"טרון: המורשת" היה אמור להיות חנון. במקום זה, הוא יפה.
הדבר הכי חשוב שאתם צריכים לדעת על הסרט הזה: הוא יפה. ממש יפה. ולא יופי סטנדרטי ומשעמם כזה, סטייל מייגן פוקס: "טרון" הוא דבון אאוקי, יפהפה באופן חייזרי ולא שגרתי. העיצוב של הסרט – כמו כמעט כל דבר אחר בו – נעשה בהשראת הסרט "טרון" המקורי, אבל היחס בין הסרט המקורי לבינו הוא כמו היחס בין עוצמת המעבדים ב-1982 לזו של היום. הכל שחור עם פסים תכלכלים זוהרים, אבל זה נראה מעולה. וכמובן, זה בתלת-מימד. בניגוד לכל כך הרבה סרטים אחרים מהזמן האחרון, על הסרט הזה יהיה נכון לומר שמי שרואה אותו בדו-מימד לא מקבל את החוויה המלאה. זה תלת-מימד כמו שהוא צריך להיות, לא תוספת מאוחרת ומכוערת שנועדה לסחוט עוד קצת כסף מהקהל, אלא עולם דיגיטלי שתוכנן מראש להיות תלת-מימדי. הוא לא בולט החוצה מהמסך לעתים קרובות, אבל נותן את תחושת הנפח והגודל של החללים שבהם הוא מתרחש. חוץ מזה, מתברר שמצעדי ענק כמו-פאשיסטיים נראים פשוט מדהים בתלת.
אז זהו. זה סרט מאוד יפה. לכו לראות אותו אם אתם רוצים לראות סרט מאוד יפה.
כל השאר, פחות טוב.
"טרון: המורשת" הוא המשך לסרט בן 28 שנה, ומנהל עם הסרט הזה יחסי אהבה-שנאה. בעצם, זה לא מדויק: האנשים שעשו את הסרט מאוהבים לחלוטין ב"טרון" המקורי, סוגדים לו ורוצים ללדת את ילדיו הלבושים בטרנינגים זוהרים. האנשים שמשווקים אותו בוודאי מתעבים את "טרון" המקורי, ומעדיפים להעמיד פנים כאילו הוא מעולם לא התקיים. ישיבות השיווק של הסרט בוודאי היו מלאות מתח.
לפני עשרים שנה, קווין פלין (ג'ף ברידג'ס) נעלם. אף אחד לא יודע לאן הוא הלך, חוץ ממי שראה את "טרון" המקורי, שיודע שהוא נבלע בגריד, עולם-רשת-המחשבים שאליו בני אדם יכולים להיכנס בעזרת הרבה התמדה, אומץ ולייזר. הבן שלו, סאם פלין, עוסק בספורט אקסטרימי ופיראטיות תוכנה (עוד מריבה בישיבות השיווק של הסרט: האם חברת דיסני ידעה שהיא מממנת סרט פרו-פיראטי?), עד שהוא מקבל, באופן מאוד לא סביר וגם לא ממש מוסבר, הודעה מאבא. הוא מרחרח קצת באולם המשחקים של אבא (אותו לוקיישן כמו בסרט המקורי, או שחזור מוקפד מאוד), ומוצא עצמו גם הוא בגריד, המקום שבו לכולם יש בגדים נורא מגניבים ומשחקי וידאו הם עונש מר ממוות.
הסרט כל כך נאמן ל"טרון" המקורי, וכולל כל כך הרבה רפרנסים וקריצות, שלפעמים לא ברור אם הוא המשך או רימייק. העלילה הבסיסית כמעט זהה; שורות ואלמנטים חוזרים על עצמם; פלין ג'וניור עובר בגריד פחות או יותר את אותו המסלול שעבר פלין האב. הרבה סצינות בסרט הן שחזור של סצינות מתוך "טרון" המקורי, רק בגרפיקה שבה בכל תמונה בודדה הושקע יותר כח מיחשוב מאשר בסרט המקורי כולו. אם ראיתם, ואתם מכירים, ורצוי גם אוהבים, את הסרט המקורי – זה מעורר חיוך, בכל פעם מחדש.
אבל הנאמנות חסרת הפשרות לסרט המקורי היא גם בעייתית, בעיקר משום ש"טרון" המקורי פשוט לא היה סרט טוב – והסרט החדש לא מתקן את הטעויות שלו. העלילה בסיסית, גנרית וחסרת הפתעות. עולם הגריד מאוד יפה, כפי שנדמה לי שכבר ציינתי, אבל חוץ מהמראה החיצוני הוא דומה בדיוק להמון עולמות פנטזיה אחרים שראינו בהמון סרטים אחרים, והעובדה שהוא נמצא כביכול בתוך מחשב, ולא מבעד למראה או מעבר לקשת, חסרת משמעות. אין הגיון או שיטה בעולם הזה, שבו אנשים סוחבים על הגב דיסקיות שמשמשות כשילוב של דיסק-און-קי, תעודת זהות וחרב אור. העלילה, שהיתה "תלך תביא" במקור, נשארה "תלך תביא" גם עכשיו. ובדיוק כמו הסרט המקורי, הסרט מגניב מאוד כשאנחנו רק נכנסים לעולם החדש, אבל הולך ומאבד עניין לאורך המסע, ובסופו של דבר מתחיל לשעמם.
כמו הגרפיקה, גם ג'ף ברידג'ס עבר הרבה שדרוגים מאז 82. פעם הוא היה סתם שחקן צעיר, היום הוא אחד האנשים הקוליים בעולם. ההופעה שלו ב"טרון" לא תעניק לו עוד אוסקר, אבל הנוכחות שלו היא אחד הדברים היחידים בסרט שאינם צפויים מראש. הרגעים המצחיקים ביותר בסרט הם אלה שבהם אישיות ה-Dude בורחת לו לרגע. גארט הדלונד, שמגלם את פלין הצעיר, כל כך בסדר וכל כך חסר ייחוד בתפקיד הגנרי של הגיבור הצעיר השחצן, שלפעמים נראה כאילו גם הוא בעצמו יצירת מחשב. התגלית של הסרט – טוב, תגלית בשבילי, כי אני לא רואה "האוס" – היא אוליביה וויילד. מתברר שלמרות השם, היא לא שחקנית פורנו. היא הזכירה לי קצת את לילו מ"האלמנט החמישי": אקשן-בייב מגניבה וכל-יכולה, שבכל זאת משדרת פגיעות ובלבול באחד-על-אחד.
אז זה לא שאין מה לראות, אבל גם אין הרבה על מה לכתוב הביתה. חוץ מהויזואליה, כמובן. "טרון" נראה מדהים; חבל שהעלילה לא משהו. המשפט הזה היה נכון ב-1982, ונכון גם היום.
באיזה קולנוע ראית את הסרט?
התגובות ששמעתי מההקרנה ברב-חן הביעו כולם אכזבה עצומה מהתלת ממד (ושעמום מכל השאר).
התלת מימד אכן מאכזב
ראיתי את הסרט ביס פלאנט , הדבר היחידי שהיה ב 3D היה התרגום
זה באמת המצב, בחלק מהסרט
החלק של הסרט שמתרחש ב"מציאות" מוקרן בדו-מימד (כלומר, המצב הוא כמו שאתה מתאר – הדבר היחיד שתלת-מימדי הוא התרגום). כשהוא עובר לגריד, הוא עובר לתלת.
אצלנו צחקו מהכתובית בהתחלה
זו שמודיעה מראש שחלקים מהסרט לא מצולמים בתלת-מימד, אבל מבקשת לא להוריד את המשקפיים במהלך הצפיה. זה שלב אחד מלבקש מאנשים לא לקום באמצע הסרט ולהתלונן שהוא נקטע באמצע.
אני ממש לא בטוח שזה נכון.
בעיניי, לפחות, אפקט ה-3D היה מורגש מאד דווקא בסצינות שצולמו בעולם האמיתי. אני חושב שזה בגלל שכל סרט שראיתי בתלת מימד עד היום היה סרט אנימציה ממוחשבת. ולטעמי, פתאום נוסף עומק לסצינות המצולמות שמעולם לא ראיתי בהן לפני כן. זו גם הסיבה שבעיניי, ה-Glide של המצלמה בתחילת הסרט מעל הבניינים היה כ"כ הרבה יותר מרשים מאשר אם הייתי רואה אותו בדו-מימד רגיל.
אבל אולי זה רק אני.
השוט הפותח הוא באמת תלת-מימדי
אבל מלבדו, הסצינות שבעולם האמיתי אינן בתלת-מימד.
אני עדיין בטוח שכן, גם אם זה היה מעודן.
השוט שמצולם כאשר המצלמה יושבת על כידון האופנוע של פלין הרגיש מאד 3D, וכל הראשים של האנשים קיבלו פתאום נפח שאני לא רגיל לראות ב-2D. שוב, גם אם האפקט לא היה מורגש כמו בעולם הממוחשב, אני בטוח שהוא עדיין היה שם.
אלא אם תביא סימוכין המאששים את טענתך, ותסגור את הדיון אחת ולתמיד.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
את רוב הסצינות בעולם האמיתי ראיתי בכלל בלי משקפיים
תאמין לדג. הן היו בדו-מימד.
גם אני הרגשתי את אפקט הפלצבו-תלת-מימד שאתה מדבר עליו. בגלל זה הורדתי את המשקפיים כדי לוודא. :)
גם אני הורדתי את המשקפיים בשלב כלשהו
למרות השקופית בתחילת הסרט שביקשה במפורש לא לעשות זאת. הבנתי, זה יהיה תלת-מימד כשהוא ייכנס לגריד, אני לא צריך לשבת עם משקפיים כמו טמבל מול סרט שטוח.
אני הורדתי אותן כמה פעמים בדו מימד
אבל הוא היה בהיר מדי. ראיתי שהם כנראה כן תכננו שאנשים ישימו את המשקפיים, כי משהו בתאורה היה יותר נכון איתם. אז רוב הזמן כן השתמשתי בהם גם בדו מימד.
אני הייתי ברב-חן, ואין לי שום תלונות על התלת.
(ל"ת)
לפעמים כשאני צופה בסרטים
כמו "שליחות קטלנית 4", "ספיידרמן 3", "טרון" ו… עוד הרבה דוגמאות אחרות, אני חושב לעצמי למה זה כל כך פאקין קשה לקלוט שאתה עושה משהו מפגר.
איך זה שהוליווד, שהיא מקום שאמור להיות בו כל כך הרבה כישרון, מייצר כל כך הרבה כישלונות? אז נכון שיש אנשים לא מוכשרים שעובדים בתעשייה, אבל לא כל תסריט עובר אצל מפיקים? במאים? הם לא רואים מה יש להם מול העיניים?
או שאולי אני לא אמור להיות מופתע. זה ברור לי שהשיטה של הוליווד היום היא לא לנסות משהו איכותי, אלא לעשות סרט שהוא עיבוד, רימייק, פריקוול, סיקוול או לא יודע מה, לשלם לתסריטאים זולים שיכתבו לו תסריט ולהשקיע את המירב באפקטים ובקמפיין הפרסום.
אבל השיטה הזו צריכה להשתנות. הוליווד לא קולטת שהקהל אולי טיפש, אבל כזורקים לו *כל כך* הרבה דברים טיפשים ולא מקוריים כל הזמן אפילו לו כבר ימאס והוא ישתוקק למשהו מקורי ומורכב (כמו שקרה השנה עם "התחלה").
ושוב
גם תסריטאים זולים… הם באמת לא רואים כמה מה שהם כותבים הוא טיפשי? כמה העלילה מבולגנת?
אבל מה שהכי עצוב בעיני, הוא הוא שיש את כל הגורואים לתסריטאות כמו מקי שאומרים איך אפשר "להצליח" כתסריטאי ואיך לכתוב תסריט מושקע, בעוד התסריטאים המצליחים באמת (שהם לא צ'ארלי קאופמן או האחים נולן) הם אלו שכותבים זבל. עצוב.
אני חושב שאתה שופט את טרון לרעה כאן כשרוב הבעיות הם לא אשמת התסריטאים כי הבעיות באות מחומר המקור ואיך שדמיינו עולם דיגיטלי בשנות השמונים.
ההפקה כאן הייתה מבדרת ומספקת ולדעתי רואים שהייתה המון אהבה(טוב, אולי זה נאיבי מדי) בהפקה.
טרון כמו ההתחלה הם לדעתי סימנים של שינוי לטובה בהוליווד וטרון וההתחלה מחילים שניהם בערך אותה כמות של חורי עלילהץ
שלא תבין לא נכון
מאוד נהנתי מ"טרון: המורשת", אבל אני חושב שהתסריט שלו מחורבן.
בוודאי שאשמת התסריטאים
הסיפור ממש לא היה ברוח המקור. ועם ההתפתחות של המחשבים בשלושים השנה שחלפו מאז אפשר היה לעשות הרבה הרבה יותר דברים. רק בנסיעה חזרה מהקולנוע עלו בדעתנו לפחות שמונה עלילות טובות יותר להמשך ומאז נוספו עוד כמה.
וגם אם נעזוב את ה"עלילה" בצד, למה כל כך הרבה קלישאות? למה כל משפט חייב להיות כזה נדוש? למה כל דבר שעובר על הדמויות הוא כזה שבלוני וצפוי מראש? למה כל הדיאלוגים כל כך מחורבנים?
זה תסריטאים גרועים וזה במאי גרוע. מבחינת הסיפור והדיאלוגים, הסרט הקודם בהחלט טוב יותר מזה.
והיא לא מוגבלת לפריקוולים, המשכונים ושות'. אחד הלקחים שלוקאס לימד את הוליווד הוא שפיצוצים מוכרים, גם אם התסריט קלוש. כתוצאה אתה מקבל סרטים כמו "היום השלישי" שדרך חורי העלילה וההיגיון שבו אפשר להעביר צי משחתות אימפריאליות שגוררות אחיהן את כוכב המוות, או חלק מסרטי ג'יימס בונד מהעשורים האחרונים.
הרבה יותר קל לעשות אפקטים ממוחשבים מגניבים מאשר לכתוב דמויות טובות ועלילות משכנעות.
משהו מקורי ומורכב
לא קרה השנה עם "התחלה". צר לי, אבל התחלה הוא גם סרט אפקטים, והעלילה המסובכת לכאורה די פשוטה למעשה. הפאן הפסיכולוגי בסרט הרגיש לי מודבק ולא שייך, כאילו הוסיפו אותו רק כדי לתייג את הסרט כ'עמוק'. סרט נחמד, לא יותר מזה.
עצוב לשמוע שהתסריטאים של טרון לא השכילו לייצר משהו מקורי ומעניין, אבל כמו שמישהו אמר כאן, מה שחשוב בסרטים גדולים זה המספר שרשום לידם בדולרים.
נורא נהנתי, ואכן המראה של הסרט היה אורגזמי. אהבתי את ההומאז'ים(אם הם באמת היו כאלו) למלחמת הכוכבים, במיוחד כשסאם פוגש את clue. והקרבות היו יפיפיים ומרהיבי עיין. הבעיה הכי גדולה לדעתי (או אחת מהן) היא שהסרט כמו קודמו, מתפרק מהר מאוד תחת מבט מעמיק מדי, but it's one hell of ride.
וזה כל כך יותר טוב מאווטאר ואני לא מבין איך דיויד בואי לא שיחק את זאוס.
אני בטוח שאם הם היו משיגים אותו הוא היה משחק.
הוא פחות או יותר עוצב כדי להראות בדיוק כמו דיוויד בואי.
או שאולי כמו הבחור הזה?
http://en.wikipedia.org/wiki/Konrad_Zuse
אז בשורה התחתונה, אם לא ראיתי את המקורי
כדאי לי ללכת לראות את הסרט החדש?
ואם כן כמה אני מפספס מהחוויה?
רד אומר שיש הרבה אזכורים לסרט הראשון אבל גם פה וגם בעוד מספר אתרים אחרים אומרים שהסרט המקורי לא כל כך ניתן לצפייה..
מאכזב ביותר
לא ראיתי את הסרט המקורי, אבל טרון: המורשת הוא אחד הסרטים הפחות טובים שראיתי ב-2010. האפקטים יפים ומרשימים אבל ממש לא מחדשים משהו, בטח שלא אחרי אווטאר. הצילום היה מעניין וגרנדיוזי כיאה לסרט כזה. אולם הבעיה העיקרית כמובן היא עם הסיפור, הדיאלוגים והדמויות – בלי להכיר את הסרט הראשון יכולתי לנחש מראש את רוב הדיאלוגים (והיו קטעים שכל האולם צחק ממשפטים לכאורה רציניים, רק מרוב שהיו מגוכחים); הדמויות “פקלטיות” ורדודות מאוד, והסיפור לא החזיק אותי וגרם לי לפהק מספר פעמים, למרות חיבתי ל”סרטי אפקטים”. את התסריט כתבו שניים מהתסריטאים של "אבודים", סדרה שמאוד אהבתי והערכתי, ולכן האכזבה הייתה גדולה עוד יותר. לטעמי גם הקרנת התלת-מימד לא מוסיפה לסרט שום דבר ובמקרה שלי אף פגעה בחוויית הצפייה. בכל הסרט יש פחות או יותר שני צבעים – כחול וכתום, והתמונה מאוד כהה, ומשקפי התלת-מימד הכהו את התמונה עוד יותר. חוץ מזה לא נעשה שום שימוש מיוחד בתלת-מימד ולכן הייתי מעדיף לראות את הסרט בגרסא הרגילה (או לא לראות אותו בכלל…)
דבר אחד ראוי לציון לטובה בכל זאת הוא פס-הקול של דאפט פאנק שהוא באמת מגניב ונותן את הצליל המתאים לסרט ה”ממוחשב” הזה.
חרא סטרילי
זה מתמצת את הסרט בשתי מילים. הכל נורא יפה לעין ונקי אבל תכלס? משעמם ומחורבן. לא לראות. פשוט לא.
אני חושב שאתם שופטים לרעה את העלילה, זה סרט שאמור להיות FUN ולא סרט מתח עם סוף מפתיע… למרות שגם אני ניחשתי חלק גדול ממנה, זה לא היה בהכרח ברור לחלוטין שמה שקרה אכן יקרה.
לגבי הדימיון הרב מדי לטרון המקורי אני מסכים למרות שמשום מה לא ראיתי אותו , אלא קראתי את הספר שנכתב על פי התסריט שלו. (מסתבר שהוא תורגם גם לעברית).
לרעה צריך להיות לחומרה…
מסתבר שה"סטיג" מככב בסרט הזה...
(ל"ת)
מעוצב למשעי
כמו שכבר אמרו כאן הבימוי, המשחק, הסיפור ואפילו האפקטים – הכל די בינוני. עושה את העבודה, ולא יותר.
אבל העיצוב, אלוהים, העיצוב!
בכל פרט ופרט, הסרט הזה שואף לשלמות ומגיע לא רחוק משם. החל מכלי הרכב השונים, עבור בארכיטקטורה ועד להעמדת הקהל, הסרט הזה פשוט מעוצב למופת. בולטים במיוחד לטובה הם הבגדים והאיפור (הם הצליחו לגרום לבו גרט, דוגמנית די סטנדרטית, להיראות כמו האלה הגדולה מהחלומות הרטובים) וגם המוזיקה. כל הכבוד למעצב הבגדים, מייקל וליקינסון, ולמעצב הראשי של ההפקה, דארן גילפורד.
אגב המוזיקה, דאפט פאנק – שעושים הופעת אורח בתור הדיג'יים עם המסכות במועדון 'סוף הדרך' – קלעו בול לאווירה של הסרט: מגניב מאוד, יעיל מאוד, ונטול קליימקסים כמעט לגמרי.
ואם אנחנו כבר בעסקי מחמאות, מגיעות כמה לאניש צ'ורפה, שעושה רינצלר משכנע מאוד, והזכיר לי את ריי פארק בימיו היפים.
קו עלילה גנוז
הסצנה המוזרה ביותר בסרט, בדיעבד, היא אחת הראשונות: ישיבת ההנהלה.
טורחים לעצב לנו שם שתי דמויות בצורה ברורה: את המנכ"ל, ריצ'רד מקי, ואת המתכנת הראשי, אדוארד דילינג'ר. די ברור שהיו תוכניות לשלב את שניהם בעלילה – לא רק כי מבהירים לנו את זה במהלך הסצנה עצמה (אומרים לנו בבירור מה שמם ותפקידם, כל אחד מהם מקבל פריים שלם רק לעצמו כמה פעמים וכדומה), אלא גם בליהוק. את מקי משחק ג'פרי נורלינג, שהוא גם שחקן חצי מוכר, אבל, בעיקר, בקי באומנויות לחימה. ואת דילינג'ר משחק סיליאן מרפי, שהוא כבר שחקן מוכר ממש, ובוודאי שלא לוקחים אותו לסרט רק בשביל סצנה אחת.
בכלל, כל התחלת הסרט לא הגיונית. נכון שמדגימים לנו את הכישורים של סם, אבל יוצרים קונפליקט משמעותי שפשוט נמוג לגמרי בהמשך – הקונפליקט בין תאוות הבצע של אנקום בימינו לבין החזון של שני הפלינים שהיא תהיה חברה לטובת האנושות. אפילו מאיישים את התפקידים הראשיים בשני הצדדים של הקונפליקט הזה, אבל אז זונחים לגמרי את האיוש והאמת, גם את הקונפליקט.
אותי בעיקר שעשע שדיסני הפיקו סרט אנטי-קפיטליסטי
זה וההבנה שעכשיו שלחצי עולם יש מכשיר כלשהי עם מסך מגע, הגיע הזמן למצוא רעיון חדש כדי להציג טכנולוגיה עתידנית. ברצינות ציפיתי שבשלב מסוים, סאם יקלע למשחק Angry Birds.
שלא לדבר על זה שפלין ג'וניור משחרר תוכנה של תאגיד גדול להורדה מהרשת בחינם. והם עושים הכל חוץ מלקרוא לזה פיראטיות.
לדעתי ברידג'ס הצעיר דווקא היה מאוד מוצלח.
(ל"ת)
נתקלתי עכשיו בתגובה הזו
אז הנה, מה שביקשת:
http://www.youtube.com/watch?v=s9FftNwQCrc
התשובה הפשוטה
הם בונים על סרטי המשך. דיסני לא היו משקיעים *כל כך* הרבה בשיווק – אפילו בסטנדרטים המטורפים של בלוקבאסטרים – בשביל סרט אחד. הם מאמינים שהסרט הזה הוא תחילתה (כלומר, תחילתה השניה) של סדרה מרובת-סרטים, מרובת-מרצ'נדייז ומרובת-כסף, בנוסח "שודדי הקאריביים". קיליאן מרפי וג'פרי נורלינג כנראה אמורים להיות הנבלים הראשיים בסרטי ההמשך.
יש מקרה מתועד כלשהו בהיסטוריה האנושית
שבו עשו שטיק כזה – שמו שתי דמויות בתחילת סרט ואז שכחו מהן מתוך תכנון לשלב אותן בגדול בסרט המשך שיצא או שלא יצא?
לא יודע בקשר לשילוב דמויות ב*תחילת* סרט
אבל יש הרבה דוגמאות לסרטים ששתלו רמזים מטרימים לסרט המשך, שבסופו של דבר מעולם לא יצא. אחד כזה, אני חושב, יצא ממש בשבוע שעבר: בסוף של "נרניה: המסע בדורך השחר" יש רמזים עבים מאוד שהסדרה אמורה להמשיך עם "כס הכסף", אבל לאור הביצועים הקופתיים האיומים של הסרט הזה, ספק גדול אם הסרט הבא יצולם.
טוב, תראה
זו לא חוכמה לשתול רמזים לסרט המשך כשכבר יש את ספר ההמשך כתוב. השאלה היא יותר ספציפית בכיוון של דמויות – כי כמו שאמרו כאן, הייתה השקעה לא טריוויאלית בדמויות הללו בהתחלה (כולל שימוש בשחקן ידוע) ואז הן נעלמו.
ג'אמפר
מי שעשה את הטעות של לצפות בג'אמפר [1] היה יכול לקבל דוגמא נוספת לתופעה הזו: הסוף של הסרט (נניח שאפשר לכנות את אוסף הפריימים הזה סרט) בברור מכין את התשתית לסרט המשך, כולל הצגת כמה דמויות שאמורות להיות מרכזיות בו. למזלנו, המין האנושי לא אכזב לגמרי והסרט כשל באופן מספיק גורף כדי שכל מחשבות על סיקוול תגנזנה.
[1] אני ראיתי אותו בטיסה, ובאמת שבדיעבד היה עדיף לבהות במגש האוכל המתקפל.
וואלה! ג'אמפר.
ושכחת לציין שאת אחת הדמויות האלה, שמופיעה לסצינה קצרה אחת בסוף הסרט, מגלמת קריסטן סטיוארט, ליהוק שבבירור היה אמור להיות טיזר לתפקיד משמעותי יותר בסרט ההמשך.
ראיתי רק את סופרמן הראשון, לא ההמשכים,
ומה שהיה שם נשמע דומה למה שתיארת. סצינת הפתיחה (נדמה לי. אחת הראשונות) מציגה איזה מישהו שבא על עונשו בדרך אכזרית במיוחד ומבטיח לחזור, ברוהאהאהא. משהו קורה איתו בסרטים הבאים? בכל מקרה, סופרמן מן הסתם מבוסס על קווי עלילה מהקומיקס, כך שזה שונה.
צודק
שלושת הרעים שנענשים בסופרמן הראשון, מגיעים לכדור הארץ בסרט ההמשך.
אגב, לפני כמה זמן התוודעתי על כך שאני מחבב יותר את "סופרמן 2" מהסרט הראשון, וזכיתי למבטי בוז ולנאצות. מישהו מוכן לתמוך בי?
סופרמן 2 זה זה עם הכושי ועם המחשב הגדול?
אם כן אני איתך.
לא, זה סופרמן 3.
סופרמן 2 הוא זה עם המאבק של סופרמן בשלושה רשעים שהגיעו מקרפיטון (ולכן הם חזקים כמוהו).
ובאמת? סופרמן 3 הוא האהוב עליך בסדרה?
כן
להגנתי ראיתי אותם בגילאים חד ספרתיים, ומאד אהבתי מחשבים מגיל די מוקדם.
סרט לא טוב
יש בו דברים טובים, כמו הפסקול של דאפט פאנק, האפקטים והלוגו המעוצב של דיסני בהתחלה. מהעיצוב בסרט עצמו פחות התלהבתי כי גם אם הוא מרשים בהתחלה, הוא מאוד מונוטוני ומפסיק לעניין או להפתיע אחרי שהעין מתרגלת לעולם החדש. אוליביה וויילד מקסימה, אבל לא חשבתי דווקא על לילו בזמן הצפיה. בעיקר חשבתי כמה היא מזכירה את אנג'לינה ג'ולי ומאיפה לעזאזל היא מוכרת לי. ג'ף ברידג'ס אכן היה משעשע כשהפך מדי פעם לליבובסקי וקלו היה עשוי היטב מבחינה ויזואלית (אבל הוא דמות קרטונית כמו כולם).
שאר הדברים נעים בין משעממים לעשויים רע. מייקל שין מגלם את אחת הדמויות המעצבנות שאי פעם ראיתי, מהסוג שכל הזמן רוצים שמישהו יכניס לו אגרוף רק כדי להוכיח שיש עוד צדק בעולם. קטעי האקשן מפוספסים ולוקים במחלה נפוצה בשנים האחרונות – הבמאי כל כך שקוע בלהדגיש כמה הקרב/מרוץ מיוחד, שהוא שוכח שצריך להבין מה קורה. יש רגעים שפשוט לא ברור מה נעשה על המסך והעובדה שכל הדמויות לובשות קסדה (מה שסאם לא עושה כשהוא רוכב על אופנוע בעולם האמיתי, אחלה מסר חינוכי), מפריעה להבין מתי רואים דמות חשובה ומתי מישהו חסר משמעות שאין לו השפעה על שאר הסרט. על התסריט חבל להתלונן, כי הסרט נעשה בשביל להיות יפה, לא חכם. הבעיה היא שזה לא מספיק. עולם הגריד מוצג בשטחיות, כאשר מקומות קיימים רק כדי שיהיה תרוץ להפגיש בין דמויות או לקטע אקשן. כשאני כותב שלא התלהבתי מהעיצוב זה בדיוק בגלל דברים כאלה. הגריד הוא עולם משעמם לעין שאין בו פרטים קטנים, או מערכת חוקים פנימית שעוזרים לו להראות יותר מאוסף חדרים ריקים המוארים בפלורסנט. מישהו מתלהב מהחדר שעצב בעצמו וכשנכנסים, הוא נראה בדיוק כמו כל חדר אחר בגריד, רק עם ספה.
לא ראיתי את הסרט הראשון, כך שהייתה לי בהתחלה תחושה שאני מפספס הרבה קריצות ומחוות. אחרי חצי שעה בערך, התחושה הפסיקה כי נכנסתי לתוך הסרט. הבעיה היא שהוא כל כך צפוי וקלישאתי, שזמן קצר לאחר מכן, כבר רציתי שיסתיים.
אגב קלו
ידעתם שהוא דמות CGI לחלוטין?
לדעתי הוא היה נראה הרבה יותר אמיתי מהדמויות בסרטים של זמיקס. אולי עם עוד שיפורים בעתיד באמת יוכלו ליצור בסרטים בני אדם ריאלסטים ב-CGI.
לפי ימד"ב זה רק עיבוד על הפנים שלו
http://www.imdb.com/title/tt1104001/trivia
שזה, במלים אחרות, CGI
לפחות הפנים – לגבי הגוף אני לא יודע, אבל אם ג'ף ברידג'ס בכזה כושר בגיל 61, כל הכבוד לו – של קלו הם יצירה ממוחשבת. היא מסתמכת על תנועות פנים של ברידג'ס עצמו (שצילמו אותו מכמה זוויות), אבל עדיין – זה ממוחשב. וזה, אכן, מרשים מאוד.
נו, ו...?
אני יודע שזה רק הפנים.
מה זה משנה עם שאר הגוף שלו גם ממוחשב? זה לא כאילו עם אתה יודע שדמות היא ממוחשבת הדדבר הראשון שאתה מסתכל עליו הוא הגוף. אתה מסתכל על הפנים.
למרות שכמו שאדם ציין
יש לי הרגשה שאחר כך עבדו גם על הגוף שלו, אבל שוב זה לא משנה.
אתה טענת שהוא דמות CGI לחלוטין.
אם עבדו רק על הפנים שלו, אז זה ממש לא לחלוטין.
צודק, עכשיו הסתכלתי וראיתי שרשמתי את זה.
אז זו היתה טעות מצידי.
רכיבה על אופנוע ללא קסדה
מותר לו גם לנהוג ללא קסדה על גבי אופנוע עשוי מעצמות אדם אל תוך גן ילדים, כל עוד אף חיה לא נפגעה והוא לא מעשן.
מסכים, סרט יפה אבל לא יותר מזה
האפקטים נהדרים, התלת מימד מוצדק והאקשן טוב. אבל המשחק סביר והעלילה פשטנית וחסרת תחכום (לא שציפיתי למשהו אחר). אבל בכול מקרה, לי זה הספיק כדי לצאת מהאולם נלהב מהסרט.
אני מוכרח לציין
שטרון פשוט נראה כמו הסטיג.
זהו.
קראת את המחשבות שלי.
אבל כנראה לא את התגובה שלי מאתמול בלילה, בה אמרתי בדיוק אותו הדבר… :)
אני מוכרח גם לציין
שעשיתי חיפוש למילה סטיג לפני שפרסמתי =] כנראה שהחיפוש היה רשלני.
האם ג'ף ברידג'ס ישאר לנצח ה-Dude?
נכון, ביג לבובסקי אחלה סרט, אבל אולי די?
לא ציפיתי לסרט טוב ולכן לא התאכזבתי.
מה שכן, הסרט מאוד הצחיק אותי (לא מהסיבות הנכונות כמובן, הוא לא קומדיה).
כמו הפינגווין, שישב לידי בקולנוע, גם אני התלהבתי מהלוגו המעוצב של דיסני בהתחלה והפתיחה לא רעה. אבל הסרט הזה כל כך מיותר, עד שבשלב מסויים תהיתי כמה דברים מועילים יכלו לעשות עם התקציב המנופח שלו (להאכיל כפר קטן באפריקה, לתקן את נזקי השריפה בכרמל..).
אז כן, הוא יפה. אבל היופי הזה לא מצליח להחזיק סרט שלם (אלא אם כן אתם מסוג האנשים שיכולים לבהות בתמונה במזויאון במשך שעתיים ומשהו). מבחינת העלילה מדובר בבדיחה. אין עלילה. איך קיים העולם הזה? מה בעצם הלך שם? אף אחד לא טורח להסביר. הגיון של המטריקס נראה כמו תורה מתמטית לעומת ההגיון של עולם הגריד.
חוץ מזה שהסרט מצחיק. למה? כי כשרואים את דאפט פאנק מתקלטים לפי האקשן, וברקע הגירסה העליזה יותר של דיויד בואי מפזזת וצוחקת (למה לכל הרוחות? מה כל כך מצחיק? זאת סצינת אקשן), וכשרואים סאם אומר, "אני לא תוכנה השם שלי הוא ניאו".. אהה.. סליחה.. "סאם", זה מצחיק. כשרואים את ג'ף בריג'ס חוזר על המניירות של הדוד מ'ביג ליבובסקי' זה מצחיק (לא, ברצינות הפעם.. זה יכול לשדרג כל סרט). בכלל אני לא יכול לחשוב על מילה אחרת מלבד 'קאמפ' לתאר את הערך שהסרט הזה מספק.
אני אסכים איתך שהאופנועים עם השובל באמת מגניבים,
ושהם תרמו ליצירת סצינות אקשן מאוד ייחודיות במראה שלהן.
מזל שdude עזר לי להשאר ער
התסריט באמת נוראי אבל הזכרתי לעצמי שזה סרט ילדים לפני הכל. מבחינת ארט דיירקשן, אפקטים ועיצוב הסאונד הסרט בהחלט מהפנט, אולי מהסרטים היותר יפים ומעוצבים שראיתי בשנים האחרונות.
לאחר בדיקה בIMDB למרבה הפתעתי נוכחתי לגלות שדאפט פאנק היו אחראים למוסיקה בסרט, ואני הייתי בטוח שהאנס זימר הוא זה שנתן בצפירות רוויות הבס. די מעצבן שבעקבות "אביר אפל" ו"אינספשן" של נולן גם "הצפירות" הפכו לגימיק שמגדיר את איכותו של הבלוקבאסטר(לא יכלתי שלא להזכר בפרק ב'סאות' פארק' ולגחך לעצמי).
אלוהים איזה סרט משעמם
תסריט טיפשי וצפוי, בדיחות טפלות, דמויות פלקטיות שרק נועדו לקדם את העלילה וזהו.
והכי גרוע: העיצוב!
כל פעם שהתחלפה סצינה חשבתי לי:
אם עוד פעם אחת אני רואה עיצוב סימטרי, נקי, מתוחכם, ומשחק על הניגודים של שחור ולבן, אני מתאבדת.
התאבדתי כ"כ הרבה פעמים במהלך הסרט.
בקיצור, חוויה קשה.
סרט די טוב לסוגו (בלוקבאסטר שהונדס ע"י מנהלים).
אוליביה וויילד הצליחה להשכיח את השנאה שלי כלפי הדמות שלה בהאוס. אני מייחל לסרט המשך בעיקר כדי לראות את ההתפתחות של הדמות שלה.
גארט הדולנד יותר מסיפק את הסחורה עם דמות פלקטית יותר מזו של אורלנדו בלום בשודדי הקריביים. אני מקווה שהסרט הזה הוא נקודת מפנה בקריירה שלו אחרי שורה של סרטים מחורבנים (אראגון, איזה סרט עם לינדזי לוהן ואיזה סרט עם גווינת' פאלטרו). חבל שהוא לא מצא תפקיד טוב עד עכשיו כמו שהיה לו באורות ליל שישי (הסרט).
ואו, זה היה מהר
בפרומו שרץ עכשיו לתוכנית 'עובדה' הקרובה משתמשים במוזיקה של טרון (זו של קרב האופנועים, שגם הופיעה בטריילר).
תמיד מעניין אותי אם מישהו משלם למישהו על דברים כאלו.
כנראה יש עניין של זכויות יוצרים
לא בטוחה איך זה עובד.
זה די אדיר שעובדה השתמשו במוזיקה של טרון…האווירה הדרמתית של המוזיקה מתאימה. :)
כן, משלמים על זה
יש פיקוח די חמור של אקו"ם, ולפיכך דוחות מפורטים על כל קטע וקטע.
לא ידעתי שאקו"ם מטפלים גם באמנים לא ישראלים
תודה על המידע.
סרט ממש רע
וזה כואב לי, כי כל כך בקלות אפשר היה ליצור סרט סביר, רק טיפה יותר השקעה בתסריט ומחשבה על מה אפשר לעשות עם העולם הזה.
ועם קצת עבודה אפשר היה לעשות סרט טוב, שהיינו יוצאים ממנו בחיוך ובתחושה שיש תמורה לכסף. ואם היו עובדים על התסריט כמו שצריך, זה היה יכול להיות סרט מצוין.
אם היו משקיעים בתסריט מה שהשקיעו בסצינת קרב אחת – רבע מזה בעצם – היה יוצא סרט כזה מדהים… זה פשוט היה כואב לראות איך הם מחמיצים את כל הדברים הטובים שאפשר היה לעשות, ואיך הם עוקבים אחרי כל הקלישאות הכי חבוטות ומשומשות וגם אותן עושים הכי רע שאפשר.
ויזואלית הוא באמת היה מרהיב. אבל מכל בחינה אחרת הוא היה כל כך רע.
והכי נורא היה לראות איך התסריטאים של עכשיו מבינים במחשבים אפילו פחות מהתסריטאים של טרון הראשון.
מהמטופשים
(ל"ת)
נפלא.
לא מבין את העוינות כלפי התסריט, העלילה הייתה פשוטה למעקב, כיאה לסרט אפקטים סטנדרטי הנותנת תורוצים די טובים לרצף סצינות האקשן הנפלאות שבסרט. אבל בעיניי מה ששיפר את הסרט היפה הזה (הגריד באמת נראה מרהיב, יותר ממה שציפיתי למען האמת) היה יחסי האב-בן של הפלינים שלדעתי היה עשוי מצוין, סצינת המפגש ביניהם נגעה ללבי ממש והטוויסט בסוף היה כואב ולא צפוי בכלל. חבל שלא יהיו המשכים.
רק דבר אחד הציק לי, הוא שלא שמתי לב לאף רפרנס לסרט המקורי וזה למרות שראיתי אותו רק לפני שבועיים והוא יחסית עדיין טרי במוח, הרגשתי די מטומטם כשזה קרה. אשים לב יותר לפרטים הללו בצפיות הבאות שבטח יבואו.
אני חושבת שהכינוי עלילה הוא מרחיק לכת בהקשר הזה
ברצינות, מה שהיה שם זה אוסף קלישאות שחוברו ביחד בצורה רופפת. זו לא היתה עלילה.
ובקשר לטוויסט בסוף, מה שאדם אמר. עוד קיוויתי שאולי הם יעשו טוויסט ויקרה משהו אחר. אבל אפילו את זה הם הצליחו לחרב.
ועכשיו שמתי לב שאמרת שלא ראית רפרנסים
אתה רציני? כל הסרט הזה הוא רפרנס אחד ענק לסרט הקודם. קרבות הדיסקוס, קרב אופנועים, אפילו שחזרו את הסצינה מהפוסטר של הסרט הקודם!
אפילו היה את הפוסטר של הסרט הקודם
וגם כל מיני צעצועים של טרון.
זה כבר רפרנסים למרצ'נדייז
(ל"ת)
הם חלק מהעולם
אבל לא היו חייבים להיות חלק מהעלילה.
זה כאילו בנסיך כספיאן היו משחזרים את הסצינה עם המכשפה ואסלן על שולחן האבן.
לקרבות הדיסקוס בטרון המקורי היתה משמעות. בחדש לא. אין בהם כלום חוץ מרפרנס. גם לסצינה מהפוסטר היתה משמעות בטרון המקורי, ושום משמעות בכלל בסרט החדש.
ותשמע, לגבי הסוף – זה בדיוק מה שאדם אמר. מהרגע שבו הוצגה האפשרות היה ברור שזה יקרה. זו היתה האפשרות המתבקשת, ואילו היה קורה משהו אחר זה היה טוויסט. אבל כשמציגים בפניך פתרון ואז הולכים אליו ומבצעים אותו? שום הפתעה בכלל.
אולי אתה כל כך מתורגל בלנסות לנחש טוויסטים שהיית מופתע מכך שלא היה טוויסט.
צדיק בסדום
סרט נפלא, עושה בדיוק מה שהוא אמור לעשות.
אבל אני גם צפיתי את הסוף מקילומטר, קיוויתי שלא יקרה, אבל די ידעתי שכן.
ורפרנסים? כל הסרט הזה היה TRIBUTE אחד גדול…
אני גם אהבתי.
באתי לסרט אקשן טיפשי וזה מה שקיבלתי.
לא ציפיתי ממנו לגדולות ונצורות, לא ראיתי את המקורי [אם כי אני לא מבינה את האהבה אליו, אנשים בעליי דעה דומה לשלי כבר אמרו לי שהוא טיפשי לחלוטין] ובודאי שלא ציפיתי למשהו עם עלילה עמוקה וחסרת קלישאות.
הסרט העביר לי שעתיים של כיף ותו לא.
אני לא אזכור אותו טוב, סביר להניח, בעוד כמה חודשים והוא לא נכנס לחמישיה שלי לשנת 2010, אבל הוא היה חביב ונחמד לאותו רגע וזהו.