במקור: Star Wars Episode II: Attack of the Clones
במאי: ג'ורג' לוקאס
תסריט: ג'ורג' לוקאס, ג'ונתן היילס
שחקנים: היידן כריסטנסן, אוון מק'גרגור, נטלי פורטמן, כריסטופר לי, סמואל ל. ג'קסון
25 שנים מאז שהשורה הזאת נצפתה לראשונה, ועדיין אף אחד לא תיקן את שבירת השורה המוזרה הזאת. או החליף את הפונט. או שינה את הצבע הכחול התמוה הזה. או לכל הפחות מירכז את כל המשפט. ג'ורג' לוקאס נשאר נאמן לטכנולוגיה הישנה, ולמרות שחלו מאז הסרט הראשון התפתחויות עצומות בתחום עיבוד התמלילים, הוא נצמד לגירסה המקורית והמיושרת לשמאל. גם כותרת הענק 'Star Wars' נשארה שטוחה ומיושנת בעידן של כותרות תלת-מימדיות דיגיטליות. כזה הוא ג'ורג' לוקאס שלנו – נוסטלגיקן ללא תקנה. מה עם קצת התקדמות, ג'ורג'? חידושים טכנולוגיים? אפקטים דיגיטליים?
כן, בטח. כותרות הפתיחה המוכרות בפתיחת 'מלחמת הכוכבים, פרק II: מתקפת המשובטים' הן הדבר היחיד בסרט שמזכיר במראהו את 'מלחמת הכוכבים' המקורי. לפני הכל וגם אחרי, 'מתקפת המשובטים' הוא הסרט הממוחשב ביותר בהסטוריה. מעולם עוד לא נדחסו כל כך הרבה יצורים, דמויות, נופים, עולמות – כולם ממוחשבים – לתוך סרט אחד. 'פרק 2' הוא לא פורץ דרכים מבחינת איכות הפעלולים, אבל הוא מטמטם-חושים מבחינת כמות. הסרט צבעוני, מהבהב, רועש ומצלצל יותר ממשחק פינבול על אקסטזי. הוא מתרחש על פני חמישה כוכבי לכת שונים (פלוס שדה אסטרואידים כבונוס), כל אחד מהם עם הסביבה והיצורים המיוחדים לו, וכל אחד מהם מפורט באופן בלתי שפוי, עד לרמת השערה הבודדות של כל יצור דמוי פרה הרועה באחו הירוק על כוכב נאבו. צריך לראות כדי להאמין, צריך לראות פעם שניה כדי לתפוס את כל הפרטים שפספסתם בפעם הראשונה, וצריך לקנות את ה-DVD ולהריץ אותו תמונה אחר תמונה כדי להבין את גודל ההשקעה.
עלילת הסרט מתרחשת עשר שנים אחרי 'פרק I: אימת הפנטום': אנאקין סקייווקר, הפאדוואן (ג'דיי מתלמד) של אובי-וואן, נשלח לנאבו כדי להגן על המלכה לשעבר והסנאטורית בהווה אמידאלה מפני רוצח שכיר שנשלח על ידי הבדלנים, שמתנגדים להצעה העומדת על סדר היום של הסנאט הבין-גלקטי על הקמתו של צבא משובטים, על מנת להלחם בפדרציית המסחר, או שאלה היו בכלל הסית'? רגע. התבלבלתי. יודעים מה, שימו את העלילה בצד כרגע, בואו נחזור לפעלולים.
רוב 142 הדקות של הסרט מלאות בסצינות אקשן מדהימות, והיתר – בתירוצים קלושים למעבר מסצינת אקשן מדהימה אחת לשניה. לא כל הסצינות הממוחשבות באותה רמה. חלק מהיצירות הממוחשבות נראות אמיתיות לגמרי, חלקן מלאכותיות באופן בולט – אבל הן עדיין מרהיבות. אחת מההצלחות היא היצורים החיזריים המגוונים שמשתתפים בסרט, ומזמן כבר לא נראים כמו בובות. למשל, בסצינה אחת שמתרחשת בזירה נוסח 'גלדיאטור' משתתפים עכברתול מסוכן, טריקרנף שועט ועכבישוחט קטלני, וכולם נראים אמיתיים לא פחות מהסדרן. כמו פוקימון, רק ריאליסטי.
ובחזרה לעלילה: אובי-וואן קנובי, הג'דיי מאסטר שהיה תלמידו של קיו-ג'ין, מגלה אט אט קונספירציה עצומה בגודלה שנוצרה על ידי ראש מועצת הג'דיי לשעבר, סיידו-דיאס (או שזה בכלל לא היה הוא) שבלי ידיעת פדרצית המסחר אישר הקמת צבא של משובטים על כוכב קורסנט, סליחה, אנדור, סליחה, איך קראו לכוכב הזה? לא חשוב. נחזור לעלילה אחר כך.
ציפיות נמוכות הן יופי של דבר. מסרט בסדרת 'מלחמת הכוכבים' לא הייתי מצפה להפגנות משחק אדירות, אבל אחרי 'אימת הפנטום', הציפיות שלי מ'מתקפת המשובטים' היו כל כך נמוכות בתחום זה עד שהתמלאתי סיפוק עם כל שורה שלא נשמעה כאילו היא לקוחה מהחוג לדרמה של כתה ב'. היידן כריסטנסן, שמגלם את אנאקין סקייווקר בן-העשרה, מתבכיין יותר מדי, ומילות האהבה שהוא לוחש לאהובתו הן לא מקוריות יותר משיר של להקת בנים ממוצעת, אבל הוא פי 678 לערך יותר טוב מהילד הנורא הזה ששיחק את אנאקין ב'פרק 1', ובכמה נקודות במהלך הסרט, נדמה לי – אם כי אני לא לגמרי בטוח – הוא אפילו מפגין רגש אמיתי. סביר להניח שהוסיפו את זה באופן ממוחשב. נטלי פורטמן בתפקיד אמידאלה ממשיכה להתבזבז, לדעתי: היא יכולה לעשות הרבה יותר מאשר לדבר מונוטונית על יתרונותיה וחסרונותיה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית ולירות באקדח לייזר – אבל היא בסדר, וכך גם השחקנים האחרים. לא, הם לא משחקים באופן מוצלח במיוחד, וכן, הדיאלוגים הם שבלוניים ושטוחים לגמרי. אז מה. 'מלחמת הכוכבים' המקורי לא היה יותר טוב.
יוצא מהכלל בולט אחד בתחום: ג'דיי מאסטר יודה, שסוף סוף מראה לכולנו למה בדיוק קוראים לו 'מאסטר'. היצור הירוק הקטן הוא השחקן הטוב ביותר בסרט ולוחם הג'דיי הדגול ביותר בגלקסיה. יודה שולט. בט' רבתי.
מעלליו של יודה לקראת סוף הסרט יגרמו למעריצים מושבעים של הסדרה אורגזמה משולשת לכל הפחות, אבל גם ביתר הסרט המעריצים לא ישתעממו: הוא מלא ברמיזות וקריצות לסרטים הבאים/קודמים בסדרה – אבל, בניגוד ל'אימת הפנטום', אין הרגשה כאילו הרמיזות האלו הן ההצדקה היחידה לקיומו של הסרט. אי שם בין הכוכבים אנחנו פוגשים, למשל, את צייד הראשי ג'ונגה פט, ובנו בובה, שעתיד ללכת בדרכו של אביו. הסיפור שלהם לא נראה כמו הערת שוליים לסרט אחר, אלא כעלילת משנה מושקעת, שגם מוסיפה לסרטים האחרים בסדרה.
אז, בעניין העלילה: אנאקין ואמידאלה מתאהבים, זה בטוח. ואובי-וואן חוקר, זה בטוח, אבל את מה בדיוק הוא חוקר קשה לומר – את צבא המשובטים? את צבא הרובוטים? מי שייך למי, ולמה? האמת, איבדתי את העלילה לגמרי באיזשהו שלב. אני יודע שמשחקים בה תפקיד דארת' סידיוס, לורד טיראנוס, הרוזן דוקו, ג'נגו פט, פאלפאטין, אובי-וואן, צ'או יון-פאט, קווי גון-ג'ין ויודה, ושכל אחד מהם היה בשלב כלשהו תלמידו של כל אחד אחר, אבל מעבר לכך אני קצת מבולבל. כנראה משום שאני אהבל. לסרטים הקודמים בסדרה לפחות היתה עלילה פשוטה שאפשר לסכם במשפט: הטובים צריך לנצח את האימפריה המרושעת. כאן לא ברור אפילו מיהם הטובים ומה הרעים רוצים. באופן כללי, נפילת הרפובליקה – זה טוב ליהודים? אנחנו בעדם, או בעד הבדלנים? כל המשובטים האלה שייכים בכלל לטובים או לרעים? למי שאינו חובב 'מלחמת הכוכבים' מושבע, ולא מתמצא בפוליטיקה של הגלקסיה הרחוקה-רחוקה יותר מאשר בפוליטיקה של ישראל 2002, העלילה של הסרט היא תסבוכת פוליטית אחת גדולה – בעיקר משום שהיא נדחסת בדוחק בדקה וחצי שבין סצינת אקשן מרהיבה אחת לשניה.
בסופו של דבר, העלילה היא גם חסרת משמעות. הסרט הוא באמת פרק שני מתוך שישה: הוא מתחיל באמצע ונגמר קצת אחר כך. אם אתם שייכים למיעוט שלא מכיר את 'מלחמת הכוכבים', והשמות יודה, צ'ובאקה וסקייווקר לא אומרים לכם כלום – אין שום טעם לראות את הסרט בשביל העלילה. אבל בכל זאת, תלכו לראות אותו. בשביל הפעלולים. באמת שאסור לכם להפסיד את זה.
- האתר הרשמי
- האתר הלא רשמי
- מה יהיה עם 'מלחמת הכוכבים'
- מתקפת המעריצים
- היידן כריסטנסן
- נטלי פורטמן
- אוון מק'גרגור
- סמואל ל. ג'קסון
- יודה
- כריסטופר לי
- Sev Wars
- שבט את עצמך
- R2D2 – סיפור חייו
כנ''ל על הכל
למרות כל מה שנאמר על לוקאס בעיתונים, הוא הצליח ליצור סרט שעלה על כל הציפיות ממנו.
איתך בכל מילה
האמת, אני הגעתי עם ביקיני זהוב מתחת לבגדים. אם הייתי רואה עוד אנשים בביקיני, הייתי פושט את בגדי העליונים.
אם לא היה לי קר.
ואם לא היו מאיימים עלי בחרם, רצח, והתעללות בגוויה, לא בהכרח בסדר הזה.
אבל מה, נהנתי. מאוד.
אני לא מבין את הדג חישב עד כמה האנאקין הזה טוב יותר מהקודם. הוא עדיין נוראי, אחרי הכל. הוא מטופש, ומגוחך, ומעורר רחמים.
כל השאר, בסדר. פרט לעלילה, כמובן.
אז רגע, יש לנו את הרפובליקה (שעמדה 1000 שנים – רק אותי זה החריד?), ויש לנו את האופוזיציה ברשות אמיאדלה (שרגע, אופוזיציה למה? כרייה בענני מגאלן? זיהום בחופי רחצה? למה בדיוק הם מתנגדים?), ויש לנו את הספרטיסטים, המעוניינים לפרוש. רגע, הספרטיסטים הם לא אופוזיציה?
והאם יש לצאת למלחמה נגדם בשל כך?
וגם דברים קטנים יותר לא מסתדרים.
מה בדיוק תפקידו של ג'נגו פאט במשחק?
אבל כפי שציין הדג בחדווה, העלילה עצמה לוקחת דקות בודדות מהסרט. כל השאר? אקשן, ועוד אקשן. ועשוי מעולה. מרהיב. מלהיב. החל מהקפיצה מהמכונית המרחפת, וכלה בקרב הסופי. פשוט נהדר.
ואצלנו הקהל צחק
בכל הסצינות הרציניות, במיוחד כאשר אנאקין מנסה לחזר אחרי אמידלה.
כנראה שהרבה אנשים חשבו שהסצינות האלה ממש מביכות.
בואי לא נגזים
לא כל הקהל צחק בכל הסצנות הרציניות. אמנם חלק מהסצנות היו מאולצות, אך הרבה פחות ממה שהמלעיזים טוענים. את היות דמותו של אנקין מעצבנת, אני זוקף לזכותם של ג'ורג והיידן. לדעתי הדבר נעשה בכוונה והוא משרת את העלילה היטב.
לגבי סצנות האהבה, זה לא פשוט ליצור סצנות של רגש כאשר אין הרבה זמן מסך לסצנות הנ"ל (וטוב שכך, הרי לא בשביל זה באנו). כאן הפתרון היה ליצור מראות מדהימים שיגרמו לנו להתפאם מהיופי הויזואלי, וכך נקבל רגש קרוב שיעזור לנו להיות באוירה רומנטית. מי שלא בא מראש כדי לבקר והיה מוכן להנות מהסרט דרך עיניים קצת נאיביות, נהנה הרבה יותר. [את הדייט הבא שלי אני רוצה לקיים בנבו, כשחברה שלי לובשת את השמלה הלבנה עם מחשוף הגב או את P-19]
מה שהוא אמר אבל רק בקצת פחות
התלהבות.
אצלנו היו כמה שהריעו בכמה מקומות אבל בקטע הסופי עם יודה אנשים צחקו, לא כי זה היה מגוחך אלא כי זה היה פשוט Too cool.
יותר מצחיק היה מה שאובי אמר לאני: "Sometimes I think you'll be the death of me."
מה שהוא אמר אבל רק בקצת פחות
כן, וזה היה הרגע שבו הייתי צריכה לרכון לעבר אוזנה של חברתי שבאה איתי לסרט (אפילו שהיא לא זכרה מי נגד מי ולמה, ברמת – "זה דארת'. הוא הרע") והסברתי לה למה הבדיחה הזו מצחיקה את כל האולם חוץ ממנה…
בקשר להומור
בניגוד לכל הסרטים האחרים(מלבד האימפריה אוליי), לוקח את עצמו הסרט ברצינות ייתרה. ההומור היה חלק קטן למדיי, חוץ מכמה משפטי שנינות של הג'דייס.
לוקאס הבין לבסוף את טעותו בראשון ונפתר מג'אר ג'אר בינקס.
בפרק הבא אני מצפה לסרט דוגמת "רקוואים לחלום" מבחינת הומור.
נ.ב
האנקין החדש הוא פשוט הדמות הטובה ביותר בכל הסדרה(חוץ מהאן).-סתם דעה שרציתי להביע.
סרט ענקי
אני אישית ממליץ להמוניכם ללכת לרב-חן 1
:+)
הייתי והיה טוב!!!
אכן מומלץ
ביחוד כי אין שם הפסקה בכלל. הזמן פשוט טס ואין זמן לנשום.
אני עוד צריך לעכל את זה, אבל וואוו! איזה יופי של סרט! דחוס בכל כך הרבה דברים מדהימים. מומלץ בחום ואף בקור.
צל-אפור, הולך לישון
לגבי ההפסקה,
יש לכם מושג למה בקולנועים בארץ עושים את ההפסקה !באמצע מערכה! ולא בין מערכות כמו שהפילם תוכנן, ולמה הם לא מריצים קצת את הפילם אחורה כדי שאנשים לא יפספסו קטע תמיד בהפסקה, ויותר מזה למה הם עושים הפסקה בכלל?
זהו
בחיפה למשל עשו את ההפסקה על אחת המשפטים החשובים ביותר בסרט, וכשהמשיכו את הסרט המשיכו אותו אחרי המשפט ולא היה אפשר לדעת שהוא נאמר בכלל.
בחולון
הם שמו את ההפסקה בדיוק על החלפת סליל (היו חורי סיגריות), אבל באמצע סצינה… ככה זה כשהסרט עמוס כל כך- אין ממש סצינות נפרדות לעצור ביניהן…
בסטאר וורס
כל החלפות הסליל הן באמצע סצינה כי בין סצינות יש וויפ ולא קאט ולכן אי אפשר להחליף סליל.
אגב, זה היה בסוף המערכה השלישית או הרביעית?
ובתור אדם שהיה
רק בהקרנה בחיפה, אני מוכרח לשאול: מהו המשפט?
ולא, אין לי בעיה שתספיילר לי צפייה עתידית נוספת בסרט.
והנה כבר יש תוצאות
30,141,417$
אלו הן ההכנסות של 'פרק 2' ביום הראשון להקרנתו בארה"ב.
מתחת לספיידרמן וה"פ אבל עדיין מרשים. אל תשכחו את מס' האולמות הקטן יחסית בהשוואה ל 2 הבלוקבאסטרים שהוזכרו לעיל.
אבל המבחן האמיתי צפוי בסופש. אז כמה יכניס 'פרק 2' בשישי-ראשון?
בהנחה שביום שישי יצפו בו יותר מביום חמישי אז אני מהמר על הכנסות של 35 מ' בשישי, 35-38 מ' בשבת ו-32 בראשון. סה"כ 102-105 מ' בסופש – 132-135 מ' בחמישי-ראשון.
http://www.boxofficemojo.com/articles/news/?id=020517sw2.htm
אין לי הרבה מה להוסיף
על כל מה שרד אמר ואמביאוס הוסיף רק שלדעתי האדון הנס כריסטיאן היידנסן לא טוב יותר מהילד בסרט הראשון. המשחק שלו נראה מאולץ ברוב הזמן, ביחוד כשהוא צריך להפגין רגש כלשהו.
מעבר לזה בהחלט מומלץ למעריצים ולאחרים שעוקבים אחרי עלילות משפחת סקייווקר.
אין לי הרבה מה להוסיף
הנס כריסטיאן היידנסן…. :-)
מצויין. צחקתי עשר דקות שלמות… והמשכתי לגחך כל הדרך לשירותים להקיא ממנו וממעשיו על מסך הקולנוע שלי.
הסרט מצוין
אין לי מה להוסיף לשתי התגובות הארוכות פה, ולביקורתו המצוינת של רד. לכן רק אביע את הסכמתי. הסרט אדיר!. טוב לאין ארוך מפרק-1 שהיה גם הוא לא כל כך גרוע, אך אין מה להשוות כפי שאמרתי.
הסרט היה כה טוב עד שאפילו קטעי הרומן לא הפריעו לי. פורטמן יפיפייה, וקריסטנסן מגלם טוב בחור רגשן, מנופח ומעצבן. אני לא מבין איך הוא הופך לווידר הרציונאלי והמחושב.
כל הקטעים של דוקו מצוינים, כולל השורה החופפת שלו לשר-הטבעות. הקרבות שלו הם בין האהובים עליי. יודה גם הוא מצוין, כל תזוזה שלו והבעות פניו נעשו ביד אומן. הקרב שלו מדהים.
מומלץ בחום.
-האשף הדגול
הסרט מצוין
סליחה על הבורות.. אבל איזו שורה היא משר הטבעות?
(אה. אופס. לא.)
האמת היא....
שלפי הסבר שקראתי לא זוכר איפה, לכל סדרת ה- R2 התקינו רקטות תעופה, אבל, תאמינו או לא, יש להן תאריך תפוגה של כמה שנים, ולכן לאחר שתאריך התפוגה פג הם פשוט לא משתמשים יותר ברקטות!!! לא זוכר איפה קראתי את ההסבר הזה, אבל אני חושב שהוא אפילו רשמי משהו.
איזה יופי
לוקאס גילה את האמנות המיסטית והמסתורית של retconning.
נו טוב, לפחות הוא לא הפך את R2D2 לאיזה רובוט mecha ענק עם המון נפצרים ומנועי רקטה שמפצפץ את כולם, ואחר כך הסביר במילון הוויזואלי שפעם ל-20 גזיליון פיצוצים צריך לעשות לרובוט אוברול והחלפת שמנים ולשם כך מעבירים את התודעה לרובוט תיקונצ'יק קטן, ואז בדיוק מחקו לו את הזכרון לפני פרק 4 והוא שכח שיש לו את חליפת ה-mecha בארון.
לא הבנתי.
יש לך בעיה עם חולצות בטן?
ולא, דמותו של אנאקין לא עוררה שום הזדהות, ושום גלידת וניל. כמו שמישהו אחר כבר אמר – "-זה- מי שיום אחד יהיה דארת' ויידאר?"
מה קיבלנו? ילד מפונק שמרוכז בעצמו.
לא מישהו סובל, לא מישהו מיוסר, אלא פשוט מישהו שלא רואה מעבר לקצה האף שלו עצמו.
ואולי זה בעצם הרוע בעולם האמיתי – האנוכיות.
ולסיכומך שלך –
בהצלחה.
טוב, אז בניגוד למה שקראתי כאן עד עכשיו, אני כן באתי לסרט הזה עם ציפיות. הרבה ציפיות. כבר מיום ראשון, בערך, חישבתי כמה שעות נשארו עד ההקרנה, וכשחציתי את כיכר דיזינגוף אתמול, רעדתי מהתרגשות, משהו שלא קרה לי מאז שכשהייתי בן 16, יצאתי עם מישהי שגרה ברחוב זמנהוף.
תבינו: אני, בניגוד לחלק ניכר מהאנשים כאן (אבל לא כולם, כפי שהוכח ביומית לפני כמה ימים), דווקא מאוד נהניתי מאימת הפאנטום. כך שבאתי לכאן בציפיה למשהו חדש, מדהים. ענק. וכשעלינו במדרגות הנעות בקולנוע אני קיפצתי ושרתי:
וכל ציפיותי התגשמו.
ומעכשיו – ספוילר
האמת, שהדבר העיקרי שאני יכול להגיד לבינתיים, הוא שממש לא ראיתי את זה בא, כלומר את סוף הסרט. הכל היה כל כך בשיא. הקרב של אובי ואן ואנאקין נגד דוקו, ויודה שבא לנקות אחריהם, ולאחר מכן הוא אומר:
איזה משפט ענק!
אפילו לא עשיתי קופי-פייסט, פשוט כל כך כיף להקליד את זה.
גדול, גדול מהחיים.
ולבסוף, החתונה של אמדילה ואנקין. פשוט הייתי בשוק. התקדמתי קדימה מהכסא, כמו ילד שמצמיד את הראש שלו לחלון הראווה, ובפה פעור לא האמנתי. ואז היתה את השורה עם שם המתרגמת, ועוד יותר לא האמנתי. איך זה נגמר פתאום? איך?
יצאתי מהקולנוע, כשמפעמת בי תחושת שלווה שלא הרגשתי מזה זמן רב. בחוץ התקבצו כל מיני כסילים, שאת חלקם הכרתי, והתחילו לגדף קטעים מסויימים בסרט. בניגוד מוחלט לאופיי, התעלמתי מהם, וזמזתי לי חרישית שיר הלך ישן.
נ.ב. אחד השירים החביבים עלי הוא "Star Wars Cantina", של Weird Al Yankovitz. אבל נראה לי שהוא יצטרך לכתוב שיר חדש לטרילוגיה הזאת, שכן הוא מזמר:
נ.ב.נ מישהו כתב שלא היה לו ברור מה הקטע של יודה עם המקל. זאת כמובן עוד מחווה לשר הטבעות (אם כי זאת כמובן מיתולוגיה עתיקה עוד יותר). האיש הזקן ההולך בעזרת מקל, ומתברר כי הוא חזק כשור. ומביוחד אהבתי איך הוא חזר להלך באמצעות המקל, לאחר הקרב. זה נראה לי אולי כמו הומאז' קטן ל"איש על הירח", שבו ג'ים קארי (בתפקיד אנדי קאופמן הצעיר והבלתי מוכר), עולה לבמת חובבים ומעלה מופע כשל בחור עם מבטא מזרח אירופאי חזק, לאחר מכן מפתיע את הקהל בחיקוי אלביס מדהים ואותנטי, ולבסוף שוב אומר לילה טוב באותו מבטא מזרח אירופאי. רוצה לומר, האמת היא מה שאנו רוצים לראות.