א. הביקורת שהתפרסמה/תתפרסם ב-Time Out בגיליון השבוע.
סדרת "דמדומים" סבלה מאז ומתמיד משנאה לא הוגנת. היו כאלה שהחליטו, אפילו בלי לראות את הסרט, ש"דמדומים" הוא הדבר הכי גרוע שקרה לקולנוע אי פעם. אבל בניגוד למה שרבים יגידו לכם, "דמדומים" הראשון לא היה סרט נורא. הוא רק היה מה שהוא – פנטזיה רומנטית לנוער, שמעולם לא התיימרה להיות סרט אימה או אקשן.
אבל בנקודה כלשהי בין הסרט הראשון לשלישי גילו יוצרי "דמדומים" שלא משנה עד כמה יתאמצו, המעריצות ימשיכו לנהור והשונאים ימשיכו לשנוא, ולכן הפסיקו להתאמץ. בסרט הנוכחי הם כבר לא מעמידים פנים שהם פונים למישהו מלבד קהל המעריצות שטופות ההורמונים של הסדרה, או שיש להם כבוד כלשהו לאינטליגנציה של הקהל הזה. הסרט עשוי בציניות מוחלטת. אפילו השחקנים כבר לא מאמינים לשטויות ששמו להם בפה, ונראים כאילו הם מחזיקים את עצמם בכח כדי שלא לצחוק בפרצוף של הקהל. הבמאי התורן, דייויד סלייד, הגיע לסדרה בתור בעל ניסיון עם אקשן ערפדי ("30 יום של לילה" הלא-משהו), אבל קרבות הערפדים ואנשי הזאב ב"ליקוי חמה" אורכים דקות בודדות, וכל שאר הסרט הוא רצף אינסופי של דיאלוגים מאולצים, שמצליחים איכשהו לא לקדם את המשולש בלה-אדוארד-ג'ייקוב במילימטר. כל כך הרבה משפטים מגוחכים, כל כך הרבה שוטים שנראים כמו עטיפת אלבום של להקת בנים, כל כך הרבה שרירי חזה (ג'ייקוב וחבריו אנשי הזאב עדיין לא מצאו את החולצות שלהם). עבור כל מי שאינו בת-עשרה שטופת הורמונים – בנפשו, לפחות – הדבר היחיד שמציל את הסרט משעמום מוחלט מהרגע הראשון ועד האחרון הוא הרגעים המצחיקים שלא בכוונה, וכאלה יש הרבה. זה אמנם לקח שלושה סרטים, אבל "דמדומים" ירד לרמת הביקורות עליו. הפעם זה באמת כזה גרוע.
ב. סוג של ספוילר, אם זה אכפת למישהו:
בסוף הסרט השני אדוארד הציע לבלה נישואין. בסוף הסרט השלישי הם מחליטים על תאריך. האם עד סוף הסרט הרביעי הם יחליטו על הקייטרינג?
ג. ההיסטוריה של "דמדומים" בראי עין הדג:
זאת הביקורת של חסידה שוטה על הסרט הראשון, "דמדומים", שאני מסכים איתה.
זאת הביקורת שלי על הסרט השני, "דמדומים 2: ירח חדש".
OMG.
לא ברור לי מי חשב שזה רעיון טוב לראות את הסרט, לא ברור לי מי חשב שזה לא רעיון טוב ובכל זאת שתק. אבל מישהו חשב, ומישהו אחר עודד בדרכו השקטה ואף אחד לא דאג לחיזוק אלכוהולי.
הסרט הזה הוא שיממון. חלקים ממנו ראינו בפאסט פורוורד, ובכל זאת הוא היה ארוך ומשמים. כמה מילים גבוהות, כמה נאומים, כמה פאתוס – כמה חשוב להגן על בלה ואיש אינו יודע למה. אפילו אליס, הערפדית החיננית ודקת הגו, היתה חיננית (וחייכנית) פחות בהשוואה לסרטים הקודמים. אדוארד הפוץ חירב את הסרט כהרגלו, בלה נותרה סתומה ולתוך הקיטש הבלתי נסבל והצדקני שלהם נדחף ג'ייקוב, שאמנם מצטיין בשרירי קיבורת מעוררי תאווה ובחיוך שמאיר את אפלת הלילה, אבל השתלטנות שלו הביאה לי את הסעיף. "את אוהבת אותי אבל לא יודעת את זה" my ass, ולחזור על זה מדי שלוש סצינות לא יהפוך את זה ליותר נכון או יותר אמיתי.
הייתי אומרת שתדאגו לשלוח את הסרט הזה הכי רחוק מכם שאתם יכולים, נאמר לאוסטרליה או ניו זילנד, אבל חבל עליכם. עשו לעצמכם טובה: ארגנו לעצמכם טיול באוסטרליה וניו זילנד ואת הסרט הזה תשאירו לחום הבלתי נסבל של הקיץ הישראלי.
מדהים
כשמישהו אומר על סרט שהוא משעמם, אז תמיד ברמה מסויימת זה נתון לויכוח בשל ענייני טעם וריח וכו'. מדהים עד כמה הקונצנזוס חזק במקרה הזה. ניסיתי להריץ את הסרט בראש כדי לזכור מה היה גרוע במיוחד אבל אני לא מצליחה באמת ובתמים לזכור את העלילה ומה קרה שם. (התשובה היא מן הסתם: כלום).
בעע.
אני לא מסכים אם מה שנאמר בתחילת הביקורת
הסרטים האלו הם באמת נוראיים מבחינה קולנועית (לפחות השניים הראשונים, את זה לא ראיתי). הם מלאים בדיאלוג זוועתי ודמויות בלתי נסבלות, באמת שרציתי לתת לרוברט פאטינסון כאפה על פרצוף ה"אני הולך לבכות מרוב ייסורים" שלו. באמת שכואב לי לראות את המשיכה לסרטים האלו…
נו באמת....
אני חייבת לציין שבאופן כללי אני לא חובבת סרטים מושבעת.
משום מה חוסר היכולת להרדם הלילה גרם לי להיסחף לתוך
הבור הדוחה הזה….אוהווו….כמה שנפלתי……..!!!!!
פשוט בזבוז זמן…!!!!!