התייר

איך סרט עם אנג'לינה ג'ולי וג'וני דפ מצליח להיות משמים כאילו הכוכבים היו רחל אדטו וחיים יבין?

אז הנה אנג'לינה ג'ולי, צועדת ברחובות פריז, מטלטלת את ישבנה בזוית שחושבה במדויק על ידי מדענים בנאס"א. הפנים שלה מפוסלות כמו שרק הפנים של אנג'לינה ג'ולי עם הרבה איפור יכולות להיות, ועליהן קפוא חיוך צופן סוד, מהסוג שיכול להמיס אפילו אסקימואים אם ישמש נכונה במהלך פלירטוט נעים, אבל כשחיוך כזה תקוע על פנים של אישה בזמן הליכה ברחוב, זה אומר או שהניתוח הפלסטי האחרון לא הצליח, או שהיא הרגע הפליצה.

והנה ג'וני דפ, יושב ברכבת עם פרצוף "מי, אני?". הוא לא סוכן ולא פיראט, אלא מורה למתמטיקה אמריקאי שנמצא בחופשה באירופה לבדו. דפ, השחקן שמתמחה בדמויות קיצוניות ואקסצנטריות, מנסה לגלם את האיש הכי משעמם בעולם. הדמות שלו כל כך קלולסית שקיאנו ריבס היה יכול להיות ליהוק מוצלח יותר.

סוכנויות הביון עוקבות אחרי אנג'לינה, מכיוון שהיא אהובתו לשעבר של איש מסתורין בשם אלכסנדר פירס, שגנב מיליארדי דולרים ונעלם מהאופק. בתחילת הסרט היא מקבלת מסר מפירס: תעלי לרכבת, תמצאי איזה גבר ותגרמי להם לחשוב שזה אני. אנג'לינה בוחרת בג'וני דפ – בחירה מובנת – נוסעת בחברתו ואחר כך משכנת אותו בנדיבות בחדר המלון שלה בונציה, ובכך גורמת לחצי עולם לעקוב אחריו, ולחצי השני לנסות להרוג אותו.

העלילה הזאת שאולה מהסרט הצרפתי "אנתוני זימר", שהסרט הזה מבוסס עליו. היא היתה טפשית אז, ונשענה על טוויסטים מופרכים. ברימייק היא לא השתנתה הרבה, ולכן היא עדיין די טפשית. אבל עלילה מופרכת לא הפריעה לסרטים אחרים להיות מהנים ואפילו מותחים, כל עוד הדמויות הראשיות מעניינות, חביבות או מעוררות הזדהות. אלה הם בדיוק הדברים שאנג'לינה וג'וני מצליחים לא להיות. מוזר: קחו כל אחד מהם בנפרד, והרבה אנשים ישלמו כסף טוב כדי לצפות בו במשך שעה וחצי, ולא ירגישו מרומים. אבל שניהם ביחד איכשהו מבטלים אחד את השניה. חוסר הכימיה בינהם כל כך מוחלט שלא בטוח אם הם באמת שהו יחד באותו חדר בזמן הצילומים, והיחסים בינהם אמינים כמו רומן בין שתי בובות שעווה.

זה לא הזיווג הראשון של כוכבי ענק שמתברר ככושל. גם לאנג'לינה וגם לג'וני יש כבר ברזומה מלאי של סרטים לא מוצלחים, כך שהנוכחות שלהם בסרט לא מבטיחה איכות. האכזבה האמיתית ב"התייר" היא הבמאי, פלוריאן הנקל פון דונרסמרק. לפני ארבע שנים הוא הוציא את סרטו הראשון, "חיים של אחרים", זכה עליו באוסקר מוצדק וסומן מיד כגאון. אבל "התייר" הוא ההיפך המוחלט מ"חיים של אחרים", בכל תחום אפשרי. אחד הבמאים המבטיחים בעולם, עם שניים מהכוכבים הגדולים בעולם, הצליחו ליצור סרט סתמי כל כך שהיה יכול לביים אותו איזה ברט ראטנר להשכיר, והכוכבים הראשיים היו רחל אדטו וחיים יבין. הוא אמנם לא גורם לסבל ממש, אבל זה סתמי לגמרי שלא מצדיק יציאה מהבית.