אחרי שקראתם את יהונתן לא מתלהב כל כך מ"החומר" (סבא שלכם יופי מסוכן), בואו לשמוע את נעמה מסבירה למה הסרט הזה דווקא כן מבריק – לא בגלל הסאטירה שלו על הוליווד כמו שהוא מחקר דמות מרתק ובעיקר חוויה טריפית לחלוטין שמצליחה להיות דבר והיפוכו. שהם, כמו שמזכיר לנו הסרט, אותו הדבר בעצם.
סרטון: יופי מסוכן – גרסת היופי
כל הכבוד על הסרט, אני לא רוצה לראות אותו שוב בחיים
אולי זה רק כי אני לא רגילה לז'אנר, אבל כל סצנה בסרט הזה היתה ממש מגעילה (וזה מה שהם ניסו לעשות! אז יופי!), חלקן ברמה שלא יכלתי להסתכל על המסך – אז מאוד מזהירה למי שלא אוהב מחטים או להקשיב לקולות אכילה של אנשים.
אני מסכימה שהסרט נגע בכל מני נושאים מעניינים, אבל לא בטוחה שהיה לו משהו מעניין להגיד עליהם. יופי הוא כוח? כן. אנשים יעשו דברים קיצוניים כדי להשיג כוח? גם כן (ועוד נושאים כמו שהסרטון מציג)
הדמות הראשית באמת מאוד בודדה, ובכלליות, זאת ההצגה הכי בודדת של לוס אנג'לס שראיתי, על גבול הקלאסטרופובית.
אז, איכס. וגם אולי תלכו לראות אותו.
התראה על באג
תגובות חדשות שאני מנסה לכתוב מזוהות בטעות במערכת ככפילות ולא מאושרות וזאת למרות שמעולם לא כתבתי אותן בעבר.
מוזר. באיזה כתבה?
(ל"ת)
תוקן, תודה.
(ל"ת)
זאת לא ההודעה שמגיעה לפעמים אחרי הודעות נטולות תוכן?
(ל"ת)
אהה יכול להיות שזה באמת הבאג. אנסה שוב.
(ל"ת)
טוב, בהחלט הזכרת לי את כל הדברים שנהניתי בהם בסרט
מה שקצת גרם לי לרצות לראות אותו שוב רק בשביל להחליט אם הוא יותר מוצלח או יותר פגום בעיני.
וכמובן שהפריים מ"המוות נאה לה" הזכיר לי שהסרט הזה עשה את אותו הדבר, רק עם הרבה פחות גועל ויומרה, והרבה יותר כיף (בחיי שההופעה של ויליס בסרט הזה היא בטופ של ההופעות הקומיות)
הדברים האלו במרווח דיי גדול אחד מהשני
וביניהם, קליפים של תוכניות כושר או אירוח וזום אין על אבירי גוף. לא נעים בלשון המעטה אבל גם לא ממש מפחיד או קומי
הרבה יותר מסכימה עם הביקורת הזו על הסרט
וחייבת להודות שעם כמה שהוא דוחה (והוא מאוד מאוד דוחה), ולמרות שאני לא מחשיבה את עצמי חובבת של בודי הורור, יש משהו בגועל שלו שהוא כל כך מוגזם ומוקצן, שזה מפסיק להגעיל. אני באופן אישי צחקתי המון בחצי שעה האחרונה שלו. יש איזשהו שלב שההגזמה נהפכת לכלי הומוריסטי בפני עצמה.
בעיני זה סרט מאוד מהנה שנשאר איתי מעבר לשהות בקולנוע. גררתי אליו חברים שחששו מהקטעים הדוחים וגם הם נהנו מאוד. בעיקר, זה סרט עם חווית צפייה מאוד ייחודית שאני שמחה שלא וויתרתי עליה. באף סרט אחר לא יצא לי לשמוע אנשים משתנקים בחוסר אמון, עושים קולות כאילו הם מקיאים עוד רגע, יוצאים מהאולם במספר דו ספרתי, וצוחקים בהיסטריה מוחלטת. חוויה.
אוקיי, ניטפוק קל ששמתי לב אליו היום (לא חושב שזה ספוילר, אבל אסמן אותו ליתר ביטחון).
יש סצינה שבה אליזבת צופה בראיון עם סו שבו הגרסה הצעירה שלה לועגת לה. איך זה אפשרי? האם ראיונות בתכניות אירוח לא מוקרנים בשידור חי? אליזבת הייתה אמורה להיות בתרדמת בזמן שידור הראיון.
הייתי בהקלטה של קונאן אובריאן
וזה לא חי, אלא מוקלט בשעות היום ומשודר בלילה – חשוב כדי לערוך החוצה פאשלות/לשמור על הדירוג גיל של התוכנית ולמנוע גלישה ממסגרת הזמן, וגם כיוון שיהיה קשה לתאם מרואיינים לשעות הלילה שבה היא משודרת. בכל מקרה, זה לא שאין VOD/סטרימינג/או סתם ערוצים אמריקאים תמוהים שמשדרים רק שידורים חוזרים של תוכניות אירוח 24/7