ביקורת: יחידת המתאבדים (2021)

חמש שנים אחרי הסרט הראשון, די.סי עושים את זה הפעם כמו שצריך.

לא לעיתים קרובות סרט מקבל רימייק – או המשך שמרגיש כמו רימייק – חמש שנים אחרי המקור. מצד שני, לא לעיתים קרובות יוצא סרט שמעורר כמויות אדירות של בוז ועניין בו זמנית כמו "יחידת המתאבדים" (כאילו, הקודם. ההוא מ-2016). יש מי שטוענים בתוקף שמדובר בסרט הקומיקס הכי גרוע אי פעם וגם אם אני לא לגמרי מסכימה אני מבינה מאיפה הם מגיעים. "יחידת המתאבדים" היה משהו שאנשים באמת רצו והאכזבה בהתאם. גם לדי.סי. היו ציפיות גדולות מהמותג הספציפי הזה, אז הם לא מיהרו לוותר עליו. אולי אחרי הצעד הזה ב-HBO אשכרה יזרמו עם המעריצים שדרשו עונת סיום חדשה לגמרי ל"משחקי הכס".

עוד לא ברור כמה הניסיון של "יחידת המתאבדים" (החדש, ההוא שבאנגלית הוסיפו לו The בהתחלה) הצליח, אבל על פניו זה נראה כמו עוד צעד חיובי בשיקום של יקום די.סי הקולנועי. זאת הגרסה הקוהרנטית יותר, הקלילה יותר ואיכשהו גם האפית יותר של הסיפור הזה. במקום להמשיך מהכישלון הגדול להמשך מהוסס וצנוע כדי לבדוק את המים, די.סי הימרו בגדול, חטפו את ג'יימס גאן מהמתחרים בשנייה וחצי שבה הוא היה פנוי ונתנו לו להתפרע ממש. לדעתי ההימור הזה השתלם, אבל "שומרי הגלקסיה" הוא הסרט האהוב עליי ביקום מארוול, אז קחו את זה בחשבון.

"יחידת 2" הוא, ברמת העיקרון, סרט המשך ולא רימייק. יש בו כמה דמויות חוזרות – ריק פלאג, אמנדה וולר, הארלי קווין וקפטן בומרנג – והוא מתחבר עלילתית לסרט הקודם. עם זאת, הוא עומד בפני עצמו, ולא צריך לראות את הסרט הראשון כדי להבין את ההמשך. היוזמה הקטנה והכושלת של אמנדה וולר הפכה למפעל של ממש ועכשיו יש לה מיני-צבא של עבריינים שיוצא למשימות באופן קבוע. אם הם בורחים או מסרבים פקודה, הצ'יפ בראש שלהם מתפוצץ. המשימה הושלמה? יופי, חלק מעונשם נוכה.

הפעם המשימה היא להשמיד מעבדה סודית במדינת אי לטינו-אמריקאית דמיונית, כדי למנוע מנשק קטלני ממקור חייזרי להתפשט לעולם כולו. המנהיג הוא ריק פלאג (ג'ואל קינמן), אבל המנהיג האמיתי הוא בלאדספורט (אידריס אלבה), מתנקש מוכשר ומרוחק רגשית שרק רוצה לסיים כבר את המשימה ולהתחפף. מהר מאוד הוא מפתח תחרות לא ממש בריאה עם פיסמייקר (ג'ון סינה), שהוא קפטן אמריקה המניאק / הומלנדר הפחות מניאק, אבל גם מתיידד עם ראטקאצ'ר 2 (דניאלה מלצ'יור), שיכולה לתקשר עם חולדות.

עוד בקבוצה: בחור שיורה נקודות צבעוניות קטלניות מהידיים (דייוויד דסתמלסיאן) וכריש מדבר (סילבסטר סטאלון). גם הארלי קווין שם ויש לה קו עלילה משלה, בלי הג'וקר, בלי ציפורי הטרף ולמרבה הצער גם בלי הצבוע שלה. ועוד לא דיברנו על הנבל (רמז – מדובר ברכיכה ימית בגודל של גורד שחקים).

כפי שאפשר לנחש מהתקציר הבסיסי הזה, מדובר בסרט מטורלל למדי וחסר בושה בקומיקסיות שלו. במקום ללכת על אווירה קשוחה-אפלה-בוגרת, גאן מתחייב עד הסוף למוזרות צבעונית ואבסורדית, עם דמויות נידחות למדי בארכיון די.סי ותחושת "הכל הולך" כיפית ונעימה. ההומור שחור מאוד והאקשן אכזרי לרגעים, אבל הטון הקליל מאזן את כל זה, לפחות רוב הזמן. היו כמה וכמה בדיחות שהשאירו את הקהל אדיש לחלוטין, אבל כשזה עובד זה נהדר ואין פה תחושה שהבדיחות הודבקו לסיפור בצילומי השלמה אלא שהדמויות עצמן ומה שהן עושות מצחיק לא פחות ממה שהן אומרות.

אחת הבעיות העיקריות עם "יחידת 1" היה היעדר העוגן הרגשי. לקראת הסוף מישהו בירבר משהו על זה שבעצם כולם שם משפחה או משהו, אבל הסרט לא הרוויח ביושר את המשפט הזה. הסרט החדש שם דגש משמעותי על הדינמיקה הקבוצתית, לפעמים על חשבון התקדמות מהירה של העלילה. כל דמות מאופיינת היטב, יוצרת קשרים עם אחרים ועוברת מסע רגשי משלה. נשמע מובן מאליו, אבל כאמור, הסרט הקודם הוריד מאוד את הסטנדרטים.

למעשה, באתי עם ציפיות כל כך נמוכות שכנראה הייתי מסתפקת אפילו בשליש ממה שהסרט נותן. גם עלילה זורמת, גם צבעוניות קומיקסית משוגעת וגם דמויות שכתובות טוב? מה, אשכרה אכפת לי עכשיו מהכריש המדבר? כן, כי הוא ממש רוצה להתיידד עם בני אדם והוא פשוט מאוד טיפש אז זה לא מצליח לו. הדוגמה המובהקת להבדל בין שני הסרטים הוא האבהות של האנטי-גיבור המוביל של הקבוצה. אם דדשוט / וויל סמית' היה אבא מושלם שיעשה כל דבר כדי להתאחד עם בתו הקטנה, הפעם הגיבור הוא אבא מחורבן שהכיר בבת שלו רק כי הוא היה חייב ומתקשר איתה בעיקר בצעקות. בכלל, משפחות דפוקות זה מוטיב חוזר פה, קצת כמו ב"שומרי הגלקסיה". מוטיבים חוזרים! כמו ב… אתם יודעים, אשכרה תסריט!

כל הדברים הרגשיים האלה הם טובים וחשובים, אבל צריך להבהיר משהו נוסף לגבי הסרט הזה – הוא דוחה. אבל ממש. יש בו ראשים מתפוצצים או כרותים, חתיכות בשר שמתפזרות לכל עבר, ניסויים אכזריים, איברי גוף מרוטשים, לפחות שתי סצנות שבהן הגיבורים מוצאים דרכים יוצאות דופן להרוג אנשים, המון חולדות, והן עוד החלק הסבבה בכל הסיפור הזה. כאילו, יש חולדה בשם סבסטיאן שהוא הייצוג החיובי ביותר של החיה הזו מאז "רטטוי", אבל אם עדר שועט של חולדות מלחיץ אתכם כדאי להתכונן נפשית. כנ"ל אם יש לכם פוביה מכוכבי ים, או מכרישים, או מבעיות עור יוצאות דופן.

הבעיה העיקרית של "יחידת 2" זה שהוא הרבה. הוא מאוד ארוך ומרגיש ככה, גדוש עד מפוצץ בפרטים, דמויות, רגעים אייקוניים, עלילות צד, שירים מגניבים והגעלות. קשה לי לומר האם משהו היה צריך לרדת ואם כן מה, כי הייתי בסדר עם רוב ההחלטות שהסרט עשה, אבל אולי הוא היה צריך לעשות חלק מהן ב"יחידת המתאבדים 3" או משהו. אין לי מושג מה התוכניות להמשך עכשיו כשג'יימס גאן שוב עובד עם דיסני, אבל כבר ידוע שגאן יוביל סדרה בכיכובו של פיסמייקר. אישית העדפתי סדרה על חייו של סבסטיאן החולדה, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים.