במקור: Spider-Man
במאי: סאם ריימי
תסריט: דייויד קופ
שחקנים: טובי מגווייר,
קירסטן דאנסט, ווילם
דפו, ג'יימס פרנקו
115 מליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו בארה"ב, ושבירת יותר שיאים מאשר שער הדולר בחודשים האחרונים. האם ספיידרמן אכן מצדיק זאת?
הצלחתו וכשלונו של 'ספיידרמן' נובעים מהיותו עיבוד לסדרת קומיקס. ספיידרמן הוא אחד מאייקוני הקומיקס המפורסמים ביותר בעולם, שני רק לסופרמן ולבאטמן. ההבדל המשמעותי ביותר ביניהם: ספיידרמן הוא היחיד מבין השלושה שלא לובש את תחתוניו מעל המכנסיים. טוב, בסדר, יש הבדל קטן נוסף: בעוד סופרמן מייצג את הגיבור המושלם, המהווה את המצפן המוסרי של אמריקה, ובאטמן הוא מיליונר שיציבותו הנפשית מוטלת בספק, הרי שפיטר פארקר, ההופך לאיש העכביש המדהים, הוא לא יותר מאשר החנון המצוי – בן דמותו של קורא הקומיקס הממוצע – אשר לפתע זכה בכוחות מופלאים. יתרונו הגדול של ספיידרמן, מעבר ליכולתו להידבק לקירות כמובן, הוא בהזדהות שהוא יוצר עם הקורא. למרות הכוחות המופלאים שקיבל, פיטר פארקר הוא עדיין חנון, שאינו מסתדר עם הבנות, ונאלץ להעמיד פני חלשלוש ופחדן כדי לא לחשוף את זהותו הסודית. יתר על כן, ספיידרמן הוא דמות אשר נידונה ללמוד בכל פעם מחדש כי "לכוח גדול נלווית אחריות גדולה" (מוטו שנטחן בסרט כל כך הרבה פעמים, עד שהצופה התמים מתחיל לחשוב כי "לסרט גדול נלווה מסר אמריקקי מתחסד גדול").
בתור סרט, המבחן של 'ספיידרמן' הוא התמודדותו עם שתי הבעיות המרכזיות בהן נתקל כל עיבוד לקומיקס: בלוני הדיבור, והציורים. או במלים אחרות – איזה סיפור לספר (האם להעתיק פשוט את העלילה של אחת החוברות, או להמציא משהו מקורי), ואיך לעצב את הסרט וללהק אותו, כך שקהל הצופים יקנה את כל העסק.
בעיית העלילה נובעת מהעובדה הפשוטה שספיידרמן הוא, למעשה, בן למעלה מארבעים (החוברת הראשונה יצאה לאור אי שם בשנת 1963), ואף אחד לא רוצה לראות סופר-גיבור עם כרס בירה וקרחת. טוב, אז אני מגזים. אבל יש לקחת בחשבון שסיפור שיהיה נאמן לגמרי לקומיקס – ירצה אמנם את עדת המעריצים (אם דבר כזה בכלל יכול לקרות) אך יבריח את שאר הקהל, ולהיפך. ואמנם, העלילה ב'ספיידרמן' מהווה פשרה.
החלק הראשון של הסרט מתאר את סיפור היווצרותו (מה שנקרא Origin) של איש העכביש, תוך התאמתו למאה ה21-. פיטר פארקר הוא יתום, המגודל ע"י דודו בן ודודתו מיי. פיטר הוא גם החנון הגדול ביותר בכיתתו: הוא חלשלוש פיסית, חכם ואוהב לצלם. מלבד דודו ודודתו יש עוד שני אנשים הקרובים ללבו של פיטר: מארי ג'יין ווטסון, בת השכנים בה הוא מאוהב מילדות, וידידו הטוב הארי אוסבורן, בנו של המליונר נורמן אוסבורן.
בעת סיור כיתתי במעבדה, פיטר נעקץ ע"י עכביש מהונדס גנטית, ומתחיל לפתח כוחות-עכביש. בתחילה פיטר מנסה לנצל את כוחותיו בעבור פרסום וכסף, אולם טרגדיה גורמת לו להבין כי עליו להשתמש בכוחותיו לשם עשיית טוב. חלק זה של הסרט הוא המוצלח יותר: פיטר לא מאמץ מיד התנהגות של סופר-גיבור, אלא עושה בדיוק את מה שכל אחד מאיתנו היה עושה באותן נסיבות. אבל טוב בלי רע אי אפשר, וכך נלמד מוטו נוסף של סרטי הקיץ: "לסרט גדול נלוות סצינות רומנטיות גרועות בגדול". בעלילה כלולה גם מערכת היחסים המתפתחת בין פיטר למארי ג'יין, ובדומה ל'מתקפת המשובטים', גם כאן הדיאלוגים הם כל כך גרועים שהצטערתי שלא היה לי את חוש העכביש לזהות מראש את בואן של הסצינות האלו וללכת לבקר במזנון או משהו כזה.
החלק השני של העלילה עוסק בהפיכתו של נורמן אוסבורן לגובלין הירוק, ומלחמתו בספיידרמן. זהו גם החלק הבעייתי והמאכזב של הסרט. ההתחלה נראית מבטיחה: אוסבורן מוצג כאדם שאינו רשע מטבעו, וההקבלה בינו לבין ספיידרמן מראה עד כמה הכל היה יכול להיראות אחרת. אבל מהר מאוד הגובלין הופך לסתם רשע, שמחליט להשמיד ולהרוס ללא סיבה, והקלוז-אפ על המסכה המתכתית הקפואה שלו בכל פעם שהוא מדבר רק גורם לו להראות מגוחך. מעבר לכך, הקרבות שלו עם ספיידרמן הם חסרי מעוף, בעיקר בהתחשב ביכולות האקרובטיקה של ספיידרמן עד אותה נקודה, והקרב האחרון הוא פשוט מטופש וסופו מאכזב.
סם ריימי, הבמאי של הסרט, החליט כנראה שהוא לא יכול שלא לעצבן קצת את המעריצים (שיגידו תודה שקיבלו בכלל סרט), ושינה פה ושם אלמנטים של העלילה. לכן מארי ג'יין של הסרט היא דמות תלותית ופוסטמית, להבדיל מדמותה הקומיקסית העצמאית והחזקה; הגובלין הירוק קיבל עדכון טכנולוגי וחליפתו הקומיקסית הצבעונית הפכה לשריון קרב מטופש, וגם כוחותיו של ספיידרמן שונו במקצת: חוש העכביש שלו הפך לחוש לדעת מתי אפקט "זמן קליע" ייראה מגניב, והמכשיר המכני אותו המציא בקומיקס על מנת לטוות קורי עכביש נזנח (הקורים שספיידרמן טווה בסרט הם אורגניים ונפלטים ישר מתוך פרקי ידיו). התירוץ של ריימי? ככה זה יותר אמין. בינינו, מדובר בתירוץ עלוב: הרי מדובר בסרט קומיקס, ואם תיכוניסט יכול להפוך לאיש עכביש – למה שלא יוכל להמציא סופר-דבק שלא היה ולא נברא? אבל ריימי לא לגמרי אדיוט. הוא שתל מספיק קריצות והומאז'ים לקומיקס של 'ספיידרמן' ולעולם הקומיקס בכלל, כדי לרצות את המעריצים ולספק להם חומר לצפייה חוזרת ונשנית עד לסרט הבא.
הקושי השני איתו התמודד הסרט הוא הצד החזותי. הסרט בדרך כלל מתמודד יפה עם קושי זה ובאופן כללי נראה נהדר – אין ספק שריימי היה בחירה מוצלחת ביותר. כבר מהקרדיטים בתחילת הסרט ניתן להבחין בנקודת המבט המיוחדת שלו: המצלמה התזזיתית של ריימי, שהיה בסביבה עוד לפני פינצ'ר ויכול ללמד אותו דבר או שניים, נמצאת בתנועה מתמדת, והולמת את האקרובטיקה של ספיידרמן הנע בשלושה מימדים כל הזמן. הסרט נכשל כאן רק בנקודה אחת, אבל קריטית: ספיידרמן עצמו.
האפקטים של ספיידרמן קצת מאכזבים. מסתבר שאף פעלולן לא הסכים באמת לקפוץ מבניינים קשור לחבל דק, ונראה שהמפיקים חישבו שדמות ממוחשבת תלת מימדית תהיה זולה יותר מאשר לזרוק מהגג עוברי אורח ולשלם אחר כך פיצויים לאלמנות וליתומים. ספיידרמן-הממוחשב בולט מדי בהיותו ממוחשב. כאשר ספיידרמן מתנדנד בין בניינים, עושה סלטות באוויר ונלחם בגובלין הירוק עשרות מטרים מעל הקרקע, התנועות באופן ברור אינן אנושיות, וצעקותיו של מגווייר לא עוזרות לשנות זאת, מה שפוגם בהנאה מקטעי הפעולה הנ"ל – למי אכפת אם הגובלין יהרוג דמות ממוחשבת שבמקרה לובשת תחפושת של עכביש? אבל מי יודע, עם כל הכסף שהסרט עשה, ייתכן שלסרט הבא יצליחו למצוא פעלולן אמיץ מספיק (או פשוט ישקיעו בקצת יותר זמן מחשב).
לבסוף לא נשכח את צוות השחקנים, שברובו עושה עבודה טובה: טובי מגווייר ('פלזנטוויל', 'תקנות בית השיכר') הוא אלוהי החנונים, והצליח להדביק אותי בהתלהבות שלו מכוחותיו החדשים. זה גם עוזר שיש לו יותר הבעות פנים מאשר כמה שחקנים צעירים אחרים – אלייג'ה ווד, למשל (וזה כולל את הסצינות בהן הוא חובש מסכה); וילם דפו ('צילו של הערפד') משכנע בתפקיד נורמן אוסבורן – רגע אחד איש עסקים קר רוח ומחושב, וברגע השני מטורף אמיתי; קירסטן דאנסט ('מעודדות צמודות', 'את מטורפת… אתה חציץ') בתפקיד מארי ג'יין היא החוליה החלשה בצוות המשחק: היא הצליחה מהר מאוד לטפס על העצבים שלי, ולא הבנתי למה ספיידרמן טורח להציל אותה כל כך הרבה פעמים. מי שגונב את ההצגה בסרט הוא ג'. ק. סימונס ('אוז', 'חוק וסדר') בתפקיד ג'יי ג'ונה ג'יימיסון, העורך הטמפרמנטי של עיתון ה"שופר היומי", שמראה לכולם למה הכוונה כשמישהו אומר שהבוס שלו לעס אותו.
'ספיידרמן' הוא עיבוד קומיקס לגמרי לא רע, אבל רחוק משלמות. החלק הראשון של הסרט מעניין ומצליח לשאוב את הקהל לתוכו, אבל ההמשך לוקה בחסר וקטעי הפעולה שבו לא כל כך עובדים. כנראה שחלק גדול מ115- המליון נובעים בסופו של דבר מנוסטלגיה ונאמנות עיוורת. ועכשיו מה? לנו, אוהדי הקומיקס, נותר רק לחכות ש'דרדוויל' ו'הענק המדהים' יגיעו לאקרנים, ולקוות שאולי הפעם התוצאה הכוללת תהיה מוצלחת יותר.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי !!!!!!!!
- מה יהיה? – תצפית ורקע
- קופות שבורות תחת השפעת ספיידי
- הטריילר הגנוז
- הקומיקס ברשת
- אתר מעריצים של הקומיקס
- סם ריימי
- טובי מגווייר
- קירסטן דאנסט
- מקומיקס לסרט
- קומיקס וירקות
- הענק המדהים ודרדוויל
אהרו''כ + חידה
האם זיהיתם איזה קטע נוסף במיוחד לסרט אחרי אירועי 11 בספטמבר?
ביקורת מעניינת
שמראה ששובר או קופות או לא, בכל זאת ספיידרמן הוא סרט קיץ.
ניטפוק- "ספיידרמן שני רק לסופרמן ולבאטמן". הוא לא *שלישי* רק לסופרמן ובאטמן, שהם שניים בעצמם?
הקטע שנוסף הוא
למיטב ידיעתי (ואני לא בטוח בכך) הקטע הסופי אמור להיות ספיידרמו קופץ בין מגדלי התאומים. אפילו רואים אותו יורה שתי קורים לשתי כיוונים שונים באופן סימולטני, בשונה מהתנועה האסינכרונית הרגילה שלו. לדעתי זאת הסיבה לאמפייר סטייט בילדינג בסוף- הוא החליף את התאומים המקוריים.
-האשף הדגול
אני לא בטוח
אבל אני חושב שהיה קטע בסרט (או לפחות ככה זה בטריילר הראשון), שספיידרמן טווה רשת קורים ענקית בין התאומים ולוכד מטוס של שודדי בנקים. הקטע הזה לא מופיע בסרט, לפי מיטב ידיעתי, חתכו אותו
עד כמה שידוע לי זה היה
קטע שנעשה במיוחד לטריילר
גם הקטעים שציינתם
וגם הקטע עם תושבי ניו יורק שזורקים עגבניות ושלל חפצים מהבית על הגובלין הירוק וצועקים משהו בסגנון: אל תתעסק עם תושבי ניו יורק, שזה לקוח מהמשפט הנפלא של ג'ורג' ו בוש:
אני מסכימה עם חלק מהדברים.
גם בעיני קריסטין דאנסט היא הפחות מוצלחת מבין השחקנים כאן, אבל אני לא מאשימה את השחנית כמו שאני מאשימה את התסריטאים. קשה מאוד לא להיות פוסטמה עם חלק מהסצינות שנתנו לה. חבל, מכיוון שמרי גין היא אחת הדמויות האהובות עלי ביותר בקומיקס.
באופן עקרוני כול מה שקשור למרי גין עצבן אותי בסרט. וזה כולל גם את השורות שנתנו לשאר השחקנים להגיד עליה.
תאורים לא מדויקים הכוללים ספוילרים מכאן והלאה.
לדוגמא הקטע שדודה מיי מספרת לפיטר על התגובה שלו שהוא ראה לראשונה את מרי גין, ועל זה שהוא שאל אותה עם זה מלאך (פלאשבק מאימת הפנטום).
הנאום הארוך של פיטר בזמן שהוא מסתכל בעינים של מרי גין.
ומה ששבר אותי סופית והיה מה שגרם לי לא לצאת בהרגשת וואו, ההצהרה של פיטר בסוף שהוא לא יכול להיות איתה ככה. מה זה? למה? אתה מטומטם?
שלא נדבר על השורות של מרי גיין עצמה.
הקטע בו היא קוראת לפיטר "טייגר" והיה אמור להוות קריצה לקומיקס היה אחד הדברים שהראו עד כמה רבים ההבדלים בין מרי גין של הקומיקס וזו של הסרט, וההבדל הוא לרעה.
סוף ספוילרים
אבל חוץ מזה סרט מעולה. למרות שהיו קטעים שראו בבירור שספיידרמן ממחושב לא ממש הזיז לי באותם רגעים מרוב התפעלות. כמה מקטעי הצילום וקטעי המחשב היו מעולים ונתנו תחושה של תעופה בין גגות ניו יורק. ואני מסכימה עם הביקורת שהכתוביות הזכירו את פינצר במיטבו.
חוץ מזה השחקנים מעולים. טובי מגייור עונה על כול הצפיות ואף יותר, ווילאם דפו פשוט שיחק את אוסבורן/הגובלין בצורה אמינה מאוד ומכובדת/מטורפת בהתאם, על גיי גונה גימסון כבר הרחיבו מספיק ואפילו הדודים של ספיידרמן שלא הבריקו סיפקו את הסחורה.
חוץ מזה האקשן היה טוב וסוחף. אני נהנתי מאוד גם מהחלק השני של הסרט והמאבק בין ספיידרמן לגובלין. בכלל הצילום מהזוית הספידרמנית עושה לי את זה.
אני גם מסכימה עם הביקורת לגבי הקטע שפיטר חוגג עם הכוחות שלו תענוג.
סרט מהנה ביותר.
אני מתכוונת ללכת שוב ופשוט לשחק סנייק בקטעי מרי גין ולבהות בהנאה בכול שאר הסרט.
יש לך משהו נגד גרשיים בגימל?
הבאת לי את הגננה!
למען האמת יש לי.
אני בדרך כלל מאוד מקפידה על פיסוק וכו. אבל הסימן הספציפי הזה תמיד מבלבל לי את המקלדת.
הייתה בעיה דומה באקס-מן
היו קטעים בהם הדמויות היו בברור ממוחשבות. למען האמת, אם במשחקי מחשב (כמו פיפ"א 2002) מצליחים ליצור תנועות מציאותיות של דמויות ממוחשבות, אני לא מבין למה לא מצליחים לעשות את זה בסרטים עתירי תקציב.
לא זכור לי משהו באקסמן בנוגע
לאנימצית המחשב, אבל המקרה שזכור לי ב'מומיה 2', היה איום ונורא. מלך העקרבים אם אינני טועה, היה דמות ממוחשבת והוא נראה איום ונורא. התנועות בפיפ"א 2002 הם לא מציאותיות במיוחד, במיוחד לאור העובדה שהתנועות במשחק לא מגוונות במיוחד. בספיידרמן לדעתי העבודה הייתה דווקא טובה מאוד, אז כנראה שבכל זאת אם רוצים, יכולים.
קירסטין דאנסט היא אכן
החוליה החלשה (שלום!) בסרט, אבל לא מדובר דווקא בדמות של מרי ג'יין, דאנסט שהתגלתה כשחקנית מוכשרת מאוד בסרט "חמש ילדות יפות" מאכזבת בספיידרמן. אולי היא חשבה שהתפקיד שלה הוא לשחק בימבו, כי במספר קטעים היא ממש נראתה כך. הרבה מדי פעמים הפנים שלה התעוותו ללא צורך במיוחד בקטעי ה שפיטר משפתך בפניה, והיא נשמה טובה כול כך מתרגשת, היא נראתה מאוד לא אמינה. סוף . חוצמזה, אני מסכים עם רוב התוכן. ספיידרמן הוא סרט קיצי מובהק וככזה הוא לא מתיימר לספק יותר מידי. אקשן, אפקטים וכוכבים נוצצים הם בדיוק מה שמקבל הצופה, ובתקופה כזו זו בהחלט סחורה טובה.
איש העכביש גמיש ומטפיש
מאוד נהניתי מהסרט. ניתן לטעון שהוא מאכזב, לאור הפוטנציאל – אקשן אינטליגנטי במיוחד אין שם – אבל היה פשוט כיף, אז מי אני כי אלין?
האפקטים – זו בעיה. מצד אחד, ברור לחלוטין שמדובר בעבודת אנימציה, כי אי אפשר לצלם את הדברים האלה ואי אפשר לשחק אותם (לדעתי, התנועה הלא אנושית של ספיידי היא לא בגלל אנימציה לא מספיק מושקעת, אלא להפך: הוחלט להשתמש באנימציה על מנת ליצר תנועה על-אנושית). מצד שני, זה כל כך מרהיב! אז אני לא יודע אם זה סוג של סיספונד, או שמא האידיוטומט shuvak גם בצ'כיה, אך אני הייתי מרותק לכיסא, ואף הרגשתי לפעמים שהוא רועד, והרחתי את ריח הקורים הביולוגיים (מריח כמו בתי שחי מזרח אירופאים).
רותם הזכיר בביקורת את הצילום של ריימי שיכול ללמד את פינצ'ר דבר או שניים – מעניין שהתסריט ל"ספיידרמן" נכתב ע"י דייוויד קואפ, אותו בחור שכתב את "החדר". אולי אנו זוקפים לזכות פינצ'ר וריימי יותר מידי, בעוד שקואפ פשוט כותב בתסריטים שלו "המצלמה זזה באופן מסחרר ולא הגיוני דרך חפצים שונים במהירות מטורפת, ואם יש צורך היא נכנסת לתוכם"?
הדמות של ספיידרמן היא, לשמחתנו, המוצלחת ביותר בסרט, אך כל שאר הדמויות שמסביבו דיי מביכות. מגווייר ממש חמוד, הדמות שלו מתפתחת יפה ובהגיון, ואפילו כשהוא סופר גיבור נערץ, הוא עדיין נשאר אותו קלוץ, מה שדיי שבה את ליבי. מה שקצת הורס זה הדיאלוגים, בעיקר בסצינות שאמורות לשרת את סיפור האהבה.
(אגב, הסרט נפתח בהצהרה ש"כמו כל סיפור שראוי לספר, הסיפור עוסק בבחורה", ועל כן, שתי תהיות:
1. מישהו מתכוון לתבוע את עלבון הקהילה ההומוסקסאלית?
2. הסיפור על הבחורה הוא החלק הפחות מעניין בסרט, וללא ספק החלק שמפיל את שאר החלקים בסרט. לא עדיף לשכתב את המשפט ל"כמו כל סיפור שראוי לספר, הסיפור עוסק באיש עכביש שקופץ בין ביניינים"?)
בכל אופן, קירסטן דאנסט הייתה נוראית למדי. גם כי היא שיחקה גרוע, וגם כי הדמות שלה הייתה כתובה באופן איום ומביך. היא מחבבת את מטפס הקירות עוד בימים בהם הוא מטפס בעיקר על העצבים, ואין לזה שום סיבה, ואין שום התפתחות. הדמות שלה תלותית ובכיינית, ובכלל אני מתעצבן רק מלכתוב עליה, אז אני אפסיק.
את ווילם דפו לא סבלתי מעולם, ולא הייתה סיבה מיוחדת שזה ישתנה עכשיו. מי שאהב אותו בסרטים אחרים, בוודאי יאהב אותו גם ב"ספיידרמן".
הכוכב האמיתי של הסרט לדעתי הוא הארי אוסבורן, בנו של הגובלין. הדמות מטופשת, ונאלצת להגיד כמה משורות הדיאלוג התלושות ביותר בסרט, אך השחקן ג'יימס פראנקו פשוט מקסים.
הסרט בגדול קצת אווילי. אם פיטר פארקר כתב בגיל צעיר עבודת מחקר על מכניקת נאנו קוואנטים במרחב הפיסיוקוסמי (או משהו בסגנון), ואם הוא מצייר כל כך יפה (הוא יכול היה להיות אמן קומיקס נערץ), לא חבל שהוא מתבזבז? אותו כנ"ל על נורמן אוסבורן, שהשקיע המון בשריון המעוצב שלו – למה הוא מתבזבז בהשמדת העולם? אבל רגע, מי בכלל אמר שהגובלין רוצה להשמיד את העולם? נכון, הוא רוצח בשיטתיות את מתנגדיו העסקיים, ובדרך הופך חלקים נבחרים של ניו יורק לג'נין, רק עם פחות גופות. אבל בשום מקום לא נטען באופן מפורש שהוא רוצה להשתלט על העולם ולשעבד את האנושות. הוא בסך הכל דואג לאינטרסים שלו, ומנסה לשכנע את ספיידי לערוק לשורותיו (בקרוב ב"הארץ": "ספיידרמן" עוסק בקשר הסימבולי שבין אבות ובנים).
התסריט מרושל בהרבה נקודות, ובעיקר בכל הקשור לבניית דמויות, שנעשית באמצעות דיאלוגים בלתי נסבלים ומלאכותיים להחריד, שכאילו נלקחו היישר מתוך תיאור הדמויות שהוגש לאולפן: בסצינה בה אנו מתוודעים לדודו של פיטר, הוא אומר משהו ששקול ל"אני דוד של פיטר ופוטרתי לא מזמן מעבודתי. אמנם זה לא קרה היום, אבל מצאתי לנכון לומר את זה עכשיו ללא שום סיבה נראית לעין". בסצינה הראשונה עם נורמן והארי אוסבורן, האב אומר לבנו משהו בסגנון של "אתה אמנם בן עשירים, אך אתה לומד בבית ספר רגיל מאחר ונזרקת מכל בית ספר פרטי בו למדת. אמנם זה לא קרה היום, אך מצאתי לנכון לומר את זה עכשיו ללא שום סיבה נראית לעין".
אגב, בנקודה אחת בחצי השני של הסרט מוזכר שפיטר פארקר הוא סטודנט. אין לזה שום עדות במהלך הסרט עצמו.
המוסיקה – דני אלפמן, המלחין האהוב עלי, נותן בתחילת הסרט את ההרגשה שהוא חוזר לימיו הגדולים מתקופת באטמן, אך מהר מאוד מידרדר עד ששוכחים שהוא שם. חבל.
בכל אופן, למרות המגרעות, מדובר בסרט אקשן מגניב ביותר עם מינימום יונים, אז שווה ללכת. ומומלץ להישאר לכתוביות הסיום…
ש ומטפישידעתי ששחכתי משהו.
בקשר לפסקול אני מסכימה עם דן.
בכתוביות הפתיחה ובמהלך קטעים קצרים בתחילת הסרט הפסקול מאוד בלט לטובה. אני זוכרת שחשבתי כבר בהתחלה שזו תיהיה אחת הנקודות החזקות בסרט.
אבל במהלך הסרט הפסקול הלך ונעלם. אולי זה כי שקעתי באקשן המרהיב, אבל אולי זה כי הוא באמת התדרדר עד ניהיה בלתי נשמע.
גם השיר שמריצים עכשיו באמטיוי
הוא פשוט שחיחזור של השיר של סיל מהפסקול לבאטמן, הסרט שג'ים קארי הופך לג'ינג'י עם עוד כמה חברים.
לדעתי צריך להסמיך את nothing records לחברת התקליטים שתעשה פסי קול.
ביקשת - קיבלת!
"במלים אחרות, האינטריגה המרכזית – שמתפתחת, אגב, ברישול תסריטאי מפתיע ולפעמים אף מביך – עוסקת בשאלת האב הטוב והאב הרע, ומעמתת אותה עם שאלת הבן הטוב והבן הרע. הדיון בשתי השאלות הללו נמצא במרכזן של כל המיתולוגיות האמריקאיות שהיו אי פעם, מאלה שהומצאו על ידי מרק טוויין ועד לזאת שממשיכה להיות מעוצבת על ידי ג'ורג' לוקאס בטרילוגיית מלחמת הכוכבים שלו."
וקצת לפני זה: "שלוש המיתולוגיות הללו [סופרמן, באטמן וספיידי], בנוסף לסרטים רבים שעסקו בדמויות גבריות חצויות, מפוצלות, שעוברות טרנספורמציה, עוסקות באובדן ומנסות להתמודד עמו. סופרמן הוא יתום, שנותק מהוריו המאמצים; באטמן היה עד כילד לרצח הוריו; הוריו של ספיידרמן נהרגו בתאונה כשהיה ילד, והוא אומץ על ידי דודו בן ודודתו מיי. בסרט [ספוילר?] הוא יהיה עד לרצח של הדוד האהוב, ששימש לו תחליף סמלי לאב…"
אורי קליין, מוסף הארץ, 28.6.02
כולי תקווה שהלינק יעבוד:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=180546&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
אוי
תאמין לי אם אטען שלא היה לי מושג שהוא כבר פירסם ביקורת?
ובכל זאת, על אף הקשקשת המדהימה שהוא ערם בביקורת הזו, כמה מילים לזכותו של האיש ששם את הקליין בשניצקליין:
* המילה "צביון" לא הופיעה ולו פעם אחת
* סגנון הכתיבה שלו היה קליל יחסית ומשועשע באופן מפתיע
* הוא פירסם ביקורת בזמן, ולא שלושה שבועות אחרי כל מבקר אחר
בטח שמאמין.
אני לא מניח שהדבר הכי דחוף לך בסופי שבוע בפראג הוא לבדוק אם יש ביקורת חדשה של אורי יקירנו.
נשאר רק לברך אותך על חדות ההבחנה (שוב), ולהתאמץ לא לפתוח עוד פתיל מיותר בשאלה "אורי קליין – מלאך או פלצן?"
ובזאת מיציתי את מכסת הנחמדות שלי לסופ"ש אחד. אוף, זה היה קשה.
הביקורת של אורי קליין
דווקא מעניינת מאוד ומראה, שוב שלמרות הדעות הקדומות הקצת מרגיזות של קליין לגבי "דמויות של שחקנים" וכו,
הבנאדם יודע קולנוע.
ודן ברזל, מוזר שדווקא אתה, שלא שייך לקטגורית "החנונים מהטכניון שיודעים לדבר אבל לא מבינים שום דבר בקולנוע" ששולתת! כאן, חושב שאורי קליין כותב שטויות, גם לך ברור ,הרי, שבכתבה הזו יש יותר תובנות מעניינות מאשר בחצי מהתגובות שהופיעו באתר הזה, אם לא בכולן.
הביקורת של אורי קליין
האמת, התלבטתי בכלל האם לכבד בתגובה מישהו שמכנה את הגולשים באתר "החנונים מהטכניון שיודעים לדבר אבל לא מבינים שום דבר בקולנוע", מאחר וזה דיי העלה לי את הסעיף, מה שלא קורה לעיתים קרובות.
בשם עצמי בלבד – לא טוב לך כאן? לך. אתה רוצה להישאר? יופי, אני שמח, אבל תכבד את הקהילה וחוקיה. אל תטיל רפש, ואם יש לך ביקורת שלילית, תשתדל לכתוב אותה עם קצת צניעות, ותנמק.
לשאלתך – אורי קליין יודע קולנוע, אין ספק. הבעייה איתו, כפי שאתה בעצמך ציינת כמה הודעות למטה, היא שהוא מכור לניתוחים. הוא מנתח גם כשאין מה לנתח, או כשיש אבל אין ממש סיבה לעשות את זה. הרבדים שהוא הוציא מ"ספיידרמן" קיימים בסרט. אבל הם כל כך בשוליים, כל כך לא נדונים בהעמקה, ובקיצור, כל כך לא רלוונטיים לסרט, עד שהיומרה שלו לכתוב מאמר ארוך שעוסק בצ'ופצ'יק של הקומקום כאילו זאת כוונת המשורר, כשהמשורר הוא בכלל פזמונאי שרק רצה שאנשים ברחוב יזמזמו את השיר הפופי שלו – היומרה הזו מגוחכת ומביכה.
לגבי הניתוח של שניצר – עיקרון דומה. יש אלמנטים של התבגרות מינית בהפיכה לסופר גיבור. אבל ההשוואה הדוחה שלו בין הקורים לזרע, וקביעתו כי הארכיטקטורה של ניו יורק היא פאלית (להבדיל מהארכיטקטורה של חולון, למשל?) – זה פשוט לא קשור לסרט שריצד לו מול העיניים.
ואפילו נניח וכן – האם זה העיקר בסרט? הבעייה עם השניצקליינים למינהם היא שהם חוששים שאם הם חלילה לא ינתחו את הסרט, ישתמע מכך שהם פשוט צפו בו כאחד האדם, סתם בשביל הכיף. וכיף, כידוע לכל שניצקליין, לא הולך עם אומנות, אלא אם אתה יכול לנמק מדוע חווית כיף מבחינה אינטלקטואלית ("…והתוצאה היא כיף"). בכל סרט יש סאבטקסט, אבל לא בכל סרט הוא רלוונטי. "ספיידרמן" הוא דוגמא (נוספת) לכשלון העצוב של ביקורת הקולנוע בעיתונות הישראלית.
מסכים במאה אחוז
הביקורת של שניצר על ספיידרמן היתה אחד הקשקושים המקושקשים ביותר שקראתי על סרט כלשהו זה זמן רב.
בכלל, מתגנבת לליבי תחושה הולכת וגוברת שיש להקשיב פחות ופחות למבקרים. אינגבר כתב על "המטבח של מרתה" שהוא משעמם.
הקהל באולם שבו הייתי מחא כפיים לסרט החביב הזה בהתלהבות.
תודה על שכיבדתי אותי בתשובה
יש כאן הרבה הודעות
בעיקר של ותיקי האתר (עיין ערך ההודעות המשתחצנות של בוגי למטה) שחוטאות בחוסר ענווה הרבה יותר מהודעות שלי, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה.
הביקורות של אורי קליין לא נועדו לספק את הקורא המוצע,ולהגיד לו אם כדאי או לא כדאי ללכת לסרט, הערות כמו ,"המשחק היה טוב" , "אהבתי את המסכה של הגובלין השחור" "קירסטו דאנסט כוסית" ,עד כמה שהם ינוסחו בצורה מתוחכמת ויפה הן עדיין אותן הערות בדיוק, ולא מעניין אותי לקרוא מה ארי קליין חושב על הנושאים האלה, על זה אפשר לדבר עם החברה (פה , למשל)
תרשה לי להניח שדווקא הסרטים של סם ריימי, חברם הקרוב של האחים כהן ושותפם לחתיבת התסריט של "הקפיצה הגדולה" הגאוני, אמורים להיות עמוסים בסבטקסט, בהיתיחסויות למיתולוגיות תרבותיות אמריקאיות, ובפלצנות כללית.
נ.ב
אם עוד פעם ימחקו לי את ההודעה רק בגלל שכתבתי שההודעות של בוגי שחצניות זה יפסיק להיות מצחיק, אני מזמין את הקורא הנבון לקרוא אותן ולהחליט בהודעות לש מי יש יותר אנטכגוניסם ובוז לאחר.
שני דברים אני לא מבין:
ראשית, אם אנחנו כ"כ רדודים ומשעממים, מה אתה עושה פה?
שנית, לפי תפיסתי קולנוע הוא אומנות בידורית שמכוונת לקהל הרחב. האם אתה מציע שללא תעודת סיום של סם-שפיגל, לא תותר כניסה לקולנוע? במילים אחרות, אתה בעצם שולל את זכותם של הצופים לדון בסרט שהם צפו בו. מי שמך?
לא שללתי:
את זכותו של הצופה הבור (ואני באמת לא מתכוון להעליב) לדון בסרט, שללתי את זכותו לשלול כל ניסיון יותר מתוחכם להבין את הסרט.
ולא אמרתי שמי שכותב פה רדוד ומשעמם, הרבה מהתגובות פה, ומהביקורות, מעניינות ויותר מכך, מרגיז אותי הבון טון הכללי של לרדת על מבקרי קולנוע, בדרך כלל בלי יותר מידי מחשבה, והאנטי הכללי פה לכל מה שמריח מפלצנות. אני נהנה להיכנס לאתר ולקרוא על סרטים שמעניינים אותי, אני נהנה לראות את הקבוצה הזו, שאני באמת לא שייך אליה ושמהווה את החלק המרכזי בכותבים ובמגיבים, שאוהבת מדע בדיוני וספרי קומיקס ומאמצת את האמריקניזם בצורה כמעט מטורפת, מצחיק אותי,ושוב, אני לא מתכוון לפגוע, אבל מצחיק אותי לקרוא את התגובות לד"וחקו וכמה שזה חשוב לאנשים שכותבים כאן, את הדיונים המטורפים על סטאר וורס ועל שרה, ובסך הכל לא רע לי כשאני עובד בלילה להיכנס וללמוד קצת על דברים שאני לא מבין בהם כלום, אבל מעצבן אותי,טוב, כבר דיברתי על זה.
תשמע...
אנחנו דור הWWW. אנחנו אנשים שחושבים שאין דבר רע בכך שאנחנו משקיעים באינטרנט יותר זמן ממה שאנחנו משקיעים בחיים האמיתיים. אנחנו חושבים שאין בושה בדרך שבה אנחנו נהנים. אנחנו האנשים שגאים בכך שפירסמו מה שהם כותבים באינטרנט. כן, אנחנו דור חדש. זה אולי לא רומנטי. זה אולי סותר את כל מה שסדרות טלוויזיה, אמריקאיות, בריטיות או קנדיות אומרות. אבל אנחנו זה מה שאנחנו. אנחנו לא מתביישים להגיד "כל מה שאני יודע על קולנוע למדתי בעין הדג". אנחנו לא נתביישים לומר "כל מה שאנחנו יודעים על כתיבת סיפורים למדנו מפורום הסיפורים של האגודה, וגם פיתחנו עור עבה בתהליך". אנחנו מאמינים שלא משנה כמה חשיבות אנחנו מקדישים לעניינים שלאחרים נראים שוליים, כל עוד לנו הם חשובים מותר לנו להקדיש לכך כמה שנרצה. אנחנו האנשים שחושבים שדיונים מטורפים הם הדרך הטובה ביותר לפרוק רגשות אלימות. אנחנו חושבים שאלכוהול ושעה מאוחרת זה שילוב לא מומלץ. אנחנו מה שאנחנו, ואנחנו אוהבים את זה. לא טוב לך? לך תחיה את החיים שלך. רק תשאיר לנו את המנשק שיחבר אותנו לאינטרנט 24/6, ותן לנו לעשות את מה שאנחנו אוהבים.
הסכמתי עם הרוב,
עד שהגעת לקטע של "אנחנו חושבים שאלכוהול ושעה מאוחרת זה שילוב לא מומלץ".
את זה עדיין לא ניסיתי.
אבל אני בהחלט יכול להגיד ששעה מאוחרת ו"רקוויאם לחלום" הם לא שילוב מומלץ.
שלמקו, אתה גאון!
אמרת בדיוק מה שאני רוצה להגיד לעולם כבר שנים:-)
אתה מפספס את כל העניין:
זאת קהילה לא הומוגנית וזה מה שמפרה אותה. למרות שאני מודה לך על החסד הגדול שמתיר לי לדון בסרטים, ועוד בנושאים שוליים כמו כמה הם הרוויחו, אני לא אנצל את הזכות הזאת עד תומה כי זה לא תמיד מעניין אותי.
אתה מבין, כשיש דיון שלא מעניין אותי *אני לא משתתף בו*, כי זאת חוכמה מאוד קטנה וחוסר נימוס מאוד גדול להתערב בדיונים שאין לך נגיעה עליהם.
יקירי,
אל תשחק את הקדוש המעונה. כבר יצא לנו למחוק פעם הודעה ארוכה ומנומקת, וקבילה מכל בחינה אחרת, רק בגלל שהכותרת שלה כינתה מישהו "אידיוט".
אנחנו לא מוחקים (בד"כ) הודעות כשהן משתחצנות. אנחנו כן מוחקים הודעות שיורדות לפסים אישיים ("הדעה של בוג'י לא שווה כי היא כותבת בצורה שחצנית, ואני מזמין אתכם לקרוא. אני, לעומת זאת, איש תמים וישר שרק סובל מזה שכולם יצאו נגדו בלי שום סיבה מוצדקת". כן, זה בפירוש מה שמשתמע מההודעות שלך).
עד כאן בענייני עריכה ושיקולי מחיקה של העורכים (זה הקטע איתו אתה לא אמור להתווכח. את דעתי בעניין הסאבטקסטים אכתוב בהודעה נפרדת).
לעניין הסאבטקסטים:
חבל לי שאתה בוחר לתקוף מבלי לקרוא ביקורות אחרות באתר (או לפחות, ככה זה נראה). הביקורות שלנו מספקות את הבסיס לתחילת הדיון, ועיקר הדיונים המעמיקים נעשים בתגובות לכתבה. כן, יש לנו גם כתבות בהן תמצא דיונים שלא יביישו את האייל. אבל מה, לא כולם חשים צורך למצוא את זה בכוח. אתה מניח מראש שבגלל שריימי הוא חבר של האחים כהן, אז הוא חייב לשים סאבטקסטים בסרט שלו. אוקיי, אז אני אתן לך כדוגמה את פינצ'ר: עד כה הוא עשה סרטים "חשובים" עמוסי רבדים וסמליות ('מועדון קרב', 'שבעה חטאים'). אז מה? זה אומר שהוא לא יכול לעשות "סתם" סרט אקשן קיצי דבילי (במובן החיובי) כמו 'משימה בלתי אפשרית 3'? ולמרות שזה לא סרט שנועד לסאבטקסטים מתוחכמים, אני בטוחה שיהיו הרבה שיחפשו בו סאבטקסטים כאלה (אולי באמת יהיו, מי יודע?), פשוט כי זה הרי בלתי אפשרי שבמאי נחשב כמו פינצ'ר יעשה סרט fun "פושטי". מה, לא?
לא צריך לקפוץ עד ל-MI3
כתבה מספר 921
לא
כי יש סאבטקסטים גם בסרטים הכי דבילים, ההבדל הוא בין במאים שמודעים לסבטקסטים של הסרט שלהם(סקורסזה, קופולה, גודאר, פן ,ברטון, גיליאם, האחים כוהן, האחים כוהן) וכאלה שלא (כריס קולומבוס, למשל).
אותי הכי מעניין לנסות לנתח סרטים מהסוג הראשון, אין כמו ההרגשה של להסכל בברטון פינק 3 פעמים ואז להרגיש שהבנת בדיוק מה שהבמאי רצה להגיד, אבל זה עניין של טעם, נכון.
בסדר, ההבדל נעוץ במודעות.
אבל הטענה שלי נשארת בעינה: אתה יוצא מנקודת הנחה, לא, בעצם, *ברור* לך לחלוטין שסם ריימי מודע לסאבטקסטים שלו בכל סרט וסרט, ושמה שמבקרי העיתונות כתבו, אלה הסאבטקסטים שהוא התכוון אליהם.
ואני עדיין טוענת שאפילו ריימי ופינצ'ר יכולים לעשות סרטים שבהם הם לא יהיו מודעים לסאבטקסטים הנ"ל, פשוט, כי הם לא מקדשים את המודעות הזו לסאבטקסטים ואין להם בעיה לעשות לפעמים סרט, רק כי הוא כיפי, ולא מתוך מטרה ברורה לזרוע בו סאבטקסטים על ימין ועל שמאל.
הבעיה עם סאבטקסטים
בסרטים, אותם מוצאים מבקרי הקולנוע, היא שהם לפעמים צפויים מדי.
אורי קליין תמיד ימצא סאבטקסט על יחסי אב-בן או על המשפחה האמריקנית או על הגבר הלבן האמריקני בעידן המודרני. זה לא משנה אם הסאבטקסט רם בצהרי היום (לדוגמה – "בצהרי היום"… סתם, "הסנדק" או "בדרך למטה") או ממש מינורי ולא מובהק ("ספיידרמן").
אין בעיה למצוא סאבטקסטים על יחסי אב-בן בכל סרט שהוא –
"אלאדין" – היחסים בין אלאדין לג'יני. "תאומים" – היחסים בין ארנולד ודה-ויטו לאימם וביניהם.
אותו דבר על הגבר לבן של שנות האלפיים שמאויים ע"י המהפכה הפמינסטית/שוויון זכויות למיעוטים ועוד.
בקיצור – אין בעיה לגרד סאבטקסט גם מתוך סרטי באגס-באני או ואן-דאם (למה אתה חושב הוא עושה הומאז' לברוס לי ב-"ספורט הדמים" – זה יחסי אב-בן קלאסיים!). הבעיה היא למצוא להם משמעות ולהוליך אותם קצת רחוק יותר.
השניצקליין המצוי לא יעשה את זה ויותר מכך – הוא לא יכיר בכך שקיימים סרטים שבהם אין לסאבטקסט שום משמעות והסרט הוא פשוט סרט ("לפעמים סיגר הוא רק סיגר").
סרטים שבהם לסבטקסט אין שום משמעו
לא הבנתי, תסביר בבקשה.
זו לא מקטרת, זו תמונה
למשל
ותסלח לי שאני מכניס לכאן את תרבות הפופ.
את באפי, קוטלת הערפדים, אתה מכיר? בסוף העונה הרביעית, ישנו פרק מופתי בשם restless. בפרק זה, כל הגיבורים חולמים במשך כל הפרק. החלומות שלהם עמוסים לעייפה בסאבטקסטים, שהונחו שם בכוונה ע"י הכותב-יוצר, ג'וס ווידון, במיוחד בשביל שיהיה למעריצים מה לנתח. אבל, ישנו עוד אלמנט אחד שחוזר לאורך כל הפרק- וזה אדם ש/עושה מעשים קרובים למגונים עם גבינה צהובה (להלן- איש הגבינה). עכשיו, מן הסתם ניתן למצוא סאבטקסטים לזה. אבל ג'וס בעצמו מצהיר שלאיש הגבינה אין שום משמעות. הוא סתם דמות חסרת הגיון, שמופיעה בחלומות- כי לחלומות אין הגיון. זוהי דמות שמלכתחילה, ובמוצהר, נועדה להיות חסרת סאבטקסט. זה שאני אומר שאיש הגבינה הוא הדמות שמבשרת על המוות המתקרב של הגיבורים ע"י עימותם עם כמויות הכולסטרול הגבוהות שהם צורכים באופן יומיומי, לא אומר שהסאבטקסט הזה נכון, או שבכלל מותר לדון בו. זה רק אומר שאני לוקח את תקופת המבחנים שלי בפקולטה להנדסת מזון קצת יותר מדי ברצינות.
קרא רת זה -
כתבה מספר 496
לכמה ממה שנאמר שם אתה מסכים?
פ''מפו''ם
נו, דווקא השתדלתי לא לפתוח את הדיון הזה שוב…
וגם הייתי עובר על התגובה שלך בשתיקה (שכמוה כהסכמה), אלמלא המשפט האחרון.
תראו, אני יודע שיהיה לכם (=כת האנטי-פ"מ, או מה שזה לא יהיה היום) קשה לקבל את זה, אבל כל ההצהרות שלכם בנוסח "בכל סרט יש סאב-טקסט, אבל…" לא ממש משרתות את המסר שלכם.
"השניצקליין המצוי… לא יכיר בכך שקיימים סרטים שבהם אין לסאב-טקסט שוב משמעות"
לא יודע מה איתך, לי לפחות נראה מובן מאליו ש"משמעות" או היעדרה נמצאת בעיני המתבונן. [משעשע שהבאת כדוגמה את באגס-באני – רוברט אנטון ווילסון עשה מטעמים מהסמליות בסרטי באגס-באני (מסרים אנטי-אילומינטי חתרניים ואנרכיסטיים, דרך אגב. באגס הוא ללא ספק מהטובים).] אפשר להקיש היקשים (או לפחות להעלות השערות) על תרבות לפי התמונות שנבחרות לקופסאות הקורנפלקס שלה, על פי בדיחות, סלנג, פרסומות, אריזות של משחות שיניים, ציורים של ילדים, צורות של בניינים, סוגים של מכוניות…
ברגע שהסכמנו שבכל יצירה *יש* סאב-טקסט, מודע או לא-מודע, מכוון או "מקרי" (כתוצאה מאינרציה תרבותית), הבחירה מה לנתח ומה לא נתונה בידי המבקר. כל יצירה תרבותית – פופולרית או אנינה, "אמנותית" או "בידורית" – אומרת משהו על מי שיצר אותה, וגם על מי ש*צורך* אותה. לא מעניין אתכם ה"משהו" הזה? לא צריך.
זה לא אומר שהוא לא קיים. זה לא אומר שאי אפשר *ללמוד* ממנו משהו (סליחה על המילה הגסה): משהו על החברה שאתם חיים בה. משהו על עצמכם, רחמנא ליצלן.
האם יכולים להיות מספר סאב-טקסטים? כמובן. לא רק יכולים – חייבים. וכך אפשר בהחלט להסתכל על ספיידרמן מהזווית של סיפור התבגרות מינית, *וגם* מהזווית של יחסי אב-בן, וגם מעוד אלף זוויות אחרות. שניץ כותב על מה שמעניין אותו, קליין כותב על מה שמעניין אותו, וגם טווידלדי וסולוצו כותבים על מה שמעניין אותם. וראו זה פלא – ההתרשמויות של כ-ו-ל-ם יכולות להיות קבילות, יכולות לעורר כיווני מחשבה, יכולות להשתלב זו בזו או שלא. כל זה לא סותר את האפשרות שמבקר "ייתקע" על נקודת-מבט מסוימת יותר מדי. אתה יכול גם לחשוב שהמסקנות שלו דביליות, מרחיקות-לכת יותר מדי או פחות מדי. בסך הכל, גם המבקר הנכבד הוא בסך הכל בנאדם, וגם לו אין שום מונופול על האמת המוחלטת. מכאן ועד להגיד "לסאב-טקסט אין משמעות" ארוכה הדרך.
אבל הוויכוח הרי כבר עקר, כי אתם תטיחו בי שוב את הטיעון הנחרץ ש"זה הורס את ההנאה מהסרט!" (כאילו מה, הנאה ומחשבה לא הולכות ביחד? מצד שני, כנראה בשביל זה הומצא האידיומט, שמופק מזמן בייצור המוני וניצב במרכז הסלון כמעט בכל בית בעולם המערבי).
ושוב נחזור לכך שאיש איש וטעמו עימו, עד הפעם הבאה שאורי קליין וצוות עין-הדג יכתבו על אותו סרט.
אממה, עם כל הכבוד לטעם אישי, אני מתקשה להתפעל מהגאווה שבה אתם מצהירים שהסאב-טקסט מעניין את סבתא שלכם. מההסתפקות הזאת ברובד השטחי, הפרימיטיבי, של סערת אדרנלין, אפקטים ופיצוצים ואקשן ו"רפי תרגש אותי". כאילו, אנשים, הלווו! סוף העולם מגיע, ועולם חדש מתגבש מול עינינו ובין ידינו. אתם רוצים גם להבין לאיפה מובילים אתכם, או שעדיין טוב לכם בין שאר הלמינגים? בטטות הופכות לצ'יפס, ומי שלא לוקח אחריות על המסרים שנכנסים למוחו דרך מערכת-העצבים שלו, שלא יתפלא אם הוא יגלה יום אחד שהמוח שלו, כוח-הרצון שלו, שאיפותיו ומאוויו ונשמתו, לא היו אף פעם בבעלותו. זה מתחיל בספיידרמן, ובסוף עוד תקנו נעליים של נייקי חס וחלילה!
גררר… שוב פ'ם נביא הזעם עם הקצף על השפתיים. לא יודע למה אני טורח, הרי רק הברווז יכול לשחרר את עצמו מהבקבוק בעצמו. אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילו. קווה.
משחקי מילים עם פ''מ זו המצאה שלי
לא שאני שמח באיזושהי צורה לעזור ל"ספיידרמן" לדחוק את "סטוריטלינג" מעשרת הגדולים, ועוד בדיון שמקומו ב"סטוריטלינג" (באמת שיא החוצפה), אבל כמה מילים בכל זאת:
נדמה לי שאתה קצת מקצין. בערך כמו שישראל קצת מפריעה לפלשתינאים לחיות. הטענה שהסאבטקסטים בסרט מסויים (ספיידי למשל) הם חסרי משמעות, ושאנו בסך הכל רוצים להנות מהאקשן, לא בהכרח נובעות מניוון ואטימות מחשבתיים. אבל גם בעידן נטול היררכיות, אתה עדיין תתקשה להשוות שווארמה לארוחת גורמה. אתה יכול להיות פ"מ עד מחר ולמצוא ערך תזונתי, אסתטי וקולינרי בשווארמה, אבל זה באמת יהיה מטופש. ולהזכירך, אני בכלל באותה סירה איתך בכל הקשור לפ"מ…
עכשיו נכון שגם מספיידי אפשר ללמוד. לדעתי הנושא המרכזי בדיון שלנו כאן הוא מידת הרלוונטיות של הדברים. בספיידי אפשר ללמוד על ההתמודדות של אמריקה עם נושא אבות ובנים, התבגרות מינית, וטרור. אבל חוץ מהנושא האחרון שבאמת יש לו תפקיד של ממש בעלילת הסרט, שאר הנושאים רלוונטיים לסרט בערך כמו שבעיות התנועה בניו יורק רלוונטיות אליו – זה שם, אבל זה ברקע.
אז אם קליין בא לעשות כתבה שהנושא שלה הוא התמודדותה של אמריקה עם יחסי אבות ובנים סימבוליים כפי שזה משתקף בקולנוע של השנים האחרונות – יש טעם לאזכר את ספיידי, לצד סרטים רבים אחרים בהם ניתן למצוא רבדים כאלה. אך אם הוא כותב ביקורת על ספיידי נטו, לנתח את החברה האמריקאית דרך הסרט זה פשוט לא רלוונטי, בעיקר כאשר יש תוכן רב ברובד קצת יותר נמוך שזוכה לטיפול יותר רציני בגוף הסרט, ואליו קליין כמעט לא מתייחס.
אני גאה להצהיר שהסאבטקסט ב"ספיידי" מעניין את הציפורן השמאלית של סבתי, מאחר וזו האווירה שהסרט הכתיב לי. כל סרט נשפט עפ"י היומרה שלו (שנתפסת כמובן באופן סובייקטיבי). ואני לא מרגיש שההצהרה הזו מעידה על כך שאני הופך לצ'יפס (או חמור מכך, לקטשוצ'יפס).
כן מעניין אותי במידה מסויימת הסאבטקסט ש*מסביב* לספיידי (הדברים שקליין כתב עליהם, בין השאר), אבל זה נמצא במקום שני (או שביעי) אחרי ההתעניינות שלי ברמת האפקטים בסרט ועוד כמה אלמנטים "פשוטים" ו"מידיים" יותר.
נאום לאומה
הוא לא מקצין. למען האמת, הוא צודק לגמרי. להגיד שאם סרט לא מכריז על עצמו שהוא עוסק ביחסי התבגרות או בניכור בחברה האמריקנית, אז הוא לא באמת עושה את זה, זוהי דרך משעשעת למדי לבטל בהינף יד את מרבית מדעי החברה.
כשאנתרופולוג, למשל, מבקר בקיבוץ ומנסה להבין את החברה בו פועלת, מה שהאנשים והמוסדות עצמם אומרים לגבי דרך פעילות החברה הוא אחד המקורות שלו, אבל ניתוח מושכל היוצא מנקודת הנחה שהם לא מודעים לכל הרמות הוא _חיוני_. אחרת למה צריך את האנתרופולוג?
כשחוקרת לימודי תרבות בודקת את ההיסטוריה וההווה של דיזינגוף סנטר, היא לא מדווחת לך על איכות המזגן וחווית הקנייה שלה, היא מנסה לדבר על תרכות הצריכה בישראל, על יחסי יהודים ערבים (השטח היה בבעלות משפחה ערבית מיפו) וכדומה.
כשסוציולוג מבקר בבית המשפט העליון הוא לא מקבל כפשוטם את דברי המדריכה בסיור, אלא מנסה לראות מה משדרת הארכיטקטורה במובני יחסי בעלי-דין – מערכת המשפט ולמה המערכת בוחרת להדגיש נקודות מסוימות ולהתעלם מאחרות.
כשפסיכולוג מקשיב לחלומו של אדם, הוא לא אומר "אה, הנקניקיות פה הן בגלל שהיית אתמול בקומזיץ", הוא מנסה להבין איך הרגיש האיש אתמול בקומזיץ, ואיך זה מתקשר לחרדל הלבנבן שנשפך על הנקניקיות בחלום.
אתה יכול להגיד שלא מעניין אותך הסאבטקסט, אבל אני חולק עליך לחלוטין בנוגע לחשיבות שלו או קיומו – על שניהם יהיה לך קשה מאוד לערער.
בספיידרמן יש אפקטים מרהיבים, נכון, אבל להבין את החברה האמריקאית (ואין ספק שהסרט הזה, בהתחשב בהצלחה העצומה של הקומיקס לאורך השנים ושל הסרט השנה) הרבה יותר חשוב לי מאשר להנות במשך שעתיים בצורה אטומת-מוח, דהינו בצורה האוטמת את המוח בכוונה וזועקת שכל קריאה שאינה מיידת של הטקסט הורסת את ההנאה.
אני, למשל, נהנה מאוד בסרט (או לא) בלי קשר לסאבטקסט, אבל יוצא מהסרט ומנסה להבין מה רחש מתחת לפני השטח, למה הבמאי החליט (במודע או שלא במודע) לספר את הסיפור הזה דווקא, ולמה בצורה כזאת.
כל זה, אגב, לא משנה את העובדה ששנייצקלין מעצבנים בטירוף, כי מבקר קולנוע צריך להתחשב בקהל שלו ולספק את מה שהם מצפים לקבל, והם מתעלמים ממנו ויוצאים בשליחות חברתית.
אבל זה לא משנה את העובדה שמה שהם כותבים (בעצם רק קליין, שניצר הוא דביל) חשוב ומעניין הרבה יותר מסתם ביקורת קולנוע.
הערה קטנה
כמה שגם אני מאוד לא מסכים עם שניצקליין למיניהם וגם אותי הביקורת של שניצר די הגעילה, לא הייתי קורה לו "דביל". מבחינתי, לא חשוב כמה אתה לא מסכים עם דעתו של מישהו, בין אם הוא מבקר בעיתון או פשוט מגיב באתר, אין טעם בירידה לפסים אישיים.
אני מקווה שכל מי שמגיב פה ידע להבחין בין הערה אובייקטיבית לבין הערה על הכותב עצמו.
בתודה מראש, אני.
סוציולוגיה,שניצקליין וסופר-הירוז
ראשית כל, אני בהחלט מסכים שסוציולוגים, אנתרופולגים וחוקרי תרבות רשאים, יכולים וחייבים לנתח את 'ספיידרמן' או כל סרט שהוא, בפרט מצליח, כמעיד על החברה בה נוצר. אך האם זהו תפקידו של מבקר קולנוע?
אם אורי קליין היה מפרסם מדי פעם מאמר אקדמי או אפילו ספר פופולרי עם ניתוחים סוציולוגיים של סרטים, זה היה מקובל לגמרי, ועל המאמר/ספר שלו אפשר היה לדון בקריטריונים מקצועיים של סוציולוגיה או של חקר התרבות (במאמר מוסגר אפשר להזכיר שאין לקליין לואר רשמי באחד מתחומים אלו או הכשרה אליהם, ושמנקודת המבט של מדעי התרבות, הטקסטים שלו לא משהו, אבל זו לא הנקודה).
אבל אורי קליין טוען שהוא 'מבקר קולנוע', ותפקידו אינו לנתח את החברה האמריקנית אלא לנתח סרטים. זה לא אומר שהוא חייב לשמור על רמה אפסית ולא להשתמש במלים שאינם מובנות לאנשים שלא סיימו תיכון. אדרבה, הוא יכול להכניס לביקורת שלו מדיון על איכויותיו *הקולנועיות* של הסרט, ולהזכיר את המלים 'פילם נואר', ג'אמפ קאט ו'גל חדש צרפתי' כמה שהוא ירצה. ממני לא תשמע ציוץ מחאה. אבל להשתמש בסרט כמקפצה כדי לתת לנו את עמדתך בתחום מדעי התרבות? שמור את זה למאמרים אקדמיים על מדעי התרבות ועל אמריקה.
העניין הזה נעשה מרגיז עוד יותר כאשר מסתבר שאכן, כפי שנאמר כאן, קליין מתעקש לנתח כל סרט שהוא נתקל בו בדיוק מאותה פרספקטיבה. כדי לתת דוגמא, תאר לעצמך מבקר קולנוע שהיה דן בכל סרט אך ורק עפ"י השאלה האם הסרט תומך או מתנגד לקוד פתוח/לינוקס (זה לא צריך להיות קשה מדי…). האם המבקר הנ"ל לא היה משעמם אותך למוות אחרי שתי פסקאות?
הערה אחרונה, ברמת המטה-דיון: העיסוק החוזר ונשנה בשניצקליינים למיניהם באתר הזה, גרם לי לחשוב לרגע: האם 'עין הדג' זקוק למעשה לשניצקליין כדי להגדיר את עצמו? או, במלים אחרות, האם שניצקליין הוא הסופר-רשע שחייב להתקיים כדי שאחוות הסופרגיבורים של 'עין הדג' תוכל להגדיר את עצמה?
"זה ציפור! זה מטוס! לא, זה… רד פיש!"
מעניין. הבה ונבדוק מספר קריטריונים מרכזיים: העורכים העומדים בראש האתר הם בעלי זהות אזרחית סודית, מתהדרים בשמות קוד ספק מגוחכים ספק רציניים, מופיעים בציבור עוטים בגדים תחתונים בלבד (ולכך יש אפילו הוכחות מצולמות), הם פועלים בעיקר בלילה, הם מגינים על ציבור תמים ולא-מודע מפני גאוניותם המרושעת של סופר-שניצקליינים למיניהם וכו'.
מש"ל: העורכים הראשיים הם סופרהירוז.
עכשיו שתי שאלות:
1. איפה רדפיש מצא דג אדום מהונדס גנטית שינשוך אותו?
2. האם לונג ג'ון היא הסיידקיק או הפרטנר?
בקרוב הפריקוול!
"עין הדן – שנת אפס" – בו יובא סיפור חניכתו של האנטי גיבור הלא מובן, וההסבר ליריבותו ארוכת השנים עם מי שלימים הקים את "עין הדג" (רמז לחטטנים: לא, זה לא התחיל כאן…).
ואגב, בהקשר לטענתו של נונין – "עין הדג" בהחלט חייב את שניצקליין כדי להגדיר את עצמו כאלטרנטיבה. ועל כן דיוני שניצקליין הם תמיד רלוונטיים (אפילו כשהם מעייפים וחוזרים על עצמם). "עין הדג" (או הסאבטקסט של "עין הדג", אם תרצו…) עוסק בין השאר בביקורת קולנוע באופן כללי.
אני כבר רואה את זה...
?
שני נבלים מג'יימס בונד
יהלומים לנצח, אני חושב.
זה בדיוק מה שרציתי להגיד!
טוב, לא החלק על הסופר גיבורים (יציאה מוצלחת).
הבעיה עם קליין היא שהוא אומר דברים לא רלוונטים לענינו. וענינו, לפחות במדור שלו, אמור להיות קולנוע.
בעצם למה אני מרחיבה כאן? נונין ניסח את זה מעולה.
סוציולוגיה,שניצקליין וסופר-הירוז
בהקשר לניתוח לפי קוד פתוח, אני ממליץ על הסרט (הדפוק בכל מידה אחרת) "קוד מסוכן"…
סאב טקסט
כשמו כן הוא: סאב. לא הטקסט בעצמו, אלא משמעות נלווית. למעשה, למשל, לכל סרט הוליוודי ממוצע יש סאבטקסט שאומר שרק אם אתה חתיך יש לך תקווה בעולם, וכל אגדה שמסתיימת ב"הם חיו בעושר ואושר" נושאת בתוכה סאב-טקסט קפיטליסטי מסויים.
אז מעכשיו נטען שכל הסרטים ההוליוודיים הם על זה?
לא ולא.
וזו, אני חוזר, הבעייה עם שניצקליין לדורותיהם. הסאבטקסט הופך אצלם לטקסט, ואין בלתו: לא "בסרט יש רובד כזה", כי אם "הסרט הוא על זה, וזהו". וזה, מה לעשות, קצת קשקוש.
סרטים שהסאב-טקסט בהם הוא הנושא נדירים למדי, בפרט בימינו.
למה לא?
מה כל כך טיפשי בלהגיד שהרוב המוחץ של הסרטים ההוליוודיים אומר שטוב להיות חתיך ועשיר (ועדיף גם נשוי לאישה יפה, עם 2.3 ילדים ובית עם גינה, וכדאי שתגלה נאמנות לאשתך, אחרת גלן קלוז תשחט לך את הארנבת, והכי טוב אם תהיה גם נשיא ארה"ב ותציל את העולם למען הדמוקרטיה)?
זהו, בקווים כלליים, אכן המסר שהוליווד מפיצה, במודע או שלא במודע (כן, נכון). אני חושב שמיותר לדבר על הנזקים שהוא גורם, אבל אם לא – רק תגידו, ואשמח לפרט.
האם תובנה כזאת עלולה להרוס את ההנאה מסרטים הוליוודיים? בהחלט. אני, לפחות, לא אוהב שמאכילים אותי מסרים ריאקציונריים בכפית מצופה זהב במאה מיליון דולר. אני מרגיש מרומה. אני מרגיש שמהפנטים אותי. וזה אכן מה שקורה. לחם ושעשועים, מיד אחרי הפרסומות. לכו עם הכרטיס למקדונלד אחרי הסרט ותקבלו גלידה סינטטית על כל הזמנה של חיקוי של ארוחה.
אה, מקדונלדס. דן ברזל דיבר על ארוחת גורמה מול שווארמה, אבל אני חושב שמקדונלדס מתאימים יותר להשוואה, ולא רק בגלל המבצעים המשולבים.
אתה הולך למקדונלדס, ומזמין מק-ספיידי, או מק-באט, או מק-טרנטינו חריף, או מק-סקייווקר (להגדיל לך?), מק-שוורצי-גיבסון-וויליס על גחלים, או אולי איזו קומדיה רומנטית בלחמניה. כביכול זה שונה, ומגוון, אבל בעצם זה אותו זבל. וזבל [אם לצטט בפרפרזה גדולים וחכמים ממני], גם כשהוא עולה מאה מיליון דולר ומצופה באפקטים נוצצים, נשאר זבל. לעתים רחוקות, בדרך כלל בדרך-לא-דרך, חומקת על פני הצנזורה-של-טעם-הקהל איזושהי פנינה כמו מועדון-קרב או 12 קופים.
אני כמעט לא אוכל במקדונלדס. גם לא ראיתי את ספיידרמן (בין השאר), ואין לי כוונות לראות אותו. זה לא מפריע לי להתעניין במקדונלדס כתופעה, או בהוליווד כתופעה. תופעות עתירות-כוח, אם לא שמתם לב.
לפיכך, הסאב-טקסט, לפחות מבחינתי, הוא אכן הנושא. לא מעניין אותי לעקוב אחרי החידושים הטכנולוגיים והצורניים שהוליווד מכניסה לטכניקות שטיפת-המוח שלה, ואין לי התעניינות מיוחדת במידת הנאמנות של השחזורים ההיסטוריים שנעשים בה (כלומר – לא מעניין אותי אם הm-14 הומצא כבר בזמן המתקפה האמריקאית על הצי של פרננדו השלישי; מאוד מעניין אותי לראות את השינויים שנעשים בהתרחשות האירועים לפי האידיאולוגיה השלטת בזמן הפקת הסרט).
אני ממליץ לכל מי שהגיע עד הלום (למרות שזה לא המדור הנכון) על הספר "ארוחה עירומה" של וויליאם בורוז (לא, לא ראיתי את הסרט. גם לא קראתי את התרגום, כך שאין אחריות על שני אלה), שמתאר וממחיש וחורת בנשמה את הדרכים שבהן אנחנו מסווים מעצמנו את המציאות, מייפים אותה. כרגע גיליתי שהוא נעלם מספרייתי בנסיבות מסתוריות, כך שלא אוכל לצטט במדויק, אבל בהקדמה הוא אומר ש"ארוחה עירומה" היא הארוחה ללא המסכות, ללא הסוואות ואיפור, שבה אתה רואה בדיוק מה שאתה אוכל – המזון לגוף, והמזון לנשמה. לא נעלם מעיניי שרובה המוחץ של האנושות חי את כל חייו בעיוורון, מתוך שינה. על זה הרי דיברו כל הintelligence agents לאורך ההיסטוריה – ממשה מול עגל הזהב דרך הנביאים וישו ומוחמד ובודהה וגורדייף וקרולי ולירי. האנושות נמה את שנתה, ואי אפשר להעיר אותה בכוח החרב או המהפכה (מצטער, דן). את המסה אי אפשר להעיר, אבל לאותם יחידים בודדים שעיניהם מתחילות לראות אפשר להדליק פנס קטן (או נר P-;).
בגלל זה עברתי את התקופה המהפכנית
שלי בגיל 15. אין לי כוח לזה. מה הביג-דיל בזה שמאכילים אותנו דברים? היה מישהו בתולדות האנושות שהיה משוחרר מהקשרים תרבותיים? יש בכלל אנושות בלי ה"ייפוי" הזה שאתה מדבר עליו? מה זה "להיות ער" ומה כל כך טוב בארוחה העירומה ששווה לי לראות אותה? בקיצור, אני מעדיפה את הגלולה הכחולה (אם כבר מדברים על סרטי מקדונלדס).
ותנו לי לנסח את זה בדרכי:
אם האופציה של מהפכה, של התפכחות, של הבנה אמיתית, הולכת להפוך אותי לפחות מאושר ממה שאני עכשיו- אז מה אכפת לי שאני בורג קטן במכונה, שאני מואכל תרבות צרכנית בכפית, שאין לי השפעה אמיתית?
נו. מש''ל.
אבל רגע, מי אמר משהו על להיות פחות מאושר?
כאילו, מה, המשוואה היא אושר=הנאה סבילה בלתי-מושכלת?
לעניות דעתי, אי אפשר לדעת אושר אמיתי עד שמסתכלים לארוחה העירומה בעיניים, עד שאתה רואה את *עצמך* עירום ועריה, נקי מאיפור, ומתחיל משם לבחור מה חשוב לך באמת, מה *אתה* *באמת* *רוצה*.
לא, זה לא אומר שאפשר להיות *לגמרי* חף ונקי מהשפעות והתניות תרבותיות. קודם כל, ככל שחופרים מגלים עוד; משורה ישחרר רק המוות. חוץ מזה, לאגו יש נטייה ערמומית לעשות את עצמו לא-קיים, ואז לקפוץ עליך מהמארב ברגעים הכי לא צפויים, והכי מביכים (חוץ ממני. לי אין אגו בכלל, ובגלל זה אני יותר טוב מכולכם). זה לא אומר שלא שווה לנסות, כי הניסוי והטעייה, ולפעמים גם הניסוי וההצלחה, הם הצעדים שמרכיבים את הדרך.
והדרך הלאה התמשכה
מסף הבית במורד
וכו' וכו'.
לא סתם התרגום של "יוגה" הוא(בין השאר) "דרך", או "שביל". בסופו של דבר, אין לדבר סוף, ולא מגיעים אף פעם. איזה כיף.
יש לי שלוש מילים בשבילך -
בורות זאת ברכה.
אני מסכימה
שכדי להיות "מאושר" צריך לחפש אחר הדרך האישית, למצוא מהו המזון שלך לגוף, לנפש ולנשמה, וללכת בלי איפור זה גם טוב :) אבל בתוך הדרך הזאת שאדם בוחר ללכת בה, הוא יכול עדיין ללכת מדי פעם לסרט סתם בשביל הכף,
בלי החיפוש אחרי הסאבטקסטים – במיוחד אם זה לא רלוונטי למה שגורם לאותו אדם להיות מאושר ואמיתי עם עצמו. אדם לא חייב לאבד את עצמו רק בגלל שהוא הולך לסרט בלי כוונה לייחס לו משמעויות מעבר למה שרואה העין.
''ללכת לסרט בשביל הכף''
אבל אבל, There is no spoon!
ומכיוון שהניסוח נראה קצת חמור
הרשה לי לשלב את זה עם המשפט הנהדרת שאקסמנית אמרה ושלא אמרתי אותו כי יש לדעתי הוא כבר טיפה קלישאתי מדי.
זה לא שאני לא רוצה לשפר את החיים שלי. למעשה, אפילו בחיים שיש לי עכשיו אני מודע לאלמנט מרכזי אחד שבו השיפור יכול להיות רק לטובה. אבל אני אומר שאם אני מאושר, לא אכפת לי למה. אם להקצין את זה (וזה עניין הצהרתי, כי ברמה הקוגנטיבית המשפט הבא שאני אומר גורם לי לבחילה)- תכניסו את התיל לראש שלי!
נחמד שאתה עונה, אבל
מה זה קשור לתגובה שלי?
מעולם (או אולי אמרתי ואני לא זוכר) לא אמרתי שהסרטים ההוליוודים הסטנדרטיים לא מטיפים לתרבות צריכה מסויימת.
(שאגב, היא לחלוטין לא התרבות שלי – מתוקף היותי דתי וקצת פנאט, ערכי היסוד של הוליווד ממש אינם ערכי היסוד שלי, סורי).
אבל – אם הנושא בכל הסרטים הוא הסאב-טקסט, אז ממש אין שום טעם לראות סרטים. ראית אחד, ראית את כולם, חוץ מאיזה יוצר חתרני פה ושם. (זו באמת אידיאולוגיה מסויימת, שמניחה שהאדם אינו אינדובידואל בכלל – אם אתה זכר לבן יהודי, אנחנו יודעים מה תאמר בלי שנשאל אותך, ולכן כל אמירה שלך מייצגת ארכיטיפ, ולא אינדובידואל.
מה לעשות, זו גם לא האידיאולוגיה שלי, וזו בעיני אידיאולוגיה לא הומנית ואנטי אנושית).
אבל לטעמי, סרטים הם לרוב על הנושא שהם עליו, האסטקסט קיים מתחתיו, והוא מעניין אם אתה בא לכל סרט כאנתרופולוג ("עין הדג: האתר לביקורות קולנוע לאנשי החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה").
אבל הסרט, לרוב, הוא על הנושא שהוא עליו רשמית. ההודעה הארוכה שלך אומרת, למעשה, שאתה רואה בסרט כמעט ורק – אולי בלי הכמעט – את המסרים הריאקציוניים (או אחרים) שבו, שהם תת-מודעים, ודרך זה אתה שופט. אז מבחינתך, בעצם, ללכת ל"ספיידרמן", "אמריקן ביוטי" (לא, הוא לא במקרה פה), "פגוש את ההורים", "רמבו 3", "המיטה המעופפת" או "אלאדין" (בקלות אני יכול למצוא לכולם סאבטקסט משותף. הרשימה, אגב, מקרית למדי) זה אותו דבר?
כי זה בדיוק מה שאמרת. "כביכול זה שונה ומגוון, אבל בעצם זה אותו זבל".
אם ככה, אין לי מה להתווכח אתך: רק לרחם עליך.
אני מודה לך על רחמיך הכנים
ונפתח בניטפוק – יש הבדל, לדעתי, בין לצפות את דבריו של *אדם* לפי זהותו (האתנית וכו'), לבין לצפות את תוצריה של *תעשייה* בידורית. מה לעשות, לא כל יום פייט-קלאב, ובדרך כלל אולפנים לא משקיעים מיליונים במוצרים שהם לא מצפים שהקהל יאהב. הקהל, גם לפי עדויות מזעזעות שהתקבלו בדף זה ממש, רוצה בעיקר שירגשו אותו.
נמשיך בווידוי: מכל הרשימה האקראית שלך ראיתי רק את "אמריקן-ביוטי". כן, אני יודע למה הוא נכלל ברשימה שלך, והסרט הזה היה באמת שרלילה אמיתית שמפתה אבל לא הולכת עד הסוף [התאימו מגדר לפי העדפתכם]. יחד עם זאת, מאז שראיתי אותו אני שם לב הרבה יותר לשקיות ניילון שמסתחררות ברוח. באמת יפה.
ונסיים בברכת איש הישר בעיניו יעשה, אדם באמונתו יחיה, ובחורבן העולם ננוחם.
ונשאל בדרך אגב, מאין אתה כל כך בטוח שערכי היסוד שלך ושל הוליווד כל כך רחוקים? מקסימום, תעלה קצת את מספר הילדים המומלץ. מה השתנה?
אני מודה לך על רחמיך הכנים
אבל שוב, כל סרט עושה מה שהוא עושה בצורה אחרת.
זה כאילו תאמר, "שמעתי את Great Balls of Fire, ומעכשיו אין טעם לשמוע פופ ורוק – ממילא שלושת-רבעי מהשירים באותה מהירות ומקצב, אז כולם יישמעו אותו דבר" (טיעון של פרנק זאפה המנוח. ואני בכלל חובב רוק מתקדם, הז'אנר בלי מקצב סדור).
באשר לתפיסת העולם שלי:
נו, באמת.
ההבדלים מתחילים ב"בראשית ברא" ומסתיימים ב"לעיני כל ישראל" דרך כל מה שבאמצע.
התרבות ההוליוודית היא תרבות צריכה פרוטסטנטית א-לה מקס וובר; התרבות שלי כיהודי דתי אורתודוקסי משיקה בכמות מצומצמת למדי של דברים. היחס לחומר שונה, מדידת המוצלחות שונה, מטרת החיים ודאי שונה, מה דומה בכלל?
(כמובן, שאפשר להיות בורגני זעיר ודתי. אבל זה לא קשור. ואידיאולוגית: הפסקה האחרונה שלך, במחילה, מוטעית למדי).
ונעצור כאן, לפני שאתחיל להקשות עליך אותן קושיות בדיוק. הרשה לי להבטיחך שגם זה אפשר.
לא הייתי מעלה את הנושא
אם אתה לא הייתי מצהיר בכזאת גאווה על היותך דתי (פנאטי!), ולפיכך חסין לקסמי הוליווד.
עכשיו אני אספר לך, במילה אחת, מה משותף בין התרבות שלך לתרבות ההוליוודית: קונפורמיות. אתה מוזמן להכחיש כאוות נפשך.
ואתה מוזמן גם להקשות עלי קושיות כאוות נפשך. אף פעם לא ראיינו אותי.
פרנק זאפה, דרך אגב, אמר גם שכל שירי האהבה האמריקאיים בעצם מבלבלים בין אהבה לסקס, וכשהם אומרים "אני רוצה לאהוב אותך" המשמעות היא "אני רוצה להשכיב אותך".
פרנק זאפה גם אמר
מה, פתחנו ציטוטיה? פורום רוק מתקדם זה כאן:
http://forums.nana.co.il/forum.asp?id=1995
(גם שם, אגב, תמצאו פתילים על פ"מ…)
פרנק זאפה גם אמר 2
במחשבה שנייה, הייתי צריך לצטט את:
או את:
מתוך Cheepnis, ואז זה גם היה איכשהו אונטופיק.
חסין לקסמים?
אף פעם לא אמרתי. אמרתי יוצא מנקודת הנחה שונה.
ונניח שהקונפורמיות משותפת (ראית פעם תרבות בלי קונפורמיות? זה בלתי אפשרי), מה הקשר? הנחות היסוד שונות. הגזרה שווה לחלוטין לא במקום. אם נניח שיש אספקט אחד משותף, זה לא הופך את הכל למשותף – וזה בטח לא גורם לי להזדהות עם תרבות קונפורמיסטית שערכי היסוד שלה נוגדים במידה רבה את שלי.
ועוד משהו
מפעם לפעם אני מנפנף בהיותי דתי. אין לי מושג מאיפה הוצאת "כזו גאווה", אבל זה עניינך. במקרה הזה נופפתי בזה בגלל ההנחה שלך – עוד מדיוני "האיש שלא היה שם", שכולנו מחזיקים בדעות מסויימות כי אנחנו תוצרים של חברה מסויימת (בניגוד אליך?) ושטיפת המוח שלה.
אבל אפשר להחזיק בדעה מסויימת גם אם אתה יוצא מנקודת מבט אחרת. זה מה שרציתי לציין.
ואפשר גם לשאול..
עד כמה סטריאוטיפי המהפכן השמאלני (לא, לא סססמולני, אני מדבר ברצינות) שדוחה את החברה, ויודע יותר טוב מכולם
ו-
ולא עושה שום דבר אמיתי בנידון.
פ''מפו''ם
טוב, אז בעצם, אתה טוען ש-**כל** סרט שהוא (ובעצם **כל** יצירת אמנות שהיא) עוסקת ב-**כל** התחומים בחיים, החל מבעיות אקולוגיות, דרך סוגיות גיל ההתבגרות ועד ארוחת הבוקר שאכלתי היום (קורנפלקס בחלב) באותה עוצמה בדיוק.
על זה כבר הגבתי, ותגובות על זה נא לכתוב שם:
http://www.fisheye.co.il/reply.php3?id=982&rep=69877&LastView=2002-06-27%2019%3A37%3A19
דרך אגב – אם כל ניתוח הוא נכון באותה מידה, ונתון לשליטתי, האם גם הניתוח על פיו בספיידרמן אין שום סאבטקסט הוא נכון? ואם כן – למה אתה מתווכח?
אני מצטער, יש סאבטקסטים ויש סאבטקסטים. הטענה שלי הייתה, ומשום מה התעלמת ממנה בהפגנתיות, שקליין מוצא את אותם ארבעה (שכחתי את הדיון על מיקום-היצירה-הקולנועית-בכלל-האמנות-כיום) סאבטקסטים ב-99% מהסרטים שהוא רואה.
עצם העובדה הזו מעקר את הסרטים ממשמעות. למה לי ללכת לראות את ספיידרמן אם הוא אומר אותו דבר שאמרו כבר 40 סרטים לפניו (אלא אם כן אני בא סתם בשביל הכיף).
אני מצטער, אבל תקרא שוב את ההודעה שלי. לא אמרתי שאין משמעויות נסתרות, או "אמירות" של יצירות. אתה יכול לקרוא איזה דיון שבו כתבתי את דעתי על "בדרך למטה" העשיר בסאבטקסטים.
אבל אי אפשר לטעון ש-"בדרך למטה" הוא על מצוקתו של הגבר הלבן באמריקה כיום בדיוק כמו ש-"ספיידרמן" הוא על מצוקתו של הגבר הלבן באמריקה כיום. **אותי** זה לא ישכנע.
אמירת ביניים – זה שנהניתי מספיידרמן (ובהחלט נהניתי ממנו, בתור סרט אקשן-קיץ-כיבוי-מוח), לא אומר שאני "שפוט" של התרבות האמריקנית. אפשר לצבוע דברים גם באפור. אותו הדבר נוגע גם בהגדרתך אותי בתור "אתם". אני זה אני. ובתור שכזה אני די שומר לעצמי את הזכות לשים את עצמי איפה שבא לי ולא ליפול לתוך ההגדרות שאתה מכתיב לי, תודה.
בבקשה
אח, האפור הזה, איך אני תמיד מפספס אותו.
[אתה, כמובן, צודק. זה שאני לא נהנה מלכבות את המוח, לא אומר שצריך להוציא את זה מחוץ לחוק, ומן הסתם יש גם עניין חשוב למדי של מינון. והכי מצחיק זה שבהתחלה באמת שלא היתה לי כוונה לפתוח עוד דיון על אורי קליין, בטח לא על הביקורת של ספיידרמן. נו, זאת היתה פאזת ההתנבאות במחזור החודשי שלי. אני כבר מרגיש הרבה יותר טוב. תודה לכולכם, ולאנשים הנחמדים בחלוקים הלבנים שמאכילים אותי בסמים משרי-שיממון. אני כמעט מוכן לחזור ולהיות אזרח נאמן לעמו, לארצו, לפקיד השומה שלו ולמוכרת בסופרמרקט.]
ולגבי הטענות בשתי הפסקאות הראשונות שלך – משהו בסדרת ההיקשים שלך, בין מה שאני אמרתי למה שאתה אמרת, קצת חורק. אבל אני לא מצליח לשים על זה את האצבע, ונראה ששנינו לא ממש רוצים להתווכח, אז בזאת אני יורד מהעניין ומדליק מקטרת שלום. אתה מוזמן להצטרף.
אויש, עוד פרובוקטור.
מזמן לא היה פה אידיוט שהחליט ללמד את כולנו איך מגיבים.
אפשר שניה לחלוק איתך אנקדוטה מהחיים? יש אתר שביקרתי בו פעם, קוראים לו בננות.קום. היו בו שתיים-שלוש כתבות כיפיות שהתחלתי לאהוב. ואז הגעתי לתגובות וחשכו עיניי. יותר גרוע אפילו מחנונים מהטכניון. אתה יודע מה עשיתי בקשר לזה? לא נכנסתי לאתר יותר. יש לי דברים טובים יותר לעשות בחיים מאשר לקחת חלק בקהילה שאין לי כבוד בסיסי למשתתפים שלה. תודה ושלום.
אוי, איזה שטויות.
ברור שקליין לא מבין מהחיים: הרי ברור שהסרט עוסק דווקא בהתבגרותו המינית של ספיידרמן, והורמונים שלו.
איך אני יודע? מאיר שניצר אמר.
ולהלן, בצירוף מינימום הערות:
"השאלה של גיבורי העל אינה איך להציל את העולם אלא מתי כבר נשכיב את הבחורה […] נעקץ פיטר על ידי עכביש משובט […] העקיצה משנה באחת את החנון. שריריו טופחים [כך במקור] בית החזה שלו מקבל צורה של מכון כושר וזיפים משונים צצים בכל מיני מקומות בלתי צפויים בגופו [מה זאת אומרת? הוא מגדל שיער בכפות הרגליים? נהייה הוביט?]. והעיקר, כמו כל עכביש מצוי, גם הוא מסוגל להתיז למרחקים חומר לבן ודביק ובאופן הזהה לטוויית קורים. בקיצור, פיטר הפך לגבר של ממש, וקשה להתעלם מהרצף הבלתי נגמר של סצנות אוננות מודחקות, שלתוכן הוא מוטל מאז אותה עקיצה גורלית.
יכולתו של הנער פיטר להתיז בעוצמה שופעת את החומר הזה – לבן, סמיך ודביק, בקיצור, זרע טרי – יש בה כדי לשרת מאות רבות של סרטים כחולים; כך גם העובדה שהוא בוחר לעשות זאת בעודו ניצה על-גבי גורדי שחקים שגיבי קומה; אותו קו רקיע פאלי שהוא סימלה של העיר הגדולה. במילים אחרות: לא רעל החדיר העכביש ההוא לתוך גופו של פיטר, כי אם סערה הורמונלית חסרת מעצורים.
ומאותו הרגע שבו החל להתיז, פיטר לא גומר עוד. כשהוא עוטה על עצמו תחפושת מבליטת-איברים, רכוב הנער על-גבי פאלוסים ענקיים – מבניין קרייזלר ועד בניין י.ב.מ. – המזדקרים בקשיחות הראויה בניו-יורק ומנקודת תצפית ייחודית זו הוא מטיל על עצמו מבחנים של חניכה גברית ובתוך כך משכיל להציל את זו שחשק בה גופו לפחות ארבע פעמים".
סוף ציטוט,
http://images.maariv.co.il/cache/ART312380.html
סוף .
מה אומר – האיש שתרם את השניצ לשניצקליין התיירד על עצמו.
לא למדתי שום דבר על הסרט מזה, אבל למדתי הרבה על מאיר שניצר בעצמו.
מה שכן, איך היה מ. שניצ. מתכנן אדריכלות לא-פאלית?
וגם על זה, כמובן
צריך להביא ציטוט מ'סימפסונס'.
"אני לא רוצה שתיסע יותר דרך מנהרות! אני יודעת מה זה מסמל!"
– אמא של סימור סקינר
אפקט קליע-זמן.
מישהו מוכן להסביר לי בקצרה מה זה אומר?
זה ''אפקט זמן-קליע'',
וההסבר הכי פשוט יהיה: "מטריקס", ראית?
זמן-קליע זה האפקט הזה שבא לידי שימוש במאטריקס (ושם נולד השם), ובו מראים לך תנועות מואטות שמציגות לך את גל ההדף של קליעים, ומראות לך את העולם כביכול מהפרספקטיבה של אדם שמהיר יותר מקליע. מאז המטריקס תוקעים את זה פשוט לכל מקום.
עכשיו אנחנו רק צריכים
שמישהו יצטט כאן את נחמן, וסיימנו.
(אגב, לו אני העורך של "הארץ" או "מעריב", הייתי מגדיל ראש ורואה בביקורות של קליין ושניצר בהתאמה מכתבי התפטרות)
אוי,
אם אתה לא חושב שקיים איזשהו מימד, ולו גם פארודי, של השוואה בין התבגרות מינית אופיינית של נער להפיכתו של טובי מגוויר לעכביש יש לך כנראה בעיה בראיה, קל מאוד להגחיך אנשים שמנסים להגיד משהו יותר גדול על סרטים מאשר מה שנראה מעל פני השטח, אבל לפעמים צריך גם לפקוח עיניים.
אוי ואבוי
אם אתה לא חושב שהמשפט שניסחת בהתחלת התגובה צורם מאוד. נסה לקרוא אותו בלי דעות קדומות.
ולעצם העניין: אם אתה רוצה, כל דבר אפשר להשוות לכל דבר אחר. למעשה, אני יכול לכתוב ניתוח תקף באותה מידה שיראה שספיידרמן הוא ביקורת סמוייה על חברת השפע, או לחילופין סרט פאשיסטי הדוגל באלימות עממית מגובה בתמיכה אידיאולוגית ועידוד השלטון.
אפשר, אז מה?
וחוצמזה, הביקורת של שניצר (על גסות הרוח הבולטת בה, הניסוחים היעני-מתחכמים שהיו מביישים ילד מתבגר, ועוד),
מזכירה לי את הסיפור על אותו אדם שנשלח למבחן רורשאך. הראנ לו הפסיכיאטר כתם, ושאל אותו מה יש בו.
אומר האדם, "זה כתם דם שנשפך מגופו של אדם שנרצח הרגע על-ידי רוצח סדרתי קניבלי".
מראה לו הפסיכיאטר שני קווים ושואל כנ"ל.
עונה האדם "אלה שני פושעים שמחזיקים אקדח בכיס ומתכוונים לפוצץ זה לזה את הראש".
ממשיך הפסיכיאטר ומראה לאיש כמה כתמים מפוזרים.
אומר האיש "אלה ראשים מנופצים של אנשים שהושלכו מגג בניין על-ידי פושעים".
מביט בו הפסיכיאטר ואומר: "תגיד, אמרו לך פעם שאתה פסיכופט?"
מתעצבן האיש: "אני? ומי מחזיק את כל התמונות האלה, תגיד לי?"
יש לבדיחה גרסא המתאימה יותר
לדעתו של מאיר שניצר על המיניות השופעת בסרט.
בדיחה:
פסיכיאטר מראה כתם
נבחן: זוג אנשים מקיימים יחסי מין על השלוחן
פסיכיאטר מראה עוד כתם
נבחן: זוג מקיים יחסי מין על גבעה.
פסיכיאטר מנסה שוב ומראה לנבחן עוד כתם
נבחן: זוג אנשים מקיימים יחסי מין.
פסיכיאטר: אתה חולה מין.
נבחן: אני? אתה זה עם כול הציורים הגסים
וכמובן שהרסתי את הבדיחה, אבל הבנתם את הפואנטה.
אבל, כמובן, זו לא רק
אסוציאציה של שניצל, ותעיד תמונת ספיידרמן שהופצה ברשת עם הכיתוב:
מה שמעלה את השאלה...
מי בדיוק אמור לנקות את הקורים אחרי הילד הזה?
בעלי כלבים מקבלים קנסות על הרבה יותר פחות מזה. אתם יודעים מה זה לנקות את כל החומר הדביק הזה? והוא לא מסתפק בליכלוך נמוך. הוא חש חובה ללכלך גורדי שחקים שלמים. הוא פשוט מנצל את העובדה שעוד לא הצלחנו לתפוס אותו.
אין לנו אלא להסיק שצדקו האנשים בסרט שטענו שספיידרמן הוא הרע.
אאל''ט
בסידרה אמרו שהקורים מתפרקים בעצמם תוך מספר שעות, למרבה הנוחות.
הקורים...
הם Bio-degradeable. הם אמורים להנמס אחרי שעה-שעתיים.
טכנית
המונח הזה אומר רק שחיידקים יכולים לפרק אותם, אבל ניחא.
ויש חיידקים כאלה
באוויר כל הזמן, לא?
אם אני זוכר את שיעורי הביולוגיה שלי אז לחלק הזה של שרשרת המזון קוראים "מפרקים".
SR משוויץ בידע בסיסי בביולוגיה
טגיד לי
זה שהגוף שלך הוא ביו-פריק, אומר שהוא מתפרק בכוחות עצמו? חיידקים יש במים, והרבה. חיידקים באוויר הם בד"כ רדומים. ובד"כ מדברים על פטריות. ובכל מקרה, כדי שהמק"א יפרקו, הם צריכים להיות בשלב הגידול המתאים- כשאתה מכניס שפכים לריאקטור של חיידקים (כמו שעשיתי במבחן שלי), יש פירוק מהיר. כאשר החיידקים צריכים למצוא את הקורים, להתיישב עליהם ולגדול- זה לוקח זמן.
אבל זהו. את העבודה הזאת סיימתי, לא רוצה לשמוע יותר על שפכים.
אבל מעדיף פיסיקה
אני לא
חושב שהעיקר בספידרמן זו ההשוואה של התבגרות מינית להפיכתו של פיטר פרקר לגיבור על, אבל יש שם את זה.
נכון ששניצר הגזים והיה די מגעיל.
קראתי עוד פעם את המשפט הראשון, סליחה על הצרימה.
אני לא אתנגד למה שאמרת
את האפשרות ש"יש שם את זה", כדבריך, בהחלט אפשר לקבל. אבל לא זה מה שאמר שניצר: הוא אמר שזה כל מה שיש שם. ואת זה אני בהחלט לא מוכן לקבל. וזאת הבעיה עם ניתוחים שניציים למיניהם: לפעמים הם מוצאים משהו נכון ואף מעניין, אבל לטעון שבסרט יש סאב-טקסט אחד ואין בלתו, וכמובן זה שהם מצאו – לא נראה בעיני.
או במילים אחרות:
זה שפיטר פולט באופן לא רצוני, ועוד בפומבי, זה בהחלט מביך, וההשוואה מתבקשת.
אבל אם שניצר באמת לא יכול להסתכל על העיר ניו יורק בלי לחשוב על ים של סמלים פאליים, הוא כנראה זקוק לאישפוז (או לסטוץ).
מה לא נכון כאן?
תסביר לי אתה למה 3 גיבורי הקומיקס הפופולריים ביותר חייים ללא אב ואם, ולמה כל ניסיון לתת משמעות לעובדה הזו הוא מגוחך.
צריך לזכור שמבקרי קולנוע, (ואני מתכוון כאן למבקרי קולנוע אמיתיים, ולא לחברה פה שנהנים מהפיצוצים וצוחקים מהדחקות האינטילגנטיות)כמו מבקרי תרבות אחרים, מנסים לפעמים לא רק "לגלות את כוונת המשורר" , אלא להצביע על תהליכים חברתיים, נפשיים, תרבותיים שאותם משקפת היצירה. לפעמים לא במודע,
אורי קליין, למשל , הוא מבקר קולנוע כזה, בזה כוחו ,ובזה טמונה גם החולשה שלו, כשהוא לא מצליח לפעמים להפסיק לראות את כל התמונה הגדולה, ולהבין באמת את הסרט,
(כמו במקרה של "קדמה", אגב, הרעיונות ואפשרויות הניתוח שאפשר להפיק מהסרט המטופש הזה, הסתירו מעיניו הרעבות לניתוחים מתוחכמים של קליין את כל החולשות הגדולות שלו )
השמחה לאיד הקנטרנית והמתנשאת שאפשר למצוא כאן (ובמיוחד בהערות שלך) כשכל ניסיון לניתוח מעמיק נתפש כ"פלצנות" (אלא אם כן המנתח הוא מישהו מהחברה) די מרדדת את הדיון, חבל.
פפפפ..... מממממ... חחח...
אה, כן, בדיוק.
הלאה הפלצנות.
או שלא.
או משהו.
כתבה מספר 875
[עוד חוזר הניגון
שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפתחת לאור…]
נ.ב. איתי יקירי, תרגול קצר בהבנת הנקרא: אנא חזור להודעה שלי שעליה יצא קצפך, זאת עם הציטוטים של אורי'לה יקירנו, והסבר לי (ולעצמך) איך הגעת למסקנה שאני מתנגד לדעתו. בכלל, אם תמצא איזושהי הבעת דעה אישית שלי באותה הודעה, אני אשמח לשמוע על זה.
אולי, אבל כשאתה הולך לסרט -
אתה באמת מנתח סאבטקסטים תוך כדי צפייה? אתה באמת חושב שלכל סרט הכי-טיפשי-שיש יש סאבטקסטים מעמיקים שיתנו לנו הארה?
אצלי לפחות, הצפייה בסרט היא במטרה ליהנות. רק אחר כך, ביציאה מהקולנוע, אני מתחילה לחפש ערך מוסף. וזה נכון במיוחד לסרטי קיץ כמו 'ספיידרמן'. ולכן, כשאני קוראת בעיתון (או באינטרנט) ביקורת לסרט כדי לדעת אם כדאי ללכת אליו או לא, אני לא רוצה לקרוא על סאבטקסטים וניתוחים מעמיקים. אני רוצה לדעת בפשטות על מה הסרט ומה הסיכוי שלי ליהנות בו.
אולי, אבל כשאתה הולך לסרט -
לא.(אבל לפעמים בצפיה שניה, כן)
כן.
בגלל זה יש ביקורות כמו של " " (ניימ איט), וביקורות כמו של אורי קליין , את אורי קליין צריך לקרוא אחרי שרואים את הסרט, אם את לא רוצה לקרוא אותו, יופי לך.
אמנם באיחור, אך הסבר:
(רק לפני יומיים ראיתי את הסרט – ורק עכשיו קראתי את הביקורת+תגובות).
למה אין להם הורים? מאותן סיבות שלכמעט אף דמות בD&D אין הורים, ואין להן אף משמעות עמוקה.
קודם כל, הורים מפריעים. הם מתערבים, הם עלולים לחשוף את הזהות הסודית המגניבה והם פתיון קל מידי ל"רעים". (אם כי הורים מאמצים ודודות גם מפריעים, אבל קצת פחות.)
אולי יותר חשוב מהסיבה הראשונה, זה מניע קל. אתה רוצה לנתק אדם מן הישוב אל חיים מטורפים של סופר גיבור? תהרוג לו את ההורים והוא יעשה את שאר העבודה – סופרמן איבד את הוריו כדי שיוכל להיות חייזר בכדוה"א, בטמן איבד את הוריו כדי לפתח יצר נקמה עד כדי טירוף וספיידרמן קצת מאתגר אותי גם כאן.
הורים קושרים את הדמות לחיים נורמליים – וזה לא מתאים לגיבורי על.
לבסוף, ההורים הנעדרים יכולים לספק שפע של פרקים/חוברות בהם הגיבור חוקר את עברו/מגלה משהו מפתיע על עברו או הוריו.
פיטר לא נהפך לספיידרמן בתיכון?
ואגב, יש מעט מאוד דברים שאני שונאת יותר ממשפטי "תיאור" (אין לי רעיון אחר איך להעביר את זה, אז אני אתאר את כל חייך במשפט).
זה פשוט כל כך צועק "אני תסריט!" שזה שולף אותי מהסרט.
וודאי שבתיכון
גם בסידרה המקורית וגם באולטימייט הוא מקבל את כוחותיו בתיכון.
ואגב, אני ממש לא זוכר שפיטר מוזכר כסטודנט בסרט.
בסצינת פח האשפה הוא אומר לאמ. ג'יי שהוא רוצה לעבוד בתור צלם ולחסוך כסף כדי ללמוד בקולג'- אולי לזה התכוונת, דן?
אולי אני מתבלבל
מאחר וראיתי את הסרט לפני כמעט שלושה שבועות (ומצד שני, כדי שלא תחשבו שסרטים מגיעים מהר בצ'כיה, קיי-פקס מגיע לכאן בשעה טובה עוד חודש, ואת מיינוריטי ריפורט אני אראה הרבה אחריכם).
אך זכור לי שמישהו העיר שהוא סטודנט, אחרי שהחבר'ה עוברים לניו יורק. אולי זה היה נורמן אוסבורן?
זו הייתה הדודה מיי
כשהיא בבית חולים היא אומרת לו משהו בסגנון "אתה גם לומד, גם עובד, וגם יושב איתי פה כל היום.. אתה לא סופרמן, אתה יודע.."
וראוי לציין שבאותה סצינה פיטר נראה עושה שיעורי בית או משהו ליד המיטה של הדודה.
בנוגע לדני אלפמן-אולי הייתה לך
הרגשה שהוא חזר לימיו המוצלחים בבאטמן כי הוא בעצם העתיק את המוסיקה לספיידרמן. באופן קצת פחות בוטה: אני דווקא התאכזבתי מהמוזיקה בפתיחה שהזכירה באופן עצבני את הלחן באחד מסרטי באטמן, מכיוון שבספיידרמן היא ממש לא התאימה. הרעיון לדעתי במוסיקה בבאטמן, היא שהיא התאימה לאווירה בסרט, אפלה. ספיידרמן הוא לא דמות אפלה כמו באטמן ולכן לדעתי גם המוזיקה בפתיחה לא התאימה וגם הכתוביות בפתיחה שהיו בגוון אפל.
נכון מאוד
הלחן של דני אלפמן הזכיר את "באטמן חוזר" בצורה בולטת בטירוף. יש לי אפילו חבר שטוען שסם ריימי פשוט העתיק את סגנונו של טים ברטון מבאטמן לספיידרמן, אך לדעתי, חוץ מכתוביות הפתיחה זו מסקנה מוגזמת. אני חייב לציין שסצינת הפתיחה בסרט(באוטובוס)משעשעת ומקורית למדיי. לפיה חזיתי סרט עם פוטנציאל עצום. לצערי לא היה כך, אבל הסרט בכל זאת ראוי לצפייה במסך הגדול. האמת היא שמאז evil-dead אני משוחד לסרטיו של סם ריימי.
אני היחידי שכתוביות הפתיחה
הזכירו לו את היצ'קוק?
אם רק תגיד לי מה היה כל כך חשוב
בכתוביות שהיה שווה לעקב את החברים הלחוצים שלי ואת הסדרן שמת ללכת הביתה?
או שאולי, דברים שרואים אצלך לא רואים אצלנו?
לא הפעם הראשונה.
בזמנו פורט כאן באתר הסוף הסופי והמוחלט, פוסט-קרדיטים, של "ג'יי ובוב השקט מכים שנית", וסומן ב (ובצדק)
קשה לעכל סרט...
כשהסדרן דוקר אותי עם אצבעו והחברים שלי צועקים עליי (צוחקים עליי?) שאפסיק להציק לאנשי הקולנוע 'הנחמדים'.
חשבתי שהתכוונת לנעימה המקורית אבל אותה אפשר לשמוע כמעט כל יום כשספיידר עולה לשידור ב-KNAC.COM.
בדרך כלל אני נוהג להישאר בקומדיות. אני לא רואה סיבה להישאר בסרטים אחרים אלא אם כן יש משהו בכתוביות שאני רוצה לבדוק.
המצלמה זזה באופן מסחרר
טענתי כאן בצחוק שאולי אלו לא פינצ'ר וריימי שמחליטים שהמצלמה תשוטט בפראיות בסרטים שלהם, אלא דווקא התסריטאי דייויד קואפ. צחוק צחוק, אך מסתבר שזה נכון:
מתוך:
http://www.davidfincher.net/feature0002.html
קראתי חלק מהתסריט של פייט קלאב
(כן, הייתי מספיק משועמם כדי להתחיל לקרוא תסריטים) מתברר שלא רק שהתסריטאי מציין את כל המעברים המוזרים של המצלמה, הוא גם ציין עוד טכניקות שלא נכנסו לבסוף לסרט. למרות זאת, תמיד מגיע לבמאי קרדיט על הביצוע המוצלח ופענוח כוונת התסריט.
התסריט של פייט קלאב
נכתב ע"י ג'ים אוהלס (או איך שמבטאים Uhls), אך התסריט לא נכתב בואקום. למעשה, זהו תסריט שלא "נכתב", אלא "פותח". כלומר, האולפן רכש את הזכויות על הסרט, חתם חוזה עם פינצ'ר, המפיקים והשחקנים, ומצא תסריטאי שכיר (ומתחיל, באופן מפתיע) שיענה לגחמותיהם. טוב, לא באופן כל כך מוחלט, אך הנקודה היא שהתסריט של פייט קלאב נכתב תחת עינו הפקוחה של פינצ'ר, עם הרבה רעיונות ותרומות מצידו (כמו גם מצד אדוארד נורטון). עד שלא נראה סרטים אחרים שנכתבו ע"י אוהלס, לא נוכל לדעת בוודאות כמה הוא עומד בזכות עצמו.
אגב, קריאת תסריטים זה דבר מרתק לדעתי. זה קצת קשה לעשות את זה מול המחשב, אבל בגרסאות המודפסות זו חוויה של ממש.
לא הבנתי.
אם לא היה תסריט, ממי הזכויות נרכשו? אלא אם כן היה ספר.
ואם התסריט הוא עיבוד של ספר, למה יש להעריך בכלל את התסריטאי?
היה ספר
מגיע לתסריטאי קרדיט על כך שהצליח לתרגם היטב את הטקסט בספר לתסריט חזותי. נכון שבפייט קלאב יש מספר, דרך נוחה יחסית להעביר את מחשבותיו של הסופר מהספר לסרט, אבל תפקידם של התסריטאי וגם הבמאי להעביר את האווירה המתאימה אליה התכוון כביכול הסופר.
אכן היה ספר
ואפילו ספר מצוין. מומלץ בחום. קפצו לאמאזון.
הסופר הצעיר צ'אק פאלאניוק, שזה היה ספרו הראשון, כתב בשפה קולחת שמתחברת היישר לתודעת הקורא, וגורמת לו להרגיש שהוא קורא במילים מדוייקות וחדות את מה שהוא הרגיש באופן עמום מזה שנים רבות. לפחות זה האפקט אם לקורא קוראים דן ברזל. אך למרות שחלקים רבים בספר מרגישים אחד לאחד כמו בסרט, ועל כך צריך להעריך את אוהלס ופינצ'ר שתירגמו אותו לקולנוע בכזו מיומנות, חלקים מסויימים בספר שונים מהסרט באופן מהותי. אירועים ודמויות שונות אוחדו או שונו בגרסת הסרט כדי לחדד רעיונות ולשפר את הזרימה של הסיפור, או פשוט כי רעיונות ספרותיים מסויימים לא עוברים בשפה קולנועית. ולמי שמתעניין באומנות האדפטציה (תרגום יצירה ממדיום אומנותי אחד למדיום אומנותי אחר, כמו למשל מספרות לקולנוע), זו קריאה מרתקת, וכך גם קריאת התסריט עצמו.
אגב, עוד לא קראתי ספרים נוספים של פאלאניוק, אך הם נשמעים מקוריים ומרתקים לא פחות, ולפחות אחד מהם כבר נמצא בשלבי פיתוח בדרך להפיכתו לסרט.
אתה באירלנד, קורא את מועדון קרב.
ספר טוב ומעיק, שמוסיף על הסרט ואפילו מצליח להסתדר עם הנושאים שיצרו את החורים (או שלא) בסרט באופן יותר טוב ויותר הגיוני, ומספק סיום הרבה יותר, אר, סיומי – לטוב ולרע.
(יש דבר כזה "ספויילר לסגנון כתיבה"?)
ולמרות שאני מצליח להעריך ולהינות מכל הטריקים הספרותיים שבספר, אני שואל, למה בזמן הווה, לעזאזל?
למה לא? (ברצינות)
כי זה מעצבן (אותי) נורא,
וכפי הנראה, חוזר גם בשאר ספריו של הנ"ל?
לא יודע, סתם נותן תחושה שאתה קורא ניסוי מעניין, ולאו דווקא ספר שמנסה לספר משהו.
אר,
וגם הסרט נחמד.
וגם הסרט שעליו הכתבה הזאת.
אה, ספיידרמן, כן.
מאד מעניין, וכאלה.
זה הסרט הכי מהנה שראיתי
כבר הרבה מאוד זמן. אין לי דווקא תלונות על הפעלולים וכד', לא יודע למה, לי זה דווקא נראה די אמין. אהבתי מאוד את הקורים, הם יצאו בצורה שנראתה מאוד אמינה, כמו למשל בסצינה בקפטריה שהמגש נדבק לו בטעות ליד. ספיידרמן עשה הרבה תנועות מפורסמות מהקומיקס, מה שהיה נחמד מאוד, בייחוד הקטעים בהם הוא תלוי הפוך. הגרין גובלין די הפריע לי, הוא נראה די מגוחך כאילו הוא יצא מפרק של הפאוור ריינג'רס, ואני לא מבין למה לא יכלו פשוט לאפר אותו ולהגיד שזו מסיכת גומי. גם נאמן לקומיקס וגם לא מגוחך, הרי ג'ים קארי גם עשה את זה באופן משכנע. קטעי הרומנטיקה באמת היו די עלובים ודלוחים, אבל מי באמת בא בשביל הרומנטיקה? עוד דבר שהפריע לי כקורא קומיקס היה חוסר השנינות של ספיידי. בקומיקס הוא זורק בדיחות על ימין ועל שמאל, וכאן הוא בקושי חייך. ואם תרשו לי לנטפק, אני גם אגיד שהפצצות של הגובלין לא ממש נראו כמו דלעות, וכשבסצינת המרפסת הוא רצח את שני שותיפו עם הפצצה המאדה הזאת, זה היה פשוט מגוחך. מההודעה הזאת אולי נראה שלא כל כך נהנתי, אבל זה היה סרט מאוד מהנה, סרט קומיקס מעולה שעומד בליגה אחת עם שני הבאטמנים הראשונים.
ועוד משהו ששכחתי
החליפה של ספיידרמן: לחליפה הזאת היה פוטנציאל גדול להיות מגוחכת בצורה שלא תאמן, אבל הם הצליחו לעבור את המכשול הזה, בעיקר בזכות הקורים המובלטים, אני חושב. אבל כנראה שהם לא יכלו בלי לפחות חליפה מגוכחת אחת בסרט אז הם עשו את הגרין גובלין. בכלל, הרסו לגמרי את הדמות של הגובלין. מאיש חולה נפש עם פיצול אישיות הפכו אותו לסתם תפלצת צווחנית. אני חושב שאחד הדברים היותר יפים בגרין גובלין בקומיקס, הוא הניגוד בין שתי האישיויות (ככה כותבים?) שלו: אישיות אחת היא איש עסקים קשוח עם כבוד, והשנייה, רוצח צווחני מעופף. בסרט זה לא כל כך עבד, אולי בעיקר בגלל התחפושת המגוחכת שלו. לא נורא, סרט הבא דוקטור אוקטופוס והלטאה, יש כבר שמועות ליהוק?
החליפה של ספידי
מה שאותי התמיהה בנוגע לחליפת העכביש זה, מאיפה לעזאזל הוא השיג אותה?
ז'תומרת, לסופרמן אמא שלו תפרה את החליפה, באטמן סתם נורא עשיר, אבל פיטר? מאיפה לפיטר הייתה פתאום חליפה סופר מגניבה שכזאת? היה יותר אמין
כש
#@#$#$#$#$#$#$#$
הוא היה עם החליפת טרנינג שלו…
לא יודעת אם זה היה ספוילר בכלל, אבל לא חשוב.
ועוד משהו ששכחתי
אבל גם במקור לגרין גובלין יש מסכה כזו שלא זזה כשהוא מדבר, לא? משום מה אני לא מצליחה לדמיין אותו בסדרת טלוויזיה (את הקומיקס לא קראתי) כשהפה שלו זז.
ועוד משהו קטן. בסוף נותנים לנו הרגשה כאילו הארי הולך להפוך גם לסופר-רשע, אבל לא זכור לי שזה באמת אמור לקרות לו, נכון? סוף
מישהו אולי מוכן להזכיר לי מיהו ההוב גובלין ומה הסיפור שלו?
ועוד משהו ששכחתי
אה, זאת אותה סאגת משובטים
ידועה לשמצה?
אה, זאת אותה סאגת משובטים
כן.
ובקשר לדמויות בסרטים הבאים
הלוואי הלוואי הלוואי שיהיו איזה 20 המשכים לסרט הזה ושבאחד מהם יהיו איש הקרח וכוכב אש! ~אמן~
''סצינת החשמלית''
רגע, אני היחידה שהסצינה הזו נראתה לה יותר מדי מוכרת?
אני אולי אפילו אגזים ואומר שאני בטוחה שראיתי אותה בדיוק ככה, אבל אני משערת שזה רק נדמה לי ושבטח ראיתי אותה בסדרת טלוויזיה.. זה ייתכן? ממש זכרתי אותה בבירור..
''סצינת החשמלית''
בטמן לנצח, אולי?
''סצינת החשמלית''
באמת? זה היה אבל בדיוק אחד לאחד כמו פה? איך אף אחד לא הרים על זה איזו צעקה? זו אמורה להיות הסצינה הכי מותחת בסרט, והיא העתק מדויק של סצינה מבטמן?
אז אני לא מתכוונת לזה...
אני מתכוונת ממש ככה, בצד אחד בחירת לבו ובצד השני קרונית מלאה ילדים.
אולי זה היה בסדרת טלוויזיה?
הבחירה עדיין זהה.
שניהם היו צריכים להחליט על איזה צד מהחיים הכפולים שלהם הם הולכים. האם על הצד של האיש הרגיל או של הסופר-גיבור. שניהם כמובן, בחרו בשתי האפשרויות אבל באטמן גם תקע כמה משפטים נחמדים אחר כך. כנראה ויתרו על זה כי חשבו שזה יזהה את הסצינה יותר מדי עם חברתה מבאטמן.
זאת התשובה הנכונה
לחידה שלי
עזוב שניה את הגשר -
אתה רוצה להגיד לי שגם בקומיקס עצמו האנשים מסביב צועקים "ניו-יורקרים עוזרים לניו-יורקרים אחרים"?
כי זה מה שסיילנט אריאל דיבר עליו.
ואני שוב טוען
מי שהכניס את הקטע הזה לתסריט לא היה בניו-יורק בחייו.
ושזה יהיה ברור: אני כותב את התגובה הזאת רק כדי להוכיח שאני לא בור בנושא קומיקס ושאני מכיר את ההיסטוריה של ספיידרמן, לא שזה כזה מקור לגאווה…
ידעתי את זה! אבל יכלו להציג את זה בצורה שהרבה יותר דומה למה שהיה בקומיקס, אבל בחרו להציג את זה ככה מתוך הומאז' לבאטמן לנצח. נה לך.
סרט מצויין
אני אודה שמכיוון שלא ראיתי יותר מדי סרטים, אני כנראה יותר רגיש לקיטץ' מאשר צופה הסרטים הממוצע. מעולם לא קראתי הקומיקס של ספיידרמן אבל ראיתי
את הסדרה. פרקר עדיין איננו סטודנט אלא רק עבד כעוזר מחקר של קונורס אם יכול להיות שאתה התכוונת לתלמיד תיכון.
ג'ונה מצוין. האם ייתכן ש-"צבי הנינג'ה" העתיקו בלי בושה את דמותו לדמות המנהל של אפריל אונ'יל?(הכוונה לג'ונה הקומיקסי
שיכול להיות שונה לגמרי).
הבעיה עם מרי-ג'יין הייתה שאני
מכיר נשים כאלה אם כי הם מאד הזניחו את צדה השני של המאנה דיפרסיה. (אתם מכירים את הטיפוס הזה- רגע אחד נחמדה ופטפטנית ורגע אחד סערת רגשות)
וזהו…
אני מאד נהניתי מהסרט.
מי הכניס לכאן את הרותם הזה?
אני יודע שזה רק עניין של דעה אבל לדעתי הסרט היה מצויין!1
בתור מי שהיה נאמן לקומיקס, לסידרה הראשונה(הדי גרועה בעיקרון) ולסידרה השניה(המצוינת, אבל בעברית עם הקול של טל מוסרי איווו) אני חושב שהסרט עשה את עבודתו
אומנם יש בו מלא תעויוט ויזואליות(125 בפעם האחרונה שבדקתי) והרבה יותר עלילתיות בקושי שמים לב לזה
האפקטים נחמדים, המשחק לא נורא מדי והגובלין הירוק… נסבל
הסרט מצויין ושכל המבקרים ילכו!!!1
נ.ב
ממתי כרטיס עולה 33 שקל? מתי ייקרו כל כך את המחיר? באיזה שנה אנחנו?
הסדרה הראשונה גרועה???
איש הקרח וכוכב האש!
או איך שלא קראו לזה..אני לא כ"כ זוכר הייתי קטן
הקיצר זאת הייתה סדרה גדולה
ובסדרה החדשה היה את השיר פתיחה המפגר הזה…
הסדרה הראשונה גרועה???
ספידרמן ספידרמן ספידרמן ספידרמן ספידרמן ספידרמן ספידרמן ספידרמן ספידרמן ספידרמן ספידרמן ספידרמן כמדומני היו מילות השיר
היה גם את העברי המטומטם אבל בכל מקרה…
ממש לא אהבתי את ספידרמן וחבריו המופלאים, יש דירה אחת עם אישה שנהפכת לאש, איש שנהפך לקרח וסתם אחד שיכול לטפס על קירות.
מי הכי שווה???
נ.ב
שלא לדבר על ספידרמן ללא גבולות החדש שהיה ממש נורא…
השיר של הסידרה היה
משהו כזה (אם זכרוני אינו מטעה אותי)
ספיידרמן ספיידרמן
מהיר אביר וחזק
ספיידרמן ספיידרמן
ספיידי
וההמשך משהו בסגנון.
אני דיי בטוחה שהם לא אומרים "אביר" בשיר אבל הם אומרים חרוז למהיר ואין לי אחד כרגע.
לא לא לא
זה השיר של הסידרה החדשה שיצאה בשנות התשעים. בסדרה הישנה משנות השבעים (?), המילים הן באמת ספיידרמן, ספיידרמן 7283 פעם (פחות או יותר).
מגניב, מהיר וחזק.
אח, ימי שבת בבוקר על סיפון הרילקס. הגעגועים.
רגע, בעצם היה נורא מעצבן ומסריח בימי שבת בבוקר על סיפון הרילקס. ומי בכלל רוצה לראות ספיידרמן בתשע בבוקר? אני מעדיף לישון. לא מתגעגע. בכלל.
נו, גומרים משמרת לילה
במזבלה, ולפני שהולכים לישון רואים ספיידרמן…
(שבת? אתה בטוח? אז מה היה בערוץ 2 בבוקר באמצע השבוע?)
כן. חלק מהשירות הצבאי שלי עבר במזבלה. מה לעשות.
מגניב, מהיר וחזק.
ואם כבר מזכירים את סדרות האנימציה אז היו שלוש סדרות ישנות באיזור שנות ה-80'. אחת נראתה ממש גרוע ומוזר, ותמיד היו ממחזרים בה את אותו קטע שספיידרמן רץ יורה קורים ומתחיל להתנדנד, אפילו אם הוא היה באיזה שהוא מימד שונה מכדוה"א (ואני כבר לא זוכר אם פשוט הראו את הפרק הזה המון פעמים, או שמשום מה דווקא ספיידרמן מכל הגיבורים ביקר בהרבה מימדים שונים משלנו). הבעיה שהקטע הזה פשוט נשחק ואיבד את הצבע מרוב הפעמים שהשתמשו בו.
אח"כ היתה את הסדרה עם שיר הפתיחה של whatever a spider can (או משהו כזה), שהיתה כבר מצוירת יותר טוב, וקצת פחות דבילית.
לבסוף היה את Spiderman and his Amazing Friends, שהיתה חביבה תודות לאיש הקרח וכוכב אש, וגם שתי הופעות אורח של האקס-מן.
מה שמביא אותי לשאלה\בקשה
למישהו יש, או יודע איפה אפשר להשיג אולי הקלטות של ספיידרמן וחבריו המופלאים?
אני אהיה מוכנה לשלם כסף בשביל עותקים…
אני חושב שהסדרה שהוזכרה כשנייה
היא בעצם השלישית.
אני מכיר שלוש סדרות: הישנה המצולמת, Spiderman and His Amazing Friends ו-Spiderman אמיץ, מהיר וחזק שהיא נראית הכי טוב.
Amazing Friends הייתה כל שבת ב-9:00 בבוקר ב-Star World (עכשיו יש the Tick) ולפי איך שהערוץ הזה משדר אז בטח יהיו שידורים חוזרים.
לא, לא, לא
אני לא התבלבלתי. הסדרה שאתה מזכיר כשלישית היא משנות ה*90'* ולא משנות ה*80'*. כמו שכתבתי למעלה היו בשנות ה-80' שלוש סדרות שונות.
לפי ימדב...
http://us.imdb.com/Tsearch?title=Spiderman
יש ארבעה סדרות שצריך להתייחס אליהן:
סדרת אנימציה משנת 1967 ולא נראה לי שאני מכיר אותה.
סדרת 'מדהימה' מ-1978 ונראה שזאת הלא מצולמת שאני מכיר.
סדרה מ-1981 שמסתמנת כ-Amazing Friends.
ועוד אחת מ-1999 שהיא כנראה האמיץ, מהיר וחזק.
לא..
זאתי מ99 היא ספיידרמן אנלימיטד (ללא גבולות בתרגום העברי ששודר בפוקס קידס), היא נחשבת הכי גרועה אבל האנימציה שם חביבה מאוד לדעתי.
הפסקולים של הסדרות
אם כך באיזו מהסדרות היה את השיר פתיחה של הראמונס? בזאת המצולמת (שלא ראיתי מעולם)?
אגב, השיר פתיחה של הסדרה מהסיקסטיז ממש נהדר.. בכלל, לספיידרמן יש בדרך כלל נעימות פתיחה ממש טובות. אפילו זו שאומרים בה רק "ספיידרמן ספיידרמן ספיידרמן" ממש טובה. :)
החביבה עליי היא, כמובן, זו של חבריו המופלאים. אני דואגת לזמזם אותה לעצמי לעיתים תכופות ולהקשיב לה על המחשב, וכל זאת רק בגלל שלפני כמה זמן שכחתי איך היא הולכת ונכנסתי לחרדות מזה. :)
אין לי מושג.
את המוזיקה של הסדרה המצויירת החדשה יותר היה לי איפה שהוא בצורה דיגיטלית (ובטח אפשר למצוא אותה אחרי חיפוש קל שאין לי כוח לבצע כרגע) ועכשיו יש לי אותו רק על קסטה ישנה וחבוטה.
את הנעימה הישנה יותר של ספיידרמן שם שרים באמת אפשר לשמוע כל פעם שספיידר עולה לשידור ב-KNAC.
http://www.knac.com
כבר נתתי לינק
לשירי הפתיחה והסיום של הסדרה משנות ה60:
כתבה מספר 933
יש לי מודם איטי
שעושה בעיות כשאני רוצה לפתוח חלון אחר. אפשר לינקים לשירים בהודעה פה בלי לגלוש לחלון חדש? תודה מראש
בבקשה
http://www.earthstation1.com/pgs/themes/dos-Spiderman67.wav.html
http://www.earthstation1.com/pgs/themes/dos-Spiderman67EE.wav.html
שים לב, גם זה ייפתח לך בחלון אחר. כדי למנוע את זה תעשה קופי-פייסט של הכתובות.
בלתי אפשרי
מערכת התגובות כאן פותחת כל לינק בחלון חדש באופן אוטומטי. הדרך היחידה לעשות את זה זה העדבקה של הכתובות בשורת הכתובות.
אני חושב שמה שהוא ניסה להגיד,
בקצת יותר מילים מהדרוש, זה "לינק ישיר".
נראה לי
שלא אפשרי כאן לינק ישיר, וצריך להשתמש בשיטת הקופי-פייסט.
מה שהתכוונתי
שלא כדאי לסרבל ושבמקום להיצטרך לטעון עוד דף בישביל לראות את הלינקים, אפשר לכתוב אותם כבר מייד עוד בהודעה שכתבת (הראשונה הראשונה) כדי לא להעמיס על אנשים שאין להם חיבור מהיר, זה נראה לי יותר הגיוני.
מה זאת אומרת לא אפשרי?
אז מה זה –
http://www.earthstation1.com/ThemeSongs/Spiderman67.wav
http://www.earthstation1.com/ThemeSongs/Spiderman67EE.wav
אם לא לינק ישיר?
ואני שומע את השיר הזה
כמעט כל יום כש-Spider נכנס לשידור.
http://www.knac.com
שילינגר בספיידרמן?
רק בשביל זה אני אלך לראות!
סופרגיבורים שעוד לא נראו על המסך
בביקורת כאן הוזכר הרעיון לעשות סרט על סופר גיבור בן 40 מקריח עם כרס. זו רק דוגמא אחת לסרט שאני מחכה שמישהו כבר יעשה. דוגמא נוספת, בעקבות ההערה האחרונה של נונין – סרט של סופר גיבור שחסר לו את האויב הסופר רשע, ומוביל לכך שבנוסף לפיצול האישיות הרגיל שיש לו – אדם מן הישוב שהוא גם סופר גיבור – הוא מפתח פיצול נוסף והופך להיות האויב של עצמו.
לברוס וויליס
אמנם אין כרס, אבל הוא בן 40 וקרח. וסופר גיבור.
סופרגיבורים שעוד לא נראו על המסך
DC כבר פירסמו חוברת על סופר-גיבור בשם Eclipso, שהיה מדען חשוב שבגלל תאונה (אני, כשנושכות אותי נמלים סתם כואב לי, וכשאני נחשף לקרינה סתם נושרות לי השערות. איזו אכזבה) הפך לרשע רב פעלים כל פעם שהיה ליקוי ירח. הקטע המשובח הוא שהוא לא הפך לסתם רשע, הוא הפך לרשע שנאבק נגד מדען חשוב אחד: הוא עצמו. וכמובן, בכיוון ההפוך (המדען החשוב נאבק ברשע מסתורי בשם Eclipso).
הקיצר, הקדימו אותך.
אני חייבת להזכיר כאן שוב
את הסדרה המקסימה The greatest american hero, על אמריקאי פושטי שמגריל מאיפשהו חליפת סופר-הירו (שנראית כמו פיג'מה) ובשלומיאליות גמורה מציל את העולם פעם אחר פעם.
הוא קיבל אותה מחייזרים.
יום אחד כשהתקלקלה לו המכונית באמצע הדרך לשום מקום. הבעיה היא שהוא איבד את ספר ההוראות.
יכול להיות שאת מדברת על הסדרה
שהשיר נושא שלה הוא
(הקצב כמובן הוא אותו קצת של המזכירה האלקטרונית של ג'ורג' מסיינפלד)
?
סבורתני מאד שכן.
אתה רוצה להגיד לי, שקטע המזכירה האלקטרונית של ג'ורג' היה פארודיה על סדרה אמיתית? ברצינות? איך קראו לסדרה? מתי היא שודרה? פרטים! מהר!
זה לא פרודיה. זה הומאז',
שמתשתמש במוזיקה של הסדרה, ובארבעת המילים הראשונות של הפזמון החוזר בשיר הפתיחה שלה. הסדרה, כפי שנאמר כמה הודעות במעלה הפתיל, היא The greatest american hero. חיפוש ברשת שנועד לתת לך לינק עם מידע על הסדרה העלה שמתכננים לעשות סרט:
http://www.upcomingmovies.com/greatestamericanhero.html
והנה אתר על הסדרה עצמה:
http://www.geocities.com/TelevisionCity/3657/
וכאן תוכל לשמוע את השיר (שלא נשמע כמו בזיכרון שלי, אבל אני חושב שזה מושפע על ידי ג'ורג' והמזכירה האלקטרונית שלו) ולקרוא את מילותיו:
http://www.angelfire.com/tv2/tvthemes2000/Comedy/ghero.html
המון תודה
השיר העלה חיוך רחב על פני.
''יוהרה אליטיסטית''.
העיקר שאתה מרוצה.
שיקולים מסחריים
במהלך הצפייה היכתה בי המחשבה שהסרט הוא בעצם מטאפורה לקפיטליזם:
ספיידרמן הוא הצד היפה של החלום האמריקאי הקפיטליסטי, הוא מגשים את עצמו בזכות עצמו ורותם את הצלחתו למען החברה.
לעומתו הגובלין מייצג שימוש ציני בקפיטליזם – הוא חותר תחת חברי הדירקטוריון שלו שמצביעים באופן דמוקרטי נגדו, הוא מחסל את מתחריו (במובן המילולי של הביטוי), או מנסה לבלוע אותם בסגנון מיקרוסופט.
כשתובנה אינטלקטואלית שכזו מכה בי בזמן שאני מנסה להנות מסרט אקשן מגניב, אני מכה אותה בחזרה בכוריאוגרפית לחימה מרשימה עם אפקט זמן-קליע, ופולט משפט שנון כשגווייתה מוטלת על האדמה. אני פה בשביל הפיצוצים.
(ורק אזכיר שגם ב"החדר", התסריט הקודם של קואפ, הייתה לי הרגשה לרגע שהוא מנסה לדבר על משהו רציני, אך משתפן ללכת עם זה עד הסוף)
ביקורת סתמית ומתחכמת
"אמייזינג פנטזי 15 יצא ב-1962, ולא ב-1963. אם הייתם נותנים למישהו שגם קצת מבין בקומיקס לכתוב את הביקורת, פאשלות כאלו לא היו קורות"
מבלי לפגוע, אני חושב שבדיוק המשפט הזה מבהיר למה עדיף לתת למישהו שלא בהכרח מבין בקומיקס לכתוב את הביקורת. הפרט הזה כל כך שולי, קטנוני ומיועד למעריצים פנאטיים בלבד, אך מוגדר על ידך כ"פאשלה" כאילו מדובר במינימום מחדל ביטחוני בשב"כ. זה נראה לי קצת מגוחך.
כמו כן, אני לא מדבר בשם העורכים, אך נדמה לי שבהתחשב בכך שהאתר שם לעצמו למטרה שלא להתנשא מעל הגולשים, ביקורת בסגנון "אני מבין בקומיקס ועל כן אני הבנתי את הסרט יותר טוב ממך, הגולש הממוצע" לא בהכרח הייתה מתאימה כאן.
ועם זאת, אני מסכים איתך שהסרט זכה ליחס פושר מידי בביקורת, וקצת חבל לי באופן מוזר למדי.
(ולהבא סמן בבקשה ספויילרים כמו שצריך)
הו, כמה שחיכיתי לתגובה כזו!
צר לי לאכזב אותך, ידידי המלומד ,אבל אתה פשוט טועה.
אולי בשבילך זה פרט שולי, אבל להרבה אנשים (ולא רק "המעריצים הפנאטיים") היא משמעותית, מסיבות שונות שקשורות להתפתחות הקומיקס האמריקאי. (ולא אפרט כעת, אבל זה קשור לסדר הכרונולגי של יצירותיו של סטאן לי).
חוצמזה, וזוהי נקודה חשובה הרבה יותר, *בעובדות צריך לדייק*.
מה לעשות, טעויות בתאריכים, במקומות, בשמות ובשאר דברים שנחשבים בעיניך ל"פרטים שוליים", הוא דבר שלא מקובל עליי. זה פשוט זלזול בקורא, שלכל הפחות מצפה לקרוא כתבה מדוייקת מבחינה עובדתית.
אם, למשל, תומר היה כותב משהו כמו: "הסיפור הראשון על ספיידרמן הופיע ב- 1962, בחוברת אמייזינג פנטזי 15, אך סידרה משלו ניתנה לו רק כעבור שנה", הייתי אומר "וואללה, הבחור השקיע. הביא את שתי נקודות הציון של היסטוריית ספיידרמן ולא טעה בתאריכים.
גם אם היה מציין 1962 בלי פירוט, הייתי אומר קולקבוד.
כפי שזה כתוב, קיימת תחושה אצל הקורא שספיידרמן ישר קיבל סידרה משלו, ולא הופיע לפני כן בשומקום. וזה פשוט לא נכון.
מה גם, שבעידן האינטרנט, *מאוד* קל לבדוק דברים פעוטים כאלו.
דבר נוסף- איני מחשיב את עצמי למבין גדול בקומיקס.
רחוק מזה- אני אמנם חובב קומיקס, ודי בקיא בהילכות הז'אנר (בעיקר בתחום הסופר גיבורים, אבל לא רק), אבל אני רחוק מלהיות מומחה לעניין.
לעומת זאת, אני *כן* חושב שביקורת על סרט כזה, היתה צריכה להיכתב על ידי מומחה בתחום.
כמו שרד פיש כותב על סרטי מד"ב, רז כותב על סרטי אנימה, ואתה כותב על סרטים פ"מ, כך גם ביקורת על ספיידרמן, הייתה צריכה, לדעתי, להיכתב ע"י מומחה בתחום.
אין לי שום דבר אישי נגד תומר, ומהכתבות הקודמות שלו מאוד מאוד נהניתי ("בלייד", למשל, התאים לו, כי זו דמות פחות פופולארית בתחום ועם פחות היסטוריה), אבל מהביקורת הנוכחית יצאתי בתחושה רעה, כאילו הוא רק חיפש איפה לקטול ואיפה למצוא את הרע. (תומר, אם אתה קורא שורות אלו, אתה מוזמן לקפוץ ולהסביר לי למה אני טועה. כלומר, אם בכלל אתה חושב שאני טועה).
אני ממש לא מעוניין בביקורת מתנשאת, רק בביקורת שתהיה, לכל הפחות, מדוייקת עובדתית.
אני בכלל חושב, שאחד מהדברים היפים בסרט, היא העובדה שהוא פונה לכל המגזרים- גם המעריצים השרופים, גם החובבים בלבד, וגם אלו שמעולם לא שמעו על הדמות.
(אם יש כאלו).
בסרט של "אקסמן", למשל, זה לא כ"כ עבד.
בעניין הספויילרים- אתה צודק.
דווקא סימנתי תג ספויילר בראשית ההודעה, אבל חזרתי אחורה לערוך אותה כ"כ הרבה פעמים, שכנראה מחקתי אותו בטעות, ולא שמתי לב שהוא לא נמצא. טעות שבוודאי תתוקן ע"י העורכים.
הו, כמה שחיכיתי לתגובה כזו!
כיון שאני בעבודה אקצר. אתחיל ואומר שברור שאתה טועה. קוראים לי *רותם* ולא *תומר*.
ועכשיו למה שכל כך הרגיז אותך: תתפלא אבל אני מבין קצת בקומיקס. ונחש מה, כיון שספיידרמן הוא לא לחם חוקן שלי אפילו טרחתי ללכת ל-Overstreet's Guide ובדקתי מהי ההופעה ההיסטורית הראשונה של איש העכביש ודי בקלות מצאתי את אמייזינג פנטזי 15. ואז החלטתי שבעצם הביקורת לא צריכה להיות שיעור על היסטוריית הקומיקס של ספיידרמן, והיא מספיק ארוכה בלי להתחיל להסביר את כל מדיניות ההוצאה לאור של מארוול. אפילו הנחתי שמישהו יטרח לכתוב תגובה בעניין שתפרט יותר (דווקא חשבתי שזה יהיה זייגון).
אז בבקשה, למען דורות העתיד, ולמען כל אלה שהמוטו שלהם הוא Everything I know I learned from Fisheye, תרגיש חופשי לכתוב אתה את התגובה האמורה, רק אל תניח אוטומטית שאתה קורא הקומיקס היחיד באתר.
ןבקשר לביקורת על הסרט עצמה, לא חיפשתי איפה לקטול. פשוט יצאתי מהסרט מאוכזב, וכמבקר התפקיד שלי היה לנסות ולהסביר באופן הגיוני למה.
אני שמח מאוד שנהנית והרגשת שקיבלת את הסרט שרצית. מה לעשות ואני לא.
סליחה על הטעות בשם
זה פונקציה של כתיבה בשלוש בלילה.
ראשית, אני מתנצל אם באיזושהי דרך נפגעת מדבריי.
שנית, למרות שאיננו מסכימים לגבי טיב הסרט, קיבלתי את טענותיך.
כפי שאמרתי, מכתבותיך הקודמות מאוד נהניתי, רק בביקורת זו הייתה לי הרגשה כי באת במטרה לנגח. אם אתה טוען שבאמת ובתמים התאכזבת- אין בעייה- זכותך המלאה.
אני, מצידי, הצגתי דעה קצת אחרת, ומומלץ שכל מי שקורא את הכתבה, יקרא לאחריה את שלל התגובות, ויחליט לבסוף אם מתאים לו ללכת או לא.
מובן שאיני חושב שאני היחיד כאן שקורא קומיקס.
ובמחשבה שנייה, נראה לי כי כל עניין "מישהו שקצת מבין בקומיקס" היה טעות מצידי, שנכתבה בלהט הרגע, ואני מצר עליה.
למרות זאת- אני עדיין מחזיק בדיעה, כי אם מציגים עובדות, יש להציגן במלואן.
בברכת 'נו הארט פילנגס'
ניר !
בשולי העניין
זה נכון שרז כותב בד"כ על סרטי אנימה, אבל לא מתוך זה שהוא מומחה בהם (אני לא באה להגיד שרז לא מומחה אנימה. הוא כן) אלא מתוך זה שזה מה שמעניין אותו. רד פיש לא כותב רק על מד"ב (ובכלל, איך נעשים מומחים במד"ב?) והרבה מהכותבים האחרים גם הם כותבים על מה שמעניין אותם, על מה שמצליח להם לכתוב.
ואני אתן לך דוגמה: ל'ספיידרמן' הלכתי עם רד פיש. כשיצאנו מהסרט כל אחד מאיתנו היה מאוכזב במידת מה (אני קצת יותר). בגלל כל ההו-הא שהיה סביב ספיידי לא היינו מוכנים לכתוב ביקורת. שני כותבים אחרים שראו את הסרט סירבו לכתוב כי "אין להם מה להגיד".
אני מאוד מאוד מסכימה עם מה שרותם כתב, ולא, אני לא חושבת שביקורת צריכה לבוא דווקא ממומחה בתחום. כל פרטי המומחיות יכולים לבוא בתגובות.
חוצמזה, לספיידרמן היתה כבר כתבת תצפית שבין השאר סקרה את העבר שלו. הסיקור שם לא מספיק לטעמך? כתוב תגובה שתספק את הפרטים החסרים. אבל אל תסיק מראש שכשגולש ממוצע מנסה לברר האם כדאי לו ללכת לספיידרמן או לא – כל מה שמעניין אותו הוא הנאמנות התסריטית לקומיקס המקור. מידע כזה יכול להוסיף, נכון, אבל הוא לא יכול להיות החלק העיקרי של הביקורת, אחרת עוד נתחיל לפרסם ביקורות בשני חלקים כמו באייל.
למה לא ללכת ישר למארוול?
ספיידרמן:
http://www.marvel.com/comics/bios/bio_spiderman.htm
הגובלין הירוק:
http://www.marvel.com/comics/bios/bio_greengoblin.htm
נתן זך כתב שיר נחמד (הפתעה?)
שנקרא 'על הרצון לדייק'. תנסה לקרוא אותו. חוץ מהמסר המובן מראש הוא משעשע ביותר. הוא נמצא בתוכנית הלימודים.
הדבר היחידי שהפריע לי בביקורת
היא המשפט: "הקומיקס כבר חגג מעל ארבעה עשורים, מאז הופעתו לראשונה ב1963"
עכשיו, אם אני לא טועה, 1963 היה לפני 39 שנה ולא 40. אבל אני לא קטנוני, חס וחלילה.
פה דווקא תומר דייק
המשפט בכתבה אומר ש*ספיידרמן*צריך להיות מעל ארבעים, כלומר, הדמות, ולא החוברת, כפי שמובהר בהמשך המשפט.
והוא צודק- הרי פיטר פארקר מופיע לראשונה כנער תיכון, ולא כתינוק בן יומו (בניגוד לסופרמן, למרות שגם הוא נוחת בכדה"א כילדון ולא כתינוק),
ולכן הוא באמת אמור להיות מעל ארבעים(אולי אפילו מעל 50. חשבון זה לא הצד החזק שלי).
הדבר היחידי שהפריע לי בביקורת
ככה זה, עם אתר גדול באה אחריות גדולה
אני עדיין לא מבינה,
מה גורם לאנשים להתגאות בזה שהם מבינים בקומיקס, עד רמת ה"באיזו שנה הופיע פרט זה או אחר לראשונה בקומיקס ושינה את פני העולם".
פעם, קומיקס היה עיסוק דבילי לילדים מתבגרים. היום הוא עדיין עיסוק דבילי לילדים מתבגרים, אבל מכיוון שחוברות קומיקס עתיקות הפכו לפריטי אספנים, פתאום הוא נהיה "אין" וראוי לעיסוק אינטלקטואלי פלצני פסאודו-שניצקלייני.
בחיאת, אנשים, זה כולה קומיקס. לא התנ"ך. למי אכפת משינויי המדיניות של מארוול, ואם דבר מסוים הופיע בשנת 1963 או 1964? כולה סיפורים מאוירים, שנועדו בעיקר לבני נוער (כן, קומיקס נועד במקור לבני נוער. לא הכל זה סאנדמן), שמציג סופר גיבורים מטופשים ועתירי-סיספונד בחליפות הדוקות שמצילים את העולם מסופר-נבלים לא סבירים ולא הגיוניים. אני החמצתי משהו, שהופך את זה לפריט אינטלקטואלי-מחקרי שראוי להתגאות בבקיאות בו?
זה אפילו יותר עצוב מלהיות טרקי.
גישה מתנשאת ומרגיזה
זה כמו שאני אגיד- "מה גורם לאנשים להכריז שהם מבינים באסימוב/ היינלין/ פק"ד וכו'.
כולה אנשים שכתבו ספרים על כל מיני חלליות ורובוטים ושטויות עתידניות כאלו שמיועדות לילדים מתלהבים".
דבר כזה היה מרגיז אותך, נכון?
אותו דבר בעניין הקומיקס- את לא חייבת לאהוב את הז'אנר, את יכולה גם לשנוא אותו- אבל להגיד שזה ילדותי זה סתם גישה מתנשאת.
קומיקס הוא מדיום- בדיוק כמו טלוויזיה או קולנוע, קומיקס הוא אומנות- אומנות שאת המקורות שלה ניתן למצוא בתקופות עתיקות.
והכי חשוב- קומיקס הוא כיף.
הוא האסקפיזם המוחלט.
כמובן שניתן להסתכל על הענין כאילו קומיקס מתעסק באנשים אידיוטים שלובשים מסיכות מוזרות, אבל לכל דמות קומיקס יש עולם מורכב ומפורט, לפעמים הרבה יותר מפורט מעולמה של דמות ספרותית כלשהי.
וקומיקס הוא לא "עיסוק דבילי לילדים מתבגרים". ממש לא. עובדה שנהנית מהסנדמן, וכמו הסנדמן יש עוד עשרות טייטלים שנחשבים ליצירות מופת של ממש (סין סיטי, דארק נייט, הדרך לאבדון, פריצ'ר, ווטצ'ר ועוד).
נכון, בתחילת דרכו, הקומיקס היה כתוב בשפה מתיילדת, וקהל היעד היה בעיקר ילדים.
מאז השתנו כמה דברים- הרבה אנשים נפתחו לעולם זה, אנשים מכל גווני הקשת הסוציו- אקונומית והאקדמית.
יש היום פרופסורים לפיסיקה שמכורים לקומיקס (אחד מהם אפילו ניסה למצוא חוקיות פיסיקלית בכוחות העל של הגיבורים), ראשי מדינות ושרים שמכורים לקומיקס, ועוד ועוד,
וכתוצאה גם שפת הקומיקס השתנתה ומותאמת כיום לנתחים הרבה יותר גדולים מהאוכלוסייה.
בכלל, את חושבת שגיימן היה מגיע לאן שהגיע לולא התחיל בקומיקס? לפני הסנדמן הוא היה עיתונאי עלום שם, שאיש לא שמע עליו.
אז בבקשה- מספיק עם הגישה המתנשאת הזאת?
את לא אוהבת קומיקס? זכותך.
את חושבת שזה ילדותי? זכותך.
אבל בבקשה אל תזלזלי במי שאוהב את התחום, כי גם בתחומים האהובים עלייך יש הרבה מה לזלז, ואני בטוח שלא היית רוצה שזה יקרה.
נו, אז מרגיז אותך, מה אני אעשה.
אז תתרגז.
לא מוצא חן בעיניך שאני מתנשאת? עצוב מאד. זה לא הולך להשתנות.
יש קומיקסים מדהימים. המעט שקראתי מסאנדמן השאיר אותי עם פה פעור. אבל אם תסלח לי, רוב הסופר-גיבורים זה לא יותר מאשר אסקפיזם, כפי שהגדרת. דמויות לא משכנעות, בדרך כלל רדודות כשלולית, וכשהן לא רדודות, העומק שלהן לא משכנע, והרבה פעמים גם לא עקבי. עלילות מטופשות להדהים, עתירות הורמונים וחסרות הגיון. הסברים פסאודו מדעיים עם כל כך הרבה חורים בעקביות, שצריך אידיוטומט צמוד כדי לקרוא אותם.
עצם ההשוואה לסופרים שניסו להתמודד עם שאלות פילוסופיות ומדעיות מראה שמשהו קצת דפוק בתפיסה שלך, לעניות דעתי המתנשאת.
אז אסקפיזם זה יופי. אני מאד אוהבת אסקפיזם. אני חולה על קומדיות זבל כמו "בית החיות" ודומיו, מתה על סרטים מצוירים מהסוג הדבילי (מישהו אמר רוד-ראנר?), אני אוהבת לקרוא סו גרפטון כשלא בא לי משהו כבד, ובאופן כללי אני מאמינה גדולה באסקפיזם. אבל מכאן ועד לעשות מזה נושא אקדמי גדול ורב משמעות… נו, בחיאת.
וכמו שאמרתי (גם בהודעתי הקודמת, נדמה לי), אין לי כלום נגד הקומיקס כמדיום. במדיום הזה עשו כמה דברים מדהימים (אמרתי כבר סאנדמן? אמרתי). אבל בחיאת, לקחת את ספיידרמן וההתפתחויות המדהימות ורבות המשמעות שהוא עובר בחייו כדוגמה, ולהתייחס לזה כאל נושא אקדמי רב חשיבות? תעשה לי טובה. יש גבול כמה פתוח אפשר להיות לנקודות השקפה של אחרים. עוד מעט תצפה ממני להתייחס בכבוד ובסובלנות כלפי אנשים שלמדו כל חייהם את כל פרקי הטלטאביז, או קטנטנות.
בדיוק כל הקלישאות
שמעלים תמיד אנשים שיש להם דיעה קדומה על התחום, ומימיהם לא קראו חוברת אחת לרפואה, או שקראו את הטייטלים שנחשבים ליצירות מופת בתחום, ומזלזלים בכל השאר.
אין לי כח להיכנס לוויכוח הזה (אחרי הכל, זה אתר על קולנוע, לא על קומיקס), ולכן לא אטרח לתקן אותך.
אגב, תתכונני חזק- מחר בוחן פתע על "נראטיבים סוציו- אקונומיים בפועלם של הטלאטביז, והשפעתם על חברת השפע הגיאו- פוליטית המתפתחת".
תעזוב אותי מהדמגוגיה הזו.
קראתי כמה קומיקסים. עלעלתי בכמה אתרים שמוקדשים לקומיקס. החלטתי שזה שטויות. עזבתי.
לא, אל תבוא לי עם הטיעון ש"כדי להבין באמת מה הולך שם, צריך לקרוא הרבה". אין לי כל כוונה להקדיש את חיי למחקר השוואתי של קומיקסים כדי להגיע למסקנה שבעצם הקומיקסים הם התנ"ך החדש, ההתגלות החדשה של אלוהים או השד יודע מה. אם קומיקסי הסופר גיבורים הקלאסיים לא מצליחים להעביר לי את תפארת גדולתם בכמה חוברות, אין לי שום סיבה לתת להם עוד הזדמנות, ואין לי שום סיבה לצאת מנקודת הנחה שאם רק אני אקרא עוד מאה-מאתיים חוברות, גדולתם תתברר לי לפתע מעבר לכל ספק.
מסיבה שממש לא ברורה לי, אתה יוצא מנקודת הנחה שכולם חוץ ממך בורים ולא ראו קומיקס בחיים שלהם, שאתה היחיד שזכה להארה האלוהית, ושאדם שכן קרא קומיקס בהכרח יגיע לאותה הארה וישתכנע שקומיקס הוא מתנת האל לאנושות. ובכן, יש לי הפתעה בשבילך: יכול להיווצר מצב שבו אנשים נחשפים לקומיקס, ועדיין חושבים שזה זבל דבילי, שטוב לאסקפיזם בשעות הפנאי ולבני נוער מתבגרים, אבל בטח לא כדי להקדיש לזה את כל משאבי האינטלקט הזמינים ואת מיטב חשבון הבנק והזמן הפנוי.
ושוב, דבריי לא מתייחסים לקומיקס איכותי, שנכתב (וצויר) על ידי אנשים בעלי כשרון ספרותי, ידע ושכל. דבריי מתייחסים לקומיקס הסופר-גיבורים הטסטוסטרוני הרגיל והקלאסי, שמשום מה בימינו נהיה טרנדי להעריץ ולאסוף, אחרי שבמשך שנים זלזלו בו – זה שמלא חורים עלילתיים והגיוניים שאפשר להעביר דרכם את סופרמן, ספיידרמן וכל האקס-מן כתף אל כתף, ועוד יישאר מרווח למכונית של באטמן.
לעומת זאת
אפשר להעריך בימאים מוכשרים שיודעים להעצים את חוברות הקומיקס לכדי יצירת אומנות.
דוגמאות: טים ברטון שהפך את באטמן ליותר אפל ויותר אומנותי.
בראיין סינגר שהפך את אקס-מן לאלגוריה על אפלייה וגזענות (לא נתקלתי בעוד סרט קיץ שמתחיל במחנה ריכוז).
כמובן שאפשר, רק מה זה שייך...
קודם טענת
שמנסים לתת לחוברות הקומיקס מעין הילה שלא מגיעה להם (ואם זה אני מסכים)
אבל ניתן להפוך את חוברות הקומיקס לסרטים טובים אם לא נצמדים לעלילת הקומיקס הפשוטה (כמו שעשו בספיידרמן) אלא נותנים עיבוד חופשי ומשתמשים בכישרון ובדימיון.
ושוב אני שואלת: מה זה שייך?
אפשר לקחת ספר מחורבן לחלוטין ולהפוך אותו לסרט מצויין. אפשר לקחת סיפור מחורבן ולהפוך אותו לסרט מצויין. אפשר לקחת בדיחה מ"בזוקה" ולהפוך אותה לסרט מצוין. אפשר לקחת פתגם סיני מטופש ולהפוך אותו לסרט מצוין.
מה הקשר בין היצירה שעליה מתבסס הסרט לבין איכותו של הסרט?
אתה בסדר, אתה.
פשוט לא נכון
האמת אין לי כוח להכנס איתך לויכוח עד שיכאב לשנינו הראש,אבל אני רוצה להתיחס לנקודה אחת בדבריך.
את אמרת שאותך לא ישכנעו שקומיקס של סופר גיבורים הוא עלילתי ועמוק ובעל עלילה סיפורית שווה להתעמק בה עד זוב.
אז לא ישכנעו אותך,אז מה,אם תחליטי שלא ישכנעו אותך אין סיכוי שגם אני אצליח,אבל עובדתית זה פשוט לא נכון.
תעשי הפרדה בין עטיפה ותוכן,עטיפה (לא ממש העטיפה) שבא מראים לך גיבורים משורגי שרירים ועתירי ויטמנים או גיבורות עם ציצקלח גדולות,לתוכן שיכול לספק לך ענין רב ולהדהים אותך ממש כמו ספר טוב מאוד.
ויש כאלו בז'אנר הסופר גיבורים,אני יודע אני הייתי שם,קחי לעצמך איזה DareDevil של פראנק מילר,או איזה New mutants ותגלי שהם בעצם משל לחברה המודרנית,משל לחסרונתיו ויתרונתיו של האדם,מסע התבגרות וכו,…
זה שיש סופר גיבורים בקומיקס,לא עושה אותם אוטומטית למטופשים,זה שלא נתקלת עוד בקומיקס סופר גיבורים טוב,לא ממש מצביע שאין.
אבל אני בטח לא אצליח לשכנע אותך,מה שיש לי להציא בתור גושפקנה זה 20 שנה של קריאת קומיקסים.
הסיבה שלא תצליח לשכנע אותי
היא פשוטה: אני כבר מכירה את הטעם הספרותי שלך, ויודעת שהוא שונה מהטעם הספרותי שלי בצורה קיצונית.
וספציפית לטיעון שהעלית: עד היום, לא ראיתי הרבה יצירות שאי אפשר לראות בהן משל לחברה המודרנית וגו'. זה כולל סרטים דביליים, סדרות מצוירות מפגרות, ספרי דרקון התוהו בתהום האבדון או שירים של בריטני ספירס. זה כמעט בלתי אפשרי ליצור יצירה *כלשהי* בלי שיהיו לה תכנים כאלה ואחרים, עם משלים על החברה המודרנית, קיום האדם ומעמקי החלל.
השאלה היא לא מה התכנים שיש ביצירה, אלא כמה טוב הם מועברים, בכמה תחכום, עד כמה חכמה האמירה. עד היום, לא התרשמתי ממה שיש לקומיקסים להגיד בכיוון הזה. כיאה למדיום גרפי, הם נוטים מאד לפשטנות באמירה, לאמירות שמאד מוגשות לקורא בכפית, וראיתי מעט מאד קומיקסים שממש יודעים לנצל את מאפייני הז'אנר כדי להעביר את המסרים והאמירות שלהם בצורה הטובה והאמנותית ביותר.
אז מן הסתם אפשר לנתח את הסאבטקסט ושאר מילים גסות בקומיקסים על פני השנים כדי להגיע מהם למסקנות מרחיקות לכת, כמו שאפשר לנתח את הסאבטקסט וכאלה של צ'יפופו או של חסמבה באותה צורה. השאלה היא אם זה עושה את קומיקס הסופר-הירוז לז'אנר נעלה, נאצל וראוי להשקעת שפע זמן.
לטעמי האישי, לא. מה אני אעשה לך.
סופר גיבורים מעניינים
קודם כל, את צודקת: רוב הספור-גיבורים דבילים עד אדיוטיים. אגב, ספיידרמן הוא אחד האדיוטיים ביותר בהם ותמיד מצאתי את ההתחכמויות שלו מפגרות (תודה לאל שבסרט יש רק מעט כאלו) ואת הסתבכויות העלילה והנפש שלו לא אמינות להחרד.
אבל בכל זאת, כמה יוצאי דופן ששווה לקרוא:
Batman: The Dark Knight Returns – פרנק מילר מציג אדפטציה מרתקת של באטמן, גם מבחינת הציור, גם מבחינת העיצוב וגם מבחינת העלילה. באמת איכותי ומעניין.
Watchmen – המחבר, Alan Moore, הוא כנראה סופר הקומיקס הטוב ביותר שחי כיום. כמעט כל מה שהוא עושה מבריק, ו-Watchmen הוא אחד מסיפורי ה"מה היה קורה עם סופר-גיבורים היו קיימים בעולם אמיתי" היחידים שעובדים טוב באמת. ספר חכם, מתוחכם, שאפתני ונהדר. אני גם ממליץ על V for Vendetta שלו, שהוא לא בדיוק על סיפור-גיבור, אבל די קרוב, וגם הציורים בו מצוינים.
Kingdom Come – כבר הזכרתי כאן את הספר, אבל לפירוט קצר – הספר מנסה לתאר מה קרה לכל הסופר-גיבורים של DC (סופרמן, באטמן, Wonder Woman ועוד) בעוד 20 שנה, כשהם צריכים להתאחד שוב נגד בלה בלה בלה כדי להציל את העולם מבלה בלה בלה. כמו שאת רואה, אני לא מתפעל מהסיפור כמו בשני הספרים הקודמים, אבל הוא עדיין כתוב באמינות ובתנופה, עם דיאלוגים מוצלחים ובעיקר עם דמויות אמינות ומעניינות מאוד. חוץ מזה, את הציורים סיפק Alex Ross, שהסגנון הריאליסטי והעמוס בגוונים שלו הוא פשוט בלתי יאמן, מדהים, עצום וגדול מהחיים. אה, וכאן גם יש מכות, והרבה.
אתם ערים לעובדה
שכל הדיון הזה בעצם סובב סביב השאלה האם קיימים ז'אנרים 'גבוהים' וז'אנרים 'נמוכים'. כלומר, על היררכיה. אותה היררכיה שהפ"מ (ע"ע) מנסה לערער על קיומה. מה שמעניין הוא שמבחינת הויכוח, זייגון וכו' רק טוענים שקומיקס הוא ז'אנר לגיטימי במסגרת 'יצירות אומנות גבוהות' – הם אינם טוענים שאין כלל היררכיה. לעומת זאת, דווקא אמירות כמו של בוג'י (שאפשר למצוא משמעות בכל יצירה שהיא) נוטות לפ"מ קל (למרות שהיא מייד יוצרת מחדש היררכיה של איכות). מי שיוצא הכי פ"מ מכולם הוא כמובן אורי קליין, בכך שהוא מתייחס לכל סרט – בין אם הוא סרט-קיץ-מבוסס-קומיקס או החדש-של-טוד-סולונדז באותה צורה, כמקפצה לפרשנות התרבותית שלו, ואינו אומר דבר על ערכו של הסרט ועל הכנסתו לכל היררכיה שהיא.
אני מאד מבקשת
לא להכניס את המילה עם הפ' לדיונים שאני משתתפת בהם. לא התערבתי בדיונים הארוכים כאורך הגלות שעסקו במילה הזו (אם לומר את האמת, אפילו לא קראתי אותם), אז אנא, אל תכניס אותה לדיונים שאני מעורבת בהם, ובטח אל תייחס לי תכונות שקשורות למילה עם הפ'.
אני לא פ'. אני לא פו-מו (ע"ע "המשכוכית" של קוני וויליס להסבר). אני לא טרנד. אני לא ז'אנר. אני אני. יש לי דעות, והן לא מבוססות על אסכולה פילוסופית עם שם ארוך ופלצני ודיונים עם הודעות ארוכות באופן בלתי אפשרי.
וזה, למרות שהקמתי את מועדון מעריצות דן ברזל, האיש שהמילה עם הפ' היא נר לרגליו. (או פנס קסדה לראשו. לא עקרוני.)
מה שאני אמרתי היה מאד פשוט: רוב הקומיקסים מז'אנר הסופר גיבורים שאני ראיתי היו אמנות נחותה. ראיתי קומיקסים טובים, כך שאני לא פוסלת את כל הז'אנר, אבל אני לא חושבת שיש מה להתגאות בשליטה אובססיבית בכל פרטי מארוול לדורותיה.
עכשיו, קח את הפ' שלך למקום אחר, בבקשה. אני שומרת על סביבה נקייה מפ', כי אני מאמינה שפ' מיד שניה עלול להיות מסרטן.
טוב.
כפי שאמרתי בסוף התגובה שלי, לא את ולא מתנגדייך בוויכוח ממש הגיעו לעמדה פ"מ. האיש שעשה זאת הוא דווקא אורי קליין.
בתור מישהו שהסכים לבקשתי,
להכניס *פעמיים* את הראשי תיבות עם הפ' להודעה שלך זה מוגזם…
וכדי לחתום את הדיון..
באתר משהו איום ונורא דוט קום (somethingawful.com) קיים מדור, המוקדש לביקורות מזוייפות (בעליל, הם אף כותבים את זה בפירוש), שנועדו למשוך דואר בוער. והדואר הבוער בא. כי יש אנשים כל כך Anally Retentive, שהם לא מסוגלים, פיזית, לראות ביקורת על ספיידרמן, בה יש שגיאה זניחה בתאריך, ולא להעיר על כך:
http://www.somethingawful.com/truthmedia/
ההנאה מובטחת. (לא כולל הנאה. שמחת חיים נמכרת בנפרד.)
הבעיה עם האתר הזה...
שעכשיו כשראיתי את הרעיון, זה נורא מפתה לפרסם ביקורת כזאת משלנו ולצפות בתגובות הזועמות נשפכות. טוב, ב'שני המגדלים' אולי.
יש!!!
הכינו את פליימכם!!!
אתה בטוח שאתה רוצה
את זעם המוג'הידין על ראשך? :-)
בללי להתערב בוויכוח הספציפי...
אנטפק אותך מעט. לפני הסנדמן כתב גיימן את הקומיקס המצוין Black Orchid, כמה וכמה סיפורים קצרים, את הספר Ghastly Beyond Belief (שבו הוא וקים ניומן צחקו מקלישאות המד"ב האיומות ביותר) ואת הספר Don't Panic, המדריך למדריך הטרמפיסט לגלקסיה.
ניל גיימן הוא איש בעל כישרון עצום ורב תחומי. אני שמח שהוא כותב קומיקס. הוא מאד טוב בזה, ואני מאד אוהב את הקומיקסים שלו. אבל הוא היה מצליח גם בלעדיו.
ידוע לי שגיימן כתב מס' דברים
לפני סנדמן. (זה גם כתוב בהקדמה של קארן ברגר ב- TPB הראשון- לפני Black Orchide
הוא כתב סיפור קצר ב-Swamp Thing וסידרת קומיקס בשם Violent Cases).
אבל לדעתי, כל העבודות הקודמות שלו היו מינוריות בהשפעה התרבותית שלהם (חוץ אולי מהמדריך למדריך)- ככה שלא מצאתי לנכון לאזכר אותן.
הו, כמה שחיכיתי לתגובה כזו!
צר לי לאכזב אותך, ידידי המלומד, אבל אתה פשוט טועה.
אולי בשבילך אלו עבודות מינוריות, אבל להרבה אנשים הן משמעותיות מסיבות שונות שקשורות להתפתחות הקומיקס האמריקאי.
חוצמזה, וזוהי נקודה חשובה הרבה יותר, *בעובדות צריך לדייק*.
(C) כל הזכויות שמורות לניר.
טוב, אני סתם קטנוני. מצטער, לא יכולתי להתאפק. No hard feelings?
לא אמרתי שהן עבודות מינוריות
אמרתי שהן מינוריות בהשפעה התרבותית שלהן *יחסית* להשפעה העצומה של הסנדמן.
וחוצמזה, אני לא כתבתי ביקורת סרט- אלא רק תגובה.
בתגובות אפשר להיות משוחררים ועם יותר חופש יצירתי
אוי, נו, באמת.
יש גבול. אתה לא יכול לדרוש מפרט טכני מסויים שכולל דיוק אנאלי בפרטים ושאר ירקות, להתיימר לכך שאתה יודע יותר טוב, אתה יותר מוצלח ואתה יותר מבין, ואז כשמראים לך שאתה לא, להגיד שבעצם הדרישות לא נוגעות אליך.
זה פתטי. אין מילים לבטא כמה שזה פתטי. אם אתה מתיימר להיות מומחה, תהיה מומחה, או רד מהעץ.
איך אתם מדברים סרה בקירסטן?!
לא משנה.
לא קראתי את כל התגובות עד כה, אז יכול להיות שכבר דיברתם על זה, אבל חבר'ה – מה עם ההומור השופע של הסרט? נקרעתי מצחוק בכל כך הרבה חלקים שלו, שאני חושב שזה ממש מוזר שלא התייחסתם לזה. חלק הרבה יותר חשוב ומרכזי בסרט מאשר קטעי התעופה של ספיידי.
חוץ מזה, אני דווקא חשבתי שהקרדיטים בפתיחה היו משעממים וארוכים מדי, והמוזיקה של אלפמן… כאילו, מה? אין להם מלחינים אחרים שם בהוליווד? נמאס כבר!
אה... הומור?
כלומר, אני ולונג צחקקנו מאוד בשיחה האחרונה בין פיטר ל-MJ, בה נראה היה כאילו כל רגע היא עומדת לפצוח בשירה. אבל חוץ מזה? סרט דל מאוד בהומור. וחבל.
לא התחלהבתי מכתוביות הפתיחה, אגב. צפוי ולא מאוד מקורי.
אה... הומור?
סצינת האיגרוף, ובעיקר המשפט "איזה תלבושת יפה, בעלך קנה לך אותה?" לא היו משעשעים?
לא.
בדיחה אחת, לא נורא מוצלחת? זה מה שיש לך להציע?
הו פיטר, חבק אותי!
טוב, קודם כל אני רוצה להקיר תודה לרד ולונג, שהעניקו לי זוג כרטיסים חינם לסרט הנ"ל. בשבת הלכתי לראות את "שטח הפקר", גם כן באמצעות הזמנה, והיום אלך לראות באותו אופן את "רווק עם ילד", ובכך אשלים סוף שבוע ארוך של צפיה בסרטים מבלי לשלם. דמותי כקרמר משתפרת מיום ליום.
נהניתי מהסרט, היה באמת כיף, והשילוב ההתחלתי בין "דגראסי" ל"Thundercats", מאוד עשה לי את זה. וההופעה של שילינג'ר היתה פשוט נהדרת. השפמפם ההיטלראי פשוט הולם אותו, וגם היה נחמד לראות איך שהשיער שלו השחיר עם השנים.
לעומת זאת, הדיאלוגים באמת היו מביכים בטירוף, וזה ממש לא הוגן להשפיל את המשובצים ולערוך השוואות ביניהם. לעומת זאת, דווקא הסצינות הממוחשבות ממש לא הפריעו לי. מכיוון שאני גם ככה נולדתי בוירטו, אני נוטה שלא לשים לב לכאלו דברים. רוצים לעשות במחשב? למה לא. העיקר שיקפוץ מהר ויתפוס את הרעים. גם במשובצים, אגב, בכלל לא שמתי לב שהסצינה של אובי ואן עם הטבח השמן ההוא, היא ממוחשבת כמעט לגמרי.
וכרגיל, קטע טוב מהקולנוע: באחת הסצינות בסרט, כשמישהו מת, הצטלבתי לי כדרך אגב. מימיני ישבו שני ערסונים קטנים, ואחד מהם שם לב למחווה האינסטינקטיבית שלי, והחל לצווח לחברו "עאסאף, הוא נוצרי עאסאף. הוא נוצרי, יש פה נוצרי. אני נשבע לך עאסאף, הוא נוצרי".
ולסיום, שאלה היפוטתית לחלוטין: נאמר ומישהו נותן לך כרטיסים להקרנה של סרט, ובהקרנה מחלקים כל מיני מתנות קטנות, ראוי להתחלק איתו בהן?
אם הספונספרים שלך
שותים קפה, אז כן :-)
אפשר בתנאי
שאתה מצטלב שלוש פעמים ואומר את ברכת הבוקר חמש פעמים.
שא ברכה בני!
גם לי זה קצת צרם
כנראה שזו מחווה ל- 11 בספטמבר, שהוכנסה לקראת סוף הצילומים.
משהו אחד שצרם
אני מצאתי את הקטע הזה דווקא די משעשע ומיוחד, כי בדרך כלל כשהגיבור נלחם בנבל, הם רק אחד על אחד. נחמד לראות שמישהו חשב על האופציה שאנשים אחרים יכולים, לשם שינוי, להתערב בקרב נגד הנבל. (ובנוסף ישנו גם מסר פטריוטי, אדרבא…)
איכס.
פופקורן שהקיאו אותו זה ממש ממש מגעיל.
סתם שאלה
אבל תמיד כשמופיעה איזו דמות מפלצתית, עם חללית על ומה לא…
איפה כל האף.15 שיש לארצות הברית?
איפה הטנקים?
פצצות הגרעין…
זה תמיד הפריע לי הסדרות האלה,
אבל ההודעה הזאת לא ממש קשורה לספיידרמן,
אז נבוא מחר ונראה שהיא לא פה…
:)
הספירה לאחור…
ספיידי2
מישהו יודע מי הולך להיות הרע בסרט ההמשך?! בעקרון זה אמור להיות ההוב גובלין…אבל עניין הגובלינים מוצה, לא?
מאוד מאוד מאוד מאוד מקווה שזה יהיה וונום!
דוקטור אוקטופוס וליזארד
לא בוודאות גמורה.
מה הבעיה?
הארי יכול
א)לשכור בלשית פרטית (שמשום מה תיראה כמו דוגמנית) כדי למצוא פרטים על מות אביו.
ב)למצוא חליפה חלופית כלשהי איפשהו.
ג)לקבל שיחת טלפון בלילה בה הוא יקבל המון מידע ממקור מוזר.
אלו דרכים עליהם חשבתי בפחות מדקה, אני בטוח (wishful thinking) שהתסריטאים יוכלו להמציא משהו יותר טוב.
מה הבעיה?
איפה אומרים שיש רק חליפה אחת?
אם בסרט, אז תמיד אפשר להגיד שעל השניה לא ידעו.
אם בקומיקס, אז זה לא אומר כלום לגבי הסרט.
יש כסף- אין דאגות.
___
העלמה עפרונית ושקיעה מדהימה בכתום וסגול.
ד''ר דום לא יקרה
יש עכשיו כוונות לעשות סרט של הFantastic Four, וכידוע, דום הוא אויבם הגדול ביותר.
מה עם גוון סטייסי?
יסלחו לי כל המומחים, אבל דווקא בספיידי אני קצת בור (סליחה, אבל סטן לי תמיד עלה לי על העצבים):
אם אני לא טועה, בקומיקס המקורי לחברה שלו קראו גוון סטייסי, ואחד המשברים הגדולים בהיסטוריה של הקומיקס בארצות-הברית היה כשהגובלין הרג (כן, היא ממש מתה! בקומיקס!) אותה.
איפה סטייסי בסרט? איפה היא בסיפור של ספיידרמן והיווצרתו? איפה מגיעה MJ בכלל?
מישהו מוכן לתדרך אותי?
דוקטור אוקטופוס הרג
את קפטן סטייסי.
ככה שזה כל פעם שיוצא
סרט שכזה,תמיד מישהו משאיל ממך כל חוברת אפשרית עם הדמות,ואין לך אפשרות לבדוק את הסקלירוזה הפרטית שלך.
מה שכן,היה קטע נחמד שדוקטור אוקטפוס יצא עם דודה מאי.
יש לי חדשות רעות
בסצנה האחרונה בבית הקברות ניתן לראות את הקבר של גוון
מה שאומר זה שגם אם היא קיימת היא מתה
נ.ב
צריך לעשות סקר על מי כדי שיהיה האויב בסרט הבא(להלן הצעות):
1. הוג-גובלין
2. אוקטופוס
3. ליזארד
4. ונום(מומלץ)
5. הגובלין הירוק(ג'וניור כמובן)
6. הקינגפין פלוס אחד מהעליונים
7. זאב רווח(בוא נראה את ספידי מנסה להרוג אותו(-:)
קומיקס וכל מיני
נכון – ואפילו האשימו את ספיידרמן בהתחלה (למרות שגוון תמיד האמינה בחפותו).
כאן המקום לשתי הערות:
1) אני פשוט שונא גיבורים שכל החיים במאבק מתמיד להוכיח שהם טובים, רגע הם רעים, אופס בעצם הפלילו אותם, אבל הם אוהבים את ההיא, אבל היא אוהבת אותם עם מסכה, אבל אסור להם להתאהב, אופס שוב הם התאהבו.
די די די כבר! זה מעצבן, מתחשק לך לקפוץ פנימה ולגלות לכולם את הכל, כי חוסר-ההבנה ההדדי הוא הדבר היחיד שמסבך את העלילה.
אמרתי כבר שאני לא אוהב את סטן לי?
2) כמעט את כל מה שאני יודע על Marvel אני יודע בזכות הספר Marvels של Kurt Busiek ו-Alex Ross. לא ספר מוצלח במיוחד, אבל הציורים של Ross מדהימים, וזאת דרך טובה ללמוד על ההיסטוריה של היקום שלהם.
תמיד ראיתי את הספר כהקדמה חביבה (ותו לא) ל-Kingdom Come המופתי של DC, שגם צייר Ross, וכתב Mark Waid.
מה עם פלישיה הארדי?
גם עליה היה לפיטר קראש להרבה זמן והיא אפילו גילתה את זהותו הסודית בשלב מסוים והיא בתור black cat והוא היו צמד למשך תקופה מסוימת. למעשה על פי המעט שידוע לי פלישיה הייתה חשובה לרומנים של פיטר לפחות באותה דרגה של גוון ואף מתקרבת במעט למרי גין.
מה עם פלישיה הארדי?
עד שהוא תפס אותה במיטה עם ה
כן הוא יצא איתה,אפילו היה שותף שלה,אבל זה לא הלך.
אלקטרה עוזרת ל-Daredevil
אז למה שהחתולה השחורה לא תעזור לו או אולי תלחם בו או אפילו שניהם בספיידרמן השני? זה צריך להיות חגיגה כיפית.
הסרט לא היה מה שציפיתי לו...
בגלל שזה שובר קופות ענקי בחו"ל ובגלל שזה ספיידי (!) היו לי ציפיות קצת יותר גבוהות…
אני לא אומרת שהיה רע. זה סרט בכלל לא גרוע ובעל הרבה מאוד פוטנציאל אבל די הרבה התפספס שם.
אין מה להתלונן על האפקטים. הם היו מצוינים ועשו את מלאכתם נאמנה.
הקטעים בין אפקט לאפקט לעומת זאת, היו בעייתים.
כל הסרט הייתה לי הרגשה כאילו התסריטאים לקחו את הקלישאות הכי שחוקות בעולם הקולנוע ודחפו אותן בכוח לסרט. לדוגמא: "כוח גדול בא עם אחריות גדולה". המשפט הזה הופיע 3 פעמים- בהתחלה, באמצע ובסוף (מה שכנראה מראה על עקביות)!!!
חוץ מזה היו הסצנות עם מרי ג'יין שהיו פשוט נוראיות ואני לא ארחיב עליהן את הדיבור.
אבל הכי הציק לי כל הסרט, זה המשפטים שהם נכונים מבחינה מילולית אבל הם נשמעים מטומטמים לחלוטין:
"בחייו של כל גבר מגיע הרגע שבו הוא משתנה מהגבר שהיה עד עכשיו לגבר שיהיה עד סוף החיים שלו" (או משהו כזה)
"פיטר, העיניים שלך כחולות. אף פעם לא שמתי לב לזה, כנראה בגלל המשקפיים"?!?!?
רק שתדעי שהמוטו הזה שנשמע כל כך
מגוחך וקלישאתי הוא המוטו של ספיידרמן עוד מימי הקומיקס.
אז שיהיה לו לבריאות
יופי של שורה באמת
רק חבל שאני, שלא קראתי מימי אף לו וחוברת אחת של ספיידרמן,
יכולה לזהות את השורה הזאת מהרבה דברים אחרים.
ועוד נקודה למחשבה:
מילא, מילא שזה המוטו. אבל יש דרך להציג כל דבר והסרט בפרוש פיספס פה
לא. הוא לא.
"סרט שנעשה על פי יצירה צריך לשמור על דברים מסוימים שהם חלק בסיסי מהמהות שלה".
חבל שפיטר ג'קסון לא הלך לפי המוטו הזה.
כמה דברים
להיפך, ג'יימיסון אולי לא סובל את ספיידרמן, אבל בתור עיתונאי הוא בנאדם די ישר שלא בוגד באנשים שעובדים איתו. הוא פשוט נראה רע בתור כל מה שקשור לספיידרמן.
ייתכן
אבל בסרט לא ממש נותנים לנו להבין את זה. ג'יימיסון מתנהג בגסות רוח לכל הסובבים אותו, גם לאלה שעובדים איתו, ולא נראה כמו בנאדם אכפתי, נאמן וחביב למדי.
כשגובלין ירוק תופס אותך בצוואר ומאיים עוד שנייה להרוג אותך, הגיוני שטיפוס ממורמר שכמוהו לא יתחיל להגן על סתם איזה אחד שנותן לו פה ושם תמונות כשהוא יכול להציל את עצמו בקלות. הוא הרי לא ידע שעוד שניה (?) יופיע ספיידרמן ויציל אותו.
אה, רק עוד תגובה אחת...
ואני מתנצלת שלא ריכזתי את הכל בהודעה אחת, פשוט יצאתי נסערת מהסרט ואני גם תמיד נזכרת בעוד משהו שרציתי להגיד אחרי שכבר שלחתי…
אבל יש לי חידה: מי כאן שם לב שלוסי לולס (זינה) משחקת בסרט, ובאיזה תפקיד? :)
באמת היא
שהספיק לקרוא את ה"מה יהיה" כדי לדעת את זה.
סליחה
קראתי את המה יהיה, אבל כנראה לא זכרתי שמישהו כתב את זה שם…
אני דווקא...
חייב את פריט הטריויה הזה לימד"ב.
זקוק לתשובה
מישהו פה יודע במקרה אם יש מצב שהארי אוסבורן(הבן) יחזור לנקום בספיידרמן בסרטי ההמשך?
זה נראה לי דורש לאור דבריו האחרונים בסרט.
אך לאחר מכן, חבר שלי אמר לי שאין סיכוי שכך יהיה מפני שהסרט אמור לשרת את הקומיקס והרי לא מוזכרת נקמה בקומיקס. או שכן?
קירסטן דאנסט
מועלות פה כמה וכמה תלונות לגבי קירסן דאנסט בסרט הזה. בסדר עולה, הטענות המקובלות הן:
1. הדמות של מרי ג'יין איומה, מדברת בקלישאות ואינה תורמת לעלילה.
2. קירסטן דאנסט לא משחקת טוב.
3. קירסטן דאנסט לא יודעת לשחק.
ואפילו…
4. קירסטן דאנסט לא יפה.
בתוקף תפקידי כיושב הראש של אל-ק"דה (אגודה להגנת קירסטן דאנסט האלילה) ברצוני למחות בתוקף על טענות אלו, ולהבהיר את העניין: זה שטענה מספר אחת נכונה בהחלט ואף אינה שגויה, אינו אומר דבר על הטענות הבאות בסדרה. דמותה של מרי ג'יין והטקסט שלה היא אחריותם הבלעדית של התסריטאים (והם ישלמו על כך). מי שמחזיק בדעות 2 , 3 ו- 4 (במיוחד 3 ו- 4) ככל הנראה לא ראה את הדאנסט בקולנוע מאז גיל 5. לו אני ממליץ מייד ללכת לערוג על דמותה האלוהית ב'חמש ילדות יפות', 'מעודדות צמודות', 'אץ מצורפת… אצה חציץ', 'לכשכש בכלב' ובכלל. למחזיקים בטענה 4 אני ממליץ גם להחליף משקפיים, להשיג עדשות, או להיעקץ ע"י עכביש מהונדס גנטית.
תודה.
קירסטן דאנסט
לגבי כישורי המשחק שלה, אין לי ממש דעה – בסרט היא בכל מקרה לא ממש נדרשת להפגין אותם. אגב, גם ספיידרמן היה מסתדר לא רע בלי כישורי משחק (הדמות שלו יותר מורכבת משלה, אבל לא מאוד מורכבת), אבל שים לב: הוא הצליח להפגין אותם בכל מקרה.
אבל העניין המשמעותי פה הוא יופיה. נכון, ציצים נחמדים, אבל דאנסט מעולם לא נראתה רע יותר: המצח שלה נמוך, העיניים שלה שקועות, צבע העור שלה מוזר. כשיצאנו אשתי אמרה שהיא נראית כמו ערפד, והיא בכלל לא ידעה שהיא שיחקה את הילדה ב'ראיון עם הערפד' (שם היא גם נראית טוב וגם משחקת מצוין).
הקיצר, לא עשה לה טוב הסרט הזה.
ולעומת זאת בפרסומת של גיא פינס,
בה רואים את דאנסט מחזיקה חולצה עברית של ספיידרמן ואומרת "איש העכביש!", אני לא יכולה שלא לחייך כמו מטומטמת ולחשוב איזה קטע חמוד זה. P:
קירסטן דאנסט
על טעם וריח לא מתווכחים, אז לא אדון בשאלת המראה של דאנסט בסרט. אבל לגבי 'לא עשה לה טוב הסרט הזה' אני חייב לחלוק עליך. עצם ההשתתפות בתפקיד ראשי בסרט שמרוויח 400 מליון דולר עשתה לדעתי רק טוב לקריירה של דאנסט. ייתכן שעכשיו היא תקבל תפקידים קצת יותר מעניינים מהמבחר שאפשרו לה עד כה (וזאת בהנחה שהיא תצליח לדחוס אותם בהפסקות בין הצילומים של המשכי ספיידי)
לא בהכרח.
מארק האמיל, קארי פישר, לאונרדו דיקפריו.
מסכימה איתך לגמרי
לגבי סצינת הקרב האחרון.
כמובן כל הוויכוחים די
מיותרים מי יהיה יריבו של ספיידרמן בסרט הבא מכיוון שהקינגפין יהיה יריבו אף על פי שהוליווד סובלת ממחסור ניכר בשחקנים שמנים לבנים ולכן הם לקחו שחקן שחור.(אולי בסופו הם יחליטו לצבוע אותו כמו שהם צבעו
את שיערה של מרי-ג'יין).
זה אני או שהגרין גובלין כינה אותה אם-ג'יי? קודם כל, אפילו אם הוא יודע מה שמה, איך הוא יודע על כינוי החיבה שלה? זה היה צריך להדליק אצלה נורה אדומה.(מעניין מאד. לפי הרישומים, הנורה האדומה הושכרה לספיידרמן שאיבד אותה לאחר כמה
שימושים).
אוחצ'
הקינגפין יהיה בסרט של דארדוויל, ובספיידרמן 2 כנראה יהיו הלטאה ודוק אוקטופוס אלא אם כן יחליטו להחליף לתסריט אחר, מה שלא נראה לי שסביר לקרות.
אוחצ'
ומה עם הבן של הגובלין. הוא יוםיע בפרק הבא? הוא יהיה רשע?
מה יהיה איתו? מישהו יודע.?
כשהארי מציג את מרי ג'יין
אבל מרי ג'יין לא אמורה לדעת את זה.
לבסס שמועות.
שמעתי בפורום קומיקס מסוים שמועות על כך שבספיידרמן השני רובין וויליאמס ישחק את דוקטור אוקטופוס (עוד לא גיבשתי דעה מבוססת עם זה רעיון טוב), יש למישהו מידע נוסף בעניין?
לא שמעתי על זה
אבל זה נשמע מגניב. צריך רק לראות איך הוא מתמודד עם רשעים ב"נדודי שינה". אבל אם הוא היה אמור לקבל את תפקיד איש החידות בבאטמן לנצח (למרות שבדיעבד, ג'ים קארי עשה שם את אחד מתפקידי חייו), מה יפריע לו להיות ד"ר אוקטופוס?
לא מבסס.
זה הוזכר בגדר שמועה, ורובין וויליאמס לא הביע התנגדות, אבל זה אפילו לא קרוב להיות רשמי בשלב זה.
וואלה
שכחתי שזה הוא שעשה לו את זה.
אוז?
אתה מתכוון לחומר שהוא שתה מהבקבוק בהתחלה?
לי זה הזכיר את הסצינה מגרמלינס 2 שהם פורצים למעבדה ושותים כל מיני שיקויים מטורפים.
אני לא בטוח אם ככה קראו לזה בסרט
זה החומר שהפך אותו לגובלין הירוק,