ככה סדרת "שליחות קטלנית" נראית: אנדרואיד מצולק ומעוות, מורכב מחלקי חילוף: רגל מפה, יד משם, שממשיך לסחוב את עצמו עם עצב בעיניים, משום שהוא פשוט לא יכול למות.
חשבתי שהכשלון של "שליחות קטלנית: התעוררות" (וגם הסדרה "קורות שרה קונור") הרגה את הסדרה. מתברר שלא. ארנולד שוורצנגר סיים את הקריירה הפוליטית שלו, ובחן באופן מתוקשר את האפשרויות להמשך הדרך (אחת מהן היא הסדרה המצוירת הביזארית הזאת, שעד עכשיו לא ברור לי אם מישהו מתכוון באמת להפיק אותה, או שהיא היתה מין בדיחה מושקעת). אז מתברר שהוא בחר לחזור לדבר שהוא עושה הכי טוב – להיות מחסל רובוטי מהעתיד.
Deadline מדווחים שהיום יצאה לאולפנים הצעה ל"עסקת חבילה" שתלך לכל המרבה במחיר: סרט "שליחות קטלנית" חמישי, עם שוורצנגר, ועם ג'סטין לין, הבמאי של שלושת סרטי "מהיר ועצבני" האחרונים. ונראה שיהיו הרבה קופצים על ההצעה, כך שהסרט החמישי של "שליחות" כנראה בדרך.
מה שעסקת החבילה לא כוללת הוא תסריט. או תסריטאי. ספק אם ללין את שוורצנגר יש כרגע אפילו רעיון ברור לגבי הסרט: זה יהיה המשך? פריקוול? מידקוול? פאקינג ריבוט? שלושת הסרטים הראשונים בסדרה היו סרטי-שוורצנגר. "שליחות קטלנית: התעוררות", הסרט הרביעי בסדרה, היה ניסיון להתחיל אותה מחדש במעין שלב ב' שלא כולל את שוורצנגר (שהגיע רק להופעת אורח בגירסה ממוחשבת). אז מה עכשיו? הסרט ימשיך את אותו סיפור? כריסטיאן בייל יהיה שם? וסם וורתינגטון? או שיזנחו לגמרי את קו העלילה הזה וימשיכו בכיוון אחר לגמרי? והאם מחסל רובוטי שנראה כמו גבר בגיל הפנסיה הוא בכלל רעיון טוב? אני מקווה שסקיינט יפתרו לכל הפחות את הבעיה במכונת הזמן שלהם שגורמת לכך שאנשים המשוגרים בזמן מגיעים ערומים. אני מקבל צמרמורת כשאני נזכר בתחת של שוורצנגר מ"שליחות 3" – וזה היה לפני כמעט עשר שנים. מכל בחינה, הרעיון של עוד סרט בסדרה (שבעולם טוב יותר לא היתה ממשיכה מעבר לסרט השני) נשמע מפוקפק במקרה הטוב. אבל ככה זה. ברוכים הבאים לעתיד שבו פרנצ'ייזים אף פעם לא מתים.
אם אני זוכר נכון או אולי
אם אני זוכר נכון
אמרו שהחתימו את כל השחקנים בסרט השלישי
(שוורצנרגר, קלייר דאנס, המחסלת והווא ששיק את גון קקונר) לטרילוגיה כבר אז
אמרו כבר בשנת 2002 שיהיה עוד שלושה סרטים
(כלומור 3-4-5 עם שוורצנגר) אך הוא נבחר למושל וזה ירד
אחרכך שעשו את התעוררות
אמרו שיהיה טרילוגיה חדשה עם בייל ווורנטון
ושיש כבר עלילה שלושת הסרטים
כמובבן, אני מניח שבגלל שהסרט היה כישלון כולם יצאו מהפרוייקט
וכן, לא צריך היום עלילות יותר מידי לסרטים, רק כסף ואפקטים וכל הקהל חסר הטעם ירוץ לראות איך הרסו עוד יצירת אומנות.
:-)
אני חייב להודות, אלה חדשות משמחות בשבילי. אנשים שקוטלים פרוייקטים כאלה פשוט לא מבינים את הקסם שבצ'יזיות של הסרטים של שוורצי. או שאני פשוט פן-בוי בקטע דוחה ממש. או שניהם ביחד.
זה בדיוק העניין, שבתחילת הדרך של "שליחות קטלנית"
*לא היתה* צ'יזיות בסרטים האלה, למרות נוכחותו של שוורצי.
אוקיי, ענינו על השאלה לגבי שוורצנגר.
עדיין נותרה בעינה התהייה מה ואן דאם היה עושה.
LOL!!!
(ל"ת)
את JCVD. וטוב שכך.
שוורצנגר, לעומת זאת, הצליח בהופעה של דקה וחצי להיות השחקן הכי גרוע בסרט שכולו גיבורי אקשן מהאייטיז – ואני חושבת שזה אומר משהו…
מבחינתי זה לא משנה
הסרטים השלישי והרביעי הם non-canon. הרביעי הוא קשקוש מקושקש והשלישי בכלל נוגד את המוטו שעומד בבסיס הסרט השני, There is no fate but what we make for ourselves, שזה חילול קודש מוחלט.
הרוח החיה מאחורי הסדרה היה ג'יימס קמרון, וכולנו יודעים איפה הוא היום. דברים איכותיים הופכים למחלבות כסף, כי זה הטבע האנושי וטבעם של מפיקי הוליווד. שוורצנגר צריך למצוא במאי טוב לעבוד איתו אם הוא מתכנן לחזור, כי חבל שיתבזבז על שטויות. לא שהוא יודע לשחק, אבל זה כבר סיפור אחר.
אבל כבר הסרט השני הוא non-canon
כי הסרט הראשון אומר שהעתיד סגור וחתום ולא ניתן לשנות אותו. ואז הסרט השני הופך את המסר. ואז הסרט השלישי הופך אותו שוב. זכותם.
איפה הסרט הראשון אומר את זה?
קייל ריס אומר בו שהוא מגיע מ"עתיד אפשרי".
ואם כל פרדוקס פוסל את הקנון, אז גם הסרט הראשון הוא non-canon כי אפילו הוא לבדו כולל בוחצלגיחצנים עד להודעה חדשה.
בעלילה שלו, נדמה לי
לא ראיתי את הסרט מזמן, אז יכול להיות שאני טועה, אבל כל הרעיון של הסרט הוא שהזמן הוא מעגלי ולא ניתן לשינוי – הנסיון לשנות את העתיד כבר קיים בהווה, ואותו הנסיון גם יוצר את העתיד.
ספציפית, בתחילת הסרט הרבה מהאנושות מושמדת בידי סקיינט, אבל מנהיג בשם ג'ון קונור, שיוולד לאשה בשם שרה קונור, ינהיג את המורדים שיתקרבו למצב שבו הם ינצחו את המכונות.
בסוף הסרט, המצב נשאר זהה לחלוטין: האנושות עדיין עומדת להיות מושמדת, ג'ון קונור עדיין עומד להיוולד.
אה, ואגב, לא אמרתי שפרדוקסים סותרים את הקנון
אמרתי שהמסר "ניתן לשנות את העתיד" אינו חלק מהותי מהקנון.
אוקיי, אנסח את זה ככה
הסרט השני הוא הסרט שלקח את הרעיון הבסיסי של הסרט הראשון ופיתח אותו בצורה מדהימה (בשביל סרט הוליוודי), דומה מאוד למה שקמרון עצמו עשה ב-Aliens. הוא הוסיף לו רובד אחר שלא היה שם, כי למרות שאני מת על הראשון הוא בסה"כ סרט די מטומטם לעומת השני, שמבחינת תסריט ובכלל הוא לדעתי סרט הפעולה הכי טוב Ever.
יכול להיות שיש סתירות בין הראשון לשני, בין השני לשני או בין הראשון לראשון, אבל מה שהסרט השלישי עשה הוא פשוט לא ייעשה. הוא לקח את כל מה שנבנה בסרט השני ואת כל מה שהוא מייצג וזרק אותו קיבינימאט. ואני לא מדבר רק על המסר, אלא גם על התסריט שהפך מטומטם פלאים ועל הרצינות שמבליחה להצחקות בטוב טעם לפעמים בשני, כדי לשבור את האווירה המעיקה, שהתחלפה בהמון ניסיונות מביכים לפארודיה וצ'יפ גאגס, חוסר מקוריות (שוב שוורצנגר נשלח נגד רובוט טוב יותר ממנו, לא היינו בסרט הזה?) וצילום נוראי של קרבות.
אז תגיד שאת השני אהבת ואת השלישי לא
זו, כמובן, דעה לגיטימית. אישית, אני חושב שהראשון מהודק הרבה יותר מהשני, שיש בו כמה רגעים מביכים (בעיקר בהקשר של שרה, כי קמרון לא כל-כך טוב בלכתוב נשים), אבל מסכים שהשני הוא סרט פעולה טוב יותר. אבל בהקשר להודעה המקורית שלך: לסרטי 'שליחות קטלנית' אין קנון, ובוודאי שהוא לא קשור ליכולת או חוסר היכולת לשנות את העתיד.
אגב, לגבי ההערה על Aliens: הסרט הראשון אינו סרט פעולה, לכן לא פלא שהשני סרט פעולה טוב יותר. לוויכוח על איכות הראשון לעומת השני לא ניכנס כאן.
אהבה מאפשרת להתעלם מהרבה פגמים.
(ל"ת)
קמרון לא כ"כ טוב בלכתוב נשים?
ריפלי בALIANS, וג'ימי לי קרטיס בTRUE LIES
לא דמויות נשיות, חזקות ובעלות עומק מספיק לדעתך?
לא.
מבחינתו, נשים הן לוחמות קשוחות ומבהילות שמוכנות לעשות הכל כדי להגן על הנכסים שלהן (השבט, המאהב, ובעיקר, הילדים). אני לא טוען שהוא שונא נשים או שהוא שוביניסט – אבל רוב הדמויות הנשיות שלו מוקצנות מאוד ושטוחות מאוד.
בכלל, דמויות הן לא הצדק החזק של קמרון – בעלילות הוא הרבה יותר טוב – אבל אצל הדמויות הגבריות שלו לפחות יש קונפליקטים. אצל הנשיות כמעט אף פעם אין.
המנעד של קמרון לגבי דמויות נשיות מאוד מוגבל
אבל בעיקר בהתחשב בדמויות הנשיות שאתה מוצא ברוב סרטי האקשן, זו הגזמה פראית לבטל את הדמויות שלו ואת חשיבותן. קמרון כותב (כתב) סרטים עם נשים בתור דמויות ראשיות במקום מושאי אהבה, סרטים שבהן כמעט לא היתה הזלת ריר אל מול הגיבורות – ריפלי מסתובבת בנוסע השמיני 2 עם תספורת של אמא ובגדים לא מחמיאים, שרה קונור בטרמינייטור 2 פשוט מפחידה. תסתכל סביב ותראה לי דמות נשית אחת בסרט אקשן – מהשנים האחרונות, לא מלפני עשרים שנה – שלא מיופייפת או נראית בעירום חלקי. אני לא אשאל אפילו על גיבורת אקשן כי כולנו יודעים כמה הן נדירות.
מה שכן, קמרון קצת מתרחק מההישגים האלה. אחת מהאכזבות הרבות שלי מאווטאר היתה העובדה שכל הנשים בסרט התקיימו אך ורק כדי לממש את המגניבות של הגיבור.
זו באמת הגזמה פראית לבטל את הדמויות הנשיות שלו
מזל שלא עשיתי את זה.
מה שאמרתי זה שדמויות הנשים שלו כתובות רע, ואני עדיין חושב כך. זה לא אומר שהן לא מקוריות (בהקשר של הז'אנר, לפחות), וזה גם לא אומר שלא הייתה להן השפעה מיטיבה על ייצוג נשים בקולנוע. זה אומר שהן כתובות רע: שטוחות, מוקצנות ונטולות עומק.
ונשים מככבות כדמויות ראשיות במקבילה מעניינת של סרטי אקשן: סרטי אימה.
אני לא בקי מספיק בז'אנר בשביל להגיד עד כמה הדמויות שלהן מורכבות או נטולות הקשר מיני (אגב, למה את מחבבת כל-כך ייצוגים של נשים כנטולות הקשר מיני?), ואני מנחש שלא במיוחד, אבל בכל זאת – הנה ז'אנר שהרבה מהגיבורים בו הן דווקא גיבורות, וכאלו שממלאות תפקיד אקטיבי מאוד.
נ.ב. – הדמות של ריפלי, גם בהקשר מגדרי, היא הרבה יותר מעניינת ב-Alien מאשר ב-Aliens: שם היא גם גיבורת אקשן וגם שומרת על סממנים נשיים "קלאסיים", והמשחק הכפול הזה עושה לסרט (שבכלל עוסק המון במגדר, ובצורה מעניינת ומורכבת) רק טוב.
טוב, אז אנחנו לא מסכימים על המשמעות של כתובות טוב
קמרון הוא מן הסתם לא צ'כוב, אבל בסטנדרטים של גיבורי אקשן אני לא רואה כל פגם בדמויות הנשיות שלו – כולן שילוב של חוזק ופגיעות, לכולן מוטיבציות ברורות ומסע רגשי (למשל השינוי שעובר על שרה קונור בין הסרט הראשון לשני ובמהלך הסרט השני), ולכולן מאפיינים ברורים. היה מעניין אותי לדעת מה לא עובד לדעתך בדמויות הללו – למשל, מה משתנה בריפלי בין שני סרטי הנוסע השמיני?
הסיבה שאני חובבת יצוגים של נשים כנטולות הקשר מיני היא שכהוליווד מציגה אשה, ובעיקר אשה בסרט אקשן, שיש לה פן מיני המיניות הזו היא תמיד הצגה לטובתם של הצופים הגברים (ולפעמים, כך נדמה, לטובתו של הבמאי). קוראים לזה the male gaze, האופן שבו המצלמה עוגבת אחרי נשים, ותמיד נחמד למצוא סרט שלא רואה בדמויות הנשיות שלו אוביקטים שעליהם אפשר להזיל ריר. היה נחמד עוד יותר, כמובן, אם לדמויות הנשיות היה פן מיני שנובע מתוכן, ואינו מוצג באופן נצלני, אבל אני עדיין מחכה לסרט האקשן שיעשה זאת.
מוטיבציות ברורות מדי
זו הבעיה שלי: כל הדמוית הנשיות של קמרון יודעות בדיוק מה הן רוצות, ולרוב, איך להשיג את זה. הן יצוקות בברזל. כשהן כבר בוכות, זה מתסכול על חוסר השגת היעדים (המיידי, לא ארוך הטווח) ולא, נניח, מחוסר וודאות. ואני לא רואה מסע רגשי שעובר על הדמויות הנשיות שלו, להוציא, אולי, בטיטאניק.
לגבי ריפלי: ריפלי בסרט הראשון מגיבה לסיטואציות שנוצרות סביבה בצורה לא קלישאתית – היא תכליתית ושומרת על הראש, ואפילו בירוקרטית קרה בחצי הראשון (קלישאות גבריות), אבל גם אוהבת ומתאבלת ומאוד, מאוד פוחדת (קלישאות נשיות). תחשבי, למשל, על סצנת הסיום: ריפלי מבועתת, עם כל הגוף, עם הנשימות, עם הבעות הפנים, עם תנועות הידים; אבל היא גם לא קופאת כתוצאה מהפחד, אלא גם מתכננת תוכנית ופועלת להשיג אותה; וכל זה כשהיא לבושה בתחתונים וגופייה שהם הדוקים מאוד, אבל לא ארוטיים אלא פונקציונליים בעיצוב שלהם (
, לחובבי הריר).
הצופה מופצץ בדימויים – ויזואלים מאוד, לא רק ברמת התוכן – שהוא לא מסוגל לקשר לסטריאוטיפ אחד. הוא אמור להעריץ את הדמות הזו כגיבורה? להזדהות איתה כקורבן? להתאוות אליה מינית? זו סצנה גאונית, בעיקר בהקשר של סרט שמציג תמונה אפלה ומעוותת של נשיות כמפלצת המפחידה מכולן.
התשובה במקרה של הסרט השני הרבה יותר פשוטה: אופציה מספר אחת. כל-כך אופציה מספר אחת, שריפלי של תחילת הסרט לא מצליחה למצוא מנוחה מרוב שהיא רק יודעת להיות גיבורה. רק כששמים אותה בלב פלוגת מארינס היא נרגעת.
אז כן, הנשים של קמרון הן גיבורות שהן גם אמהיות, אבל זו לא אמהות מכילה ואמפטית, אלא אמהות מגוננת וקטלנית – אמהות של גיבורות, כמעט גברית באופיה. כששרה קונור מנסה להסביר לדייסון (מפתח סקיינט) למה הוא לא יכול ליצור שום דבר, כי הוא לא מבין מה זה להיות בהריון ובאמת ליצור משהו בתוכך, זה לא רק מביך – זה לא אמין. שרה קונור? מדברת על תחושות בזמן הריון ועל קשר נפשי עמוק לילדיך? בחיאת.
לגבי העדר הקשר מיני – מקובל עלי. הצגת אשה כנטולת מיניות היא בהחלט צעד בכיוון הנכון. אבל, כמובן, זה לא צעד בכיוון הריאליסטי או המורכב (ועל כך היתה תלונתי).
אתה שם לב
שמה שאתה מתאר כאן כבעייתי או לפחות לא מספק בדמויות נשיות הוא סטנדרטי לגמרי עבור גיבורי אקשן? חלק מהסיבה שהסצינה בסופו של הנוסע השמיני מבלבלת היא שהקהל לא אמור להיות מסוגל להתמודד עם הרעיון של גיבורה במקום שבו היה צריך להיות גיבור. באופן כללי לא הייתי רוצה שהכללים של גיבורי האקשן יחולו על דמויות נשיות באשר הן, אבל לפעמים זה נחמד ומרענן לראות סרט שאומר "כן, זו גיבורה. יש לכם בעיה עם זה?"
עם זאת, אני לא חושבת שניתן לסכם את הסרטים והגיבורות של קמרון באמירה הזו, ואני בהחלט לא מסכימה ש"כל הדמוית הנשיות של קמרון יודעות בדיוק מה הן רוצות, ולרוב, איך להשיג את זה." נעבור אחת אחת:
ריפלי – מה שמניע את ריפלי לאורך הסרט היא שהיא לא יודעת מה היא רוצה – אין לה גורם מניע לאחר ששרדה את אירועי הסרט הראשון (ובתסריט המקורי היא גם איבדה את משפחתה). היא מנסה לשכנע את החברה לא לחקור את החייזרים, אבל לא מצליחה, ובסוף חוזרת לפלנטה שעליה גילו את ספינתם בהיסוס רב וכמעט בעל כורחה. רק כשהיא פוגשת את ניוט ריפלי מקבלת משמעות לחייה, ורק בקטע האחרון של הסרט, לאחר שניוט נחטפת, ריפלי הופכת לגיבורת אקשן אמיתית.
שרה קונור – בסרט הראשון היא ילדה שלא יודעת מהחיים שלה. בסרט השני המוטיבציות שלה מאוד ברורות, אבל הדרכים שבהן ניסתה לממש אותן הביאו אותה להכלא בבית משוגעים. כל הרעיון של הסרט הוא ששרה איבדה צלם אנוש במאבקה להציל את האנושות, והשאלה המרכזית שלו היא האם תצליח לגלות מחדש את החמלה והתקווה. לכל אורך הסרט הדמויות האחרות דוחות את גישתה של שרה ואת הפתרונות שהיא מציעה משום שהם מוקצנים מדי. הסצינה שאתה מתאר היא דוגמה מובהקת – לא רק הקהל אלא האנשים האחרים בחדר מתחילים לנוע באי נוחות ולהשפיל את מבטם כששרה מתחילה לדבר על יצירת חיים בתוכה – זו אמורה להיות הדגמה של הערעור הנפשי שלה.
ג'יימי לי קרטיס משקרים אמיתיים – כל הסיפור שלה תלוי בכך שהיא לא יודעת איך להשיג את מה שהיא רוצה (שיפור חיי הנישואים שלה) ומגלה כיצד לעשות זאת לאורך הסרט.
רוז מטיטאניק – מסע מובהק לכיוון ההגשמה העצמית שמתחיל מחוסר הבנה של הרצונות האמיתיים שלה.
נייטירי – אנחה עמוקה.
אז את רוצה להחליף קלישאה אחת באחרת?
אני רוצה משהו קצת יותר מעניין מזה, וזה בדיוק מה שקיבלתי בריפלי המקורית, ולא בדיוק מה שקיבלתי אצל קמרון.
לגבי כל השאר, מה שאת מתארת לגבי תהליכי ההבשלה של הגיבורות, בהקשר למה שאמרת בתחילת ההודעה שלך, הוא שהנשים של קמרון שלמות רק כשהן הופכות לגברים; שהמסע שהוא מעביר אותן הוא מסע מקלישאה נשית (מבולבלת, לא בטוחה בעצמה, לא יודעת איך לפעול) לקלישאה גברית (גיבורת אקשן החלטית). זה אפילו יותר עצוב ממה שאני אמרתי במקור.
מה שמעניין הוא שהתמה המפורשת של שרה קונור בסרט השני היא דווקא הפוכה: היא מתחילה כאשה גברית לחלוטין, והבמאי (שהוא גם התסריטאי) מבהיר לנו שוב ושוב שזה הופך אותה לאדם כושל ופגום. המסע שהיא עוברת במהלך הסרט הוא מלהיות רובוט-הגנה (גבר) ללהיות אמא אוהבת (אשה). אלא שהמסע הזה לא משכנע – הצופים, או לפחות אני, זוכרים את שרה קונור של תחילת הסרט, לא של סופו.
ולא, אני לא חושב שהסצנה הלא-נעימה היא הדגמה של הערעור הנפשי שלה – הבמאי לא רואה אותה כמעורערת בנפשה, אחרי הכל – אלא של הקול האמהי ההולך ומתעורר בתוכה. ובדיוק כאן קמרון נופל: הוא לא יודע איך להציג קול אמהי מבלי שזה יהיה מביך.
אתה דורש ממנו הרבה
אנחנו מדברים פה על סרטי אקשן, אחרי הכל. יש מעט מאוד דמויות מכל סוג – גבריות, נשיות, חייזריות – בז'אנר הזה שהן עמוקות ומורכבות. מה שטוב בקמרון זה לא שהוא כותב נשים טוב, אלא שהוא כותב נשים בכלל; בסרטים שלו יש נשים שיש להן תפקיד מעבר ללהיראות טוב ולספק לגיבור הגבר את עלילת המשנה הרומנטית המתחייבת. ואפילו זה הרבה יותר ממה שקורה ברוב הסרטים ההוליוודיים.
יש בעיתיות רבה בדמויות הנשיות של קמרון
אף יותר מכך שהוא מקביל בין גבריות לנזק נפשי, מטרידה אותי העובדה שכל כך הרבה מהן מונעות מיצר אמהי.
אבל הטענה המקורית שלך היתה שהדמויות כתובות רע, לא שהן בעיתיות. הרי מול הבעיות של רוב הדמויות הנשיות בסרטי אקשן קמרון הוא פמיניסט מובהק. כפי שרד אומר, הוא כותב סרטים עם דמויות ראשיות שהן נשים, וזה כבר הבדל עצום ממה שכל שאר הוליווד עושה. אם הבחירה היא בין המוסכמות המנחות את גיבורי סרטי האקשן, ומושאי אהבה עם מחשוף נמוך, ברור לי מה אני מעדיפה, ואני לא רואה שום דבר רע בכך שיש לי הזדמנות להריע לשרה קונור כפי שאני עושה לניאו. בתוך התחום של סרטי אקשן, אני לא עדיין לא מבינה למה לטענתך הדמויות הנשיות שלו כתובות רע.
כי הן כתובות רע.
הדמויות הנשיות של קמרון הן צעד ענק קדימה בסרטי אקשן; הן חדשניות, במונחים של הוליווד; הן נהדרות, בהקשר תרבותי כללי. אבל עומק רגשי או מורכבות אין להן – הן שטוחות וחדגוניות. באופן כללי קמרון הוא לא כותב דמויות מבריק, אבל לגברים אצלו יש קונפליקטים טיפה יותר מעניינים, בדרך כלל.
הטענה שלי, להבהיר, מוגבלת בהיקפה – לכן, במקור, היא הייתה בסוגריים. אני לא כועס על קמרון על הדרך שבה הוא כותב נשים, ובטח שלא על הדרך שבה הוא מייצג נשים. יחסית לאלטרנטיבה, הוא נהדר. אבל זה לא הופך אותו לכותב דמויות נשיות מוצלח.
אתה יכול לתת דוגמה
של קונפליקט אצל דמות גברית של קמרון שהוא יותר מעניין מאלו של הדמויות הנשיות? כי חוץ מכך שאין לקמרון יותר מדי דמויות ראשיות גבריות (ארנולד בשקרים אמיתיים, ג'ק בטיטניק, וג'ייק באוואטר – אף אחד מהם לא דמות שהייתי קוראת לה כתובה היטב או מעניינת), לא עולים לי בראש הקונפליקטים האלה.
הערה חשובה ותשובה ממשית
ההערה החשובה: קצת חבל לי שמה שהתפתח בינינו כאן דמה לויכוח יותר מאשר לדיון – באשמתי המלאה. בסופו של דבר, אין לי תלונות ממשיות כלפי הדמויות הנשיות של קמרון – אבל מתוך מחשבה עליהן, הגעתי לכמה תובנות מעניינות (בשבילי) לגבי ייצוגי נשים בקולנוע, ובעיקר, הבהרתי (לעצמי) למה אני כל-כך אוהב את Alien הראשון לעומת כל המשכיו.
התשובה הממשית: הקונפליקט של ג'ייק ברור, ובחציו הראשון של הסרט, גם מעניין. הבעיה המרכזית כאן היא שקמרון מקיף אותו בדמויות כל-כך נאלחות מצד אחד, וכל-כך נהדרות מצד שני, שהקונפליקט מרודד לכדי כלום בחציו השני של הסרט. במקרה של ג'ק, אנחנו רואים דמות פוחזת ומרדנית שמכוח האהבה לומדת להקדיש את עצמה לאחר(ת). אצל רוז, לדעתי, אין שום שינוי כזה: היא הייתה אחת שרצתה לעשות מה שהיא רוצה מראש, וגם אחר-כך, רק מושא התשוקה שלה השתנה במקצת.
אבל זה לא רק הדמויות הראשיות: מייקל ביהן ב'התהום' וביל פקסטון ב-Aliens, למשל, הן דמויות משנה גבריות יוצאות דופן ומעניינות. ביהן, למשל, מראה את הטירוף שבגבריות במובן המילולי ביותר של המילה (בניגוד לסטיבן לאנג ב'אוואטר'), ופקסטון מראה שגם פחדנים הם לוחמים ולהפך.
אם להיות קיצוני, קמרון, במכלול הדמויות הגבריות שלו, מראה שיש הרבה סוגים של גברים; אבל כל הנשים שלו אותו הדבר. זו הגזמה, כי רוז ושרה קונור של הסרט הראשון אינן שרה קונור של הסרט השני וריפלי, אבל לא הגזמה עצומה – כי אם נשים עוברות אצל קמרון מסע, זה מסע למצוא את יכולתן להיות אוטונומיות וקשוחות; ואם הן לא עוברות מסע, הן אוטונומיות וקשוחות מראש.
אם זה מה שאתה מחפש יש לי פיתרון בשבילך
ג'וס ווידון.
הדמויות הנשיות שלו הן גם מורכבות, גם שומרות על נשיותן וגם מכסחות ת'צורה.
רגע רגע... מה?!
קמרון טוב בעלילות?
לאיזה מהסרטים שלו היתה עלילה מקורית ויחודית שלא היית יכול לתאר במשפט אחד או לא נראתה כמו העתק של משהו אחר?
ואם זה לא מספיק אני מאמין גם שהוא מדרדר מבחינת יכולת העברת הסיפור שלו. "אווטאר" בכלל הרגיש לי מאוד שטחי (לא שהוא היה רע, אבל העלילה לא היתה הצד החזק שלו).
וכן, כשקמרון רוצה לעשות נשים חזקות הוא פשוט שם אישה עם ביצים בתפקיד הראשי (גברית יעני) ומאמין שזה יעשה את העבודה. הוא רק שוכח שלדמות צריך להיות יותר מרק ביצים.
לא אמרתי שהוא מקורי, אמרתי שהוא טוב
העלילות שלו מעניינות, זורמות (וקצב טוב הוא קריטי בסרטים), עם דינימיקה טובה בין הדמויות, עם קונפליקטים שיש לפתור מדי פעם ועם קליימקסים רגשיים יעילים. לדוגמה, אצל קמרון אין סתם קרבות שצונחים עליך משום מקום, תמיד יש הקשר הגיוני ומתבקש לקרבות. אפילו מערכות היחסים הרומנטיות שלו לא מרגישות מאולצות (וכדי למנוע בלבול עתידי, לא אמרתי לרגע שהן מקוריות או עמוקות).
ולכן קוראים לזה פרדוקס.
(ל"ת)
אוקיי.
הלכתי לאיבוד קצת עם הפואנטה של הדיון שלנו. נמשיך אותו בהזדמנות.
הנה רעיון לסרט המשך
ג'יימס קמרון חוזר לעבר, לשנת 2002, ורוצח את ג'ונתן מוסטו, מקג'י, ג'סטין לין וכל שאר המעורבים, לפני שהם יספיקו לטנף את המותג שהוא ברא בשלל סרטי המשך משוקצים.
הי, אל תעליב את קורות שרה קונור
בכך שאתה מזכיר אותה באותו המשפט כמו הסרט הרביעי. זו היתה סדרה טובה, אם כי מאוד שונה מהסרטים ולא ממש בנויה לפנות לאותו קהל היעד (או לאף קהל יעד – כמה אנשים באמת רוצים לצפות במדע בדיוני דכאוני ומהורהר על השפעתה ההרסנית של האלימות על נפש האדם?). ואם את החסד הזה לא זוכרים לה, אז לפחות מגיעה לה מילה טובה על כך שבסצינה אחת של מסע בזמן ביטלה את ארועי הסרט השלישי.
ראיתי רק את הפרק הראשון של הסדרה
הוא היה אידיוטי לחלוטין. לעומת זאת, אני לא חושב שהסרט הרביעי היה גרוע לגמרי: מיותר לחלוטין, בהחלט, אבל לא נורא בפני עצמו, והוא לפחות ניסה לעשות משהו מעניין עם הסדרה עם מינימום סתירות פנימיות (וכמו שאמרתי, כשמדובר ב"שליחות קטלנית", להתחמק לגמרי מסתירות פנימיות זה קשה).
וזה שג'ון קונור מפרסם בכל העולם שאבא שלו זה קייל רייס, עובדה שיש לו אינטרס עצום להחריש – זה לא הפריע לך?
זה לא סתירה
זה טמטום. לדמויות מותר להיות מטומטמות. באופן דומה – מותר לסקיינט להיות מטומטמת ולבנות בסקיינט סנטרל מסדרונות, דלתות ואורות – הכל לנוחות בני האדם שלא אמורים להיות שם.
לדמויות שכל עולם הסרט מתייחס אליהן כחכמות, אסור להיות מטומטמות. כנ"ל לגבי אינטילגנציה מלאכותית עם שאיפות ברורות.
מה שגם מעלה את השאלה איך קייל רייס לא ידע בסרט הראשון שהוא אבא של ג'ון קונור, אם חצי מהמחתרת יודעת את זה.
בוודאי שמותר להן
יש הבדל בין חכמות לבין יודעות כל ולא עושות שום טעות. קונור הוא גאון טקטי ורטוריקן, זה לא אומר שהוא מבין גדול בבטחון מידע. גם סקיינט לא מושלמת – הרי אם היא הייתה מושלמת היא לא הייתה מפסידה במלחמה. אין מניעה שדמויות יעשו מדי פעם טעויות.
ולגבי הסרט הראשון – לא אמרנו ששם מדובר בממדים חלופיים?
גאון טקטי, שמימלא חצי מהחיים שלו סובבים סביב להבטיח את לידתו, לוקח כל מידע שקשור ללידה ושומר אותו קרוב ללב, ויותר מזה, אם אני הייתי ג'ון קונור הייתי עושה ככל שביכולתי להשמיד כל רשומה על הולדתי כולל את שם אמי (אם כי אז אין טעם לשלוח מחסל אחורה בזמן לחסל את שרה קונור, ואז ג'ון לעולם לא יוולד. מטריד).
להכריז את השם של קייל רייס ושרה קונור זאת לא סתם טעות, זה אי הבנה של הסרט הראשון.
אני רוצה לצפות בכזה דבר.
מה שקרה לסדרה הזו זה די עצוב בעצם. זה בערך (בגדול) הסיפור של "קורות אינדיאנה ג'ונס הצעיר" (זה אפילו מתחיל באותה מילה!). כולם ציפו להמון אקשן ומאגניבות כמו בסרטים, וקיבלו סדרה עם קצת תוכן וקצת אינטיליגנציה וקצת היסטוריה. בלעעחס. הקהל נבהל והסוף ידוע.
טוב, אז מה שהתכוונתי לומר (בלי ציורים משעשעים)
היא שזאת רשמית סופו של הפרנצ'ייז. ג'סטין לין הוא במאי של זיבלוני פעולה מבדרים כמו 'מהיר ועצבני' ולא של סרטים כמו 'שליחות קטלנית'. סרטים כמו שליחות צריך לעשות ע"י איש חזון כמו קמרון. זה קצת כמו שאת 'אווטאר 2' היו מביים מייקל ביי. אבל מכיוון שקמרון עסוק עכשיו עם 'אווטאר 2', נראה כי עדיף שהפרנצ'ייז (הכוונה לשליחות) ינוח על משכבו בשלום. וג'סטין, לך תעשה במקום זה את 'מהיר ועצבני 6'.
מארק מיי וורדס
כול העיניין הוא בדיחה של איזה מפיק יתברר לבסוף,הסרט הזה לעולם לא יראה אור יום.
כריסטייאן בייל כבר הצהיר שהוא לא אהב את "התעוררות"
והוא לא יחזור לסרט נוסף.
גם וורטינגת'ן (או איך שלא כותבים את השם שלו) אמר כמה פעמים שהוא קרא את התגובות של המעריצים והוא מסכים איתם שהסרט היה טיפשי.
אז אם הם בכל זאת ירצו להמשיך מהנקודה בה "התעוררות" נגמר הם כנראה יצטרכו *שוב* ללהק ג'ון קונור חדש.
ובנוגע לסדרה, כן זה אמיתי. סטן לי (אחראי על הקונספט של הסדרה ויצר אותה ביחד עם שוורצנגר) כבר מזמן איבד את זה. לפני זה הוא גם שיתף פעולה עם פמלה אנדרסון ויצר סדרה על גיבורת על בשבילה בשם "ארוטיקה".
כן, מה ששמעתם.
הוא אפילו במגעים עם פריס הילטון ליצירת גיבורת על משלה.
לפחות שכרו את אחד הכותבים של "בובספוג" להיות התסריטאי הראשי, אז אולי היא לא תיקח את עצמה ברצינות ותהיה משעשעת?
אה ו...
מסתבר שאפילו מתוכנן לצאת סרט בתלת-מימד על אותו קונספט כמו הסדרה המצוירת, כנראה בלייב-אקשן.
איכס.
לא מפתיע שכריסטיאן בייל לא אהב את 'התעוררות'
http://www.fisheye.co.il/%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%9F-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95-3/
לא כזה כשלון
הסרט הרביעי לא היה כזה כשלון צורב כמו שיכול להשתמע. סך הכל, למרות התקציב הענק (200 מליון) ההכנסות שלו בעולם (372 מליון) כיסו את ההוצאות. אז יחד עם המרצ'נדייז וה-DVD ושידורי הטלוויזיה, האולפנים יצאו ברווח, גם אם קטן יחסית.
בטח יקטינו משמעותית את התקציב יחסית לשני הסרטים האחרונים וזה ישפיע על רמת האפקטים, מצד שני מדובר על שוורצנגר. לא נראה לי שמישהו כיום יכול להעריך מה ערכו בקופות. יכול להיות שהוא כמו יין טוב – כמה שנים על המדף והוא ישתבח (או לפחות התרומה שלו לרווחיות הסרט תשתבח).
פעם היו מוציאים דברים כאלו ישר לוידאו, היום בעולם הטורנטים, זו תהיה התאבדות… :-)
למה באמת טרמינייטורים משוגרים ערומים
LOL
(ל"ת)
סרטי השמך לא רלוונטיים
שליחות קטלנית הייתה אמורה להסתיים בסרט השני.
הסרט השני חותם את הכול. עובדה שגיימס קמרון לא מביים אף סרט המשך.
בכול מקרה זה נחמד לראות פרשנות אחרת על מסך- אבל בשבילי הסרט ״שליחות קטלנית״ הסתיימה בשני.