הימורים מוקדמים הרבה יותר מדי לטקס האוסקר ה-95

כמה בלוקבסטארים יהיו, באיזה קטגוריה יהיה מרחץ הדמים ועוד דברים שלאו דווקא יתבררו כנכונים עד הטקס.

מודה, בגדול לא תיכננתי לחזור למקום הזה. אבל נראה שבפעם הקודמת, למרות שכמעט וכל ההימורים שלי נפלו על הפנים, אנשים נהנו וביקשו שאני אביך את עצמי בפומבי עוד פעם אז הנה הם: הימורים לטקס האוסקר, בזמן שאפילו טריילר אין לרוב הסרטים שאדבר עליהם פה.


שובם של הבלוקבאסטרים: שלושה סרטים שירוויחו מעל 100 מיליון דולר בארה"ב יהיו מועמדים לסרט הטוב ביותר

זה היה די ברור מהרגע הראשון, אבל בשנה שעברה היה באזז – לשנייה וחצי – שאולי "ספיידרמן: אין דרך הביתה" יהיה מועמד לאוסקר. לפני שנתעמק בטיב הסרט (למה, כי "סמטת הסיוטים", "אל תסתכלו למעלה" ו"משפחה מנצחת" כולם קלאסיקות נצחיות שנזכור לעד?), הנקודה מאחורי מי שדחף אותו לרגע ודודלי הייתה זאת: זוכרים שפעם האוסקרים שיקפו גם, ואפילו במקצת, את טעם הקהל?

זה לא קרה. זה לא קרה בגלל שלל סיבות – העיקרית ביניהן היא שהאקדמיה לא אמורה לעשות כלום, ושפעם פשוט היא והקהל ראו יותר עין בעין – אבל הנקודה הסופית היא שנראה היה שהאקדמיה נדחפת יותר ויותר לסרטים שבקושי מצליחים לעשות 100 מיליון דולר ברחבי העולם, עזבו בארה"ב (עם זריקת עצם סמלית בדמות "חולית", בסדר).

אבל אפשרי שההספדים היו מוקדמים מדי, כי השנה לפתע נראה שהצבע חזר ללחיים של בלוקבאסטרים. "אהבה בשחקים: מאווריק" אהוב ומוערך בקרב קהלים שלא יכולים לבטל אותו כסתם המשך או עוד סרט מארוול גנרי, "אלביס" עם 133 מיליון בארה"ב בלבד, "אין מצב" בדרך לקו המאה, ואם תגידו שלא סביר שכל החבורה הזאת תיכנס, אני אסכים. אבל תראו מי עוד לפנינו: "אווטאר: דרכם של המים" ו"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" הם שני מותגי על שקל להאמין שיחצו את הקו של ה-100, והיו כבר מועמדים לקטגוריה בעבר אז לא מטורף לדמיין שמצביעי האוסקר לפחות ישקלו ברצינות להחזיר אותם.

חוץ מהם, אחרי 2021 נראה שהשתפר מצבם של סרטי מבוגרים. ובהחלט אפשר לדמיין מצב שבו תוצרים יחסית מסחריים כמו "אמסטרדם", "הפייבלמנים" או "בבילון" יצליחו גם הם לעבור את הקו (ולהיות מועמדים לאוסקר, כמובן), ויביאו למצב שבו נראה שהאקדמיה מוכנה לאמץ שוב פעם סרטים שגם מרוויחים כסף.

"הכול בכל מקום בבת אחת" לא יהיה בכל מקום

ומה עם הסרט שעדיין, אחרי 4 חודשים, נמצא בראש ובלב של הרוב המוחלט של מי שצפה בו?

טוב, פה אני כבר נהיה יותר סקפטי. הסקפטיות היא כפולה: הראשונה היא האקדמיה – עדיין מקום שמרני למדי שלצפות ממנו לקפוץ על "הכול בכל מקום" זה קצת כמו לצפות מהם לקפוץ על פרס העובד המצטיין. קומדיית מד"ב (אך לא פלא טכנולוגי) בעלת הומור נמוך (לצד הומור גבוה) והיפראקטיבי? זה לא שלא היו דברים מעולם, אבל בחייאת – יהיה קשה מאוד להגיע להישג כזה.

מי שיכולים לעזור הם כמובן קהילת הבלוגרים ו"האינטרנט" שידחפו את הסרט קדימה. וכאן נכנסת הסקפטיות השנייה שלי. בעוד שכרגע "הכול בכל מקום" הוא מלך סרטי האינדי הבלתי מעורער, יש מי שיבואו לערער אותו לקראת האוסקרים. הסרטים החדשים של דיוויד או. ראסל ("אמסטרדם"), מרטין מקדונה ("הבאנשיות מאינשרין"), נואה באומבך ("רעש לבן"), שרה פולי ("נשים מדברות") ואלחנדרו אינירטו ("בארדו") ייראו כמו צעצועים חדשים ונוצצים לכשיצאו, וצעצוע חדש תמיד מוציא את הישן מהחדר.

לכן, בהנחה שלפחות חלק מהסרטים האלה טובים – קשה לי לראות את "הכול בכל מקום" מחזיק מעמד נגד הסחף ומצליח להשתחל למועמדות לסרט הטוב ביותר. סיכוי טוב יותר יש לו בשני מקומות: קטגוריית התסריט, שנראית כמו המקום המושלם לאקדמיה להכיר בו והסיכוי הכי סביר שלו; וקטגוריית השחקנית הראשית למישל יאו – אם לא על ההופעה שלה בסרט, אז כהבעת הערכה על תרומתה לקולנוע. אני לא משוכנע כמו אחרים שזה ממש בדרך לקרות, אבל עם קמפיין טוב ועם מעט תחרות זה משהו שיש מצב שיקרה.

כל זה, כמובן, לא קשור לצדק קוסמי. אם היה צדק קוסמי, אלה לא היו המועמדויות שהיינו רבים עליהן עבור הסרט, אלא מועמדות לשחקן משנה עבור קי הוי קוואן ועבור עיצוב התלבושות של הסרט.

הסטרימינג ישלוט ביד רמה בקטגוריית האנימציה

מאז 2019, אי אפשר לדבר על קטגוריית האנימציה בלי לדבר ברצינות על חברות הסטרימינג. ב-2019 אלה היו שני סרטי נטפליקס ("קלאוס" ו"יד אבודה"), ב-2020 זה היה סרט דיסני+ שגם זכה("נשמה"), שני סרטי נטפליקס ("מעל ומעבר לירח", ו"שון כבשון: עף על החלל" שיצא בארה"ב רק בנטפליקס), וסרט של אפל ("מוליכי הזאבים"). בשנה שעברה היו שלושה: שני סרטי דיסני+ ("ריה והדרקון האחרון", "לוקה") וסרט של נטפליקס ("משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות").

השנה, יכול להיות שכל המועמדים יהיו כאלה: מ"אדומה אש" של פיקסאר (שלא יצא לאקרנים בארה"ב), דרך שלושת הפרויקטים המעניינים של נטפליקס ("הדרקון של אבא", "פינוקיו", "ונדל וויילד"), ועד ל"Spellbound" של אפל. יושבים על הספסל ומחכים לעלות גם "הבית" ו"אפולו 10 וחצי".

כן, לא כדאי לפסול את "עולם מוזר" של דיסני, ולו רק כי זה דיסני, אבל נראה שאם יש שנה שבה הסרטים שיצאו לאקרנים פשוט פחות רלוונטיים, זאת השנה (וחבל – "לא רעים בכלל" סרט נפלא, אני אומר לכם!).

האם זה אומר שדיסני השנה אולי לא יקחו את הקטגוריה? אההה, אולי. אני למדתי על בשרי פעם אחר פעם שהאוסקר חרוט על שם בית העכבר, ובטקס עצמו רק נכנסים לפרטים הקטנים של איזה סרט באופן ספציפי. בתחילת השנה הרבה הימרו על "פינוקיו" של דל טורו, אבל נראה לי שהטריילר קצת צינן את ההתלהבות הזאת, אחרי שנחשפנו למשהו שנראה בסך הכול כמו עוד גרסה של הסיפור. ברכותיי לדומי שי וצוות "אדומה אש".

דרום קוריאה תתחרה נגד עצמה באוסקרים (ותפסיד למקסיקו)

שניים מהסרטים הגדולים של פסטיבל ירושלים היו "ברוקר" ו"החלטה לעזוב" – שני סרטים שמתרחשים בלעדית בדרום קוריאה. לכאורה, רק אחד מהם יכול להיכנס לאוסקר תחת השם של דרום קוריאה, אבל בפועל, "ברוקר" הוא סרט של במאי יפני, ויפן תוכל להגיש אותו כסרט שמייצג אותם, אם זה יגיע לזה. וכך דרום קוריאה (שכבר בחרה את "החלטה לעזוב כנציג שלה לאוסקר) תוכל ללכת מכות נגד עצמה – רק בשביל להפסיד בכלל ל"בארדו" של אלחנדרו איניריטו שמקסיקו תגיש, כי מי יכול נגד שלושת האמיגוס?

טוב, אציין שזה ההימור שאני הכי פחות יכול לבסס על משהו – קטגוריית הסרט הזר תתגלה רק בחודשים הקרובים אחרי שמדינות שונות (וביניהן אנחנו) ישלחו את הסרטים שלהן, ורק בסופה נוכל להמר באופן כמעט מושכל. אז הנה הימור קצת יותר חד משמעי, שאני לא מציג בלב קל: גם השנה, ישראל לא תיכנס לאוסקר.

"אש האהבה" יזכה בקטגוריה התיעודית

ומקטגוריה שמאוד מעורפל לנחש מה יקרה בה, לאחת שנראית לי די ברורה. "אש האהבה", הסרט התיעודי על זוג חוקרי הרי הגעש, יזכה באוסקר, וכולם יהנהנו ויגידו שהוא מאוד יפה ומגיע לו. כן, כבר היו מקרים שבהם סרטים שנחשבו לזוכים מובטחים נפלו עוד בשלב המוקדמות ובקטגוריית התעודה לא טוב להלל חוגר כמפתח, ובכל זאת – זה נראה כמו סרט שהאקדמיה תאהב לאהוב, וזה שכל שאר העולם אוהב אותו גם כן לא יפגע בו.

כריס רוק יהיה מועמד השנה

גם בשנה שעברה ההימור הכי פרוע שלי היה בקטגוריית שחקן המשנה, אז בואו נמשיך במסורת. הנה הנתונים – יש לכריס רוק, בכל זאת, הרבה סימפטיה אחרי מה שקרה בטקס שעבר, והוא מופיע בשני סרטים ("אמסטרדם" ו"ראסטין") שמכוונים לפרסים, בתפקידי משנה שנראים ראויים לדיון. האקדמיה בסך הכול מכירה את פועלו של כריס רוק, אחרת היא לא הייתה מזמינה אותו להנחות פעמיים. לכאורה, אחד ועוד אחד.

יש שתי משוכות לעבור. הראשונה היא שרוק הוא לא שחקן מבריק (משוכה קלה יחסית, יש לציין, לצערנו), והשנייה היא שלא נראה שרוק יהיה מאוד מעוניין במועמדות. מאז הסטירה רוק המשיך בעיקר להופיע כסטנדאפיסט, והוא כמעט ולא התייחס למה שקרה. נראה שהוא לא רוצה להיות מוגדר סביב הסטירה, ואם הוא יהיה מועמד לאוסקר – נחמד ויוקרתי ככל שזה יהיה – הוא לא יוכל אלא להתייחס לזה.

מה שכן, זה אומר שאם רוק החליט שהוא פותח את הסכר ומשחרר בשיא הכוח במסע יח"צ לחיבוקים וניחומים, אפשרי שהמועמדות שלו תהיה בעיקר על זה, וההופעה שהוא יועמד עליה תהיה עיטור משני לחלוטין.

המירוץ לשחקן הטוב ביותר יהיה הכי מותח השנה

בעשור האחרון, המרוץ לשחקן הטוב ביותר התנהל באחד משני אופנים: או ששחקן אחד שלט בו מההתחלה ועד הסוף (ברוב המקרים), או שהיה דו-קרב צמוד (הופקינס נגד בוזמן, רדמיין נגד קיטון). השנה, בניגוד לשכל הישר, אני מהמר שניכנס לאוסקר עם שאלה סביב הקטגוריה.

מצד אחד, אוסטין באטלר הדהים את כולם עם האלביס שלו. מצד שני, יו ג'קמן רוצה את האוסקר הזה ובפעם שעברה שפולריאן זלר ("האב") עשה סרט זה נגמר בשני אוסקרים. זה יכול לקרות גם עם "הבן". מצד שלישי, כמעט ואין מי שלא אוהב את אדם דרייבר, ו"רעש לבן" נראה כמו פרויקט שהאקדמיה תאהב. מצד רביעי, ברנדן פרייז'ר עלול לשחק גם על נרטיב הקאמבק וגם על נרטיב השינוי הקיצוני בתפקידו בסרט החדש של ארונופסקי, "הלוויתן". מצד חמישי, בראד פיט עלול להחזיר את המוג'ו של דמיאן שאזל ב"בבילון". מצד שישי, מישהו מהצמד של ברנדן גליסון או קולין פארל יקבל מועמדות אם לא אוסקר על מה שהולך לקרות ב"באנשיות מאינשרין", נכון? כאילו, ראיתם את הטריילר? מצד שביעי, אף פעם אל תפסלו את כריסטיאן בייל, ובטח שאל תפסלו את דיוויד או. ראסל. שיתוף הפעולה שלהם ב"אמסטרדם" עלול להסתיים באוסקרים לשניהם. מצד שמיני, אל תפסלו את ביל ניי ברימייק ההוא ל"איקירו" ("Living") שקיבל שבחים בתחילת השנה. מצד תשיעי, למייקל פסבנדר אמורים להיות שני סרטים חדשים השנה ("הרוצח" של דיוויד פינצ'ר ו"Next Goal Wins" של טאיקה וואטיטי). מצד עשירי, מה עם טוס הנקס שמגיע בדיוק ברגע האחרון עם הרימייק ל"איש ושמו אובה"?

וזה לפני שהתחלנו וגילינו עוד כמה סרטים קטנים שפורחים להם. האם יכול להיות שתוך טקס-שניים נגלה שכולם חושבים שג'קמן הוא הברכיים של הדבורים? אולי. אבל דווקא השנה, נראה לי שחוסר הסכמה תחגוג בקטגוריה.

השנה יהיה רק מנחה אחד

טוב, פישלתי בזה באופן מביך למדי פעם שעברה כשהימרתי שלא יהיה בטקס מנחה ואז היו שלושה, אבל אני קצת יותר בטוח הפעם (מילת מפתח: קצת) שהלקח העיקרי של האקדמיה יהיה לצמצם במספר המנחים. האם יחזירו את איימי שומר? כריס רוק? סטיב מרטין שנהנה מקאמבק ביקורתי אחרי "רק רוצחים בבניין"? האם יביאו מישהו חדש בניסיון למצוא חן בעיני הקהל? לא יודע. אבל מנחה יהיה רק אחד. אה, והנה עוד הימור: השטות הזאת שנותנים למשתמשי טוויטר לבחור את סרט השנה? לא תחזור.

לא יהיו במאיות מועמדות השנה 

אחרי שנתיים ברצף שבהן במאיות זכו באוסקר, השנה נראה מאוד סביר שהרצף הזה יישבר. ולא רק שהוא יישבר, אלא גם שאף במאית לא תהיה נוכחת בליינאפ בצהרי הכרזת המועמדויות.

הסיבה היא כזאת: בעוד שבשנתיים האחרונות דיברנו על "סרטים של נשים" ברבים, השנה המצב קצת יותר קשוח. יש לנו את "מילה שלה" של מריה שריידר הלא מאוד מוכרת, את "נשים מדברות" של שרה פולי שכן, את הסרט על אמו של אמט טיל (הילד בן ה-14 שנהרג בלינץ' ב-1955) ומאבקה שביימה צ'ינוניה צ'ונקוו האנונימית ו-אמממ, די זהו. כן, אלה שלושה סרטים עם נושאים חזקים – אבל אלה עדיין רק שלושה סרטים. מספיק שאחד קצת מעורר מחלוקת, השני נבלע ברעש וההמולה והשלישי מפספס בשערה – וזהו, הרצף הלך לפח.


ועוד דברים שאפשר להניח מראש: השנה לטיילור סוויפט יישבר הנאחס והיא תצליח להשיג מועמדות לאוסקר על שירה ל"שירת סרטני הנהר"; קרב התסריט המקורי יהיה פוטו פיניש בין מרטין מקדונה לדיוויד או. ראסל; ותהיה לפחות בדיחה גרועה אחת על הסטירה בטקס השנה.