לדפוק חתונה

במקור: Wedding Crashers
במאי: דיוויד דובקין
תסריט: סטיב פייבר ובוב פישר
שחקנים: אוון ווילסון, וינס ווהן, רייצ'ל מקאדאמס, כריסטופר ווקן, בראדלי קופר, וויל פרל

ג'ון וג'רמי הם פורצי חתונות מקצועניים. נאמנים לספר החוקים הלא כתובים אך ברורים, הם מוצאים לעצמם חתונה שאליה לא הוזמנו, מכינים את עצמם, ומופיעים בפתח האולם נטולי מתנה אך מלאי שמחת חיים. משימתם, שאותה הם בחרו בשמחה לקבל, היא לרקוד, לעשות שמח, לאכול חופשי מהקייטרינג, ולמצוא בחורות שחתונה מחרמנת אותן על מנת לגמור איתן את הלילה. והם מוכשרים, מוכשרים כמו שרק דמויות קולנועיות יכולות להיות. הם מפלרטטים עם הדודה צילה, משוחחים עם בן הדוד מינג, יודעים בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ על מנת ששני הלבנים היחידים בחתונה קוריאנית ייראו וירגישו כמו חלק מהמשפחה, ויכולים לומר "מזל טוב! בקרוב אצלכם!" בחצי תריסר שפות שונות.

אין תקופה האהובה יותר על ג'ון (אוון ווילסון) וג'רמי (וינס ווהן) מאשר עונת החתונות: שלושה שבועות, שבע עשרה חתונות ומונטאז' אחד ארוך ומושקע. עונה אחת שכזו מספקת את הצורך האינפנטילי בעבודה בעיניים, ואחריה אפשר לחזור לשגרת העבודה. אבל כשמגיעים לרמת מקצוענות-קו נטוי-חוסר בגרות-קו נטוי-אובדן נשמה כשל ג'ון וג'רמי, מגיע גם חטא ההיבריס: ג'ון וג'רמי שמים לעצמם לפרוץ לחתונה הגדולה מכולן, חתונת בתו של שר האוצר קלירי (כריסטופר ווקן, שנותן הופעה נשכחת לחלוטין).

משהו חייב להסתבך. אחיותיה של הכלה יפות וחסודות הן; האחת, מטורפת, אימפולסיבית ובלתי צפויה מאין כמותה מתאהבת עד כלות בג'רמי, שכל מה שרצה היה רק לילה אחד. ואילו השניה, צינית ונונשלאנטית וגם תפוסה חזק על ידי חבר אלים, מתגלה כדג שמן מכדי להעלות בחכתו של ג'ון. אחד הגיבורים רודף אחרי בחורה שהוא אינו יכול להשיג, ואחרי השני רודפת בחורה שאי אפשר להיפטר ממנה.

אבל את כל זה כבר ידעתי כבר אחרי שראיתי את הטריילר. בסוף האקספוזיציה הגעתי לשלב שבו עלו בראשי כותרות לביקורת בסגנון "לדפוק סרט" ודומיהן, כולל ההמלצה לראות את הטריילר ולחסוך כרטיס לקולנוע.

רק שאז 'לדפוק חתונה' משנה כיוון בחדות. ג'ון וג'רמי הופכים מזוג דופקי חתונות לאורחים בבית השר, ומנסים להיטמע בחברה הגבוהה על שגיונותיה. חלק זה של הסרט ארוך מדי וחוזר על עצמו, וגם מנסה הרבה פחות להצחיק. כלומר, אם לא מחשיבים רצף בדיחות סקס אינפנטיליות או בדיחות סלאפסטיק זולות, שהצחיקו בעיקר את הילדים שהסתננו לאולם הקולנוע. אבל בין קו עלילה בלתי צפוי אחד או שניים לבין דמות אקצטנרית אחת לשניה (למשל, הזקנה שלא יכולה לסתום את הפה, החבר המניאק והאלים, ההומו המוחצן וכד'), הסרט גם מצליח לומר משהו על אהבה ומערכות יחסים, בעזרת שתי מערכות היחסים המאוד לא בריאות שג'ון וג'רמי מפתחים.

אז מה יש בו, ב'לדפוק חתונה', שהופך את הסרט למשהו שגרתי, לחתונה של בת הדודה השניה שבה הריקודים טובים והבופה טעים והערב עובר מהר אבל שום דבר מיוחד לא קורה? אולי אלו הקטעים הארוכים שבהם הבדיחות ירדו מתחת לרמת תשומת הלב שלי. אולי אלו הקטעים שלא טורחים אפילו להצחיק, שמצליחים באותו הזמן לא להיות נדושים אבל גם לא לחדש יותר מדי. אולי אלו השחקנים, שעושים עבודה סבירה אבל בלי לרגש או לתת הופעה בלתי נשכחת. אולי זה הבימוי האיטי, שגורם לסצינות לחזור על עצמן, במיוחד בכל מה שנוגע ל(חוסר)ההשתלבות של דופקי החתונות במשפחה המהוגנת.

ואולי כל זה לא ממש משנה. גם בחתונה משפחתית יש את הקטעים המרגשים ההם שמונעים מהערב להיות בזבוז מוחלט, ואפילו בלי דופקי חתונות שיבואו לעשות שמח. שתי השחקניות הראשיות נכנסות לתפקידי המטורפת והצינית בצורה חלקה. ווינס ווהן ואוון ווילסון אולי לא נותנים הופעה מושלמת, אבל הכימיה ביניהם מספיק טובה על מנת לחשוב שהם חברים טובים גם במציאות. וכשהסרט מפסיק לנסות להצחיק בכוח, הוא מצחיק באמת. בסופו של דבר, 'לדפוק חתונה' רחוק מלהיות סרט רע, או משעמם, או בזבוז של ערב. הוא פשוט סרט שגרתי, סרט שהולכים לראות כשאין משהו טוב יותר. אחרי הכל, כרטיס לקולנוע עדיין יותר זול מצ'ק.