תודה שעישנתם

במקור: Thank You for Smoking
תסריט ובימוי: ג'ייסון רייטמן
על פי ספרו של כריסטופר באקלי
שחקנים: אהרון אקהארט, וויליאם ה. מייסי, קייטי הולמס, מריה בלו, קמרון ברייט, רוב לאו

1,200 איש מתים בארה"ב בכל יום מנזקי עישון. אין ספק, מדובר בעובדה מטרידה ומזעזעת, וזה עוד לפני שמתחשבים בעשרות אלפי האנשים שלא מעשנים, אבל עדיין עוצרים אותם ברחוב בשביל לשאול אותם אם יש להם אש, ובמיליוני האנשים שסתם סובלים מהריח. הציבור הרחב שונא את חברות הטבק. בקולנוע, הסיגריה-אחרי-הסקס של הגיבורים הגדולים עברה סירוס והפכה, לכל היותר, למקטרת של גנדלף. ימיהן של חברות הטבק, כך נראה, ספורים. רק ניק ניילר יכול להציל את המצב.

ניק ניילר (אהרן אקהרט, 'ארין ברוקוביץ") הוא לוביסט: אדם שתפקידו לדבר, וקו ההגנה החשוב ביותר של יצרניות הסיגריות נגד פעילים למען בריאות הציבור. יותר מזה: ניק ממש מוצלח בג'וב שלו. למשל, כשהוא מתייצב בתוכנית טוק-שואו מול נער חולה סרטן ומספר פעילים פילנתרופים-לכאורה של ארגוני בריאות, ניק מסביר בטבעיות שלחברות הטבק אין מה להרוויח ממותו של לקוח, לעומת ארגוני הבריאות למיניהם, שנהנים מתקציבים מוגדלים בכל פעם שאחד כזה מת. וחוץ מזה, חברות הטבק גם משקיעות הרבה כסף בקמפיינים למניעת עישון בקרב בני נוער. מה מר ארגון בריאות עשה לאחרונה כדי למנוע עישון בקרב ילדים? באמת, הוא צריך להתבייש בעצמו. חצוף.

לפי ניק, צריך רק דבר אחד בשביל לעבוד בג'וב שלו: גמישות מוסרית. ובערב, לאחר יום ארוך של הגנה על הארגון רוצח-ההמונים שמשלם את המשכורת שלו, הוא מתיישב ביחד עם חבריו הגמישים-מוסרית המייצגים את תעשיות הנשק החם והאלכוהול, והם דנים על טקטיקות לטיפול במטרדים כאלה ואחרים. כמו עיתונאים.

'תודה שעישנתם' עוקב אחרי ניק בשעה שעוברים עליו כמה אירועים שגרתיים קצת פחות מאלה שהוא רגיל אליהם. האירועים האלה כוללים ראיון עם עיתונאית יפהפיה (קייטי הולמס) שמנסה להשיג את הסקופ על ניק ניילר האמיתי, ונסיעה עסקית לקליפורניה עם בנו, בה הוא מתכוון ללמד אותו את רזי המקצוע. העלילה של הסרט, לכאורה, לא ממוקדת: היא מדלגת מנושא לנושא בקלילות. משיחות עם מפיקי על הוליוודיים עוברים במהירות לקצת הגות בין ניילר לניילר ג'וניור, או למפגשים עם זקנים ממורמרים חולי סרטן.

והסיגריות? נו, לפעמים הסיגריות הן רק תירוץ.

'תודה שעישנתם' הוא לא סרט על עישון. באותה המידה, הסרט היה יכול לעסוק בכל נקודת מחלוקת אחרת. הסרט עוסק באנשים כמו ניק ניילר, האנשים הגדולים שכפופים למנהלים הקטנים, אנשים שמסוגלים לקבוע מדיניות במהלך נאום יחצ"נות אחד, או לסובב את כל התקשורת בכוח הספין האחרון שהצליחו לייצר. הסרט לא מנסה לקחת צד במלחמה על הסיגריות, והביקורת שהוא בכל זאת מכיל היא כל כך מרומזת, עד שאפשר להשתמש באירועים מתוכו כדי לתמוך בכל צד בויכוח בצורה שווה. הסרט לא דוחף את מעט הביקורת הזו לפרצוף, רק דוחק מרפק לצלעות מדי פעם. הוא בעיקר מנסה להציג את המצב, ולהצחיק. והוא מצליח.

ההומור של 'תודה שעישנתם' הוא לא צעקני מדי. הרבה ממנו מגיע במסגרת הנאומים של ניק, על ההגיון המפותל אך והגמיש מוסרית שלהם, אבל משקל קטן לא פחות ניתן לשחקני המשנה. המפיק ההוליוודי ג'ף מגאל (רוב לאו, בתפקיד מצוין) נותן גיחה קצרה אבל משעשעת במיוחד, במהלכה הוא מכוון את עצמו באופן תמידי לשעון במדינות אחרות על פני כדור הארץ. אדם ברודי, בתפקיד העוזר העליז של ג'ף, נחרט בזיכרון אפילו אחרי הופעה של חמש שניות, וג'יי. קיי. סימונס ('אוז') מציג ראייה שיווקית נפלאה בתור הבוס של ניילר ("אנחנו לא מוכרים טיק-טאק, אנחנו מוכרים סיגריות! הן מגניבות, זמינות וממכרות! חצי מהעבודה כבר נעשתה עבורנו!").

וזו רק רשימה חלקית. שחקני המשנה, כל אחד בתורו, נותנים הופעה מעולה. אפילו קמרון ברייט ('אקס-מן 3', 'כרוניקה של אקדח') בתפקיד ג'ואי, הבן של ניק ניילר, מצליח להתחמק מהמלכודת אליה נופלים יותר מדי ילדים הוליוודיים, ולא עולה לאף אחד על העצבים גם אחרי הופעה של יותר משלוש דקות.

להופעות המוצלחות הללו אחראית גם עריכה כיפית, ותסריט שלא נותן לעצמו לקרוס לקלישאות קולנועיות מפורסמות. אף על פי שניק הוא אבא גרוש עם מקצוע מפוקפק, יחסי האב ובנו מתרחקים בעדינות מכל הרגעים הדביקים שלהם הייתם מצפים. הסרט מסתפק במנות קצובות של רגעים כאלה, שנמדדו מראש וצומצמו למינימום ההכרחי בשביל להבהיר איפה עומדים היחסים בין ניק לג'ואי.

לאנשים שהם לא אני, הגישה הזו עלולה להיות גם הנקודה החלשה של 'תודה שעישנתם'. מדובר בסרט מאוד ציני. הוא נקי ממטענים רגשיים ורגעים שעלולים לעודד אפילו "אוווו" חרישי מצד הצופה. אבל אם אתם לא מחפשים את זה, באמת שלא תרגישו בחסרונה של הזווית הזו – לא כשהסרט מספק די והותר חילופי דברים שנונים בין אשף הספינים לבין כל אחד אחר בעולם. הוא איננו מעביר מסרים צעקניים (אף על פי שכל אחד יוכל לקחת איתו משהו מהסרט, אם הוא רק ינסה). הוא פשוט מציג את הראיה המפוכחת שלו על העולם שנשלט בידי אנשים כדוגמת ניק ניילר. ובדרך, הוא גם מאוד מצחיק.