סופרמן חוזר (הידד!)

במקור: Superman Returns
במאי: בריאן סינגר
תסריט: מייקל דוהרטי, דן האריס, בריאן סינגר
שחקנים: ברנדון ראות', קייט בוסוורת', קווין ספייסי, ג'יימס מרסדן, פארקר פוזי

לפני הכל, הבהרה:
לא היה סיכוי שאני לא אוהב את הסרט הזה. 'סופרמן – הסרט' ליווה אותי בילדותי, ואני מאוהב בכל פריים בו. הנוסטלגיה השתלטה על כל חלקה טובה של הגיון אצלי בראש, והפכה אותי לשלולית של ג'לי מתמוגג, בכל פעם שראיתי ב'סופרמן חוזר' רפרנס לסרט המקורי. ויש הרבה מהם.

יפה, ועכשיו אפשר לעבור לביקורת.

באולם הקולנוע נשמעים צלילי כלי הנשיפה המוכרים של ג'ון וויליאמס. חיוך מפגר מתפשט על הפנים שלי, ואני יודע שזה יהיה חסר תועלת להתנגד. השילוב של הנעימה הידועה, והמידע בכתובית שמופיעה בפתיחה, מבהיר לכל מי שעוד היה לו ספק – שלא כמו ב'באטמן מתחיל', לא מדובר בטריפה מחדש של הקלפים וסיפור מקורותיו של סופרמן מהתחלה, אלא המשך ישיר של הסרט מלפני 26 שנה, והסרט האחרון שמעריצי סופרמן האמיתיים יודו בקיומו – 'סופרמן II' .

חמש שנים אחרי שעזב את כדור הארץ ויצא למסע שורשים, חוזר אליו סופרמן, ומתרסק עם החללית שלו היישר לחווה של אמא שלו. אחרי התחלה מהורהרת למדי בעיירת נעוריו הקטנה, הוא שב לזירת ההתרחשות האמיתית והמעניינת של חייו – העיר מטרופוליס, ובפרט מערכת העיתון "דיילי פלאנט". סופרמן עורך היכרות מחודשת עם הכתב ג'ימי אולסן והעורך פרי ווייט, ומגלה שלאהובתו לויס ליין יש ילד, שהיא מאורסת לאחיינו של פרי, ושהיא נמצאת ברגעים אלו ממש על מטוס שסוחב על גבו מעבורת חלל ניסיונית. כל מי שיש לו עבר בסרטי סופר-גיבורים, או סתם הגיון בריא, יודע מה הולך לקרות. ואכן, כ-20 דקות מתחילת הסרט אנחנו עדים לסצנת האקשן הראשונה, ולחזרתו של סופרמן לעולם, במבצע הצלה שכולו שיר הלל ליכולות המחשוב של הוליווד. אם ב'סופרמן' עוד הטלתי ספק בכך שאדם יכול לעוף, 'סופרמן חוזר' העלים אותו לחלוטין. היום אני רק תוהה למה לאנשים שעפים יש כזה מבט מת בעיניים. זה בטח בגלל הרוח.

אי אפשר לראות את הסרט, שלא לדבר על לכתוב עליו ביקורת, בלי להיכנס להשוואות. זו לא קנאות של מעריץ, אלא דרישה כמעט מפורשת של הבמאי בריאן סינגר והתסריטאים מהקהל: הסרט מבלה חלק ניכר מזמנו בהתכתבות חד-צדדית עם 'סופרמן: הסרט'. את דמויות המשנה, אמנם, אף אחד לא זוכר. את מי זה מעניין אם בסרט החדש, פרי ווייט של פרנק לנג'לה דומה לזה של ג'קי קופר בסרט המקורי, או אם ג'ימי בגילומו של סאם הנטינגטון הוא יותר רכיכה מזה של מארק מקלור? אותנו מעניין השילוש הקדוש – סופרמן, לויס ליין ולקס לות'ור.

הרבה מילים נשפכו על ברנדון ראות' בתור סופרמן החדש, הרבה מהן עסקו בכמה שהוא דומה לכריסטופר ריב. מצטער, אני לא רואה את זה. למרות שראות' מנסה לחקות הרבה מהמניירות הקטנות של ריב בתור קלארק קנט (ולפחות פעם אחת הוא מצליח), ואת ההתנהלות הנפוחה מעצמה של ריב בתור סופרמן, לא התבלבלתי ביניהם לרגע. ראות' הוא לא שחקן טוב במיוחד, ולא מהווה תחליף לדבר האמיתי, אבל הוא מעבר למספק בתור סופרמן. קיית בוסוורת, לעומת זאת, היא לא לויס ליין. אין סיכוי שאני אאמין שהצעירה גבוהת המצח הזו היא עיתונאית חוקרת מוצלחת, אם לילד בן 5 וזוכת פרס פוליצר. לקס לות'ור הוא כבר סיפור אחר. מאז הפעם הראשונה שראיתי את קווין ספייסי עם קרחת, ידעתי שמצאתי את לות'ור שלי. ספייסי לקח את הדמות הקריקטורית של ג'ין הקמן ב'סופרמן', והוסיף לה את הפסיכופטיות שחסרה לה. לות'ור של ספייסי הוא גאון מגלומן, שלא נותן לעובדה שהוא מטורף להפוך אותו לבדיחה.

אבל ההשוואה לא נגמרת עם הדמויות. מבחינת התקדמות העלילה, 'סופרמן חוזר' תואם כמעט אחד לאחד לסרט הראשון. החל בסמולוויל, דרך ההופעה הראשונה של סופרמן בהצלה אווירית, עבור בתכנית הנדל"ן הטפשית להפליא של לות'ור, עד לקרב האחרון. את ההתנהלות הספילברגית התמוהה של סינגר, שהוסיף אחר כך חצי שעה מיותרת, אני לא יכול להסביר.

'סופרמן – הסרט' תפס את המלחין ג'ון וויליאמס בשיא התקופה היצירתית שלו, אחרי שכתב את הפסקול ל'מלחמת הכוכבים', 'מלתעות' ו'מפגשים מהסוג השלישי', וקצת לפני שיצר את הנעימה של אינדיאנה ג'ונס. עבורי ועבור הרבה אחרים, דמותו של סופרמן היא בלתי נפרדת מהנעימה של סופרמן. ג'ון אוטמן, הפסקולן הרגיל של סינגר, מודע לעובדה הזו, ולכן עיבד את הפסקול המקורי מחדש עבור 'סופרמן חוזר' כהומאז' לוויליאמס, בלי לנסות להתעלות עליו.

הרבה דברים עברו על סופרמן מאז 1978. המיתולוגיה שלו עברה לפחות שתי מהפכות דרמטיות בעולם הקומיקס, והוא זכה מספר פעמים לחיים חדשים על גבי מסך הטלוויזיה. השינויים האלו הפכו אותו לדמות עגולה יותר, אמיתית יותר וכן, גם אפלה ובוגרת יותר. למרות זאת, בבחירה מודעת, סינגר לא התייחס לכך. סופרמן שלו הוא אותו סופרמן של סוף שנות ה-70, של אמריקה חזקה ומאוהבת בעצמה. סופרמן שלא טועה, שחושב קודם כל על אחרים, שאין בו עצם קריפטונית אחת רעה. ואני אוהב את זה. זה סופרמן של הילדות שלי. זה האבטיפוס של כל גיבורי העל. זו האסימפטוטה שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לשאוף לה, גם אם לעולם לא נגיע אליה.

זה סוד הקסם שלו, ו'סופרמן חוזר' לא מתבייש להצהיר את זה.