קומדיה, אמרו חכמנו, צריכה להיות מצחיקה. היא לא חייבת להיות חכמה, היא לא חייבת להוות סאטירה, היא לא חייבת לשאת מסר כלשהו, היא לא חייבת לכלול מופע סטריפטיז. להצחיק, זה כל מה שנדרש. "אנחנו המילרים" עומד בכל התנאים חוץ מהסטריפטיז.
ג'ייסון סודקיס מגלם ילד מזדקן, שבשנות השלושים לחייו עדיין חי לבד ומתפרנס ממכירת גראס. הוא נדרש, תחת סעיף "תעשה את זה בבקשה, או שאתה מת" לגשת לרגע למקסיקו כדי לאסוף שם משלוח "קטן" של סמים עבור הבוס הגדול. הבעיה היא שהוא, למרבה הפלא, לא הראשון שחשב על הרעיון להעביר סמים ממקסיקו לארה"ב, והשוטרים במעבר הגבול קפדניים למדי בנושא. כדי שיהיה לו סיכוי לעבור את הגבול בשלום, הוא מוצא פתרון: גבר בודד באוטו הוא אמנם חשוד, אבל אף אחד לא יערוך חיפוש בקרוואן נופש שבו משפחה אמריקאית פרברית לתפארת, הכוללת בעל נפלא, אישה אוהבת ושני ילדים מקסימים. למלאכה, זיוף משפחה שלמה, נרתמים השכנה החשפנית (ג'ניפר אניסטון) בתפקיד האמא, החנון המוזר והנטוש (וויל פולטר) לתפקיד הבן, ונערה שברחה מהבית וחיה ברחוב (אמה רוברטס) בתפקיד הבת. ביחד, בתפקיד המשפחה הכל-אמריקאית המלוקקת והמאושרת מהפרסומות, הם ייסעו למקסיקו, רק כדי לאסוף את הסמים ולחזור מאושרים וחייכנים באותה המידה. זה, אולי כבר הבנתם, לא סרט ריאליסטי. פרט קטן שהסרט מדלג עליו: העובדה שגיבור הסרט מעביר שני קטינים מחוץ לגבולות המדינה, ללא אישור או ידיעת הוריהם, היתה אמורה לשלוח אותו עמוק לכלא הרבה לפני שהיתה לו הזדמנות אפילו לגעת בעלה ירוק. אבל נזרום.
הסיבוכים מכאן כוללים, כמובן, סוחרי סמים רצחניים, עכבישים ארסיים, ומשפחה מעצבנת אותנטית. הסיפור מאוד צפוי וחסר כל הגיון, אבל יש בו כמה סצינות שבהן הוא מאוד מאוד מצחיק. יעני, ROTFL. הליהוק מצוין (וויל פולטר, שלאחרונה הופיע בתפקיד יוסטס ב"סיפורי נרניה: המסע בדורך השחר", הוא תגלית – מין ביל היידר לדור החדש) והתזמון הקומי של הבמאי רוסון מרשל ת'רבר ("דודג'בול") מעולה. גם אם לא הכל עובד באותה המידה, אלה הרגעים המוצלחים באמת שנשארים בזכרון, ויש מספיק מהם כדי להצדיק צפיה בסרט.
וזה כל מה שצריך, כאמור. רק להצחיק. לא צריך מסר חברתי ולא סטריפטיז. אז בשביל מה הסטריפטיז?
פשוט, לפי כל הפרסומות לסרט, חשבתי שהוא יהיה מופע סטריפטיז של ג'ניפר אניסטון, באורך שעה וחצי, עם כמה דקות של עלילה מסביב, אולי. אז כן, לג'ניפר אניסטון יש סצינת סטריפטיז בסרט. לא, היא לא מתפשטת מעבר לבגדים תחתונים. (כן, היא בת 44). כל זה לא היה בעיה אלמלא זאת היתה הסצינה המטומטמת והמיותרת ביותר בסרט.
אפילו בקנה המידה של קומדיה שריאליזם עלילתי הוא לא שיקול בה, אין שום סיבה הגיונית שהסצינה הזאת תתרחש. אבל זאת לא הבעיה. הבעיה היא שהסצינה הזאת לא מצחיקה, ולא מנסה להיות. כאילו שבאמצע קומדיה נחמדה זיפזפתם בטעות לערוץ אירוטי כלשהו, או גרוע מזה, ל-MTV. ככל שלנשים בהוליווד קשה להשיג תפקידים טובים וכו', קשה לי להאמין שג'ניפר אניסטון, במעמדה, חייבת להתפשט כדי לקבל תפקידים. או אולי היא לקחה את התפקיד הזה דווקא כדי להוכיח שהיא עדיין נראית טוב. בכל מקרה, זה לא שייך, לא נעים ודי מביך במשך כמה דקות, ואז זה עובר ואנחנו חוזרים לקומדיה בוטה אבל מצחיקה.
הייתי שואל למה לעזאזל הסצינה הזאת בכלל שם, אבל התשובה הרי ברורה. היא שם בשביל הפרסומות, כי "הסרט הזה ממש מצחיק" לא מוכר סרט, אבל "בסרט הזה ג'ניפר אניסטון מתפשטת" כן. אדם סנדלר כבר שנים מוכר את הקומדיות שלו כמו סרטי פורנו רך, ובזמן האחרון הרבה סרטים אחרים למדו את הטריק: הם דוחפים לסרט בכח איזו סצינת "סקס" ייצוגית, שכל תפקידה הוא להופיע בטריילרים ולהיות הפריים הייצוגי שלהם ביוטיוב. זוכרים את שלוש השניות ב"סטארטרק" שכללו בחורה בתחתונים וחזיה בלי שום קשר לעלילה או לכל דבר אחר בסרט? אז כזה. לא כואב לראות את ג'ניפר אניסטון. ואני בטח שלא מתנגד עקרונית לבחורות חצי ערומות. עדיף שיהיה קשר כלשהו לסרט. באמת שלא הייתי נהנה מ"אנחנו המילרים" פחות אילו אניסטון היתה נשארת לבושה, אבל מי שהגיע לסרט רק בשביל זה עלול לצאת לא מסופק.
הנה רעיון: אולי נארגן שכל מי שהולך לסרט בשביל הציצים יוכל פשוט לקרוץ פעמיים לקופאי בקולנוע, ולקבל ביחד עם הכרטיס שובר לגלישה של שעה חינם באתר סקס לבחירתו? כך כולם יוכלו ליהנות מהתכנים החביבים עליהם כמו שצריך, בלי לערבב שימחה בשמחה, ובלי הצורך להשפיל חברות לשעבר.
פורסם במקור בוואלה
"**בזמן האחרון** הרבה סרטים אחרים למדו את הטריק"?
אני מסכים כמובן עם הנקודה הכללית, אבל זה ממש לא דבר חדש.
אני זוכר שצחקתי על טכניקת השיווק הנחותה הזו עוד בתור ילד בשנות ה-90, כשטריילרים היו רק בקולנוע. וכבר אז אם סרט הכיל סצנת התפשטות נשית כלשהי, שתפסה לכל היותר 1% מזמן הסרט, אפשר היה להמר שהיא תתפוס לפחות 10% מזמן הטריילר.
אני לא חושב שסרט מצחיק לא מוכר
ועוד איך הוא יכול למכור,אנשים לא יתנגדו לבידור טוב.העניין הוא שיותר קל למכור עירום לרוב האנשים,זה לא שתוכן איכותי לא יכול להצדיק את עצמו כלכלית אלא שיצירתו דורשת מאמץ.
אני מדבר באופן כללי,לא ראיתי את הסרט ומהביקורת נשמע שהוא די מצחיק,אני מתכוון בעיקר לקומדיות נוסח אדם סנדלר שבכלל לא מתאמצות וחלק ניכר מהאנשים בא אליהן בשביל הציצים.
ולראיה, The Heat הוא הקומדיה המצליחה ביותר בקופות השנה
אגב. הטריק של ג'ניפר אניסטון מתפשטת ממוחזר כבר מ"איך להיפטר מהבוס" (נראה לי שזה לא היה רעיון טוב לחפש את השם של הסרט הזה מהמחשב בעבודה).
היא הייתה מצוינת בשני הסרטים, לדעתי.
רק שב"איך להיפטר מהבוס" היא הייתה יותר אמינה כבוסית מטרידה מינית מאשר כחשפנית ב"אנחנו המילרים". אולי זה כי אני עדיין רואה את ג'ניפר אניסטון כ-JAP חמודה שחיה בווילג' בניו יורק של שנות התשעים אז קשה לי להסתכל עליה כאל חשפנית קשת יום, אבל פשוט סצנות החשפנות (ד"א, אותה סצנת סטריפטיז במוסך הייתה נורא לא סקסית, שזה די הישג בהתחשב בעובדה שג'ניפר אניסטון מככבת בה) היו נורא לא אמינות. חוץ מזה, כל צוות השחקנים מלבד אמה רוברטס המעיקה היה מצוין.
זה באמת לא היה סקסי! נתת מילים לרתיעה שלי מהסצינה.
אפילו היה מביך למדי, אני לא יודעת אם בגלל שהיא כבר לא בת 12, אם בגלל ה"תגובות" של הדמויות האחרות לזה, אם בגלל חוסר הקשר לעלילה, ואם בגלל המחשבה שמה לעזאזל אניסטון איבדה בחיים שהיא צריכה לעשות סצינה מוזרה כזו. פשוט לא נעים להסתכל על מה שהלך שם.
12?
(ל"ת)
גם אותי זה חלחל.
(ל"ת)
רק אל תתחלחלי
21*
אי אפשר לנשום בלי שמישהו יתחלחל?
יש הבדל גדול בין ביקיני לבגדים תחתונים.
סתם.
התוית.
(ל"ת)
ומחיר. וטקסטורה. וייעוד.
(ל"ת)
ומהירות הייבוש
(ל"ת)
אבל אז על מה נשיר באוסקר?
מעניין באמת לדעת האם יש לשחקניות כמו אניסטון יכולת לסרב לקטעים כאלו ועדיין לשמור על קריירה מצליחה. שרון סטון דיברה לא מזמן על דרישות לעבור ניתוחים פלסטיים שמוכנסים אל תוך חוזים של שחקניות. מישהו יודע מה באמת המצב?
לאניסטון אין קריירה מצליחה
היא שחקנית-גימיק, שעדיין מזוהה מאוד עם התפקיד שלה ב'חברים', סדרה שירדה מהמסכים לפני כמעט עשור. זה שהיא עדיין סלבריטי זה מרשים, אבל היא כמעט ולא מלוהקת לתפקידים רציניים.
איך אתה מגדיר שחקנית מצליחה?
הייתי חושבת שקצב עבודה קבוע ויציב הוא אחד הקריטריונים. אני לא חושבת שאי פעם ראיתי את אחד הסרטים שלה, אני מתעבת את הז'אנר אז אני לא מתייחסת כאן לקריטריונים זניחים כגון איכות המשחק :-(
בכל מקרה השאלה בעינה עומדת, גם אם תכוון אותה לשחקניות אחרות.
השאלה בהחלט עומדת.
אבל היה נדמה לי שכוח המיקוח אניסטון נמוך יותר משל, נגיד, אנג'לינה ג'ולי או מריל סטריפ. אבל מסתבר שטעיתי: למרות שהיא עושה רק סרט או שניים בשנה, ולרוב בתפקידי משנה, היא אחת השחקניות שמרוויחות הכי הרבה בהוליווד.
אז אני לא יודע על מה אני מדבר, ומסתבר שכוח המיקוח שלה מצוין: http://www.forbes.com/sites/dorothypomerantz/2013/07/29/angelina-jolie-tops-our-list-of-hollywoods-highest-paid-actresses/
רק סרט או שניים בשנה זה לא מעט. לכמה שחקניות יש את היציבות הזו כבר בסרטים עם תפוצה בינ"ל, וששמן מוכר בכל בית למרות שהסדרה שפירסמה אותן נגמרה לפני עשור?
לדעתי היא בין הבודדות שעובדת הרבה בשנה לאורך הרבה שנים, וגם אם היא לא כוס התה שלי מבחינת הסרטים שהיא בוחרת, אין לי בעיה להודות שהיא מצליחה למדי.
בהוליווד לא שמעו על האינטרנט
ברצינות, מי בימינו קונה את השטיק הזה? מי הולך לסרט על סמך השטות הזאת?
עזבו את הסטריפטיז
הסרט פשוט מצחיק לאללה. לא צחקתי ככה מאז "ג'אמפ 21".
אוי. לא צחקתי כלל בג'אמפ 21.
אז למחוק גם את הסרט הזה מהרשימה?
גם אני לא צחקתי בג'אמפ
אבל הסרט הזה הרבה יותר טוב. לדעתי.
אולי זה בגלל שהאולם היה כמעט ריק
אבל לא צחקתי ממש, אלא רק פלטתי גיחוכים פה ושם. סרט מצחיק? לא, סרט חביב? כן, הוא עשה את העבודה של "לראות עם החברים מה שהם רוצים בלי לסבול יותר מדי בעצמי" אבל מעבר לזה נאדה.
לפחות חילקו מגבונים לחים ביציאה?
אה, שכחתי שזה לא סרט תלת מימד.
לא יודע
אותי הוא הצחיק. מאד. ואז שכחתי ממנו אחרי חמש דקות.
סרט מצחיק מאוד
אני אוהבת סרטים בלי גימיק, בלי חדשנות, עם אותה עלילה שכבר ראינו אלף פעם, עם פיתולים צפויים מראש, שעושים את העבודה. רק קומדיה מצחיקה שלא צריכה שום קישוטים כדי לכסות על חומר דל.
כמו ארוחה ממוצרים בסיסיים בהכנה פשוטה שיוצאת טעימה, כי חומרי הגלם שלה טריים וטובים אז היא פשוט יכולה לתת להם לדבר.
לקראת הסוף כבר איבד גובה והיה ארוך מדי, והיה לי פיפי. גם שאר הקהל כבר התעייף ופרצי הצחוק ההמוניים נעשו נדירים יותר.
אניסטון שולטת כרגיל, וגם לי היה מוזר ומיותר קטע הסטריפטיז. אפילו עצמתי עיניים כשזה נהיה קצת מוגזם כי ממש לא יכולתי לראות את זה.
סרט מצוין.
סרט שבא להצחיק נטו, ועושה את העבודה על הצד הטוב ביותר.
לא נהניתי ככה הרבה זמן.
סרט מעולה ולא רק מצחיק
קראתי את הביקורות. במידה רבה של תימהון.
הייתי בסרט. זהו אחד הסרטים הטובים שראיתי לאחרונה. באופן די מפתיע הסרט הזה נגע בשורש של שאלה "האם לחיות את חייך עם הזרם ולהסחף בהם בחוסר מודעות וחוסר התבוננות רגשית – או האם להוביל את חייך בעצמך. האם להתייחס ל"הוראות השימוש", וסימני האזהרה – או האם לנהוג כעיוור וליפול כשוטה למלכודות מובנות בחיים.
הסרט נושא אמירה בעניין ומצליח לעשות זאת מבלי לפגוע ברצף סצנות מצחיקות באיכות ועם שטף של טקסט חכם ומעורר מדי פעם שאלות חדות ומשמעותיות לצופה המעז לקפוץ לבריכה ו.. לחשוב בכוחות עצמו.
אהבתי.
סרט מצחיק, וזהו בעצם
אין בסרט תחכום מתחת לשטח, מסר חשוב לאומה או רגש. אבל יש בו הומור, הרבה הומור וזה מספיק. זה סרט מצחיק מאוד עם הומור שעובד, עלילה זורמת היטב ושחקנים שעושים את עבודתם היטב. סך הכול נהנתי. אם בא לכם לראות סרט מצחיק בקולנוע עכשיו אז 'אנחנו המילרים' יתאים לדרישותיכם.
מעודן הרבה יותר מ"האנגאובר"
ומצחיק הרבה יותר. שעה וחצי של בידור שעושה את העבודה היטב. כיף.
זה מטומטם אבל נהנתי!
אני לא יכולה להכחיש שצחקתי [+] אך אכן ה"סצינה" ההחלט לא קשורה לכלום ובהחלט יכולתי להנות [ואולי אפילו יותר אם היא לא היתה שם] אבל חוץ מזה נהדר סרט חמוד ומהנה ומצחיק ללא שום נקודה
קומדיה מטופשת ומשעשעת להפליא
העבירה לנו ערב מוצלח של חבר'ה מול הטלוויזיה, נרשמו לא מעט צחוקים (בפרט מכיווני), בדיוק מה שקיווינו להשיג. הסצינה ה"מיותרת" של אניסטון דווקא נראתה לי הגיונית לגמרי בעלילה, שהייתה גם ככה מופרכת דיה, אז דווקא הסצינה הזו הפריעה? נו. סחתיין לאניסטון על הגופה המתוקתקת.
אמה רוברטס החמודה נראתה לי מוכרת כל הסרט והייתה לי תחושה שהיא צעירה מכדי שבאמת אכיר אותה (צדקתי). הגעתי למסקנה שהיא לא באמת מוכרת לי אלא פשוט מזכירה לי נורא את שרה מישל גלר (בגילה). משהו בעיניים, טיפונת באף, וקצת באינטונציה.