ביקורת: סולו: סיפור מלחמת הכוכבים

יש לי תחושה לא טובה לגבי זה.
שם רשמי
סולו: סיפור מלחמת הכוכבים
שם לועזי
Solo: A Star Wars Story

"סולו" הוא לא סרט טוב.

שלא תבינו לא נכון, הוא גם לא סרט נוראי או משהו, פשוט אין שום אלמנט אחד בסרט שאני יכול להצביע עליו ולהגיד "זה נעשה ממש טוב". יש דברים נחמדים בסרט ויש סצנה אחת או שתיים טובות, אבל בסך הכל "סולו" הוא בסדר. זה עלול לעצבן אנשים מסוימים ש"הנה שוב האולפנים לוקחים דמויות מזיכיון אהוב בשביל עוד הרפתקה קולנועית פרווה שתשיג להם כסף", וזה עלול לרצות אנשים אחרים שבסך הכל מחפשים שעתיים לא מאוד מזלזלות באינטילגנציה (למרות סצנה אחת מלאת קשקושים פסאודו-טכנולוגים) להעביר בקולנוע. אבל אם דורשים קצת יותר משעתיים בקולנוע, אבל קצת פחות מ"אל תגעו לי בילדות" מגלים סרט שהוא סביר. למל"מ כזה. פרוסות לחם לבן ששכחו לשים ביניהן משהו באמצע כדי להפוך אותן לסנדוויץ'.

אולי תחושת ה"בסדר" נובעת מזהות הבמאי. מבלי להיכנס לכל הסיפור מאחורי הקלעים של הסרט, ואני יודע שזה קצת לא נעים להגיד את זה על במאי עם קריירה של כמה עשורים מאחוריו אבל האם רון הווארד היה אי פעם באמת במאי מבריק? זה לא שאין לו את היכולת להוציא סרטים טובים, אבל לא נראה לי שיש לו את היכולת לגרום לסרט בסדר להפוך לנהדר. יש לו את היכולת לא להרוס שום דבר, אבל אין בו את החספוס, היצירתיות או השובבות של במאים שיכולים להביא משהו מקורי ומיוחד למסך. וב"סולו"  זה בא לידי ביטוי בצורה קיצונית: אם אי פעם היה במאי שעבד על מצב "ריצוי אולפנים", זה הווארד ב"סולו". הייתי אומר שכמעט וקשה לשים לב שלסרט בכלל היה במאי, לולא הבחירה ההזויה להחשיך כמעט את כל הסרט ללא סיבה טובה. מה קרה, הווארד? נגמר התקציב כשהגיע הזמן לקנות תאורה? למה אתה מסרב שאני אראה בבירור מה קורה במסך? איזו מין בחירה אמנותית אקראית שלפת כאן ולמה?

אבל זה לא הבעיה העיקרית של הסרט. הבעיה העיקרית של הסרט היא הסיפור. "סולו" מתיימר לספר איך האן סולו נהיה האן סולו: מילדותו ועד לרגע הפיכתו למבריח, דרך סיפורה של משימה להשיג סופר-דלק ביחד עם קבוצת נוכלים. אבל נראה שיש לסרט רעיונות קצת משונים לגבי מה זה אומר שמישהו נהפך למשהו. מבחינת "סולו", האן סולו הוא לא דמות עם אופי, אלא דמות עם סט אירועים, יכולות וחפצים. ולכן המסע של האן להפוך לסולו לא עובר דרך טקס התבגרות או שיעורים לחיים, אלא דרך סדרת אירועים שמקנה לו את אותם דברים שאנחנו יודעים שיש להאן סולו: הבלאסטר שלו, צ'ואבקה, הסיפורים שלו והקוביות שלו. מבחינת "סולו", מסע ההתבגרות הוא יותר RPG מאשר סיפור – במקום לתאר אותו מתחבט ומתפתח כבן אדם, נראה שהסרט חושב שהתפתחות דמות אמורה להיראות כמו "האן סולו עלה רמה! הוא למד 'לטוס בחללית ממש מהר'".

אבל מבחינת האופי שלו, האן נשאר בדיוק אותה הדמות מהרגע שהוא נכנס למסך ועד השנייה האחרונה בסרט: מחוספס, מבלף, משחק אותה קשוח אבל ברגע האחרון עושה את הדברים הטיפה מלוכלכים עבור המטרות הטובות. אם היו לוקחים את הדמות מתחילת הסרט ושמים אותה בסצנה האחרונה שום דבר לא היה משתנה – וזה אולי הדבר העיקרי שמכשיל את הסרט. אם בהתחלה זרמתי עם הסרט ורציתי לראות לאן הוא הולך מסתבר שהוא.. ובכן , לא הולך. כלומר, כן, המחתרת איכשהו מצליחה להשחיל את ראשה הלא רצוי גם לכאן ויש התפתחויות עלילה ובגידות וכל מיני דברים אבל מבחינת האן לא נראה שהוא למד לקח אישיותי ששינה אותו. הוא למד כמה כללים טובים לחיים, אבל הוא לא נהיה אנוכי יותר או פחות, הרפתקני יותר או פחות או שום דבר יותר או פחות. אולי הייתי פחות מתעכב על הנקודה הזאת אם הסרט היה מפצה עם משהו אחר – איזה תחושת כיף לא מחייב, סצנות אקשן מרהיבות, רעיונות פילוסופיים מרתקים: אבל הסרט הוא בסופו של דבר לא יותר ולא פחות מהסיפור של האן סולו, והסיפור הזה לא באמת מתקדם לשום מקום. להשיג נשק חדש זה לא פיתוח דמות.

וזה שהסרט לא הולך לאנשהו, ביחד עם כך שדוחסים כאן את כל סיפור הרקע של סולו לסרט אחד (מסתבר שכל מה שאנחנו יודעים על הדמות קרה בערך בשבוע אחד), ועם זה שהמחתרת שוב צצה מקדמת את אותה תחושה שהתגנבה ב"רוג אחת": עד כה, במקום להרחיב את היקום של מלחמת הכוכבים, סרטי הספין-אוף של "מלחמת הכוכבים" מצמצמים את היקום הזה. הסרטים האלה לא מצליחים להימנע מלהתייחס לאימפריה, למורדים ולזרוק איזה הופעת אורח של דמויות מסאגת סקייווקר עד שזה מרגיש שבאמת אין שום דבר שקורה ביקום הזה שלא מתקשר, באופן כלשהו, לסקייווקר וחבריו. יקום שלם שמתמקד מסביב לעשר דמויות.

ומה בנוגע להאן עצמו? ובכן, ארנרייך שחקן טוב אבל הוא לא הריסון פורד, וכאן אתם צריכים להחליט עד כמה חשוב לכם שהאן סולו יהיה הריסון פורד. כי אם אתם מוכנים קצת להתגמש, ארנרייך הוא סולו לא רע בכלל. במבחן הקשה מאוד של "דמות משנית שנהפכת לכוכב של סרט", ארנרייך מצליח לא לאבד שום חלק מהכריזמה והדברים האהובים של הדמות המקורית. עדיין לדעתי היה עדיף אם סרט האוריג'ין שלו היה שם אותו כדמות באמצע אנסמבל, אבל סולו לא חוזר על שטיקים עד שהוא יוצא מכל החורים כמו למשל איזה פיראט אחד שלא ננקוב בשמו. אני לא חושב שיש עוררין על כך שהאן סולו יש רק אחד, אבל ארנרייך מצליח לעשות חיקוי טוב של המקור.

בנוגע לשאר הדמויות שבסרט, ובכן: הם בסדר. אמיליה קלארק סבירה כבערך-אינטרס-רומנטי של האן, וודי הרלסון עושה דמות וודי הרלסונית די טובה אבל לא מעמיקה או יוצאת דופן וצ'ובאקה הוא, ובכן, צ'ובאקה. פול בטאני מגלם את הנבל, ואפשר לראות שהוא מאוד נהנה מלגלם את הנבל, אבל הוא הכי "נבלי נבלוני בן נבליהו" שיש – הוא רשע רשע ועוד קצת רשע, והוא אפילו לא בן אדם טוב. זה לא דבר רע בפני עצמו, אבל עם מעט מדי זמן מסך ויותר מדי דמויות אחרות ביקום הזה שעונות על אותה ההגדרה בדיוק זה, ואני מרגיש שאני חוזר על עצמי כאן, בסך הכל בסדר. שתי דמויות שנראה שרוב האנשים אוהבים מאוד אבל אני קצת פחות מתלהב מהן אלו לנדו קלריסיאן והאנדרואידית שלו, L-3. האנדוריאידת שלו סובלת קצת מאותו סימפטום של שורי מ"הפנתר השחור" שבה כל שורה וכל דבר שהיא עושה נועד כדי למצוא חן בעיני הקהל ומכיוון שאין רגעים שקטים שלה, זה פשוט נהיה מתיש בשלב כלשהו. הרעיון של אנדרואידית לוחמת לזכויות האנדרואידים הוא מגניב, אבל הרגשתי שבשלב כלשהו הדמות נהפכת לפארודיה על לוחמי זכויות אחרים. לנדו.. ובכן, אין ספק שהוא מגניב אבל זה מרגיש כאילו שם עצרו באפיון הדמות שלו, וקשה להיות מגניב מאוד אם אתה לא מגובה בקצת יותר מזה. לדונלד גלובר יש כאן סטייל בשפע, אבל קשה לראות את הדמות שמאחורי כל זה. ישנה בסרט גם הופעת אורח שעלולה לגרום לאנשים שלא עוקבים באדיקות אחרי כל דבר של מלחמת הכוכבים להגיד "רגע! הוא לא…?" והתשובה היא "לא, הוא לא – אבל זה קרה בין הסרטים". זה לא מצדיק את זה שיגררו אותו לכאן להופעת אורח, אבל טכנית זה לא חור עלילה בגודל הבור של הסארלק.

כפי שהיה אפשר לחזות מראש – קצת חבל שעשו את "סולו". הרבה אנשים מוכשרים עבדו על הסרט, הרבה דמויות שאנשים מושקעים רגשית נמצאות בו, הרבה כסף הושקע בו ולמרות כל המשאבים הללו, קשה למצוא הצדקה חד משמעית בשביל כל זה. בשביל שעתיים סבירות בקולנוע היה אפשר לנסות להרים כבר משהו מקורי, ויש דמויות שכיף יותר כמה שיודעים עליהן פחות (למען האמת, הכלל הזה תקף לרוב הדמויות). אף אחד לא היה צריך את הסרט הזה, ואני לא מאמין שהוא יקנה נקודות בונוס לאף אחד שעבד עליו והשתתף בו (אולי חוץ מדולנד גלובר). הוא לא קטסטרופה, אבל "לא קטסטרופה" הוא רף די נמוך לבקש מהבידור שלך. ההרגשה היא כרגע שאין לדיסני מושג אמיתי מה הם ממש רוצים לעשות עם הסרטים האלה, ושנכון לעכשיו הם בעיקר מוציאים סרט של מלחמת הכוכבים כל שנה כי אפשר. ו"כי אפשר" זאת פשוט לא סיבה כזאת טובה.