אילו סרטים צריכים להיות בסיכום השנה של 2022?

מאת
יהונתן צוריה
– פורסם ב 22 בדצמבר 2022Posted in: הגיגים
מתחילים את סיכום השנה, עם הסרטים שחייבים להיות בה, אפילו שהם לא הוקרנו פה. בונוס: ביקורות קצרות על 15 סרטים שכאלה.

סיכום 2022 עושה את צעדיו, אט אט, אלינו. הוא יכלול כל מיני דברים כאלה ושונים אבל בעיקר יכלול את סקר השנה המסורתי. הסקר מורכב מהסרטים שהוקרנו בבתי הקולנוע, וגם סרטים שלא – אבל שאתם, הקוראים, חושבים שאין שום סיכוי שאפשר לסכם את 2022 בלעדיהם. על כן, השאלה עוברת אליכם: איזה סרטים, שלא הוקרנו בארץ מסחרית (כלומר, על גבי מסך קולנוע ולא רק בסינמטקים), חייבים להיכלל ברשימת המועמדים של השנה?

כמו בשנה שעברה, סרטי נטפליקס, אפל או אמזון שהיו מספיק גדולים בשביל שנכתוב להם ביקורת או נפתח להם דף סרט אוטומטית נכנסים לסקר. שימו לב שבניגוד לבתי הקולנוע, קל יותר לפספס אותם, אז אם יש סרט ממחוזות הסטרימינג שאתם חייבים, שווה לציין אותו בתגובות בכל זאת.

כמה הערות לגבי זה:

1. כתמיד, סרטים בולטים מעונת הפרסים כמו "רוחות אינישרין", "ימים של תום", או "החלטה לעזוב" (למשל) יצאו פה רק ב-2023, ולכן הם ייחשבו חלק ממבול 2023. אין מה להצביע להם.

2. תגובה אחת, סרט אחד. שימו לב שעדיין יש את הבאג שבו אם רק שמים כותרת בלי טקסט למטה כמה פעמים השרתים מתחילים לסנן אותך, אז תרשמו גם איזה מילה בגוף התגובה.

3. הרבה פעמים השנה ה"רשמית" של סרט לא תואמת את השנה שבה הוא הופץ בכל העולם, ועל כן אין בעיה גם לרשום סרטים שרשום מעליהם בימד"ב "2021", כל עוד ראיתם אותם השנה והם לא היו בסקר קודם. גם "2020" זה בסדר במקרים מסוימים.

4. בבקשה, ציינו כאן סרטים שאהבתם בלבד. לא כל סרט שראיתם, אלא רק סרטים שתשקלו להצביע להם בסקר המוקדמות – כאלה שאתם כוללים בסרטי השנה שלכם.

5. לא בטוחים אם סרט כלשהו כשיר או לא? יצא בארץ או לא? נחשב סרט או ספיישל? אין בושה בלשאול.

אחרי שזה הובהר, ולפני שתשתפו את הבחירות שלכם בתגובות, אני שמח להציג לכם את הטקסט הבא של ההמלצות שלי לחלק מהסרטים שלא יצאו בשנה הבאה. שימו לב שהרשימה למטה היא בגדר המלצה וזה שסרט נמצא ברשימה לא אומר שהוא אוטומטית יופיע בסקר, והוא עדיין צריך לעבור את אותו התהליך (פישלייקים ותגובות) כמו כולם.

למזלנו, יותר ויותר נראה שאין ממש צורך בכתבות כאלה. בין אם זה הדבר היחיד החיובי ששירותי סטרימינג שבאים לארץ מביאים איתם (סרטים שלא היו מגיעים ארצה בכל אופן אחר), בין אם זה ההימורים המטורפים שחברות ההפצה לוקחות בניסיון להביא אנשים לקופות ובין אם זה, לא יודע, גמדי תחתונים שאחראים לזה – רוב הסרטים הגדולים, המדוברים והמגניבים יצאו בארץ על מסך גדול או הולכים לצאת ממש עוד רגע.

ובכל זאת, יש סרטים שלא הגיעו לכאן, או הגיעו לכאן ולא הספקנו להתייחס אליהם כמו שצריך. אז הנה 15 סרטים וכמה מילים עליהם ששווה להשלים רגע לפני שנגמרת השנה, ותכלס גם אחריה.

בשלוש | On The Count of Three – יום אחד, ואל מחליט שנמאס לו לחיות. הוא מוציא את החבר הכי טוב שלו, קווין, ממוסד רפואי שבו הוא מאושפז בגלל הנטיות האובדניות שלו, ומציע לו שיתאבדו יחדיו. קווין מסכים, אבל אז מבקש יממה אחרונה לסגור את כל מה שצריך לסגור. אם תיאור העלילה הזה לא ברור, מדובר בקומדיה שחורה משחור על צמד חברים דפוקים שגרים בעולם דפוק.

עם זאת, הסרט לא מתייחס לקונספט הקשוח שלו בקלות דעת, ואנחנו מגלים כאן דיון לא פשוט בנוגע לדברים שדחפו את ואל וקווין לנקודה שלהם, וגם בינם ובין עצמם בנוגע לשאלה למה שווה – אם בכלל – לחיות. ג'רוד קרמייקל מביים ומככב, כריסטופר אבוט ממשיך להיות אחד משחקני האינדי שרק מחכים לפריצה הגדולה, וטיפאני האדיש והנרי וינקלר באים לתת גיבוי.

פרל – נדיר במידה מסוימת שסרט המשך של סרט שיצא פה לא מופץ בארץ, אבל אני מניח ש"X", למרות ההייפ ההיפסטרי מחו"ל, הוכיח שפשוט עדיין אין קהל לסחורה הנ"ל. חבל, מבין השניים "פרל" הוא הסרט המעניין יותר, המגניב יותר, וזה עם ההופעה הטובה יותר של מיה גות'. למי שראו את הראשון זאת לא אמורה להיות התלבטות, ולמי שלא ראו את הראשון, יש מצב שזאת נקודת פתיחה טובה יותר.

האחות הטובה – קל לטעות ולחשוב ש"האחות הטובה" הוא סרט מותחן עם טוויסטים. הוא לא. אם כבר, הוא יותר נוגע לשאלה "איך יתפסו" מאשר "מי הרוצח". הוא סרט שלא סתם גילה את הטוויסט שלו במסע הפרסום שלו ובכך שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, כי הסרט לא רוצה שתהיו במתח בנוגע לשאלה מי הרוצח.

לא, הסרט נוגע יותר לשאלה שמעסיקה הרבה סרטים של ג'סיקה צ'סטיין והיא "כמה לעזאזל המערכת הזאת מושחתת?" אלא שבניגוד לסרטי מארק ראפלו שבהם הוא צועק בישיבה על איך הם פוגעים בילדים, אצל ג'סיקה צ'סטיין אנחנו מרגישים את האימה של חדלות המערכת דרך הדברים שהדמויות שלה עוברות.

בנוסף, ואני לא מאמין שאני אומר את זה, אדי רדמיין ממש טוב פה, ואם וכאשר הוא יהיה מועמד לאוסקר (אל תהיו מופתעים), זה לא יהיה לחלוטין בלתי מוצדק. זמין בנטפליקס.

ארגנטינה 1985 – על סטיותיי באתי להתוודות: אין דבר יותר מספק בעיניי מלראות סרטים דרום אמריקאים על הדיקטטורות הצבאיות שהיו שם. אני לא יודע אם זה בגלל שיש משהו מרענן בלראות חברה שאין בה תשתית דמוקרטית באופן כה עמוק ולהגיד לעצמי "אוקיי, אנחנו עדיין רחוקים מזה למרות הכול," או בגלל שיש משהו סוחף בחברות כל כך צבאיות ומדכאות והאנשים הקטנים שמנסים לשבור אותן.

"ארגנטינה 1985" מספר על משפט שנעשה לאנשי צבא שמואשמים בדברים שאנשי צבא מואשמים בהם אחרי שהם נופלים מהשלטון, ועל צוות המשפט שאמור להעמיד אותן לדין בעוד שכל העם, כך נראה, ממש לא מעוניין שייעשה צדק או שיגידו משהו רע על אותם אנשי הצבא. אם זה נשמע כמו סרט "חשוב" שכזה, אז כן, גם – אבל מה שהופך את "ארגנטינה" לסרט טוב לאורך רובו הוא דווקא הגישה הקלילה שלו, ואפילו הז'אנריסטית. הסרט מזכיר לנו שהחיים מצחיקים, מפחידים, מותחים, מעניינים וכן, בהחלט גם חשובים. זמין באמזון פריים.

קתרין המכונה ציפור קטנה – לא ראיתי את "בנות", הסדרה שהעלתה את לינה דנהאם למעמדה, וגם לא שום דבר אחר שהיא עשתה; אבל הכרתי אותה כפרסונה, וכפרסונה היא קצת, ובכן, מרתיעה. על כן ציפיתי למעט מאוד מהסרט שלה שמתרחש בימי הביניים, ופשוט לא הייתי מוכן לכמה הסרט זה מקסים. אולי הייתי צריך – הוא בכל זאת מגובה בהופעה כובשת של בלה רמזי ובתפקיד משנה נהדר של אנדרו סקוט – אבל חששתי מאוד מדרמה אנכרוניסטית ובוטה לשם הבוטות, ובמקום זה מצאתי סיפור התבגרות שמרגיש גם נכון לתקופה שלו וגם על זמני. זמין באמזון פריים.

מוכרים בלבד 3 – לא רק ש"מוכרים בלבד 3" נועד רק למעריצי קווין סמית', אני גם לא יודע כמה הוא נועד למעריצי קווין סמית'. כי מצד אחד, "מוכרים בלבד 3" הוא מצעד של מחוות עצמיות של קווין סמית' שהוא אומנם יוצר מאוד מכובד אבל בחייאת, עשית את "ג'יי ובוב השקט: הריבוט" לפני שלוש שנים. אבל מצד שני, "מוכרים בלבד 3" הוא לחלוטין סרט שלא סתם נועד לרצות מעריצים. סמית' עושה כאן כמה וכמה בחירות שהן אמיצות כמו שהן מטורללות כמו שהן יפהפיות כמו שהן לא קשורות. והן כל זה ביחד.

אז למי שמצפה לעוד אבחנות יפות על התרבות הפופולרית, אין לסמית' מה להציע פה. ואין ספק שמבחינת לכידוּת, משהו בסרט הזה לא עובד שהוא עובר מטרגדיה לקומדיה באופן שלא נותן לצופים להתאושש כל כך. אבל "מוכרים בלבד 3" הוא הרבה יותר מעוד מוצר ריק וחלול, וכמו "ג'יי ובוב השקט 2", הוא אחד הסרטים היותר מעניינים שסמית' עשה – גם אם לא אחד הסרטים היותר טובים.

סובב אותי | Spin Me Round – הסאטירה הקטנה הזאת לא ממש הצליחה ליצור עניין וזה למרות שהיא מורכבת מכל שחקני הקומדיה האהובים מהטלוויזיה – אליסון ברי בתפקיד הראשי ואוברי פלאזה הן רק שתי דוגמאות. כפי שניתן לשער מעצם זה שהיא פה, אני דווקא מפציר בכם לתת לה הזדמנות. קומדיה קטנה וחביבה על יחסי כוח, פנטזיות רומנטיות, וחופשה על חשבון העובדה שיוצאת משליטה. אה, וחזירי בר.

שלושה עשר חיים – קולין פארל כנראה יהיה מועמד לראשונה לחייו לאוסקר על העבודה המופלאה שלו ב"רוחות אינישרין", וחוץ מזה הוא הספיק לרגש גם ב"אחרי יאנג" (שתכלס גם לו מגיע להיות פה אבל כבר נהיה צפוף), וגם להיות אחד מנקודות האור ב"באטמן". אבל אחרי כל אלה, פארל גם היה נהדר בתפקיד "פשוט" יותר ב"שלושה עשר חיים". זהו סרט שמתאר בלי הוד והדר, אבל עם מתח, עניין ואנושיות את חילוץ הילדים שנתקעו במערה בתאילנד. אחרי שנים שרון הווארד לא עשה סרט ראוי לשמו, הוא חוזר אל המספר "13" ואל מקרה מצוקה אמיתי ומצליח להוכיח שיש לו נישה מאוד ספציפית, אבל הוא ממש טוב בה. זמין באמזון פריים.

הסולחה | The Forgiven – לא חסרים סרטים וסדרות על עשירים מנותקים בחופשה שאז הדברים משתבשים, אבל היתרון של "הסולחה" – סרט על זוג שדרס ילד מרוקאי בדרכם למסיבה יוקרתית והניסיון של כל הסביבה להתמודד עם זה, כל אחד בדרכו – זה שהוא פחות מתמקד בהבדלי מעמדות ובפרווילגיות, אלא מציע דיון פילוסופי יותר על עמקי הנפש, האשמה, הגאווה, הנקמה, האדישות, השחיתות, והחרטה, וזה בזכות התרחיש המוכר מעשרות סרטים אחרים שיוצאים נגד עשירים בתקופה האחרונה.

חוץ מזה, תראו את הקאסט הזה: רייף פיינס, ג'סיקה צ'סטיין, כריסטופר אבוט, מאט סמית' וקיילב לנדרי ג'ונס. מובן לי למה מבין מאות הסרטים שיוצאים בכל שנה הוא ילך לאיבוד, במיוחד כשהוא נראה כמו כל כך הרבה סרטים אחרים – אבל למי שהתרשם מהתוצרים של האח מקדונה האחר, גם "הסולחה" מספק את הסחורה (גם אם הוא לא מתעלה לשיאי סרטיו הקודמים).

התמימים | The Innocents – אני רוצה שתדעו כמה שפחות על הסרט הזה בעודכם נכנסים אליו, וקצת קשה למכור את הסרט הנורווגי הזה בלי להגיד עליו יותר מדי, אבל בואו ננסה: בקיץ נורווגי אחד, כמה ילדים מגלים יכולות מיוחדות, ואז הדברים משתבשים. כמו גרסה קיצונית יותר של "כרוניקה בזמן אמת", ולא רק בגלל שהגיל של כולם ירד ל-10.

עצמות והכול – אני לא יודע איך צירוף המקרים הזה קרה, אבל לוקה גואדנינו עבר מסרט בכיכוב מי שהואשם בנטיות לקניבליות לסרט על, ובכן, קניבלים. כמו בסרט ההוא, גם כאן מדובר בסיפור התבגרות, רק שהפעם של אישה צעירה, ושהפעם הבעיה שלה היא לא הרגשות שהיא מפתחת כלפי בנות מינה, אלא הרגשות שהיא מפתחת כלפי בשר אדם. זה סרט יפה מאוד (וקצת ארוך) עם כמה הופעות נהדרות (טיילור ראסל) וכמה הופעות ביזאריות (מארק ריילאנס) אבל אני בעצם לא יודע אם שווה להרחיב עליו את הדיבור או שמא עוד יוציאו אותו בארץ ורק מחכים שהוא יהיה מועמד לאיזה משהו. אם לא – מדובר בסרט אלים ויפה על התבגרות ומשפחה בלתי מתפקדת בעליל.

ביוויס ובאטהד עושים את היקום | Beavis and Butthead Do the Universe – תקשיבו, זה ביוויס ובאטהד. או שאתם בקטע, או שלא. למי שבקטע, סרט ההמשך מצליח להיות ברמה של הסרט המקורי, אם לא טוב יותר. למי שלא – האם זה אחרי שראיתם את אחד מהסרטים שלהם? כי תקשיבו, מדובר ביצירות מופת קומיות לכל נושא ועניין. סרט ההמשך משלב מסע בזמן, מסע בחלל, יקומים מקבילים והרבה בדיחות איברי מין מטומטמות, כי זה בדיוק מה שסרט טוב של ביוויס ובאטהד אמור לעשות והוא מגשים בדיוק את מה שאפשר לצפות ממנו. ועל זה יאמרו הצמד: חחחחח, אמרת פות.

זרם גורמה | Flux Gourmet – אני אנסה לתאר את הסרט הזה, וכנראה אכשל: חברי קולקטיב אוכל, או אולי יותר נכון להגיד שהם אמני פרפורמנס, שיוצר מוזיקה – או יותר נכון צלילים – מבוססי אוכל, מקבלים מלגה שמאפשרת להם להתאכסן בטירה יוקרתית כדי להמשיך לפתח את מה שזה לא יהיה שהם עושים, בזמן שמתחים רבים עולים בין חברי הקולקטיב ובין עצמם, וגם בין האנשים שמממנים את המלגה שלהם. זה מוזר כמו שזה נשמע, וזה גם מאוד מצחיק, ומאוד אפל וכמו כן יש שם מישהו שסובל מפלוצים. פיטר סטריקלנד ("אולפן הקלטות ברברי", "הסרט ההוא על השמלה הרצחנית") ממשיך לבסס את מעמדו כאחד היוצרים היחידים שיודעים ללכת על קו הביזאר-מגעיל-מאיים-מצחיק-נהדר ולא ליפול לפלצנות גם כששום דבר לא מובן יותר.

התקפה עצמית – מכל הסרטים פה, הסרט הזה יופיע בקרוב דווקא בהרחבה ובאור חיובי למדי אז לא ארחיב יותר מדי חוץ מזה שאגיד שכל מילה טובה שתישפך עליו היא מוצדקת.

מבחן הבטא | The Beta Test – לוקח זמן עד שבכלל מבינים על מה "מבחן הבטא" הזה. לרגעים נראה שגם הוא לא בטוח על מה הוא: סוכן הוליוודי מקבל מכתב סגול ובו הצעה למין מזדמן, יחד עם הבטחת אנונימיות לשני הצדדים.

אבל זה לא ניסיון לאתחל את גל המותחנים האירוטיים – ג'ים קאמינגס ("הזאב בסנו הולו") חוזר בסרט חדש שגם בו הוא מגלם אדם שנדחף אל הקצה, רק שהפעם המטרות של קאמינגס גדולות יותר מניתוח דמות. אם בסרטיו הקודמים קאמינגס משתמש בעלילה כדי לקדם את הדמות, הפעם הדמות היא זאת שפה בשביל לחשוף יחד איתנו את הטירוף שמתחיל אט אט להיחשף לנגד עינינו.

למרות שזה לא המשך, עדיין הייתי ממליץ להתחיל עם סרט אחר של קאמינגס (כאמור, "הזאב" או "Thunder Road"), אבל למי שהסגנון הספציפי שלו מדבר אליהם, "מבחן הבטא" הוא אחד הסרטים הטובים של השנה.

תגיות: