X מן – בית הלל

במאי: בריאן סינגר "הטובים": יו ג'קמן, ז'אן לוק פיקארד, אנה פאקווין, פמקה ג'נסן, הייל בארי, ג'יימס מרסדן

אבולוציה זה עניין איטי. אם לבתה של הסלמנדרה יש זנב ארוך קצת יותר מלאמא שלה, ולבתה שלה יש זנב עוד טיפ'לה יותר ארוך, ולנכדה שלה עוד יותר, תוך כמה מיליוני שנים התוצאה תהיה קנגרו. או לפחות זה מה שלימדו אותי בבית הספר. מה שלא לימדו אותי זה שפעם בכך-וכך אלפי שנים מגיע דור האיקס, בו האבולוציה חוטפת את הג'ננה ומתחילה לעבוד ממש ממש מהר, כלומר אם, לדוגמה, לבתה של הסלמנדרה יש זנב קצת יותר ארוך מלאמא שלה, הנכדה שלה תהיה פיל אפריקני ירוק שיכול לנשוף אש מהחדק ולרקוד סטפס. אני מאוכזב ממערכת החינוך בארץ שהסתירה את זה ממני.

באותו האופן התפתחו גם בני אדם שבלי סיבה מיוחדת (הם אפילו לא נחשפו לשום קרינה רדיואקטיבית סודית, או משהו) נולדו עם כל מיני כוחות מיוחדים, כמו "מיסטיק" למשל, שיכולה לשנות צורה כמו ברבאבא, "קרפד" שיכול להוציא לשון ממש, אבל ממש רחוק, ו"סטורם", שמשפיעה באופן מסתורי על הפרפרים בתאילנד (ששולטים, כידוע, במזג האויר בניו יורק). זה מה שהסרט "אקס-מן" לימד אותי. מה שהוא שכח להזכיר זה שמן הסתם, על כל מוטאנט בעל כוחות מגניבים יש חמישים מוטאנטים בעלי כוחות לא מאוד שימושיים. כמו למשל, "אי.ג'י.איי" שמסוגל לשנות את הצבע של אזנו השמאלית כרצונו, "קיפוד" שיכול לסחוב שלוש כוסות קולה ופופקורן גדול לבד לגמרי, ו"מוישה" שיכול לגרום לראשו להתפוצץ כאבטיח בשל כל אימת שיחפוץ (אבל בוחר לא להשתמש בכוחו, מסיבות השמורות עמו).

אבל אם כבר יש לך כוחות מיוחדים, זאת תהיה שטות מצדך לא ללבוש חליפת עור שחורה ולצאת לרחובות להלחם בפשע. או, אם אין פשע, להלחם במה שיש. יש עשר דמויות ראשיות כאלה ב"אקס-מן", וזה קצת יותר מדי. כלומר, אילו 100 הדקות של הסרט היו מחולקות שווה בשווה בין כולם (והן לא), היו לכל אקס-איש 10 דקות להשוויץ בכוחותיו. זה אולי מספיק לפרופסור פיקארד, שבסך הכל קורא מחשבות ומשדר אותן לרמקול השמאלי, אבל רחוק מלמצות את האפשרויות הגלומות, למשל, במיסטיק, שהיא אישה ערומה כחולה שיכולה להפוך לכל מיני דברים. לבאטמן לבדו נתנו 4 סרטים שלמים, ומה הוא כבר עושה? אפילו לעוף הוא לא יודע.

אז כל אחד מאנשי האיקס נכנס, מציג את עצמו, נותן הצגה מהירה של הכוחות שלו ואז נסוג מהר אל מאחורי הקלעים להתכונן לסיום הגדול, שישלב כמובן את כוחותיהם של כ-ו-ל-ם. כדי שכל העניין יראה כמו סיפור ולא כמו הופעת קרקס, הסרט מתמקד בעיקר בסיפורו של אקס-איש אחד, וולברין, וטוב שכך. וולברין יכול להוציא להבים מפרק היד ופצעיו נרפאים במהירות – לא מרגש במיוחד בתור סופר-כח (וגם הוא לא יודע לעוף. סופר גיבורים בימינו, אני אומר לכם) אבל הוא דמות מעניינת. מבחינתי כל היתר מיותרים. טוב, חוץ ממיסטיק. בכל זאת, אשה כחולה שהופכת לדברים (אמרתי כבר?). אם עד לסרט ההמשך תופיע מחלה מסתורית שתחסל את כל המוטאציות בעולם חוץ מוולברין ומיסטיק, אני לא אתנגד.

אבל זה לא יקרה, כמובן. בריאן סינגר וחבריו הוציאו סרט שלם על הצגת הדמויות, הם לא יוותרו עליהן כל כך מהר. רבים כבר אמרו ש"X-מן" נראה כמו הכנה לסרט המשך, או כמו פרק פיילוט לסדרת טלויזיה, ואני לא אחלוק עליהם. אני לא אחלוק גם על כל אלה הגורסים ש"X-מן" הוא כמעט יצירת מופת בתחום סרטי הפעלולים המבוססים על קומיקס, או בקיצור, סרט כיפי ברמה ראויה.

אבל יש לי כמה תלונות. קודם כל, הרעים. רעים עם מוטיבציה אני יכול לראות גם בחדשות. הבוס הרע בסרט קומיקס צריך להיות גאון מטורף שרוצה להשתלט על העולם, או לפחות להשמיד את כל חצי הכדור המערבי בלי שום סיבה מיוחדת, ברו-האהאהאהא! ובמקום זה מה קיבלנו? מגנטו, אדם בעל אידיאולוגיה מפוקפקת אך מנומקת, שאפילו משתדל לא להרוג יותר מדי אנשים אם לא חייבים. הוא ופרופסור פיקארד, הבוס של הטובים, היו ביחד בגן, והם עדיין נפגשים מדי פעם למשחקי שחמט ידידותיים ומתעקשים לא לתקוע זה לזה סכין בגב. הג'וקר מתהפך בקברו.

מלבד זאת, יסלחו לי המעריצים, אבל ההפקה של "אקס-מן" נראית כאילו קטעו אותה כמה ימים לפני הסוף. ברור שנשפך על הסרט ים כסף, כמקובל, אבל למה המסדרונות המתכתיים בתיכון X נראים כמו תפאורת פלסטיק מסדרת מדע בדיוני בריטית? ולמה הפעלולים הממוחשבים לא ממש מציבים תחרות ל"מאטריקס", במילים עדינות? ולמה כשהקרפד קופץ מקיר לקיר, הוא נראה ממש כאילו הוא תלוי על חוטים בלתי נראים? מה אני אגיד לכם, מהפעלולים התאכזבתי. אז הסיפור כתוב טוב, הדמויות משכנעות יחסית והמשחק של יו ג'קמן בתפקיד וולברין מצוין. נו, אז מה. הנוער היום, רק איכות בראש שלהם.