ביקורת: תודה ששיתפתם

השבוע אנחנו מדברים על התמכרות לסקס. בואו נדון בזה ממספר זויות שונות, אבל בלי סקס, בבקשה

נושא הדיון הקולנועי שלנו השבוע, מתברר, הוא התמכרות למין. אחרי ש"דון ג'ון" הציג את הנושא, "תודה ששיתפתם" ממשיך ומרחיב את הדיון בו. למשקיעים, ‏אפשר לשכור ב-‏DVD‏ את "בושה" להשלמת המרתון.‏

בעוד "בושה" התמקד בצדדים האפלים ביותר של ההתמכרות ו"דון ג'ון" לקח את העסק בקלילות ‏של קומדיה, "תודה ששיתפתם" הוא גירסת שעת-מחנך של הנושא: בואו נפתח את העניין לדיון, ‏נסביר קצת על הרקע, נדבר על זה בכובד ראש, מזויות שונות, אבל עם כמה בדיחות באמצע כדי ‏שלא יהיה משעמם. במרכז הסרט קבוצת תמיכה למכורים לסקס, וכמה מהמשתתפים בה ‏הנמצאים בשלבים שונים של גמילה: טים רובינס הוא מותיקי הקבוצה, מנהיג ומדריך את הצעירים, ‏בזמן שהוא מתמודד עם בן שסובל מהתמכרויות משלו; מארק רפאלו נקי כבר חמש שנים, ועדיין נאבק ‏בכל יום מחדש, וג'וש גד הוא רופא שזה עתה אולץ להגיע לקבוצה על ידי צו בית משפט, ועדיין לא ‏מעכל את גודל הבעיה שלו. ‏

חלק מהבעיה הזאת היא להסביר מה זה בכלל "התמכרות לסקס". הרי אם יש דבר אחד שמשותף ‏לכל בני האדם בעולם – זו החיבה לסקס (וגלידה. בנפרד או, בתנאים אידיאליים, ביחד). כולנו ‏מכורים, במידה זו או אחרת, ואנחנו לא רואים בזה מחלה. מי שהוטלה עליו המשימה הלא נעימה ‏להדגים מה כל כך רע בזה הוא ג'וש גד, שבין אוננות מול מחשב ‏לבין התחככות בעוברות אורח ‏ברכבת התחתית, מציג את העובדות הלא נעימות: כשזה מגיע לרמה שבה אתה לא שולט בעצמך, ‏ההתמכרות הזאת ‏פשוט הופכת אותך לחרא של בנאדם. ולמרות הכל, הוא ‏סימפטי מספיק כדי לזכות בחזרה בחיבת הקהל גם אחרי כמה מעשים בלתי נסלחים.‏

גם השחקנים האחרים עושים עבודה סבירה: מארק רפאלו מוצלח כרגיל בתור מי שהיה יכול להיות ‏השכן הנחמד מהקומה למעלה, רק שהוא חי כמו שמכתיבים הפשקווילים – בלי טלויזיה ובלי מחשב, כי הוא חושש שלא יוכל לעמוד ‏בפיתוי. לאורך הסרט ‏הוא מנסה, לראשונה מאז הגמילה, לבנות זוגיות – ובת הזוג המיועדת היא ‏גווינת פאלטרו, במלוא ‏הגבינתיות חסרת הייחוד שלה (ובכל פעם שהם נפגשו הדבר הראשון שקפץ לי לראש זה: ‏וואי ‏וואי, טוני ‏סטארק הולך להיות ‏מה זה עצבני כשהוא יגלה שחברה שלו בוגדת בו עם הענק הירוק).‏

הסרט נזהר מלהיות נוסחתי מדי או להציג פתרונות קסם, ומצד שני הוא מדלג במהירות על הצדדים המכוערים של התופעה. רוב הדמויות בו כבר בשלב ה"אחרי" בתחילת הסרט. בתור סרט על התמכרות לסקס, מפתיע כמה מעט סקס יש בו – מה שהופך אותו דומה לסרט על אלכוהוליזם שלאורך כולו הגיבור שותה רק קולה. ל"תודה ששיתפתם" יש כוונות טובות ושחקנים טובים, ואם אתם ‏מתכננים ערב חינוכי על התמכרות לסקס ותוצאותיה זה בהחלט הסרט הנכון לבחור בו. אבל אין ‏בסרט הזה שום דבר שיהפוך אותו לחוויה ייחודית בתור סרט – לא אפלה ומטלטלת כמו "בושה" ‏ולא קלילה כמו "דון ג'ון". הוא נראה כמו סרט טלויזיה עשוי היטב, אבל לא באמת זקוק למסך גדול.‏


פורסם במקור בוואלה