במקור: Someone Like You
במאי: טוני גולדווין
תסריט: אליזבת צ'נדלר
מבוסס על ספרה של לורה זיגמן
שחקנים: אשלי ג'אד, יו ג'קמן,
גרג קינר, מריסה טומיי, אלן
ברקין
חברים, אני בטח לא מחדשת לכם כלום, אבל זה חייב להיאמר: שוק הסרטים על הפנים.
ובכל זאת, בערב קייצי אחד, כשהבריזה עשתה לי קוצים בישבן, חשבתי לעצמי שחייב להיות איזשהו סרט ששווה ללכת אליו בימים לחים אלו.
אבל לא, לא. זה בכלל לא היה ככה. אני לא אשמה במחדל הנוראי הזה שנקרא 'מישהו כמוך'. וזה היה בכלל אחד השותפים שלי, שאמר שיש לו רכב וכדאי לנצל את זה, כי מה, בטח יש בקולנוע משהו ששווה לראות.
אז אספנו כמה טריילרים, ואני טענתי שאשלי ג'אד מקפצת בתחתונים חייב להיות יותר טוב מגולדי הון בתחתונים (ברררר!).
והבנים הסכימו.
אני לרגע לא מתחרטת על אשלי ג'אד מקפצת בתחתונים. זה רק כל מה שבא לפני – וגם כל מה שהיה על המסך אחריה – שמיותר.
המחדל התברר כראשי פרקים (בכתב ססגוני ומסולסל) מתוך יומן, שניהלה ג'יין (ג'אד), ובו היא מפרטת את חוויותיה מרומן לא מוצלח, ומשווה אותו לחיי המין של הפרות. משהו כזה.
אותה ג'יין היא תחקירנית עבור דיאן רוברטס, מנחת טוק-שואו מזדקנת תואמת-ברברה-וולטרס, שמתאפיינת בפיאה מדובללת נוסח ברברה סטרייסנד (לא יכול להיות שזה אמיתי. פשוט לא!) ובדלדול שגם ריצ'רד פיש לא היה נוגע בו.
עוד עובדים בטוק-שואו הנ"ל אדי (יו ג'קמן) חובב הסטוצים – ולדעתי הולך לו עם בנות רק בגלל שפעם הוא היה וולברין – וריי (גרג קיניר המלבב, בהופעה מלבבת פחות) השרמנטי, שאחראי, בעצם, למחדל הנוראי (להלן: הסרט): אם ג'יין לא היתה נדלקת עליו משום מה, לא היה קייס. ואם לא היה קייס, לא היינו צריכים לסבול במשך כחצי סרט את משחקי החיזור המתקתקים-עד-להקיא שלהם.
מה יש לסרטים היום, תסבירו לי. פעם סרט היה סרט, אהבה היתה אהבה, מתח מיני שנבנה היה מתח. היום כל סרט שני נהיה פתאום נשיונל ג'אוגרפיק: הלכתם ל'מעבר לגבול הסכנה' – קיבלתם נופי פרא ונמרי שלג; רציתם לצחוק ב'אחי, איפה האוטו?' – קיבלתם כבונוס את "ערוץ החיות" או המדע. או משהו; צפיתם ב'אחרי הגשם' – קיבלתם סרט של משרד התיירות היפני.
ולמה אני טורחת להעלות את הנקודה הזו? כי ג'יין הנאווה מתחילה פתאום להרצות לנו על הרגלי הרבייה של הפרות: גברים הם כמו פרות. הם מחפשים תמיד את הפרה החדשה בעדר, ואחרי שהם דפקו אותה פעם אחת, הם לא ייגעו בה שוב.
למה זה קורה? כי ריי זרק את ג'יין – שניה לפני שעברו לגור ביחד – והשאיר אותה (שבורת לב, כצפוי) לדסקס את זה עם ליזי, החברה הכי טובה שלה.
וכאילו כדי לחדד את עניין הפרות, ג'אד מאביסה את עצמה כל הסרט, וטוחנת כמו פרה מכל הבא לפה. אלי מק'ביל אנורקטית לידה.
לפחות על ענייני המשקל היא לא דיסקסה עם החברה שלה. אחרת באמת הייתי תולה את עצמי.
ג'יין, מכורח הנסיבות, עוברת לגור עם אדי, ובמקביל מתחילה לכתוב בעיתון גברים – תחת זהות פיקטיבית – טור שבועי המפרט, מנמק ומבאר מדוע גברים הם פרות. מה שאומר ששוב אנחנו נאלצים לזון עינינו בחוואי מסוקס המספר על פרותיו, או לחלופין להאזין לג'יין מדקלמת מהספר, תוך שהיא מקלדנת את המידע ללאפ-טופ.
ופה, חברים וחברות יקרים, היה הפוטנציאל היחיד למתח: האם יהיה הומאז' ל'סקס והעיר', והמצלמה תתמקד באותיות הנכתבות על מסך הלאפ-טופ, במה שמוכר לצופים כ"סצינת סימן השאלה" ההכרחית?
אבל לא, הסרט בוחר לנתח את חיבוטי הנפש העזים אך משמימים של ג'יין: "אז הוא אמר לי… ואני אמרתי לו… והוא עשה ככה… ואני עשיתי…".
אוי, כמה נמאס.
אוי, איזה שעמום.
אוי, איזה עונש!
מחוסר עניין בסרט (להלן: המחדל), התמקדתי לכמה רגעים ביו ג'קמן. לאיש יש חתיכת פרופיל: בלורית, אף מרשים, ושפתיים משורבבות. הרגע המצחיק היחידי בסרט נרשם כאשר הוא התנשק, והאף שלו ערך קרב סיוף אימתני עם פניה של הבחורה חסרת המזל.
ואז, אוווה אז, במקום הכי לא צפוי, כשכבר לא נשאר עוד מה לנתח ועל מה לדסקס, ג'יין מוצאת את אהבת חייה האמיתית. ומכיוון שכך, אין לה יותר צורך בתיאוריות מופרכות.
מה שמביא אותנו למסקנה העגומה, שבנות הולכות אחרי הלב וממציאות תיאוריות שיאששו את מה שהן חושבות.
וזה רע.
כי אם לפני זה רציתי לצאת באמצע ההקרנה בגלל עודף מלל בנוסח "הגברים הם כמו…", שנראה כאילו נכתב על ידי פמיניסטית מתוסכלת מגובה במחקרים פסאודו-מדעיים, הרי שעתה הסרט הדרדר לכדי "אמרתי לך" ו"נה, נה, נה" מציקים, בהם מתברר מעל לכל ספק שג'יין היא נקבה מטומטמת שהיתה צריכה להקשיב לגבר שלה כבר בהתחלה.
אז נכון שנראה כאילו אני משתלחת בסרט בפראות, וזה לא שאין לי שומדבר טוב להגיד עליו. דווקא כן, בערך: יו ג'קמן ואשלי ג'אד משחקים להפליא. אבל זה הכל. באמת. ובחייכם – מי הולך לסרט רק בשביל לראות משחק מעולה. מה עם קצת עניין?
- האתר הרשמי
- האתר הישראלי
- הספר – ב'אמאזון'
- אשלי ג'אד – אתר מעריצים
- יו ג'קמן – ציורים, והרבה
- סקס והעיר הגדולה
- המתמטיקה של הפוליגמיה
- פרות על תקן פינגווינים
- פרת החודש
- פרה פרה
- איך לזהות פרה משוגעת
רגע רגע
אני נאלץ למחות. ראיתי את הסרט עם זוגתי (מה לעשות, היא לא רצתה לראות המומיה 2. לכו תבינו) ואני מודה בפה מלא – נהניתי. ראשית כל, המנחה היא אלן בארקין, ואני לא מוכן שיגידו עליה דברים רעים, אפילו אם הזמן עשה את שלו.
שנית, החברה שלה היא מריסה טומיי, אותו עיקרון, רק בלי הקטע של הזמן.
שלישית – זה Chick Flick קלאסי, ועשוי טוב. בהיותי הזכר היחיד באולם, לא יכולתי שלא לשים לב שרובן ככולן של הנשים בקהל מחו דמעה, ובינינו – זה המבחן האמיתי.
רגע רגע
אלן ברקין לא עשתה לי שומדבר רע. היא אפילו היתה נחמדה.
אבל אשלי ג'אד ומריסה טומיי היו בלתי נסבלות עם כל הדיבורים הבלתי נלאים שלהן והניתוחים האינסופיים.
מה ששבר אותי לגמרי היתה שיחה לילית מול המקרר בין ג'יין (אשלי ג'אד, כאמור) לאדי. אדי מספר לה שהוא נפרד מאיזו בחורה כי היא אכלה גלידה ישר מהמיכל. ג'יין ישר חייבת לנתח את זה: "הדלת של המקרר היתה פתוחה או סגורה? היית מרגיש אחרת אם היא היתה סגורה?" וכו'.
עונש. פשוט עונש.
וזה לא שאני חריגה מידי. יש לי אפילו כמה חברות שאני מוכנה לעשות איתן "שיחת בנות". אבל זה? הסרט הזה הוא כבר מוגזם!
אני לא מאמין שאתה אומר את זה!
לא יתכן שבימנו עדיין חושבים כך, לא יתכן…
אם הבנתי נכון, אתה טוען שיש נשים שכותבות טוב, ולעומתן יש נשים שכותבות רע.
מצטער, אני חולק על הדיעה המיושנת והשוביניסטית הזאת.
אני לא מאמין שאתה אומר את זה!
אשמח אם תפרט קצת, יותר. התנגדות פי סי, היא די סתמית בעיניי. אינדולג' מי.
וחוץ מזה כמובן שיש נשים שכותבות טוב, אבל הן לא רבות, או שהכתיבה שלהן נשית, ולאו דווקא אנושית. אם אין להן מה להגיד מעבר לזה שהן נשים, שיודעות לכתוב, אז יש כאן בעיה.
קראת פעם ספר טוב של גבר, שמתעסק בגבריות שלו, או שהוא ישבור את הראש כתוב עלילה טובה, ודרמות. אף גבר לא יעיז לכתוב תסריט שאומר, נשים הן ככה לא רגישות, כה דופקות וזורקות, למרות שיש נשים כאלה. למה? כי זה לא ממש מעניין? אבל בגלל שזה שמור לנישה הנשית, זה הופך אותה מיד לנישה מעט נחותה.
אם תכתוב תגובה מעט יותר שכלתנית, מאשר התלהמות סתמית אז אשמח.
תתווסף לאתר לאלתר
בנוסף לתגית "ספוילר" אפשרות להוסיף תגית "ציניות".
למה אתה מחכה?
השלטון עדיין בידי איש הברזל, או שאתה סתם מתעצל?
(:
שובניזם שלום
באותה המידה אתה יכול להגיד שיש שלושה ז'אנרים של כתיבה גברית – כתיבה גברית נטו, כמו טום קלאנסי וכל הז'אנר שמתעקש לדחוס אלף דפים בתיאורי נשק ורצוי עם איזו אות יוונית בכותרת,
כתיבה של העידן החדש – גברים שמנסים להוכיח עד כמה הם רגישים וכותבים על כמה שהם מתגעגעים לאמא ואילו צלקות עמוקות השאירה בהם האהובה שעברה,
וכתיבה טובה, שאי אפשר לדעת מי כתב אותה, גבר או אישה.
הנקודה היא, שיש אנשים שכותבים יפה ואנשים שלא, ואני לא רואה כל סיבה לשייך את זה לג'נדר. אתה אמרת את זה בעצמך. אז למה לבדוק את מינו של כותב תסריט כלשהוא?
שובניזם שלום
לא צריך לבדוק את מינו של היוצר. לא קבעתי פה איזה נוסחה, אבל הצבעתי על תופעה, שאין כאן אף אחד שיכול לסתור אותה.
לרוב, אפשר לדעת אם אישה כתבה יצירה מסויימת, בניגוד לגברים. וזה לא אומר שאם אישה כתבה משהו טוב, אז מיד נחשוב שגבר כתב את זה. כי יש כתיבה נשית טובה. השאלה היא האם היא מיד מצטמצת לנושאים כמו אני והוגינה שלי, אני ואימא שלי, אני ובעלי, אני ובתי, אני והבוס שלי, כמה קשה להיות אישה וכולי.
מתי שכל מה שצריך הוא לספר סיפור טוב, כמו שעשתה רולינגס בהרי פוטר (למרות שהסופים שלה מחורבנים)
ברור. לא ניתן לסתור טאוטולוגיות.
מה יש לך נגד טום קלנסי
ואותיות יווניות בכותרת? ובכלל, ממתי שם קלנסי אותיות יווניות בכותרות ספריו (אלא אם כן "אוקטובר" התווספה לאלפבית היווני בזמן שישנתי)? ותיאורי נשק – מה רע בזה?
לא אכפת לי פמיניזם, כל עוד אתן נשארות במטבח או באיזה מקום אחר בלי להפריע. אבל ספרות קלאסית? עד כאן. החוצה!
פמינזם ביי ביי
בתור אישה (אישה?! אני לא מוכנה לשמוע אפילו על נערה, ילדה, זהו- ילדה) שעברה לפני מעט יותר מחצי שנה את גיל 13 הרשה לי להגיד לך-
בולשיט.
למרות שאני מסכימה שהתסריטאים הם יוצרי הסרט האמיתיים, אני לא הולכת לבדוק אם הם בנים או בנות, מצדי שיהיו דו מיניים.
בתור אחת שכותבת, אני מעדיפה לחשוב שלאף אחד לא יהיה אכפת אם אני בן, בת, או איז הרוח רפאים משועממת, העיקר ש*הספר* עצמו יהיה טוב, ולא כותב.
בסך הכל- למי אכפת מי כתב את הספר? אם אתה אוהב סגנון כתיבה של מישהו מסוים, אתה קורא את שאר הספרים שלו, ולא תוהה אם הוא כתב ככה בגלל שהוא בן או בת.
ודרך אגב- אני שונאת פמינסטיות, איכסה פיכסה, שילכו למטבח, הנשים.
פמינזם ביי ביי
כל הכבוד ליטל אקסוומנית, כי זאת הגישה הנכונה. ואני מאמין שאם נשים היו יותר שפויות כמוך, אז הן היו כותבות יותר מעניין.
פמינזם ביי ביי
אוף, כל הגברים זה פיכסה. בעצם, מצד שני, גם כל הנשים. (טוב, לא כולם. אני מוכנה להתפשר על זה: 10 אחוז נורמאלים על תנאי). זה כמובן, כולל גם אותי.
אבל פמיניזם זה מגעיל בערך כמו השוביניזם.
שוביניזם: אנחנו הכי טובים, נשים למטבח, נשים מטומטמות.
פמיניזים: אנחנו יותר טובות, שהגברים ילכו למטבח, כל הגברים מפגרים.
נו באמת…
מצד שני, יש גם כל מני מקומות באמצע… ברגע שתורה מסוימת מתבססת על אבולוציה, היא לדעתי מקבלת יותר לגיטימציה, גם אם היא טועה. היא לפחות מתבססת על משהו (לדוגמא: "עקב זה שהאשה נשארה בבית, ונאלצה לבשל, לנקות, לטפל בילדים וכו' בו זמנית, בעוד הבעל הלך לו לצוד, דבר שמנצל רק איזור ספציפי במוח בכל רגע נתון, לאישה יש יכולת טובה יותר להתרכז במספר גדול של נושאים יחד", או "האשה מאבדת את הפוריות שלה מוקדם מהגבר, כי הנשים הנשים המבוגרות היו נשארות בבית עם הנכדים ושומרות עליהם, בעוד האשא יצאה ללקט פירות ולעזור בציד המוני, ככה שהאשה לא התפתחה עם פחות דגש על ההתפתחות המוחית מאשר הגבר."). שוב, לא בטוח נכון, אבל לפחות לא זריקת סתם הצהרות לחלל האוויר.
יום לא-הולדת שמח,
גל
פמינזם ביי ביי
אני לא אוהבת פמינזים רק מסיבה אחת.
העובדה שצריך להמציא דבר כזה אומרת שיש בו צורך.
העובדה שאני מרגישה צורך לגונן על עצמי בפני אחרים בגלל משהו שהוא לא בשליטתי מרגיז אותי.
וזה לא אומר שכל הדברים שאני שומעת סביבי לא משפיעים עלי…
באחד הפורמים קראתי משהו שמישהו אמר …
זה הלך בערך ככה " דבר כזה לא קרה מאז שנתנו לנשים זכות הצבעה"
כמה חודשים לפני זה לא הייתי שמה לב ל"נתנו" הזה… באותו רגע חשבתי "נתנו??? נתנו??? אנחנו לקחנו, נתנו??."
ואז הגיע הקטע של הקללות… למזלו של הכותב לא הגבתי להודעה בכלל :)
פמינזם ביי ביי
למרות הטענות המעולות שנתת, אני כעיקרון לא שונאת פמינזם, הרעיון מאחורי המושג דווקא נשמע טוב- שיוויון בין המינים.
לעומת זאת, פמינסטיות אני מתעבת. בעיקר כאלה שמעוותות את כל האידיאולוגיה של הפמינזם, ואחר כך אצות ומספרות על זה בטלווזיה.
בדרך כלל מדובר בחבורה של בנות ממורמרות שחושבות שגברים לא מתחילים איתן בגלל שהם מפחדים מנשים חזקות, ולא בגלל שהן פלצניות מכוערות.
את הדעה הזאת גיבשתי אחרי קריאה של כתבה אחת יותר מדי על פמינסטיות מודרניות (היום פמינסטיות לא רצות ושורפות חזיות, להפך- הן גאות בנשיותם ומבליטות אותה, אבל גאות לומר שהן נשים חזקות בין מריטת שערות אחת לשניה), וצפייה בתוכנית מבט נשי התוכנית הכי **קללה** בטלווזיה.
כעיקרון, הפמנסטיות האלה חושבות שהן הרבה יותר טובות מגברים, ולא שמות לב שזה סותר את האידאולוגיה שלהן, שטוענת ל*שיוויון* בין המינים.
הן גם חושבות שכל הגברים הם רכיכות אומללות ומטומטמות, מה שאגב נכון, אבל בגלל שגם נשים כאלה, אז כמו שגל אמרה- זה לא משנה.
גברים חזקים מנשים, נשים חזקות מגברים (זאת עובדה מדעית, לא להתווכח), ובכלל- שני המינים שונים לחלוטין אחד מהשני, אז למה להשוות לטרוח להשוות?
בן אדם גם, לדעתי, צריך להישפט על פי מי שהוא, ולא על פי המין שלו (למרות שזה מרכיב חשוב במי שהוא).
בקיצור, קריאתי לכל הפמנסטיות- רדו מזה, העיקר שתהיו מאושרות, גם אם זה כולל להישאר במטב ולהכין ארוחת ערב לגבר המתוק שלכן, כשהוא חוזר הביתה.
גל, יקירתי, את טועה.
פמיניזם אינו "אנחנו יותר טובות". פמיניזם הוא "אנחנו רוצות שוויון". שוביניזם, לעומת זאת, אינו "גברים יותר טובים", כי אם "אנחנו יותר טובים" (כשזה לא משנה לאיזו קבוצה את משתייכת – גברים, נשים, אשכנזים או בעלי גרביים אדומות – שוביניזם פירושו התפיסה כי הקבוצה שאת משתייכת אליה עליונה על אחרות).
ואולי עדיף להמשיך את הדיון הזה בפורום פמיניזם ומעמד האשה ב- IOL (גם שם אני נוהגת להפריע לכל הנוכחים, כן), שם תוכלי לקבל הסבר קצת יותר מפורט ומעודכן.
אולי כדאי שתחכי
יומיים, לראות שרד פיש לא מוחק לנו את כל הת'רד. וכדי למנוע ממנו לעשות על זה, הבה נדבר על הסרט:
טוב, אז לא ראיתי אותו, אבל יש לי כמה שאלות:
1. למה לעזאזל כל הזמן כתוב בביקורת שגברים הם כמו פרות? אם הם גברים אז הם לא צריכים להיות דומים לפרים?
2. מי זאת אשלי ג'אד? למה היא מקפצת בתחתונים לעזאזל? [מי שרוצה לענות לי בספוילר מוזמן. לא מתכוון לראות את הסרט אי-פעם]
3. האם הספר שווה משהו?
4. האם ניתן לסכם את הביקורת בלטעון שאת מה שעושים בעשר דקות ב'סקס והעיר הגדולה' מורחים כאן לסרט שלם ועוד בלי סמנתה?
נונין
חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי
1. צודק בהחלט. הסרט כל הזמן מדבר על זה שגברים מתנהגים באופן כללי כמו חיות, ואם לפרט – אז כמו פרות. ואז, כשצריך לתת דוגמאות, אשלי ג'אד משווה את התנהגות הגבר לפר. ואח"כ היא ממשיכה להסביר למה זו התנהגות של פרות.
ואני, עם הסרט – לא מתוכחת.
2. אשלי ג'אד היא שחקנית דקיקה במיוחד, שאוכלת כמו פרה (הא! ורואים איך שהכל הצטבר לה בישבן). למה היא מקפצת? כי היא לא הצליחה לישון, ואחרי שהיא אכלה, היא היתה חייבת להדגים איך עושות מעודדות. בחיי שאני רצינית.
3. לא יודעת, לא קראתי. אם גם הוא מלא בהסברים פסאודו-מדעיים ותיאורים מייגעים, אז מן הסתם לא.
4. לא. בהתחלה חשבתי שאפשר להשוות את הסרט הזה ל'סקס והעיר', אבל יש פה רק שתי בנות (ואני גם לא יכולה לשייך אותן לאף אחת מן הדמויות ב'סקס והעיר'. אולי שתי קארי), השיחות שלהם על גברים לא מתוחכמות מי-יודע-מה ("הוא נהדר!", או לחלופין: "יצאתי איתו ולא הלך"), ואין להם תסביכים מפגרים כמו ב'סקס והעיר' (וב"מפגרים" כוונתי: ללכת לשכב עם האקס מתחת לאפו של החבר. ב'מישהו כמוך' הן מקסימום מדברות על האקס, ואיך שאין להן עכשיו חבר).
רגע רגע 2
סתם שאלה – בן כמה אתה?
(לא מדובר בחקרנות, אני רוצה להוכיח משהו לעצמי)
רגע רגע 2
28, למה?
חוץ מזה רציתי להגיד משהו עקרוני. ראיתי את הסרט ב"רב-חן 4", בתל-אביב. אני לא רוצה להשוויץ, אבל בבית יש לי רמקולים יותר מרשימים. לא הגיע הזמן שבתי-הקולנוע יבינו שהיתרון שלהם הוא בגודל ויבטלו את האולמות הקטנטנים האלה?
לא.
אתה רוצה לראות סרט. אתה קורא בעתון באיזה קולנוע הוא מוקרן, אבל אתה לא יכול לדעת באיזה אולם. כשאתה מגיע לקולנוע אתה מגלה שהסרט שאתה רוצה לראות מוקרן באולם בגודל של סובארו, עם רמקולים של טרנזיסטור. אבל מה, הגעת כבר עד שם, אז לא תראה את הסרט? וככה כולם מרוויחים ("כולם", במקרה הזה, הם בעלי הקולנוע. אתה לא נחשב).
סרט מזעזע
לי זה היה ברור שהם יגמרו יחד כבר מהפוסטר,אבל בכל זאת אני מתכוונת לראות את הסרט.
שוכנעתי לראות אותו כבר מתחילת הביקורת.לא מההבטחה לאשלי ג'אד בתחתונים,אבל כן מהתמונה של יו ג'קמן בלי חולצה.
מה לעשות,כל אחד והשיקולים שלו.
יו ג'קמן בלי חולצה?
מה זה לעומת ג'ונתן רייס מאיירס בערום חזיתי מלא? (ב-The Governess, כמדומני).
בחיי, איך שאנשים מוכנים ללכת לסרטים בשביל כלום היום.
יו ג'קמן בלי חולצה?
ג'ונתן מאיירס?איכס,מגעיל.
וחוץ מזה,הכבוד (המפוקפק?) לתואר "חלוץ העירום הגברי בקולנוע" שייך בלי כל ספק ליואן מקגרגור.
ג'וני מגעיל?
בואנה, בואנה, עד לכאן!
*אמרה והלכה לזעום בצד*
תחסכי מעצמך.
יו ג'קמן בלי חולצה זה דקה וחצי מהסרט, וחלק ממנה עוד הולך בשביל אשלי ג'אד מקפצת בתחתונים.
עם כל הכבוד ליו ג'קמן, לא נראה לי שמישהו צריך לסבול את המחדל הזה רק בשבילו.
תחסכי מעצמך.
אבל בשביל אשלי ג'אד בתחתונים מספיק להוריד את הטריילר (אז גם אפשר לעשות pause ולהשאיר את הפריים כמה שרוצים).
אבל אולי שמתם לב
שבפעם הזאת התרגום דווקא כ-ן נכון ?
הקרדיט שלי הולך לפחות על זה…
אין עוד מישהו כמוהו...
העולם הגזים.
כן, כן, ואני לא מגזימה.
העולם הגזים, או יותר נכון, האנשים שהמציאו את שם הסרט 'מישהו כמוך' על יו ג'קמן.
לא… פשוט לא.
אין עוד בנאדם כזה יו ג'קמן.
אי אפשר להגיד 'מישהו כמוך' על יו ג'קמן – מכוון שאין אף אחד כמוהו.
הבחור מושלם.
ושוב אני אומרת: אני לא מגזימה.
יו ג'קמן הוא בחור לעניין, בחור מקסים. כן, אני יודעת, ב"אקס מן" הוא היה נראה כמו חיה נוראית ורעבה, אבל במישהו כמוך הוא יפיוף לא מהעולם שלנו.
תגיבו חופשי.
יו ג'קמן יפיוף?
השתגעת?
הבנאדם לא עונה על שלושת העקרונות הבסיסיים לשפיטת גבר: עיניים, שפתיים, מתניים.
יש לו פרצוף שנראה כמו קריקטורה, חזה רופס, מתניים סתמיות ולא מגרות – אפילו לא דורשות חיבוק, על השפתיים שלו אני לא ארחיב את הדיבור כי חבל על הזמן.
הוא לא מישהו שאני אלך ברחוב ופתאום יחטוף עליו קראש, ואתחיל לדמיין מה הייתי עושה איתו וכמה. פשוט לא.
זה בסדר. דברנו על זה.
אם תמשיכי כך אף אחד לא ירצה להתחתן אתך.
נו ו...?
אין עוד מישהו כמוהו...
המממ…נכון.אין כמו גבר אוסטרלי,עם מבטא (מבטא זה חשוב!),ועוד כזה שכן יודע לחייך (ע"ע ראסל קרואו).
אבל מה רע בחיה רעבה?ובקצת זקן? ב-X מן (המצוירת) הדמות החביבה עלי היתה חיה…
ולונג ג'ון…רופס? אם לא קראש על יו ג'קמן,אז על מי כן?
אני באמת מתעניינת,לצורך סקרי דעת קהל (:
אין עוד מישהו כמוהו...
מצאתי ציטוט נחמד של יו ג'קמן מיודענו:
מהכתבה הנ"ל
http://www.fashionwiredaily.com/Fwd/showonearticle.asp?AID=8600
הסרט הבא שלו הוא עם מג ריאן,הוא נקרא
ומתואר בכתבה כ"סרט מסע בזמן תקופתי".
ציון 4 מתוך 10
לדעתי הסרט נחמד, אבל לא טוב.
המשחק טוב, בכלל לא גרוע-
ובאמת, אין כמו יו ג'קמן או אשלי ג'אד החמודים.
הייתי נותנת ציון 4 בגלל הרבה מצבים טיפשיים ואנשים, מה המילה, אולי מטורללים או אידיוטים שהופיעו מידי פעם.
הקטע על הפרה קיבל כבר נקודה 1 בגלל החשיבה האידיוטית והקטע של : "איך הבמאים בכלל חשבו על זה?!".
עוד שתי נקודות נוספו בעקבות משחקם של יו ג'קמן ואשלי ג'אד, ועוד נקודה על הקטע בו אשלי עם תחתונים ויו בלי חולצה.
פנטסטי.
ציון 4 מתוך 10
אני אוהבת את שיטת הדירוג שלך.
אבל אם הקטע עם הפרה אדיוטי,למה הוא קיבל נקודה?
קחי בחשבון את זה שלא ראיתי את הסרט (עדיין לא…)
אני לא יודע
אני לא יודע.
יש משהו מציק בסרט.
אין כוסית בסרט. וסרט בנות ללא כוסית משול לעץ ללא פירות. עץ סרק.
אני לא יודע
סרט בנות הוא – מהגדרתו – סרט שקהל היעד שלו הוא בנות, ולכן הוא דורש כוסונים ולא כוסיות, וזה (לפחות לפי מה שאמרו על יו ג'קמן) דווקא יש.
אני לא יודע
הסיבה היחידה שזכר מגיע לסרט בנות היא אותה כוסית תורנית.
ואם היא לא בנמצא אז יש לנו בעיה. אי אפשר ללכת עם החברה או הידידה.
ללכת לסרט בשביל כוסיות?
למה לעזאזל לבזבז על זה שלושים שקל, אתה יכול פשוט לראות סרט כחול ממוצע, זה גם הרבה יותר מספק.
אסף יקירי:
1. אני מסכים לחלוטין עם האקסמנית. ואם אתה הולך בשביל כוסיות, למה אתה הולך עם ידידות / חברות?
2. אתה יודע שמצבך באמת קשה כשאקסמנית לעתיד נותנת לך עצות בקשר לסרטים כחולים.