במקום. כל אחד וטעמו שלו, אני לא מבין למה צריך להעליב מישהו בגלל שיש לו דרישות שונות מסרטים.
ואני לא חושב שיורדים על ילדים בני 12 בגלל שהם אוהבים את הצלצול (אני חושב שאפילו כמה מחברי האתר הבוגרים יותר גם אוהיבם את הסרט), אלא בגלל הניסוח שלהם.
אני אמרתי שצריך אמירה?
אני האחרונה שחושבת שצריך אמירה. קלילות זה סבבה. אבל קלילות עם תוכן, עם קצת בשר על העצמות. משהו שאפשר לנגוס בו.
סתם עטיפה נוצצת, מה לעשות, זה לא מספיק. צריך תוכן.
בכל הסרטים שהזכרת יש תוכן, ויש אמירה אפילו.
בטיטאניק זו אמירה על החשיבות של חשיבה עצמאית ואינדבידואליות (המלחמה של רוז כנגד החברה בה היא חיה) ובסטאר וורס, כך הוסבר לי לא מזמן, זה משהו על יחסי אבות בנים ((?) סליחה דן ברזל אם אני לא זוכרת נכון). אולי זה לא, לא יודעת "החטא ועונשו", אבל זה ללא ספק מלמד אותך משהו, או נותן לך ערך מוסף.
לחשוב שסין סיטי או קיל ביל הם סרטים טובים בגלל שהם נראים טוב, שקול בעיני ללצאת עם בחור/ה מטומטם/ת לחלוטין, רק בגלל שהם נראים נהדר.
זו פשוט לא סיבה.
נו באמת.
בסטאר וורז יש איזה משהו על אבות ובנים, יופי. זה באמת חשוב שיש משהו כזה, שיהיה. חשוב להבין אותו? לחשוב עליו? לא, רק שיהיה כתוב בצ'קליסט שאומרים משהו ושיש "ערך מוסף" ושחס וחלילה לא "מזלזלים באינטליגנציה שלנו". ראבאק, אני לא יכול להביא איזה פרשנות מצוצה מהאצבע לסין סיטי, על תפיסות מוסר שונות, על יחסים בין מטפל למטופל (מארב ולוסיל לעומת הקרדינל רוארק וקווין), או אמירה מצוצה מהאצבע (שדי מבוססת, אבל חסרת משמעות), על זה שדווקא אנשי הכמורה והקדושה הם הרוצחים הגרועים ביותר, ודווקא הבריונים שבאו מהביבים הם האנשים הטובים והצדיקים? להגיד שאין בסרט הזה ערך מוסף, לעומת סטאר וורז שבו "יש משהו על אבות ובנים", זה פשוט טיפשי. אני בטוח שלוקאס לא כתב את סטאר וורז עם ספר של פרויד לידו, וכמובן שאפשר לנתח את סטאר וורז לסאבטקסטים שאף אחד בהפקה בכלל לא התכוון אליהם, אבל תחכי קצת ואני בטוח שיעשו משהו כזה גם לסין סיטי.
אז אתה מסכים איתו שאינטליגנציה ועומק בסרטים
זה לפלצנים מזוייפים? מעניין.
לא, זה לא מה שהוא אמר.
אני מסכים איתו שאפשר להינות מסרט רק בגלל שהוא כיף, ולא צריך להמציא פרשנויות ומסרים על יחסי אבות ובנים או מדיניות החוץ של ארה"ב כדי לתרץ את זה. ואני מסכים איתו ש'מלחמת הכוכבים' ו'עיר החטאים' הם אותו הדבר מהבחינה הזאת. אפשר למצוא להם פרשנות אם רוצים. לא חובה.
יופי טופי, אבל זה לא מה שאמרתי
או לפחות לא מה שהתכוונתי אליו, אולי לא יצאתי ברור. אין לי בעיה עם זה שיש אנשים שלא נהנים מסרטים "שטחיים", או סרטים שאין להם אמירה מסויימת או מסר או לא יודע מה. שיהנו, גם אני לא תמיד נהנה מסרטי אקשן נבובים. מה שאני אומר זה שיש הרבה אנשים שלא חייבים שדווקא החלק הזה של הסרט יהיה מוצלח, ואפשר להנות מאספקטים אחרים של הסרט, כמו למשל הויזואליות או ההומור, וזה לא אומר שהם דבילים. יש הרבה מקרים, שהשלם הוא גדול מסכום חלקיו. סין סיטי הוא כזה, לדעתי. הוא אולי לא מביא שום מסר חדש או פילוסופיית חיים מעניינת, אבל הוא מהנה. כך למשל גם הסרטים של טוד סולנדז בשבילי, אני חושב שהם מרתקים, מצחיקים, עמוקים ומעניינים, אבל הם נראים כמו חרא, וזה לא מפריע לי להנות מהם. מי שמצהיר שהוא יכול להנות רק מסרטים עם עומק ו"ערך מוסף" (מן מונח מעורפל כזה שאין לו באמת משמעות), ושמי שיכול להנות מסרטים בלי ערך מוסף הוא דביל, ואחר כך עוד מנסה להראות שסטאר וורז הוא סרט עם ערך מוסף, אז כנראה לא באמת מעניין אותו הערך המוסף ההוא והוא רק רוצה שיהיו רשום לו בצ'קליסט שלסרט יש עומק, וזה אומר שהוא, כצופה שלו, כנראה אינטליגנט.
עם זה אני מסכימה לגמרי.
כנראה קודם התנסחת בקיצוניות יתר מתוך רצון לתת קונטרה להודעה של מיקה. כשאתה אומר: "אני הגעתי למצב שבו אני יכול להנות מסרט, בלי שאני צריך להרגיש אינטלקטואל, בלי שאני צריך שהוא יגיד לי כל הזמן 'הנה משהו שרק אתה והחבר'ה החכמים מבינים"', זה נשמע כאילו בזה אתה מסכם את כל הסרטים בעלי העומק ואת האנשים שרואים אותם – פלצנות ריקה מתוכן ותו לא.
לא לא לא לא לא...
אני לא אומר שכל סטים שמוצאים לאור צריכים להיות חתומים ע"י טריפו/ גודאר, ולא כל הסרטים שאני רואה הם כאלה, להפך, בעוד שבאזרח קיין נגיד ניסיתי לתלות את עצמי, אחד הסרטים שאני הכי אוהב לראות הוא DUDE WHERES MY CAR אני לא בהכרח מנסה למצא את משמעות החיים היקום וכל השאר בכל סרט, אני כן מצפה לסרט עם דמויות פחות פלקאטיות, שיהיה לי אכפת עם הן חיות או מתות… דמויות שמרגשות/ מצחיקות/ מעציבות ואת זה סין סיטי לא סיפק לי ולכן לא יכלתי להתחבר לסרט…
ובהמשך לשיחה הקודמת, על סטאר וורס- סין סיטי יש עדיין הבדל גדול בין BASIN CITY, שנמצאת בארצות הברית, הדת שם היא הכנסייה ומשתמשים במכוניות, די תואם את עולמנו אנו, שם אני מצפה להסבר ליכולת העמידות המופלאה של "GO AHEAD AND SHOOT ME" הארטיגן ושל דוויט "אני יכול לקפוץ מבניינים ופצצות עומק לא משפיעות עליי" על מארב אני יכול לקבל שיש לו כוח על אנושי… כמו שנתנו הסבר בסופרמן- שמש שונה, ספיידרמן- נשיכת עכביש מטואנטי… זה אפילו לא צריך להיות הסבר טוב, רק הסבר…
לעומת זאת סטאר וורס, לא רק שהסרט נערך לפני זמן רב בגלקסיה רחוקה מאוד, שם יש הסבר בולט למה חרב האור היא נשק כל כך קטלני, הכוח ודרך אגב כוח החרב לדעתי נובע מהג'דיי שמניף אותה… לא ראיתי את האן סולו או צ'וווי מניפים חרב כזאת למרות היתרונות שלה.
טוב, את הטענות האלה אני בכלל לא מבין
הדמויות בסין סיטי היו פלאקטיות, והדמויות ב'אחי איפה האוטו' לא? שיהיה…
מה שמפריע לך זה שבגלל שסין סיטי מתרחש בעולם שלנו, כביכול, הוא צריך להישמע לחוקי הפיזיקה והביולוגיה שלנו? אז יש לי תשובה בשבילך – זה סרט. הוא יכול להרשות לעצמו להיות מוגזם ולא לעמוד בקנה אחד עם המציאות, זה לא סרט דקומנטרי. הוא מציג עולם מוגזם, פנטסטי, של דמויות מוגזמות עם כוחות מוגזמים. אם היו מספרים לך שהארטיגן הגיע מקריפטון ושדוויט נעקץ על ידי עכביש רדיואקטיבי אז זה היה בסדר?
הדמויות באחי וגו' גרמו לי לצחוק
שזה התפקיד של קומדיה, עכשיו כמה שנשמעתי פלצן עד עכשיו אני עומד להגביר הילוך או שניים…
מאז התרבות ההלניסטית הדרמה נחלקת לשני אגפים, הקומדיה שתפקידה לגרום לאנשים לצחוק וולשכוח מצרותיהם ואגף הטרגדיה שתפקידה לגרום לאדם לבחון את מקומו ביקום ולהרהר בחייו עד הקטרזיסץ
סרטי האקשן בגרך כלל נופלים לבין אחת מהקטגריות הללו או אקשן קומי או אקשן טראגי אקשן לבדו הוא הצורה, לא התוכן כמו סרט ממש יפה ויזואלית של דולף לונדברג…
ובקשר לשאלתך, אז כן אם היה הסבר מופרך בסרט ללמה הם בנויים שונה מהרעים (דווקא לקווין היה הסבר…) אז זה לא היה בסדר, אבל זה היה יותר טוב
טוב, את הטענות האלה אני בכלל לא מבין
מה שמפריע לו, זה לא שסין סיטי פלאקטי, ריקני או שטחי. אלא שהוא לא תופס פוזה של סרט עמוק, כמו רקוויאם לחלום לדוגמא. אם הוא היה תופס פוזה כזאת, היה יוצא מטריקס רילודד, רק מגניב. לא הייתה שום כוונה להישמע מחוכם, ופה בדיוק הנקודה שאני מעריך בסין סיטי, היוצרים כנים, ולא מזלזלים בקהל בדיוק בזה שהם לא מנסים למכור אותו כיצירה פילוסופית חשובה שחובה על כל מי שרוצה לקרוא לעצמו אינטלקטואל לראות ולדעת לנתח באופן מושלם.
להפך, אם היו עושים את זה, זה היה מעליב אותי.
חוץ מזה, הסרט מדהים, מפעים, ויוצאים ממנו בoverload של חוויה קולנועית.
אתם מתייחסים לקולנוע כמדיום אומנותי, ומתלוננים כשהאומן עושה מה שבראש שלו ? אומנות היא דבר חופשי, אינדיבידואלי, ומה שמניע אותה הוא יכולת, לאו דווקא אמירה (ולמי שמתנגד, שיפרש לי בבקשה את המונה ליזה).
וחסרו לי איזה שלוש שעות בסרט, רודריגז לא הפנים את מה שטרנטינו הבין בקיל ביל, יש סרטים שצריכים יותר מזמן מסך קונבציונלי, ופה זה היה חסר יותר ממה שהיה חסר בקיל ביל אילולא היו עושים אותו באורך שעשו.
זהו. שלח.
עוד פרשנות שגויה שלי ...
אני לא רוצה שלסרט יהיו משמעויות פילוסופיות עמוקות (למרות שלדעתי, זה לא מזיק)
אני כן רוצה להזדהות עם דמויות, לעבור חוויה רגשית ולהתרגש מסרט… לדעתי סין סיטי היה עובר נהדר כקליפ, אבל כסרט, הוא היה לוקה מאוד בחסר… ונתת דוגמא נהדרת, לא נהניתי במטריקס למרות המסרים על הקיום…
אהה
זה כי אף אחד לא נהנה במטריקס, ומי שחושב שהוא נהנה, עדיין נמצא שם!
ובנימה יותר רצינית, המטריקס הראשון לא רע, הבמאי לא מודע בכלל למסרים שבסרט, יצא לו טוב בטעות. אני סולח לו על זה.
בסינסיטי אין טעויות כאלה, אין מסרים. זה באמת קליפ. אבל זה קליפ טוב, ואני אישית הייתי מאושר אם אורכו היה חמש שעות ולא שעתיים.
שבועיים אחרי שראיתי אותו, הוא עוד מסתובב לי במוח ומרטש כל מיני דמויות אנונימיות. הסרט פשוט לא יוצא לי מהראש, הוא נתפס, אז משהו שם כנראה כן נעשה כמו שצריך כדי לעורר את זה.
אבל אני באתי לראות סרט...
ולא קליפ.
וזה שכל הנשים זונות לא מטריד אותך?
מילר לא עוסק בעולם האמיתי יותר מלוקאס. העולם שלו הוא זיכוך של תכונות מסוימות שאנשים מייחסים לדמויות מסוימות בעולם האמיתי, או אפילו סתם מחווה לסרטים שעסקו בזיכוך הזה. במלים אחרות, פרנק מילר לא חושב שגברים מייצגים רק כוח ונשים מייצגות רק סקס, אלא הוא מציב מולנו מראה מוקצנת שמראה שככה הרבה מאיתנו חושבים הרבה מהזמן.
הבעיה, לדעתי, עם מילר היא שבשלב מסוים הוא התאהב במראה ושכח שהיא גם אמורה להיות קצת ביקורתית.
למה צריכה?
אני לא חושבת שצריכה להיות פה ציפיה למשהו. מאף סרט, אם כבר אנחנו מדברים על זה. קח את הסרט כמו שהוא, ותראה מה הוא נתן לך. אל תבדוק מה היה אמור להיות בו לפי התפיסה הכללית שלך.
למה צריכה מה?
לא בדיוק הבנתי מה התלונה שלך. את יכולה להבהיר?
אם הכוונה למה אני מצפה שהמראה תהיה ביקורתית? בסרט, אני לא מצפה. בקומיקס, שנמשך על פני כמה שנים, זה נהיה קצת מוגזם בשלב כלשהו. אם בהתחלה אמרתי "איזה דיון מרתק בייצוג הנשים באומנות (וחוץ מזה, וואו, האמנות מדהימה הנשים פה סקסיות)", הרי בשלב כלשהו התחלתי לשאול את עצמי האם לפרנק מילר יש תפיסה מעוותת משהו של נשיות.
למה אני מצפה שהכתוב יוטרד מזה שהנשים זונות? אני לא מצפה, זאת היתה שאלה רטורית שנועדה לפתוח בטיעון מסוים, כמו גם להתעצבן קלות מזה שמציק לו שאנשים לא נפצעים מרימונים וכדורים, אבל זה שכל הנשים זונות נראה לו הגיוני.
התכוונתי למראה,
אבל הסברת את עצמך.
שאלה מעניינת, אני בהחלט מקווה לחזור עם תשובה
אני מסכים
לא הייתי מוטרד מכך שכל הנשים בסרט זונות (או זנותיות, ואכן מרלי שלטון היא היוצאת מהכלל היחידה), אלא מכך שמפריע לו שפיצוצים לא מזיקים לדמויות, אבל לא מפריע לו שהנשים זנותיות.
במלים אחרות, העולם של הסרט הוא לא העולם האמיתי, אלא עולם של סטריאוטיפים (או ארכיטיפים), ולכן "זה לא הגיוני" הוא לא טיעון, אבל אם כן, לפחות שיהיה עקבי.
אני לא רוצה להישמע קטנוני
האפקטים בסרטיו של רודריגז באמת לא משהו ולראייה ניתן לראות את כל אחד מסרטי הספיי קידס שלו בכדי להיווכח.
ודרך אגב, לי הפריע הקטע הזה שדווייט "עף" אחרי ג'קי בוי (ומשאיר את שלי מאחוריו).
זאת לא שלי
אלו מיהו ודאלאס. ניתן לטעון שמיהו נתקעה במסעד כסא הנוסע, דאלאס נתקעה בהגה, ואילו דוויט נתקע בחלון. רק החלון שביר מבין השלושה.
כמובן, זאת תהיה טענה דבילית (גם דאלאס וגם מיהו היו מתות מעוצמת המכה), אבל עדיין ניתן לטעון את זה.
זאת לא שלי
התכוונתי לקטע המושמץ של ה- damn fool ולא להתנגשות המכונית המוגזמת, אבל זה גם כן כמו שנכתב: מוגזם.
ידעתי שזה יבוא
לא שאני רוצה להישמע קטנוני בעצמי, כי באמת לא כתבתי את זה, אבל אם משהו כבד קשה יותר להעיף אותו לגובה, זה הכל. דהינו, מארב עף לגובה כאילו הוא קל מאוד, אבל נופל לרצפה כאילו הוא היה כבד מאוד ולא עף לגובה בכלל.
הדבר היחיד שכן הפריע לי,
גם אני שמתי לב לקטע הזה, אותי זה הצחיק. זה ניראה לי כמו בדיחה ויזואלית שבא להדגים כמה כל הסצינה היא לא מציאותית.
לא לא לא לא לא...
א. רודריגז כבר עשה סרט על גיבור שנפצע מכדורים וסכינים ולפחות במשך כמה דקות צולע/גונח מכאבים/מקלל בספרדית/מקיא כדורי שיער. כנראה שהוא רצה לגוון. הדמויות בסרט הן מוקצנות בכוונה עד לגרוטסקיות (אצל חלקן זה מתבטא גם במראה בחיצוני) וקשה לומר שסרט שמערבב בין שנות ה-40 של המאה ה-20 וההווה, שבו את צוות המשטרה מוביל בריון מקועקע עם נשק אוטומטי, ושרוב אוכלוסיית הנשים הבוגרת בו עוסקת בתחום ה"בידור" הוא נאמן למציאות שלנו. סינסיטי מתרפק על הנולם נואר מצד אחד ולועג לו מצד שני. כפי שציינו כאן כבר הרבה פעמים – יתכן שאם היו מקדישים יותר זמן לכל דמות היית מתחבר לדמויות יותר.
בחזרה לדיון הסטאר וורס Vs סינסיטי – אין לי מושג מה ההסבר ה"מדעי" הרשמי לאיך חרב אור פועלת אבל אם אכן הכוח שלה היה מגיע מהג'דיי שמניף אותה היית מצפה שיהיה הבדל בין החרבות מעבר לצבע, כמו אורך החרב ("I see your swartz is as big as mine…") או יכולת לחתוך דרך החרב של הג'דיי החלש יותר.
דוויט ננשך ע"י פינגווין רדיואקטיבי מוכה כלבת והארטיגן הוא למעשה אנדרואיד שבא מהעתיד.
ב.
ג.
ושוב אתה, בתכל'ס, מתעלם ממה שאמרתי ומכניס לי מלים לפה.
אמרתי שלא צריך אמירה גדולה מהחיים או לכתוב את יצירת המאה. אמרתי שקלילות זה אחלה, כשיש שם משהו מעבר.
בסין סיטי ההדמויות ועלילה כל כך מצוצה, דבילית, קלישאתית, ילדותית ופתטית, שכל העטיפות הנוצצות בעולם לא יצילו אותה, ובשום צורה אני לא יכולה לקבל שזה נחשב ל"סרט טוב". סרט מרהיב, כן. סרט מהנה, כן. סרט מרשים, פסדר. סרט שעושה לך וואו, ניחא.
אבל לא סרט טוב.
סרט טוב צריך לפחות שיהיו בו דמויות מעניינות ולספר סיפור. וסין סיטי, מון פטיט שרי, פשוט לא מספק את הסחורה בקנה הזה.
ומה שהכי מצחיק אותי בכל זה, הוא שאני מלכת הקלילות. אם יש משהו שאני שונאת זה ספרים שמנסים לשנות לך את העולם (וזה פשוט במקרה נפוץ יותר בספרים מאשר בקולנוע, אולי משום שספרות נחשבת למדיום לאינטליגנטיים, ולכן הדוגמאות שלי יהיו בעיקרן מהספרות, ואתך הסליחה).
זה פשוט מוציא אותי מדעתי.
בן אדם, אל תנסה להיות החטא ועונשו. אם יתפלק לך החטא ועונשו אז סבבה, אבל אין שום פסול ב"אמא היתה זוחלת" או "נאמנות גבוהה". אבל אתה מבין, ב"אמא היתה זוחלת" ו"נאמנות גבוהה", יש משהו מעבר. איזה שהוא ערך. סין סיטי וקיל ביל, אם נלך להשוואה של סרטים, הם רם אורן. הם נוסחה. הם ניסיון להרשים בעזרת הדברים הלא נכונים כי אתה יודע ש-you just ain't got it.ואני אומרת את זה עם הסתייגות כי טרנטינו הוא אליל שלי, ואם יש סרט שהשפיע על החיים שלי בדרמטיות ועל הנטיות שלי כאמן, זה ספרות זולה (ראיתי אותו לפני "כלבי אשמורת", וזה פאקינג בלו מיי מיינד, וזה היה בשבילי כמו באפי אחר כך: ככה עושים קולנוע, אנשים. *ככה–עושים–קולנוע*.
וספרות זולה היה מסוגנן, אבל היה בו כל כך יותר מזה.
היו בו דיאלוגים נפלאים, וסיפורים מעניינים, וקשירת קצוות נפלאה.
ואין-אין-אין את זה בסין סיטי what so ever, וזה עצוב לי לראות איך אנשים מסונוורים מיופי, ופה אנחנו נכנסים לאישו השני הגדול של החיים שלי, וזו ההתייחסות המקודשת של אנשים ליופי, והצורה בה הם שופטים על סמך מראה.
וזה אותו חרא.
וחבל לי שאתם לא רואים את זה, אבל שוין.
ומה לגבי איכות היופי?
במלים אחרות, את אומרת שסין סיטי לא יכול להיות סרט טוב כי הוא רק יפה, וכל השאר נורא. להוציא את העובדה שאנשים רבים לא מסכימים איתך לגבי השאר (למשל הדמויות או המסר), זה קצת דומה לטיעון "דוגמניות על הן לא נשיות כי מבנה הגוף שלהן לא מתאים להולדה". בעיני אנשים רבים, דוגמניות על הן הארכיטיפוס של הנשיות – פשוט הקריטריונים שלהם לנשיות אחרים.
כמו שכבר כתבתי כאן איפשהו, סין סיטי הוא הסרט היפה ביותר שראיתי זה זמן רב (כן, אני יודע שאת לא מתווכחת עם זה). זה בהחלט מספיק בשביל להפוך אותו לסרט טוב בעיני אנשים רבים ש, מה לעשות, הם בעלי קריטריונים שונים משלך לשיפוט איכות.
אז מה?
זה מהות הויכוח. וזה שאנשים לא מסכימים איתה, זה לא טיעון.
כמובן, גם אני לא מסכים בכלל. לדעתי הדיאלוגים היו מספיק מודעים לעצמם, ומספיק שנונים. ולכל הפחות, מעולם לא הרגשתי שמזלזלים באינטליגנציה שלי. לגבי "קיל ביל" לעומת זאת – אני סבור שהוא יצירת מופת מכל כיוון שיש (ודעתי עליו, מוצגת במקום המתאים בהרחבה, אני חושב).
מי אמר שדוגמניות על לא מתאימות להולדה?
רובן מתרבות יופי, בלי עין הרע, וחוזרות לגזרתן במהרה.
ודוגמניות על הן בהחלט סוג של אנשי-על בעיני, מבחינה גופנית.
אחרי שמאששים את הטענה הזו, ניתן לגשת לגופו של עניין: יש דוגמניות על שיש להן אופי ושכל וכריזמה ואישיות כובשת וכשרונות מרובים (בעיקרון, כל "ו" הוא למעשה "ו/או"), ויש כאלה שכל מה שיש בהן זה יופי.
אז אולי לדוגמנית על שאין לה שום דבר מהמוזכר לעיל, והיא פוסטמה רבתי, נטולת כשרונות, אישיות או כריזמה, יש יתרון קל על פני בחורה שהיא אותו הדבר אבל גם מכוערת בנוסף לכל, אבל בעיני היתרון הקל והיחסי הזה לא ראוי להתייחסות.
כל האמור לעיל תקף גם על דוגמני על לעומת גברים רגילים/ מכוערים.
סין סיטי הוא בהחלט הסרט היפה ביותר שראיתי מזה זמן רב, וככזה, הוא בהחלט השפיע עלי בצורה זו או אחרת (כי גם אני, כמו כולם, נמשכת ליופי). הוא בהחלט הצטרף ל"הארי פוטר 3" (שאמנם לא משתווה אליו, אבל בהחלט היה נושא הדגל שפתח אצלי את הטרנד) וגרם לי להחליט שסוג הקולנוע שאני רוצה ליצור יהיה גם יפה ויזואלית.
אבל שוב, ממה שאני קוראת בתגובות שלכם, רובכם המכריע חש שהדמויות הן שטחיות ושהעלילה לא עבדה (היתה דחוסה מדי או וואט אבר). ולכן הרושם שנוצר הוא שאתם פשוט כל כך מסונוורים מיופי, וממה שאתם מכנים "מגניבות", שזה פשוט פשוט עצוב לפי סולם הערכים שלי.
רובנו המכריע לא אהב את הסרט במיוחד
בהתחשב בעובדה שרובנו המכריע זה רק אני.
רק הערתי, כמו רבים וטובים לפני ואחרי, שהבעיה אינה עם הקריטריונים (הלגיטימים כשלעצמם) שלך לשיפוט איכות, אלא אם כך שאת מסרבת לקבל קריטריונים אחרים כלגיטימיים.
כמו שמורה שלי אומר
זה יותר קל לעשות שוט מרהיב מסרט שעובד מבחינת עלילה.
וואו. וחשבתי שאני מתנשאת.
אבל למה
שאני לא אהיה מסונוורת מהיופי והאוירה? מישהו טרח ועמל כל כך כדי ליצור אותם זו האומנות שהוא מציג לנו. או שאהבת או שלא וזה בסדר.
בודאי שאפשר להעריך משהו רק על פי היופי שלו, למה את מבטלת את זה רק בגלל שזה לא דיבר *אלייך*? גם בתערוכות במוזיאון אני לא תמיד מתחברת לכל דבר, אז יש דברים שלטעמי הם לא יפים/משמעותיים וכו'. אבל אני לא אכריז שהם חרא של יצירה ואפסול אנשים שכן אהבו את זה. איפה הוא המדד האוניברסלי שקובע מה זה טוב ומה זה לא? יש המון סרטים שכל העולם ואחותו מתלהבים מהם ואני לא מבינה מה מצאו בהם. אז אני לא קונה, אבל זה לא מה שיקבע את איכות הסרט.
כבר אמרתי, וחזרתי ואמרתי
ממה שעולה, הדבר היחיד החיובי שיש לאנשים פה לומר על הסרט (כשהם לא מתאמצים בהגזמה למצוא לו פרשנויות עמוקות די מצוצות מהאצבע) הוא כמה שהוא יפה ומגניב.
וזה לא מספיק, אודיה.
זה לא מספיק לי.
באופן אישי, גם לא נהניתי מהסרט, והוא לא עשה לי שום וואו. מצד שני, זו אני. אין לי שום בעיה ואני לא פוסלת אף אחד שכן נהנה מהסרט, או מצא אותו "וואו-י".
כן יש לי בעיה עם זה שמתוך "וואו" ו"כיף" הוא הפך ל"אחד הסרטים הטובים של השנה".
זה פשוט פסול בעיני.
מיקה אם לא היית כל כך רחוקה
הייתי עושה לך ילדים עכשיו :)
כבר אמרתי, וחזרתי ואמרתי
אני לא ארחיק עד ילדים והכל, אבל אני מסכימה עם כל מילה שאמרת.
מיקה, יקירתי.
כ"כ הרבה דברים שגויים בהודעה שלך, שאני ממש לא יודעת מאיפה להתחיל.
לא. את יודעת מה? אני יודעת מאיפה להתחיל. אח"כ אולי תהיה לי בעיה עם המאיפה להמשיך.
ובכן, דבר ראשון, שהפריע לי בהודעה שלך, היא ששכחת במלא מקומות את המילה "לדעתי".
למשל, כשאת אומרת ש"סרט טוב צריך לפחות שיהיו בו דמויות מעניינות ולספר סיפור" אז שם, באמצע, המילה "לדעתי" יכולה להשתלב בכיף. כי אני, למשל, הייתי אומרת שבעיני נחשב לטוב הוא סרט מהנה, מרשים, סרט שעושה לך וואו. עכשיו, אם את אומרת (ואמרת) שס"ס היה אחד מהאלה, אז *לדעתיי* את בעצם אומרת שהוא סרט טוב.
עכשיו, ניקח את דעתך על מה שעונה להגדרה של "סרט טוב". את אומרת שאת צריכה שלפחות יהיו בו דמויות מעניינות, ושהוא יספר סיפור. אז אם ניקח את זה, ושוב נוסיף את דעתי היו בו דמויות מעניינות, והוא לחלוטין סיפר סיפור, ואפילו שלושה אז סינתזה של מה ששתינו חושבות הופה, שוב מדובר על סרט טוב.
[אין לי ממש כוח להתחיל לפרט למה אני חושבת שהדמויות היו מעניינות ושלושת הסיפורים היו מרתקים, כי זה לא האישיו כאן (אבל אני יכולה לפרט את זה, אם זה מעניין מישהו, פשוט זה לא נראה לי מעניין וגם שייך יותר לקטגוריה של "על טעם ועל ריח").]
מה שאותי פשוט מעצבן, שבטון הכתיבה שלך, את כאילו *קובעת* שהסרט לא טוב כי הוא לא עונה על ההגדרה האישית שלך לסרט טוב (הגדרה שלחלוטין נתונה לויכוח), וגם שהוא לא סרט טוב כי הסיפור והדמויות לא מעניינות (עוד יותר נתון לויכוח). וכל מה שאני אומרת, שלהוסיף את המילה "לדעתי" מידי פעם (או "בעיני", גם שימושי ביותר), יכול פחות להרגיז.
דבר שני שהכעיס אותי, זה שאת מלינה על איך שאנשים (אנחנו וכל מי שאהב את הסרט) מסונוורים מיופי. זה מעצבן. איך את יכולה להכליל? אני אהבתי את הסרט לא בגלל שהוא היה יפה. בכלל, יש לי אנטי לא ברור לשחור לבן ולתזזיתיות (ובמישור החיצוני לבלונדינים), ולקח לי מהבחינה הזו זמן להיכנס לסרט. זה אפילו הפריע לי, אם ממש חושבים על זה. אבל שוב, אם נשים את העניין של הטעם והריח בצד (לא שאני אומרת שהסרט לא היה יפה או מרשים, אני פשוט אומרת שזה לחלוטין לא יופי אבסולוטי. לא כל אחד יאהב את הצורה שלו), זה מעצבן לומר שאנשים מסונוורים מיופי, זה מציג את מי שאת אומרת את זה עליו כשטחי ודי טיפש. וזה מוציא אותך גם קצת כמישהי שאנטי יכול לסנוור דווקא אותה. כלומר, אם תפגשי מישהו/מישהי ממש יפה, את לא תתני לו בכלל צ'אנס כי את תגידי "פפפפ…. הוא כ"כ יפה, אין שום סיכוי שיש משהו מעבר". כלומר, גם אם יהיה משהו מעבר, את דווקא תפתחי אנטי ולא תתאמצי לראות את זה. אני לא יודעת אם זה נכון, אבל ככה זה מצטייר.
וזהו. זה לא נכון שזו ההתייחסות המקודשת של אנשים ליופי, לא תמיד מסתנוורים מהיופי ולא רואים שאין שום דבר מעבר. יופי זה אכן דבר שיכול לסנוור, אבל תני לנו קצת קרדיט, אנחנו לא באתר ביקורות הסרטים של "וואלה!" (עם קוראי וואלה הסליחה). יש אנשים שאהבו את ס"ס, יש אנשים שראו דברים מעבר. יש גם אנשים שחשבו שהוא יפה ואין שום דבר מעבר, ויש אנשים שלא חשבו שהוא יפה, וראו דברים מעבר. (עוד סיבה להכניס לדעתי פה ושם).
והדבר האחרון שאמרת שהיה קצת מרגיז, זה ש"חבל שאנחנו לא רואים את זה". אנחנו רואים את זה, זה פשוט נראה לנו אחרת.
בקיצור מיקה, את יודעת שאני אוהבת אותך, אבל tone it down a little, נשמה, זה מעצבן שאנשים קובעים דעות כעובדות.
מיכלוש,
צר לי אם נעלבת או נפגעת ממה שאמרתי. לא זו היתה הכוונה (ולשם כך הוכנסו כל ה"סליחה שאני אומרת את זה", כי לפחות את מכירה אותי ויודעת שלא הייתי מתנצלת על מה שאני אומרת, לולא ההתנצלות הזו באה מהלב). יחד עם זאת, זה מה שאני חושבת, ואני לא מאמינה בלשתוק רק כי האמת פוגעת.
אשר לשימוש במלה "לדעתי", ובכן, *לדעתי* הקריטריונים לסרט טוב הם עובדה, ולא דיעה. ככה אני חושבת. תסכימי עם זה או שלא, מבחינתי זוהי עובדה. ועוד משהו, מבחינתי זוהי עובדה שהרבה אנשים פה מסכימים עליה, למעט כאשר בסרט יש איזה אלמנט מסנוור של "מגניבות". או אז נמחלים כל החטאים והסרט יוצא מנצח.
ובכן, סבבה. זכותכם.
וזכותי לעמוד ולהכריז "המלך הוא עירום" ו"אתם עושים בדיוק מה שעושים אנשים אחרים שאתם לועגים להם".
אשר לכל שאר הדברים, כבר הגבתי בהרחבה.
אישית, למעט "מרהיב" לא מצאתי בסרט הזה שום דבר אחר. הוא לא גרם לי הנאה, כי אם אכזבה, יצאתי לא בתחושה של "וואו" אלא בתחושה של "אתם צוחקים עלי, נכון?".
ניסיתי להגיד שאני בהחלט יכולה להבין את אלו שדווקא כן נהנו והרגישו שוואו, אבל מפה ועד ל"הסרט הטוב של השנה" הדרך ארוכה היא ורבה, ובתכל'ס לא ממש קיימת.
ועוד משהו, אם תעייני בתגובות של אנשים, וגם בביקורת, תמצאי שרב האנשים ציינו שהעלילה לא עבדה ככה (מאיזו סיבה שלא תהיה) ושהדמויות היו שטוחות יותר מקרטון. אי לכך, הרשיתי לעצמי להניח שזהו הקונצנזוס (בכל זאת, אנשים שהיללו את הסרט אמרו את זה).
את אהבת?
סבבה.
וזה לא היה בגלל היופי של הסרט?
טוב. (אם כי, גורם לי לחשק עז לשבת אתך לשיחה רצינית ולהבין מה, מה בשם אלוהים?)
מפריע לך שהכללתי?
אז אני אזכיר לך שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, ובתוך כל הכללה (שלי לפחות) יש מודעות מלאה לעובדה שיהיו יוצאי הדופן.
הסרט הספציפי הזה (הרבה יותר מקיל ביל בשעתו) מרגיש לי כמו עבודת אלילים, וחורה לי.
והעובדה שאת חושבת שזה נכון לצנזר אותי ולמנוע ממני לשפך את מה שמציק לי עמוק בפנים, רק כי לא נוח לאנשים לקרוא את זה, מעליבה אותי באיזשהו מקום.
כבר לא יודעת כמה חודשים שאני toning it down. a lot.
באמת שהרבה אנשים שמו לב לזה ושאלו אותי מה קרה.
אבל זה היה לי אישו חשוב ועקרוני, ולכן דיברתי. ובהרחבה. ואפילו התנצלתי על זה תוך כדי, כדי להבהיר שזה לא נאמר כדי לפגוע, אלא מתוך אמת פנימית.
תגובה אקראית
רק כדי להבהיר – אני ממש נהנתי מהסרט, ומצאתי בו הרבה מעבר ליופי חזותי מרשים.
מעבר לכך, אני לא מסכים כמעט עם כל מלה שכתבת בדף הזה (וזה כולל כנראה לא מעט ממלות הקישור).
אין לי זמן, כח, סבלנות ורצון להכנס כעת לדיון ארוך בנוגע לזה, אבל רק רציתי להבהיר את הנקודה הזו, לאור העובדה שציינת שרוב האנשים נהנו מהיופי החזותי בלבד.
תגובה אקראית
כנ"ל.
אני לא חושב שהסרט "מצוין" ויש לי תחושה שהוא גם לא הסרט הטוב ביותר שאראה השנה, אבל הוא בהחלט טוב – ולא רק בגלל היופי, אלא גם בגלל הסיפור (המעניין ברובו), המשחק (מצוין לפרקים) והדיאלוגים (לדעתי – מודעים לעצמם עד הסוף).
אגב, יחסית לאישו גדול של החיים שלך,
שבבירור מטריד קשות את נפשך האידיאליסטית, מפתיע שלא טרחת לחשוב על זה שלאהוב יופי בבני אדם זה מאוד לא דומה ללאהוב יופי באמנות. אמנות *אמורה* להיות יפה, מא פטיט שרי; זו בדיוק הסיבה שהחקר שלה שייך לתחום הפילוסופי הנקרא אסתטיקה. השאלה היא רק מה היופי הזה כולל בהקשר של המדיום הספציפי (ולמקרה שהמלה "מדיום" היא אחת מהמלים הארוכות שאת מסרבת ללמוד, אסביר שכוונתי ל*קולנוע*), ואילו אלמנטים בו חשובים יותר מאחרים. למשל, מה יותר חשוב: צילום ועריכה (סוג אחד של יופי) לעומת רמת הפיוטיות בטקסט (סוג אחר של יופי) או החדות בעלילה (סוג שלישי של יופי).
אני יודעת שלכל זה קוראים "יופי", וגם לפנים יפות קוראים "יופי", וזה מבלבל המון המון, אבל אנא ממך, נסי.
את בכלל לא מודעת לשגיאה הקוספטואלית הבוטה שלך, נכון פושפוש?
אני אתעלם לחלוטין מנסיונות ההתנשאות שלך, כי באופן עקרוני אני נוטה להתעלם מפרובוקציות חסרות תועלת, ואתמקד רק בדבר אחד:
אמנות לא אמורה להיות יפה.
אמנות אמורה להיות אמיתית.
ואמיתית זה אומר גם מכוערת, מבולבלת, מבלבלת, מכאיבה, גרוטסקית, מזעזעת ונועצת סכינים בבשר החי.
לעתים היא גם יפה, ואין פסול בכך, כל עוד יש משהו מעבר.
*לדעתי* בסין סיטי אין שום דבר מעבר.
*לפי מה שאני מצליחה לראות בהודעות של המהללים של הסרט* כולם מסכימים שהעלילה היתה דחוסה ולא עבדה טוב, והשדמויות היו שטחיות בהגזמה.
וסתם אנקדוטה קטנה, ככה בשביל הפנאן:
במלים "קולנוע" ו"מדיום" יש בדיוק אותו מספר אותיות.
למרות העמדות המנוגדות, אמרתן שתיכן את אותה שטות.
אומנות לא •אמורה• להיות שום דבר. היא •יכולה• להיות כל מיני דברים.
טוב, אתן יכולות להמשיך לריב. זה די משעשע, עד כה.
כן ולא.
מה שהיא לא תהיה, אמנות תמיד צריכה להיות אמיתית.
אלא שהאמת הזו שונה אצל אמנים שונים, ומתפרשת בדרכים שונות, שכוללות יופי לצד כיעור, וכן הלאה.
ושמחה שאתה משועשע מותק.
אבל קולנוע (למיקה)
הוא מדיום ויזואלי.
אם הויזואליה של הקולנוע לא היתה העניין המרכזי (או לפחות חלק גדול ממנו) כולנו היינו יושבים עכשיו סביב הרדיו, ואת חייבת להודות שזאת בכלל לא, בשום פנים אופן ודרך – אותה החוויה.
לדעתי האספקט הויזואלי ב"סין סיטי" הוא סיבה מספקת לאהוב את הסרט. יש סרטים רבים שהויזאוליה בהם היא עיקר החויה (בעיקר סרטי אקשן, פיצוצים או סרטים של טים ברטון, שמצליח לשלב באופן מושלם בין הויזואליה לעלילה) אז ב"סין סיטי" לקחו את החשיבות של הויזואליה אל רמה אחת מעבר, וכך יצא שהאופן שבו משתמשים בה בסרט הוא למעשה כמעט הכל.
ההתמקדות על הויזואליה היא גם עניין שברור מראש, לדעתי. אם סרטי דרמה עלילתיים עם דמויות מורכבות בדרך כלל מתבססים על רומן מעניין, אז הסרט הזה מתבסס על קומיקס, "רומן גרפי", שעיקרו הוא המראה והרכבת הפריים.
כל השימוש ב"אפקט הקומיקס" מטרתו להדגיש את האוירה, את מערכת הערכים והמוסריות של הדמויות בסרט ובעיקר את מערכת החוקים הפנימית שלהן (שהיא מאוד שונה משלנו, לפיכך גם מתוארת באופן לא ריאליסטי – שחור/לבן/צבע).
הדם הלבן נועד להדגיש כמה שונה היא שפיכת דם ב"סין סיטי" מאשר שפיכת דם במציאות. שם זה קורה על בסיס קבוע, והיא חלק מההווי היומיומי.
הצבעים שמופיעים פה ושם נועדו להמחיש את התשוקות של כל דמות, לחשוף ולהדגיש חלקים מסוימים בהם: אצל מארב – האדום של המיטה את התשוקה והאושר שב"אהבה" שקיבל מגולדי, והבלונד שלה את תחושת הנקמה שמלווה אותו על כך שאיבד את ה"אהבה" הזו. אצל בקי העיניים סימלו את ה"טוהר" שלה, כביכול, ואת המראה החיצוני המלבלבל שלה שמנוגד לאופיה האמיתי, אך משתלב בו בו זמנית – הניגודיות שבה (היא עדיין ילדה שזקוקה לאמא שלה, אבל היא כבר נמצאת עמוק בתוך עולם המבוגרים המושחת).
אז נכון שהעלילה לא היתה הצד החזק, אבל בדיוק בגלל זה הויזואליה תופסת כאן מקום מרכזי, ומצליחה לתת לעלילה את הנופך והמשמעויות שחסרות לה.
את יכולה להגיד שכל זה מצוץ מהאצבע, אבל ככה אני ראיתי את הסרט, אז סה"כ חבל לי עליך שלא הצלחת לראות אל מעבר לגבולות הראשוניים שנראה שהצבת לעצמך בזמן הצפיה.
כל זה טוב ויפה;
שימוש בצבעים זה לא מסר עמוק, בטח לא מסר מתוחכם.
אין לי שום דבר נגד לאהוב את הסרט. כן יש לי נגד הצבה שלו בראש רשימת הסרטים הטובים של השנה.
אמנות חזותית (ציור, צילום, פיסול וכו') היא עברית למדיום ויזואלי. בכל אחד מהנ"ל את יכולה לעשות יצירה גרוטסקית, מחרידה ומזעזעת, והיא עדיין תהיה אמנות, ואמנות נהדרת.
זה שזה ויזואלי לא אומר שזה צריך להיות יפה.
יתרה מזו. אם ההצדקה היא שזה קולנוע->שזה מדיום וזיאולי-> זה אמנות-> לכן זה חייב להיות יפה, אז למה לתת לאנשים כמו קייט בלאנשט לשחק?
קולנוע זה ויזואלי, אז רק אנשים יפים. אם יש לך כשרון אבל את לא עשויה לפי התבנית של יופי מערבי – לכי מכאן. תקליטי ספרים לקלטות או משהו. פה מדיום *ויזואלי*
את צריכה להיות קודם כל יפה. זה מספיק.
(והסרקזם מכוון כלפי הנושא, לא כלפייך באופן אישי. כבר אמרתי בעבר שאת חביבה עלי)
זו בדיוק היתה הנקודה שלי.
שסין סיטי היה סרט יפה בצורה קונצנזוסית. משהו כמו מרילין מונרו, שכל הפרופורציות הן מושלמות בדיוק.
שזה טוב ויפה, אם יש לך משהו מעבר (למרילין מונרו, מסתבר, היה).
העירו לי שבגלל שקולנוע זו אמנות, הוא צריך להיות יפה, וזה הדבר הכי חשוב.
בסרקאזם הערתי שאם כך, גם כל מי שנמצא ויזואלית בתוך הקולנוע צריך להיות יפה באותה מידה.
לארס פון טרייר למשל, הוא סוג של יופי לא קונבנציונלי, כמו מארב או היצור הצהוב. בניגוד לאלכסיס בלדל למשל, או לרוזריו דוסון (שהיתה מרהיבה לחלוטין בסרט הזה, לא ברור לי איך).
בקיצור, קלעת בדיוק לנקודה שניסיתי להעביר, אבל פספסת בעצם את העובדה שזה בדיוק מה שאמרתי.
כל זה טוב ויפה;
נראה לי שהכוונה הייתה שבאמנות יופי נמדד גם לפי עניין.
בשאר האמנויות הויזואליות שרשמת את מצפה שהיצירה תהיה הכל פרט למשעממת או בנאלית, וכך גם בקולנוע. כמה ציורים את מפורסמים את מכירה שמוכרים בגלל המסר שעומד מאחוריהם וכמה את מכירה שידועים בזכות העבודה המצוינת של היוצר?
גם אם לסרט אין איזשהו מסר הוא יכול להיות מצוין כי הוא עשוי מבחינה קולנועית ויזואלית בצורה מרשימה.
סלחי לי אם מה שכתבתי כאן לא יצא ברור, הרגע התעוררתי.
עזבי אותך מסר. קורה שם משהו.
יש בזה אמת. זה עושה לך משהו מבפנים. וזה ההבדל בין אמן לבין אומן.
אני מכירה די הרבה אנשים שיש להם הטכניקה לצייר ציורים מדהימים ביופיים, כל כך מדויקים שזה כואב, ובכל זאת חסר שם משהו.
ולעומת זאת, אחותי הקטנה היא אמנית. כבר שנים. היום גם יש לה הטכניקה והיכולת לעשות את כל זה בדיוק מרשים, אבל כבר בגיל שמונה היא ציירה פורטרטים שהפילו אותך מהכיסא. לא כי הם היו מדויקים ומרשימים. כי היא תפסה את המהות, את האישיות של האדם אותו היא ציירה. וזה אף טכניקה לא תיתן לך.
בסין סיטי אין את זה.
אין חיים. אין אמת.
יש חארטה עטוף בעטיפת צלופן מבריקה, וזהו.
את לא מאמינה לדמויות, ולכן לא מתעורר עניין רגשי (ושוב אני אציין שיוצא הדופן היחסי הוא מארב, כי יש רגעים שהוא מצליח להעביר הומור עצמי ולא אובר פאתוס). האלימות באמת לא נוגעת, ואני מאלה שמסבים את הראש מהמסך בהמון רגעים קריטיים בדרך כלל.
שוב, יש אנשים שככל הנראה הסרט נגע בהם וריגש אותם. אחלה. אבל אני אומרת שמאיפה שאני עומדת וקוראת את הדברים שהם כותבים, נראה שזה עיוורון האהבה ולא יותר מכך. הסתנוורות מיופי.
ואגב, למטה יותר דובר על היותו של סין סיטי מצליח. אאל"ט, הוא ממש לא סחף את הקהל האמריקאי או הרוויח המוני דולרים. בטח שלא שבר שום קופה. לא?
(וטווידלדי: סליחה על הניצלוש, אבל נתונים יבשים – קייט בלאנשט מכוערת)
אני חושבת שאת מגזימה.
(זהירות. יש פה כמה וכמה התחלות של רעיונות. חלקם מובילים לאחרים, חלקם מוצגים ונזנחים בעודם באיבם, הגם שאפשר לפתח אותם עוד יותר).
הודעות שמסתנוורות מהויזואליה של הסרט לא מסעירות אותי במיוחד, כי איך שאני מנתחת את זה, מדובר בהתלהבות של המגיב מהדבר הראשון שקופץ לראש.
למשל, ב'מלחמת הכוכבים' מה שהרבה אנשים זוכרים ישר אחרי הסרט (וזו, כמובן, סתם הערכה/דוגמה, ולא מחקר מדעי) זה קרבות חרבות האור ויודה. אז נאמר שמישהו כזה נכנס לאתר מיד לאחר שצפה בסרט. חדור התלהבות, הוא יכתוב הודעה על יודה ועל קרבות הלייטסייברס. זה לא אומר שזה הדבר היחיד שיש בסרט. כי אחרי שהוא יירגע קצת, הוא יכתוב גם על השאר. אולי.
במקרה של סרט עמוס כמו 'עיר החטאים', הויזואליה היא הדבר שהכי קל לזכור. אחר כך אפשר אולי לנתח את הדמויות ואת החוקיות של העולם (כמו שהרבה מאד הודעות עשו פה), או לראות את הסרט שוב ולקבל ממנו רושם שונה (או להשאר עם הרושם הקיים. גם אפשרות). ואפשר גם לא להביע דעה על העלילה/אלימות/ווטאבר, ולא להכנס לניתוחים מניתוחים שונים שמטרתם לבדוק מה גרם למגיב לאהוב את הסרט.
הרי היו פה כמה שטענו שהם אהבו את העומק של העלילה. ואת שאלת "איזה עומק". או את הדמויות (ואת: "הן לא יוצרות הזדהות. Next"). זה הורס את כל הכיף, את כל ההתלהבות. למשל, תארי לך שהיית מקבלת תפקיד ראשי בסרט מתוקצב היטב של ג'וס ווידון – מן הסתם היית קופצת מאושר ורצה לספר על זה לכולם, או לפחות, לחברים הטובים. ונניח שהראשון שהיית מספרת לו היה שואל "מי זה ג'וס ווידון?", ואחרי שהיית מסבירה לו בהתלהבות, היה אומר "אה. נו, כולה במאי". את רוצה להגיד לי שלא היית מתבאסת על חוסר היכולת שלו להבין?
העניין הוא, שלא לכולם יש כוח לנסות לשים את האצבע על הדבר המדויק שגרם להם לאהוב את הסרט. ומול כל זה נמצא משהו שכולם מסכימים עליו – ויזואליה. מפגן מרהיב שאינו דורש יכולת מחשבה או ניתוח. תגידי "עיר החטאים. ויזואליה" וכל מי שראה את הסרט יידע על מה את מדברת ויהנהן בהתלהבות. לכן, קל מאד לדעתי לקפוץ מהודעות בסגנון "וואו, אחלה סרט. איזו ויזואליה מהממת", לבין המסקנה השגויה שמדובר בסיבה ותוצאה (ויזואליה -> דעה על הסרט).
ונכון, היו מגיבים שהכתירו את 'עיר החטאים' כבר עתה כסרט השנה שלהם. אני נוטה להתייחס לרוב האמירות האלה כהתלהבות מוגזמת, סוג של ביטוי (כמו ש"אני אפרק לך את הצורה" אינו נאמר בהכרח במשמעות המילולית), כדי להבהיר עד כמה אהב הדובר את הסרט. יש גם את אלו שמבחינתם בהחלט מדובר בסרט השנה שלהם, אבל א. אנחנו רק באמצע השנה, ב. אני יכולה להבטיח לך שהם לא הכתירו את הסרט *רק* בגלל הויזואליה.
אני עדיין מתכנן הודעה קצת יותר ארוכה,
אז רק אומר כאן שאני בהחלט מאמין שזה הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה. אני לא אריץ לאחור בראש את כל הסרטים האחרים שכן ראיתי, כדי להיות בטוח בטענה הזאת, כי אחרי הכל, דירוגים הם רק דירוגים. שום דבר לא ישנה את העובדה שהסרט הפנט אותי. גם אם היה סרט אחר שעשה את זה גם.
אז גם אם לא "סרט השנה", אחלה סרט.
אל תיעלב.
בלי קשר לדעתם של שלושת עורכי האתר על הסרט, בשיחות בינינו הגענו למסקנה ש'עיר החטאים' ייכנס לעשיריה של סקר "סרט השנה".
אני מסכימה עם זה שלא מדובר באיזה משהו בעל חשיבות הרת גורל, ולא חייבים להריץ את כל הסרטים האחרים שיצאו השנה כדי להגיד בבטחון מלא שהסרט נפלא או לא. מה שכן, יש עוד חצי שנה לפנינו, ולך תדע, אולי ייצא סרט אחר, שיאפיל לגמרי על 'עיר החטאים'.
איזו הודעה נפלאה!
באמת. ממש נהניתי לקרוא.
תראי, אני לא מכחישה שבאיזה שהוא מקום מה שחורה לי במיוחד זה ההייפ המטורף, וזה מעצים את הסלידה שלי מהסרט. אבל כבר אחרי שראיתי אותו, עם קהל לא אוהד במיוחד, כתבתי פה את דעתי על הסרט.
הניתוחים של העלילה – נו, אני לא רואה אותם ככאלה. זה כמו פרשנויות היתר שגרמו לי לסלוד מ"מעריצי באפי" בעבר[1]. זה לא שם. המעריצים מדביקים את זה בכח. עכשיו, גם אם תכווני לי אקדח לראש ותשאלי אותי למה ל"מיליון דולר בייבי" הפרשנות היא "ראויה" ולסין סיטי זה נראה כמו המצאה של מעריצים פנאטיים – אני לא אדע להסביר לך. בצר לי, אני איאלץ לספוג את היריה.
אבל משהו עמוק בפנים אצלי נורא מתנגד לפרשנות הזאת, ומוצא אותה מודבקת. זה לא עובד טוב. משהו לקוי בסנכרון. זה פשוט לא נמצא בסרט. *לדעתי*, ולא רק.
ושוב, כל האנשים שהשתפכו על הסרט (או אלו ששמתי לב, כרגע אני זוכרת רק את רד ואת העכרור) כן הצביעו על דמויות שטוחות כמו קרטון, ועל בעייתיות בעלילה. אמנם לדעתם היתה עודף עלילה, בעוד לדעתי חוסר, אבל השורה התחתונה אחת היא: העלילה לא עובדת. לא ככה.
זה לא סתם שהם צעקו "יודה! יודה!".
הם התייחסו לפאקים האלה בסרט, ובכל זאת מרגישים שיצאו נשכרים. וסבבה להם, באמת. אני אפילו קצת מקנאה.
בכל מאודי רציתי ליהנות מסין סיטי. שקלתי אפילו לראות אותו שוב, רק בשביל אולי לשנות את הדיעה.
עכשיו לעניין ג'וס ווידון… מה אני אגיד לך?
אני יודעת למי ללכת.
למשפחה שלי אני אגיד "קיבלתי תפקיד ראשי בסרט עתיר תקציב! ווהו!", ואני גם יודעת שבכלל לא יזיז להם מי הבמאי איך שלא יהיה.
לחברים שלי (חלקם לפחות) אני אגיד שזה ג'וס פאקינג ווידון, האיש שאני מתה לחלום ולעבוד אתו, אף על פי שמקורות מוסמכים טוענים שהוא לא אדם שכל כך נעים לעבוד אתו.
מי מחפש "נעים"?
אני רוצה לאסוף עלי חלקיקי גאונות. ללמוד אותו מקרוב.
אוף.
היית חייבת ללכת על הפנטזיה הכי מטורפת שלי?
תראי, בשורה התחתונה לא מפריע לי שאנשים נהנו. רק מפריעות לי ההכתרות האלה של "סרט השנה", וגם זה לא מדיר שינה מעיני.
וצורמת לי האירוניה.
[1] עם זאת, אני מדברת על הפרשנויות המודבקות של אותם מעריצי באפי פנאטיים. ללא ספק באפי היא תכנית בעלת רבדים עמוקים. זה יותר בסגנון של "הדמות השתמשה בביטוי we've got a shot, ושנים אחר כך אותה דמות מתה ביריה. אני חושב שזה היה מכוון."
את צודקת. ''זה לא נמצא בסרט''.
וזה לדעתי הקסם שלו. או חלק ממנו, על כל פנים.
באחד האמשים יצא לי להזכר ב"דוגוויל". גיליתי שהרושם של הסרט שנשאר לי כולל פחות את ה"גימיק", של הסרת התפאורה, אחד האלמנטים של הסרט, אלא אני זוכר יותר את הסיפור, שהיה די דבילי אם נודה על האמת.
לא אני נזכר בזה שוב? כי בסינסיטי פרנק מילר עשה תרגיל דומה במקצת. הוא הסיר מהדמויות שלו את העומק שלהן. הוא מתעסק בארכטיפים. וכשהדמויות שטוחות, אז גם העלילה בהכרח תהיה כזאת(•). אז מהבחינה הזאת את (ושאר המלעיזים) צודקת לדעתי "זה לא נמצא בסרט".
אבל כשמתעסקים בארכטיפים, ועושים את זה טוב, התוצאה חזקה יותר. "עוצמתית", כמו שאומרים בעברית "מודרנית". הרבה יותר בסיסית. בראשיתית.
אז נכון, אין בסיפור הרבה תחכום או עומק, אבל יש בו עוצמה. וטוהר. אני יכול להבין למה יש כאלו שלא התלהבו, אבל אני הופנטתי. ואני אראה את הסרט שוב כבר השבוע, בתקווה.
—————————-
(•) אלא אם כן קוראים לך ניל גיימן, ואתה מתעסק בארכטיפים יונגיאניים.
את צודקת. ''זה לא נמצא בסרט''.
אי אפשר להתעסק "טוב" בארכיטיפים בלי תחכום או עומק. בלעדיהם אתה מקבל בדיוק את מה שמיקה מדברת עליו, ושאתה בעצמך מזכיר: דמויות שטוחות, עלילה שטוחה, ואפס משמעות (אבל מוגשת בעטיפה יפה).
ארכיטיפים, מעצם העיסוק בהם, קוראים לטיפול מעמיק. אחרת נאלץ להישאר עם כיפה אדומה.
אל תשגחי, שכיפה אדומה נמצאת איתנו
כבר מאות שנים. והיא לא עומדת להעלם בקרוב. כך שההשוואה בהחלט במקום, אני מקווה.
אל תשגחי, שכיפה אדומה נמצאת איתנו
כן, אבל היית הולך מחר לסרט על כיפה אדומה? כלומר, בלי ביקורת, אמירה חדשה או הטענת ערך חדש בסיפור – או לפחות להעמיד אותו באור תקופתי – יעניין אותך לראות עכשיו סרט מסוגנן על כיפה אדומה?
את צודקת. ''זה לא נמצא בסרט''.
אין צורך להפוך את מארב ל"עמוק". דווקא מארב הוא הדמות הכי "עמוקה" שמוצעת בסרט, למרות שעומקו אינטש וחצי (לדעתי). הבעיה, כמו שכתבתי בתגובת 'שמשון' מלמטה, היא שהעולם שמארב פועל בו עומקו חצי אינטש. אם העולם של סין סיטי היה טיפה יותר מורכב, הטיפול בדמות של מארב, במניעים ובמעשים שלה היה מקבל עומק מעצמו. אבל בתור שבלונה על שבלונה הוא לא מסוגל להיות מעמיק.
את צודקת. ''זה לא נמצא בסרט''.
עכשיו עוד יותר הסתבכתי. מהו עולם "מורכב"? אילו דרישות את מעמידה מעיר החטאים כדי שתהיה "מורכבת"? מה הדוגמה שלך לעולם "מורכב"?
יש עולמות אלימים
ומורכבים אבל אסור לדבר עליהם כאן:)
מצד שני אפשר להזכיר את המטריקס הראשון שהיה אלים, מסוגנן וגם את הלבוי שלא לדבר על הבאטמנים הראשונים.
לא כולם עמוקים באותה מידה אבל בוודאי יותר מסינסיטי.
אם בהלבוי
אתה מתכוון לנוסחה הבנאלית עם רון פרלמן. ואם במאטריקס אתה מתכוון לקישקוש הפילוסופי. אז לא.
מטריקס יותר עמוק מסיו סיטי?
נו, באמת. המבנה העלילתי של "מטריקס" הוא קלאסי בצורה בלתי רגילה, ולא אמין באותה מידה. איזה "רקע" כבר יש לנו על ניאו? למה הוא מחפש את מורפיאוס? כל הסיפור הוא עלילה משיחית-נוצרית סטדרטית, שהיתרון היחיד בה הוא רעיון פילוסופי (לא מקורי) וטונה של *מגניבות*.
לעלילות סטנדרטיות
יש לפעמים הרבה כח בהתאם למה שיוצקים בהם. התסריט של המטריקס הראשון היה פשוט מוצלח ונכון אולי לא עמוק כמו המתיקות שאחרי או מקורי כמו מלקוביץ' אבל עולה על סינסיטי זה בטוח.
מטריקס יותר עמוק מסיו סיטי?
עכשיו נזכרתי למה אני שונא דיוני "איזה סרט יותר עמוק". בסופו של דבר מתברר שכל הסרטים ממש רדודים ואנחנו בעצם מתלהבים משטויות וחיים כל הזמן בהכחשה.
יאללה, אם כבר לקטול, בואו נקטול את הסרטים הנחשבים. אני היחיד שהשתעמם ב"החותם השביעי"?
יש עולמות אלימים
אחרי שמבינים את סרטי המטריקס בעצם רואים שאין בהם שום דבר מיוחד.
אבל אני חושב שהמטריקס הראשון לפחות, הרבה יותר טוב מסין סיטי הסרט.
אני לא אפריע לדיון
אבל הערה אחת, בכל זאת – אני לא "השתפכתי" על הסרט, לא כאן ולא בשום מקום אחר. רציתי מאוד להתאהב בסרט, אבל זה לא קרה. נהנתי ממנו, אני מבין את ההתלהבות, ובאותה מידה אני מבין את מי ששונאים אותו. אני לא מאלה שיתנו לו את "סרט השנה".
וואלה.
חיפשתי איך להגדיר לעצמי את ההנאה הרבה-אך-לא-מתלהבת שלי מהסרט ולא באו לי המילים.
מה שרד אמר.
אני מאוד נהניתי מהסרט
לדעתי הוא סרט נפלא.
ועדיין אני לא אתן לו את פרס סרט השנה. התלהבות מהסרט לא אומרת שלדעתי זה המוצר הטוב ביותר שהקולנוע הפיק אי פעם – או השנה.
טוב, בהתחלה התכוונתי לומר לך
שזה לא בסדר לשלול הודעות שמתלהבות מהויזואליה של הסרט, כי למיטב זכרוני זו בדיוק הייתה ההודעה הראשונה שלי על הסרט (לא בדיוק, אבל בהחלט התלהבתי מאיך שהסרט נראה), אבל אז קראתי את ההודעה שלך שוב ונתקלתי ב-"כי אחרי שהוא יירגע קצת, הוא יכתוב גם על השאר. אולי." אני מאמינה שזה סרט שחייבים לו צפייה שניה, אז בסדר.
מצד שני, מדובר בסרט שהוא מאוד יוצא דופן מבחינה ויזואלית. וכיוון שמדובר באחד מהסרטים הכי עמוסי עלילה ואינטנסיבים שיצא לי לראות הרבה זמן, המוח מתנתק בשלב מסוים, ונשאר עם מה שהכי קל לו לעבד – היופי החיצוני.
רק שתדעי, שמהיום אני אוהב אותך עוד יותר.
אגב יופי
אני מאוד ממליץ על הסרט "בובות" של טקשי קיטאנו שהוא מאוד יפה ויש בו מסר פשוט ומעניין.
הבעייה עם היופי ובכך נראה לי אני מסכים איתך היא לא עצם קיומו אלא השימוש בו. ככל שהסרט נמשך והעינויים הולכים וגוברים הלכה וגברה בי התהייה מה עומד מאחורי הסרט. תמיד יש משהו גם ביצירות הכי פשטניות ולעיתים דווקא בה הן יש אידיאולוגיה מסויימת בבחירת הנושא, בתיאור הדמויות וכו'.
אז יש לנו הרבה אלימות מסוגננת ועוד אלימות מסוגננת וסיפורי פשע/מתח אבל מה אני לוקח איתי הביתה? אפילו לא איזה "איפיקיה מדרפאקר" או "איילביבאק" אחד לרפואה ויסלח לי מי שאהב את הבדיחה השחוקה על ה"פז דיספנסר".
אני חושב שפה סלע המחלוקת שלי עם דעת הרוב
אני יכל לקבל (גם אם לא להסכים) שהסרט היה מגניב, וכייפי וסבבה אבל לא סרט טוב, בטח שלא מהטובים של השנה, מהסיבה שקולנוע הוא לא מדיום חזותי, אלא מדיום סיפורי נראטיבי, מונע דמויות.
ואם סיפוריות לא הייתה העניין המרכזי (או לפחות חלק גדול ממנו) כולנו היינו יושבים עכשיו סביב רמברנט ואת חייבת להודות שזאת בכלל לא, בשום פנים אופן ודרך – אותה החוויה.
אם מותר לי לצטט…
והנה השתמשת בדוגמא נהדרת, טים ברטון שאכן בדרך כלל מפעיל את מימד הויזואליה שעות נוספות, אבל הוא (בדרך כלל) לא נותן לסיפוריות שלו להפגע, ואפילו בסרטו האחרון (שיצא) סיפורי דגים הוא לקח את הויזואליה צעד (חצי צעד) אחורה ונתן לסיפור פנטסטי לשחק ולדעתי הוא אחד הסרטים הטובים שלו…
אז לסיכום, לא נראה לי שאני אצליח לשכנע אתכם להצטרף למחתרת שלי, אבל היה לי חשוב להביע את דעתי
ובנוסף לכך חוב מהעבר (לדעתי לאדם קלין, אבל אני לא בטוח) תשובה ללמה לא הפריע לי וגו'
טוב נתחיל בתשובה ואח"כ נעבור לפירוט.
הן לא זונות. למרות שהן נקראות כך ולבושות כך, הן לא זונות, לפחות לא במוב הקלאסי של נשים אשר מאולצות ע"י לפעמים מחסור במשאבים אך רוב הפעמים נחטפות/ מפותות, נמכרות כליטרת בשר, לסרסורים אשר מכים אותן, אונסים אותן, במקרים רבים נרצחות ולמעשה נשלל מהם צלם אנוש (תופעה מאוד רווחת יחסית בישראל שלא מקבלת את מקומה בתקשורת או טיפול אליוט נסי מצד שלטונות החוק) בסרט הנ"ל מדובר על קבוצת נשים עצמאיות, חמושות עד השיניים אשר השתלטו על רובע בעיר, אשר בחרו במקצוע הנ"ל ולא נראה כאילו הן בדרך להתפטר, . רק לבקי יש סימני בושה בקשר למקצוע שלה (וכן רוב הנשים במקצוע הזה ככה"נ לא גאות בו במיוחד) אז לצערי הרב אין פה תפיסה של הנשים כולן זונות, להפך יש פה אידאליזציה של הזנות אשר שמה לצחוק את הבעיה, את חומרתה והצורך לטפל בה, למה זה לא הפריע לך?
אני חושב שפה סלע המחלוקת שלי עם דעת הרוב
אני לא בטוח שהבנתי. "סין סיטי" הוא לא נרטיבי ולא מונע דמויות? עד כמה שראיתי הוא סרט שיש בו מגוון רחב של דמויות, ושלוש דמויות מרכזיות שהסרט עוקב אחרי העלילה שאליה הם נקלעים.
העלילה בסרט היא פשטנית מאד
הדמויות לא עוברות שינוי אמיתי ומשמעותי, לא לא ממש סרט עלילתי לראות עיני ראה שאר תגובותיי
כן, השינוי מבריון שהולך לנקום רצח של מכרה
לבריון שנוקם רצח של מכרה הוא עצום, ומה לעשות שסופוקלס היה גאון ומעטים סוטים מהנוסחא שהוא הציב (ובדרך כלל נכשלים), זה הבסיס לדרמה המערבית, היבריס וקטארזיס הן לא מילים גסות…
אני מצטער, אבל אני פשוט לא רואה את זה
אולי אני קצת מתחפר בעמדותיי אבל כשראיתי את הסרט בערך מהחצי התחלתי לקלל את עצמי שאני לוזר כי אני בן 22 בלי רשיון ולכן אני תלוי באחרים ולא יכול לברוח ולישון בשקט בלי האין סיפור הזה.
ותראה, בשיעור ספרות כיתה י' (בהמשך ללמינג) שרטטו לנו מעין פראבולה שמתחילה בעליה, מגיעה לשיא נשברת למטה עד לשבירת הדמות וקשירת כך הקצוות, אפשר לשחק עם זה, לא תמיד הדמות חייבת להשבר, היא לפעמים משלימה עם המציאות, מקבלת את האחר או משהו אחר, אבל הסרט הזה אם להשוות אותו לאנלוגית הפרבולה היה לראות עיניי קו מקביל לציר הX שלא משתנה ולכן לא מעניין. אני לא יודע מה כביכול פיספסתי ואני לא מתכנן לראות את הסרט שוב בשביל לבדוק האם זה הסרט או אני…
תשמע,
ראשית, אם אתה מתכוון לנתח אמנות באמצעות מה שלמדת בשיעור ספרות, או באמצעות אנלוגיות מתמטיות, אין לנו הרבה על מה להתווכח. הרי כל העניין באמנות הוא ש"אין דבר כזה שאין דבר כזה".
שנית: מה שאתה מדבר עליו הוא סוג של "גאולה", וזה דווקא קורה יופי אצל מארב (בביקור של וונדי) ואצל הארטיגן (כאשר מבשילה אצלו ההבנה שהוא חייב להוציא את עצמו מהתמונה).
השוואה מעניינת: קח את הסיפור של מארב (נניח) והשווה אותו לטרגדיה יוונית (אדיפוס נניח). השני המקרים, הגיבור הראשי עושה משהו שהוא מאמין בו, אבל המשהו הזה סופו לגרום לו הרס ומוות. שניהם מתעקשים על המשהו הזה למרות הפצרות האחרים, ונענשים על כך קשות. אך בעוד אדיפוס "מבין" בסוף את "טעותו" ומגיע לאיזושהי הארה, מארב מקבל עליו את הדין, ומרגיש מאושר מהבחירה שלו ללכת עד הסוף עם הטרגדיה. זוהי דווקא בחירה מעניינת (ביחס למה שאנחנו רגילים בטרגדיה) ולכןקשה לומר שהעלילה שומרת על לינאריות.
תראה,
ההשוואה לא במקום. אדיפוס לא ידע מה שהוא עושה; מארב – ידע גם ידע. הוריו של אדיפוס ניסו למנוע התגשות נבואה ובכך הגשימו אותה; מארב קובע את גורלו בעצמו.
אוי, סליחה, כמעט פירסמתי את התגובה ככה, ואז שמתי לב כמה היא דוגמטית. ובכן: _לדעתי_ ההשוואה לא מדויקת.
אכן ההשוואה לא מדויקת,
אבל אם בכלל – היא לטובת מארב: מי שיודע שבחירתו תהרוס אותו ובכל זאת בוחר בה, עשוי להיות מעניין יותר ממי שבחירתו תהרוס אותו בגלל נבואה שהוא לא יודע אותה כלל.
זה לא היה דיון פילוסופי
על האם מה שאני עושה הוא נכון מצד אחד או דיון על משמעות המציאות כפי שאנו תופסים אותה…
זה היה בסגנון של "אם זה ככה אז יאללה מפוצצים"
אני מרגיש אנחנו מדברים בשפות שונות.
אתה בעצם טוען שאם הגיבור לא מתלבט (בקול רם ובצורה שרואים) אז אין לו עומק. בעיני העומק של הגיבור לא נובע רק מזה שהוא מטיל ספק . יש עוד רמות של עומק.
אני לא אחזור בפעם האלף על מה שמצאתי בדמות של מארב. קצת עייפתי מזה. בוא פשוט נגיד שאני נהנה לעשות קניות בסין סיטי, ואתה לא, וניפרד כידידים.
אני טוען שאם הגיבור לא חושב על מעשיו
ולא מתלבט (גם אם בשקט בשקט לוחש לעכברים) אלא מתנהג כחץ שלוח אז אין בו עומק…
אשמח אם תפרט מה ההגדרות שלך לעומק…
אבל כבר אסכים איתך שלא נגיע לעמק השווה, ואני בעד הידידים
השאלה היא האם
אי אלו מהדדברים האלו השפיעו על ההתנהגות שלו?
1. כן היה לו עבר בעייתי והוא ידע שהוא הולך לכלא… אז מה, זה מפריע לו?
2. כן יש לו מחלה, אז יש לו תרופות שהוא לוקח, גם אם לא בדרך רפואית ובריאה
3. וכשהוא מגלה את האמת, יש איזשהו שבר?
4. שוב האם האשמה משפיעה עליו? האם הוא מתנהג שונה? אשמה היא בדרך כלל חלק מרקע הדמות ראה גיבסון ב"מת לחיות" ואיך שהמוות של אישתו משפיע עליו כשעובדת השגרירות מתה בפרק על דרום אפריקה…
5. הקונפליקט הזה הוא כל כך שולי והוא נגמר בנקוד שהוא התחיל…
צר לי אנחנו פשוט לא רואים עין בעין…
השאלה היא האם
באמת, הכל בעיני המתבונן.
בעיני, כל אחד מהאלמנטים האלו בא לידי ביטוי, ויזואלית או מילולית, במעשים של מארב. עברתי עכשיו על דף הציטוטים מהסרט בימד"ב, ופתאום ראיתי שם כל מיני דברים… למשל שמארב אומר שמה שהוא אוהב ברוצחים שכירים זה שלא משנה מה אתה עושה להם, אתה לא מרגיש רע עם זה. למה? כי רוצחים שכירים הם חלאות, ולכן מגיע להם. בתוך זה אתה יכול לראות את העובדה שמארב לא רוצה לפגוע במי שאינו אשם (יש לו קוד מוסרי) אבל יש לו תשוקה לאלימות – וכך נוצר הקונפליקט.
או המשפט של דווייט, על זה שמארב נולד במאה הלא-נכונה. זה נותן לנו פרספקטיבה אחרת על מארב, כזו שבעצם אומרת שלא הוגן לשפוט אותו במונחים של היום (שזה בדיוק מה שאתם עושים).
בקשר לבנות
אני לא מסכים שהן בחרו במקצוע ומרוצות ממנו ומנהלות חיים בסבבה שלהן. לפי דברים שנאמרו בסרט (אני לא מכיר את הקומיקס) אפשר היה להבין שפעם הן כן נשלטו ע"י סרסורים ומאפיה ובאיזשהו שלב היוצרות התהפכו והן הצליחו להשיג עצמאות. לכאורה מהפיכה פנימיסטית, נכון?
די רציני לסרט.
אבל מה הן עשו עם החופש הזה? המשיכו לעסוק בדיוק באותו המקצוע בדיוק. כל מה שהשתנה הוא שתנאי העסקתן השתפרו. וזה לא שיש להן ברירה. לאן הן ילכו? מה הן עוד יעשו? כל מה שהן יודעות זה להיות זונות. לכן, לדעתי אין כאן מהפיכה אמיתית אלא מדומה והנשים עדיין שבויות בתוך מבנה חייהן.
כעת
הפרט שמעיד על כך הכי הרבה הוא בקי (ככה נדמה לי שקוראים לזונה הצעירה) שהתאוננה על כך שהיא כלואה בחיי הזנות ובגדה בכל חברותיה רק כדי לצאת מהחיים האלה, בשביל הכסף, מה שמעיד שכנראה שמי שמקבל את הכסף הטוב הן המנהיגות והשאר מנוצלות כמו קודם. אז איפה פה החירות והשליטה בחיים שלהן?
זה שהן היו זונותאני מוכן לקבל
הן כבר לא, למעט בקי שהיא בהחלט יוצאת דופן מהן… ושוב, כן מדובר בנשים עצמאיות ואחראיות לגורלן.
ובקשר לשלטון החזקים, יש משםט במדעי המדינה, חברה חמושה חסינה מעריצות, קשה לי להאמין שאם הן היו מקופחות ע"י גייל, שמתנהגת באופן מאוד אימהי, כאשר הן חמושות ולמודות מהפיכה אחת הן היו יוצאות ללהגנתה…
מה בסרט שכנע אותך שהבנות המנהיגות לא זונות?
וזה שכולן באו להגנתה לא אומר שהן רוצות להיות זונות. פשוט ברור שהמאפיה תהיה סרסור הרבה פחות טוב מהבנות.
טענתי שאף אחת מהבנות אינה זונה
וחזרתי בי, בקי היא זונה (לא כמילת גנאי, כמקצוע) כל השאר הן מיליציה חמושה בלי שום אלמנט של זנות למעט הגורדרובה (עכשיו אני מדמיין את זכריה זביידי לבוש בגרביוני רשת, הוי האימה…), וד"א בקי היא היחידה שמנסים "לאסוף"…
מה זאת אומרת? הן בפירוש זונות.
הן מוכרות סקס בעבור כסף. גייל אומרת לדאלאס בטלפון We're not selling any tail in Old Town tonight באופן מפורש, וגם דוויט מתייחס כמה פעמים למה שקורה ב-Old Town.
הן אולי עושות את זה מבחירה, אבל הן, ללא ספק, זונות.
אי פעם ראית אחת מהן למעט
בקי שהיא היוצאת דופן משדלת עצמה? לא, הדביבון הולכת כאילו היא בקיסרות סין וכל השאר סתם חמושות
ולך ברחוב הירקון ותראה מה קורה לילדה מסכנה שתגיד משהו כמו
אולי הן נראות זונות אבל פה נגמר הדמיון
זה די ברור שהן זונות.
עצמאיות אולי, מסוכנות מאוד, אבל זונות.
תסבירי איפה הן זונות
אני חוזר:
הן זונות. הן מוכרות סקס בעבור כסף. אני באמת צריך לשלוף לך את הערך המילונאי בשביל להוכיח לך שזאת ההגדרה היחידה ל'זונות' שיש?
אם אתה אומר שהסרט לא מייצג זונות כמו שהן במציאות; או שזונות אינן חזקות ואינן בוחרות במקצוע (שזה בעצם אותו הטיעון); או שהסרט מציג את תופעת הזנות באור חיובי במקום באור ביקורתי – אז סחתיין, זה כבר דיון אחר (והוא לא מאוד מעניין אותי). אבל הן, מה לעשות, זונות.
למעט בקי
לא רואים לרגע אחד מישהי מהן פועלת כזונה, מוכרת את גופה, עומדת בפינת רחוב ומפתה מכוניות… באותה מידה אפשר לחשוב שזה מפגש של רוקי הורור שואוו
אבל הם אומרים את זה שהן זונות
ומה זה "אף אחת מלבד בקי"? לא תיארו לך שם יום טיפוסי בשכונת אולד טאון.
זה היה יום מאוד מיוחד, וזו הסיבה שלא ראית אף אחת חוץ מבקי מציעה את גופה. (וגם בקי לא ממש עשתה את זה).
תשמע, אתה עקשן
• Worked the clergy – היא היתה אסיסטנטית של רופא שיניים, והיה להם מבצע מיוחד לוועד העובדים של הכנסיה.
• Selling tail – פגושים לרכב. מכירה ופחחות. לא יותר.
• יגשימו את כל חלומותיך – דיבור מטפורי, בסך הכל.
רואה? שום דבר לא מובן מאליו. צריך לחפור ולהתאמץ כדי להבין שהן לא באמת זונות.
מטא-מטא
ואללה! ובעצם, אם חושבים על זה, הרי 'פגושים', 'רופא שיניים' ו'חלומות' הם כולם מטאפורות מוכרות לכאב, ולכן בקי בעצם משדרת מסר בעד אלימות, בניגוד לדוויט, ש…
אוקיי אוקיי אוקיי
שיכנעתם אותי, הן כן זונות, באופן מאוד עצמאי שמח וחמוש אבל זונות
כמו שנונין אמר: בעיה עם המסרים של הסרט
כמה דיונים פה הגיעו כבר למסקנה הזאת – אנשים טוענים שהסרט שטחי וסותר את עצמו, כשבעצם הם מתכוונים שהמסרים של הסרט מאוד לא מוצאים חן בעיניהם. אני יכול לראות למה – גם בעיני המסרים לא ממש מוצאים חן – אבל די ברור לי שלסרט (יותר נכון, לקומיקס עליו הוא מבוסס) ברור לגמרי מה הוא רוצה להגיד.
צר ליאך לא זה מה שתכוונתי
אני התכוונתי שמרוב הדגש של הבמאי על הויזואל הוא שכח להכניס תוכן לסרט… אין לי בעיה עם מסר של אלימות זה טוב/ רע/ הכרחי אבל בסרט שאני ראיתי המסר לא היה על אלימות, או החברה או השחיתות הפושה במעמד הכוח או מלחמתו של הבודד ברוע אלא המסר שאני ראיתי היה:
רודריגז: תראו! שחור לבן! ידיים קטועות!! מגניבבבבב!!
אני: אבל אבל אבל…
רודריגז: תראה ציפור…
אז תודה על הפרשנות אבל זה לא מה שבעצם התכוונתי…
ונ.ב.לא טענתי שהסרט סותר את עצמו… לא היה בו מה לסתור
וליעל, זה לא עניין של חשש מהבטחון העצמי הנשי השופע מהן, זה עניין שכן אין בינהן ובין זונות (לראות עיניי בלבד ככה"נ) שום קשר למעט זה שהתסריטאי הכניס את זה לפיו של דמות… באותה מידה הן יכולות להיות עובדי זבל שנלחמים במאפיה או טוסטרים שנלחמים במאפיה
(למרות שלטוסטרים אין אצבע להדק… דוגמא רעה…) טוסטרים עם אצבע שנלחמים במאפיה.
אבל אתה לא חושב
שהיתה סיבה לכך שהן היו זונות. (כל סיבה שתחבר, אגב, שחרור האשה, היגד על מעמד האישה, היגד על מעמד הזנות. זה לא רלוונטי כרגע), ולא טוסטרים וכו'.
למרות שמבחינת האסתטיקה של הסרט, נכון הן היו יכולות להיות טוסטרים בדיוק באותה מידה שהן היו יכולות להיות זונות.
אץ האמת?
אני חושב בדיוק ההיפך מכך, לא הייתה סיבה עלילתית שאני רואה שבעתיה העדיף רודריגז (אתהקומיקס אני לא מכיר) זונות מלמשל ארגון עובדים כמו של ג'ימי הופה…
לעומת זאת דווקא מבחינה אסתטית… בחורות עירומים זה מוכר
רגע, ובסופו של דבר,
גם אם הזונות זאת גילדת טוסטר, למה אתה ממשיך להתווכח על כך שהן לא זונות?
מה?
אם הזנות שלהן לא משפיעה עליהן, הן יכולות היות גם פועלי בניין… השאלה(הממש מקורית) הייתה למהזה לא מפריע לי שכל הבנות הן זונות, אז כי הן לא מתנהגות כמו זונות אלא כמיליציה וזה לא מפריע לי, שום דבר בסרט לא הפריע לי… או ריגש אותי…
מה?
בהתחשב בכך שהסרט לא ממש הזיז לך, אתה משקיע המון אנרגיה בנסיון להוכיח את ההפך.
הסרט לא הזיז לו. הדיון כן.
או זה
או לכתוב עבודה על השפעת המדיניות של רייגן על כלכלת ברה"מ… למה דברים נשמעים מעניינים רק עד שמתחילים ללמוד?
למה זונות?
דווקא יש כאן נקודות מעניין, אבל הן יותר בסאבטקסט.
למשל הבגדים וכלי הנשק של "הבנות" הן מעין קרוס מעניין בין בגדי אס-אנד-אם ופטישיזם לבין בגדים של לוחמות ממש. אפשר לראות את זה יפה בסיפור של מארב.
אני ראיתי את הזונות הבכירות יותר כמי שמבטיחות מעשי סקס קינקיים יותר, שרק לעשירים יש כסף עבורם.
שימו לב אגב שבקי אמנם זונה, אבל יש לה שעות משמרת קבועות, והיא יכולה להרשות לעצמה לא לעשות דברים מסוימים – תנאי חיים די טובים לזונה מתחילה.
סרט קולנוע באמת חייב נראטיב?, או דמויות? ממש לא, ואתה יכול למצוא לאורך ההיסטוריה הקולנועית לא מעט סרטי קולנוע אוונגרדיים שהשתמשו במדיום החזותי הזה לא כדי לספר סיפור עם דמויות
[" I am) Un chien andalou)", של בונואל ודאלי, לדוגמה].
לא מעט זו הגדרה מעניינת
ובכל מקרה, כלב אנדלוסי הוא לא ממש סרט, הוא מייצג סוריאליסטי על סף הדאדאיסטי שמשתמש במדיום הקולנועי למטרות של מייצג סוריאליסטי, אם מגריט צייר (ואני מאמין שלא) קומיקס שכולו משבצות שחורות, תוכל להגיד שקומיקס אינו מדיום ויזואלי?
גם ''לא ממש סרט'' זו הגדרה מעניינת
וזה אומר שהוא גם סרט, ולא רק "מייצג סוריאליסטי".
את עניין הקומיקס לא הבנתי, תוכל להסביר את כוונתך ואת הקשרים?
כשאני אומר לא ממש אני מתכוון ממש לא
זה לא סרט ביי דפינישן זה מיצג אומנותי באמצעות קולנוע
ובקשר לקומיקס, קומיקס הוא מדיום חזותי… אם אני אביא קומיקס שבו אין ציורים אלא רק בועות… האם זה יסתור את הטענה שלי?
קולנוע, ביי דפינישן
הוא דבר טכני ואני לא מקבל את מה שאתה אומר. הטכניקה מולידה כל מיני סרטים, וביניהם גם מיצגים. לעומת זאת קומיקס, מבחינה טכנית, דומה יותר לספר, ואין לי ויכוח איתך בנושא.
קולנוע זה אכן עניין טכני
סרט זה הפן העלילתי של הקולנוע
אחלה
כי אמרת מקודם ש"שקולנוע הוא לא מדיום חזותי, אלא מדיום סיפורי נראטיבי, מונע דמויות".
צודק
סרטים הם וגו'
''מתעלמת מפרובוקציות חסרות תועלת?'' נהדר.
אני מוצאת בזה, איך לומר, יופי.
פושפוש?
כן, גם אני תהיתי, אבל אז הגעתי ל''קולנוע'' ו''מדיום''.
הטעיית הציבור או שאני מפספס איזו בדיחה?
ב"קולנוע" יש 6 אותיות.
ב"מדיום" יש 5 אותיות.
אני מבולבל.