ביקורת: מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר

סאגת מלחמת הכוכבים מציגה - פרק 9: ה-Undo של האבראמס.
שם רשמי
מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
שם לועזי
Star Wars: Episode IX
סרט מס' 9 בסדרת מלחמת הכוכבים

אתם אולי חושבים ש"פרק 9" הוא הפרק התשיעי של סאגת סקייווקר, אבל זאת טעות.  "פרק 9" הוא בעצם "פרק 8.1 ופרק 9 בעסקת חבילה", שבו ג'יי ג'יי אבראמס, נחרד מהכיוון שאליו ג'ונסון לקח את הגלקסיה הרחוקה מאוד מאוד, מחזיר אותה למסלולה ה"תקין", לפי ראות עיניו. כי אנחנו אולי לעולם לא נדע איך נראה פרק 9 של קולין טרברו או ריאן ג'ונסון, אבל לעזאזל עם זה, אנחנו פאקינג נדע איך פרק 8 של ג'יי. ג'יי. אבראמס היה אמור להיות. 

מכיוון שמדובר בשני סרטים, לא יהיה הוגן לשפוט אותם כסרט אחד. אז להלן, שתי הביקורות לצמד הסרטים שמסיימים את סאגת סקייווקר.

ביקורת: פרק 8.1 – שובו של הקיסר

למי שחשב שיהיה אולי איזה עידון או מסתורין בסרט הזה, אנחנו מצטערים, באתם למקום הלא נכון. פרק 8.1 מתחיל עם הידיעה שפלפטין חזר (כבר בטקסט שמסביר את המאורעות שקרו בין הפרקים. באמת. הכי לא ספויילר שיש) ומשם מבהיר שכן, כן, זה באמת פלפטין והוא באמת חזר. 

אם זה נשמע לכם מגניב, אתם הולכים ליהנות מהסרט הזה. אם זה נשמע לכם קצת מגושם, אין לכם מושג. 

פרק 8.1 נוצר ושתי מטרות בראשו – הראשונה היא לעשות איקס עצום על כל כיוון והחלטה שג'ונסון עשה בסרט הקודם (דוגמא אחת מיני רבים – רוז נדחקת בשניות הראשונות של הסרט ולא ממש חוזרת אף פעם),  מה שמוביל לשרשרת מאורעות תסריטאים שכל ההצדקה שלהם זה רק להגיד "לא, מצטערים, אמרנו שלופים". 

השנייה, והמביכה אפילו יותר, היא להשתמש בכל העשר שורות שקארי פישר, זכרונה לברכה, עוד הספיקה להקליט בזמן הסרטים הקודמים, לפני שהיא מתה ולהפוך את זה לדיאלוג סביר. זה לא מצליח. "לא מצליח" זה מחמאה. 

מעבר לטמטום שנראה שכל הדמויות עוברות ליד ליאה, מהסוג שגורם להם לנסח משפטים מוזרים ובלתי ברורים רק כי אלה היו המשפטים שהם חייבים לעבוד איתם, מדובר בסצנות שבהם הגנרלית הגדולה שאמורה לעורר תקווה פשוט בוהה. אין רגש, אין הבעה. יש מבט ריק לכיוון כללי ואמירה של כמה שורות. היא לא ממש שולטת בזה, כי היא לא חיה, אבל היא משחקת פשוט נורא, וזה מקרין לכל מי שסביבה (כי הוא לא באמת היה סביבה) אם מישהו לא ידע שפישר מתה כשהוא נכנס לאולם, הוא כנראה חש בזה בזמן הסרט. אם היה כבוד מפוקפק יותר מזה לכוכב קולנוע בסרטו האחרון, אני לא בטוח מהו. 

חוץ משני אלה, או שמא בגלל, הסרט סובל מכל החלות הרועות של סרטי "מלחמת הכוכבים" מרוכזים ובשיאם – יצורים "חמודים ומצחיקולים" שעושים שטויות כי חחח, שורות קלישאתיות, משחק עצי, מעבר בין סצנה אחת לאחרת במה שנראה כמו אקראיות מוחלטת. זה פשוט.. זה פשוט לא טוב. זה בקלות רבה מאוד הדבר הכי גרוע שאבראמס היה מעורב בו, והבחור היה מעורב בסרט ההמשך של "סטאר טרק". 

אני מבין שאבראמס לא אהב את הכיוון שאליו ג'ונסון הלך, אבל אין סיכוי שזו הייתה הדרך הכי טובה להחזיר את הדברים לכיוון שהוא רצה. זה לא "ריבוט רך", זה קונטרול-זד עצבני בשווי מאות מיליוני שקלים. 

בקיצור, זה סרט רע. אני נמנע מלהכריז שהוא הכי רע בתולדות מלחמת הכוכבים, כי וואלה, יש לסדרה הזאת כמה נקודות שפל רציניות, אבל הוא ממש ממש רע. לו הוא היה יוצא בנפרד ולא כחלק מעסקת החבילה הנ"ל, אף אחד לא היה בא לסרט ההמשך שלו. וחבל, כי הפרק הבא דווקא יותר טוב.

ביקורת: פרק 9: המסדר האחרון

"פרק 9" הוא מהסרטים האלה שהם בעצם סצנה אחת גדולה, או מקסימום שתיים. הרבה אנשים לאורך הרבה שנים עשו הרבה מאוד כדי לשים את כל החתיכות על הלוח, ועכשיו מופקדת המלאכה לגרום לסיום הזה לעבוד. רוב הזמן, זה באמת עובד. 

כלומר, כן, זה לא מתקרב לשיא של הנוקמים מהשנה (למרות שהוא שואל משם באפקטיביות סצנה מסוימת), אבל כסצנה ארוכה של "המחתרת פאק יה הסית' פאק נו", זה עובד. 

רק שעכשיו שאבראמס לקח את הספינה חזרה למקומות שהוא רוצה, לא ברור בכלל למה הוא כל כך התעקש על זה, אם הוא בעצם חוזר שוב ומפלרטט עם הרעיונות שג'ונסון הציע בסרטו הקודם, שם הם בוצעו הרבה יותר טוב. 

אולי זה בגלל שבאמת מדובר בפלרטוט. אפשר להאשים את ג'ונסון בכך שאין לו חזון קוהרנטי, אבל אי אפשר להאשים אותו בפחדנות. את אבראמס דווקא אפשר, ולמרות ש"פרק 9" הוא סיכום מעניין הן תימטית לענייני הג'דיי מול הסית' והן עלילתית, הוא רחוק מלהיות מושלם, וממש אפשר לראות כמה החלטות שאם היה לאבראמס את עמוד השדרה לעשות אותם, זה היה יכול להרים את הסרט מעלה. 

במובן מסוים, נראה שגם אבראמס מודע לחסרונות האלה. זה אומנם קל מדי להדביק לכל סרט הרפתקה את הרעיון שבעצם מדובר בדימוי על יצירת סרטים, אבל יש בסרט הזה רגעים שזה פשוט מתבקש – דמויות מהדור החדש פונות לדמויות מהדור הישן בעצה איך הם הצליחו, וזה פשוט זועק מ"אבראמס מחפש הכוונה רוחנית מסרטי מלחמת הכוכבים השונים". 

איפשהו בין כל הבעיות האלה, ואולי הבעיה הכי גדולה לסרט מהסוג הזה, זה שאבראמס לא מצליח לייצר רגע אחד גדול ובלתי נשכח שניקח איתנו הלאה. אף קרב לייטסייברים משובח, אף סצנת קרבות חלליות אפית, שום כלום.  הרגעים הכי גדולים של הסרט הם שורת דיאלוג בפי דונאל גליסון וכמה מבטים שפו מחליף לקראת סוף הסרט. זה מרענן, אבל אני לא בטוח שבשביל זה הייתי צריך דווקא את מלחמת הכוכבים. 

הרגעים האנושיים הקטנים האלה שעשויים די טוב מתאפשרים, יש לציין, כי הבעיות של החלק הקודם של הסרט (מה שאני קורא לו פרק 8.1) – התסריט והמשחק – נוטשות את פרק 9, ואמנם אין כאן משהו שמשתווה להופעה של האמיל ב"אחרוני הג'דיי", נניח, אבל דרייבר, רידלי, אייזק ושות' (טוב, בעיקר אלה, על מי אני עובד) מצליחים לעשות הרבה יותר עם דיאלוגים הרבה פחות פלקטיים. 

אבל, נו, "עלייתו של סקייווקר" הוא לא שני סרטים. וכחבילה אחת, הוא ככה-ככה. אפשרי שיהיה מי שפרק 8.1 ישבור אותו והרגעים הטובים של פרק 9 כבר יפגשו אותו אדיש ומנותק. אפשרי שמי שיצליח לשרוד אותו (או לחלופין נהנה ממנו), צפוי לו דווקא סיום שהוא לכל הפחות מעניין, ולרגעים (מעטים מדי) מגניב, בייחוד אם מצליחים להסתגל להחלטות המציקות של אבראמס. 

בסופו של דבר, כטרילוגיה, הטרילוגיה החדשה היא בעיקר תמוהה, ותחושת האלתור שבה היא נעשתה בולטת. "הכוח מתעורר" עדיין מלהיב, "אחרוני הג'דיי" עדיין מגיע לגבהים חדשים בסדרה, ו"עלייתו של סקייווקר" מכשיל את עצמו מלהיות אחת מהאופציות האלה. הוא כבר לא יכול להיות "הכוח מתעורר", כי היה שם את "אחרוני הג'דיי" באמצע, והוא גם לא רוצה להיות ההמשך של "אחרוני הג'דיי". התוצאה היא בלגן גדול שמוצלח רק לרגעים ספורים, במקום מה שהיה יכול להיות השיא של 2019.