ושוב אנחנו כאן. מסתבר שלמרות המאמצים של נק"ם, ממשיכים לצאת סרטים חדשים. שערורייה.
יש מלא סרטים אז אני לא אבזבז זמן, בואו פשוט נצא לדרך. כן, אני אכן לא רם.
אפריל
ציפור לבנה: סיפור פלא
מתי בישראל: 4 באפריל
הפעם האחרונה שדיברנו על "ציפור לבנה" היתה באוגוסט 2022. חשבנו שהוא הולך לצאת באוקטובר והמשכנו בחיינו בהנחה שהסרט כבר יצא וכולם פשוט שכחו ממנו. אבל לא! הוא עוד לא יצא! מדובר בסרט שואה שאיכשהו קשור ל"פלא" מ-2017 (אבל גם לא באמת). הקומיקס עליו הסרט מבוסס הוא די בסדר, ו"ציפור לבנה" באמת נראה כמו סרט סביר בסך הכל – אז למה זה לא יצא כבר לפני שנה וחצי?
מדובר בסרטו החדש של מארק פורסטר שנע בין "הסרטים של ג'יימס בונד שאף אחד לא רוצה לדבר עליהם" לסרטים חביבים יותר כמו "איש ושמו אוטו" או "מונסטר בול", והלן מירן פה כי זהו, מעכשיו, היא מגלמת רק יהודיות או משהו.
איש הקוף
מתי בישראל: 4 באפריל
"איש הקוף" היה אמור להיקבר בנטפליקס, אבל אז ג'ורדן פיל וחבריו התערבו אישית כדי להציל אותו ולהפיץ אותו בקולנוע (או שאולי זה קרה בגלל פחדנות מלהסתבך עם הקהל ההודי), במהלך שכנראה מקעקע את מעמדם של סרטי נטפליקס האחרים כתוצרים נחותים (אבל אל תגידו את זה לעשרות הסרטים האחרים של השירות שמופיעים בכתבה) על פי הטריילר הנהדר, בהחלט יש על מה לדבר.
דב פטאל הוא שחקן מאוד מוכשר (גם אם בחירת התפקידים שלו לא תמיד משקפת את זה) ועכשיו רק נותר לקוות שאני לא אפזם את השיר בשם הסרט בשלל גרסאותיו השונות במהלך כל ההקרנה.
חדר משלו
מתי בישראל: 4 באפריל
האם "חדר משלו" הוא באמת מהסרטים הגדולים והמצופים בסוף שבוע שבו יוצאים סרטים של מישל גונדרי, דב פטאל ומארק פורסטר? לא, אבל ראיתי אותו, והוא סרט מאוד טוב שאני רוצה שתראו, אז הנה הוא כאן. הסרט מספר על נער שאביו עוזב את הבית והניסיון שלו להתמודד עם הסיטואציה בבית ובבית הספר, וזה כנראה הסרטו הטוב ביותר של מתן יאיר ("פיגומים") עד כה. זאת לא אמירה כזאת בומבסטית כשהוא עשה רק שלושה, ועדיין.
כמו כן, זה מבוסס על ספר של הבמאי.
קרב אוויר
מתי בישראל: 11 באפריל
"קרב אוויר" הוא על שני טייסים (מאור שוויצר ודניאל ליטמן) שכל הזמן רבים בגלל האגו והתסביכים שלהם. אבל ברקע נוכחת מלחמת ששת הימים, ולכן הסרט משלב את הסיפור האישי בטון הכללי שהוא "וואלה, לא יפה להילחם, אבל מדי פעם אין ברירה ולא צריך להתבייש בזה שניצחנו את כל צבאות ערב. ישר-אל! ישר-אל! ישר-אל!".
ייתכן שהטון הפטריוטי המעט-לא-מעודן גורם לכם להרים גבה. זה בהחלט הרים כמה גבות בקרן הקולנוע הישראלית, שיוצרי הסרט מתגאים שדחתה את התסריט שוב ושוב (עד שהיא לא), ואכן הסרט הזה מביא ארצה את מסורת המייקל ביי של דגלים מתנופפים שאמורים לגרום לכולנו להריע.
זה סרט טוב, אגב. לא נהדר או משהו, אבל לחלוטין מתפקד ועובד ואחלה.
היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית
מתי בישראל: 18 באפריל
לעזאזל, גאי ריצ'י עובד מהר. מאז 2019 הוא מוציא סרטים בקצב של סרט לשנה, והשנה הוא גם מוציא סדרה על בסיס "הג'נטלמנים" שלו וגם את הסרט הזה, שחוזר לחיבה שלו ליחידות סודיות בינלאומיות, רק שהפעם הוא מבוסס על סיפור אמיתי. בסרט מככבים הנרי קאוויל, הנרי גולדינג, ואלזה גונזלס, שלא רבים יודעים אבל הכינוי שלה הוא הנרי, אז היא משתלבת בתימה.
מתחרים
מתי בישראל: 25 באפריל
משום מה, "מתחרים" מתנהל כאילו הוא הולך לרסק קופות. משהו בטריילר, בפרסום ובהחלטה להוציא אותו באפריל גורמת לו לא להיראות כמו סרט חדש של במאי מועמד לאוסקר שמכוון לפרסים ולביקורות טובות, אלא כמו סרט נוצץ וגדול עם הכוכבים הכי חמים. אבל כזה: יש מעריצים של מייק פייסט וג'וש אוקונר? יש קהל גדול שחיכה לסרט על טניס? זה דבר?
אני יודע שטכנית זנדאיה היא כוכבת עצומה אבל זאת בעצם תהיה הפעם הראשונה שבה יוצא סרט בכיכובה שאמור להביא אנשים לאולמות. אולי אני מזלזל והסרט הולך להוכיח שסתם סרטים בלי גימיק סוף-סוף חוזרים לאופנה, אבל מתי זה כבר קרה בעשור האחרון? מה זאת האופטימיות הזאת?
הכפיל
מתי בישראל: 25 באפריל
דייוויד לייץ', לעד "רגע, דיוויד לינץ' עושה סרט חדש? אההההה, לא לינץ', לייץ'", הובמאי עם מומחיות לביים סרטים שאתה צריך כמה רגעים כדי להיזכר שנהנית מהם כמו "רכבת הקליע". האם המצב ישתנה עם "הכפיל"? הטריילר לא נותן תשובה ברורה אבל הביקורות מפרגנות מאוד. ריאן גוסלינג ואמילי בלאנט פה כזוג הראשי עם וינסטון דיוק וסטפני שו בתפקידי משנה, ואת הסרט כתב דרו פירס שהיה אחראי על "מלון ארטמיס" הכיפי. מה שנקרא, אופטימיות זהירה.
ועוד באפריל
רודיאו רוק (3/04, בנטפליקס): באמת הרבה זמן לא היה לנו סרט על בסיס הרעיון של "איש דומה מאוד לאיש אחר אז הוא מחליף אותו בתפקיד לאחר תאונה כלשהי, מה שגורם לשרשרת של אירועים רומנטיים וקומיים כאחד!". הפעם זה רוקיסט שנאלץ להחליף כוכב קאנטרי בסרט שמתרחש בברזיל.
ספר הפתרונות (4/04, בקולנוע): סרט חדש של מישל גונדרי על במאי שבורח עם הסרט שלו מהמפיקים בניסיון לסיים אותו בבקתה מבודדת ביער. הטריילר נראה חמוד.
אות משמיים: הסימן הראשון (4/04, בקולנוע): "אות משמיים" היא קלאסיקה קולנועית ששואבת את האימה שלה מכך שילדים הם קריפיים לאללה. לכן, רק הגיוני שסרט הפריקוול… לא יהיה בכלל על ילדים קריפיים, אלא משהו משהו משהו נזירות משהו משהו משהו קונספירציה מרושעת. וכזה, תקשיבו, אם אתם רוצים ליצור סרט על נזירות מרושעות, סבבה, אבל אל תערבבו לי את זיכיונות האימה. מה הלאה, הסרט החדש בסדרת "הנוסע השמיני" יהיה על בובה של קסונמורף שתוקפת אנשים בחלומות שלהם?
צלילה מסוכנת (4/04, בקולנוע): רגע רגע רגע, זה סרט אימה בלב ים ואין בו כרישים? וואו. כמעט הייתי מתלהב לולא הביקורות הפושרות במקרה הטוב.
מוזיקה (4/04, בפריים וידאו): אין לי מושג מי זה רודי מאנקוזו שביים, כתב, הלחין וכיכב בסרט הזה על חייו, ולכאורה זאת סיבה מספיק טובה לדלג לסרט הבא רק ש-וואלה, אחלה טריילר. ממש אחלה טריילר.
יוצר הדמעות (5/04, בנטפליקס): נכון המם ההוא על אחים ואחיות חורגים בסרטי פורנו? אז עכשיו זה סרט איטלקי רומנטי ומרגש. על אחים חורגים שמאוהבים אחד בשני. אולי אני מפספס את הניואנסים הלא קריפיים להחריד פה.
מדינת בנות | Girls State (5/04, באפל +TV): היוצרים של "מדינת הבנים" הנהדר חוזרים עם גרסה לבנות כי להוליווד הזאת אין רעיונות! רק רימייקים בהחלפת מגדר היא יודעת לעשות! סתם, אני הראשון להתייצב לראות את זה, בהתחשב בכך שאהבתי את הראשון מאוד.
הסקופ (5/04, בנטפליקס): במה שנראה כמו ניסיון של נטפליקס לייצר עוד תכנים כמו "הכתר" (הבמאי אפילו ביים כמה מהפרקים בסדרה), "הסקופ" הוא סרט על מאחורי הקלעים של הראיון של הנסיך אנדרו. איזה ראיון? אני לא ידעתי עד שגיגלתי, אבל עושה רושם שכל אדם בריטי שקצת יודע משהו על משהו יודע במה מדובר, והראיון תואר כ"פחות תאונת דרכים, ויותר כמו מטוס שמתרסק למיכלית נפט שגורמת לצונאמי שגורר פיצוץ גרעיני". אוקיי, הסתקרנתי.
סיפור הברווזים (11/04, בקולנוע): הסרט הזה יצא בארה"ב כבר בדצמבר, רק שיהיה ברור. חשבתי שעברו מהעולם דחיות שכאלה אבל המפיצים כל כך רצו לשמור אותו לפסח שהנה אנחנו פה, מדברים עליו. לכאורה הוא סתם עוד סרט מצויר אבל הצוות שמאחוריו מבטיח. לא הקאסט (בלי להעליב את קיגן מייקל קי, אקוופינה, דני דהויטו ואליזבת' בנקס) אלא בעיקר הבמאי והתסריטאי – הראשון, בנג'מין רנר, הוא אחד מהיוצרים של "ארנסט וסלסטין" הנפלא; השני, מייק וייט, נודע בימינו בעיקר בגלל "הלוטוס הלבן", אבל אמור להיות מוכר בעיקר כתסריטאי של "רוק בבית הספר", "צ'אק ובאק" ו"ביאטריז בארוחת ערב". האם זה אומר שזה יהיה טוב? לכל הפחות לא יהיה גרוע ומזלזל באינטליגנציה. אני מקווה.
צוות ג'ונגל – מטריפים ת'עולם (11/04, בקולנוע): סרט לכל ההורים שלא הצליחו למצוא כרטיסים בזמן ל"סיפור הברווזים". בטריילר נאמר שבסרט הזה יש "יותר קונג פו, יותר אוכל, ויותר שיגועים" מהסרט הקודם. עשו עם המידע הזה מה שבא לכם.
הקדירה (11/04, בקולנוע): סרט שהרבה צרפתים כועסים עליו כי בצרפת שלחו אותו כנציג האוסקרים ולא את "אנטומיה של נפילה". לכאורה סרט רומנטי תקופתי, אבל בפועל זה סתם תירוץ כדי לראות אנשים מבשלים ומגישים אוכל במשך איזה חצי שעה. לא שיש עם זה בעיה, כל אחד ומה שעושה לו את זה.
איימי ווינהאוס: Back To Black (11/04, בקולנוע): ביוגרפיה מוזיקלית על איימי ווינהאוס. אחת מאיזה ארבע רק בכתבה הזאת.
לאסי 2 – הרפתקה חדשה (11/04, בקולנוע): מפיצים יקרים שלום. אני לא בטוח שמישהו רוצה לראות סרט של לאסי ב-2024. תודה ובהצלחה.
אוינק! (11/04, בקולנוע): אני רוצה להיות בעד הסרט הזה – סרט ילדים על חזיר חמוד באנימצית סטופ-מושן. אבל… הטריילר הזה מילולית מלא בחרא. לא בדיחת חרא אחת – כמה וכמה. אם זה המיטב שלסרט יש להציע, נראה לי שאוותר.
מכסחי השדים: אימפריה קפואה (11/04, בקולנוע): "מכסחי השדים" עשה מהפך מדהים מהזיכיון האהוב על האינטרנט לכזה שהסרט החדש בו מקבל הייפ בכמות ששמורה לסרט עצמאי עם שחקנים אלמוניים. חיבבתי את הסרט הקודם, והטריילרים לא גרועים או משהו, אבל הביקורות הקוטלות בהחלט לא עושות חשק.
הלהיטים הגדולים (12/04, בדיסני פלוס): הטריילר מציג בחורה שחוזרת אחורה בזמן כשהיא שומעת שיר כלשהו והכל סובב סביב בן זוגה המת. נראה מגניב. הסרט הוא של הבמאי של "העלמותה של אלינור ריגבי", ודי מדהים שהוא מרשה לעצמו לחכות עשור בין סרט לסרט. בכל מקרה, ג'סטין ה. מין פה, וחיבבתי אותו מאוד ב"חסרונות" אז כיף לראות אותו בעוד מקומות.
וודי הנקר במחנה הקיץ (12/04, בנטפליקס): כי למה שיהיו סרטי אנימציה מעפנים רק בקולנוע. סתם, אני כותב את זה בזמן שאין אפילו טריילר לסרט הזה, אולי בעצם מדובר במשהו מפוצץ מוח מרוב שהוא טוב. מצד שני, זה לכאורה יוצא עוד 12 יום, כמה טוב זה אם נטפליקס עדיין לא טרחו להוציא לזה טריילר?
מסע (12/04, בנטפליקס): סרט פיליפיני על אישה שלאחר אבחון סרטן מחליטה לעשות את כל הדברים שהיא תמיד חלמה לעשות במקום לנסות לטפל בסרטן, ואחד מהדברים האלה הוא לטוס לטזמניה.
אמר סינג צ'מיקלה (12/04, בנטפליקס): מצד אחד, אפילו עוד ביוגרפיה קולנועית על זמר. מצד שני, זה סיפור על זמר הודי שנרצח בגיל 27, אז הוא כבר קצת יותר מעניין מהביוגרפיות האחרות. ובחזרה לצד הראשון, נו, כמה טוב זה יכול להיות אם זה בנטפליקס.
קירות דקים (12/04, בנטפליקס): הוא מפתח משחקים שצריך שקט. היא פסנתרנית שצריכה להתאמן. הם חולקים את אותו קיר דק בין הדירות שלהם. זה אשכרה פרמיס לסרט.
רועת האיילים (12/04, בנטפליקס): מותחן סקנדינבי על אישה סאמית שיוצאת לנקום באנשים שהורגים איילים.
ג'ויקה (18/04, בקולנוע): טליה ריידר ("אף פעם, לעיתים רחוקות, לפעמים, תמיד") מגלמת רקדנית בלט אמריקאית שמתקבלת לבית ספר יוקרתי לבלט ברוסיה ומשם הדברים מדרדרים. גם דיאן קרוגר פה.
מטרה חיה (18/04, בקולנוע): אישה עוצרת בתחנת דלק ואז לפתע צלף כלשהו מתחיל לירות עליה. הטריילר נראה לא רע, אבל הביקורות לא מעודדות ברובן.
רדיקלי (18/04, בקולנוע): עוד סרט על מורה עם חשיבה ייחודית שמצליח לגעת בלב של התלמידים שלו ולשנות משהו, ובסדר, אני אפסיק להיות סרקסטי, הטריילר נראה ממש חמוד.
הכלב והחתולה – המרדף המטורף (18/04, בקולנוע): הסרט הכי מכוער ברשימה. איחלתי בהצלחה לכל ההורים האמיצים.
הפשע כולו שלי (18/04, בקולנוע): השם שלו מטומטם, אבל העלילה – שחקנית כושלת בשנות ה-30 שמואשמת ברצח ואז נהיית מפורסמת – עושה קולות של "שיקגו", וקולות של "שיקגו" זה תמיד טוב. וטכנית פרסנואה אוזון הוא במאי טוב, לא?
שומרת הדרקונים (18/04, בקולנוע): ראיתי שלושה טריילרים בשלוש שפות ועדיין לא לחלוטין הבנתי על מה הסרט, אבל הוא מבוסס על ספר שאנשים מחבבים אז אולי זה יהיה בטעות טוב.
Rebel Moon: חלק שני: המצלקת (19/04, בנטפליקס): הדברים המאוד מעניינים שקרו בחלק הראשון של "ירח המורדים" ממשיכים לקרות וכולם מאוד מתפעלים ובכלל לא שוכחים מהקיום של הסרט הזה שתי שניות אחרי שראו אותו.
כולנו זרים (24/04, בדיסני פלוס): עקרונית הסרט הזה עשה סבב הקרנות מוזר וקטוע בארץ, אבל חבל שהוא ייפול בין הכיסאות, אז זוהי המלצה לראות אותו עכשיו כשהוא יוצא באופן מסודר בדיסני פלוס.
מורדים לסופ"ש (25/04, בקולנוע): סרט על אב שמתחבר לבנו האוטיסט על ידי כך שהם הולכים למשחקים של איזה 56 קבוצות כדורגל על מנת לקבוע את מי לאהוד, וזאת למרות שבבירור הקבוצה שהם צריכים לאהוד היא הפועל קטמון.
דימון סלייר 3: קוטל השדים – אימוני האשירה (25/04, בקולנוע): קל לזלזל בסדרה הזאת, ואני עושה את זה, אבל זה נחמד שכל הסרטים שלה הגיעו ארצה.
מלכודת במעמקים (25/04, בקולנוע): סוף סוף היוצרים של "המסור" הקשיבו לאימיילים שלי ויצרו סרט של "המסור" מתחת למים??? אה לא, מטוס מתרסק בים ואז כרישים באים לאכול אנשים. אוף.
הכפתן הכחול (25/04, בקולנוע): סרט מוצלח למדי ממרוקו על זוג נשוי שאחראי על חנות כפתנים ואז עוזר צעיר מגיע ומערער את מערכת היחסים.
צייד עירוני (25/04, בנטפליקס): מדובר בעיבוד למנגה, שלא רק שעובדה כבר לאנימה ולסדרת טלוויזיה אלא כבר עובדה כמה פעמים לקולנוע כולל סרט עם ג'קי צ'אן וסרט צרפתי עם פמלה אנדרסון. העלילה מספרת על בלש שטוב בעבודה שלו אבל גם ממש כל הזמן אובססיבי לבחורות.
לא בדיוק ירח דבש (30/04, בנטפליקס): קומדיה רומנטית מכוויית, למרות שבפוסטר הבחור מחזיק מחבט בייסבול בצורה מאיימת אז אולי זה בעצם סרט אימה.
מאי
ימים מושלמים
מתי בישראל: 2 במאי
אחד הסרטים הכי טובים של השנה מתאר את שגרת יומו של מנקה בתי שימוש מבוגר. אני יודע שזה לא התקציר הכי מפתה, אבל בחיי שזה פשוט סרט מושלם. יפה לראות שווים ונדרס מצליח לעשות את אחד מהסרטים הכי טובים שלו עמוק לתוך הקריירה.
יוני 0
מתי בישראל: 2 במאי
סרט שהוא אולי לא אחד הסרטים הכי טובים של השנה אבל הוא קרוב מאוד לשם. הסרט מספר על שלושה סיפורים על ההוצאה להורג של אייכמן וההשפעה שלה על האנשים בארץ. יש איזה אפילוג שמשאיר טעם קצת חמוץ, אבל יש בסרט כמה וכמה רגעים נהדרים ששווים את זמנכם.
הרעיון שהוא אתה
מתי בישראל: 2 במאי (פריים וידאו)
אן האת'אווי מתחילה מערכת יחסים עם זמר בלהקת בנים שצעיר ממנה באיזה עשור או שניים, והכול מאוד רומנטי ודרמטי ובתקווה גם מצחיק, בכל זאת הבמאי של "חולי אהבה".
כוכב הקופים: ממלכה חדשה
מתי בישראל: 9 במאי
קל לצחוק על סרט שלא נראה לי שמישהו ביקש, אבל אם בכל זאת ננסה למצוא נקודות לטובת הסרט – שניים מארבעת התסריטאים שלו הם ריק ג'אפה ואמנדה סילבר, שאמנם עזרו לכתוב גם דברים כמו הרימייק ל"מולאן" ו"אווטאר 2", אבל גם את הסרט של "כוכב הקופים" מ-2011, אז לכאורה אם יש מישהו שאמור לדעת לעורר עניין בזיכיון הזה מחדש אחרי שכולם חושבים שאין סיבה לכך – אלה הם.
אבל ראיתם את הטריילר? זה לא באמת נראה טוב, מצטער.
הקרב על הפופ-טארט
מתי בישראל: 17 במאי
אני לא מעריץ גדול או בכלל של ג'רי סיינפלד, וקשה להגיד שיש לו איזושהי קריירה קולנועית שאמורה לעורר הייפ לקראת סרט בבימויו – ובכל זאת, סרט על פופ-טארט? זה נשמע מצחיק. וכן, ברור שזה מסרטי המותגים האלה שבהם אנחנו רואים את המסע להצלחת המותג שאולי לכולנו נמאס מהם עוד ב-2023, ולא ממש מעודד שכל העסק הזה יוצא בנטפליקס. אבל צוות השחקנים טוב והטריילר נע בין גנרי למצחיק למדי.
פיוריוסה
מתי בישראל: 23 במאי
אין לי מושג איפה כרונולוגית הסרט הזה נמצא בקאנון של "מקס הזועם" (או איך הוא נמצא בכלל איפשהו), אבל הנה הפריקוול על דמותה של פיוריוסה, ויאללה, אני בעניין. רק שהסרט לא יתגלה כעוד "3000 שנים של כמיהה" ואנחנו נהיה חברים טובים.
גארפילד
מתי בישראל: 23 במאי
אף אחד לא ממש מבין למה מישהו אוהב את גארפילד. בשלב הזה, לא בטוח שמישהו באמת אוהב את גארפילד.
ובכל זאת, מדובר במותג ענק שמנסה קאמבק קולנועי ונעזר בכוכבי קולנוע גדולים. טריילר אחד ניסה להדגיש כמה הסרט נאמן למקור ומראה את גארפילד בסביבתו הביתית, אבל טריילר נוסף כבר שבר ל"לא אתם לא מבינים יש הרפתקאות מטורפות אין לכם מושג מאיפה זה הולך לבוא לכם".
זה נראה מספיק חמוד כך או כך, אני רק לא בטוח שהסרט מוכן לכל הממים שהוא עלול לעורר כמו "גארפילד הסרט בלי גארפילד".
היט מן
מתי בישראל: 23 במאי
אחרי שהחורף היה עונת הסידני סוויני הלא רשמית, נראה שגלן פאוול לוקח את המושכות החלק השני של השנה עם הסרט המהולל ביקורתית הזה שנטפליקס קנו ואז לא הפיצו בעונת הפרסים ו"טוויסטרס" שיצא ביולי. כל דבר בנוגע לסרט הזה נראה נהדר, מלינקלייטר בתפקיד הבמאי ועד הטריילר דרך הביקורות המהללות.
חברים דמיוניים
מתי בישראל: 30 במאי
סרט של ג'ון קרסינסקי שאינו חלק מיקום "מקום שקט"? חידוש. אם כי בעצם אני לא חושב שנאמר שזה לא מתקיים ביקום הזה, וקרסינסקי נשמע כמו סוג הבמאים שיתקעו ביצי פסחא שמתכתבות עם סרטים קודמים שלהם, אז טכנית זה אפשרי.
זה סרט לכל המשפחה על חברים דמיוניים וזה נראה חמוד, ואני בעד סרטים לילדים שאינם מצוירים. גם אם לא התרשמתי במיוחד מהסרטים האחרים של קרסינסקי, גם לא התאכזבתי מהם, אז יאללה בואו ננסה.
ועוד במאי
חגיגה במאורת הארנב (1/05, בנטפליקס): טריילר שנראה כמו ווס אנדרסון פוגש את הקרטל המקסיקני, אם כי בטח פחות טוב מאיך שאני גורם לזה להישמע.
מורדת יפהפייה (2/05, בנטפליקס): עוד ביוגרפיה קולנועית מוזיקלית על אמנ/ית מאוד משפיע/ה וחשוב/ה. הפעם: איטליה, וביוגרפיה על ג'יאנה נאניני. וכן, הסרט הזה נראה כמו כל ביוגרפיה קולנועית אי פעם.
המנצחת (2/05, בקולנוע): ואפילו עוד ביוגרפיה קולנועית מוזיקלית! הפעם על, תהיו מופתעים, מנצחת. טוב, אני מצטער אם אני ציני מדי (מותר לי, אחרי 40 ומשהו הביוגרפיות שלמדתי עליהן), זה דווקא נראה די חמוד והמנצחת היא נערה שמחליטה להקים תזמורת וזה באמת נראה מגניב. פשוט… די.
אינסטינקט אימהי (2/05, בקולנוע): אם זה לא מספיק אן האת'אווי בסוף השבוע הזה בשבילכם (הסרט הזה יוצא יחד עם "הרעיון שהוא אתה") אז מה לגבי מותחן בו היא וג'סיקה צ'סטיין מככבות כאימהות שמתחילות אט-אט לאבד את זה אחרי שהבן של אחת מהן מת? נראה מאוד מותחן נשים כיפי כזה.
טארוט (9/05, בקולנוע): קלפי טארוט לא עובדים ככה, אבל כן, למה לא – סרט על קלפי טארוט מקוללים שכאשר את שולפת אחד את מוצאת את מותך לפי הציור על הקלף או משהו. 20 נקודות אם מישהו שולף את "זוג הנאהבים" ומת בזמן מזמוז אינטנסיבי.
חלומות מסוכר (9/05, בקולנוע): לעולם לא אבין למה אנשים כל כך אוהבים סרטי אוכל, אבל הנה אפילו עוד אחד, הפעם מבוסס על סיפור אמיתי על קונדיטור צרפתי שרוצה להיות הקונדיטור הכי טוב או משהו.
למצוא את הדרך (9/05, בקולנוע): סיפורו של אלמן יפני שנוסע לאנגליה לפזר את האפר של אשתו כי היא נורא אהבה את הסיפורים של ביאטריקס פוטר.
מתוקה רצח (9/05, בקולנוע): צמד הבמאים שביימו את "מי שעומד מאחורי" ואת צמד סרטי "צעקה" האחרונים מביימים. השחקנית של מתילדה מ"מתילדה: המחזמר" היא ילדה שנחטפת לצורכי כופר אבל אז מגלים שהיא לא ממש ילדה קטנה רגילה. נראה כיף (אפשרי שהטריילר מספיילר יותר מהרצוי).
אם הכלה (9/05, בנטפליקס): הבמאי של "ילדות רעות" (המקורי) חוזר יחד עם קאסט לא מרשים לקומדיה שבה האמא של הכלה מגלה שהאבא של החתן שבר לה את הלב לפני מלא זמן.
אמצע החיים (16/05, בקולנוע): סרט ישראלי על טייס חולה סרטן שנעזר ברב כריזמטי על מנת להשכין שלום בית בין אשתו לבין אחותה שניתקה עמה קשר.
הזרים: חלק 1 (16/05, בקולנוע): אוקיי, אז – נכון "הזרים"? סרט הפלישה הביתית ההוא שאתם זוכרים במעורפל שקיים? אז רני הארלין, הבמאי של "מת לחיות 2" ו"נשיקה ארוכה ללילה", ביים שלושה סרטים כאלה, וכולם אמורים לצאת השנה. האם זה יקרה? לא יודע, אולי אחד ידחה ל-2025 או משהו, אבל זה עדיין אומר שהארלין הוציא השנה שלושה סרטים כי גם "הקבלן" הוא סרט בבימויו. אגב, "הזרים" הזה אינו ריבוט או רימייק, אלא פריקוול ובקיצור התעייפתי והסרט אפילו עוד לא יצא.
על עשבים יבשים (16/05, בקולנוע): סרטו החדש של נורי בילגה ג'יילון, על מורה שמגלה שאחת מהתלמידות האהובות עליו מאשימה אותו בהתעללות רגע לפני שהוא עובר לאיסטנבול.
תיאודור (16/05, בקולנוע): צילום של אופרה (בעברית) על הרצל. מגניב למדי.
57 שניות (16/05, בקולנוע): ג'וש האצ'רסון מוצא טבעת שמחזירה אותך 57 שניות אחורה בזמן, וזה מתפתח לסרט אקשן איכשהו.
סיפורי ארנבים (16/05, בקולנוע): ילד משושלת דון קישוט, שני חבריו ושלושה ארנבים דמיוניים יוצאים להציל את העיירה מסופה. אני מודה, זה תקציר חמוד מאוד. האנימציה, לעומת זאת, קצת פחות.
העוקץ הג'נטלמני (16/05, בקולנוע): מהבמאי של הסרט הקצר ההוא על "אנצ'ארטד" שאתם לא מוכנים לסתום את הפה לגביו מגיע הסרט הנראה-סביר-לחלוטין הזה על שודד בנקים אמיתי שמחזיק בשיא לבן-האדם ששדד הכי הרבה בנקים ברציפות בהיסטוריה הקנדית.
המשאלה של תלמה (17/05, בנטפליקס): הבמאי של "נפוליאון דינמיט" ממשיך את המעבר לאנימציה, ואחרי הסרט הקצר שביים והיה מועמד לאוסקר הוא עכשיו מעבד ספר ילדים (מאת מי שכתב את ספרי "לא רעים בכלל") על סוסה שרוצה להיות חדת קרן.
הבריחה הגדולה (23/05, בקולנוע): מייקל קיין הכריז שזה הסרט האחרון בכיכובו (מה שסביר, הוא בן 91), ונחמד לדעת שעל פי הביקורות, הסרט (על איש שבורח מבית האבות בו נמצא על מנת להגיע לטקס כלשהו) הוא די טוב. תארו לכם שהסרט האחרון בכיכובו היה… מה שזה לא יהיה הדבר הזה. גם גלנדה ג'קסון – שחקנית זוכת שני פרסי אוסקר שהפסיקה לשחק בשנת 1990 ודי חזרה לקולנוע רק בשביל הסרט הזה – כאן בתפקידה האחרון, שכן היא מתה מאז צילומי הסרט.
אטלס (24/05, בנטפליקס): מהבמאי של סרט אקשן גנריים כמו "סאן אנדראס" מגיע סרט אקשן גנרי בכיכובה של ג'ניפר לופז שבו היא נמצאת בעתיד וקורים… דברים כלשהם.
נערת האוני שלי (24/05, בנטפליקס): תלמיד תיכון פוגש שדה שמחפשת את אימא שלה וכל זה בזמן שיורד שלג בקיץ ולא יודע, זה לא נראה משהו.
המטבח השתגע (30/05, בקולנוע): סרט שמנסה להציג את עצמו כסרט אוכל אבל בתכל'ס על בחור שאבא שלו נוחת בחייו אחרי 30 שנה בלי שום זיכרון מהתקופה בה נעדר.
השעה השקטה | The Silent Hour (30/05, בקולנוע): עוד סרט אקשן עם ג'ואל קינמון.
חלק ממך (31/05, בנטפליקס): מהתקציר: נערה שמתמודדת עם אובדן טרגי מנסה נואשות למצוא היגיון בעולמה החדש.
יוני
הקול בראש 2
מתי בישראל: 13 ביוני
אף אחד לא צריך את הסרט הזה, הטריילר נראה גרוע, וכל הרגשות החדשים האלה שמופיעים פה לא מופיעים אצל המבוגרים מהסרט הקודם כי פיקסאר כל כך טובים בבניית עולם, אבל מלא ילדים יבקשו לראות אותו כי הם אהבו את "הקול בראש" אז הוא לכל הפחות יעשה יופי טופי של כסף עבור פיקסאר ודיסני. אני מקווה שהבריכה החדשה שאתם בונים בלובי שווה את מכירת הנשמה שלכם, פיקסאר.
אולטרמן: התעלות
מתי בישראל: 14 ביוני
תשוו את הטריילר של "הקול בראש" לזה של סרט האנימציה הזה, ואני יודע את מה אני מעדיף לראות. אני יודע מעט מאוד על "אולטרמן" ולא יודע אם מה שקורה בסרט הזה הוא טיפוסי או לא, אבל "גיבור-על נאבק בקאיג'ו ואז אחרי שהוא מנצח הוא נאלץ לגדל את התינוק שלה" זה רעיון נהדר, וגם הביצוע נראה ממש טוב.
מועדון הרוכבים
מתי בישראל: 21 ביוני
עוד סרט שנדחה מעונת הפרסים, אבל הפעם הסיבה קצת יותר ברורה – הביקורות שלו לא מספיק טובות כדי להתחרות עם סרטים כמו "מסכנים שכאלה", אבל פוטנציאל מסחרי דווקא יש: טום הארדי, אוסטין באטלר וטריילר מגניב למדי. ובכלל, אני מאוד בעד ג'ף ניקולס והסרטים שלו, אז יאללה בלגן.
סוג של חסד
מתי בישראל: 21 ביוני
סרט אנתולוגיה וסרטו השני של יורגוס לנטימוס השנה וסרטו השלישי עם אמה סטן ברצף. סרטי אנתלוגיה לרוב פחות מתחברים עם הקהל, בלי קשר לאיכות שלהם, אז יהיה מעניין לראות אם סטון ולנטימוס יצליחו להתגבר על המכשול הנ"ל.
גנוב על החיים
מתי בישראל: 27 ביוני
אני לא אשקר, כמו "הקול בראש 2", הסיבה העיקרית שהסרט הזה נמצא בסרטים שזוכים לחלל משל עצמם זה כי ככל הנראה הסרט הזה הולך לרסק קופות, ולא כי הוא הולך להיות סרט מרתק. מצד שני, עוד לא ראיתי אפילו סרט אחד בסדרה, אז אולי מדובר ביצירות מרהיבות וקורעות מצחוק שאני סתם מונע מעצמי בגלל פרסומות לא מייצגות ומעצבנות של מיניונים.
ועוד ביוני
באקי הנמה נגד קנגן אשורה (06/06, בנטפליקס): שני אנשים נאבקים זה בזה. זאת אנימה
בחורים רעים: הכל או כלום (06/06, בקולנוע): ויל סמית' ומרטין לורנס חוזרים שוב לזיכיון ה… מצליח? הזה? לא יודע. ויל סמית' מקווה שהסרט כנראה יגאל את הקריירה שלו שנכנסה לבעיה קלה אחרי תקרית הסטירה ההיא.
הם רואים הכל (13/06, בקולנוע): סרט אימה שנראה כאילו ביים אותו מ. נייט שאמלאן, אבל למעשה ביימה אותו הבת שלו, אישאנה שאמלאן. באמת, זה נראה כמו סרט אימה מבית היוצר שלו, לטוב ולרע. משהו על אישה ביער ויצורים.
הנזיר והרובה (13/06, בקולנוע): סרטו החדש של הבמאי של "יש יאק בכיתה" מנסה שוב לשחזר את הקסם וההצלחה של אותו הסרט, אבל אני לא בטוח איך הוא אמור לעשות את זה אם לא מדווחים לי האם יש או אין יאק בכיתה.
ארוגם ביי (27/06, בקולנוע): ג'וי ריגר ומאור שוויצר מככבים בסרט על שלישיית חברים שיוצאים לטיול בסרי לנקה אחרי הצבא.
אזהרת טריגר (30/06, בנטפליקס): ג'סיקה אלבה בסרט אקשן על חיילת לשעבר שיורשת מסבאה ואז נמצאת בפני דילמה מוסרית.
סרטים שנכון לעכשיו אין להם תוכנית הפצה בישראל:
סביר להניח שאת חלק מהסרטים האלה כן נראה בארץ – בין אם יחסית צמוד לתאריך ההפצה בחו"ל ובין אם עוד שנתיים. אבל נכון לכתיבת שורות אלה אין להם תוכנית הפצה מסודרת, אז הם מופיעים פה.
5 באפריל:
עיר החלומות | City of Dreams: סרט על ילד מקסיקני שנמכר לעבדות בלוס אנג'לס, והכוכב הכי משמעותי בו הוא דייגו קאלבה מ"בבילון". אני מאוד בעד שתהיה לו קריירה קולנועית רחבה, אבל אני לא בטוח שהסרט הזה הוא הכיוון.
הג'וקר של ההמון | The People's Joker: פארודיה להט"בית על באטמן בה באטמן הוא מעין דיקטטור בגות'האם שאוסר על קומדיה, אבל אז מגיעה בחורה טרנסית לנסות את מזלה בקומדיה ואז כל הנבלים של באטמן מופיעים, רובם בהקשר להט"בי כזה או אחר. הסרט בעיקר נודע בכך שכאשר הוא עשה סבב פסטיבלים ניסו להוריד את ההקרנות שלו בטענה שהוא מפר זכויות יוצרים, אבל עכשיו הוא יוצא בקולנוע בארה"ב אז כנראה הוא כבר הפסיק להפר אותן או משהו. אני מודה שכל העסק נשמע קצת מתיש, אבל הביקורות מהללות.
עקרות בית למתחילים | Housekeeping for Beginners: אם אני מבין נכון, זה סרט על בחורה שמגדלת את שני הילדים של בת זוגה. הוא זכה בפרסים האריה הקווירי בפסטיבל ונציה ובסריטה מאוד אהבו את הסרט הקודם של הבמאי, "לא תהיי לבד".
מצנח | Parachute: מסתבר שבריטני סנואו ביימה סרט על אישה שיוצאת מאשפוז שנכנסה אליו בעקבות הפרעות אכילה, ושהסרט קיבל ביקורות טובות למדי, ושנמצא בו הבחור ההוא מ"אני וארל וזאת שעומדת למות" (הוא ה"אני"), וגם דייב בטיסטה פה בתפקיד אורח כלשהו. נראה מתוק ומקסים.
בית לדוגמה | Model House: אה, עוד סרט על פלישה ביתית? נראה שהז'אנר ממש חוזר. בכל מקרה, הייחוד פה זה שזה לא סתם בית של משפחה אלא בית נופש שבו מתארחות דוגמניות! ואז מי שחוטף אותן עושה… תחרויות מוזרות באינסטגרם? או משהו? לא לחלוטין הבנתי, אבל מסקרן.
בסודיות מוחלטת | Strictly Confidential: מכירים את זה שאתם מביימים מותחן אירוטי בכיכובה של אימא שלכם? לא? טוב, אליזבת' הארלי והבן שלה מכירים.
תפסו אותם! | !Seize Them: קומדיה בריטית על מלכה אנוכית שנאלצת לברוח לאחר הפיכה מקומית וללמוד כיצד לחיות כמו פשוטת עם.
טיפה של אור | A Bit of Light: אלכוהוליסטית בגמילה חוזרת לגור אצל אבא שלה. עם אנה פאקווין וריי וינסטון.
12 באפריל:
הקרב על אמריקה: זה לא שסרטיו של אלכס גארלנד אי פעם היו ל"כולם", אבל נראה שסרטו החדש על מלחמת אזרחים בארצות הברית מעורר מחלוקת אפילו יותר. בכל מקרה, לב קנו ואולי יום יבוא והם יגידו לנו מתי הם יפיצו אותו. אגב, הסיבה שהסרט מעורר מחלוקת בבכורה שלו? הוא בוחר לא להיות פוליטי מדי.
שקיעת סאסקואץ' | Sasquatch Sunset: שאלתי את נעמה איך הסרט הזה כדי לנסות להבין משהו מעבר לטריילר החידתי שלו, והיא פשוט ענתה שהוא "מוזר". הסרט לכאורה עוקב אחר משפחה של סאסקואץ' (חייבים למצוא לזה שם נורמלי בעברית) ומסופר בלי מילים. ג'סי אייזנברג וריילי קיואו פה, אבל אי אפשר לדעת את זה מהטריילר שכן הם באיפור מלא כל הזמן. קיים סיכוי סביר שהסרט יזכה באוסקר על איפור ואף אחד לא יבין במה מדובר.
להרוי, טקסס | LaRoy, Texas: אחרי ש"סעי בובה" טיפה אכזב בגזרת הסרט האחים כהן-י של השנה, האם "להרוי, טקסס" ימלא את החלל? הטריילר נראה די מבטיח ומלא בכל אותם פיתולי עלילה כהן-יים, הפעם על בחור שמנסה להרוג את עצמו אבל אז נשכר להרוג מישהו אחר. מצד שני, לא פעם מאוד קל למכור סרטים כאלה בטריילר (היי, "סעי בובה") בעוד שהביצוע עצמו חורק, והיוצר מאחורי הסרט הוא די אלמוני. נחזיק אצבעות.
היעדרות גן העדן | The Absence of Eden: סוכנת של סוכנות ההגירה בארה"ב ומהגרת לא חוקית משלבות פעולה כדי להגן על ילדה. זואי סלדנה פה כי מסתבר שהיא יכולה להיות או בסרטים הכי גדולים אי פעם או בסרט קטנטן שאף אחד לא מכיר, אבל לא בשום דבר באמצע.
פגום | Damaged: סמואל ל. ג'קסון הוא בלש שמגיע לסקוטלנד כי, אה, אילוץ עלילתי כלשהו להצדיק את העובדה שכנראה היו אחלה של הנחות מס בסקוטלנד. גם וינסן קאסל פה. הבמאי ביים לפני איזה עשור סרט חמוד מאוד על מאחורי הקלעים של העונות הראשונות של "דוקטור הו", אז אולי זה לא יהיה מותחן גנרי ומטומטם.
חלומות מתוקים | Sweet Dreams: דרמת ספורט על אלכוהוליסט שנכנס לבית גמילה רק כדי לגלות שהבית עומד בפני סגירה ועל כן הוא צריך לגייס את שאר חברי הבית להקמת קבוצת סופטבול ולנצח וכסף. מכיוון שהשחקן הראשי הוא ג'וני נוקסיוול אז גם יש מכות בביצים.
ארקאדיאן | Arcadian: משהו בין פלישה ביתית לפוסט-אפוקליפסה, הפעם עם ניקולס קייג' שמנסה לשרוד עם שני בניו באמצע שום מקום, והכל נראה כמו שילוב של כל ההשפעות הברורות על סרט שכזה.
סוף סוף השאירו אותנו לבד | Don't Tell Mom the Babysitter's Dead: כן, ככה תרגמו את שם הסרט המקורי בעברית אי אז. אפשר לקוות שהרימייק יוכל לתקן לפחות את החלק הזה, אם זה יופץ אי פעם בארץ. הטריילר נראה איכשהו יותר מאיים משהייתי מצפה עבור מה שנשמע כמו קומדיה, אז אולי זה בעצם רימייק אפל ובוגר יותר, מי יודע.
עוקץ | Sting: מפחדים מאוד מעכבישים? אז הנה הסרט המושלם בשבילכם. לא לראות, זאת אומרת. כי זה סרט אימה על עכביש שמתחיל בתור פרוק-רגליים קטן ו"חמוד" ואז גדל במהירות והורג אנשים. באמת היו פחות מדי עכבישים מחוללי סיוטים בקולנוע לאחרונה.
המשחק הארוך | The Long Game: סיפור אמיתי על קבוצת נערים שרצו לשחק גולף אבל היו צריכים להתמודד עם גזענות, שזה מדהים, כי אני הייתי מוותר כבר בחלק של הגולף.
19 באפריל:
'נחנו גדולים עכשיו | We Grown Now: סרט דרמה על שני ילדים שגדלים בשכונת קבריני גרין שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי האינדי ספיריט.
קילומטרים קשים | Hard Miles: דרמת ספורט על מאמן שלוקח נערים עבריינים למסע אופניים ארוך ומתיש וזה מאוד מרגש או משהו. נחמד לראות את מתיו מודיין מקבל תפקידים.
דם עבור אפר | Blood for Dust: דרמת פשע שנראית כמו כל דרמת פשע אי פעם, ועם ג'ון צנון בתפקיד ראשי כי לכאורה הוא צריך קריירה קולנועית אחרי "משחקי הכס".
נבלים בע"מ | .Villians Inc: קומדית גיבורי על בתקציב נמוך שמתמקדת בעוזרים של נבל על שמת במפתיע ועכשיו צריכים להסתדר כלכלית. קולין מוקרי (מ"של מי השורה הזאת") בתפקיד קולנועי נדיר יחסית לכמה שהאדם הזה מצחיק. אפשרי שנתקלתם באחת ממיליון הפרסומות למימון המונים של זה בפייסבוק.
מצבי לחץ | Stress Positions: סרט קורונה, כי נכון, זה ממש מאורע שקרה לפני רק כמה שנים. קומדיה עצמאית כזאת על בניין בניו יורק ובחור שמארח את האחיין הדוגמן המרוקאי שלו.
משפחה חשאית קוד: לבן | Spy x Family Code: White: מניח שאם זה יוצא בהפצה רחבה באמריקה אז זה מספיק חשוב כדי להגיע גם לכתבה הזו, למרות שזה אנימה ואני לא מבין בזה. זכור לי במעורפל שרם מחבב את הסדרה הזאת אבל אולי אני מבלבל אותה עם האחת שבה תנין צריך להעמיד פנים שהוא משפחה שלמה של סמורים בשביל לזכות במדליה שתשלים את אוסף המדליות שלו שתאפשר לו לחזור להיות נערה בת 16 כחלק מהתערבות שהיא עשתה עם חבורה של אלים בטורניר קרבות של סידור קלטות וידאו.
26 באפריל:
ילד הורג עולם | Boy Kills World: ביל סקארסגארד בסרט שנראה כיפי למדי על ילד חירש ואילם שמנסה לנקום את מות המשפחה שלו והכל מוגזם ומוקצן ומגניב (לפחות בטריילר).
גיבור נשכח | Unsung Hero: כי גם לנוצרים מגיע ביופיק מוזיקלי על אנשים שאין לי מושג מי הם.
התחושה שהזמן לעשות משהו עבר | The Feeling That the Time for Doing Something Has Passed: השם אולי נשמע כמו שיר של "פאניקה! בדיסקו" אבל זה בכלל מעין קומדית מין, אבל לא כמו שאנחנו רגילים על נערים חרמנים או משהו אלא על אישה שאוהבת התנסויות מוזרות ולחקור את המיניות שלה והכל מאוד מילינאלי שכזה.
הומני | Humane: בנות של במאי אימה שמביימות סרט בז'אנר: המיני-טרנד שאנחנו לאו דווקא צריכים, אבל בהחלט ראויים לו. הפעם זו הבת של דיוויד קרוננברג (שכבר יש לו ילד אחד שמביים סרטי אימה. ממש אימפריה המשפחה הזאת), והעלילה מתארת עולם דיסטופי שבו לאחר אסונות אקלים הממשלה מכריזה על תוכנית להמתת חסד על מנת לדלל את האוכלוסיה. בזמן ארוחה משפחתית האב מכריז שהוא מתכוון להשתתף בתוכנית, ואז דברים משתבשים. מהטריילר זה נראה יותר כמו קומדיה שחורה מסרט אימה.
מזומן קטלני | Cash Out: בכל פעם שרם יושב לכתוב כתבה כזאת הוא זורק לי "די, נו, לא חייבים לדבר על כל הסרטים שיוצאים בעונה הקרובה" אחרי שאני מגרד עוד סרט שכוח-אל מתחתית החבית של ויקיפדיה. הסרט הזה עם ג'ון טרבולטה הוא בדיוק סוג הסרטים שרם מדבר עליהם כשהוא מדבר על סרטים שלא צריך לדבר עליהם. והנה אנחנו מדברים עליו בכל זאת.
הרוע אינו קיים: סרטו החדש של ריוסוקה המגוצ'י כבר הוקרן בארץ, אפילו תחת מועדון "טרום בכורה", אז זה רק עניין של זמן עד שהוא יגיע אלינו… אבל מהיכרות עם איך שסרטי איכות מתנהלים פה, הזמן הזה גם בכיף יכול להיות מרץ 2025.
נשימה אחרונה | Breathe: בעולם שבו אין חמצן, אם וביתה נאבקות לשרוד. יש כאן מלא שחקנים ששכחתם מקיומם, לא כי הם גרועים או משהו פשוט מילולית שכחתם: ג'ניפר הדסון, מילה יובוביץ', סם וורת'ינגטון, קומון או קובנזנ….אה, הילדה מ"חיות הדרום הפראי".
מרכז העיר אוול | Downtown Owl: הטריילר נראה כאילו הוא על מורה שעוברת לעיירה קטנה והדרמות שמתרחשות לה, אבל תקציר העלילה בויקיפדיה מציין שהיא רק אחת משלוש דמויות ראשיות, אז אם ויקיפדיה צודקת זה נורא לא מגניב, טריילר (וקצת גורם לך לתהות האם ההחלטה הזאת נובעת מכך שהשחקנית הראשית – לילי רייב – גם עזרה לביים את הסרט).
3 במאי:
קוקו | Cuckoo: העלילה מאוד תמציתית (נערה בת 17 מגיעה לבקתה עם משפחתה אך דברים אינם כפי שהם נראים), הביקורות בינוניות, והשמות הכי גדולים מסביב לסרט הם האנטר שייפר ודן סטיבנס. אולי זה טוב. אולי זה לא. מי יודע.
חתולה פראית | Wildcat: אם כל הסרטים של בנות של במאי אימה לא היו מספיק נפוטיזם בשבילכם, מה לגבי סרט שבו איתן הוק מביים את הבת שלו בתפקיד ראשי? סתם, מאיה הוק היא שחקנית אהובה והכול, אז זה לא רק נפוטיזם, ובכל זאת זה כנראה פריט המידע הכי מושך תשומת לב בביוגרפיה הקולנועית הזאת על פלאנרי או'קונור. הביקורות לא מאוד חיוביות.
ראיתי את הטלוויזיה זוהרת | I Saw the TV Glow: הסרט הקודם של הבמאי-ת ג'יין שונברון זכה לביקורות מהללות, כמו שקורה לא פעם עם סרטי אימה שמעט מאוד קורה בהם ו"זה הכל האווירה אחי", אבל בניגוד למשהו כמו "סקינאמרינק" שמרגיש הרבה יותר כמו פארודיה, הסרט הקודם כן היה מסקרן מספיק בשביל לראות את הסרט הבא של שונברון, בהנחה שהפעם תתווסף לו עלילה. העלילה מתמקדת בשני בני נוער שחובבים סדרת טלוויזיה כלשהי, ואז היא מתבטלת, ואז "המציאות שלהם מתחילה להטשטש". אני מרגיש צורך לציין שפרד דרסט מגלם תפקיד בסרט.
דייט לנשף | Prom Dates: סרט מהולו אז כנראה יגיע לארץ. אין לי דרך לדעת מתי. ניחשתם נכון, זה סרט סביב נשף הסיום וצמד חברות שרוצות שהוא יהיה מושלם אבל אז בני הזוג שלהן נפרדים מהן ויש להן 24 שעות למצוא דרך לתקן את הכל. הסצנה האחת ששוחררה, שאני לא בטוח איך היא קשור לכל העלילה, חמודה למדי.
10 במאי:
קטע מהסרטים (של טיילר פרי) | Not Another Church Movie: אנחנו בארץ לא כל כך מרגישים את ההשפעה של טיילר פרי, אבל בארה"ב מדובר במוסד בפני עצמו, כפי שאפשר ללמוד מכך שמישהו החליט לעשות פארודיה שלמה רק על סרטים של טיילר פרי. הטריילר גורם להכול להיראות כמו קומדיה שצולמה על תקציב של שקית דוריטוס, אבל יש כאן כמה הופעות אורח מפתיעות ומבחינת כתיבה יש כאן כמה פאנצ'ים חביבים, גם אם הכל נראה כאוטי ומבולגן כמו הפקה של בית ספר.
מים רדודים | Poolman: לא ראיתי טריילר שמתאמץ להיות מגניב כל כך ונכשל כל כך כבר הרבה זמן, אז לכל הפחות מגיע ל"איש הבריכה" קרדיט על מאמץ נוטף זיעה ומי כלור. כריס פיין ביים את עצמו במה שנראה כמו עוד ניסיון להיות משהו כמו "מידות רעות" או "ביג ליבובסקי", אבל במקום במאים שיודעים מה הם עושים יש לנו את כריס פיין.
17 במאי:
רציחות מגניבות | Fresh Kills: סרט דרמה על אימא ובנותיה שהקשרים המשפחתיים שלהן למאפיה מטילות צל על חייהן. זכה בביקורות טובות למדי בסבב הפסטיבלים שלו.
בייבז | Babes: רווקה נכנסת להריון ומנסה להיעזר בחברתה הנשואה פלוס 2 לטובת עצות לגבי כל העסק. אילנה גלייזר מככבת ועזרה לכתוב את התסריט.
21 במאי:
האפלה באדם | Darkness of Man: סרט בכיכובו של ז'אן קלוד ואן דאם, אבל לא מהפרויקטים המעניינים שלו, אלא ממש כמו שאמרו בשנות התשעים "סרט של ז'אן קלוד ואן דאם" והתכוונו לזבלון אקשן כלשהו.
24 במאי:
לראות | Sight: מהאולפן של "צליל החופש" שלא ראינו בארץ אף פעם, מגיע סיפורו האמיתי של… מנתח שמתמחה בהסרת משקפיים בלייזר.
31 במאי:
אישה צעירה והים | Young Woman and the Sea: דייזי רידלי בתפקידים אמיתיים – איזה רעיון מטורף! מדובר בביוגרפיה קולנועית על השחיינית גרטרוד אדרלה וגם כריסטופר אקלסטון וסטיפן גרהאם פה. כמו "איש הקוף" גם הוא היה אמור להיזרק לסטרימינג, אבל הנה הוא מצא לעצמו הפצה רצינית ואמיתית. מגניב.
עזרא | Ezra: סיפור על אב לילד אוטיסט שמתקשה להיפרד ממנו אז הוא יוצא איתו למסע ברחבי המדינה אבל איכשהו זה לא רימייק ל"הנה אנחנו". נראה חמוד מאוד, למה לא.
לא כואב למתים | The Dead Don't Hurt: מערבון בכיכובו ובימויו של ויגו מורטנסן כשלצידו ויקי קרייפס בעוד תפקיד שבו היא במערכת יחסים עם מישהו שמבוגר ממנה בכמה עשורים.
אלים מטבעו | In a Violent Nature: סלאשר אבל מנקודת המבט של הרוצח.
7 ביוני:
העורב: בקושי היה צורך בסרט המקורי ל"עורב", אז לרימייק בטח שאין צורך, והטריילר לא משכנע אחרת. גם לא זה שאת הסרט מביים מי שביים את "הרוח במעטפת" ו"שלגיה והצייד". יצא מתישהו בארץ, השאלה רק מתי.
21 ביוני:
איתנו זה נגמר | It Ends with Us: סרט דרמה רומנטי עם שם מגניב ועם בלייק לייבלי בתפקיד הראשי.
תלמה | Thelma: פריקוול ל"משאלה של תלמה". סתם, סרט סאנדנס עם ביקורות נהדרות על אישה זקנה שלאחר שנוכלים שודדים אותה בהונאה טלפונית היא יוצאת לנקום. הטריילר גורם לזה להיראות כמו "מה אם "ג'ון וויק" היה בכיכובה של ג'ון סקוויב", ו-וואלה, כן, אני רוצה, נרשמתי, יאללה מתי. רק לא להתבלבל עם שלושת הסרטים האחרים שקוראים להם "תלמה".
28 ביוני:
המושב האחורי | Daddio: אישה (דקוטה ג'ונסון) לוקחת מונית מנמל תעופה ובדרך מתחילה לדבר עם נהג המונית (שון פן) על כל מיני נושאים, ובעיקר על חיי האהבה והמין שלהם. הכל עדיף מלשמוע עוד תלונות על ביבי, אני מניח?
אופק: סיפור אמריקאי – פרק 1 | Horizon: An American Saga – Chapter 1: אוהבים מערבונים? קווין קוסטנר מקווה שכן כי הסאגה המדוברת היא איזה ארבעה סרטים שכל אחד נראה כאילו הוא יהיה באורך של נצח וחצי, שזה גם בערך הזמן שלקח לקרוא את כל הכתבה הזאת אז ברכותיי על כך שהגעתם לסופה. לכו תשתו משהו נחמד, מגיע לכם.
בפרקים הקודמים: סרטי חורף 2024, סרטי סתיו 2023, סרטי קיץ 2023, סרטי אביב 2023, סרטי חורף 2023, סרטי סתיו-חורף 2022, סרטי אביב-קיץ 2022, סרטי חורף-אביב 2022.
שירות לציבור: אמ;לק
הסרטים הכי טובים (שראיתי):
1. ימים מושלמים
2. יוני 0
3. חדר משלו
4. הכפתן הכחול
5. כולנו זרים
הסרטים הכי מסקרנים (שמגיעים לארץ בוודאות), סדר כרונולוגי:
א. איש הקוף
ב. מדינת בנות
ג. הפשע כולו שלי
ד. היט מן
ה. מתוקה רצח
ו. תיאודור
ז. אולטרהמן: התעלות
ח. מועדון הרוכבים
ט. סוג של חסד
י. הנזיר והרובה
הסרטים הכי מסקרנים (שלאו דווקא מגיעים לארץ בתקופה הזאת), סדר כרונולוגי:
א. מצנח
ב. הקרב על אמריקה
ג. להרוי, טקסס
ד. עוקץ
ה. נבלים בע"מ
ו. ילד הורג עולם
ז. הרוע אינו קיים
ח. הומני
ט. ראיתי את הטלוויזיה זוהרת
י. תלמה
הייתי רוצה לשים פה את "קטע מהסרטים (שלי טיילר פרי)", אבל מכיוון שלא ראיתי אף סרט של טיילר פרי אני חושד שאני לא קהל היעד.
ראיתי את כל הרביעייה הראשונה
אחלה רשימה. ימים מושלמים ממש לא בשבלי אבל הדמות הראשית שם כל כך חמודה עד שאני מבין למה אחרים אוהבים אותו,יוני אפס הוא דיוקן דמויות נהדר והדבר הכי טוב שתום שובל כתב (בהפרש ניכר), חדר משלו הוא המועדףאלי מכל הרשימה גם אם זה שזה פשוט נחמד לראות יצוג אוטיסטי כמו שצריך (יכול להיות שזה נזק מוחי זה בהחלט משהו גנטי מהאבא אבל הנער מתנהג כל כך טוב והוא יחסית רהוט שאני נוטה לחשוב שזה אוטיזם) והכפתן הכחול שהוא….. טוב ……. עם מתעלמים מזה שהבמאית תסריטאית לא מסוגלת לכתוב גברים….. בכלל, זה מה שהייתי צריך לשאול אותה בפסטיבל הסרטים. אבל בכתיבת דמות האישה, ציבור האנשים ואטמוספירה היא פגז.
ממה שאני הבנתי, הקרן הישראלית לקולנוע לא מימנה את קרב אויר בשום שלב
הסיבה שהסרט הזה בכל זאת קיים היא שהוקמה קרן הקולנוע שומרון והיא זאת שמימנה לבסוף את הסרט.
אם אני כבר בשוונג, רק לנטרל את הפוליטיזציה שעשו לסרט עם קצת, נו, הדבר המעצבן הזה שמפריע לנו בחיים ונקרא עובדות
1. קרן רבינוביץ׳ (שהיא אמנם לא קרן הקולנוע הישראלי אבל היא קרן כללית בדיוק כמוה) היה היא זאת שהרימה ראשונה את הסרט ב-2017 עם מימון של כ50% מתקציב הסרט. זה לא סוד מדינה, הבמאי בעצמו מנדב את הפרט הזה בראיונות איתו.
2. קרן שומרון הצטרפה רק ב2020. עוד לפני שמדברים על זה שב50% האחרים יש משקיעים נוספים שאינם ק. שומרון (כמו מפיקים פרטיים ומפעל הפיס וכו׳) ברור שהתרומה של ק. שומרון למימון הסרט פחותה מהתרומה של רבינוביץ׳. משמע, המשפט ״הסיבה שהסרט קיים היא קרן שומרון״ הוא, איך נגיד בעדינות, לא נכון. אבל היי, ככה זה כשמישהו עסוק בלייחצן מציאות אלטרנטיבית בצורה אובססיבית, לפעמים יש קונים. יש קרנות שעסוקות בעשייה ויש קרנות שעסוקות בעיקר ביח״צ.
3. רק לחדד את הנקודה שהסרט לא יכול היה לקרות *רק* בגלל אותה קרן. תקציב הסרט מוערך ביותר מ-5 מיליון. התקציב השנתי של קרן שומרון (כרגע), תקציב שאמור להחליק בין עשרות סרטים (מרביתם קצרים) הוא 4 מיליון. פחות מתקציב הסרט.
אם להתקטנן על המינוח,
גם אם מישהו נתן 95% מהתקציב, אבל הפרויקט לא בוצע בגלל שהיו חסרים ה5% האחרונים, אז מי שתרם את ה5% האלו הוא אולי לא התורם המרכזי, אבל בהחלט הסיבה שהפרויקט התרחש בסוף.
זה ספציפית נכון
אבל התייחסתי לעובדה שהתגובה רומזת שק. שומרון היא המממנת הבלעדית. ״הקרן הישראלית לקולנוע לא מימנה את קרב אויר בשום שלב״ הוא נכון אבל משמיט (מאמין שלא במודע) את העובדה שהיו גם מממנים אחרים. ק. שומרון היא אולי הסיבה שהסרט הושלם, לא הסיבה שהסרט נעשה.
מודה שלא ידעתי שקרן רבינוביץ׳ מימנה את הסרט
כל המידע שלי התבסס על ריאיונות עם הבמאי, ולמען האמת גם פתחתי את דברי ב״ממה שאני הבנתי״, כך שלא ניסיתי להציג את זה כעובדות חצובות בסלע אלא כמה שאני הבנתי ממה שאני ראיתי באינטרנט.
לא חשבתי לרגע או ניסיתי לרמוז שירית חצאי אמיתות במכוון (״מאמין שלא במודע״), רק רציתי לדייק את העובדות.
מייק ווייט כמובן מוכר בעיקר הישרדות עונה 37
סתם, אבל הוא באמת היה כוכב שם
כמה מילים על סרטים שכבר ראיתי
חדר משלו – כמו "פיגומים" כשמתן יאיר רוצה לקדם סיפור זה…לא ממש עובד. אבל כתיאור מצב סטטי זה יפהפה
"קרב אויר" – סרט מרשים מאוד, ומעצבן מאוד
"ספר הפתרונות" – מישל גונדרי תמיד מקסים עם ההמצאות שלו, אבל הדמות הראשית כאן בלתי נסבלת, והתסריט לא ממש מעניין.
"רדיקלי" – סרט מקסים
"הפשע כולו שלי" – סרט מלאכותי ותיאטרלי בכוונה, מקסים, שנון, כיפי, משעשע, ומאוד מהנה.
"כולנו זרים" – משהו מוזר קרה לי עם הסרט הזה. לכל אורך הסרט אני יושב ומרגיש שיש כאן שני סרטים – אחד יפהפה (עם ההורים), ואחד שלא ממש עובד (עם הבחור השני), אבל בסופו של דבר, כשיצאתי מההקרנה, איזשהו גרעין רגשי בכל זאת נשאר שם, ואז קראתי את הביקורת של אור סיגולי ב"סריטה", והוא העלה שם נקודה שלא חשבתי עליה, וראיתי את הסרט באור קצת אחר. לא סרט בלי חסרונות, אבל יפהפה.
"הכפתן הכחול" – סרט יפהפה ומרגש, רק למה צריך לחכות 3 שנים עד שסרטים כאלו יגיעו להקרנות מסחריות
"יוני 0" – אני דווקא חושב שהסוף הוא הרעיון שאליו הסרט חותר והוא הכי מעניין. כל השאר מקרטע לטעמי. יואב לוי שחקן מצוין ומבוזבז. גם כן סרט שישב על המדף שנים.
"ימים מושלמים" – אכן סרט יפהפה
"אמצע החיים" – אני מחבב את דני רייספלד. פחות חיבבתי את הסרט הזה.
"ארוגם ביי" – מכירים את השיר "לילה לא שקט" של שלמה ארצי? אז כזה, אבל בגרסת הסרט. מרקו כרמל מביים מאוד יפה, ומאור שווייצר מצוין, אבל איכשהו, זה לא באמת מתחבר ליצירה שלמה.
"הרוע אינו קיים" – אני לא מצטרף למקהלת המתלהבים מריוסוקה האמאגוצ'י. לא נפלתי משני סרטין הקודמים (כן, גם לא מזה שזכה באוסקר). ובכל זאת, אני בעד הסרט הזה, שגם הוא לא בלי חסרונות, אבל משהו שם בכל זאת ריגש אותי.
אוף טופיק קולנועי
התלבטתי אם לכתוב על זה משהו או לא, אבל בסוף החלטתי שלמה לא בעצם, זה האתר שבו אני הכי אוהבת לקרוא על קולנוע, ומדובר על משהו די מרכזי בחוויה הקולנועית שלי.
לפני חודש חידשתי את המנוי שלי לקולנוע, שהיה מושבת בשנים האחרונות (תחילה בגלל הקורונה ואז בגלל שלא הרגשתי שיש מספיק סרטים שמעניין אותי לראות כדי להצדיק מנוי). מאז סוף שנה שעברה ההיצע נראה לי יותר ויותר אטרקטיבי, ובמרץ החלטתי שהגיע הזמן. החודש הראשון בהחלט סיפק את הסחורה, עם 10 סרטים בקולנוע.
הסרט הכי טוב שראיתי החודש היה Perfect Days שהוא פשוט סרט נפלא, שקט וקטן, שלמרות שלא ״קורה״ בו כמעט כלום, יש בו כל כך הרבה רגש ויופי.
הסרט הכי גרוע היה Drive Away Dolls. אפשר לוותר.
בין לבין ראיתי גם כמה קלאסיקות לראשונה על המסך הגדול (דוני דארקו עדיין סרט מופלא והצפייה בקולנוע הזכירה לי כמה נהדר הפסקול שלו).
חשבתי שאחרי שאשלים את כל הסרטים מהתקופה האחרונה במהלך מרץ, אפריל יהיה הרבה פחות עמוס, אבל בינתיים לא נראה שאני אפילו קרובה למיצוי של המבחר. בהחלט שמחה על ההחלטה, ומחכה לראות הרבה הרבה יותר סרטים בקולנוע השנה.