במקור: Tonari no Totoro
בימוי ותסריט: הייאו מיאזאקי
משפחת קוסאקאבה עוברת דירה לבית ישן וגדל אי שם ביערות של יפן. הזמן הוא שנות החמישים, והמשפחה כוללת את אבא קוסאקאבה, מרצה לארכיאולוגיה באוניברסיטה בטוקיו, ושתי הילדות, סאצוקי ומיי, בת הארבע. מה חסר? אמא. אמא קוסאקאבה נמצאת בבית החולים, כתוצאה ממחלה לא ברורה. לכאורה נראה כי העדרה של האמא לא מוציא את המשפחה משלוותה: האבא בקושי מוציא את אפו מחדר העבודה, והילדות מוציאות את האנרגיה שלהן בעיקר בחוץ, או בעליית הגג, שם הן מתלכלכות בשאריות שהשאירו אחריהן רוחות הרפאים המקומיות, מאקורו קורוסקה ('שחור לחלוטין' ביפנית), כדורים קטנים וזיפיים של חושך. רוחות הרפאים מפעימות את הילדות רק קצת יותר מהתירס של הזקנה, או מעץ הקמפור הענק הסמוך לביתן – הן חלק מהחיים.
אחרי שההתרגשות מהבית החדש פגה מתחילה השגרה: סאצוקי הולכת לבית הספר, ומיי עוזרת ל'סבתא' הזקנה ומבלה איתה את היום. מיי היא עקשנית ועצמאית להפליא, ומדי פעם היא יוצאת לשיטוטים עצמאיים בחורשות הסמוכות לביתה – ובאחד מהטיולים הללו היא נתקלת בטוטורו, יצור ענק שנראה כשילוב מנצח בין דוב, ינשוף ומרצ'נדייז, ושלא אומר מילה. מיי הקטנה מתיידדת איתו (ומתוסכלת מכך שאנשים אחרים לא מצליחים לראות אותו), ובמהרה טוטורו, על כוחותיו הקסומים, נהיה מעורב עמוקות בחייה של משפחת קוסאקאבה – בצורה ברורה פחות לאב, ברורה יותר לילדות ומשמעותית מאוד גם לאם.
'השכן הקסום שלי טוטורו' הוא סרט פשוט למדי מבחינה עלילתית, וקל למעקב גם לילדים קטנים. הוא לא בנוי סביב מתח ומסתורין או בעיה שיש לפתור, אין בו רשעים, והילדות לא צריכים לגנוב את ההצגה, כי הן ממילא מרכז הסרט. בקיצור, זה סרט מהז'אנר "מקסים".
האנימציה תיראה מוכרת לצופים ישראליים. 'טוטורו' הוא אחד מסרטיו המוקדמים יחסית של הייאו מיאזאקי, במאי אנימציה יפני מוערך, המוכר בישראל בעיקר בזכות 'המסע המופלא'. מיאזאקי, אם להאמין לבור ועם הארץ בטכנולוגיות אנימציה כמוני, מתאפיין בציור רב דמיון ורב פרטים השואב כנראה השראה מהרבה מסורות ציור, אירופאיות ויפניות כאחד. יש משהו בסגנון שלו שיוצר תחושה של אגדה באופן מיידי, ציור פסטלי שנראה בו בזמן ריאליסטי וחלומי לגמרי. 'השכן הקסום שלי טוטורו' מלא בפרטים קטנים, שחלקם (כמו המאקורו קורוסקה) ייראו מוכרים למי שראה את 'המסע המופלא' או סרטים אחרים של מיאזאקי, וחלקם סתם מוסיפים ליצירת עולם שלם, שמלא בהתרחשויות קטנות גם אם הדמויות הראשיות לא עושות כמעט כלום – למשל, כשהן ישנות, וקרוביו של טוטורו סובבים סביבן בזהירות וסקרנות, או כאשר הילדות צופות במפל מים קטן, שבתחתיתו מסתתר בקבוק זכוכית שמישהו השליך.
גם הדמויות הקסומות השונות, מפורטות להפליא ומצטיינות בעיצובן – החל במאקורו קורוסקה דרך טוטורו וכלה באוטובוס חתול. כך, לדוגמה, הפנסים העליונים של אוטובוס החתול הם שני עכברים מאירים, החיוך שלו הוא של חתול צ'שייר, והכסאות מרופדים בפרוות חתול, כצפוי.
אבל לא רק בזה הסרט מצטיין. ככל שהעלילה פשוטה, היא מכילה הברקות דרמטיות וקומיות לרוב. למשל, סצינה בה אביהן של הבנות יושב בבית החולים ומדבר עם האמא. אין ביניהם מגע, אין הרבה מילים – אבל בנענוע מניפה קטן ומבטים ספורים נוצר רושם אמין של אינטימיות, וההורים נראים מאוהבים להפליא גם אם אין כמעט שום החצנה של רגש. הברקה קומית לדוגמה היא הסצינה בה טוטורו מנסה להבין מה עושים עם מטריה. הוא לא נוקט בשום פעלולים או גימיקים, אבל הסקרנות והתמיהה שלו לגבי האביזר המוזר והצורה בה הוא לומד מסאצוקי להשתמש בו מצחיקה, גם כשהיא באה באמצע סצינה דרמטית ועצובה מכל בחינה אחרת. השילוב בין הדרמה לקומדיה הופך את אותה סצינה למרגשת, וגם זה בא לסרט בטבעיות. בכלל, בשום שלב לא הרגשתי שהסרט מתאמץ לגרום לי להרגיש משהו, גם אם בסופו של דבר הוא נגע לליבי ושעשע אותי – לפעמים בו זמנית.
את 'השכן הקסום שלי טוטורו' ראיתי אמנם בגרסה האנגלית, אך חברים שצפו בגרסה המדובבת ב-DVD אמרו שהדיבוב נע בין לא רע (במקרה של דמויות המשנה) למצוין (במקרה של מיי הקטנה). בכל מקרה, מדובר בסרט כל כך טוב, שאפילו אם זוכת 'הישרדות' היתה מדבבת את מיי הקטנה וחוקרי משטרה מדובבים את שאר הדמויות, ספק אם זה היה הורס את הסרט.
הדיבוב אכן לא רע בכלל.
חלק מהדמויות נשמעות קצת מלאכותיות, אבל בסך הכל זה בהחלט עובד, והסרט מלא קסם.
אגב, היחסים בתוך המשפחה הזו הם אחד הדברים הרגישים והחכמים שראיתי בקולנוע. פשוט נהדר.
לדעתי אדם צריך לעשות פינת ביקורות דיבוב.
זה יהיה מגניב ביותר+ייתן לי דעה אם להביא את אחי הקטן לאיגור (שנראה לא משהו) או לא.
אני משתדל.
בדרך כלל אני נותן להודעות כאלה את הכותרת 'ביקורת הדיבוב', אבל הפעם שכחתי.
מתוק להפליא
(גם אני רוצה כזה!)
מסכים בהחלט - סרט מקסים
ודרך אגב, אחת מ-7 התעלומות הגדולות בתבל היא מדוע הסרט הזה קיבל אצל יאיר רווה שלושה כוכבים+ בלבד, בעוד ש"איים אבודים" העילג ו"סודות" המגונה קיבלו 4 כוכבים.
איזה יופי
זה סרט הילדים המוכר ביותר ביפן, אני לא חושב שיש יפני שלא גדל עליו. מעולה שהוא הגיע סוף סוף גם לכאן.
חלק מהדברים הטובים שכתבת על הסרט ישר הזכירו לי למה אני כל כך אוהב סרטי\סדרות אנימה (אנימציה יפנית):
המסרים שמועברים ללא מילים, ההתרחשיות הקטנות שקורות בלי קשר לדמויות הראשיות, וההשקעה הענקית בדמויות אנושיות שלא מתאמצות למצוא חן בעיני הצופה- אבל בסוף הם הכי אמינות.
כל אלה מופיעים בכמעט כל סרט אנימה טוב שראיתי.
ה-DVD בא עם הדיבוב היפני?
כי אחת מהסיבות שלא ראיתי את הסרט היא כי הקרינו אותו רק בדיבוב לעברית.
(הסיבה השנייה כי פאק, תיאטרון ירושלים. אני שונאת את העיר הזאת.)
כן.
אגב, ההקרנה בתאטרון ירושלים הייתה מ-DVD.
אני רוצה גם לראות
ו….LOL!
"היא נתקלת בטוטורו, יצור ענק שנראה כשילוב מנצח בין דוב, ינשוף ומרצ'נדייז,"
=]
אני ומיאזאקי.
הסרט הראשון שהתחלתי לצפות בו שהיה של מיאזאקי היה 'הנסיכה מונונוקי'. אני יודע שהסרט מהולל ומוערך פה, אך למרבה הפלא מעולם לא צלחתי את כולו. אולי זה מעייפות, אולי כי התחלתי לראות אותו מהאמצע ואולי כי הוא משעמם. מה שכן מעולם לא התלהבתי ממיאזאקי כששמעתי את השם שלו כי ידעתי שהוא אחראי ל'נסיכה..'.
לאחר מכן צפיתי בשכני טוטורו (יפנית), עם אחותי הקטנה, כשבסוף הסרט יש לי בעיניים דמעות קטנות של אושר. זה אשכרה גודפיל מובי! סרט מעולה שאני לא רוצה להתחיל לתאר במילים. מומלץ לכולם!
לאחותי כמובן הסברתי הכל, ופירטתי לה מה אומרים (התרגום היה באנגלית) ומה קורה על המסך, ולא ראיתי יותר מדי התעניינות. לעומת זאת אני זוכר יום שחזרתי בו מבית הספר ואחותי שמה לבנות דודתנו (רבים של בת דודה, קיצר {שכולן קטנות ממנה אגב}) את הסרט, ולמרות שהן לא הבינו מילה ממה שנאמר שם, הן ישבו מרותקות למסך עד סוף הסרט.
מ'המסע המופלא' די התאכזבתי תחילה, אך במקרה יש אותו לחברי בדיוידי, וכשרצינו לבדוק לא מזמן אם הוא עובד, הופנטנו ונשארנו עד סוף הסרט. הדיבוב לאנגלית של דבי צ'ייס (?) מעולה.
מעולם לא הבנתי למה ילדים
צריכים להבין את הסרט כדי ליהנות, כל אחיותי צופות בסרטים באנגלית מבלי להבין מילה, ובכל זאת צופות באותו סרט שוב ושוב ושוב ונהנות מאוד.
אם כבר אחיותי, דבר מוזר הוא שאחת מהן, בת שלוש בלבד, ומתה על "למצוא את ארץ לעולם לא", לא יודע למה, אבל בכל פעם שהיא צופה בו היא בוהה במסך מבלי למצמץ ונשארת מרותקת עד לסוף הקרדיטים. מוזר שדווקא סרט כזה שצריך להבין את הדילוגים שבו כדי ליהנות ממנו באמת הוא הסרט שהיא נהנית ממנו יותר מסרטי אנימציה רבים.
אני ומיאזאקי.
הסרט הראשון של מיאזאקי שראיתי (וגם סרט האנימה הרציני הראשון שראיתי, כנראה) היה גם כן מונונוקי. לעומתך, אני נשארתי בעיניים פעורות לכל אורך הסרט, ובפה פעור בסופו. אני זוכר שלא האמנתי שאנימציה תעז אי פעם להתעסק בנושאים כאלה, להיות מלאת דמיון ומדהימה מצד אחד ובוגרת ומעוררת מחשבה מצד שני. אמנם הסוף שלו קצת קיטשי, אבל משקף את האופטימיות הטבועה במיאזאקי, אני חושב.
אבל כמוך, גם אצלי כל צפיה בטוטורו מעלה דמעות. אני לא חושב שראיתי סרט כ"כ חף ממסכות, כ"כ לא אמצעי וישיר, וכ"כ אופטימי וילדי (לאו דווקא ילדותי) אי פעם. הוא פשוט מתפקע מאופטימיות, תום, חינניות והיכולת להסתכל על כל דבר בעיניים פעורות ותוהות, כמו ילד. אני מקווה מאד שהסרט המקסים הזה יצטרף בקרוב לאוסף ה-DVD שלי, במחלקת מיאזאקי.
ולגבי finding neverland, גם לדעתי הוא סרט פשוט מקסים, לאחותך יש טעם טוב.
אני חושב שהיא מבינה הרבה יותר ממה שאתה חושב, זה סרט שאפשר להבין לא מעט ממנו גם בלי ידיעת השפה.
דווקא למיאזאקי יש טעם דומה לשלך
הוא טען כמה פעמים שהוא מחשיב את 'טוטורו' לאחד הסרטים הגדולים שיצר, בעוד 'המסע המופלא' להפתעת רבים לא זכה ממנו ליותר מדי תשבוחות, ואת 'הנסיכה מונונוקי' הוא משמיט באופן שיטתי מהראיונות שנערכים איתו. מוזר.
זו לא הביקורת הראשונה על סרט אנימציה
(שלא לדבר יפני), שלא נכתבת ע"י רז?
לא.
דוגמה אחת – ארמדילו כתב את הביקורת על 'הטירה הנעה'.
עטיפה מוזרה ל-DVD בעברית
היום התבוננתי שוב בעטיפת ה-DVD שיצא בארץ לא מזמן, ושמתי לב למשהו מוזר מאוד:
העטיפה מתארת תמונה שלא מתרחשת בסרט.
זאת אומרת, הסצנה המתוארת כן מתרחשת בסרט, אבל לא כך נראית סאצקי, וחוץ מזה, באותו הרגע מיי רוכבת על גבה.
הנה התמונה:
מאיפה לקוחה התמונה הזאת? למישהו יש מושג?
במקור, כאשר מיאזאקי צייר את הסקיצות הראשונות לסיפור בשנות ה-70
הוא נועד לעסוק רק בגיבורה אחת. כאשר הפקת הסרט נכנסה לשלבים מעשיים, התוכנית הזאת השתנתה בשלב די מוקדם, אבל בכמה מהאיורים ששימשו כדי למכור את הפרויקט למשקיעים, עדיין נעשה שימוש בגיבורה אחת.
אחד מאותם איורים היה כל-כך מוצלח, עד שהחליטו להשתמש בו לפוסטר של הסרט, עליו מבוססת גם העטיפה.
לא מדוייק
קודם כל, מיאזאקי (לפי עדותו) החל לעבוד על הסקיצות באמצע שנות השישים.
דבר שני, התמונה בעטיפה ובפוסטר איננה מהסקיצות האלה, אלא מסצינה שנכתבה הרבה אחרי זה, בעת יצירת הסרט, ונחתכה בחדר העריכה (גם ההסבר הזה ניתן על ידי מיאזאקי באחת הפרשנויות שלו לסרט).
את האינפורמציה לקחתי מהספר שמתאר את יצירת הסרט
הוא לא בהישג-ידי כרגע, אבל אני די בטוח בפרטים.
וגם Nausicaa.net, שהוא פחות או יותר המקור הכי אמין באנגלית,
מספר את אותו סיפור בנוגע לעובדה שמדובר באיור של טרום-הפקה. *לא* היו סצנות שהופקו עם גיבורה אחת:
http://nausicaa.net/miyazaki/totoro/faq.html#girl
לא אמרתי שהסצינה שנחתכה היא עם גיבורה אחת
אמרתי שבעת עריכת הסרט, כמו כל סרט סטנדרטי, נחתכו סצינות מסוימות (אני לא יודע על ידי מי). אחת הסצנות שנחתכו היא אותה סצנה ממנה נלקחה התמונה לפוסטר ולדיוידי.
את הפרטים האלה לקחתי מסרט שנעשה על חייו של מיאזאקי, שחלק ממנו ראיתי ביוטיוב. אבל את העובדה הזאת מסר מיזאקאי בעצמו לכתבת שראיינה אותו, כך שנראה לי שזה אותנטי (הבעיה היחידה היא שהסרט היה ללא תרגום והיפנית שלי לא כל כך טובה, אנסה לחפש אותו שוב באנגלית ולצרף קישור).
אאז''נ, הסצנה הזו מופיעה בסרט
הסצינה מופיעה אבל הציור לא.
ז"א Satsuki לא נראת ככה בסרט, על זה נסוב הויכוח הנ"ל.
ועכשיו, כשהספר אצלי:
* הסקיצות הראשונות לסיפור של הסרט (כשבאותה תקופה מיאזאקי רצה לעשות ממנו ספר ילדים) צוירו ב-1976, לא בשנות ה-60 (עמ' 7).
* בסקיצות האלה אכן ישנה גיבורה אחת, שנראית כמו שילוב בין שתי הגיבורות. אחת מאותן סקיצות (עמ' 10) היא ללא ספק הסקיצה שעליה התבסס הפוסטר (יש אי-אילו הבדלים קטנים – הצמות של הגיבורה שמוטות יותר, הצבע של השמלה שלה אחר, היא מחזיקה את המטרייה השניה באלכסון ולא ישר – אבל כשמשווים בין שני האיורים, די ברור מאיפה הגיע הרעיון לפוסטר).
* אבל מהרגע שבו התחילו לעבוד על הסרט עצמו, *כל* (כל-כל-כל) איורי הקונספט לסצנת תחנת האוטובוס (ולכל הסצנות האחרות) מציגות את סצוקי ומיי בנפרד (עמ' 101-106). אין *שום* עדות לסצנה שבה מופיעה "הגיבורה המשולבת" בסרט – לא כאיור קונספט, לא כסטורי-בורד, בוודאי לא כסצנה גמורה.
לכל המעוניינים, ההפניות הן לעמודים בספר "The Art of My Neighbor Totoro", שיצא באנגלית בהוצאת VIZ. אלה שממש רוצים לחרוש על הנושא, מוזמנים לבדוק את ה-DVD האמריקאי, שמכיל גם את כל הסטורי-בורד לסרט מתחילתו ועד סופו (לא, אין לי את הדיסק הזה, וגם אם היה לי, אין לי את הזמן בשביל מבצע כזה, כרגע. אבל אני נוטה להאמין שבכל זאת אני צודק).
טוטורו... טוטורו...
אכן סרט מתוק וכד'. כשהסתיים, כבר הספקתי לשים לב שאין קונפליקט אמיתי שמניע את העלילה (קצת כמו "חופשיה ומאושרת"). זאת בניגוד לסרטים אחרים של מיאזאקי שראיתי, בהם יש קונפליקט כבר מהפתיחה.
משהו הפריע לי בדמות האב. נראה כאילו לא מסבירים למה באמת החליט לעבור לגור כל כך רחוק ממקום עבודתו, כשאין מי שידאג לילדות חוץ מסבתא חורקת וילד עם כובע של מלח. גם הזלזול שלו בפחד של הילדות והאמבטיות המשותפות מטרידים משהו, אבל הנחתי שזה קטע יפני כזה*.
סצנת המטריה אכן נפלאה ובכל פעם שאני בתחנת אוטובוס/רכבת, אני מקווה שיעבור אוטובוס-חתול. מעולם לא נתקלתי בכלי תחבורה כה יעיל, חסכוני (על מה הוא מונע בכלל?) וסביר להניח שגם נוח לישיבה. כמות היצורים המוזרים והרקעים המושקעים נמוכה יחסית למיאזאקי, אבל בהחלט תורמת לסרט מקסים.
*עצה טובה לחיים: אם משהו לחלוטין לא ברור ואין לו שום הסבר מתקבל על הדעת שאינו מצריך פניה לרשויות החוק, פשוט הניחו שזה קטע יפני כזה. יפנים הם מוזרים.
איך הסרט בהשוואה לסרטים אחרים של מיאזאקי
כמו "המסע המופלא" (הנחמד) או "הטירה הנעה" (המאכזב – חצי ראשון נחמד, חצי שני משעמם).
איך הסרט בהשוואה לסרטים אחרים של מיאזאקי
טוב, לדעתי המסע המופלא היה מ ה מ ם והסרט הכי טוב של מיאזקי ever אז יכול להיות שחוות דעתי לא תתאים לשלך
את הטירה הנעה לא מאוד אהבתי,הוא היה מבולבל מאוד והרגיש קצת מאולץ.
אז טוטורו- לא מרהיב וסוחף כמו המסע המופלא,הוא הרבה יותר מינמליסטי ופשוט. האנימציה יפה מאוד אך לא מהממת כמו במסע.
מה שאהבתי בטוטורו הוא התיאור היפה והעדין והמרומז של הקשר בין הדמויות. נראה שהילדות עוברות עולם ומלואו של רגשות וחוויות מבלי לתמלל את הענין
(שלא לדבר על מבלי לדחוף לצופות "עכשיו קרה ככה" "עכשיו הדמות חשה כך ")
יש בו משהו שמחבק את עולם הילדות. ברפרנסים לכל מיני אגדות ילדים ובחוויות מתוקות (ושוב בלי הרבה מילים) של פיוט פליאה וקסם והכל עובר ככ בטבעיות…. באמת לא סתם מיאזקי ככ מצליח.הוא באמת רואה לליבם של ילדים.
הסרט מרגש ונוגע ללב בצורה כה עדינה ורכה,שהתחושה הזו נשארה לי חודשים לאחר שצפיתי בה.
אני חושבת שזה ממה שנקרא מעשה אמן.
צודק. אני נורא אוהב את הסרטים של טוטורו
התאהבתי בהם. לא יודע להסביר למה
יש גם גרסה מדובבת לאנגלית של דיסני
והמזל הוא שראיתי את המקור לא מדובב (רק עם תרגום כמובן) – שאחרת לא הייתי טורח לגעת בזבל הממוסחר (של ימינו) של דיסני מקילומטר.
יש גם גרסה מדובבת לאנגלית של דיסני
דווקא קולה של מיי בדיבוב החדש היה הדבר הכי חמוד ומקסים בסרט כולו. כולל החתול והטוטורו שלו. גם שאר הדמויות מדובבות מעולה (חוץ מהאם והאב), והאחיות פאנינג עושות עבודה נפלאה.
הסרט בהחלט נחמד, אם כי אני לא מרבה לחבב סרטים מהסוג הזה שבו אין עלילה של ממש (כמו, נגיד ב"חופשיה ומאושרת").
לאחר שנים של סירוב עיקש, בעיקר בשל עמדה נחרצת של מיאזאקי עצמו, סטודיו ג'יבלי הרימו סוף-סוף דגל לבן, ושיתפו פעולה עם הפקת משחק וידאו. הטריילר (המרשים) כאן:
http://kotaku.com/5063489/studio-ghiblilevel-5-game-the-debut-trailer
באמת מרשים.
למה מיאזאקי היה נגד זה?
למען האמת, מיאזאקי לא היה נגד
הוא פשוט הודיע שהוא לא יתמוך במשחק מחשב שמבוסס על אחד מסרטיו בגלל טכניקת הציור של חברות משחקי המחשב והוידאו, בה הם משתמשות בעיקר ב"ציור דיגטלי" בעוד מיזאקי וסטודיו ג'יבלי עושים כמעט כל פריים באופן ידני. אבל למיטב הבנתי 'סטודיו ג'יבלי' שינה את עמדתו לפני כמעט עשור והופקו כמה וכמה משחקים בשיתוף עם החברה (קווסטים ברובם).
פשוט לא נכון.
מיאזאקי הביע יותר מפעם אחת את דעתו שהוא לא אוהב משחקי וידאו כרעיון, כצורת בילוי שבה שגורמת לאנשים לבלות את חייהם "בעולם וירטואלי". הוא חושב שזה מזיק באופן כללי, ועבור ילדים במיוחד.
סטודיו ג'יבלי לא היה מעורב עד היום בהפקת שום משחק וידאו (מלבד, כמדומני, איזשהו תקליטור חינוכי ל-PC), אם כי אנימטורים ומעצבים שהם בוגרי הסטודיו עבדו עבור חברות שמייצרות משחקים, ולחלק מהמשחקים האלה הם הביאו את הסגנון שהם ספגו בזמן העבודה באולפן (למשל במשחקי Jade Cocoon).
היו שני משחקים שהתבססו על "נאוסיקה", אבל הם פותחו לפני שסטודיו ג'יבלי קם, ולפני שלמיאזאקי היתה שליטה על נושא המרצ'נדייזינג מהסרטים שלו (מיאזאקי עצמו לא היה מעורב ביצירת המשחקים האלה, ולמיטב ידיעתי גם אף אחד מהאנשים האחרים שעבדו על הסרט).
קח שהמשחק שקישרתי לטריילר שלו הוא באמת משחק הוידאו הראשון שסטודיו ג'יבלי עצמו (ולא אנשים מהסטודיו שעברו לעבוד במקומות אחרים) מעורב בו.
זה אחד הסרטים החביבים עליי
feel good movie טוטלי, חמוד ומקסים. לא ראיתי את הדיבובים, אלא את הסרט המקורי המתורגם.
''מיי ואוטובוס החתלתול'', סרט ההמשך (בערך) לזה הנדון פה.
ביקורת אצלי באתר (ספוילרים ל-"השכן הקסום שלי טוטורו"):
http://miyazaki.sam-hosting.co.il/articles.php?article=11
טוטורו בתלת-מימד
עוד מציאה מתוך אחד מסרטי התעודה של סטודיו ג'יבלי שהבאתי אתי מיפן (ביקורת מרוכזת עליהם תגיע מתישהו) – מחווה שעשו האנימטורים בפיקסאר לסרט האהוב עליהם, בתמונה המקסימה הזאת:
http://www.flickr.com/photos/32346800@N08/3092642722/
(מערכת התגובות לא מוכנה לשים קישור עם השטרודל באמצע, אז תצטרכו להעתיק ולהדביק את הלינק. שווה את העבודה הקשה).
ביקורת מעניינת ומשכילה מאוד. תודה.