ביקורת: מלחמת הכוכבים – הכח מתעורר

הסרט החדש של מלחמת הכוכבים מנסה לתת לכם בדיוק את מה שאהבתם בטרילוגיה המקורית, ומצליח. אולי קצת יותר מדי.

הדבר הכי טוב בסרט החדש של "מלחמת הכוכבים" זה שיש סרט חדש של "מלחמת הכוכבים". ‏העובדה שאני נמצא באולם עם "לפני זמן רב בגלקסיה וכו'" על המסך, והלוגו של סטאר וורס, ‏וטקסט נשאב לאחור שאין לי שום ידע מוקדם על מה שנאמר בו. יאי!‏

זה היה כיף גם אחר כך. "הכח מתעורר", אני אגיד מראש, הוא לא "אימת הפנטום". זה סרט ‏שפותח עידן חדש של סטאר וורס עם הרבה מחשבה מראש, ועושה בו דברים חכמים. מצד שני, ‏הוא גם לא "תקווה חדשה". אל תצפו לקלאסיקה חדשה שתיכנס לפנתאון הקולנועי של כל הזמנים. ‏ממש לא. יש דברים שעובדים בסרט, יש כאלה שלא. הבעיה היא שאת רוב הדברים הטובים בקשר ‏לסרט כבר ידעתי לפני שהוא יצא, אבל את הדברים הפחות טובים היה צריך לראות את הסרט כדי ‏לגלות.‏

הסיבה שבימוי "הכח מתעורר" הופקד בידי ג'יי ג'יי אברמס היא כנראה שיש לו ניסיון ביצירת ‏גירסאות קולנועיות חדשות לפרנצ'ייזים גיקיים אהובים עם המילה "סטאר" בשם – כלומר, הוא זה ‏שעשה את הריבוט של סטאר טרק. וזאת תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה המצערת שהוא עשה ‏גם את הסרט השני של הריבוט של סטאר טרק. ההוראות של אברמס היו פשוטות: לעשות סרט ‏‏"מלחמת הכוכבים", כמו הסרטים הקלאסיים והאהובים בסדרה (פרקים 4-6), אבל שיהיה מעודכן ‏לימינו מבחינת קצב ואפקטים וציפיות הקהל, ושלא יזכיר לאף אחד בשום צורה את הפרקים הלא-‏ממש אהובים בסדרה (1-3). כמו כן, להציג דמויות חדשות והתחלות של עלילה שיחזיקו לא סרט ‏אחד, אלא לכל הפחות טרילוגיה חדשה. אוקיי, אולי זה לא כל כך פשוט.‏

אברמס עשה את זה. הוא מילא את ההוראות בדייקנות. "הכח מתעורר" הוא בדיוק מה שהוא ‏מנסה להיות – הסרטים המקוריים, מעודכנים להיום ועם דמויות חדשות ומגניבות. ייתכן שהוא ‏דייק בביצוע ההוראות יותר מדי.‏

‏30 שנה עברו בגלקסיה הרחוקה מאז "שובו של הג'דאי", אבל נדמה שמעט מאוד השתנה. ‏האימפריה איננה, אבל את מקומה תופס "המסדר הראשון" שנראה בדיוק כמו האימפריה, עם ‏סטורם-טרופרס ומשחתות מאותו הדגם בדיוק. בינתיים, על כוכב מדברי שהוא לא טאטואין אבל ‏נראה בדיוק אותו הדבר, חיים אנשים פשוטים וקשי יום, שחלקם, גם אם אינם יודעים זאת עדיין, ‏חזקים בכח. המסדר מנסה להכחיד את הרפובליקה הישנה, בעזרת נשק בינכוכבי חדש, ענק ‏והרסני. ויש פה אנשים טובים, ורעים, וסכסוכים משפחתיים. חלליות עוברות מכוכב אחד לאחר ‏במהירות האור, ‏X-Wing‏ יורות על ‏TIE‏. כמו מלחמת הכוכבים של פעם. בעצם, בדיוק כמו מלחמת ‏הכוכבים של פעם.‏

הרבה דמויות ואלמנטים מוכרים מהסרטים המקוריים חוזרים. אם ראיתם את הטריילרים אתם ‏כבר יודעים שהאן סולו וצ'ואי משתתפים בסרט, וגם המילניום פלקון – וגם רבים אחרים קופצים ‏לבקר. זה ממש כיף: בהקרנה בעלת אחוז הגיקיות הניכר שבה הייתי הקהל פרץ, אלא מה, ‏במחיאות כפיים בכל פעם שעוד מישהו או משהו מהסדרה הישנה הופיע. חלק מהופעות האורח ‏האלה נחוצות פחות מאחרות, אבל נו, נוסטלגיה זה כיף, למה שלא נהנה. הבעיה מתחילה ‏כשמתברר שהסרט לוקח מהסרטים המקוריים לא רק דמויות וספינות חלל בצורת המבורגר, אלא ‏גם פרטי עלילה, מין הדהודים של דברים שקרו לפני זמן רב: יש פה דרויד קטן וחמוד שמוחבא בו ‏פריט מידע שכולם, גם הטובים וגם הרעים, מחפשים, ושמסתובב בכוכב מדברי… לא ראינו את זה ‏כבר פעם? וזה לא נגמר כאן. עוד ועוד פרטים בסרט הם שיחזור של דברים שקרו ב"מלחמת ‏הכוכבים" המקורי. בהתחלה זה נראה כמו קריצה, אחר כך זה הופך להומאז', ואז לחיקוי, ובסופו ‏של דבר למה שאפשר לקרוא לו פשוט רימייק. ואת זה אני כבר לא מבין. בשביל מה? מי ביקש את ‏זה? זאת בדיוק אותה הטעות שאברמס עשה עם "סטאר טרק" השני: המחשבה שהוא נותן לנו את ‏מה שאנחנו רוצים, כי אם אהבנו את הסיפור של המקור, מה שאנחנו רוצים הוא לשמוע שוב את ‏אותו הסיפור בדיוק. לא, ג'יי ג'יי, לא נכון. אני אוהב את העולם של "מלחמת הכוכבים" ואני רוצה ‏לשמוע סיפורים שמתרחשים בו – סיפורים אחרים, לא את אלה שכבר שמעתי. יש לך גלקסיה ‏שלמה של אפשרויות, למה לך לעשות בפעם השלישית את אותו הדבר?!‏

עם כל הכבוד לגיבורים הישנים, החלק הטוב בסרט הוא הגיבורים החדשים שהוא מביא. זאת ‏חבורת דמויות מצוינות ומלוהקות היטב. הלוק סקייווקר של הסרט הזה הוא ריי (דייזי רידלי), ‏שאמורה להיות התשובה לסרט הזה ל"למה אין יותר נשים במלחמת הכוכבים (חוץ מליאה)" והיא ‏תשובה מצוינת. ריי היא אולי לא דמות מאוד מורכבת, אבל כזאת שאני מוכן ללכת בעקבותיה ‏ברחבי הגלקסיה למשך טרילוגיה לפחות. היא נלחמת, היא חכמה, היא חושקת שיניים כשהיא רצה באופן שגורם לה להירות קצת כמו צב נינג'ה – ווטאבר. ריי שולטת. רק פעם אחת ‏במהלך הסרט היו תשואות שלא קשורות לתזכורת כלשהי מהסרטים הקודמים, וריי היתה הסיבה. ‏לצידה מופיע ג'ון בוייגה כסטורם-טרופר בעל מצפון, וגם הוא אחלה. ממלא המקום של דארת' ויידר ‏נקרא קיילו רן (אדם דרייבר), והוא נבל הרבה יותר מעניין משויידר היה: במקום להיות תקוע כמו ‏קוץ באמצע הצד האפל, סמל של רוע מוחלט, הוא בנאדם עם בעיות של שליטה בכעסים ולבטים ‏שמקשים עליו לעשות תמיד את הדבר הלא-נכון. ‏

הכוכב העולה הגדול ביותר של הסרט הוא כמובן ‏BB8‎‏, הרובוט העגול. ביבי8 הוא גירסה מודרנית ‏ומשוכללת של ‏R2D2‎‏: כמוהו הוא מתקשר בעזרת צפצופים, וגם הוא בנוי כמו מין אולר שוויצרי היי-‏טקי שיכול לשלוף מתוך איזה מדף בתוך עצמו את הדבר הנחוץ לכל סצינה. אבל במקרה הזה ‏החיקוי מתעלה על המקור בהרבה. עם כל הכבוד לארטו, יכולת התנועה והתמרון שלו לא היתה ‏גדולה, וגם כשחקן הוא לא היה מדהים. ביבי8 הוא רובוט שמשכנע בכך שהוא באמת יכול להתנייד ‏במרחב, וחשוב מזה – הוא שחקן טוב. הוא מביע רגשות. הוא לא רק מתנדנד מצד לצד- אפשר ‏להבין כשהוא מפחד, או כשהוא סקרן, או כשהוא מתרגש. הוא חמוד והתגובות שלו למצבים הם ‏אחד הדברים הכי מצחיקים בסרט.‏

הדמויות המצוינות האלה מבצעות עלילה שמלבד היותה שחזור של העבר היא גם קצת לא ‏ממוקדת, וגם , איך לומר, מטופשת.‏ נכון, העלילות של סרטי "מלחמת הכוכבים" אף פעם לא ‏הצטיינו ביותר מדי הגיון פנימי, אבל אולי כחלק מההתאמה לעידן החדש – עם השידרוג המאסיבי ‏לאפקטים – אפשר היה גם להביא עלילה קצת יותר סבירה? אני לא מבקש ‏מ"מלחמת הכוכבים" ‏להתחיל פתאום לשמור על דיוק מדעי ולהסביר בדיוק איך הם עוברים את מהירות ‏האור או משהו, ‏מה פתאום, אבל טיפה הגיון לא יזיק לאף אחד. המקגאפין של הסרט הזה הוא מפה – מפה שלפי ‏כל הגיון לא היה בה שום צורך. אנחנו בחלל. כדי למצוא כוכב כלשהו אנחנו צריכים נ.צ., לא מפה ‏עם ‏X ‎‏ עליה. לא תמיד ברור למה דמויות עושות, או לא עושות, דברים מסוימים. ויותר מכל, בולטת ‏כאן יותר מתמיד העובדה שה"פלנטות" בעולם של מלחמת הכוכבים הן בגודל של חדר. מובטח ‏לכם לפגוש, לגמרי במקרה, את האדם המדויק שהעלילה דורשת שתפגשו, כל עוד שניכם נמצאים ‏על אותה פלאנטה. אם איבדת את המפתחות שלך ביקום של "מלחמת הכוכבים", כל מה שאתה ‏צריך זה לנחות על הפלנטה שבה הם נמצאים, ואז תראה אותם, מונחים בחול שני מטר ממך ליד ‏הבלאקטוואק הגדול עם הדבשת.‏

אז איך "הכח מתעורר"? הוא בסדר. הוא די מהנה ויש בו סצינות יפות, אבל הוא באמת לא סרט ‏טוב במיוחד ולא בוער לי לראות אותו שוב. אבל הוא מקום טוב להיות בו. הוא מכבד את העבר ‏ובונה בסיס טוב לקראת העתיד, מקום מצוין להתחיל ממנו מחדש. הוא מנסח את החוקים של ‏סרטי "מלחמת הכוכבים" בעידן דיסני, מאפיין את העולם הזה ומאכלס אותו בדמויות, ואת כל זה ‏הוא עושה מצוין. הוא גורם לי בעיקר להתרגש לקראת "פרק 8": סרט בבימויו של ריאן ג'ונסון, עם ‏העולם הזה והדמויות האלה! זה כבר מעניין. ואם לא תאהבו, יהיו עוד סרטים אחר כך, כי "מלחמת ‏הכוכבים" חזרה. יאי!‏