ספייס קאובויס

במקור: Space Cowboys
במאי: קלינט איסטווד
תסריט: קן קאופמן, הווארד
קלאוזנר
שחקנים: קלינט איסטווד,
טומי לי ג'ונס

אני בטוח שכל יוצרי הסרט "ספייס קאובויז" היו מאוד שמחים לקרוא לשם שינוי ביקורת אחת על הסרט – חיובית או שלילית – שבה לא תוזכר המילה "ארמגדון", או שלפחות לא תכנה את הסרט "ארמגדון: הגרסה גריאטרית", או משהו בדומה לזה. מצטער, אבל לא זאת הביקורת. אם אתם רוצים ביקורות מקוריות, תעשו סרטים מקוריים.

הרעיון של "ספייס קאובויז" (ובעברית, "בוקרי חלל", אבל באמת טוב שזה נחסך מאתנו) הוא פשוט: לוקחים עלילה סטנדרטית של סרט ידוע ("ארמגדון", כאמור) ומחליפים את כל השחקנים הראשיים בשחקנים זקנים, עם כל הבדיחות המשתמעות מכך. מישהו זוכר את "באגסי מאלון" – סרט משנות השבעים, עם ג'ודי פוסטר בת 14, שהוא סרט מאפיה לכל דבר, בהשתתפות ילדים בלבד? משהו כזה.

(רעיונות לסרטים נוספים בסגנון: רימייק של "האזרח קיין", רק שכולם כושים; הגרסה ההומוסקסואלית ל"קזבלנקה"; "חמים וטעים" בהשתתפות שחקנים שמנים בלבד; "פארק היורה" רק עם חלזונות במקום דינוזאורים; "שלגיה ושבעת שחקני ה-NBA"; עיבוד של "מלחמת הכוכבים" לאידיש)

לצורך מימוש הרעיון הובאו כמה מהזקנים הפופולריים ביותר בהוליווד: קלינט איסטווד (70) שגם ביים, ג'יימס גארנר (72), ודונלד סאתרלנד (66). שון קונרי (70) כנראה לא הסכים להשתתף, ועקב מחסור בשחקנים אחרים זקנים ממש הביאו את טומי לי ג'ונס (54. תינוק) למה צעיר נמרץ כמוהו הסכים להשתתף בסרט שמבוסס ברובו על בדיחות מבוססות-גיל, בעוד האריסון פורד, שהוא מבוגר ממנו בארבע שנים תמימות, ממשיך לשחק כוכבי אקשן ואת בעלה של מישל פייפר?

בסיפור עצמו לא נעשו שינויים מרחיקי לכת. כמובן, היה צורך לשנות כמה פרטים, כי יש גבול לכמה שני סרטים יכולים להיות דומים זה לזה, וגם כי "ארמגדון" הוא סרט גרוע. לכן המטאור המאיים הוחלף בלוויין רוסי עתיק שמאיים להתרסק, וזה, פחות או יותר, הכל. לוויין שמתרסק לא יגרום לקץ החיים בכדור הארץ, ולכן קיים סיכוי – תאורטי, לפחות – שהסרט יסתיים בכשלון המשימה, וזה, תסלחו לי, שיפור משמעותי.

קלינט איסטווד מחליף את ברוס וויליס בתפקיד ראש הצוות הבלתי שגרתי שיישלח לחלל וצריך לעבור אימונים מפרכים במשך שבועות בודדים, מה שמהווה הזדמנות טובה לשפע מצבים קומיים. בדיוק כמו ב"ארמגדון", האימונים מתרחשים במרכז נאס"א בפלורידה, שמתפקד בשנים האחרונות בעיקר כאולפן סרטים לצד דיסניוורלד ואולפני יוניברסל השוכנים בסמוך. בדיוק כמו ב"ארמגדון", זהו החלק המוצלח יותר של הסרט. הם נחמדים, הזקנים האלה, ויש להם כמה בדיחות ממש מוצלחות.

אחר כך הם ממריאים לחלל, והכל עובד כמו שצריך, עד שמשהו מתפקשש, מצב חרום, יאדה יאדה יאדה, מה נעשה, האם נצליח לחזור אי פעם אל אמא אדמה וגו'. כאן "ספייס קאובויז" קורע את "ארמגדון", כיוון שהוא לא מנסה לנצל כל רגע אפשרי לעוד הנצלות ממוות בטוח, ובשום קטע בסרט לא נתקלים קשישינו בצורך לנטרל פצצה על ידי גזימת חוט (האדום או הכחול), ולכן הסרט מצליח לשמור על אמינות יחסית. למרות זאת, עיקר העלילה מתרחש בעשר דקות שבהן לא ממש הצלחתי להבין מה השתבש ולמה, ואיך מתכוון סבא קאובוי לפתור את זה. אבל לא הפרעתי לאיסטווד וחבריו עם שאלות. הם היו עסוקים. זה היה חשוב.

אז כוכבים יש, והרבה, בדיחות יש בשפע, ואקשן יש באופן מייצג. קיבלנו סרט הוליוודי נוסחתי לחלוטין, אבל יעיל. לא מפתיע, אבל חביב. לא מחדש, אבל מצחיק. לא מרטיט לבבות, אבל עשוי לגרום לחיוך במקומות הנכונים. אם תיקחו את סבא לסרט אחד בלבד השנה, זה הסרט.