כמו כל רימייק לקלאסיקה, השאלה הגדולה שמרחפת מעל העיבוד של ספילברג ל"סיפור הפרברים" היא, "עשור מעכשיו, כשנדבר על "סיפור הפרברים", על איזה סרט נדבר?". אני לא יכול, כמובן, לדבר בשם אחרים – נראה שהסרט הוא להיט ביקורתי שם בארה"ב – אבל בדרך חזרה הביתה שמעתי וראיתי שוב את המקור, ואין מה להשוות, גרסת 1961 מנצחת.
למי שלא משופשף בנושא, הסיפור של "סיפור הפרברים" (שלא מתרחש בפרברים, אבל הוא כן סיפור, אז אחוזי הצלחה של 50% לתרגום הקלאסי הזה) הוא מעין רומיאו ויוליה, אבל בניו יורק של 1957: יש את הכנופייה של הלבנים (הג'טס), יש את הכנופייה של הפורטו-ריקנים (השארקס), הם לא אוהבים אחד את השני אבל טוני, לשעבר דמות בכירה בג'טס ומריה, אחותו של מנהיג השארקס, דווקא כן אוהבים אחד את השנייה, ומפה לשם יש הרבה צרות, בעיות, שירים וריקודים.
לגרסה של ספילברג יש מעלות משלה, והיא לא זוועה בשום קנה מידה, אבל אם אתם באים לסרט בשביל לראות נאמברים מוזיקליים מהמעלה הראשונה, אז ספילברג מקווה שאתם מוכנים להסתפק במעלה השנייה – ברמת נאמבר מול נאמבר, ספילברג מפסיד כל פעם, ובפער לא קטן: השירה פחות טובה, הריקודים פחות מרשימים, והאנרגיה פשוט קצת יותר מנומנמת. היחידי שאולי מנצח גרסה כלשהי מאלה שבמקור זה "מריה", שבגרסה הזאת הופך לרגעים לפארודיה על מחזות זמר. רק חבל שזה שיר שאף פעם לא אהבתי, אז למי אכפת.
מצד שני, אולי אתם הולכים למחזמר בשביל דברים אחרים שאינם הנאמברים המוזיקלים. ובגזרת עניינים אחרים, יש לומר, אנחנו כן מקבלים שיפור מסוים מגרסת 1961: ספילברג הוא במאי שיודע לעבוד עם מה שיש בתוך הפריים, וכשהסרט בין נאמברים הוא מתעלה ויזואלית וזורח (מדי פעם מילולית: יש מלא קרני אור במצלמה בסרט הזה. אולי בעצם ג'יי ג'יי אבראמס ביים אותו?). אם אני צריך לבחור את הרגעים האהובים עליי בסרט, הם אלה שהסרט משחק עם המוזיקה בלי שמישהו שר – מחוות קטנות של השחקנים (לאו דווקא ריקודים) שבאות בתיאום עם התזמורת ויוצרות משהו כיפי, שמראה על איזה הבנה קולנועית עמוקה שאפשר לצפות לה מאמן כמו ספילברג.
גם חלק מהליהוקים מהווים שיפור: ריף של הגרסה הזאת, מייק פייסט, הוא בהחלט שיפור (וגם מצטיין הקאסט), ואפשרי שרייצ'ל זגלר ואנסל אלגורט נראים קצת יותר בקטע אחד של השני מנטלי ווד וריצ'ארד באייר מהגרסה המקורית. מצד שני, הליהוקים הקריטיים לדמויות הכי כיפיות, ברנרדו (דייוויד אלוורז) ואניטה (אריאנה דבוז), מחווירים לעומת המקור – הם הרבה פחות כיפיים, סקסיים ומוכשרים מג'ורג' צ'יקרס וריטה מורנו. לא באשמתם דווקא, והם בסך הכל אחלה – פשוט קשה להתעלה על שלמות כמו ההופעה של ריטה מורנו בגרסה המקורית. וגם ריטה מורנו, לא עלינו, לא ממש מבריקה בתפקידה ההפוך מגדרית כבעלת החנות שנתנו לה בסרט החדש.
אבל אולי בעצם הבעיה העיקרית של "סיפור הפרברים" היא פשוט "סיפור הפרברים", המחזמר: כמו שכתבתי בביקורת על הסרט המקורי, סיפור האהבה של המקור פשוט לא משכנע, לא מעניין ולא סוחף והגרסה של ספילברג לא מצליחה לתקן אף אחד מהפגמים האלה, וגרוע מזה: אם בסרט מ-1961 הסרט ברובו מתנהל בשעה הראשונה בלי הרומנטיקה ולכן אפשר בקלות להישאב לסרט עד שהעניינים המציקים שנכנסים בחצי השני מוציאים אותך, כאן סיפור האהבה המשמים הזה מתרחש לאורך כל נקודה בסרט ועוצר בחריקת בלמים בכל פעם שמתחילים. וכן, אולי זגלר ואלגורט הם שיפור קליל על גרסת המקור, אבל לא מספיק בשביל אשכרה לגרום לי להתעניין במה שקורה להם.
אבל עזבו השוואות בלתי פוסקות: בפני עצמו, "סיפור הפרברים" גרסת ספילברג הוא ממש בסדר, בסופו של דבר. הנאמברים לא נהדרים, אבל אין מה להתלונן; השחקנים לא התגלות, אבל אין כאן תצוגות משחק מביכות; הסיפור עדיין טיפשי, אבל זה סביר; והוא באמת סרט מאוד יפה. אולי רק אפשר להגיד מילה רעה על כך שמה שהיה בסרט המקורי סאבטקסט שהטעין את הסרט באנרגיה, הופך פה לטקסט ששולל אותה ממנו – במקום להגיד את מה שהוא רוצה להגיד על פוליטיקה בין השורות הוא אומר את זה באופן ישיר, וזה פשוט הרבה פחות מעניין – אבל זה בסופו של דבר בקטנה.
לא, "סיפור הפרברים" הוא ממש בסדר, והבעיה העיקרית שלו היא שכשצופים במשהו ממש בסדר למשך שעתיים וחצי, זה מתחיל להיות קצת פחות בסדר. כי באיזשהו שלב, למרות שזה לא מעליב, ולמרות שזה לא נורא, זה פשוט נהיה מציק ורק רוצים שזה יסתיים כבר – למרות ששום דבר גרוע לא קרה, ואפילו אפשר להגיד שהמונולוג של זגלר בסוף די טוב. אבל הוא מגיע אחרי שעתיים וחצי של בסדר-יות אינטנסיבית, ולי, לפחות, יש גבול כמה בסדר אני יכול לספוג בישיבה רציפה אחת. אולי לכם יש סף אחר.
הערה ששווה לציין: הרוב המוחלט של הספרדית בסרט לא מתורגמת. זאת לא תקלה: המקרין לא פיקשש, המתרגם לא התעצל, בהפצה לא נרדמו – זאת, כך נאמר לי, החלטה ישירה של ספיבלרג. שתדעו.
שיעול שיעול קסבייה דולן שיעול שיעול
שעתיים וחצי, בסדר בסך הכל, עבודה טובה בתוך הפריים, גאד איזה שעמום. נשמע כאילו דולן עשה את הסרט ולא ספילברג, אם כי העלילה כאן הרבה יותר טובה מהעלילה בסרטים של הקנדי. זהו פרקתי תמשיכו בחייכם.
חייבת לשאול, מה דולן קשור לפה?
סתם, זה מה שעלה לי לראש כשקראתי
הסרטים האחרונים שלו ארוכים מדי, לא מתעלים למקום כלשהו מעבר ל"סביר", ארוכים וחוץ מעבודה בתוך הפריים אין שם הרבה. מהביקורת הזאת נשמע שדולן הוא זה שביים את הסרט.
די בעסה, כי בסופו של דבר בלי הקטעים המוזיקליים אין ממש עניין בסרט.
לטוב ולרע הוא מחזמר. ולחזק את החלקים החלשים ולהחליש את החזקים – לא עוזר. טוב, יש לי עכשיו להשלים את אדגר רייט וווס אנדרסון, כך שאני מקווה שלפחות מחלק מהבמאים האהובים עלי לא אתאכזב השנה.
ראוי לציון:
מבקרים אחרים, ובייחוד אלה חובבי ספילברג, משתפכים על הסרט.
הכי טובה הגרסא של הקאמרי בימוי צד צרפתי
עידו רוזנברג ומשי קליינשטיין בתור טוני ומריה
😎
בארצות הברית יש היגיון לא לתרגם את הספרדית, זו השפה השניה הכי מדוברת. הבנתי שזה תיקון עוול היסטורי מ1961.
אבל בארץ? מה האמירה פה? הרי את האנגלית בוודאי מתרגמים. פשוט טיפשות.
באמת שלא הבנתי איך לתרגם שפה מוריד את החשיבות שלה
אני מבין שספילברג צפה גם בפרזיטים ללא כתוביות לאנגלית?
תרצה להרחיב על העוול ההיסטורי? נשמע מעניין
אין שום עוול היסטורי, ספרדית זו שפת מיעוט בארה"ב כמו שבעבר גרמנית, איטלקית, יידיש, פולנית ורוסית היו שפות מיעוט
ספילברג פשוט נדבק ב-wokeness שהולך חזק בהוליווד בימים אלו.
לגבי ספרדים אפשר להתווכח אם הייתה גזענות או לא בארצות הברית
(כנראה שהלבנים היו סוג של גזענים מולם לא כמו מול שחורים אבל מאמין שכן)
אבל השפה הספרדית? היא לא שפת מקור ארצות הברית בשום צורה, אבל סבבה גם אם נניח שאצלם זו שפת מקור, מה אנחנו קשורים לזה? אצלנו זו גם שפת מקור? כמובן שלא, אז למה אצלנו לא מתרגמים כמו את האנגלית בחייאת.
ובחייאת אצלנו מתרגמים עברית אפילו ממספר סיבות במיוחד שחרשים יוכלו גם להינות מסרטים, לא? אז מה עם דוברי ספרדתית חרשים? להם לא מגיע להינות משפתם? יאללה כל הpc השתגע לרמות הזויות .
לפני שכותבים שלא היה עוול - אולי כדאי לבדוק באמת?
למשל:
https://www.washingtonpost.com/outlook/a-history-of-anti-hispanic-bigotry-in-the-united-states/2019/08/09/5ceaacba-b9f2-11e9-b3b4-2bb69e8c4e39_story.html
אני מסכים שלא לתרגם זה טרלול, אבל אם זאת הסיבה היא לגיטימית כמו כל בחירה אמנותית אחרת. ואפשר כמובן לחשוב שזה נעשה גרוע.
אבל שני דברים
1. מה הקשר גזענות לשפה הספרדתית שלא מבינים אותה?
2.זו לא בחירה אומנותית סורי, זו בחירה של pc וזה פשוט לא מתאים פה.
ונגיד מבחינת pc נטו התוספת ללהטב יותר התאימה וגם זה לא אומנתי
למה להט"ב מבחינתך לא אמנותי?
האם כל הקריירה של פדרו אלמודובר פסולה בעיניך? מתי בעצם אתה קובע שזה אותנטי ומתי לא?
דיברתי על הסרט הזה ספציפית ממש לא בכללי. מבחינת להטב
(ל"ת)
זה לא אומנותי להפוך אישה שלא מלבשת ומתנהגת במידה "נשית" מספיק לטרנסית.
(ל"ת)
ברור שלא לתרגם את הספרדית היא בחירה אומנותית
הסרט מיועד לצופים האמריקאים שמרביתם דוברי אנגלית ולא ספרדית. ספילברג *רצה* שהצופה יבין את החלקים באנגלית ושהחלקים בספרדית יישמעו לו לא ברורים (זה כנראה מדגיש את היות הפורטוריקים {?} זרים, אולי). לכן הגיוני לא לתרגם את החלקים בספרדית בשביל שהחוויה שלנו תהיה דומה.
הבעיה היחידה היא שזה לא יעבוד על הצופה דובר הספרדית – מי שמבין ספרדית (שלצערו של ספילברג, במקרה הזה, היא שפה נורא פופלארית בעולם) *מפסיד* משהו בחוויה. מה שכן, זה לא הפסד כזה קריטי. יש מעט מאוד ספרדית בסרט ו-95% ממנה אפשר להבין או מניחוש מושכל לפי מה שמתרחש על המסך או לפי זה שהדמויות חוזרות על אותו משפט באנגלית שנייה אחרי. כך שדוברי הספרדית אולי יפסידו את (בקטנה) את התחושה של הזרות/אקזוטיות שספילברג ניסה להעביר אבל זה לא הפסד גדול במיוחד ולא מאוד משפיע על חוויית הצפייה.
יש לציין
שמשיטוט קצר באינטרנט, 13% מהאמריקאים דוברי ספרדית מהבית, וסה"כ 23% מהאמריקאים דוברי ספרדית. וזה מקביל לכך שבארץ לא ישימו תרגום לטקסטים בערבית.
(מזכיר לי את החוויה בפעם הראשונה שראיתי "הנערים", בגרסה ללא כתוביות, והבנתי שאני לא יודע מספיק ערבית בשביל להבין מה קורה שם).
פיסת טריוויה מעניינת: ארצות הברית היא המדינה במקום השני בעולם במספר דוברי הספרדית, אחרי מקסיקו.
כאמור, מדובר בהחלטה אמנותית
יש כל כך מעט ספרדית בסרט שהתחושה היא לא שמתפספס משהו, אלא שההורים שנייה מדברים לידך באנגלית (או יידיש, תלוי בני כמה אתם) כדי שלא תבינו. ספילברג אינו מטומטם, הוא ידע שהתוצאה היא שכל מי שאינו דובר ספרדית – כמוהו, לצורך העניין – יתבלבל. מודה שעבורי זה לא היה קשוח בגלל שאמא שלי ארגנטינאית אז אני יודע כמה מילות קישור רלוונטיות, בנוסף לזה שאת הסרט ראיתי עם חבר ארגנטינאי שתירגם לי את המשפט היחיד שהיה לי חשוב לדעת (כבר בטריילר רואים את אניטה צועקת לסצנת הממבו משהו בספרדית ונורא רציתי לדעת מה זה). אבל מה שיפה זה שאפשר פשוט להבין מההקשר ומהמשחק את תוכן הדיאלוגים – ובאמת אין הרבה מהם. וכל זה כדי לומר – וואלה, אם סרט ישראלי מתישהו ירצה לעשות משהו דומה עם ערבית, אני אבין את המטרה וזה יכול להיות דווקא מגניב.
אתה יכול לכתוב מאמר דומה על כמה שפות מיעוט שהיו בארה"ב במהלך השנים
(ל"ת)
אם כבר, היה עוול לכל הצדדים בסיפור, השאלה מתי.
מעטים יודעים, אבל בהיסטוריה של ארה"ב היה אפילו פוגרום אחד ב*יוונים*. הרבה יותר יודעים שאיטלקים קתולים זכו ללא מעט אפליה משתי סיבות יחד, וכן הלאה. ההגבלות על ההגירה וחוק ג'ונסון-ריד של 1924 נועדו באופן מובהק למנוע "כור היתוך" וכניסת עוד איטלקים, יהודים, וחבר'ה כאלה, במקום מערב אירופאים פרוטסטנטים מתוקנים.
בנקודת הזמן של הסיפור – שנות החמישים – קבוצות המהגרים הקודמות התחילו לנוע החוצה מהסלאמס, והפורטוריקנים היו מי שמופלה יותר (אם כי עדיין הייתה אפליה אנטי-קתולית ואנטי-יהודית לא מבוטלת), והצעירים שבג'טס – באירוניה שלדעתי הסיפור המקורי לא מחמיץ אבל הסרט בהחלט כן – הם הדור השני למהגרים, שההורים שלהם זכו לאותו יחס אבל הם חושבים שהם המקומיים בחסד עליון.
אהההה... לא ממש
ברוב בתי הספר בארה"ב, ובמיוחד אלו שמקבלים את הסיליבוס שלהם ממשרד החינוך, מלמדים ספרדית כשפה שנייה (ובחלק נותנים בחירה בין ספרדית וצרפתית), באופן דומה כמו שבישראל מלמדים אנגלית כשפה שנייה.
זה לא קשור ל-Wokeness כי זו השיטה מאז שנות החמישים, אז להבא נא לא להמציא סתם בשביל שיתאים לאג'נדה שלך.
רוב התלמידים בארה"ב לא לומדים שפה שניה בכלל.
נכון לשנה"ל 2014-2015, פחות מעשרים אחוזים למדו שפה זרה בכלל. השפה הנפוצה היא אכן ספרדית, אבל חישוב פשוט של מספר הלומדים מעלה שפחות מארבעה-עשר אחוזים מתלמידי מערכת החינוך הפורמלית בארה"ב למדו ספרדית בבית הספר.
דווקא בגלל שהיא יותר מדוברת בארה"ב, חוסר התרגום שם יותר בעייתי
אם, נניח, היה מדובר בשפת סימנים למשל, או שפה ילידית שמעטים מאוד דוברים, אז 99% מהקהל נמצאים באותה רמת הבנה והתסריט יכול להניח שאף אחד כמעט לא מבין את הנאמר. לעומת זאת, כשמדובר בשפה ש(נניח) 30 אחוז מהקהל מבין, נוצרים שני סרטים שונים לשני קהלים נרחבים.
ממש לא 30% מתושבי ארה"ב מבינים ספרדית. זה בסביבות 10%-15%
(ל"ת)
מודה שסתם זרקתי מספר (למרות שעכשיו שחיפשתי קצת אני רואה מספרים מאוד שונים ממקורות שונים, בהתאם להגדרה של "דוברי ספרדית")
בכל מקרה, ברגע שלא מתרגמים את הספרדית נותנים שתי אפשרויות: או שדוברי האנגלית בלבד יפספסו חלק מהתסריט, או שדוברי שתי השפות ירגישו שמתייחסים אליהם כמו למטומטמים.
אני מקווה שהתגובה האוטומטית שלי לא תעליב אף אחד, אבל
שדיים!
מה לעזאזל נסגר איתך
זה חמש דקות, שדיים
אגב, דוגמא טובה למקרה שבו חלק מהפרק היה קשה מאוד לצפיה לדוברי עברית
אבל לפחות במקרה הזה מדובר באוכלוסיה מאוד קטנה שאפשר להתעלם ממנה.
מבלי להיגרר יותר מדי לאוף טופיק, אני דווקא חושבת שנהניתי יותר
הבנתי את כל הבדיחות בזמן אמת ואני זוכרת את עצמי בוכה מרוב צחוק מול המסך. החיסרון היחיד (והוא לא כזה נורא) הוא שהחלק השני של הפרק נהיה קצת מיותר…
בדיוק לחלק השני הזה התכוונתי
(ל"ת)
אגב, בצירוף מקרים ביזארי נועה תשבי קשורה לשני הדברים...
היא גם גילמה את אניטה באחת הגרסאות הישראליות למחזמר וגם את "שדיים" בגרסה האמריקאית (והזוועתית, אם כי לא באשמתה) של זיווגים…
זה לא אוף טופיק
ברגע שהטופיק הוא חוסר התרגום של שפה "זרה". כמובן שעבור הפרק של זיווגים העברית היא באמת שפה זרה, ורק בישראל התפספס הנושא של שיחה שצד אחד שלה לא מובן; אבל עדיין – בהנחה שספילברג עושה סרט קודם כל לתושבי ארה"ב, אז כל תושב ארה"ב דובר אנגלית; והרבה מהם לא דוברים ספרדית; אבל דוברי הספרדית הם לא מיעוט זניח, ולכן חוסר התרגום של הספרדית צורם, כי או שמדובר בטקסטים שהם הכרחיים לעלילה – ואז פוגעים בצופים שלא מבינים ספרדית – או שהם לא הכרחיים לעלילה – ואז דוברי הספרדית מקבלים טקסטים שהם חסרי משמעות.
למי שלא מכיר את הרפרנס – פרק בסדרה הבריטית הקומית "זיווגים", שהעלילה בו מתבססת על כך שהדמות הראשית יוצר שיחה עם מישהי – רק בשביל לגלות שהיא לא דוברת אנגלית.
מה שהיא כן דוברת זה עברית, וכשהפרק שודר בישראל הקטע של "דו שיח של חרשים" קצת התפספס, והפאנץ' הסופי התגלה הרבה לפני.
האם זה רפרנס לסדרה בריטית
שהיא כמו חברים? (ברח לי שמה).
לקח לי זמן לקלוט! זה באמת היה מצחיק אחרת לדוברי עברית.
(״זיווגים״)
(ל"ת)
עכשיו הכל ברור ממש לא הבנתי את הבדיחה עד כה חחח
(ל"ת)
ראיתי אתמול את הסרט בדיסני+, ורק כדי להסיר ספק - גם שם האנגלית מתומללת, אבל הספרדית לא.
כי, כמו שכבר טענו פה, ספילברג רצה להשאיר את הספרדית לא מובנת, כנראה בשביל להדגיש את הזרות ולתת להצופים להזדהות עם אי-ההבנה של הדמויות הלבנות בסרט.
זה, אגב, שם את הטרוניה על ה-Wokeness הפתאומי שלו באור קצת מגוחך. הרי ספילברג עשה סרט לאמריקאים דוברי אנגלית. לא אכפת לו ש-10%-15% מהקהל שלו בבית ועוד כמה מאות מיליונים בכל העולם יקבלו חוויה פחותה, כי הם לא מעניינים אותו. הסרט הזה לא בשבילם, הוא בשביל האנשים הסטנדרטיים (איך הולך הפתגם? Life is alright in America, If you're all-white in America. אני חושב ששמעתי את זה באיזה סרט?). וזה בדיוק ההפך מלהיות Woke.
ועכשיו הטעות הזאת נגררת גם לסרטים אחרים
כפי שאפשר לראות (בקטעים קטנים, לא מזיקים, לא קריטיים) ב"ממדי העכביש" שיוצא עכשיו.
שיתקע לספיבלרג שבב עץ באצבע שהוא לא יצליח להוציא איזה חודשיים טובים.
לא הוגן להשוות בין רמות השירה בשתי הגרסאות. רוב השחקנים בסרט המקורי לא שרים, במקומם שרים זמרים מקצועיים. אפילו ריטה מורנו לא באמת שרה בנאמבר במרכזי שלה
אז שיביאו גם לפה
זה לא שאנחנו ב"עלובי החיים" פה – הקולות שלהם בכל מקרה מדובבים על הסצנה. אם הם לא שרים מספיק טוב, שיתכבדו ויתנו למישהו טוב מהם לשיר.
תכלס, אבל לא עושים דברים כאלה יותר, זה כבר לא נחשב למשהו ראוי.
מהו הנאמבר המרכזי של מורנו?
יש לאניטה שני נאמברים גדולים: "אמריקה" ו"A Boy Like That". בצפייה בסרט המקורי בהחלט אפשר לשים לב שקול השירה של אניטה לא זהה לקול שלה בדיאלוגים המדוברים ב-A Boy Like That, אבל לפי רוב המקורות שמצאתי, ב"אמריקה" מורנו שרה בעצמה, וזה ניכר. בניגוד לנטלי ווד (למיטב הבנתי, לפחות), מורנו זמרת טובה (גם אם אינה סופרן כמו ש-A Boy Like That דורש), כפי שאפשר לשמוע בביצוע שלה ל"Fever" שהביא לה את האמי.
הייתי אומרת יותר מטובה
לא בכדי היא חברה במועדון ה-EGOT
באמריקה היא שרה, ב a boy like that היא לא. נטלי ווד לא שרה בכלל, ריצ'רד ביימר לא שר בכלל.
לריטה מורנו יכולות ווקליות ברמה מאוד גבוהה ככה שקשה לי להאמין שהיא לא יכלה לסחוב את השיר. אני מניח שפשוט חשבו שגוון הקול שלה לא התאים לרוח השיר או ווטאבר.
נחמש ששפילברג בטובו חזר לביים סרטים מקוריים לבוגרים.
אחרי כל סרטי אינדיאנה ג’ונס, שחקן אחד וענק גדול וחברותי טוב לדעת שהוא יודע גם לחזור לימי הוזהר שלו בתור במאי למבוגרים הכי טוב בעולם…
"מקוריים"
(ל"ת)
מתי הוא הפסיק לעשות סרטים למבוגרים?
בשנים האחרונות הוא עשה בהחלט גם סרטים למבוגרים.
רק מהשנים האחרונות: העיתון (2017), גשר המרגלים (2015), לינקולן (2012) (וגם סוס מלחמה מ-2011 הוא לא סרט ילדים וגם לא מרגיש לי כל כך סרט לנוער).
ולעומת זאת כמה סרטים לילדים ונוער הוא עשה באותם שנים? טינטין (2011), העי״ג (2016) ושחקן מספר אחת (2018).
כך שספילברג לא חזר לעשות סרטי מבוגרים, הוא פשוט אף פעם לא הפסיק.
הוא בשנים האחרונות מביים גם סרטי ילדים ונוער וגם סרטי מבוגרים לסרוגין.
ואגב, ״ימי הזוהר״ של ספילברג הם ממש לא ימיו כבמאי של סרטי דרמה למבוגרים.
בימי הזוהר של ספילברג הוא דווקא התמקד בסרטי ילדים ונוער.
הסרטים הגדולים שלו אז היו מלתעות, מפגשים מהסוג השלישי, סרטי אינדיאנה ג׳ונס ואי.טי.
למעשה רק ב״הצבע ארגמן״ מ-1985 ספילברג החל לביים סרטים למבוגרים, עד אז הוא התמחה בסרטי ילדים ונוער על פנטסיה ומדע בדיוני.
סוס מלחמה הוא סרט ילדים-נוער
סוס מלחמה מבוסס על הספר סוס מלחמה שכתב סופר בריטי (מייקל מורפורגו נראה לי, בשליפה מהמותן), והוא ספר ילדים מובהק לתחילת גיל ההתבגרות, סוף יסודי וחטיבת ביניים. הוא מתמחה בסיפורים מקסימים ונוגעים ללב ועצובים בהרבה מהמקובל, אבל מיועדים לילדים.
הספר כתוב מעיניו של הסוס לאורך מלחמת העולם הראשונה, ויש לו ספר אחר מעיניו של כלב רוח המחפש את הילד ממנו נגנב כגור (לאורך חיים שלמים כמעט של הכלב), וספר על ילד שהתעוור במשחק מטומטם ונאלץ להשלים עם כך באמצעות סיפורי המלך ארתור. כולם נוגים ואנושיים ומיועדים לילדים לא פחות מ"משפחת מארוול המופלאה" של בריאן סלזניק ו"לאסי" (כל הסרטים).
זה עקרוני לי כי "ילדים ונוער" זה טווח גילאים עצום מגיל 3 עד 17 (בעיית סיווג מאוד מורכבת כשמגיעים לסרטים מצוירים- קשה להסביר שסרט מצויר יכול להיות מתאים לבני 8 ומעלה ולא לבני 4), וגם לילדים מגיעים סרטים רציניים שנעשו ברצינות ועוסקים במלחמות, וסרטי הרפתקאות מהסוג שעושים פחות ופחות.
הייתי אומר שגם "סיפור הפרברים"
הוא לגילאי ילדים-נוער שכזה. ספילברג בעצמו אמר שראה את הראשון בגיל 10 כזה, וזה נראה לי מושלם גם לסרט הזה.
אני לא הייתי מראה סרט כזה לילדים בשום מצב
זה סרט מלחמה ואני ממש לא חושב שהוא מתאים לילדים.
לנוער זה דווקא יכול להתאים, אבל התחושה שלי היא שנוער ישתעמם בסרט כזה.
יכול להיות שאני טועה ושנערים כן הולכים לסרטי דרמה או לסרטי מלחמה, אבל התחושה שלי היא שהם פחות קהל היעד.
ובכל מקרה, אני מבין שהסטטוס של הסרט לא בדיוק ברור ולכן הזכרתי אותו בסוגריים כסרט ש״לא מרגיש לי כל כך סרט לנוער״.
ואגב
אני דיברתי אך ורק על הסרט.
את הספר לא קראתי ובהחלט יכול להיות שהוא ספר לילדים, אבל זה לא אומר כלום על הסרט.
גם ההוביט הוא ספר לילדים ולמרות זאת המהדורה המורחבת של הסרט ״ההוביט – קרב חמשת הצבאות״ קיבלה דירוג R (ויש כמובן עוד דוגמאות).
כן, על הפער הזה בדיוק דיברתי...
מהו ילד בשבילך? ילד בכיתה א'? ילד בן 9? ילד בן 12? ילד בן 15? נער בן 15?
יש הבדלים עצומים בין כל שכבת גיל כזאת (וגם בין כל ילד/ נער בפני עצמו). אני הכרתי הרבה נוער שהתעניין בסרטי מלחמה, גם בנים וגם בנות (אם הסיפור האנושי מעבר לקרבות מספיק מוצלח ונותן סיפוק רגשי). לסוס מלחמה ספציפית ערכו הקרנה בחטיבת הביניים שלי, כבחירת התלמידים והתלמידות.
נכון שלמשפחה יהיה נוח ש"סרט ילדים" יתאים לכל הילדים במשפחה, מגיל 4 עד 10, כי אז אפשר לקחת את כולם לקולנוע או להקרין לכולם בבית. אבל אלה 6 שנים קריטיות שיוצרות שוני עצום בהבנה ובעניין של הילדים, והגיוני שזוטרופוליס הוא סרט לילדים בסוף היסודי ואחי הדוב הוא סרט לגן ותחילת היסודי. ונכון, יש מגמה מסוימת של "ריכוך" תכנים לילדים ונוער, וברמה ההצהרתית יש רצון שהכול יהיה חינוכי ועם מסרים חיוביים ופרפרים, אבל זה רק מוביל ילדים בני 11-12 לצרוך תוכן לחלוטין למבוגרים, כי יש בהם צמא מאוד גדול לאקשן, היסטוריה וסיפורים מורכבים יותר.
אם כבר הזכרת את ההוביט – מי, ברמה העובדתית, הלך להוביט חוץ מנוער ומעריצי טולקין? ספר ילדים זה היה ונשאר, ומקסים למדי.
עוד עשר דקות של סרט היו ממש תורמות לו דווקא
לפני שאני מדבר על הסרט אני רוצה להתבכיין על תופעה שאולי לא מפריעה לאחרים אבל אותי היא ממש מחרפנת – ההתעקשות של המתרגמים בארץ לגרום לתרגום של הכתוביות לשמור על חריזה בזמן השירים על חשבון תרגום של מה שנאמר על המסך. אני הרי מקשיב לאנגלית שנאמרת לסרט וקורא את הכתוביות במקביל וכשאני שם לב שהן לא מסונכרנות מבחינת משמעות זה ישר עושה לי בחילה במוח ואני כבר לא יכול להתרכז באף אחד מהשניים. אני מקשיב למילים וקורא את הכתוביות. אבל אני כבר לא מבין מה נאמר לא פה ולא שם. מעניין אם זו החלטה שכל מתרגם עושה באופן אינדיבידואלי בעת תרגום כל סרט או שמה יש חוק מלמעלה שמאלץ אותם לעשות זאת. ומעניין אם רק לי זה מפריע כל כך (ומהחריזה בכתוביות אני לא נהנה כי אני בכלל לא מודע לקיומה אלא אם כן אני מתחיל לבדוק אותה מדי פעם).
את הסרט המקורי של "סיפור הפרברים" אני לא מאוד זוכר. ראיתי אותו לפני יותר מעשור אבל אני יודע שאהבתי אותו מאוד ואני זוכר שזה לא היה בגלל המוזיקה והשירים אלא בעיקר בזכות סיפור מרתק ואווירה נהדרת. גם בגרסה של ספילברג יש לנו את אותו סיפור שמצליח להיות רומנטי, דרמתי, כיפי ופשוט מרתק מתחילתו עד סופו. השירים, לעומת זאת, הפתיעו אותי לטובה כי לא זכרתי שהם היו עד כדי כך טובים. והם בהחלט טובים.
הבימוי של ספילברג הוא מהמרשימים שראיתי השנה. ספילברג אומנם יוצר קולנוע נקי ומדויק, כזה שלא לוקח סיכונים, כזה שמשדר "מקצועיות הוליוודית" ועל כך קשה לי להכתיר אותו כאחד הבמאים האהובים עליי, אבל את הקולנוע שהוא עושה הוא עושה ממש טוב והעבודה שלו על "סיפור הפרברים" היא מהרשימות ביותר שלו כבר הרבה שנים. הכיראוגרפיה, העריכה, עבודת התאורה, התפאורה ובעיקר הצילום עשויים בכישרון רב והיה ממש תענוג לחוות את הסיפור הנהדר הזה מועבר דרכם.
מה שכן – לסיפור יש פוטנציאל עצום להפוך את הסרט לסוחט דמעות, אומנם באופן הוליוודי-קולנועי צ'יזי אבל במובן הטוב של המונח, ועדיין הוא לא ממש מצליח להביא אותי לשם. הוא מתקרב, הוא ממש מתקרב, ובחלק מהסצינות אם אני מתאמץ אני יכול להרגיש את בלוטות הרגש זעות מעט אך ברוב הרגעים הללו משהו חסר. זה לא שהסצינות לא עובדות. הן כן עובדות וכשעצוב לדמויות באמת עצוב לצופים אבל לא מספיק. ומה שחסר בעיקר הוא לתת לסצינות הדרמתיות קצת יותר זמן. הרגשות עולים וצפים ואז פתאום הסצינה נגמרת, או שהדמות מתחילה לשיר קצת מהר מדי ולפני שעיכלנו את המתרחש או שהדמויות עוברות להתעסק בהמשך העלילה במקום להתמהמה ולו מעט על הרגע המכונן שבזה הרגע קרה. לטעמי היה מקום לתת לסצינות האלה לנשום קצת יותר, להאט את הקצב שלהן ולתת לדמויות להגיב בקצב שלהן למרחש במקום לקפוץ לשיר הבא כי הגיע הזמן. הסרט לא שעמם אותי לרגע ולא הרגיש לי ארוך בכלל ואם ספילברג לא היה מזרז את החלקים הדרמתיים האלה בסרט הוא היה עובד יותר טוב, לטעמי.
חריזה בכתוביות
מסכימה. ההנאה מהחריזה מגיעה משמיעה ולא מקריאה.
חבל שמושקע מאמץ לא מתגמל שאפילו פוגע במשמעות ובחוויה.
חריזה בכתוביות
הניחוש שלי שהמתרגם העתיק גירסה כלשהי של מחזמר שהופק בארץ
סרט חמוד
*לפני הביקורת , לא ברור לי למה אבל לשפילברג היה חסר לעשות את הסרט הזה, מה מיוחד בו שהוא חשב שכדאי לו לעשות אותו? סתם סרט סיפור הפרברים נוסף, לא אומר טוב או רע מהמקור כרגע, לא אומר שהוא לא סרט טוב, פשוט לא מבין מה דחוף לאחד כמו שפילברג לעשות כזה סרט , במיוחד שלא רואים בכלל את התווית שלו , יענו כמעט כל במאי אחר היה יכול לעשות אותו וזה היה יוצא אותו דבר לדעתי
*דבר שני הדמות של הטרנס לא הייתה חשובה במיוחד, לא הייתה הרבה זמן על המסך והכי חשוב הסרט לא הראה כאילו טרנס זה דבר מקובל או שהיא אישה נורמלית. אז לא הבנתי למה הייתה בעיה למדינות השמרניות.
*לגבי הסרט עצמו. הסרט היה חמוד לדעתי, השירים עוברים, הנראות גבוהה מפעם, המשחק סבבה . הם באמת שרים לא ואו אבל השירים יפים אז זה עובר.
אהבתי יותר מהמקור רק בגלל שהזמן לא עושה איתו חסד לדעתי , חוץ מיזה לא ראיתי הבדל מיוחד ובאמת אין סיבה ממשית לעשותו.
*מה שכן אבל אני חושב שלראות מלא ערסים ובריונים שפשוט מתחילים לרקוד פתאום זה משעשע.
*ודבר אחרון אני עדיין חושב שהגרסא הבימתית בקאמרי הייתה יותר טובה .
השחקנים
ריף מצוין הכי טוב בסרט
טוני סבבה אבל החלקים שהוא צריך להיות עצוב לא טובים
מריה בינונית
ברנרדו לא משהו בכלל
אניטה סבבה חמודה
הזכרת לי עם הסו-קולד "אישה נורמלית"
בדיחה מהמפץ הגדול: שלדון ואיימי מבקרים את האימא המאוד דתית-נוצרית שלו במזרח טקסס, והיא שואלת על התינוק שנולד לברנרדט והווארד, "הם מתכוונים לגדל אותו יהודי או נורמלי?".
סליחה, "יהודי או רגיל".
(ל"ת)
ברנדט קתולית
מנקודת מבט של בפטיסטית אדוקה, קתוליות אמור להיראות חריגה/מרתיעה יותר מיהדות.
אני לא כתבתי את התסריט
וזו לא הייתה הנקודה מן הסתם.
סתם רציתי להעיר
היות שכבר התרחקנו מהנושא.
אולי הבמאי הגדול בכל הזמנים
ואין לא סרט אחד ואו במשך 15 שנה . עצוב
למעט גשר המרגלים שהיה סבבה לגמרי. הסרטים שלו די בינונים מאז מינכן כזה(?)
אגב
הזדמנות מעולה להזכר במערכון החביב של snl "הקוברות והפנתרים", שעושה צחוק מהאבסורדיות של הכנופיות בסרט. (בכיכובו של נורם מקדונלד ז"ל)
לא בא לי לתמוך באינסל אלגורט אז אני פשוט הולך לחכות שהסרט יהיה באינטרנט
כן אני יודע שההאשמות התגלו כברי שנה אחרי הצילומים, הבעייה היא שדיסני עדיין דוחפים אותו בשיווק של הסרט עכשיו
טוב, במעמדו של ספילברג מותר לו לעשות סרט בינוני מפעם לפעם.
הטוב – הצילום מרהיב.
הבינוני – רוב השאר. בפרט החלק עד לקרב הכנופיות בעצמו.
הרע – אין רע, אבל הייתי מצפה מספילברג ליותר.
כמו שיהונתן אמר, השירים מבוצעים פחות טוב (חוץ מאחד, ההכנה לקרב – Tonight quintet – שמבוצע לדעתי טוב יותר בסרט החדש). אבל מה לעשות, כל הקטע עד לקרב הוא מרוח מדי, ומשהו בקצב שלו לא עובד. אפילו 'אמריקה', אחד מפזמוני מחזות הזמר הגדולים בכל הזמנים, שהופך פה לספקטקל אדיר, הוא פחות טוב מבגרסת 1961.
מהרגע שמגיע הקרב, ספילברג מוצא את הקצב שלו, ומשם עד סוף הסרט – העסק רץ כמו שצריך, וברגעים הטובים (למשל, הדקה האחרונה), אפשר להיזכר למה ספילברג הוא במאי ממש גדול. אבל רוב הסרט מרגיש כמו היצירה של במאי ממש גדול שלא ממש השקיע. אז ניצני הגאונות שם, אבל יותר מדי פיהוקים מפרידים ביניהם.
אפשר שתגיד לי אם מפעם לפעם זה כל סרט בשנים מאז גשר המרגלים ?
(ל"ת)
לא לגמרי.
העי"ג היה סבבה למדי, ואז יש את שחקן מספר אחת שבינוני, ואת סיפור הפרברים שבינוני. לא ראיתי את The post.
וידוי: אהבתי מאוד את "שחקן מספר אחת"
הייתי מעדיף שבמאי אחר יעשה אותו, אמנם – יש משהו קצת מוזר בזה שבמאי מביים סרט שמתרפק בנוסטלגיה על תקופה קולנועית שהוא-עצמו אחראי לה – אבל בתור מי שמתרפק בעצמו על נוסטלגיה לתקופה ההיא, הסרט לחלוטין עבד בשבילי.
דווקא זה חלק מהכוח של הסרט בהשוואה לספר
הסרט לא עוסק רק בנוסטלגיה, אלא גם משתמש בכוח של הבמאי – שהוא אכן חלק מהנוסטלגיה – בשביל להרשות לעצמו לבקר אותה. במאי אחר שהיה משנה ככה את הסוף של הספר היה נתפס אולי כטרחני או בומר, אבל כשהסוף הזה יוצא מהשרביט של ספילברג, צריך להקשיב לו.
נו העיג היה סבבה שחקן היה בינוני והעיתון לא ראית אבל אני יכול להגיד לך שהיה בינוני
ואני מסכים איתך לגביהם, גם אני חושב כמוך ואני מצטער על כך.
מכל מה שהזכרנו את סיפור הפרברים הכי אהבתי (ללא גשר המרגלים שהוא היה סרט טוב) וגם הוא סרט חמוד ולא ברור לי מה היה לו לחפש שמה.
אגב אם נלך יותר אחורה אז אפשר ללכת עד מינכן כדי למצוא סרט טוב באמת חוץ שוב מגשר המרגלים , גם לא סוס מלחמה וגם טינטין וגם לינקולן לא היו סרטים טובים , הם גם לא סרטים רעים בינונים כזה
סוס מלחמה טינטין ולינקולן הם בהחלט סרטים טובים
טינטין וסוס מלחמה הם סרטים שיצאו אמנם בעשור השני של המאה ה-21 אבל הם מכתב אהבה יפה מאוד לקולנוע של פעם והם מוצלחים ביותר.
ולינקולן שייך למועדון שאני מאוד מחבב של ״סרטים על מנהיגים מעוררי השראה בכיכובם של שחקנים שנתנו הופעה מנצחת וזכו עליה באוסקר״ (כן, אני יודע, זה די ספציפי). במועדון הזה חברים גם ״גנדי״ ו״שעה אפלה״ ואם מישהו מכיר עוד סרט שיכול להיכנס למועדון הזה והוא מומלץ אשמח לשמוע כי אני די מחבב את הז׳אנר המאוד ספציפי הזה.
למען הפרוטוקול, לדעתי 'לינקולן' הוא יצירת מופת,
וטינטין סרט טוב.
אז למרות שאני לא מסכים אני לך איתכם כי על טעם וריח
לדעתי סרטים בינונים כמו שאמרתי , לא רעים אבל כאילו רובם היה נחמד לראות פעם אחת כזה(תאמת גם שאני אישית אהבתי את סוס מלחמה אבל הביקורות לא עפו).
ועדיין מאז גשר המרגלים לא היה סרט טוב גם להסכמתך, וזה חבל
כמו כן, הטור באחד העיתונים הגדולים אומנם היה בכייני, אבל איזה נחמד יכול היה להיות אם שפילברג היה מחזיר את הג'טס להיות בני מהגרים יהודים פולנים כמו בסיפור שאמור היה להיות וצונזר, במקום סתם פולנים. אם כמו שנתנו כבוד למורשת הפורטוריקנית של השארקס, היו נותנים כבוד למורשת היהודית של הג'טס.
נחמד היה להזכיר שפעם פעם היהודים בארה"ב היו מיעוט גדול ועני מאוד ועברייני מאוד של בני מהגרים, ולהפוך את סיפור האהבה לסיפור בין-דתי. ואז היה ערך אמיתי לחידוש של הסרט.
(אגב, גם love story, בערך מאותה תקופה, היה אמור להיות בין סטודנט הווארד פרוטסנטי, לבן ועשיר למשפטים וסטודנטית יהודייה ענייה למוזיקה, ועקב לחצים הבחורה הפכה לאיטלקית קתולית. חייבת לציין שתגובת המשפחה העשירה, ניתוק הקשר עם בנם, הייתה הגיונית יותר אם היה מדובר בכלה יהודייה)
אבל לא. נראה שאף אחד לא מעוניין לזכור שהיהודים בארה"ב היו פעם עניים ועבריינים ודחויים ולא נולדו בבברלי הילס. לא היהודים עצמם, לא האגף הפרוגרסיבי ולא בני מיעוטים אחרים.
טוב, אז הנאמבר הכי טוב שספילברג ביים נשאר הפתיחה של אינדיאנה גונס והמקדש האבוד.
כלומר, נאמבר פנטסטי אבל טיפה עגום ממבחינת הסרט החדש שלו.
אפילו התמונה בראש הביקורת מראה שספילברג קצת למד יותר מדי מתלמידו הנאמן, ג'יי ג'יי אברהמס
(ל"ת)
סרט סבבה, חוץ מדמות אחת לא קשורה ולא מובנת שפוגמת בו מאוד
(ל"ת)