בעת היותי צוציק ביסודי היה לי שכן, מר שפירנבאום (שם בדוי… לא בגלל צנעת הפרט, אני פשוט לא זוכר מה היה השם האמיתי שלו). לא היו לי ולמר שפירנבאום אינטראקציות רבות. פה ושם הוא אמר לי במעלית בוקר טוב, ובפורים אחד הוא שאל אותי, בנחמדות, לְמה התחפשתי (זה היה לספיידרמן). ביום שבו נתקלתי בשלט הפטירה שלו בכניסה לבניין היה לי עצוב כי אני לא מפלצת חסרת רגשות (לפחות לא באותם ימים), אבל לא הוספתי לחשוב עליו מעבר לכך – הרי לא ידעתי כלום על מר שפירנבאום. ולמה שאדע? מעולם לא שוחחנו. וגם אם היה לי עצוב שהוא כבר לא פה, קשה לומר שממש אהבתי את מר שפירנבאום.
עכשיו תארו לכם שמר שפירנבאום היה חוזר לחיים ומקבל סדרה משלו בדיסני פלוס.
כן כן, קל לצקצק ולומר שעם בובה פט זה ממש לא אותו מקרה. אבל מבחינתי בובה פט במהותו תמיד היה ותמיד יהיה שכיר חרב נטול אופי ושורות דיאלוג, אחד שמבליח לדקות ספורות רק כדי להפוך לביסלי בצל של סרלאק. עבורי הוא לא היה דמות, אלא חולצה אדומה עם הטבות. אבל המעריצים הביאו את בובה פט למעמד האייקוני שבו הוא נמצא כיום, משום שזה מה שמעריצי "מלחמת הכוכבים" אוהבים לעשות. וכך הפך פט לדמות עגולה עם התחלה, אמצע אבל גם, אויה, סוף. והחלק המבאס הזה של "סוף", ב"מלחמת הכוכבים" מודל דיסני, זו בעיה.
בעיה, אמרנו? אין בעיה. עם מעט אמונה ומספיק מזומנים, מיקי מאוס יכול להזיז הרים. שובו המפתיע של שכיר החרב בעונה 2 של "המנדלורי" הייתה רק יריית הפתיחה לתוכנית המורכבת שנרקמה עבורו, שכוללת סדרת עולם תחתון בכיכובו. המזל שלנו הוא שבעקבות "המנדלורי" נדמה שדיסני יודעים מה הם עושים בגזרת הטלוויזיה של היקום הזה, ואם נותרו למישהו תהיות כמו, לא יודע, למה שבכלל דמות עם 5 שורות דיאלוג בכל הטרילוגיה המקורית זקוקה לסדרה משלה – כאשר אל הדגל נקרא לא אחר מאשר הבמאי רוברט רודריגז, שאגות הצהלה התגברו על כל ספק.
אולם מעטים ידעו שרוברט רודריגז של "עיר החטאים" ו"מצ'טה", הביא עמו גם את רוברט רודריגז של "ספיי קידס", והתוצאה אכן מבלבלת כמו שזה נשמע.
סיפור הסדרה עוקב (טוב, במרבית הזמן) אחר בובה פט. בעקבות אירועי "המנדלורי" מתיישב פט על הכס שהיה שייך פעם לג'אבה ההאט. כלומר, הגדרת התפקיד שלו היא לעשות מה שזה לא יהיה שלורד פשע אמור לעשות. אבל לבובה פט תוכנית אחרת, והתוכנית שלו היא לבדוק מה בדיוק עשה ג'אבה – ולפעול ההפך! ג'אבה היה מושחת ואכזר? פט יהיה לורד פשע נחמד ואדיב! ג'אבה הרג להנאתו חפים מפשע? פט יעזור לאוכלוסיות מוחלשות וימגר את הפשיעה! ג'אבה התנייד באמצעות משרתים? בובה פט ילך ברגל! ג'אבה שונא כלבלבים? בובה פט יפתח בית חולים וטרינרי!
מישהו צריך לספר לבובה שיש דרכים אחרות לעשות את כל זה מבלי להיות ראש ארגון פשע. לרוץ למשרת ראש העיר, למשל. גם אחרים בטטואין הבחינו שבובה פט הוא בעצם אמא תרזה בחלל, והמושחתים המקומיים לא שמים עליו קצוץ וממשיכים להבריח סמים ברחובות טטואין. הם אומנם קוראים לזה Spice (מרקוח? זה אתה?) ולא מצוין מפורשות מה זה עושה, אבל בחייאת. אני לא תמים… אני יודע שזה קישוט לעוגה.
ומה בובה פט עושה בנידון? חולם. כיוון שבובה פט לא צעיר וסובל מפצעים רבים (זה לא פיקניק שם בבטן הסרלאק) הוא מבלה זמן רב במיכל ריפוי, ושם הוא נזכר, ארוכות, בכל מה שעבר עליו מהרגע שבו יצא מבטן הסרלאק, בעיקר בתקופה שבה חי עם אנשי החול, התאמן אצלם והפך להיות אחד מהחבר'ה.
התקווה שלי הייתה שנגלה, באמצעות אותם פלאשבקים, כיצד הפך בובה פט משכיר חרב קר רוח ואכזר לשליח חב"ד עם תרמיל סילון. זה לא קרה. מהרגע בו פט נחלץ מבטן הסרלאק הוא נשבה ועובר עינויים – אלא שבמקביל הוא מגלה מידות של רחמים וצדק, וזאת מבלי שרואים מה הוביל למהפך הפתאומי הזה. פט נכנס לבטן הסרלאק מניאק בוגדני ויוצא ממנו גנדי עם להביור.
בסדר נו, פיתוח דמויות עצלני זה משהו שאני רגיל אליו ביקום "מלחמת הכוכבים". ומה זה בכלל משנה? באנו לראות סדרת פשע בטטואין עם מלחמת טריטוריות, תקיעות סכין בגב, נקמות וכל מה שנלווה לז'אנר. אלא שעם התקדמות הפרקים הבנתי שלא רק שגיבור הסדרה (לשעבר אחד משכירי החרב הידועים והאכזריים בגלקסיה) הוא תמים להחריד, אלא גם אידיוט. הדוגמה המובהקת לכך היא כאשר בובה פט מרָכז את ראשי משפחות הפשע של טטואין ומבקש מהם לא לבגוד בו. הוא לא מאיים, שיהיה ברור. הוא מבקש בנחמדות. ולא ב"נחמדות" כמו ויטו קורליאונה אלא בנחמדות כמו סמי הכבאי. הפושעים מגיבים לו ב"אהה כן כן באאאארור אל תדאג גבר" ובובה פט מאמין להם.
אחרי הפגישה עוד האמנתי שבובה פט יחשוף תכנית סודית וגרנדיוזית והוא בעצם יהיה זה שיבגוד בהם, אבל לא, על זה באמת נשענת האסטרטגיה שלו: לקוות שפושעים אחרים לא יתנהגו כמו פושעים. זו הייתה הנקודה שבה הבנתי שרוברט רודריגז הגיע לעבודה עם שני הכובעים שלו – במאי סרטי בי מוביז אלימים ובמאי סרטי ילדים; כי אומנם יש ב"הספר של" סצנות גרוטסקיות ואלימות, אקשן מחוספס ודמויות רעות ומסמרות שיער, אך מאידך גיסא היא סובלת מילדותיות ותמימות שאפשר להקיא מהן, והיא מעבירה מסרים על שלום, אחווה, אמונה וקומבאיה; כמעט ויתרתי על הסדרה כשהתגלה שצוות הלוחמים המוכשר והנאמן ביותר שבובה פט גייס מורכב מנערים שלא עברו אודישן לפאוור ריינג'רס.
אלא שאז, במפתיע, מתרחשת תפנית (לא יודע למה כתבתי "במפתיע", ככה הרי תפניות עובדות): הסדרה הופכת למשהו אחר. משהו אחר וטוב. "טוב" אמרתי? התכוונתי נהדר. ואני לא יכול לפרט מחמת ספוילרים, אך אגיד שצופי "המנדלורי" כבר לא יכולים להרשות לעצם לדלג על "הספר של בובה פט" – ובתור מעריץ של "המנדלורי" קשה לי אישית להתלונן. אבל הבעיה היא כזו: אם באמצע יצירת המופת העילאית "וידויים של שופהוליק" יגיח אופטימוס פריים ויהפוך לדמות משמעותית – זה גם לא ישפר את "וידויים של שופהוליק" וגם יבלבל את מעריצי הרובוטריקים.
וכך גם במקרה של "בובה פט שהחלק הטוב ביותר בה הוא בכלל סדרה אחרת (ואני רואה זאת כבעיה של שתי הסדרות, אך אשמור את זה לביקורת המתגלגלת הבאה של "המנדלורי").
אבל זה רם ההגיוני מדבר. רם הפאנבוי יגיד לכם "עזבו שטויות, פשוט תהנו!" ולא חסר כאן ממה. לסדרה – הן "הספר של בובה פט" והן מה שאני מגדיר בתור "המנדלורי 2.5", מגוון רב של רגעים יוצאי דופן ומרהיבים ויזואלית, קרבות שיגרמו לבן ה-10 שבכם לצווח מהתרגשות ופרק סיום שעוטף את הסיפור כמו שצריך, למרות ריבוי העלילות שקדמו לו, וזאת במסגרת אחד הפרקים הטובים ביותר שסדרה כלשהי של "מלחמת הכוכבים" הביאה למסך. אני מודה, הייתי סקפטי (כי הסדרה עצמה לא עזרה לי להאמין שזה ייגמר אחרת), אבל "הספר של בובה פט" יכולה לכל הפחות להתגאות בסיום באמת באמת מוצלח.
רק חבל שהדרך לשם מלאה בעליות ומורדות. בובה פט נולד מחדש פעם שנייה, ולא בטוח שהמעריצים יאהבו את השינוי. העלילה לא אחידה ולפרקים ילדותית, ומי שמצפה לסדרת פשע איכותית בחלל צפויה לו אכזבה. אך בתור סדרת "מלחמת הכוכבים", היא מנפקת (אומנם לא בכל פרק) חוויות יוצאות דופן והרבה כיף. אך חשוב מהכול, אחרי שנים רבות שבהן לא היה לי אכפת, ולוּ מאומה, משכיר החרב השתקן עם הקסדה – בובה פט הוא סוף סוף מישהו שמעניין אותי, וזו ההצלחה המשמעותית ביותר ש"הספר של בובה פט" יכולה להתגאות בה.
אני לא חובב העולם של מלחמת הכוכבים ומבחינתי כל העולם הזה נגוע בהרבה מאד ילדותיות ונאיביות. יחד עם זאת הריסטרט שג'ון פאברו הגדול נתן לעולם הזה באמצעות סדרות הטלויזיה של המנדלורי והספר של בובה פאט הוא נהדר…
אני תוהה כמובן באיזו מידה הגישה לשתי הסדרות האלה נובעת מהשפעת סדרה כמו פיירפליי המופתית של ג'וס ווידון (אני מניח שיש אולי גם היכרות של פאברו עם ווידון).
גם הדמות של בובה פאט בגילומו של טמוארה ג'ונסון היא הברקת קאסטינג לטעמי (למי שמכיר את הסרטים הקודמים של ג'ונסון).
בסך הכל – מאד נהניתי משתי הסדרות האלה – הלוואי שימשיכו בכיוון הזה.
ועוד מילה לסיום – מתי תהיה ביקורת על פיסמייקר המפתיע מאד…
*טמורה מוריסון
(ל"ת)
נכון…יצאתי פיתה ..
מסכימה לגבי פיסמייקר
נכון שזו חתיכת הפתעה?! לא ציפיתי לחבב אותה כל כך.
ב"בקרוב"
(ל"ת)
זה לא שהזמן שלי שווה הרבה, אבל...
80 שקל/שעה נשמע לי סביר. למי פונים לקבלת ההחזר? זה היה פשוט רע. פרק הסטייה הראשון (5) היה מצוין אבל כמובן לא שייך והשני היה פאנסרוויס בעיקר (לטעמי) מעצבן. הפרק האחרון נתן אקשן סביר, אבל עם דמויות שלא הרוויחו שום קשר רגשי ועם כמויות פאנסרוויס במאות אחוזים מעבר להמלצת משרד הבריאות. ומעבר לזה – פשוט מטומטם.
מינג נה וון (אולי הדמות הכי מבוזבזת בסדרה) נתנה את אות הפתיחה לפסטיבל האווילות בתדריך שנתנה בפתיחה; אף אחד לא יוכל להפתיע אותם, כי היא שלחה 6 אנשים לפטרל (לפי הוויקי, המדובר בעיר של 40 עד 60 אלף תושבים, כן?). הגולם המתחזה לבובה פט חוזר ומצהיר שאין מה לדאוג לגבי משפחות הפשע האחרות, כי ראשיהן הבטיחו שלא להתערב. בשלב הזה כבר התחלתי להתגעגע לגאונות הטקטית של ג'ורג' לוקאס ורייאן ג'והנסון. כשהגיעו הרעים (אני חושב שהם היו הרעים, לא ברור לי מה הקריטריונים פה) ציפיתי שבובה ימריא מעלה ויודיע להם שיש לו את ה- High ground, מה שאומר אוטומטית שהוא ניצח.
אני אפסיק כאן כי 1) הרנטינג שלי לא מעניין אף אחד ו-2) לחץ הדם שלי עולה כשאני חושב על הסדרה הזאת. אבל אני רוצה שיהיה רשום בפרוטוקול שאני עצבני כמו שלא הייתי מאז הג'די האחרון (שזה מאד).
זו לא סדרה מושלמת, אבל-
היא בסך הכל סבבה. היא לא משעממת. היו קטעים מצחיקים והאקשן רוב הזמן היה מצויין.
כפי שנאמר בביקורת, החלק הכי טוב בה זה המנדלוריאן.
ובלי ספיולרים-
כל מי שלא התמוגג לשלולית של אושר בפרק האחרון חסר לו לב.
וזה גורם לי לתהות- אז בגלל המעורבות של מנדו חייבים לצפות גם בסדרה של אסוקה הזאת? גם שם ישלבו אותו כדי להעלות רייטינג? כי אני יודעת שיש לה מעריצים אבל היא קצת מעצבנת.
נחכה ונראה.
הדרפתי את הסידרה בפרק השני ובעיקר ראיתי ספויילרים
ממה שראיתי – היא פשוט נורא משעממת וכשהיא "מעניינת" היא בעיקר הופעות אורח של דמויות מסדרות אחרות ואוננות בלתי פוסקת על נוסטלגיה.
כי מאז rise of skywalker האסטרטגיה של לוקאספילם היא ריצוי מעריצים, ואלו מהסוג הכי מעצבן, רעיל ומבאס, אנשים שעושים גייט קיפינג ומטרידים את אנשי ההפקה והשחקנים ומעריצים אחרים שאין להם חלומות רטובים על לוק סקייווקר. זה מה שנשאר מהמותג הזה. ורואים את חוסר האמונה שיש להם במותג, כי הם חייבים להכניס דמויות נוסטלגיות או קריצות נוסטלגיות בכל מקום שאפשר, כי המעריצים לא ירצו לחזור למותג אם לא יזכירו להם כמה הם אהבו את הטרילוגיה המקורית. המעריצים רוצים להרגיש שוב ילדים בפעם הראשונה שהם ראו את הסרטים האלה. אין מקום ליצרתיות. אין מקום לחשיבה מעבר לקופסה. הפרנצ'ייז הזה תקוע בעבר והתכנים שממשיכים לצאת לסטרימינג תקועים בעבר. "פשוט תסתמו את הפה ותיהנו מהתוכן!" זה המסר שאני מקבל. עם האנשים שעומדים כרגע בראש המותג וחושבים ככה, לצערי אין יותר מידי מה לחפש שם. תקראו לי כשהם יחליטו לקחת את עצמם בידיים ואשכרה לייצר סידרת טלויזיה לייב אקשן על ה high republic או תוכן חדש שלא נשען על נוסטלגיה של דמויות ורגעים מהטרילוגיה המקורית, ולא ימשיכו להגביל את ההפצה שלו רק לקומיקסים וספרים שאפשר בקלות לעשות להם רטקונים פה ושם.
אם זה מעודד אותך
The Acolyte תתרחש בימי ה-High Republic.
אני מסכים שיש עודף הישענות על נוסטלגיה, אבל יש כרגע רק שתי סדרות לייב אקשן של מלחמת הכוכבים – ואחרי שצופים בבובה פט, מבינים שעדיין יש תכלס רק אחת. והאחת הזו מתרחשת בתקופת הרפובליקה עם לוק סקייווקר וחבריו בשיאם. יש היגיון שהרבה מהדמויות שאנחנו מכירים יופיעו.
כשנתחיל להתרחק לעידנים אחרים (כמו Acolyte) אז יעמוד הפרנצ'ייז במבחן אמיתי. אבל בינתיים נראה שכל הפרויקטים הקרובים מתרחשים באותו טווח זמן של מספר עשורים (שכבר מתחילים להימאס). לגלקסיה הזו היסטוריה עשירה בת עשרות אלפי שנים והגיע הזמן שנחקור אותם.
אני מבין את התלונות על הסדרה, אבל מבחינתי היא עשתה מהלך מאוד מעניין
והוא שינוי הדעה האישית שלי על מי שבובה פט אמור להיות כדמות.
ציינתי את זה גם בדף הסדרה, אבל לפני הסדרה הייתי נעול לתוך המחשבה שבובה פט הוא במיטבו שכיר חרב מאיים עם שריון מאגניב, וזה כל מה שרציתי לקבל ממנו. אני יכול להעיד שנהניתי מהדמות דווקא כמסתורית ואדישה בטרילוגיה המקורית, אולי בזכות אותן ארבע שורות בלבד. אפילו קצת תיעבתי את הספוטלייט הממושך שהדמות קיבלה בפריקוולים עם הכנסת ג'אנגו פט וכל סיפור המקור שלה.
אם לצטט את עצמי, ציפיתי מהסדרה ל"כיסוח תחת קר רוח". הייתי משוכנע שהיא הולכת להיות מלאה ברגעים מאגניבים ואייקוניים של בובה פט מוכיח למה הוא צייד הבאונטי הכי מפחיד בגלקסיה.
ואמנם היו לנו מספר רגעים נהדרים כאלה, אבל הסדרה התגלתה כשונה בתכלית – ודווקא די חיבבתי את זה.
אני מודה שלא כל החלקים במסע של בובה פט מסתדרים, בעיקר לא כשהסדרה נשענת על דמויות אחרות כדי לספר את הסיפור שלו. אבל למרות הקלישאות וההעתקות מ"חולית", אהבתי את הדרך שהוא עובר. דרך המפגש עם אנשי החול הוא נהיה אדם חדש, ואנחנו מקבלים הצצה לעולם שלהם ביחד עם השינוי התפיסתי שבובה פט עובר כשהוא נהיה חלק מהשבט שלהם. כמו שהסדרה מציגה את צייד הבאונטי באור חדש, היא גם מראה לנו פרספקטיבה אחרת על אנשי החול שלמדנו לשנוא במשך שנים רבות. עלילת העבר הזו מתמזגת עם עלילת ההווה שסובבת סביב מיתוג מחדש ובניית גב הולם, אחרי שנים שבובה פט נאלץ להסתדר לבד כצייד באונטי. הרצון שלו להתמקם ולהגן על שבט, כפי שהצילו אותו והגנו עליו, נותן לדמות עומק שמעולם לא היה לה ביקום הקולנועי.
אין ספק שההכנסה של המנדלוריאן לתוך בובה פט עשתה עוול מסוים. קשה להתווכח על הבעייתיות בשני פרקים שלמים בתוך סדרה על דמות, שבהם היא לא מופיעה בכלל. אבל, זה גרם לי להפנים הבנה חשובה, שאני בטוח שאני מאחר לקבל – שדין לחלוטין ממלא את המשבצת של בובה פט. הוא מקבל את הסצנות המאגניבות, הנשקים, השריון. וכל זאת בלי לזנוח את הקשר המשפחתי עם בנו, שהיה מרכיב מהותי מסיפור המקור של בובה פט.
מה שאני מנסה להגיד זה שהסדרה הזו מציעה לנו דרך שונה לראות את בובה פט, שמרחיקה אותו מהמשבצת שדין התחיל למלא בהיעדרו. ודווקא בזכות הגישות השונות שלהם עכשיו, הציוות ביניהם עובד כל כך טוב.
אז כן, אני מסכים שהיו בעיות מהותיות בסדרה. הטיפול בדמויות מסוימות לא היה אידיאלי, השימוש בפלאשבקים כעלילה משנית גרע מעלילת ההווה עד שזה כבר היה קצת מאוחר מדי, והנרטיב עצמו לא היה מהודק מספיק וסבל מחוסר תשומת לב מצד הכותבים, בעיקר כשהסדרה נהייתה משהו שונה לחלוטין, לווא דווקא עם הצדקה.
אבל גם בלי להתייחס לאהבה שלי לכל ה'פאנסרביס סטאר וורס' שקיבלנו, אני כן מרגיש שיש פה סיפור מקור עם ניואנס ומשהו שונה ומעניין להגיד על דמות שלא ציפינו לקבל עבורה עומק.
לפני הסדרה רציתי לקבל ממנו רק רגעי אקשן מופרעים; אחריה, אני לגמרי אשמח לקבל עוד עונה שלו מתמודד עם בעיות התשתית של מוס אייזלי. לא רק שהסדרה הכירה לי צדדים חדשים לחלוטין בדמות שאהבתי מהילדות, היא גם יצרה עבורה מקום חדש להתקיים בו ביקום הענקי הזה של סטאר וורס. וזו בהחלט הצלחה גדולה מבחינתי, בלי קשר לכל הדברים הנהדרים האחרים שקיבלנו מהסדרה.
בין אם זה דמויות המפתח מהסדרות המצוירות או הקומיקסים, המשכיות קווי העלילה של המנדלוריאן או אפילו מערכת היחסים בין בובה פט לפנק שאנד, היו לסדרה כמה עוגנים טובים שגרמו לי לרצות להמשיך לצפות גם מעבר לאהדה הראשונית שלי לדמות של בובה פט. הם כיבדו את מה שנבנה לפני בפריקוולים ונתנו הצצה לדמות שהוא יכול להיות. זה לא מה שרציתי בהתחלה, אבל אני גם לא מתנגד לזה בכלל. כבר יש לנו צייד באונטי מאגניב בשריון שלמדנו לאהוב, ואולי לא צריך שניים. אני מקווה שימשיכו לפתח את העולם הקטן שסביבו וימלאו את הסביבה החדשה שלו בדמויות וקווי עלילה שילכו אפילו רחוק יותר. העונה הבאה יכולה להיות אפילו יותר מלהיבה!
אני פשוט אהבתי את הרעיון
של 2 שכירים בני 60 שמחליטים שהם רוצים להשתלט על עיר שלמה, ופשוט עושים את זה.
מה הבעיה עם זה שהסידרה מתאימה גם לילדים? אתם רוצים דם ו״ריאליסטיות״? זה רק יגרע מהאיכות. אני אוהב שהסידרה בעלת הומור עצמי