כשסרט המשך מגיע למעלה משלושים שנה אחרי המקורי, החשדות המידיים בונים – די בצדק – חומה מוצקה של ציניות על המסחריות של הוליווד. לכן חשוב להבהיר כבר בהתחלה: לא רק ש"אהבה בשחקים: מאווריק" יותר טוב מהסרט הקודם, הוא סרט טוב נקודה. בזכות עצמו, בפני עצמו, וזה שלא ממש צריך לראות את הקודם כדי להנות ממנו זה בכלל בונוס.
"אהבה בשחקים" המקורי נחשב לקלאסיקת אייטיז, אבל רק בשבוע שעבר התיישבתי להשלים אותו לכבוד סרט ההמשך. זה סרט ממש לא משהו: טום קרוז עדיין לא השתפשף כשחקן, חלק ממנו איטי מדי וחלק מהיר מדי, והכי גרוע – בתור סרט שאמור להלהיב אותי על מטוסים, הוא לא עושה את זה בכלל. רציתי סצנות אקשן אוויריות, ומה שקיבלתי זה קליפים חוזרים ונשנים של מטוסים שאי אפשר להבדיל ביניהם עושים פעלולים שאי אפשר לעקוב אחריהם בלוקיישנים שאי אפשר להבחין ביניהם. בקיצור, משעמם רצח.
אבל כיוון שאהבה בשחקים לא רק נהיה קאלט אלא גם עשה מלא מלא כסף, בסוף בסוף הגיע ההמשך שגרם לי להבין ממה אנשים התלהבו פעם.
שלושים ומשהו שנים חלפו מאז שקפטן פיט מיטשל (קרוז), המכונה "מאווריק", הטיס מטוסי קרב במסגרת 'טופ גאן', בית הספר לטיס מתקדם של הצי הימי. מתברר שהוא עדיין מטיס מטוסי קרב נסיוניים במקום להתקדם בסולם הדרגות הצבאי, כמו שעשה למשל חברו מאותם ימים המכונה "אייס" (ואל קילמר) שהפך לאדמירל הצי הימי. אייס הוא גם זה שדואג שלאחר עוד תעלול של מאווריק ("תעלול של מאווריק" זה שם קוד ל"מאווריק גונב מטוס כדי לבצע טיסה מסובכת ומסוכנת למדי וכנראה מרסק אותו"), הוא לא יודח בקלון אלא יזכה לחזור וללמד בבית הספר – הפעם לקראת משימה ספציפית ומסובכת על אדמת אויב. אגב, לא אומרים בשום שלב איזו מדינה זו. אני בוחר להאמין שזאת שוויץ.
מאווריק חוזר אל הבסיס המוכר, אבל הפעם לא כפרח הטייס הצעיר שהיה אלא כמבוגר שעבר זמנו וכל החתיכים הצעירים צוחקים עליו. הוא כמובן הולך להראות להם מאיפה משתין מנוע הסילון (מבער אחורי, אם אני לא טועה), אלא ששחצנות יתר וחוסר ציות כבר הקשו עליו בעבר, כמו שטורח להזכיר לו האדמירל סימפסון (ג'ון האם), מפקד חיל האוויר הימי שלא סובל את מאווריק מהרגע הראשון.
אבל מתברר שלא רק הביטחון העצמי מניע את מאווריק, אלא גם הטראומה מהסרט הקודם בעקבות מותו של גוס, איש הצוות שלו: בנו של גוס, רוסטר (מיילס טלר), הוא אחד מהטייסים בתוכנית, וגם הוא לא סובל את מאווריק שניסה לתקוע לו מקלות בקריירה הצבאית בגלל ייסורי המצפון.
מכאן הדרמה והאקשן מעלים הילוך ומשתלבים בצורה פשוט נהדרת במה שהוא בינתיים סרט האקשן הטוב של השנה. מכיוון שזאת לא תחרות קשה מדי, אני ארחיב את ההשוואה: בכל הנוגע למרדפים אוויריים – בוודאי במה שכולל טכנולוגיה קיימת ולא חלליות/פגסוסים/שטיחים מעופפים – זה ככל הנראה הסרט הטוב ביותר שנעשה אי פעם.
וזאת הנקודה החשובה והבולטת ביותר של הסרט: סצינות הטיסה אדירות, סוחפות, מדהימות, מה שתרצו. והן עובדות כי הן באמת שם. אלה לא מטוסים ממוחשבים, ולא אנשי פעלולים. השחקנים, וקרוז בראשם, פשוט הוציאו רשיון טיס, עלו על מטוסי קרב אמיתיים לגמרי והמריאו לאוויר. שוב ושוב. לפי הדיווחים, יותר מ-800 שעות צילום הגיעו לחדר העריכה; זאת בוודאי היתה עבודה מטורללת, אבל היא שווה כל רגע.
זה לא היה עובד אם על ההגאים לא היה במאי שיודע את העבודה. ג'וזף קוסינסקי יודע את העבודה, וחשוב מזה, עכשיו כולם יודעים שהוא יודע את העבודה. קוסינסקי הוא במאי מצוין עם בחירת תסריטים בעייתית, ועל הסרט הממש-טוב-באמת היחיד שהוא עשה (רק האמיצים) אף אחד לא שמע. אני כל כך שמח שטום קרוז שמר לו אמונים למרות הכישלון היחסי של "אבדון" שגם אותו קוסינסקי ביים. בכל מקרה, קוסינסקי הוא מאלו שמבינים את חשיבות הגיאוגרפיה בסצנות אקשן, דבר שנהיה בעייתי כשאתה עוזב את הקרקע ומתחיל לצלם באוויר שבו יש הרבה פחות נקודות יחס למי נמצא איפה.
קוסינסקי הפיק את הלקחים מהסרט הקודם, והאקשן האווירי שלו טוב בהרבה ממה שטוני סקוט עשה לפני שלושים שנה. גם סקוט העלה מטוסים לאוויר, אבל בהיקף קטן משמעותית ובלי שחקנים שישבו בתוכם. ובלי קשר לכל זה, התפיסה המרחבית שלו היתה פשוט גרועה. סצנת אקשן לא יכולה לסחוף אם אתה לא מבין מי רודף אחרי מי ומה המטרה. קוסינסקי מנצל כל טריק בספר כדי לוודא שהצופים יבינו מי נמצא איפה, ובהחלט עוזר שאתה יכול לצלם את השחקן בקלוז אפ בתוך המטוס שלו וכך למקם אותו במרחב בקלות פעם אחרי פעם.
כמובן, זה עוזר שהשחקנים עושים את העבודה. לטום קרוז יש פרסונה קולנועית די קבועה, ואני אמנם מת עליה באופן אישי, אבל אני חושב שגם אלו שלא יהנו ממה שהוא מנסה לעשות כאן. יש כאן רגעים שמזכירים לנו שקרוז שחקן ממש טוב כשהוא רוצה. מיילס טלר, הצלע הרגשית השניה, גם בסדר גמור וזאת לא אשמתו שאני לא סובל שפמים. ג'ניפר קונלי חיננית, אבל מיותרת כמעט לגמרי, ממש כמו ג'ון האם. אם כן יש מישהו נוסף שחובה לציין אותו זה ואל קילמר שמופיע לסצנה אחת ודי מרגשת. אמנם נעשה בה קצת שימוש בידע חיצוני על מצבו הבריאותי של השחקן (למי שלא יודע, קילמר סובל מסרטן הגרון) – אבל לטעמי היא שזורה במסע הרגשי של מאווריק בצורה הוגנת וקוהרנטית.
וזה מתחבר לבשורות העוד יותר טובות: הסרט הוא ממש לא רק סצנות הטיסה שלו. קוסינסקי טוב גם בדרמה (בחיי, תראו את "רק האמיצים"): הוא מטפל בטראומה מהסרט הקודם טוב יותר ממנו בעצמו ובונה את יחסי האנוש סביבה עם הרבה מגעים קטנים ואנושיים שנוגעים בלב בלי תחושת קיטש. הנה עוד דבר שנעשה יותר טוב מהסרט הקודם: האווירה. גם שם יש המון דגש על היחסים בין הצוות; קוסינסקי פשוט עושה את זה טוב יותר ובלי לצעוק עלינו. אחת מהסצנות המוקדמות מציגה את חניכי הטיס נפגשים זה עם זה בבר; התסריט והבימוי גורמים לנו תוך פחות מחמש דקות לרצות בטובת פחות או יותר כולם. אפילו המחווה לסצינת הכדורעף יותר טובה מהמקור. כך, כשמגיעים לסיקוונס הסיום הגרנדיוזי, השלם נהיה גדול מסך חלקיו: הסרט סוחף באמצעות האקשן עוצר הנשימה, ותוך כדי מצליח גם לרגש.
"זה לא המטוס, זה הטייס", אומר מאווריק בסרט. ואכן, "אהבה בשחקים" החדש לא טוב רק בגלל שהוא חדש: הוא טוב כי זאת לא המצלמה, ולא האפקטים, ולא המטוסים – זה איך שמשתמשים בהם.
למה זה סרט טוב?
לא, בסדר, ברור לי שעקרונית הוליווד לא מנסה להוציא באופן פעיל סרטים גרועים. אבל למה "מאווריק" טוב כמו שהוא? "סרט המשך באיחור של 30 שנה בכיכוב של כוכב אקשן שמאוד מתקשה לצאת מגבולות הגזרה שקבע לעצמו, מבוים בידי במאי עם אחלה עין אבל בחירת תסריטים עקבית מדי" אמור לצאת משהו בינוני-סבבה-אני-מניח כזה. אבל "מארווקי", משום מה, הוא באמת סרט טוב. ושוב: למה?
אולי זה לאו דווקא כמה שהוא סרט טוב כמו כמה שהוא סרט שונה בנוף: חגיגת אפקטים – אבל אפקטים פרקטיים (לרוב), חגיגת זיכיון – אבל כזאת שלא מנסה לקרוץ לעשרות ספינאופים וסדרות המשך אלא "סתם" סרט המשך (אני גם רוצה להגיד שלפחות יש לו סוף, אבל מפחד לגלות שעוד רגע יכריזו על המשך), מפגן נוסטלגיה שבו הגיבורים הישנים צריכים להעביר את הלפיד לדור החדש – אבל כזה שבו המוקד הוא על הדור הישן והנוסטלגיה משמשת ליותר מרק "זוכרים??".
ומעל כל אלה: טום קרוז שמצליח להיות לא רע בתפקיד המנטור (גם אם זה מנטור עם כוכבית), בניגוד לפרסונת ה"אני פרחח שובב שעושה מה שבא לו ואחראי לעצמו בלבד".
בקיצור, יצאתי מההקרנה (ב-4DX. לסרט הזה, לכל הפחות, זה מומלץ) באקסטזה. כמה ימים לאחר מכן גיליתי שכמות הרגעים שחשבתי שתישאר איתי התגלתה כצנועה יותר, ובכל זאת יש הרבה ממנה: גלן פאוול (ה-MVP בקלות), המערכה השלישית, ההתעלפות, הנזיפה, מערכת היחסים עם קונלי, וכמובן – הסצנה המאוד מניפולטיבית (אם כי, לו הסרט היה יוצא כמתוכנן כנראה שזה היה יותר מפתיע) אבל מאוד מאוד אפקטיבית עם ואל קילמר.
בקיצור, כמה ימים אחרי אני לא משוכנע שזה אחד מחמשת הסרטים הכי טובים של השנה – אבל בחייאת שזה סרט פשוט כיף. וטוב. שוב – למה שהוא יהיה כזה?
אני לא בטוח עד כמה "אהבה בשחקים" המקורי הוא קלאסיקת אייטיז
הוא עשה הרבה מאוד כסף בעשור ההוא, אבל מהמבקרים הוא די קיבל יחס של בוז, שלא השתנה יותר מדי בשנים שחלפו מאז – ולגמרי בצדק, זה סרט פח. מילא התסריט הדפוק והבימוי של האח הפחות מוצלח במשפחת סקוט, הסרט הזה התנדנד כמו פיל שיכור בחנות חרסינה בין סצנות אקשן – וקרוז ממש *לא* היה אז כוכב אקשן, הפאזה הזו הגיעה אצלו הרבה יותר מאוחר – לסרט טום קרוז טיפוסי יותר של אותו עשור, שבו הוא משחק את החתיך שפוזת החכמולוג שלו בעצם מכסה על פגיעות שברירית. זה די נגמר בנחיתת אונס.
אנתוני אדוארדס אמר פעם שהוא די בטוח שהוא ילך לגיהינום בגלל ההשתתפות שלו בסרט הזה (אם כי זה פחות קשור לאיכויות הקולנועיות המפוקפקות של הסרט ויותר להתגייסות ההמונית של צעירים לחיל האוויר האמריקאי בעקבות הצפיה).
גם אני מצטרף להמלצה לראות את הסרט ב-4DX
נדמה כאילו טכנולוגיית 4DX נוצרה ממש במיוחד בשביל הסרט הזה, אתה ממש מרגיש שאתה בתוך הקוקפיט של קרוז.
האקשן מצויין, גם הצילום.
העלילה בנאלית וקיטשית, גם צפויה ובכל זאת מצליחה לאכזב קצת, מאז שנות ה-80 אפילו הקיטש והבנאליות העלילתיים בהוליווד השתדרגו קצת, אבל לא פה. ממש לא הצליחה לרגש אותי או לגרום לי להזיל דמעה, גם לא בסצינה עם קילמר. אף פעם לא טרחתי לראות את הסרט המקורי ומהביקורת פה נשמע שלא פספסתי הרבה.
חייבים להגיד מילה רעה על "הרעים" של הסרט: אין להם שם, אין להם קול, אין להם פנים. כל הטייסים "הרעים" חובשים קסדות שחורות אטומות, גם בסצינה שמתרחשת על הקרקע רואים רק צלליות שלהם בעשן. הדבר היחיד שאנחנו יודעים זה שהם משתמשים במטוסי מיג, וגם זה מהערת אגב שאני לא בטוח שחשבו עליה עד הסוף.
אני לא אומר שהייתי מרוצה אם "הרעים" היו מזוהים כרוסיה, סין, איראן, צפון קוריאה, מדינה דמיונית כלשהי או אפילו חייזרים. גם זה היה בנאלי. אבל לפחות זה היה משהו. זה גם מתקשר לאותו סיפור ידוע על הדגל הטייוואני שהוסר בטריילרים מהסרט, ובסופו של דבר הוחזר ברגע האחרון, כנראה מתוך פחד ולחץ.
אז מומלץ לבוא בשביל האקשן, במיוחד ל-4DX, אבל מעבר לכך אין הרבה בסרט בעיני.
האם יש צורך לראות את הסרט הראשון בשביל להנות מהשני?
(ל"ת)
לא
(ל"ת)
לא וכן
אפשר להנות גם בלי כי זה סתם סרט מעולה, אבל זה מאוד משדרג את החוויה להכיר את הסרט הראשון
אני מסכים עם כל מה שכתבת ונהנתי מאוד מהסרט
אפשר לגמרי ללמד את התסריט הזה בשיעורי תסריטאות בתור מה לא לעשות. ועדיין, האקשן ואווירת האייטיז עבדו לי מספיק טוב בשביל להחזיק את כל זה.
אם הביקורות (שקראתי, לפחות) היו מסכימות איתך
שהתסריט גרוע אבל הסרט מהנה בזכות האקשן והאווירה אז לא הייתי מתוסכל בכלל. את זה אני מסוגל להבין. רק שאנשים משבחים את התסריט, את הדרמה, את הרומן של קרוז וקונלי. לא סתם משבחים, עושה רושם שזה הולך להיות 'האביר האפל' (או 'החולית'/'אין דרך הביתה') של השנה, כלומר הבלוקבאסטר שמצליח להתברג לרשימות הסרטים הכי טובים של השנה ושל אי פעם.
יכול מאוד להיות שזה הרושם שמתקבל בגלל שהסרט עדיין טרי ולאט לאט זה ידעך לביקורות פושרות יותר אבל אני בספק. הוא כבר הצליח להיכנס ל-250 הגדולים של ימד"ב (מקום 123, כרגע).
באטמן של מאט ריבס נכנס למקום 60 ואז יצא לחלוטין.
אז כניסה למקום 120 בסופ״ש הראשון מרשימה עוד פחות.
לא שזה משנה הרבה מבחינתי. סרט יכול להיות קלאסיקה מודרנית גם בלי הטופ של ימד״ב. אני חושב.
סרט בהחלט יכול להיות קלאסיקה מודרנית גם בלי הטופ של ימד״ב
אבל אנחנו מדברים על המקרה ההפוך. אני אשמח אם 'מאוורק' *לא* יהפוך להיות קלאסיקה מודרנית. אבל עושה רושם שהוא כן בכיוון (גם אם ייצא מה-250. זה שהוא נכנס לשם גם אם בקטנה זה כבר אומר הרבה).
תיקון מסוים
באטמן נכנס ב-89, עלה ל-64 ומשם התחיל התדרדרות עד שיצא מהרשימה.
מאווריק, לעומת זאת, נכנס ב-123, קפץ ל-60, וכנראה שהוא יעלה עוד בשבוע הקרוב עד שיתחיל לרדת.
יש בהחלט מקום לביקורת על הנטייה של הוליווד ללהק לתפקידים של בני נוער שחקנים הרבה יותר מבוגרים, אבל דווקא לא במקרה הזה. את הבת של פני מגלמת שחקנית בשם Lyliana Wray שבזמן צילומי הסרט ב-2019 הייתה בת 14.
זה נחמד לראות שעדיין יש בני נוער שמגלמים בני נוער
מארוול, לדוגמא, הפתיעו אותי לאחרונה, כשגיליתי שסוצ'י גומז שמגלמת את אמריקה צ׳אבז היא באמת נערה שמלאו לה 15 כשהסתיימו הצילומים.
פיטר פארקר שמגולם על ידי נער מתחת לגיל 18 לא היה לנו מעולם, כך שזה די הפתיע אותי (לטובה, כמובן) שלקחו נערה ממש ולא בחורה בשנות העשרים לחייה שנראית צעירה (ומי יודע, אולי ירבטו מתישהו את ספיידרמן פעם נוספת וילהקו נער בן 15 לתפקיד. רק בשביל זה אני מוכן לקבל עוד ספיידרמן חדש. אפשר גם לצורך הגיוון שזה יהיה מיילס מוראלס, אחרי הכל גם הוא נער).
זה שהיא בת 14 לא משנה את העובדה שבעיניי היא נראתה כמו בת 21 שמגלמת בת 14.
גם אם הייתי מודע לזה תוך כדי הסרט זה לא היה מפסיק להציק לי. אז יפה להם שליהקו שחקנים בגיל המתאים, אבל זה ליהוק גרוע. בעצם אין לי בעיה עם ליהוק בן 25 שיגלם בן 15 כל עוד הוא נראה כמו בן 15 (אם בכלל יש אנשים כאלה). אילולא זה היה סרט המשך עם אותו שחקן כנראה שהיה מפריע לי שמלהקים את טום קרוז (שחקן בן 60) לגלם דמות בת 60 כי הוא לא נראה בגיל הזה.
ראשית כל, חייב להבהיר לך משהו לגבי התייחסותך לסרט המקור מהאייטיז.
צפית בו כאדם בוגר בעשור השני של שנות האלפיים, ואתה לא מצליח להבין איך סרט פח כזה היה להיט עבור טינאייג'רס בשנות השמונים. אתה באמת ציפית להתלהב מסצינות האקשן האוויריות עם עיני ה-8K שלך? אתה נכנסת לשווארמיה השכונתית עם רעב לסטייק של "הדסון". אתה ביקרת את מקדיוויד אחרי שהתוודעת למקדונלדס.
אי אפשר להבדיל בין המטוסים? חבר, בתקופה שאחרי יציאת הסרט הזה, כל נער ממוצע עם רייבן מזויף ידע להבחין בין F14 ל-F5 לסקייהוק, כפי שידע להבדיל בין פרארי F40 ללמבורגיני קונטאש. משעמם רצח?? אתה מדבר עם אחד שראה את הסרט הזה אחת לשבוע במשך שנים. שסבתו שנאלצה לצפות איתו בסרט, הזילה דמעה בכל פעם שגוס מת. מאיפה לדעתך הגיע הכינוי שבחרתי לעצמי?
ברור שלפני שבוע, כשנאלצתי לצפות בסרט בפעם המאתיים (כי האישה לא ראתה ונזקקה להכנה לצפייה בסרט ההמשך) גיחכתי לכל אורכו. זה לא פייר. הסרט ההוא לא פנה לבומרים כמוני.
ולגבי השאלה שנשאלה פה, האם חייבים לצפות בסרט הראשון.
ובכן, אני ארחיב את השאלה. האם חייבים להיות אקס נערים באייטיז כדי ליהנות מהסרט החדש?
לא. האישה נהנתה. היא אמנם לא הגניבה חיוך בכל אחד משלל הרפרנסים לסרט הראשון כמוני, אבל נהנתה מהדרמה ומהאפקטים. היא אמנם לא הבינה לעומק מיהם אייסמן וגוס עבור מאווריק (ועבורי), אבל נהנתה מהאקשן ומהקיטש עם גוס ג'וניור. הוא אכן סרט עשוי היטב ודי מעניין לכל אורכו.
אז כן, זה אפשרי לצפות בסרט הנוכחי מבלי לצפות בראשון.
אפשרי גם להחזיק את התינוק שלך, שהרגע הגיח מהרחם, עם כפפות לטקס.
אפשרי.
העשור השלישי
איזו הודעה מוזרה.
(ל"ת)
יפה מאד, הפסקה הראשונה שלך
צריכה להיות template לכל תגובת אכזבה של מילניאל שרואה סרט מהאייטיז ומתאכזב מהאפקטים.
וממש הוצאת לי את ה-F14 מהפה, באיזה עולם הוא וה-F5 נראים דומים?
רק הבהרה
לך ולתגובה המוזרה אליה הגבת: מותר למישהו לחשוב שהאקשן בסרט ישן הוא גרוע בלי שנניח שהסיבה היא אפקטים גרועים שמפריעים לו.
שבוע טוב.
למה מוזרה ?
התגובה בסדר גמור, מההתרשמות מהביקורת ובמיוחד מהפסקה הראשונה שלך, לא אהבת את הסרט, וזה בסדר גמור. ועל זה הוא הגיב. וכמו שזכותך לא לאהוב את הסרט ולבקר אותו, זכותו לבקר אותך, והאמת מבחינתי הוא צודק בכל מה שאמר.
בא בנאדם שאוהב את הסרט ואומר לך שאתה מגיב ככה על סרט שאי אפשר לבקר את הסרט עם השקפה של היום במיוחד על אפקטים. אז אתה מבקר אותו ? יורד עליו ?
זה סרט קלאסי לילדי שנות ה80 וה90, זה כמו שתבקר את נינגה אמריקאי שזה סרט גרוע, ואתה תהיה צודק לחלוטין. אך זה לא משנה את העובדה שהייתי קטן ראיתי אותו ונהנתי ממנו ברמות אחרות שסרטים של היום לא מגיעים אליו, ורק בגלל שראיתי אותו בזמן הנכון עבורי.
ראית טופגאן בזמן הלא נכון עבורך, והאמת אני מתפלא בכלל שנתנו לך ( מי שלא צפה) לכתוב את הביקורת הזו, בדרך כלל בשביל ביקורת אחרי הרבה זמן נהוג שיכתוב מישהו שראה את הסרט ומשתמש בהזדמנות כדי לבקר את ההזדמנות השנייה.
יש פה מגיב שכולם פה תוקפים אותו בלי הפסקה בגלל שהוא נתפס אגרסיבי, אז לידיעה גם אתה היית עכשיו אגרסיבי בלי סיבה ועוד פעמיים.
בעוד שאני מסכים שהתגובה של אייסמן לא מוזרה בכלל
אני גם לא חושב שביקורת על סרטי אייטיז צריכה לבוא רק מילדי אייטיז (ו/או ניינטיז) – זה בלי לדבר על כך שהביקורת היא על הסרט החדש, ולא על הישן.
יש הרבה מאוד סרטי אייטיז ששורדים את מבחן הזמן בלי הסתמכות על נוסטלגיה.
מסכים איתך
ביקורת על סרטי אייטיז לא חייבת לבוא מילדי אייטיז, אבל היא כן צריכה להרכיב את המשקפיים הנכונים. משקפיים המתחשבים בזינוק שעשה הקולנוע בשנות התשעים מבחינת התחכום והעומק, ההתקדמות הטכנולוגית ובמיוחד להתחשב בגילך לעומת הגילאים אליהם מכוון הסרט. אדון בארי כתב מפורשות שהוא הגיע לסרט עם דעה קדומה שהוא אמור להלהיב אותו על מטוסים, כלומר עם ציפיות של נער אייטיז. זה כמו שאני ממרום גילי אלך לשמוע לראשונה היום את הביטלס, ואצפה לעוף באוויר מהחדשנות המוסיקלית ומהליריקה הייחודית כי זה מה שכתוב בויקיפדיה.
ותודה על הסנגוריה של הפונז וPUG.
האמת שלא הרגשתי שאני מותקף פה ללא הפסקה.
אולי אני צריך לשנות את הכינוי ל-MAVERICK.
תראה, אני לא יודע מה זה המשקפיים הנכונים
האם השאלה החשובה בביקורת היא "איך זה עובד היום" או "למה זה עבד אז" (או שאלות אחרות)? אלה שתי שאלות שונות, שאולי כדאי להתחשב בשניהן בביקורת ארוכה – אבל כאן יצחק רק רצה להעביר נקודה כללית לפני שהלך לדבר באופן מורחב על הסרט החדש.
גם השאלה של הדעות הקדומות היא נכונה, אבל כזאת שהיא מסורבלת לפתירה – האם נכון להתייחס לסרט כמה שהוא בפני עצמו, כמה ששיווקו אותו או כמה שאולי הוא היה? זה לא לחלוטין פשוט. ושוב, הייתי מסכים עם הנקודה שביקורת צריכה לנגוע בכל הנקודות האלה – פשוט כאן זה לא ביקורת על אהבה בשחקים, אלא על מאווריק.
כשמדובר בסרט המשך,
לדעתי זה מהותי להתייחס למה שהוא היה נכון לזמנו, גם כשמדובר בהקדמה בלבד לביקורת. הרי הסיבה המרכזית שעשו בכלל סרט המשך היא כי הוא הצליח בזמנו. אני לא מכיר סרט המשך לסרט כושל. ולראייה, יצחק התייחס לכך בעצמו. ציטוט: "אבל כיוון שאהבה בשחקים לא רק נהיה קאלט אלא גם עשה מלא מלא כסף, בסוף בסוף הגיע (סרט) ההמשך שגרם לי להבין ממה אנשים התלהבו פעם".
בכל מקרה, נראה לי מיצינו.
יצחק נפגע ממני (ללא כוונת זדון, בחיי), ואני נפגעתי בשמו של הנער שהייתי (ואולי גם בשמו של טוני סקוט).
בסוף שנינו מסכימים שנכון להיום מדובר בסרט לא טוב.
נתראה בביקורת ל"בחזרה לעתיד 4".
מישהו חייב יהיה להתייצב להגנתו של זמקיס.
אתה כבר משעשע שלא בכוונה
אולי תתפלא: את הציפיה להנות מסצנות הטיסה קיבלתי ממש בשבוע שעבר, מכותב שראה את הסרט לראשונה בשבוע שעבר. לא ציפיות אייטיז, לא ויקיפדיה ולא נעליים.
בכלל, המסגור שאתה עושה לדיון הזה מגוחך. יש סרטי אקשן ישנים מאד שהלהיבו אותי בטירוף ויש סרטים חדשים שפיהקתי מולם ללא הפסקה. אנא ממך, די לנחש למה אהבתי או לא אהבתי משהו. על עצמי לדבר ידעתי, לא על אחרים.
אני משתדל להגיב לך עניינית
התגובה ההיא מוזרה בעיניי כי היא עירבה התנשאות וטענות ענייניות. לומר למישהו "אתה לא מצליח להבין איך סרט פח כזה היה להיט עבור טינאייג'רס בשנות השמונים" כשהוא *לא כתב דבר כזה* זה מוזר. לומר למישהו "אתה באמת ציפית להתלהב מסצינות האקשן האוויריות עם עיני ה-8K שלך?" כשהתלונה לא היתה על איכות האפקטים או גודל הפריים זה מוזר.
אני לא פקפקתי בשום שלב באלו שאוהבים את הסרט המקורי. כתבתי ש*אני* לא נהניתי ממנו, ומותר לי לחשוב שהוא גרוע גם אם אני נותן לו את הנחת היושן. כנראה שמותר לך לחשוב שאני לא נהניתי ממנו בגלל א' ב' ג' והפספוס שלי איום ונורא, אבל ההבדל הוא שאתה מחליט למישהו אחר למה הוא לא נהנה, שזה לא מאד נחמד.
ניטפוק קטן - 8K לא קשור לגודל הפריים.
ועוד ניטפוק קטן – אף אחד בהוליווד עדיין לא מצלם ב-8K. בקרוב זה יקרה אבל הרזולוציה כרגע היא בין 6 ל-7K, עם עריכת המוצר המוגמר ב-4K DI.
ניטפוק לניטפוק - "שומרי הגלקסיה 2" צולם כבר ב-8K
ונראה שגם "סטריינג' 2". זה נדיר אבל כבר קיים.
וגם צילום ב-4K (או 3.4K) עדיין מאוד נפוץ, בעיקר באינדי ("הכל בכל מקום" לדוגמא).
וגם עריכת המוצר המוגמר ב-2K DI עדיין קיימת אבל הולכת ונעלמת (ספיידרמן 3 וקינגסמן 3 היו האחרונים שאני זוכר).
ספציפית "טופ גאן 2" צולם ב-6K ונערך ב-4K.
הסרט הראשון צולם ב-35 מ"מ שאפשר להגיע איתו בערך לרזולוציה של 6K (עם מלא הסתייגויות), ויש לו גרסת 4K שנראית מעולה. מבחינת חדות ופרטים הוא לא נופל מהחדש.
לא היה לי מושג שספיידר בית 3 נערך ב-2K DI.
(ל"ת)
איף, היתה לי גם הערה שנחתכה.
בכל אופן, מה שכתבת בהחלט מסביר למה הדיסק של ספיידרמן החדש נראה כמו שהוא נראה.
אשמח להחכים -
8K לא קשור לגודל הפריים? זה כל מה שהוא מייצג, לא? ואם התכוונת לומר "לא קשור לגודל הפריים הפיזי אלא לכמות הפיקסלים שנכנסים בשטח נתון", אז לזה התכוונתי.
בגדול אתה צודק
זאת הרזולוציה – שמתייחסת למידת הפיקסל. ככה שהפיקסל צפוף יותר, ככה הרזולוציה גדולה יותר.
מילניאלז הם בטווח הגילאים 30-40 בערך כיום
וראו בילדותם סרטי אייטיז וניינטיז כי… אנחנו בדיוק בגיל הנכון (פלוס מינוס התאמה לזמן שלקח לטרנדים ולסרטים להגיע לארץ לפני האינטרנט).
אתה מתכוון כנראה לדור הZ/זומרים שהם היום בני 15-25 בערך.
קודם כל סביר שטעיתי,
אבל בכל זאת מי שנולד באייטיז לא ראה סרטי אייטיז בתור נער. כדי להנות מאהבה בשחקים המקורי שיצא ב-86 (וגם הגיע אז לארץ, אפילו בלי אינטרנט) בזמן אמיתי, צריך היה להיולד באמצע העשור הקודם לו.
וייתכן שכיוונתי לדור ה-z, טעות סבירה לפסאודו-בומר שכמוני.
כלכליסט פרסמו כתבה מעניינת על בית הספר "טופ גאן" האמיתי
הנה קישור.
הדמות של ג'ניפר קונלי קשורה לסרט הקודם איכשהו?
לה ולדמות של טום קרוז יש היסטוריה, מן הסתם, שהנחתי שמוסברת יותר לעומק בסרט הקודם. לאורך כל הסרט תהיתי איך זה יכול להיות שהיא מושא האהבה של מאוורק כשאני יודע שמושא האהבה שלו הייתה קלי מקגליס. היה שם משולש אהבה בסרט הקודם? מה קרה לדמות של קלי? יומיים אחרי שראיתי את הסרט נפל לי האסימון שאולי זו אותה דמות, בעצם, ושלמפיקים לא היה אכפת שקלי מקגליס וקונלי לא דומות בכלל (למרות שהם ממש התגאו בזה שמיילס טלר דומה לאנתוני אדוארדס הצעיר*). בדקתי, והיא לא. גרוע מזה, היא דמות שלא הייתה בסרט הקודם בכלל. ולמרות זאת אני לא הבנתי את הסיפור שלהם, את הקשר המוזר שלהם, ואת ההיסטוריה שלא ממש מסבירים. הסרט הראשון עדיין מסביר את כל זה איכשהו?
בראשון רק מוזכר השם שלה באגביות
בסצינה שמאווריק וגוס ננזפים ע"י המפקד שלהם (רגע לפני שהוא שולח אותם ל"טופ גאן"), הוא מזכיר בת של אדמירל וגוס שואל אם זאת פני בנג'מין. זה הציטוט.
ופעם נוספת
כשאשתו של גוס (מג ראיין) מזכירה אותה על מנת להביך את מאווריק בפני צ'ארלי.
ועדיין, ממש לא הבנתי שקונלי היא אותה בת אדמירל - גאג מהסרט הראשון שמאוד אהבתי
(ל"ת)
מהביקורת משתמע כאילו הם מטיסים את המטוסים
הם בפירוש לא עושים את זה ולכן לא ברור לי למה הם היו צריכים להוציא רשיון טייס
https://www.bloomberg.com/news/articles/2022-05-26/tom-cruise-s-fighter-jet-rides-paid-us-navy-up-to-11-374-hourly
אני מבולבל מהכתבה הזו
כי לא מעט מקורות פרסמו (שלל לינקים בערך הסרט בויקיפדיה האנגלית) שהשחקנים – לפחות חלק מהזמן – הטיסו את המטוסים בעצמם, וזה גם נראה בסרט די בבירור. אולי אעמיק בזה אחרי יום העבודה.
נראה לי שקרוז רצה 'להרעיל' אותם לגבי טייס.
(ל"ת)
בערך כמו ש
אנדרו גארפילד למד לנגן על פסנתר בשביל טיק, טיק, בום!
הוא לא יכול בשנה להפוך לפסנתרן מחונן שמכה על הקלידים בלי מחשבה, ומצד שני כן צריכים שוטים ספציפיים שהוא עם הידיים על הפסנתר וזה צריך להיות בדיוק הוא שמנגן עכשיו happy birthday על הפסתנר וזה לא יכול להיות "כפיל ידיים"
ללמוד להטיס מטוס זה לא ללמוד לעשות פעלולים במטוס, ומצד שני, זה כן אומר שיש את האופציה ללמוד רצפי פעולות ספציפיים הנדרשים לצורך אמינות הצילומים. אפילו אם הם רק עושים כאילו הם נוגעים במתגים ולא נוגעים בהם ממש. הם הרגישו את המשמעות של לשבת בתא טייס ולשלוט במטוס,ומה קורה כשעושים את הדברים בצורה שונה. וקשה לי להאמין שאפשר לקבל את אותה התחושה סתם מסימולציות.
אני חושב שההבדל הוא בפירוש של הביטוי "למדו לטוס"
כשאני קראתי אותו, גם בטקסטים באנגלית, הנחתי שהם "למדו להטיס" ולא "למדו לשהות במטוס בזמן טיסה קרבית מבלי להקיא או לאבד אורינטציה" וזה נשמע לי מוזר.
ניטפוק קל לגבי טופ גאן המקורי: מטוסי האויב הם בפירוש לא מיגים.
אלה מטוסי F-5 ששימשו בצי האמריקאי לביום-אויב (אגב, גם מטוס הכפיר הישראלי מילא את אותו תפקיד אצלם, בציון F-21. והוא מילא את המשבצת של מטוס אויב של מדינה-מזרח-תיכונית-נטולת-שם ב… "נשר הברזל"). לא מספיק לצבוע מטוס בשחור ולצייר עליו כוכב אדום כדי להטעות אנשים, פויה! אני מבין שזה היה עידן המלחמה הקרה ומטוסי קרב סובייטיים לא היו זמינים להפקה, ובכל זאת, אני מתאר לי שלא מעט חובבי מטוסים הרימו גבות בתמיהה בזמנו.
(ישראל תרמה לארה"ב מיג 21 בזמנו, אחרי שטייסו ערק לארץ לפני מלחמת ששת הימים. יכלו להשתמש בו, אולי)
הי, שאלה: ראיתי שממליצים על 4DX
אבל בסינמה סיטי יש רק דבר שנקרא ONYX, שזה כאילו 4K??
יש בכלל בסינמה סיטי 4DX? או איימקס? או 3D? מי יודע לומר?
ערבבת פורמטים
4K זאת רזולוציה שהרבה מקרנים באולמות גדולים כבר עובדים איתה. לא מכיר קולנוע שמציין את זה בארץ.
4DX זה "קולנוע בארבע מימדים", כשהמימד הרביעי הוא כיסאות זזים, ריחות ועשן. רוב הסרטים בו מוקרנים בכלל בדו מימד ורק הכיסאות זזים, ככה שאין משקפיים ו-3D. זה נכון גם לסרט הזה.
זה כיף מאוד בסרטי אקשן. בחלק מהמקומות זה באולמות עם מסכים לא הכי גדולים ובגלל זה לרוב אני נמנע.
זה זמין רק ביס פלאנט.
איימקס בסרט הזה יהיה רק ב-2D גם, ובסרט הזה הוא ימלא את המסך ויציג תמונה יותר גבוה שבלעדית רק לאיימקס (הדגמה).
זה גם זמין רק ביס פלאנט.
ONYX זה פורמט חדש של אולם קולנוע שאין בו מקרן שמציג תמונה על בד, אלא טלוויזיה של 500 אינץ'. מבחינת איכות תמונה זה האולם הכי טוב שהייתי בו בארץ ומהטובים שראיתי בעולם. אבל יש בו בעיות סאונד איומות והוא בנוי לא משהו.
זה זמין רק בסינמה סיטי גלילות.
אין לסרט גרסת 3D.
אישית אני אוהב מסך כמה שיותר גדול, אז הייתי מעדיף לראות אותו באיימקס. אבל ה-4DX כיפי מאוד באקשן אם אתה בקטע של כיסאות זזים.
אני אף פעם לא הבנתי למה לא משחררים את הגרסא המלאה של סרטי האיימקס גם מחוץ לאיימקס
מיילא בקולנוע, שם המסך בנוי לפס רחב וכדי להציג את פורמט האיימקס צריך דווקא לצמצם את גודל המסך. אבל למה בהפצה ביתית, שמיועדת למסכי הטלויזיה שמראש מותאמים לפורמט האיימקס, חותכים חלק מהסרט כדי להפוך את זה לפס רחב?
למה במשך שנים סרטי מארוול רבים צולמו במצלמות איימקס ורק עכשיו קלטו שאולי כדאי להפיץ להפצה ביתית את התמונה המלאה (וגם עכשיו זה רק בדיסני פלוס ולא בפלטפורמות האחרות)?
למה אני צריך לראות על המסך שלי שני פסים שחורים למעלה ולמטה, בשעה שאני יודע שהתמונה האמיתית הייתה אמורה לכסות את כל המסך?
תנו לאנשים לראות את הסרט בשלמותו בכל מקום שבו הם צופים בסרט ולא רק באולמות איימקס.
טוב, לפחות זה עוד סיבה לצפות להגעת דיסני פלוס לארץ בעוד שבועיים.
לראות את שלל סרטי מארוול בגרסת המסך המלאה, נשמע לי כמו משהו מאוד נחמד ואני בהחלט מחכה לזה.
בדרך כלל כי זה לא מה שהיוצר התכוון אליו
קודם כל, במולטיפלקסים החדשים יחסית זה נדיר, אבל יש גם לא מעט מסכי קולנוע בארץ שעדיין ב-16:9. גם בהם גרסאות האיימקס לא מוקרנות, כי זה בלעדי לאיימקס.
"צולמו במצלמות איימקס" זה מונח גדול. עד לפני עשור בערך זה אמר מצלמת פילם 70×15 מ"מ בלעדית לאיימקס, שנולאן היה הראשון שהשתמש בה לסרט קולנוע ב"אביר האפל". היום בודדים עובדים איתה. יחס המסך שלה הוא בכלל 4:3.
רוב ה"צולמו במצלמת איימקס" היום אומר מצלמה דיגיטלית "רגילה", שרוב הסרטים עובדים איתה גם ככה, והיא רק "imax certified" – כלומר המותג איימקס אישרו שהיא מספיק איכותית בשביל המסך שלהם.
איימקס או לא, דיגיטלי או פילם, יש את יחס המסך שעובר דרך העדשה לסלילים או הביטים במחשב, שנקבע מכל מיני פרמטרים טכניים, ויש את יחס המסך שהבמאי כיוון אליו, ועשה בשבילו את כל ההעמדות, התאורה, העיצוב וכל השאר. הרבה פעמים שניהם לא זהים. הרבה פעמים גם אם הם זהים, יש שוליים ענקיים שהמצלמה תפסה והיוצרים לא תיכננו להשתמש בהם בסרט.
ואז איימקס נכנסים לתמונה, ואומרים להפקה שהיום רוב המסכים שלהם ב-1.90:1 (שזה בערך 16:9), אז אם אפשר שייתנו גרסא גם ביחס מסך הזה, לחלק או כל הסרט. זה לא אומר שהבמאי מראש צילם את הסרט בשביל יחס המסך הזה, ובגלל זה לרוב לא טורחים להפיץ אותה הלאה.
היו דברים דומים בגרסאות לשידור פעם, בגלל שהטלוויזיות לא היו גדולות ביקשו יחסי מסך שונים, כי לראות עם שוליים היה מקטין את המסך עוד יותר. לפעמים חתכו ולפעמים השתמשו בשוליים.
אז זה שיש גרסא עם יחס מסך שונה שמוקרנת באיימקס, ואפילו זמינה בדיסני+ או כל מיני מקומות, לא אומר שזה מה שהיוצר התכוון אליו. רק שטרחו להכין כזאת ודאגו שלא יראו ציוד הפקה וכל מיני זבל בפריים.
אני אעדיף לראות אותה כשהמסך שלי 16:9 כי מי רוצה לבהות בשוליים, אבל יכול להבין יוצרים שמעדיפים שלא יפיצו גרסאות כאלו מעבר למה שחייבים.
יש סרטים שכן היוצר התכוון לזה מלכתחילה וזה גם זמין לצפייה ביתית (כל נולאן נגיד), יש סרטים שהיוצר התכוון וזה לא זמין (חולית), יש סרטים שהיוצר התכוון וזה זמין (רוב גרסאות האיימקס של מארבל שעלו בדיסני+), ויש סרטים שהיוצר לא התכוון וזה לא זמין ממש (סרטי מארבל שהיו באיימקס ולא בדיסני+ עדיין).
תיקון טעות - רוב המארבל באיימקס בדיסני+ הם בלי שהיוצר התכוון
וזה עדיין זמין. עוד דוגמאות בסגנון: טיטאניק, בלייד ראנר 2049.
מעניין, לא ידעתי
מבחינתי, כשאני צופה בסרט בבית, אני הרבה יותר נהנה כשהסרט ממלא את כל המסך. יש משהו יותר אפי בזה, כך שנראה לי שאעדיף את זה גם אם זה לא מה שהיוצר התכוון.
אגב, בכל הנוגע לסרטי מארוול, לא מדובר רק בפריים המלא שהמצלמה צילמה, אלא גם ב-CGI שלא ניתן לראות אותו בגרסא הרגילה.
קח לדוגמא את הקרב בסוף אנדגיים: כמעט הכל זה אנימציה, כך שתוספת המסך נותנת הצצה לאנימציה שהשקיעו עליה לא מעט ולא נכנסה לסרט (כל מה שברצועה העליונה והתחתונה של המסך). כך שגם אם זה לא החזון של הבמאי, זה משהו שעבדו עליו לא מעט ואנחנו לא זוכים לראות במלואו.
גם אם זה מאוד מושקע, זה לא בהכרח מה שמועדף על היוצרים
וזה נכון עשרות שנים אחורה, לא רק למארבל או איימקס.
היסטורית פילם 35 מ"מ הוא ב-4:3, ורק מאוחר יותר התאימו אותו לפורמטים הרחבים יותר. אלפי סרטים צולמו ב-4:3 במחשבה על מסך יותר רחב, ובגלל שהיה מסובך טכנולוגית פעם להוסיף שוליים, עותקים עם הפריים המלא והלא-מיועד לצפייה היו בכל בתי הקולנוע.
"פארק היורה" מ-1993 נגיד היה ככה, ויש סריקה פיראטית של ה-4:3 המלא מאיזה אספן. רוב הזמן הכל בסדר ואפילו האפקטים הם על הפריים המלא. פה ושם כן רואים קצת בומים וציוד. מאמין שבטלוויזיות 4:3 זה מה ששודר.
אז גם למקרינים היה הרבה יותר מקום לטעויות ואנשים נתקלו בהמון שטויות. באחת מהקרנות הסינמטק שהייתי בהן שנה שעברה חתכו קצת יותר מדי למטה והשאירו יותר מדי למעלה, ופה ושם ראו ציוד ותקרה לא גמורה.
בקיצור, ענייני יחס מסך זה משהו שקיים הרבה מאוד זמן, ולהמון סרטים יש גרסאות שגם עברו אישור מההפקה לא עם היחס המקורי. חלק גם מושקעות. כל עוד זה "רשמי" אני אעדיף אותן, אפילו אם הבמאי לא, אבל לא יכול להתעצבן על זה או ממש לחכות שייתנו לי לראות במסך מלא.
אגב לא הייתי בטוח לגבי "ספיידרמן: אין דרך הביתה", כי לא מצאתי אותו nדיסני+ אבל הוא כן היה ב-1.90:1 באולמות איימקס. מצאתי ב-broll שלו ב-3:16 בדיוק את מה שדיברתי עליו כשמסתכלים על המוניטור: החלק הכי רחב הוא 2.39:1, איך שהסרט הוקרן ברוב העולם ומה שזמין בבית. זה גם החלק היחיד במסך שמואר והשאר מוחשך, כי לזה בנו את הפריים. הריבוע מעליו הוא ה-1.90:1 לאיימקס, וחוץ מזה יש עוד קצת שוליים שהמצלמה תפסה.
בעיקר חבל לי שאין כמעט סרטים כיום שבנויים מראש כ-16:9
אפילו בעולם האנימציה, שם בעבר ניתן היה למצוא בעיקר סרטים עם היחס הזה, יש היום יותר ויותר סרטים בפס רחב.
אני מבין את היתרונות של הפס הרחב, ביחוד מתוך כך שהוא הרבה יותר מזכיר את טווח הראייה של העיניים שלנו, אבל בהתחשב בכך שרוב מסכי הטלויזיה כיום הם 16:9, יוצא שהסרטים ביחס הזה מקבלים תמונת מסך מלאה, מה שבהחלט משפר את החוויה.
אז אני מבין שיוצרי סרטים פחות חושבים על הצפיות הביתיות בסרטים שלהם והרבה יותר על הצפיות בקולנוע, אבל אולי הגיע הזמן שיבינו שכמות הצפיות הביתיות בכל סרט שהוא גדולה פי כמה וכמה מכמות הצפיות בקולנוע. סרט מוקרן בקולנוע לזמן מוגבל אבל זמין לצפייה ביתית פחות או יותר לנצח.
אין לי בעייה שימשיכו לעשות סרטים בפס רחב, אבל לא כל סרט חייב להיות כזה. אפשר גם להוציא קצת יותר סרטים ב-16:9. (אגב, אם הזכרתי את מארוול מקודם, אז רק אציין שמתוך 28 הסרטים שיצאו ביקום הקולנועי הזה, רק 2 הופקו ב-16:9: הנוקמים הראשון ואנטמן. די מבהיר את הנקודה שאין כמעט סרטים כאלה היום).
בהחלט יש סרטים רחבים היום שאני חושב שהיו צריכים להיות ב-16:9
מישהו גם נימק את זה פה באתר מזמן.
מאוד מאוד בגדול ובהסתייגות – מסך רחב יותר מתאים לסטים גדולים או צילומי חוץ, כי אז אפשר לראות הרבה יותר מסביב לבנאדם. בהרבה מהבלוקבאסטרים ומארבל זאת בחירה שאני מבין, כי הם "גדולים".
לא מצליח לחשוב לאחרונה על סרט שיותר התאים לו 16:9 ולא היה כזה. אולי גם בגלל המעבר להפצות בסטרימינג.
בכל מקרה, אני חושב שאתה נותן יותר מדי דגש לצד הטכני של ממלא את המסך או לא, לעומת מתי הצילום יתאים יותר. אנשים ראו סרטים עם מסגרת שחורה על מסכים במשך שנים בבתים, כשהגודל הממוצע היה אולי שליש ממה שאנחנו רגילים אליו. אם הפריים נראה לי יפה ומתאים, לא כזה מפריע לי שהוא תופס רק שני שליש מהמסך שלי.
אז מסתבר שבכלל לא שואלים אותנו איך בא לנו לראות את הסרט
בסרטי מארוול אין אופציה לבחירה, יש רק אפשרות אחת: צפייה בפורמט איימקס בחלקים מהסרט, סטייל נולאן (בקטעים מסויימים הפורמט הוא איימקס ובקטעים אחרים זה מסך רחב).
האם טום קרוז אחרון הכוכבים בדורו
מדור שחקני ה-80s, טום קרוז נשאר פחות או יותר אחרון הנפילים.
בטח בתור שחקן סרטי פעולה.
הוא בהחלט מחזיק סרט שלם על גבו באותה אינטנסיביות של בן 30 (וגם נראה ככה)
דיברנו על זה בפודקאסט שלנו וגם על מה שחשבנו על הסרט עצמו…
https://sites.google.com/view/sarcastim/%D7%A1%D7%A8%D7%A7%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D/topgun?authuser=0
האנמיות די מעצבנת.
בסרט יש אויב. מדינה סוררת שמפתחת נשק גרעיני.
מי המדינה? מי האויב? אין לי מושג. הניסוח שכתבתי בהתחלה נאמר בסרט עצמו. מדינה סוררת.
זה לא פרט חשוב, ובטח שבסרט כזה, אבל הPC הזה פחות נחמד לי באופן אישי.
חוץ מזה הסרט מצוין ממש. תודה לקרקר על הממלצה ל4DX.
הפורמט הזה מושלם לסרט הספציפי הזה ואני ממליץ בחום.
היה חוויה נהדרת.
זה שוויץ, אומרים לכם
(ל"ת)