חטופה

במקור: Taken
במאי: פייר מורל
תסריט: לוק בסון, רוברט מארק קאמן
שחקנים: ליאם ניסן, מגי גרייס, פמקה ג'נסן, אוליביה ראבודין

לצרפתים יש בעיה: כל שנה, כל השנה, נוחתים בשדה התעופה 'אורלי' מטוסים מלאים בתיירים אמריקאים. האמריקאים, בדרך כלל שמנים וגסים, משוטטים ברחבי פריז כאילו היתה שלהם, עם מצלמות ומבטא מעצבן ובלי שום טעם באוכל, והורסים את האווירה האלגנטית של העיר. מה עושים? המועצה הצרפתית למלחמה בתיירות החליטה להילחם בתופעה באמצעות הסברה, ולהפיק סרט שיפחיד את האמריקאים ויגרום להם להדיר את רגליהם המטונפות מצרפת. על צילום הסרט הופקד פייר מורל, במאי אקשן שסרטו הראשון, 'B-13' ידוע גם כ-"סרט הקפיצה מהגגות, הגשרים, הרכבים והמדרגות הטוב ביותר של כל הזמנים". הצרפתים עשו הכל כדי שאף אחד לא ישים לב לצרפתיות של הסרט, והצליחו: הסרט דובר אנגלית, מככב בו ליאם ניסן ובכלל, בלי לקרוא את הקרדיטים אי אפשר לדעת שלא מדובר בסרט הוליוודי.

בניגוד ל-'B-13', 'חטופה' לא נפתח ברבע שעה של אקשן בלתי פוסק וממשיך עם עוד 70 דקות של אותו הדבר. בחצי השעה הראשונה של 'חטופה', יש בעיקר – אתם יושבים? – עלילה. בראיין (ליאם ניסן) הוא איש מבצעים-מלוכלכים לשעבר בשירות ממשלת ארה"ב, שפרש ממשרתו כדי לשקם את יחסיו עם בתו (מגי גרייס מ'אבודים'), למורת רוחה הרבה של אשתו לשעבר (פמקה ג'נסן, 'אקס-מן'). לכבוד יום הולדתה, מבקשת ממנו הבת לצאת ביחד עם חברתה לחופשה בצרפת, ובראיין מהסס. הוא לא משתגע על הרעיון שבתו, שטרם מלאו לה 18, תצא רחוק מדי מטווח הראייה שלו. אבל התחנונים והלחץ מצד האישה לשעבר עושים את שלהם, ובראיין חותם בלב כבד על ההיתר שמאפשר לבתו לצאת את גבולות ארה"ב התרבותית והבטוחה אל צרפת חסרת החוק והמסוכנת, שבה אנשים כמו רומן פולנסקי מסתובבים חופשי. הבת, כמובן, נחטפת על ידי ארגון רשע כמעט ברגע שהיא יורדת מהמטוס, כי ככה זה בצרפת.

החטיפה הצפויה מתרחשת, כאמור, לאחר כחצי שעה של אקספוזיציה טרחנית למדי, ואז דברים מתחילים לזוז. לחוטפים מתברר שהם הסתבכו עם האדם הלא נכון: בראיין קופץ על המטוס הראשון ומתחיל לטבוח בהם (ממש ככה), בזה אחר זה. וכמו כל רשעים ראויים לשמם בסרט אקשן, הם לא מבינים את הרמז, ומתעקשים להחזיק את הבת שלו. בראיין נתקל בצרות גם מצד קולגה לשעבר בשירות הביטחון הצרפתי ונציג בכיר של ממשלת צרפת בהווה, ששב ומפציר בו "לא לעשות בלאגן". אבל ניסן, כמו אמריקאי אופייני, עושה בלאגן.

פייר מורל, הבמאי, עשה גרסה לז'אנר "הגיבור שיוצא לסגור לרעים את הבאסטה, וכל האמצעים כשרים". מהסיבה הזאת, תמצאו פה רק שתי סצינות קצרות (ומרשימות) של זינוקים ממקומות גבוהים, ועיקר האקשן מתרכז במגוון הדרכים שבהן בראיין מפרק לאנשים אחרים את הצורה: הוא מרביץ להם, יורה בהם, ומפעיל עליהם לחץ פיסי מאוד לא מתון כשהוא רוצה להוציא מהם אינפורמציה – למשל, באמצעות מתקן עינויים חשמלי שהוא מרכיב בכלים פשוטים שאפשר למצוא בכל בית. ובניגוד לגיבורי אקשן מודרניים ותקינים פוליטית, שמרביצים אבל לא הורגים, בראיין גם דואג שהחבר'ה הרעים ימותו כשהוא גומר איתם. מעבר לבעיה המוסרית שיכולה להיות לאנשים עם הסיפור הזה, יש בעיה פוטנציאלית בסיסית יותר עם הבימוי של סצינות האקשן: הסרט עובר בהן לצילום רועד עם עריכה מקוטעת, סערה קצרה של דם ויזע, שבסופה הגיבור עובר לזירה הבאה, משאיר מאחוריו ערימה נאה של גופות. יהיו שימצאו את זה אפקטיבי (למשל אני) ויהיו כאלה שלא (למשל אח שלי, שראה איתי את הסרט). בין סצינת אקשן אחת לשניה ישנן גם סצינות בלשיות קצרות שבהן מנסה בראיין להבין לאן נעלמה הבת שלו, אבל בתחום הזה התסריט צולע. כשבאמצע עיר גדולה כמו פריז הגיבור מקבל רמזים כמו "זה באתר הבניה", ומיד יודע להגיע בדיוק למקום הנכון (אתר הבניה היחיד בעיר?), זה לא ממש אמין.

אפשר היה לסיים את הביקורת כאן, שהרי מלבד האקשן שלשמו התכנסנו, אין הרבה דברים אחרים בסרט. ובכל זאת שווה להדגיש שוב עד כמה הסרט הזה נאמן למורשת חוסר התקינות הפוליטית מהסרטים שהוא מתרפק עליהם: כבר מזמן לא נראה על מסכינו סרט שממנו יצאו כל כך רע נשים, ערבים, ובמיוחד צרפתים. מורל מציג את פריז כבור בלי תחתית של אלימות, שחיתות ופריצות, עיר החטאים (זאת מהסרט והקומיקס) של אירופה. וכמובן, ישנו אופיו הלא הומני של הגיבור, שכבר נדון קודם. ניסן הוא שחקן מוכשר בהרבה מהשוורצנגרים והסטאלונים שכיכבו בסרטים מהסוג הזה בעבר, ולמרות שקשה להגיד שהוא במיטבו בסרט הזה, הוא בהחלט מצליח להביא את האמינות והסמכותיות שלו לתפקיד מכונת ההרג שנאלצת לחזור מהפנסיה. גם אוליביה ראבודין בתפקיד מקבילו הצרפתי מצוין, ולמעשה מגלם את התפקיד הטוב ביותר בסרט. כל יתר השחקנים לא נדרשים ממש להפגין כישורי משחק – רובם נמצאים בסרט על תקן של בשר תותחים.

'חטופה' הוא סרט מאכזב משהו בהשוואה לאקשן האלגנטי שהציע הסרט הקודם של מורל, אבל עבור חובבי האקשן המלוכלך, הוא בהחלט יספק את הסחורה. אחרים יוכלו לראות בו מין מחווה נוסטלגית לסרטים שכבר לא עושים היום. לאלה שנוטים לקחת את הסרטים ברצינות רבה מדי מומלץ לחפש סרט אחר.