ביקורת מתגלגלת: האחרונים מבינינו – עונה 2

מאת
רם קיץ
– פורסם ב 24 באפריל 2025Posted in: featured, ביקורות
במפתיע, לא פרק סוף העונה אלא רק פרק 2.
שם רשמי
האחרונים מבינינו
שם לועזי
The Last of Us
שחקנים
בלה רמזי
גבריאל לונה
פדרו פסקל
לדף הסרט
כמו תמיד, אזהרה: הביקורת המתגלגלת מכילה ספוילרים (בהתאם לכל פרק, לא לכל הסדרה). נקודות השוואה עם המשחק המקורי ייעשו רק ביחס לנקודת הזמן במשחק שהפרק מושא הביקורת מכסה. בתגובות, אנא הקפידו לסמן ספוילרים ולציין לאיזה פרק הם מתייחסים, ולהקפיד כפליים עם ספוילרים מהמשחק שהם מאוחרים לפרק עליו אתם כותבים.

• פרק 1: ימי העתיד
• פרק 2: בגיא צלמוות

פרק 2 | "בגיא צלמוות"

כמו כריש מול חופי חדרה, הספויילר הגדול של "האחרונים מבינינו" היווה סכנה לכל מי שהעז לשחות בקרבתו, ואם אתם בין הבודדים שכף רגלם לא דרכה במים אז שאפו: אתם אחד מתריסר.

בכל אופן ג'ואל מת. בברוטליות, יש לציין, ואלי כנראה לא תשחק יותר גולף אף פעם. זה אירוע מכונן שרבים משווים אותו למוות של דמות ראשית אחרת של HBO בסדרה עם זומבים בקרח. אלא שבניגוד ל"משחקי הכס", "האחרונים מבינינו" עד כה הייתה מופע של שתי דמויות בלבד, כאשר העונה הראשונה היא סדרת מסע ולא התוודענו לאף דמות שאינה ג'ואל או אלי מעבר לשניים-שלושה פרקים. את הדמויות החדשות בסביבה – דינה וג'סי (… ואבּי) אנחנו מכירים שתי שניות במצטבר. משמע "האחרונים מבינינו" נפטרה הרגע ממחצית מארסנל הדמויות הקבועות שלה. זה לא שינוי של מה בכך.

ג'ואל אמנם מת, אבל זה לא אומר שהוא לא פה. ההתפגרות המוקדמת שלו תהדהד בקרב תושבי ג'קסונוויל (אמנם תוקנתי שבוע שעבר שלעיירה קוראים ג'קסון אבל אני אחד שעומד מאחורי הטעויות שלי… ומאמץ אותן); זה הקש ששבר את הגב שהוא חייה הטראומטיים של אלי (רק אזכיר שבעונה שעברה היא אמרה לג'ואל  "כל מי שהיה חלק מהחיים שלי מת או הסתלק, כולם חוץ ממך". אאוץ') וגם טומי לא ישקוט כעת כשאחיו, בשר מבשרו, מת. המוות של ג'ואל התניע משהו, והמשהו הזה ילווה אותנו מעתה ואילך.

וזאת אגב לפני שציינתי את הטריילר לעונה הזו שאם תצפו בו תגלו סצנות עם ג'ואל שטרם ראינו, כך ש-HBO עדיין צריכים לשלם לפדרו פסקל על הופעות אורח בפלשבקים.

והמדהים הוא שגם בלי המוות של ג'ואל, "בגיא צלמוות" הוא הפרק הכי טוב (עד כה) של הסדרה: מתקפת הנגועים על ג'קסונוויל היא מופת של אימה וטלוויזיה. אפשר להלין על כך שלטומי יש יותר מזל משכל אבל די נו אי אפשר לאבד כל־כך הרבה דמויות בפרק אחד. אבל יותר משזה מדהים, זה טראומטי. ואל תגידו לי שלא חשבתם על השבעה באוקטובר במהלך הפרק. עוד לפני שהופיע נגוע אחד, ראינו איך טומי מדריך את תושבי העיירה להסתגר בבתים למקרה שהם יבואו בזמן שהשאר מתארגנים עם נשקים בגדר. היה בזה משהו סוריאליסטי – שלא לדבר על המתקפה עצמה שתוארה בזמן אמת לפרטי פרטים, מנקודת המבט של האזרחים שנלחמים והמשפחות המתחבאות.

יצא לי לתהות האם הייתה בכך יד מכוונת כי בכל זאת, ניל דרוקמן הוא לא רק ישראלי אלא גם גדל בהתנחלות (או בבית אריה או בעופרים לפני האיחוד). זו לא מחשבה מופרכת בהתחשב בכך שניל דרוקמן עצמו סיפר בראיון לוושינגטון פוסט ביולי 2020 (סמוך ליציאת המשחק השני עליו העונה מבוססת), שאת התמה של נקמה במשחק The Last of Us Part II הוא שאל מהלינץ' ברמאללה באוקטובר 2000. הילדוּת, השורשים וההיסטוריה של דרוקמן השפיעו על The Last of Us במספר אופנים (דרוקמן עצמו אפילו נפגע מאלת גולף כשהיה בן 16, רק שתבינו לאילו רזולוציות זה מגיע) כך שלא מוגזם לחשוב שבדרך־לא־דרך, דרוקמן הכניס לעונה השנייה את אירוע הפלישה שכלל לא היה במשחק.

מכוון או לא, "בגיא צלמוות" הוא פרק יוצא מן הכלל, גם בגלל הקרב וגם בגלל הסוף שלו – וכל זאת רק בפרק השני (!) של העונה. אנחנו לא צריכים להמתין שנתיים או שלוש על־מנת לגלות כיצד יהדהדו אירועי הפרק, ואיך הוא ישפיע על אלי, על טומי, על דינה ועל אבּי, דמות שאני משער שרובכם רוצים לעשות לה דברים עם אלת גולף. אולם (וייתכן ואני תמים, אבל אני חושב שהייתי מרגיש ככה גם אם לא הייתי יודע לאן הסיפור של אבּי יתקדם) קשה לי לומר שאני יוצא מהפרק הזה עם שנאה תהומית כלפיה, ויש סיכוי לא רע שזה נעשה על־מנת להגן על קייטלין דיוור.

כי כאשר המשחק השני שוחרר ב-2020 ואנחנו השחקנים (אלו מאיתנו שלא ספויילרו מראש באינטרנט) גילינו בזמן אמת מה קרה לג'ואל – לא ידענו מדוע זה קרה. פגשנו את אבי והחבורה ובלי להכיר את המניעים שלהם, החבר'ה הרגו את ג'ואל בעינויים ללא שהוא בכלל יודע מה הסיבה. אפילו נאום לא היה. ואמנם מי שהתמידו במשחק למדו את הסיבה שעות רבות פנימה ואף למדו לחבב את אבּי – אבל זה לא עזר כי הקִלשונים של חמומי המוח נשלפו, והשחקנית של אבּי, לורה ביילי, קיבלה איומים על חייה ועל חיי בנה, ובאופן כללי האינטרנט לא היה מקום נעים באותם ימים (לא שהיום זה מקום של קומביה מסביב למדורה). לכן לחשוף מראש את המניע של אבּי גרסת קייטלין דיוור אולי יעזור לשכך את השנאה כלפי בת דמותה וכלפי דיוור.

ועדיין, גם בפעם המי-יודע-כמה שאני חווה זאת, הולי שיט ג'ואל מת. איזו סדרה נהדרת.

פינת השינויים מהמשחק:

– כפי שציינתי בגוף הביקורת, הפלישה לג'קסונוויל לא קרתה במשחק. זו גם הסיבה שבמקור זו לא דינה שהייתה לצדו של ג'ואל כשקרה מה שקרה אלא זה היה טומי שחטף כדור ברגל.

– וכיוון שדינה במשחק לא הייתה עם ג'ואל, היא (ולא ג'סי) זו שיצאה עם לפטרול עם אלי היכן שהן מצאו את המשתלה המקסימה. לא אהבתי את השינוי הזה משום שאלי ודינה אמורות היו לחוות שם אירוע רומנטי שקירב ביניהן מאוד, כנראה הרגע המאושר בחייה של אלי – בניגוד מוחלט לאירוע הטראומטי בחייה שמגיע מיד לאחר מכן.

– אלמנתו של יוג'ין (קתרין אוהרה) יודעת בכלל מה יוג'ין גידל?

– כן זו אשלי ג'ונסון (אלי המקורית, שגם גילמה את אימא שלה בפלשבק בעונה 1) ששרה בסוף, עם אותו שיר מטיזר החשיפה הנהדר למשחק השני שאתם מוזמנים לצפות בו כאן.

פרק 1 | "ימי העתיד"

חלפו שנתיים וחודש מאז שהסתיימה העונה שעברה של "האחרונים מבינינו", זו שעיבדה במלואה את המשחק הראשון עטור השבחים – ומבחינתי זה כאילו לא עברו אלא מספר חודשים. אולי זה כי צפיתי בעונה הראשונה שוב, אולי זה כי שיחקתי במשחק הראשון שוב, אולי זה כי שיחקתי במשחק השני שוב ואולי זה כי "האחרונים מבינינו" גרה בראש שלי בלי לשלם שכירות. אבל אם, בניגוד אליי, אתם אנשים שפויים שצפו בעונה הראשונה כששודרה, חיבבו אותה (כי איך אפשר שלא?) אבל שכחו מה שקרה בה – ובכן, בגדול, ג'ואל הרג המון אנשים ושם קץ לאנושות בכך שגזל מהם את התקווה לתרופה, רק כדי להציל את הטינייג'רית המאומצת שלו שמשתמשת במילה "פאק" כסימן פיסוק. או שאתם יכולים לצפות בריקאפ הרשמי של HBO.

העונה החדשה מתחילה חמש שנים אחרי אותו אירוע ונשאלת פה השאלה: איך בלה רמזי מסוגלת לגלם גם בת 14 וגם בת 19 בפרק זמן כה קצר? מרשים ביותר, מוכרח להודות. בלי ציניות.

מבחינת התרחשויות קשה לומר שקרה בפרק משהו מסעיר. ג'ואל ואלי לא מדברים בגלל סיבה עלומה, ואת מרבית הפרק הם מבלים בנפרד. הפרק גם מודע לכך ומשתעשע בנו; ג'ואל נכנס לבית ומחפש מישהי? אה זו לא אלי, זו הפסיכולוגית המעט שיכורה שלו, גייל (בהופעה נהדרת #1 של קתרין אוהרה)! אלי באורווה מכינה את הסוס שלה ואדם מסתורי נכנס לדבר איתה? אה לא זו רק דינה, הקראש של אלי (לחדי העין, ראינו את דינה לשלוש שניות בעונה הראשונה). וכך עוד כמה פעמים עד שלבסוף הם נפגשים ו… זהו, אין שום דבר דרמטי, כפי שגייל היטיבה לתאר באמצעות חיקוי מזלזל ("יש לך את הבעיה הכי משעממת בעולם, ג'ואל"). ג'ואל ואלי אכן בריב אם כי טכנית זו אלי שבריב עם ג'ואל. אלא שהם לא בנתק מוחלט ואין בפרק דרמטיזציה מיותרת, רק כמה פרצופים זועפים, שתיקות רועמות והתפרצות קלישאתית ("אני יכולה להסתדר לבד!").

יודעים מה עוד אין פה? סיבה. הרי על פניו אלי לא אמורה לדעת מה ג'ואל עשה בסיאטל. אלא שחלפו חמש שנים, ולפי הפרצוף הכועס של ג'ואל בסוף פגישת האלכוהוליסטית הלא-אנונימית עם גייל והמשפט "אני. הצלתי. אותה" – אפשר להבין, בין השורות, על מה הריב באמת, וזה לא על קלפי יו-גי-הו.

אולם גולת הכותרת של הפרק היא בכלל איזבלה מרסד (דורה מ"דורה והעיר האבודה". אני יודע שהיא שחקנית רצינית אבל זה התפקיד שאני מעדיף להתמקד בו כי זה מצחיק) בהופעה נהדרת #2 בתור דינה. על השינויים מהמשחק אתמקד בנפרד בהמשך אבל אציין פה שדינה, במקור, יהודייה. זה חלק מהותי מהדמות שלה. אני לא יודע אם יהדותהּ של דינה נשללה פה אבל לדעתי לא, כי עדיין קוראים לה דינה, ולא סתם אלא דינה שוורצמן! סתם, אין לה שם משפחה. אבל דינה שם יהודי דיו, לא? נחכה ונראה. על כל פנים איזבלה מרסד עושה משהו מדהים, ולא רק שהיא מפיחה חן ואופי בדמות שבמקור הייתה מרתקת כמו ציפורן חודרנית – היא גם הפכה לדמות האהובה החדשה עליי! שאפו, באמת.

ואם דינה היא עכשיו הדמות האהובה עלי, השחקנית האהובה עלי היא בכלל רבקה פרגוסון שהסכימה להשתתף בסדרה בהופעה נהדרת #3 בתור זומבית. סליחה, הסוג שלה נקרא "סטוקרית" – סוג חדש וקצת יותר אינטליגנטי של נגועים. ללא ספק הופעת חייה ושחקנית שחובה להוקיר.

לצערי את ההופעה הנהדרת #4, זו של קייטלין דיוור, ראינו רק בשני הקצוות של הפרק אבל הרושם הראשוני שלי ממנה חיובי; זו דמות שכבר כעת מעוררת לא מעט אמוציות וידובר עליה רבות, ואני שמח שהתפקיד שלה הלך לשחקנית כמו דיוור.

הבעיה היחידה שלי היא שבניגוד לעונה הראשונה, שהכילה תשעה פרקים וכיסתה את המשחק הראשון במלואו, ניכר שהפעם הסדרה לוקחת את הזמן לאט. אולי יותר מדי לאט. זו עונה של שבעה פרקים בלבד, ואמנם הסדרה זקוקה לשתי עונות כדי לעבד את המשחק השני (השלישית כבר קיבלה אור ירוק) – אך קשה לראות כיצד הקצב הנוכחי יאפשר לעונה הזו להותיר חותם משמעותי כמו קודמתה. אבל היי, לכל הפחות ההתחלה נהדרת!

פינת השינויים מהמשחק:

– טוב, גייל הפסיכולוגית לא קיימת במשחק. בעלה ז"ל יוג'ין, לעומת זאת, היה קיים אבל הוא מת משבץ בגיל 73. תחושת בטן קטנה שזה לא מה שקרה לו בסדרה.

– שינוי מהותי הוא שאנחנו מראש יודעים מדוע אבּי והחבורה מגיעים לג'קסונוויל רבתי, ושהסיבה היא לא טובה במיוחד – לפחות לא אם קוראים לך ג'ואל מילר. אני לא יודע מה אני חושב על השינוי הזה כי ההפתעה היא חלק מהעניין, אבל נראה לאן זה יתפתח בהמשך.

– ובאותו עניין, הרמיזה לקורדיספס שמתפתח בצינורות ג'קסונוויל גם הוא שינוי מהמשחק, אבל הוא כן היה בתוכניות המקוריות בטרם הרעיון נגנז כי המפתחים לא הצליחו, בהיבט טכני, לשלבו במשחק. אני סקרן לראות לאן ייקחו את זה.

– הזכרתי כבר במתגלגלת של העונה הראשונה שגם העניין הזה שטומי הוא אבא הוא חדש. זה טכנית אומר שלג'ואל יש שני בני משפחה ביולוגיים חיים, שזה יותר ממה שרוב האנשים בעולם הפוסט־אפוקליפטי הזה יכולים להרשות לעצמם; לא יודע מה הוא מתבכיין כל־כך הרבה.

– אולי אני קורא לתוך זה יותר מדי אך האם הסדרה קורצת לאקלים הפוליטי האמריקאי הנוכחי עם סיפור הפליטים של ג'קסונוויל (שלא היה במקור) והמשפט "גם אתה היית פליט, ג'ואל"?

– לא שינוי, סתם הבחנה: נגן הגיטרה במסיבה הוא גוסטבו סנטאוללה, המלחין של המשחק והסדרה, בהופעה נהדרת #5. סתם, ראינו אותו לשנייה וחצי. הוא היה סבבה.

תגיות: