ביקורת: טום וג'רי

יש בסרט של טום וג'רי הרבה דברים. טום וג'רי לא חלק מהם.

פעם בחו"ל הזמנתי מנה שאיש לא הזהיר אותי שהיא חריפה כמו סופרנובה, והתחלתי להתפתל כמו רון וויזלי באמצע שיקוי פולימיצי. הושטתי יד לכוס המים הקרובה ושתיתי כאילו הרגע גיליתי מה זה מים – רק כדי לגלות שאלה לא מים, אלא וויסקי (מה שהיה די מוזר ב-9 בבוקר במסעדה שבה איש מאיתנו לא הזמין וויסקי). מיותר לציין שזה הכאב הכי גדול שאי פעם סבלתי ממנו.

עד שצפיתי ב-"טום וג'רי".

לא יודע מה הביא אותי לנסות את הסרט, כי זו בטח לא הייתה נוסטלגיה; ראיתי בערך תריסר סרטוני טום וג'רי במהלך חיי, מחציתם אני כנראה מבלבל עם טוויטי וסילבסטר. אני גם לא יכול להאשים את אהבתי לקלואי גרייס מורץ, כי יש המון סרטים אחרים בכיכובה שטרם ראיתי. אני גם לא יכול להאשים את אהבתי הגדולה למייקל פניה כי היא לא קיימת. אפילו להשתמש במגן שלי כאבא לילדה בת 3 אי אפשר, כי היא ראתה כמה דקות מהסרט לפני שהתחננה שאעביר לכל דבר אחר, אפילו "חוצה ישראל עם רינו צרור" זה סבבה. לא, אין לי את מי להאשים אלא את עצמי.

הסיפור, עד כמה שאפשר לקרוא לו כזה, עוקב אחר קיילה (קלואי גרייס מורץ), צעירה כלומניקית שמגיעה לניו-יורק, גונבת קורות חיים ומתקבלת לבית מלון יוקרתי שבו צפויה, במקרה, להיערך חתונה יוקרתית שעולה מיליונים – וקיילה שלנו מקבלת מייד תפקיד עם אחריות.

במקרה, העבודה הראשונה שלי הייתה גם היא בבית מלון – ועבור הזכות להחליף מצעים מלוכלכים למשך חודשיים בקיץ של גיל 16, הייתי צריך להביא אינספור אישורים כאילו אני מנסה להגר ליפן. אבל הצצה חטופה בפיסת נייר? זה די והותר כדי לאפשר לקיילה להיות חלק משמעותי באירוע הנוצץ. אתם תהיו מופתעים, אגב, אך העבודה שלה מסתבכת משום שקיילה – שיודעת הפקות אירועים כפי שאני יודע אינטגרלים (גילוי מלא: אני לא) – מפקששת!

נו, אבל אתם יודעים איך זה. עם קצת אמונה, כוונות טובות ולב טהור אפשר להתגבר על כל מכשול לוגיסטי. גם לי אגב הייתה כוונה טובה ולב טהור, ובכל זאת צעקו עליי כשהחלפתי סדין מלוכלך אחד בסדין מלוכלך אחר (להגנתי ייאמר שהייתי בן 16 ועצלן). קיילה אפילו מתיידדת עם הכלה העשירה והופכת להיות אשת הסוד שלה, מה שוודאי מבאס עבור השושבינה.

מלבד קיילה שמתמודדת עם שלל צרות, ובהן המנהל מייקל פניה שחושד בה, גם הזוג המאושר (פאלאווי שרדה וקולין ג'וסט… משום מה) אינו מאושר כפי שחשבנו שהיה. מסתבר שלשניים יש חששות ופחדים שאותם הם מסתירים אחת מהשני. אילו הם רק ילְמדו לתקשר יוכלו שניהם להתגבר על כל מכשול באהבתם האינסופית וחסרת התנאים שמעניינת לי את נחיר שמאל, כי זה זוג של טחונים בכיינים ואני לא מצליח להבין למה אני מבזבז עליהם את הזמן במְקום לעשות משהו מהנה יותר כמו לצפות ב"שואה" של קלוד לנצמן.

ובתוך דרמת ערוץ הולמארק הזו שעלתה 79 מיליון דולר נמצאים גם טום וג'רי.

הסרט מתרחש בעולם שלנו, הלא-מצוייר, אבל צמד החתול והעכבר המפורסם הוא אותו צמד מונפש שכולנו מכירים – רק שבניגוד לסרט כמו "הדרדסים" (יצירת מופת של פליני לעומת מה שהולך כאן) הם לא פליטים מממד אחר או עובדים בהוליווד כמו ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט", אלא פשוט ככה נראים בעלי החיים בעולם הסרט (מה שגורם לי לתהות מדוע אוכל בשרי לא נראה מצויר גם הוא).

מעט העלילה שנתפרה לטום וג'רי בסרט שנקרא "טום וג'רי" מביאה גם את השניים האלה אל התפוח הגדול, היכן שטום (טום זה החתול, נכון?) מנסה להתפרנס ממוזיקה בסנטרל פארק, אבל עכבר מניאק כלשהו לא מאפשר לו להתפרנס בכבוד. אותו עכבר מחליט לעבור דירה אל המלון היוקרתי למורת רוחם של כאלה שפחות בקטע של עכברים אוכלי חינם, וטום נשכר ללכוד אותו (הם כנראה לא גדלו על סרטוני טום וג'רי, אחרת היו יודעים עד כמה הוא גרוע בזה).

כן, ילדים, אין לכם ממה לחשוש. תוכלו בהחלט ליהנות ממרדפי חתול-עכבר משעשעים למשך כמות נכבדת של דקות (במצטבר, לפחות תריסר!) ועל הדרך ליהנות ממלודרמה של עשירים שמתחתנים, ממש כמו שאתם אוהבים!

או שלא. אני לא יודע עבור מי הסרט נוצר כי אני לא יכול לחשוב על טווח גילאים שעשוי ליהנות מהקטבים המנוגדים פה. אולייייי בני… תשע? לא לא, ישתעממו מהחתונה. בני 12? קצת גדולים מדי לשטויות של טום וג'רי. אוקיי, נתפשר על בני 10. בני 10 יעופו על הסרט (כמובן שלא כל בני ה-10, רק כאלה שנפלו על הראש כשהיו תינוקות).

לזכות הסרט אגיד שיש לו בערך בדיחה וחצי שחיבבתי, אבל יכול להיות שכוס היין השמינית ששתיתי השפיעה על כושר השיפוט שלי, ומבחינתי קלואי גרייס מורץ יכולה לחטט שעתיים באף ועדיין אחבב אותה. אני מוכרח לומר גם מילה טובה על טום וג'רי עצמם שמוטמעים בצורה נהדרת בסביבת הלייב אקשן, ואני בעיקר מרחם פה על האנימטורים המוכשרים שהשקיעו את זמנם ומרצם עבור פרויקט חסר ערך ונשמה (וזאת כשגם יש להם את "ספייס ג'אם 2" על הראש, מסכנים. זו הפרה בוטה של אמנת ז'נבה).

אפילו אם הפסדתם בהתערבות אל תצפו בסרט הזה. המירו את העונש במשהו נוראי פחות, כמו לתת אגרוף לכוורת דבורים. גם "לשרוף זמן בחופש הגדול" זו לא סיבה לגרום לכם או לילדים שלכם סבל, אלא אם אתם שונאים את הילדים, ובמקרה הזה מי אני שאעצור אתכם. אם משום מה יש לכם נוסטלגיה לטום וג'רי, פשוט היכנסו ליוטיוב וצפו בסרטונים ישנים. זה קצר יותר, בחינם ולא יגרום לכם לדמם מהעיניים.