X מן – בית שמאי

במאי: בראיין סינגר
"הרעים": איאן מק'קלן, טיילר
מיין, ריי פארק, ברוס דוידסון,
רבקה רומין-סטאמוס

אקס מן אתם רוצים? חכו רגע.
בואו נתחיל דווקא בתנאים
הסביבתיים שקדמו לצפייה בסרט:
חבורת טינאייג'רים מחוצ'קני פנים וחדורי התלהבות ישבה מאחורינו. הצחוק שלהם הזכיר את ביוויס ובאטהד מגחכים. שקעתי בכיסא בייאוש. כי למה אני הולכת להצגות של 24:30 אם לא בשביל להימלט מאימה כזו?
לזכותם ייאמר שמרגע שנגמרו הפרסומות הם שקעו בדממת אלחוט.

ואז עברנו ל"בקרובים", וכבר יכולתי לנחש שזה יגמר לא טוב.
המפיצים שמחו להציג את "The Emperor's New Groove", או בשבילכם, בתרגום מופלא: "הקיסר נפל על הראש". אה.

נושא התרגום חזר על עצמו גם במהלך הסרט.
לא אוכל לספר לכם על טעויות תרגום מביכות שנעשו לאורך כל הסרט, כיוון שאינני נוהגת לקרוא את הכתוביות. לפעמים אני מציצה בהן אם נדמה לי שיש משהו מעניין. והיה.
וולברין, או כפי שאייתו את שמו עבורנו – וולפרין, הוא – על פי ההסבר שהופיע להדיוטות – "טורף ממשפחת הזאביים" (אז לא ממש: וולברין משמעו "גרגרן", או "הזאבון הזולל").
צייקלופס – היה מי שהיה חייב להסביר שהוא "ענק מיתולוגי בעל עין אחת". איך זה תורם להבנת הסרט – אינני יודעת.
CyberTooth – נכתב בהגייה ישראלית, כסייברטוס.
אם ככה, אז למה לא טרחו להסביר לנו שרוג – Rogue – זה "נבל" (נוכל. לא כלי נגינה)? למה לקפח אותה? וסטורם? אם כבר שמות עבריים גאים, אז למה לא סופה? (כי זה ג'יפ?), או שמא סער? למה להיות שוביניסטים?

אבל לעצם העניין: אקס-מן – על מה ולמה?
גשם, בוץ, קר, אפור ומקפיא. הפרולוג שפותח את אקס-מן הוא מחנה ריכוז, בתקופת השואה.
ניתן היה לחשוב כי הפרולוג יסביר לנו אירועים שמתרחשים בסרט, או יספק מידע לגבי מניעיהן של דמויות מסוימות, אך לא כך הוא. במהלך הסרט כולו ישנה רמיזה אחת קצרצרה, אל מה שהתרחש באותו פרולוג, רמיזה שעומדת בפני עצמה. את האירועים ואת מניעי הדמויות ניתן היה להבין גם לו הסרט היה נפתח ללא אותו פרולוג. אפשר היה לוותר עליו. רוצים אקשן כאן ועכשיו.
ואחרי פתיחה מלבבת זו: קאט. והופ – קפצנו לעתיד הלא רחוק, שם אנו צופים בתקרית מביכה בה מעורבת רוג, אשר באותו רגע מגלה את מינה האמיתי. ואז אנחנו מתוודעים לוולברין.
וולברין הוא בחור עדין, רגיש ושעיר עד למאוד, אשר מתכת חזקה (אדמנטיום. אל תנסו לחפש בטבלה המחזורית. זה לא שם) הושתלה בכל עצמות גופו (איך הוא מקיים יחסי מין עם הלהבים האלה בכל מקום, אני לא יודעת). הוא נע ונד בשבילי הארץ, מנודה מחברה אנושית אוהדת. התמזל מזלו והוא פגש בסטורם וצייקלופס בדיוק ברגע הנכון, והם לקחו אותו לביה"ס לילדים "מחוננים" (או בלשון פחות פוליטיקלי-קורקטית, מוטאנטים), בהנהלתו של מיודענו ז'אן לוק פיקארד.
פיקארד אמרתי? סליחה, טעות. צ'ארלס אקסוויר החייכני והמאמין בטבע האדם.
פרופסור איקס פורש בפני וולברין את משנתו: המוטאנטים יכולים לעזור לבני האדם, אנחנו ה- "Good Guys". שמענו, הבנו, אוקיי. Next!

"הטובים" מנסים לעזור לאנושות, ומטפלים בהם (בנו) בעדינות: לא רוצים לפגוע באף אחד. וכדי שחס וחלילה לא ייפגע מישהו – הם לא נוקטים במעשים. הם מדברים. אוי כמה שהם מדברים.

מנגד עומדת אחוות המוטאנטים, בניהולו של מגניטו. מגניטו מאמין שהמוטאנטים עדיפים על בני האדם וכי אין צורך במין האנושי. אפשר להסתפק במוטאנטים בלבד. החזון של פרופסור איקס מעניין אותו כקליפת השום.
החבר'ה של מגניטו עושים את העבודה שלהם נאמנה: כשצריך להרביץ – הם מרביצים. הם לא נוטים להיכנס לוויכוחים תיאולוגים או ברברת בלתי פוסקת, כדוגמת פרופסור איקס ומרעיו, והם לא מאמינים באתיקה פנימית מעיקה וכובלת, או חוסר אונים מול מהלכו של עולם. יש להם כוח פיזי יוצא דופן, והשקפת עולם פרקטית במיוחד: מה שלא הולך בכוח – יילך בעוד יותר כוח. חד וחלק.

אז קיבלנו את המאבק המסורתי בין טוב לרע, כאשר כל צד פועל למען הצלת העולם (כן, גם מגניטו פועל למען הצלת העולם, אם כי מנקודת מבט שונה מעט). תוסיפו לזה מסמך אנושי מזעזע, אולי גם דרמה קטנה באמצע, וכמה סודות בלתי פתורים, והנה לכם אקס-מן לתפארת. אתם צריכים אווירה? הלבישו את הדמויות בבגדי עור מסורתיים (או כמו שצייקלופס מסביר לוולברין: "מה אתה רוצה שנלבש – טייץ צהוב?") ושננו את המנטרה הקבועה: לא לסמוך על אף אחד!

וולברין: אוקיי, בואו נזוז.
צייקלופס: ואם אתה לא אתה? תוכיח שזה אתה.
וולברין: אתה שמוק!

"הרעים" הם החלק הבאמת מעניין של הסרט. תראו, רבות נאמר על שהדמויות אינן מקבלות את העומק המגיע להן, ואכן כך הוא: על סטורם היפהפיה דילגו כמשב רוח קליל, צייקלופס מסתיר קרני לייזר מאחורי משקפי-שמש אדומות מפלסטיק, ורוג עסוקה ברחמים עצמיים. אז מי נשארו? – הרעים, כמובן!
לאחוות המוטאנטים (הם "הרעים", להזכירכם) יש תכונות שימושיות יותר: סייברתות' ארך השיער מתאמן בהנפת כדור ברזל לקראת האולימפיאדה (טוב, אולי לא), טוד ("דו-חי ממשפחת הקרפדיים") עסוק במופע לוליינות עם הלשון שלו, ומיסטיק (תרגום מיוונית: סגירת הפה, דבר שאסור לספרו), הו. מיסטיק היא סיפור אחר. מיסטיק עושה דברים מדהימים עם הרגליים שלה. מיסטיק היא זיקית (אגב, שמתם לב שכל "הרעים" קיבלו תכונות חייתיות?). מיסטיק מחליפה דמויות וזהויות. מיסטיק חוזרת לדמותה המקורית כל אימת שמתאפשר.

נו בטח, אחרי שצבעו את רבקה רומיז'-סטאמוס בכחול במשך 8 שעות, איך יתעלמו מהתוצאה? מה, היא סבלה לשווא? צריך לעשות עם זה משהו. התוצאה – אני מודה – מרשימה לכשעצמה, אבל 8 שעות צביעה בכחול הן גם הבעיה העיקרית של מיסטיק: היא לא נראית כמו זיקית-אנושית. היא נראית בדיוק כמו מישהי שהרגע שפכו עליה פח טמבור כחול, ואז הדבירו עליה קישוטים חמודים ונוצצים של "ברבי מראה הקסם".

אקס-מן סובל ממספר ליקויים. החמור שבהם – הסרט כולו הוא טריילר בוטה לאקס-מן 2. ליקוי חמה שעוד איכשהו יסולח לו, הן משקפי השמש של צייקלופס (נו באמת, פלסטיק חוסם קרני לייזר? ספרו לסבתא!).
למרות המשתמע מדברי – דברים אלו אינם מפחיתים כהוא זה את ההנאה מהסרט.
אקס-מן הוא סרט שבהחלט שווה לראות.