ביקורת: מת עליה

לפי הטריילר, "מת עליה" נראה כמו קומדיה נחמדה על זומבים. למרבה הצער מתברר שזו לא באמת קומדיה. וזה לא באמת על זומבים

ארררררר. אני מרגיש מרומה. "מת עליה" הוא מקרה מובהק של הטעיה טריילרית. הטריילר של הסרט היה סימפטי מאוד, והסרט נראה כמו משהו מגניב וחמוד: קומדיה רומנטית על זומבים. מהצפיה ‏בסרט עצמו, לעומת זאת, עולות שתי מסקנות מעציבות: זו לא קומדיה. וזה לא על זומבים.

אחד ההישגים המרשימים של סדרת "דמדומים" היתה סירוס של מיתוס אימה ידוע (המילה "הישגים" במשפט הזה משמשת כמובן באותו המובן שבו אחד ההישגים המרשימים של סנדוויץ' ביצה מהחודש שעבר הוא קלקול קיבה). הסדרה ‏הזאת לקחה את הערפדים – מפלצות ליל, מפחידים, מאיימים, מוצצי דם, לא אנושיים – והפכה ‏אותם לחבורת דוגמנים מנצנצים כדי למכור אותם כמושא תשוקה רומנטי לבנות כיתה ז'. כמובן, ‏לצורך העניין היה צריך לסרס לחלוטין את הערפדים האלה, ולמעשה להוציא מהם את כל מה ‏שמגדיר את המושג "ערפד". כשהסדרה רק התחילה להתפוצץ, וחובבי ערפדים אמיתיים גילו את ‏גודל הזוועה, בטח גם אתם שמעתם את הבדיחה: "מה השלב הבא, סרט רומנטי עם זומבים? חחחחחחח".‏

אז מתברר שמישהו לקח את הבדיחה הזאת ברצינות. "מת עליה" הוא ניסיון לעשות "דמדומים" ‏עם זומבים. ברצינות.‏

גיבור הסרט, שלא זוכר איך קוראים לו אבל זה כנראה מתחיל בר', הוא, להגדרתו, זומבי. הוא חי ‏בעולם פוסט-אפוקליפטי נוסח "המתים המהלכים", שבו בני האדם הם מיעוט מחומש שמתבצר מאחורי חומות, ורוב אוכלוסית ‏כדור הארץ מבלה את זמנה בדישדוש, נהמות לא ברורות וזלילת מח, כשאפשר. אבל יום אחד ר' ‏פוגש את ג'ולי, בת אנוש בעלת לב פועם, ומתאהב בה. או, ליתר דיוק, אוכל את המח של החבר ‏שלה וכך יורש ממנו את האהבה אליה. ‏

שוב, זה נשמע משעשע מאוד כבדיחה פוטנציאלית. בחורה עם זומבי? לפחות הוא לא מתעניין בה בגלל הגוף שלה, אלא רק בגלל המח (חחחחחחחח). אבל הבעיה היא שהסרט לא חושב שזו בדיחה, אלא לוקח את הקשר הזה ברצינות מלאה. לכן, כדי לבסס סרט שלם על היחסים בין ר' לבין ג'ולי, ‏היה צריך להוציא מר' את כל מה שהופך זומבי לזומבי. זומבים, בהגדרה, הם מתים חסרי כל ‏בינה, רגש או אנושיות. אי אפשר לדבר על ליבו של זומבי, כי אין לו לב. אי אפשר להתנשק איתו, כי ‏הוא רק ילעס לך את הפרצוף. לכן כבר בדקות הראשונות של הסרט, מובהר שר' הוא לא באמת ‏זומבי, אלא רק בערך-כאילו-כזה זומבי. מהרגע הראשון ברור שר' חושב; הוא גם מקריין לנו את ‏הסרט. ר' יודע לפתוח דלתות, לזהות אנשים, לקבל החלטות. לר' יש דירה ‏מאולתרת בתוך מטוס נטוש, שבה יש לו אוסף של דברים שהוא אוהב להסתכל עליהם, ובה הוא ‏יושב ופאקינג מקשיב לתקליטים. אמנם יש לו קשיים בדיבור, אבל לאורך הסרט גם זה עובר לו. בקיצור, ר' ‏הוא לא זומבי, הוא בנאדם שלא שתה מספיק קפה בבוקר. מכיוון שהוא מנסה למכור את עצמו לבנות הנעורים, הסרט סובל מעוד מחלה חמורה: הוא מדורג PG-13. תנסו לעכל את זה רגע: זה סרט זומבים, שבו אסור להראות טיפת דם (מתברר שאכילת מח זה דווקא בסדר מבחינת ועדת הצנזורה האמריקאית. הם אנשים מוזרים). זה לא מאפשר לגוויות להרקיב או לאיברים לנשור; הם קצת חיוורים, יש להם אדום בעיניים, וזהו, פחות או יותר. הזומבים ב"מת עליה" דומים לזומבים ‏כמו שהערפדים המנצנצים של "דמדומים" דומים לערפדים – כלומר, בכלל לא.‏

כלומר, חוץ מאלה שכן. כדי למלא את תפקיד האויבים בסרט, הוא מציג את ה"Bonies" – זומבים שהידרדרו יותר מדי, או משהו, והפכו ליצורים משולדים מזוויעים וחסרי בינה שיאכלו כל דבר עם לב פועם. או, אם להשתמש בעולם המונחים של כל סרט אחר בעולם חוץ מהסרט הזה, אלה זומבים. ה"בוניז" הם רעיון נוראי גם מבחינת המשמעות האלגורית של הסרט: הסרט כביכול אומר שאם רק נלמד להכיר זה את זה, נגלה שכולם בעצם בני אדם, גם אלה שמאוד שונים מאיתנו, ובאותה נשימה מוסיף "חוץ מאלה שהם לא, ואותם צריך להרוג". הוא מנסה לאכול את המח ולהשאיר אותו שלם.

אז נשאר פה מין סיפור על קשר בין בחור עם בעיות בתקשורת לבחורה יפה – ולא סיפור מעניין במיוחד, ‏בתחום הזה. הסרט מדשדש לאיטו קדימה כמו, נו, זומבי, ולא הולך לשום כיוון שלא היה ברור ‏מהרגעים הראשונים. ר' שובה את ג'ולי – לא ברור למה, לא ברור איך, לא ברור למה היא לא בורחת בתוך חמש דקות, למרות שהיא בבירור מסוגלת – והיא מכירה אותו לאט לאט. אני מתכוון לזה: באמת לאט. רבאק, כולנו יודעים שהגענו לסרט על רומן בין בחורה לזומבי, זה לא בדיוק טוויסט, והסרט לא צולל בדרך עמוק לנפש האדם או מספק דיאלוגים שנונים במיוחד, אז אפשר בבקשה להתקדם כבר?

ההשוואה ל"דמדומים", למרות הכל, לא לגמרי הוגנת: "מת עליה" אינו גרוע כמו "דמדומים", ולו משום שבכל זאת, יש לו חוש הומור. יש כמה בדיחות די חביבות בסרט, אם כי אם ראיתם את הטריילר, ‏ראיתם כבר כמעט את ‏כולן. אחרי הדקות הראשונות, שמציגות את זוית הראיה של ר' על העולם ‏שאחרי האפוקליפסה באופן די משעשע, עובר זמן ארוך מאוד בין ניסיון להצחיק אחד לאחר, ‏וכשהסרט כבר מנסה, הוא בדרך כלל לא מצליח.‏

הבדיחה בבסיסו של "מת עליה" היה יכולה להחזיק מצוין סרטון קצר של, נאמר, שש דקות. מכיוון ‏שהסרט אורך שעה וחצי, וחמור מזה – משום שנראה שרוב המשתתפים בו לא הבינו שזו בדיחה, ‏הוא פספוס מוחלט. חובבות רומנטיקה עם ‏אל-מתים יתאכזבו מהחוסר באנשי-זאב עם ריבועים בבטן ובלי חולצה, ולחובבי זומבים אין שום דבר לחפש כאן, בטח שלא מח.

פורסם במקור בוואלה