תיכון בהיי

במקור: Sky High
במאי: מייק מיטשל
תסריט: פול הרננדז, רוברט סקולי, מארק מקקורקל
שחקנים: מייקל אנגרנו, קורט ראסל, דניאל פנבייקר, ברוס קמפבל, סטיבן סטרייט

קרוב לודאי שמחר בבוקר תזרח לה השמש אי שם במזרח. השמיים יהיו כחולים, הצמתים יהיו כתומים. חמצן יישאר אחד הדברים הבודדים שלא תוכל למצוא בתל-אביב. המחשב שלי ימשיך לאבד עשתונות בכל גיחה לגוגל. ואל תתפסו אותי במילה, אבל לפי שמועות מפי יודעי דבר, כנראה שגם כוח הכבידה ימשיך לפעול במתכונת הרגילה. כנראה, אם כך, שחייכם ימשיכו במסלולם הרגיל גם בלי שתצפו ב'תיכון בהיי'. הוא לא סרט חשוב במיוחד או כזה שישנה את פני הקולנוע. סתם יומית מהנה. אחת שבגבולות הז'אנר שלה, היא כמעט מושלמת.

למעשה, זו לא חכמה גדולה. אין הרבה מתמודדים בתחרות "קומדיית הנעורים- גיבורי על- הרפתקאות- רומנטית הטובה ביותר". אבל גם אם היו, אני בספק אם הם היו נעשים עם כל החן והמיומנות של 'תיכון בהיי', כך שמדובר בזכייה מוצדקת לכל דבר.

'תיכון בהיי' עוסק בנושא שסרטי סופר-גיבורים אחרים נוטים להתעלם ממנו באלגנטיות: נניח שנפלת לפסולת כימית, נחשפת לקרינת גמא או נולדת כמוטציה, ואתה מגלה בגופך תכונות חריגות ונדירות. זה עדיין לא אומר בהכרח שהיכולת החריגה שלך תהיה שימושית. למיטב ידיעתי, תכונתו המיוחדת של אף אחד מהאקס-מנים לא הסתכמה בכך שהוא זהר בחושך, או ביכולת המופלאה להפוך לחזיר-ים. בעולם של 'סקיי היי', על כל פנים, יש מי שנתקע עם הכוחות הללו. הנערים האלה, כמובן, לא יכולים להפוך לגיבורי-על בפני עצמם, והם נאלצים להתקיים כל חייהם כסייד-קיקים. תומכי לחימה בכוחות הרשע, אם תרצו. משמע, העוזרים המשעשעים והזוטרים שמתרוצצים בעקבות הגיבור, אבל לעולם לא מצילים את המצב בעצמם.

וויל סטרונגהולד (מייקל אנגאראנו, שעד כה היה מוכר לצופים בעיקר כ"בתפקיד הגיבור בילדותו", למשל ב'סיביסקיט' וב'כמעט מפורסמים'), מתחיל ללמוד בתיכון מעופף. בית הספר מיועד לצאצאיהם של גיבורי-על, ושם אמורים לקבוע האם וויל ילחם ברובוטים רצחניים, או שמא יגהץ את הגלימה למי שילחם בהם. העובדה שהוא לא ירש אף אחד מהכוחות של הוריו, זוג הגיבורים המפורסמים, עלולה להשפיע לרעתו בעניין הזה, והיא אכן משפיעה. מאמן הספורט הסאדיסט (ברוס "Evil Dead" קמפבל) משבץ אותו לכיתת הסייד-קיקים המנודה יחד עם ידידתו הדעתנית, לילה, שעקרונותיה הפציפיסטיים מונעים ממנה להשתמש בכוחות העל שלה למטרות כוחניות (וחבל, כי יש לה את הכוח הכי מגניב בסרט. מה אומר, אלוהים נותן את יכולת השליטה באגוזים למי שאין לו שיניים). שיבוץ כזה משמעו השפלה מול ההורים, חיכוכים על בסיס יומי עם גיבורי-העל של השכבה וחיים שלמים בצל הכשלון.

בהוליווד מסתובבת לה כבר עשרות שנים תבנית עתיקה לסרטי תיכון, שכמעט ולא משתנה מסרט לסרט. אתם בטח מכירים אותה: נער/ה מגיע/ה לבית ספר חדש, מתאהב/ת בחתיכ/ה של השכבה ומתחבר/ת עם חבורה של תלמידים שנונים אך דחויים. מאיזו סיבה שלא תהיה, הנער/ה מתחיל/ה להתערות בחברת המקובלים, שוכח/ת מהחברים הישנים שלו/שלה, אבל מגלה שעולם הפופולריות לא זוהר כמו שהוא/היא חשב/ה. סרטים כאלה עוברים בדרך כלל במספר תחנות קבועות כמו: א) "מפגש קטן בבית שלך" שהופך למסיבת ענק הכוללת שבירת חפצים יקרים; ב) הידיד/ה שמאוהב/ת, כמסתבר, בגיבור הראשי בסתר; ג) הנשף הגדול לכבוד סיום הלימודים / חג המולד / האביב / הסתיו / המונסון / יום שלישי. 'תיכון בהיי' לא חורג מהנוסחה הזו במילימטר, אבל לתוכה הוא מוסיף מוטיבים וקריצות לז'אנר הסופר-גיבורים, והופך אותה למשהו אחר לגמרי, רענן ומשעשע יותר. הבריון המסתורי שכולם מפחדים ממנו נמצא גם כאן, אלא שבמקרה הזה הוא בן תערובת של אישה פלאית וארכי-נבל (והמשפט "אבא שלי יכסח את אבא שלך" הופך ל"אבא שלי כיסח את אבא שלך"). חבורת המעודדות המקובלות שנראות כמו שכפול זו של זו הן באמת כולן אותה ביצ'ית שמשכפלת את עצמה. שיעורי ספורט כוללים השלכת מכוניות על תלמידים, והמעמדות החברתיים מקבלים גוון אחר כשהגורם המכריע הוא תכונה מולדת. התסריט משלב את האלמנטים הקומיקסיים בצורה שתסייע להעברת מסרים הנוגעים לפן ההתבגרות של הסרט – כמו התפתחות מאוחרת, נידוי לא הוגן של השונה וכו'- באופן מוצלח יותר מהרגיל, אבל לא מטיח אותם בפני הצופים. גם אם אתם לא בגיל הרלבנטי ליישום המסרים של הסרט, אתם מוזמנים פשוט לשבת בקולנוע שעתיים ולחייך.

הואיל ו'תיכון בהיי' הוא סרט זול באופן יחסי, האפקטים הממוחשבים לא מתקרבים להיות אטרקציה. יתכן שזה יפריע לאנשים מסוימים, לי אישית זה לא צרם בכלל. האפקט הבעייתי ביותר הוא דווקא תוסף הראש המלאכותי של מורה כיתת הפרופסורים המטורפים: אפשר לראות איך קרקפת הגומי שלו מגבילה לו את תנועת הראש והבעות הפנים, ומשפיעה לו על המשחק. אבל ביחס ישיר לגודל התפקיד של הפרופסור המטורף, גם הפרט הזה הוא שולי. הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד על 'תיכון בהיי', בעצם, זה שהוא הולך על קטן מדי. מה שהוא עושה, הוא עושה לעילא ולעילא, אבל אחרי היציאה ממנו – הסרט נמוג מהזיכרון בקצב המרשים שיומיות קיץ ניחנו בו.

כנראה שחייכם ימשיכו במסלולם הרגיל גם בלי שתצפו ב'תיכון בהיי'. אבל למה שלא תצפו בו? סך הכל מדובר פה בסרט קטן, חמוד, ועשוי כמו שצריך. סרט שמשלב ז'אנרים שונים לחלוטין בצורה מוצלחת. סרט שהוא קליל, אבל לא מעליב את האינטליגנציה של הצופה. סרט שעוסק בגיבורי-על בלי להעלות געוגועים למשפחת סופר-על. ויותר מזה, סרט שמתאים לקשת רחבה של גילאים. כמה סרטים כאלה כבר יש כרגע בקולנוע?

ואף מילה על השם העברי.

נו טוב, מילה אחת: איכס.