אם אתם כבר יודעים מה קורה פה, אתם יכולים להתקדם ישר לטופס ההצבעה. אם אתם חדשים פה או צריכים תזכורת – המשיכו לקרוא.
בטופס תמצאו רשימה של סרטים 320 סרטים: הסרטים שהופצו מסחרית בבתי הקולנוע בארץ השנה, סרטים בולטים שהופצו בסטרימינג והתייחסנו אליהם באתר, ועוד מבחר סרטים שקיבלו המלצות בכתבת "מה היו הסרטים הכי טובים שלא הוקרנו בארץ השנה?". זה לא חשוב לטופס וכל זה, אבל אני מרגיש צורך לציין ש-320 סרטים זאת כמות פסיכית של סרטים.
את הסרטים בטופס אתם מדרגים באופן הבא: האם אהבתם אותם, לא אהבתם אותם, או שהיה ככה-ככה. בנוסף, מבין כולם אתם יכולים לבחור עד חמישה סרטים שאותם הייתם מגדירים כסרטי השנה שלכם. אין שום חובה לדרג כל סרט וסרט ברשימה. אם אתם רוצים לתת ציון לכל סרט שראיתם – סבבה; אם אתם רוצים לציין רק את הסרטים האהובים עליכם ביותר ולהתעלם מכל היתר – גם סבבה.
בנוסף, בקצה הטופס מחכה לכם האפשרות לבחור את "הופעות השנה" שלכם: השחקניות, השחקנים, החיות או יצורי ה-CGI שעשו את העבודה הכי טובה, מבחינתכם, בסרט מסוים כלשהו. שימו לב שאתם מצביעים לא לשחקן, אלא להופעתו של שחקן בסרט מסוים אחד. אם אותה שחקנית הרשימה אתכם בשני סרטים שונים, אתם יכולים בהחלט להצביע לשתי ההופעות – אבל תצטרכו לציין אותן כשתי בחירות נפרדות.
אם אתם משתמשים רשומים באתר, אתם יכולים לחזור לסקר שוב ושוב, לשנות, להוסיף, להחסיר או להחליף דירוגים. הסקר ייסגר ביום שישי (6.1) בבוקר, ואז יעלה אחד משני סקרי הגמר – ההופעות או סרטי השנה.
את ההיסטוריה של הסקרים השנתיים – כל הזוכים, ולינקים לכל סקרי הגמר – אתם יכולים למצוא כאן.
אני לא רואה את הבת הנצחית ברשימה
(ל"ת)
כמה שהשם הזה מבלבל אותי עם הבת האפלה/ אבודה
(ל"ת)
אם כבר, אחרי צפייה בסרט
טוב, אם אני אהיה נחמד אני אגיד שאני וג'ואנה הוג מצפים לדברים שונים מסרטים שלנו. אם אני אהיה פחות נחמד – זהו סרט שאינו טוב, ונראה לי הפעם הראשונה שראיתי הופעה גרועה (ועוד שתיים!) של טילדה סווינטון. אני יודע שאנחנו באימה גותית, אבל אי אפשר לחיות רק על אווירה, ואז לעשות טוויסט מעפן ברגע האחרון ולקרוא לזה סרט אימה גותי. אלמנט נוסף שמתגלה לקראת הסוף בכלל גרם לי לגלגול עיניים.
בקיצור, מפסיד ל"ממוריה" בגזרת "סרטים מהעשור החדש בהם טילדה סווינטון שומעת רעשים לא ברורים", ואני לא השתגעתי על "ממוריה".
אין את Resurrection? בטופ 3 של השנה מבחינתי, מבאס
(ל"ת)
תשובה גם לך וגם לפופקורן
לא כל סרט שהופיע בתגובות בכתבת "איזה סרטים" זכה להשתתף פה. התהליך של הכנסת סרטים הוא אומנם לא מסובך, אבל הוא מצריך בכל זאת מאמץ ועבודה, ואם יש סרטים שנראה שאין להם חשיפה – אז הם נשארים לצערנו כהמלצות חמות בתגובות.
באסה אבל אני לגמרי מבין, תודה על התשובה!
(ל"ת)
בהחלט סרט מומלץ, מאד מזכיר את רדופה ואת בית הסיוטים.
אימה מטאפורית במיטבה והופעה נהדרת של רבקה הול. התפתח עליו מיני דיון בדף של בית הסיוטים.
יפה, 61 סרטים
החמישייה שלי, לפי הסדר:
1. החליפה (the outfit)
2. בלונדינית
3. RRR
4. הפייבלמנים
5. red rocket
כמעט נכנס, אבל אחרים יכניסו – טופ גאן.
הופעות השנה הן אנה דה ארמס בבלונדינית, מרק ריילנס ב the outfit ומיה גות' ב"פרל"
סך הכל שנה נהדרת.
החמישיה שלי:
הבאטמן – הלייב אקשן הכי טוב שהיה לבאטמן. צפיתי בסרט 5 פעמים השנה, מתוכן פעמיים באיימקס. זה לא העיבוד המושלם, אבל יחסית לרוחב היריעה וספקטרום של הדמות מאט ריבס הכי קרוב לזה מכל במאי וכותב אחר. הקאסט גם כן מושלח וגות׳הם חיה, נושמת ויפהפיה בכיעור שלה.
מלך הצפון – אגרס הוא סמאח של 3 מתוך 3. מאיפה הגאון הזה הגיע? אפוס ויקינגי ברוטאלי שמבוים בדיוק ועם החזון הייחודי של אגרס נוטף מכל פריים. זה קולנוע גרילה במיטבו. הרגשתי שם כי הייתי שם.
פינוקיו של דל טורו (ואל תתבלבלו עם הסרט של דיסני שהטופס לא מבדיל בשמות הרשמיים שלהם)- יצירת מופת של סטופ מושן. מצויד בבמאי האנימציה של מר שועל המהולל, גיירמו דל טורו מביא לנו עוד יצירת מופת ומוכיח שאין לו הרבה מתחרים בעיבודי אגדות כמו בהעמדת הפריים והעמסתו בפרטים עשירים.
רדופה – כמו אגרס, גם גארלנד הוא סמאח צעיר של 3 מתוך 3. סרט מטאפורי, מאד מופשט ופילוסופי אבל גם סרט האימה של השנה. באקלי וקיניר פשוט עושים בית ספר למשחק.
בצל הזכוכית – סרט המשך נדיר באיכותן לבלש הכי כייפי, חמוד וקורע, אולי אי פעם. עם קאסט נהדר והרבה הקבלה לאירועים אמיתיים, זה ללא ספק סרט שתופס את רוח התקופה וממשיך לקלף את השכבות של ז׳אנר המיעשהאתזה.
הופעות השנה:
ג׳סי באקלי על רדופה. הרבה דובר על ההופעה המטורפת של רורי קיניר בסרט אבל התפקיד של באקלי מאתגר פי כמה בעיני, והיא פשוט מדהימה כאן.
אנה דה ארמס על בלונדינית. אפשר להתווכח על האם הסרט ראוי או לא, אבל שה ארמס מביאה כאן הופעה נהדרת.
ניקולאס קייג׳ על משקלו – ניק פאאאאאאאאאאאאאאאאאקינג קייג׳- האו!
סיכומים במספרים (או: ראיתי 53 סרטים השנה וזה... בסדר)
נתחיל במספרים כללים,
חמישיה
26 אהבתי
13 ככה ככה
9 לא אהבתי
כאמור, סה״כ 53 סרטים (בסקר הזה, לפי לטרבוקס ראיתי 113 סרטי 2022)
זה היצע בסדר כזה, לא רע בהתחשב בזה שלא ראיתי המון סרטים השנה (כמעט 250, לא מעט מעט מהם סרטים קצרים בכלל). חלוקה שנוטה לטובת הטוב מהרע – זה אפילו יותר חשוב מהמספר.
החמישיה:
אהבה בשחקים: מאווריק
הכל בכל מקום בבת אחת
העיר האבודה
הפייבלמנים
פייר איילנד
ההופעות שלי:
איימי אדמס: מכושפת 2
סטנלי טוצ'י: סופרנובה (2022)
צ'אנינג טייטום: העיר האבודה
עוד יש לי זמן להשלים סרטים חשובים שפספסתי, אבל אני באמת בספק שהם ידיחו פה את החמישיה או ההופעות, אז בנימה זו: להתראות בשנה הבאה!
אני בשיא של חוסר זמן עד כדי כך שאין לי זמן לכתוב פה על סרטי האנמיצה
או על הסרטים שאהבתי לא אהבתי בכללי
אז רק אגיד שבאתי לפה להגיד שאני מצביע אבל לא מדבר שלא תחשבו ששכחתי אותכם.
בסרטי האנמיציה רק אציין – החתול של שרק סרט נחמד לא ואו, לא רעים בכלל לדעתי סרט רע, ממש לא ״לא רע בכלל״ֶ, לא ברורה לי ההתלהבות ממנו בשום צורה ואיך הןא מחזיר את דרים וורקס לרמה של פעם, אולי בגלל השנה היחסית רעה של דיסני הסטנדרטים ירדו אבל אני לא יודע.
בינתיים אדומה אש מנצח ומקווה להשלים את פינקיו עד שאבחר(לא בטוח בכלל שזה יקרה לצערי) .
עוד סרטי אנמיציה שראיתי- וונדל ווילד- היה סרט האנמיצה הגרוע שראיתי השנה.
אפלו 10.5 סרט ממש טוב, מקסים , מעניין מרגש ומקום שני שלי עד כה השנה מבחינת אנמיציה.
לגבי החמישייה אסתכל בטבלה ואחשוב
שנה מאוזנת סה"כ
מהרשימה פה ראיתי 65. מתוכם אהבתי 26, 19 היו ככה-ככה ולא אהבתי 20.
החמישייה:
אין מצב – ג'ורדן פיל בקאמבק מהסרטים.
הכל בכל מקום בבת אחת – בכל זאת, צפיתי בו 4 פעמים בקולנוע.
הפייבלמנים – אחרי עשור לא מדהים, ספילברג מזכיר למה הוא ספילברג (וגם איך הוא נהיה ספילברג)
התקפה עצמית – הרחבה בקרוב…
רצח כתוב היטב 2 – ריאן ג'ונסון עושה זאת שוב.
הופעות: מישל יאו (הבמב"א), קארן גילן (התקפה עצמית) ופול דיינו (הפייבלמנים).
וחלוקה של כמה פרסים ותארים
כדי ששאר הסרטים לא ירגישו מקופחים.
הברומאנס של השנה: תיקו בין ניק קייג' ופדרו פסקל ב"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" ושני השחקנים הראשיים של "RRR" (לא רוצה לחרבש להם את השמות).
בבקשה תפסיקו #1: עיבודים לסטיבן קינג (וצאצאיו). "משחקת באש", "הטלפון של מר הריגן" ו"בלאק-פון" לא היו טובים. כנראה שלא יפסיקו לגמרי אבל לפחות בואו נעשה הפסקה ונחשוב איך לעבד אותם בצורה טובה.
בבקשה תפסיקו #2: טוויסטים. רוב הטוויסטים שראיתי השנה הרגישו מאולצים או סתם מיותרים, כאילו שמו טוויסט לשם הטוויסט (ואם לקפוץ רגע למדיום אחר, זה נכון גם לגבי "God of War" החדש). לא כל דבר צריך להתחכם.
בבקשה תעזוב את מארוול: טאיקה וואיטיטי. זה ברור כבר מאז 2017 אבל משום מה רק השנה הקהל הבין שהחיבור בין הבמאי הניו-זילנדי ואל הרעם לא עובד בכלל. מניח שעדיף מאוחר מאשר אף פעם. עדיין אוהב אותך, טאיקה.
בבקשה תחזרו למארוול: האחים רוסו. גם "צ'רי" משנה שעברה וגם "האיש האפור" היו גרועים באופן מביך. אני מקווה שבקרוב יכריזו עליהם כבמאים של סרט "הנוקמים" השישי. השנה עולה סדרה שלהם ואני קצת חושש…
סצינת הפוסט-קרדיטס של השנה: כבר היו סצינות פוסט-קרדיטס בסרטי קומיקס שלא יצא מהן שום דבר, והסצינה בסוף של "בלאק אדם" נראתה לי לא מלהיבה ולא מעניינת בשום צורה. אבל אז דברים ב-DC השתנו והפכו אותה לאולי סצינת הפוסט-קרדיטס העצובה ביותר אי-פעם, גם אם אתם לא מעריצים של DC.
סצינות הפוסט-קרדיטס הכי מעלות חשש: אלו של "דוקטור סטריינג' בשני ממדים וחצי גג" ו"תור: The Fault in Our Gods" הציגו שני שחקנים שאני מאוד אוהב, אבל אחרי פייז 4 המעפן, נראה לי שאני מעדיף שהם יעשו דברים יותר טובים מלהתבזבז במארוול.
סצינות הפוסט-קרדיטס הגרועות של השנה: "מורביוס", קל. שתיהן.
עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת הזאת: "חיות הפלא" ו"אווטאר". במקרה של הראשון נראה שהרכבת אכן נעצרה, לפחות כרגע. השני הרוויח כבר מעל מיליארד דולר, אז לצערי נראה שאין עצירה באופק. אולי גם שם השלישי יצליח לבלום את הפרנצ'ייז.
יש כאן סרט טוב אבל הוא גג שעתיים: "באטמן", "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח".
פסקול השנה: אולי צריך לשבת בכמעט שלוש שעות של "וואקנדה לנצח", אבל לפחות זה נעים באוזניים.
שוט הסיום של השנה: "הפייבלמנים". אזכור של כבוד – "טרי".
פרס ההתלהבות הלא ברורה: תראו, אני גם נהניתי ב"אהבה בשחקים מאווריק", אחלה אקשן ואחלה טום קרוז, בהחלט לא סרט רע. אבל… גם לא כזה טוב? פרח מזכרוני לא הרבה זמן אחרי הצפייה וממש לא ברור לי מה הוא עושה ברשימות סוף השנה של כל-כך הרבה אנשים. תעירו אותי כשמגיע "משימה בלתי אפשרית".
הסלאשר המאכזב של השנה: "גופות גופות גופות". השילוב של הז'אנר והמפיצים A24 פלוס ההבטחה לסאטירה על דור הזי נשמע מדהים. בפועל יצא סרט משמים שמדי פעם זורק מילים כמו "רעיל" או "טריגר". יש סאטירה טובה יותר ב"ארץ נהדרת" (של היום).
הסלאשר המפתיע של השנה: לא היו לי הרבה ציפיות מ"X" אבל הוא גם היה סרט אימה אפקטיבי וגם נגע בנושא שלא רואים בהרבה סרטים בז'אנר הזה. עכשיו רק צריך לצפות גם ב"פרל".
אנשים כבר מזמן הבינו איך לעבד את קינג.
חומות של תקווה
גרין מייל
הערפל
מיזרי
שני הסרטים של במת כברות לחיות
זה החדש (בעיקר החלק הראשון)
הניצוץ (כן, יש שינויים, מר קינג יכול לקפוץ כי זה עדיין סרט פצצה והוא תמך כבר בעיבודים הרבה יותר גרועים)
דוקטור סליפ
קארי (אפילו העיבוד השני)
המשחקים של ג׳ראלד
קאסל רוק שהיא רמיקס חכם של הרבה סיפורים שלו
אם כבר קינג הבן יוצא מרוסק: למעט בלאק פון שהיה טוב (בקונצנזוס בין היתר) הבנאדם הושמד עם העיבודים המחרידים של קרניים, נוספראטו ולוק אנד קי.
קרניים לחלוטין היה יותר מבדר מבלאק-פון
לא יודע אם יותר טוב, אבל יותר מבדר.
ולא אמרתי שלא יודעים, אבל שלאחרונה זה בבירור לא עובד. "בית כברות החדש" גם היה רע, כנ"ל "זה חלק 2" והרימייק של "קארי" מחוויר בכל אספקט לעומת המקור.
לא הצלחתי ליהנות מקרניים.
פשוט חוטא לספר ומשנה פרטים קריטיים בעלילה בלי שום סיבה. ממש אהבתי את הספר הזה.
זה גם מה שקרה בסדרה של נוספראטו, והספר הזה הוא אשכרה ספר האימה הכי גדול מאז זה של קינג.
אני חושב שזאת הפעם הראשונה שלי שסרט ישראלי כל כך מבתלט בהצבעה על המוקדמות
אבל כמה שאני לא מתחבר לקולנוע הישראלי, בכל זאת בחורים טובים נכנס לחמישייה שלי והכניס 2 הופעות (עירית קפלן ומאור שוויצר: השדכנית והעוזר הרווק של השדכנית).
ההופעה השלישית היא של ווקר סקובל על גילום אדם הצעיר בפרויקט אדם, כשהסרט נכנס גם הוא לחמישיה שלי.
בחמישייה שלי כללתי גם את ״גיירמו דל טורו מציג: פינוקיו״ וכמובן את לא רעים בכלל.
המקום החמישי הוא המתנדנד יותר, בעבר חשבתי שזה יהיה דוקטור סטריינג׳ 2, אבל אחרי צפייה חוזרת אני פתאום פחות חושב שזה נכון (הוא עדיין קיבל ״אהבתי״, וכמוהו גם תור אהבה ורעם), אז החלפתי אותו בצ׳יפ ודייל, סרט שהוא לא מושלם אבל במבחן ה״כמה בא לי לראות את הסרט שוב ושוב״ הוא די מנצח ורק על זה מגיע לו להיכנס.
כמעט נכנסה להופעת השנה: סרשה רונאן על תראו אותם רצים. הסרט לא הכי הכי אבל ההופעה שלה בהחלט זכורה לי לטובה.
אוי, עכשיו אני נזכר שהייתה לי כבר הרבה זמן תוכנית להצביע בהופעת השנה לשיניים של סוניק המכוער על הופעתם בסרט צ׳יפ ודייל יחידת הצלה
אבל מסתבר ששכחתי מזה והחלפתי את הבחירה הזאת במאור שוויצר על הופעתו בבחורים טובים.
עכשיו השאלה היא אם אני אלך על זה עד הסוף ואחליף את שוויצר בשיניים של סוניק המכוער, או שכבר אשאיר את שוויצר ואגדיל את סיכוייו להכנס לעשיריה.
מה אני אגיד, התלבטות לא קלה.
הטופס הזה הזכיר לי, בין השאר
כמה סרטים נכנסו אצלי למאגר ה"חייב לראות" ולא יצאו ממנו. כמה? לא הצלחתי לסגור חמישיה. לא כיף להיות שמיניסט.
זה יצא יותר משחשבתי (כמות הסרטים והחפירה)
איכשהו אני על 97 סרטים, 60 מהם אהבתי (5 מתוכם לחמישייה, מן הסתם), 24 ככה-ככה ו-13 לא אהבתי. שתי מגמות שאני שמח לזהות על עצמי:
הראשונה שאני יחסית על אחוזי אהבה גבוהים לעומת השאר שהגיבו עד כה, מה שמחזק את מה שניסיתי ליצור לעצמי בשנים האחרונות – אני רואה הרבה יותר, אבל אני גם מסנן הרבה יותר. יותר מכל הספק, אני שמח שהצלחתי לאהוב כמעט את כל מה שראיתי השנה, וזה תופס גם לסרטים הישנים שהשלמתי. והכל כשאני בחיים לא משוטט בתפריטים של אפליקציות סטרימינג, בקושי ברשתות חברתיות, רק קורא (הרבה פה) ומחפש המלצות בעצמי. זה עובד לי ואני שמח על זה.
השנייה: את כל החמישייה ואת רוב הסרטים שאהבתי ראיתי בקולנוע, והייתה לי איתם חוויה קולנועית איפשהו בין טובה למדהימה. כמו כולם אני רואה מלא בבית, אבל הרבה יותר קשה לי להתחבר לסרטים ככה. יש פה גם סרטים שראיתי קודם בבית, והתלהבתי כל כך שראיתי בקולנוע אחר כך, לפעמים יותר מפעם אחת, וזה הצדיק את עצמו אצלי.
החמישייה שלי, בדגש על החוויה הקולנועית:
"האדם הגרוע בעולם": ראיתי אותו מתישהו בדצמבר 21 בסקרינר בבית. התרגשתי מאוד והוא נגע בהמון נושאים שמעסיקים אותי היום. ההפצה המצומצמת שלו בארץ התמקדה באולמות גרועים אז דילגתי, אבל כשהייתי בברלין ביוני הוא הוקרן ב"דלפי פילמפאלאסט", אולם ענק ומפואר (שמקרין גם 70 מ"מ). נכנסתי עם כוס יין גדולה ופופקורן מעורבב מלוח-מתוק (כן, התפריטים שם מדהימים גם), התיישבתי קרוב כמו שאני אוהב, ומוקף בהיפסטרים גרמנים כולנו הפכנו לשלולית אחת גדולה ככל שהסרט התקדם. חוויה מומלצת ומקווה שאגיע לראות שם את "אופנהיימר".
"אין מצב": הלכתי לטרום בכורה בסינמטק תל אביב 1, אולם ישן ומזעזע שמאז לא התקרבתי אליו, ולא חושב שאחזור אליו אלא להקרנות 35 מ"מ. הקהל היה בלתי נסבל, ההקרנה בהירה והסאונד גרוע. אבל הסרט כל כך סיקרן ועניין אותי והיה ברור לי שאראה אותו שוב. אז הלכתי כמה ימים אחר כך להקרנה הראשונה ב-IMAX ראשון לציון ונהניתי מאוד. המקום טוב גם אם לא מושלם, והסרט עובד מדהים כשאפשר באמת לראות מה קורה בו. אחרי שבועיים הייתי בביקור הורים בחיפה, וראיתי שבפלאנט הוא עדיין מוקרן באולם הדולבי הגדול, אז ישר קניתי כרטיס והתיישבתי כמעט לבד בשורות הראשונות, וכמעט עשיתי במכנסיים (אני משייך הפרשות לחוויה קולנועית טובה, לא בטוח מה זה אומר). כשהיצור מרחף מעל הקהל, הסאונד ממש יצא מעל הקהל. פחד אלוהים. היו 3 סרטים השנה שראיתי גם ב-IMAX וגם שם, ובשניים מהם נהניתי יותר בדולבי. מסקנה לעתיד.
"הפייבלנים": מאז הקורונה והמעבר שלי לתל אביב, חן דיזנגוף 1 הוא האולם שביקרתי בו הכי הרבה. המבנה הישן שלו בעייתי ונראה שמשיפוץ לשיפוץ רק הורסים אותו עד הסגירה הבלתי נמנעת שתגיע כנראה בקרוב. אבל זה הקולנוע היחיד שעדיין נותן הרגשה עירונית או שכונתית, אני הולך אליו ברגל, מוצא תמיד מה לעשות ליד ואפילו מזהה עובדים ופרצופים בקהל. פשוט אווירה טובה שלא מוצא באף קולנוע אחר בארץ, והקהל שם טוב בפער מהקהל במולטיפלקסים הקרים שקבורים בקניונים. הסאונד וההקרנה אפילו די טובים.
בכל מקרה, שני דברים שהפכו את החוויה פה לטובה: זה אחד האולמות הגדולים הבודדים (IMAX לא נחשב פה) שהמסך שלהם עדיין 1.85:1, כמו הסרט הזה. וכמה שהוא מילא את המסך בצורה יפהפה. שפילברג לדעתי מהבמאים הבודדים שעדיין יודעים לבנות פריים של 1.85:1 כמו שצריך היום. הדבר השני הוא הידיעה שבאותו אולם ומסך בדיוק הוקרנו כמעט כל סרטי שפילברג לאורך השנים. לראות את הסרט הזה שם הפך את התקף הנוסטלגיה לחזק פי 20, וזה משהו שלא יכולתי לשחזר בבית. וגם הסרט טוב.
"הכל בכל מקום בבת אחת": חמישי ה-21.4, ערב פסח ב', אני כמעט לבד בלב 2 דיזנגוף, יושב מסטול קצת וקרוב כהרגלי באחד הסרטים שהכי חיכיתי להם שנים. זה האולם שאני הכי אוהב של לב (1 יותר גדול אבל בנוי ככה שהמסך מרגיש קטן), אינטימי וכשיושבים קרוב המסך נראה גדול, עם איכות הקרנה מעולה. נדהמתי מכל מה שהלך שם. הסרט הכה בי כל כך חזק שפשוט נכנסתי לאותו אולם באותה שעה יום למחרת, הפעם כבר לא ערב חג אז היה מפוצץ בקהל שלא הפסיק להיקרע ולמחוא כפיים אפילו לפעמים. פשוט תענוג לראות 200 איש מגיבים ככה לסרט שהרגשתי שמדבר ישירות אליי, אבל כנראה גם לכל השאר.
"RRR": חפרתי על זה בכל מקום (ובבת אחת) אבל אני לא מתנער מהחוויה הזאת. כנראה שאר הסרטים בחמישייה יותר טובים, אבל אף אחד לא מתקרב למה שקרה לי בערב הזה. לא ראיתי בחיים סרט הודי, רק ידעתי שהם קצת משוגעים. זה היה בסופ"ש של הבכורה העולמית, אז כל ההייפ על הסרט הזה עוד לא התחיל. אני נכנס ומוצא את עצמי מוקף במאות הודים שבאו להרים, לצחוק, למחוא כפיים ולרקוד, בסרט שלא מוריד את הרגל מהגז לרגע. זה היה יותר אינטנסיבי מרוב ההופעות החיות שראיתי בחיים. חוויה קולנועית וקהילתית ענקית שאני מאחל לכולם. וגם, שוב, הסרט מצוין.
זהו. עם כל הבעיות, אהבתי ללכת לקולנוע השנה. לכו גם, אולי תיקלעו להמון הודי שמח.
זיו חן בהחלט אולם טוב
אבל לב לא יותר שכונתי ממנו?
כן, אבל אני מעדיף את חן
האווירה של לב יותר "ביתית" נקרא לזה, אבל אני עדיין אוהב להרגיש שיצאתי מהבית ושסרט זה אירוע, גם אם אני הולך כל הזמן, ו"חן" יותר כזה. אני גם לא מת על הסנטר. מה שמבחינתי מכריע זה שפשוט האולמות של חן יותר טובים.
בכללי, דירוג זריז של אולמות מרכז תל אביב מהטוב לגרוע:
חן 1
(סינמטק 3, רק כשיושבים קרוב)
לב 2, לב 1, חן 2, חן 4 – סוג של תיקו ביניהם, מאוד תלוי בחוויה, במזל, וגם בדרך כלל אין חפיפה בסרטים.
חן 3 – הוא בול כמו חן 2 רק עם הקרנה גרועה.
לב 5 > לב 6 – נחמדים אבל פשוט מאוד קטנים.
(סינמטק 2 > סינמטק 4 > קולנוע קנדה > סינמטק 1 > סינמטק 5 – כל אלה מתחת, גם ככה אין בהם הקרנות סדירות)
לב 4 > לב 3 – שניהם איומים. שומר נפשו ירחק. בושה שלוקחים עליהם כסף. הספיקה לי פעם אחת בכל אחד מהם בשביל להחרים.
(וזה זאב, אגב)
קודם כל סליחה זאב (:
דבר שני אני מסכים איתך על האולמות.
אני מעדיף את חן 1 על שאר האולמות.
בכלל חן עדיפים על לב שבהרבה נשארו מאחור מבחינת אולמות.
בחייאת לרוב האולמות שמה יש כיוון יציאה אחד, ואני אחד שהולך הרבה לשירותים אז אני לא רוצה להפריע ואני קונה כרטיס בצד שלה השורה כדי שלא אפריע לאנשים זאני יוצא , ועדיין אם אני קונה בלב אני עלול לטעות ולקנות כזה שאין לו דרך יציאה בצד שלי(לרוב זה בצד שמאל אז לפחות הבנתי את זה) ואז אני מפריע בכל מקרה לאנשים
זה גם משהו שאני אוהב שם
אני לא מהיוצאים לשירותים, אבל כמעט כל האולמות בישראל היום בנויים ככה שהיציאה ליד המסך, ואז גם יש תאורה מעצבנת וגם כמעט כל בנאדם שעובר מפריע בעין. בחן 1,4 היציאה מאחורה, ובתור בנאדם שאוהב לשבת קרוב, נדיר שמישהו עובר מולי.
ובכללי שמח על מה שאמרת פה, להרגשתי זה אופייני לאולמות האלה של מרכז תל אביב, גם כשאנשים מחוץ לתל אביב מגיעים אליהם: בגלל האווירה השכונתית/עירונית/ביתית/ווטאבר, המחשבה "אולי אשתדל לא אפריע למי שמסביבי" עוברת בראש להרבה יותר אנשים בקהל לעומת בקניונים.
אני שמח ששימחתי אותך :)
(ל"ת)
Delphi Filmpalast!
(ל"ת)
הטופס הזה בעיקר הזכיר לי כמה סרטים לא ראיתי השנה
החמישיה שלי:
הכל בכל מקום בבת אחת
באטמן
גיירמו דל טורו מציג: פינוקיו
רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית
הטרגדיה של מקבת'
היה ממש (אבל ממש) קרוב להיכנס: אפולו 10 וחצי
אהבתי:
3000 שנים של כמיהה
RRR
X
אדומה אש
אין גברים כאלה
אלביס
אהבה בשחקים: מאבריק
אווטאר: דרכם של המים
אין מצב
בלפסט
במערב אין כל חדש
דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף
דיוויד בואי: Moonage Daydream
האדם הגרוע בעולם
החליפה
החתול של שרק: משאלה אחת ודי
התפריט
הטרף
הנהגת של מר יוסוקה
הפייבלמנים
ונדל וויילד
חומווס FULL טריילר
טרי
לוחמת
ליקריץ פיצה
מלך הצפון
משולש העצבות
משקלו הבלתי נסבל של כשרון ענק
מרסל הקונכייה עם הנעליים
סמטת הסיוטים
עושות נקמה
צ'ה צ'ה ממש חלק
צעקה
צ'יפ ודייל יחידת הצלה
קימי
רכבת הקליע
שנות אור
תנור: אהבה ורעם
תראו אותם רצים
ככה-ככה:
בלאק-פון
הפנתר השחור: ווקאנדה לנצח
פרויקט אדם
לא אהבתי:
בלונדינית
לא ראיתי ורוצה לראות:
אחרי יאנג
אמילי
אש האהבה
אל מטורף
אמהות מקבילות
אמסטרדם
אתנה
בארדו
ברברי
גלגל המזלות
הווידוי של פלטש
החיים שאחרי
העיר האבודה
התקפה עצמית
טיל אדום
לאל סינג צ'אדה
לא רעים בכלל
מוזר: הסיפור של אל ינקוביק
מי מפחד מסנטה?
ספנסר
פרל
פשעי העתיד
קדימה קדימה
קריוקי
רעש לבן
ראיה ויזואלית 2
רדופה
3 ההופעות שלי:
קי הוי קואן – הכל בכל מקום בבת אחת
אלנה חיים – ליקריץ פיצה
יואן מקרגור – גיירמו דל טורו מציג: פינוקיו
עוד הופעות שמאוד אהבתי:
דניאל קלויה – אין מצב
קולין פארל – באטמן
דנזל וושינגטון – הטרגדיה של מקבת
מישל יאו/ג'יימי לי קרטיס – הכל בכל מקום בבת אחת
רייף פיינס – התפריט
גבריאל לבל – הפייבלמנים
ת'וסו מדובו – לוחמת
קופר הופמן – ליקריץ פיצה
ניקולס קייג'/פדרו פסקל – משקלו הבלתי נסבל של כשרון ענק
אהרון טיילור-ג'ונסון – רכבת הקליע
דניאל קרייג – תעלומה יוונית
סירשה רונאן – תראו אותם רצים
אז ראיתי 52 מהסרטים ברשימה
הרשימה הזאת תמיד מבלבלת אותי כי אני תמיד מופתע לראות סרטים כמו 'סיראנו' או 'הנהגת של מר יוסוקה' שבראש שלי הם סרטי 2021 ושעכשיו נפלה עליי המשימה להשוות אותם לסרטים של 2022. בסוף בחרתי בחמישייה הבאה:
בארדו – הסרט הכי טוב שראיתי השנה! יצירה סוריאליסטית רוויה בהברקות רעיוניות וויזואליות וסיפור שמרגיש מאוד אישי ואנטימי. כמו כן, החוויה הכי טריפית של השנה. מאוד נהניתי והייתי בכיף רואה עוד שעה של אלחנדרו גונזלס איניאריטו משחק עם המדיום הקולנועי.
סינמה סבאיא – היה עד לא מזמן לסרט האהוב עליי השנה. זה פשוט מדהים שהסרט הזה הוא לא תיעודי. רמה מאוד גבוהה של ריאליסטיות הנובעת מתסריט מדויק ובימוי שחקנים גאוני. הדמויות מעניינות והרבה רגעים קסומים ומרגשים.
קדימה, קדימה – קצת קשה לי לדבר על הסרט הזה כי אני לא זוכר ממנו הרבה. אני רואה ששמתי אותו מאוד מאוד גבוהה ברשימת סרטי 2021 שלי ולכן הוא מוצא את מקומו כאן. אני גם כן זוכר שמאוד מאוד התרשמתי ממנו. אני לא הכי זוכר למה בדיוק (וזה לא באשמתו. סרטים שראיתי לפני שנה נמחקים מזכרוני די בקלות). מקווה שתתאפשר לי צפייה חוזרת בזמן הקרוב.
סיראנו – מכתב אהבה לאהבה! לאורך כל הצפייה וכך גם אחריה פשוט הרגשתי דחף חזק מאוד להתאהב. הסרט פשוט עשה לי כל כך נעים וחמים בבטן. הופעה פנטסטית של דינקלג' ושירים שאני שומע ונהנה מהם עד היום (למרות שדווקא עליהם אנשים מתלוננים).
ספנסר – פאבלו לאריין הוא כרגע אחד הבמאים הכי גדולים שאני מכיר. יש לו יכולת שליטה מאוד מרשימה במדיום והוא מצליח לייצר בעזרת הכלים הקולנועיים המונחים מולו חוויות מאוד חזקות רגשית מתסריטים מאוד פשוטים. אחרי 'Ema' ו-'ג'אקי' הנהדרים בא לאריין ומביא לנו את היצירה הכי טובה והכי מרשימה שלו (מאלו שראיתי).
היו הרבה שכמעט נכנסו לחמישייה (למה זו לא עשירייה?!) והנה חלק מהם: 'משולש העצבות', 'החיים שאחרי', 'התחרות הרשמית', 'הכל בכל מקום בבת אחת', 'בתנועה' ו-'הנהגת של מר יוסוקה'.
הופעות:
אנה דה ארמאס ('בלונדינית')
פיטר דנקלג' ('סיראנו')
אוסטין בטלר ('אלביס')
החמישיה שלי
דיסקליימר: לא ראיתי הרבה מהסרטים שיצאו השנה שנחשבים טובים (כמו הפייבלמנים וליקריץ פיצה).
1. רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית- סרט מותח, מצחיק ומעניין לכל אורכו. כל הדמויות מוסיפות משהו לשולחן ודניאל קרייג מוכיח שבנוסף לסוכן חשאי סטרייט, הוא יכול לשחק גם בלש הומו ולהיות קלאסי ואלגנטי בדיוק באותה מידה. אחת מהופעות השנה לפי דעתי. ריאן ג'ונסון הוא פשוט מטורף ובסרט הזה אין רגע דל. שמח מאוד שראיתי בקולנוע ולא חיכיתי לנטפליקס.
2. אווטאר דרכם של המים- לא סרט אהוד באתר הזה ספציפית, אבל אני נהניתי מאוד. מבחינה ויזואלית זאת החוויה הכי מדהימה שהייתה לי אי פעם בקולנוע. כל פריים, כל תנועת מצלמה וכל יצור כחול מיוצרים ומפורטים עד הפרטים הכי קטנים. הסצנות במים עוצרות נשימה ולהיכנס לעולם הזה בתלת ממד הייתה חוויה מדהימה. התסריט אפקטיבי, אבל לא תמיד עושה את הבחירות הכי חכמות או הגיוניות, אבל למרות זאת סרט מצוין לדעתי.
3. פינוקיו של גיירמו דל טורו- סרט מקסים ויפיפייה, הספין שהוא עושה לדמויות שכולנו מכירים הוא מקורי ומפעים. אני לא יודע אם הוא יוצר בשביל ילדים, כי הנושאים שהוא בוחר להתמודד איתם והדרך שבה הוא בוחר לעשות זאת היא לא קונבנציונלית לסרטים שכאלה. האווירה, העיצוב, התקופה והאנימציה שואבים למסך. הדיבוב מדהים. הדמויות והסיפור פשוט מקסימים והדרך שבה מתמודד הסרט עם נושאים כה מורכבים כמו מוות ואלמותיות, זה פשוט פסיכי. שאפו גיירמו.
4. אלביס- אני לא משוגע על טום הנקס בסרט הזה, ההופעה שלו קצת קרטונית מדי לטעמי, אבל לא נוראית. הסרט הוא סוג של תיקון של רפסודיה בוהמית, או לפחות מראה מה הסרט הזה יכול היה לשנות. כי בעוד שרפסודיה בוהמית היה סרט סוחף ורמי מאלק היה מצוין בו, הדמות של פרדי מרקיורי יכלה להיות הרבה יותר מעניינת אם היו יותר נשענים על הטירוף שבחייו, ופחות על הצד הרגשי. בסרט הזה מציגים בנוסף להכל גם את הטירוף בחייו של אלביס: הסמים, הבגידות, הריבים, המוות, בריאות לקויה וכל זה ביד רמה עם בימוי, צילום ועריכה מצוינים. אם פרדי מרקיורי היה טיפה משעמם, אלביס היה ההפך מזה (בסרטים כמובן לא במציאות). אם רפסודיה בוהמית היה קצת יותר נועז ושערורייתי בתחומים האלה, הוא היה הרבה יותר מעניין וקרוב לרגליו של הסרט הזה. ובנוסף אוסטין באטלר הוא פשוט כוכב.
5. התפריט- סרט פשוט, ממוקד, לא מקושקש ויודע מה הוא בא להשיג. רייף פיינס ואניה טיילור ג'וי נותנים הופעה וגם שאר הקאסט. בתור אחד שאוהב אוכל אהבתי מאוד את המנות ואת התיאורים ההזויים שלהן (התיאור של המנה של ניקולס הולט בכלל משעשע). סרט מעניין ומותח עם קצת אימה (לא יותר מדי בכלל) ובנוסף מעביר מסר חשוב על צרכנות, המעמדות בחברה, הרצון למצוינות ושלמות ואיך הוא יכול לפעמים להפוך אדם למפלצת. סרט נפלא שמראה שלפעמים הדברים הכי פשוטים גורמים לאושר הכי גדול, ולא תמיד צריך להיות פלצן דושי.
יש הבדל בין לשחק דמות של סטרייט לבין דמות של הומו? אחלה הופעה של קרייג אבל לא כי הוכיח שהוא יכול לשחק גם הומו
(ל"ת)
זאת לא הכוונה
הכוונה היא ששתי הדמויות שונות לחלוטין אחת מהשניה וגם הגילום שלהן בידי השחקן הוא שונה. זה מראה של שלדניאל קרייג יש טווח משחק גדול.
הדמויות שונות גם במבטא, גם באיך שהן מבטאות את עצמן וגם בתחושה שהן נותנות לצופה. קרייג בתור בונד וקרייג בתור בנואה זה חיות אחרות לגמרי. במקרה יש להן גם נטיה מינית שונה, אך זה לא האישיו. תודה על התיקון.
כן ברור לי שלא לזה התכוונת. סתם הניסוח הפריע לי.
(ל"ת)
החמישייה שלי
לא ראיתי כמעט סרטים השנה, באמת שקוצר הזמן שלי …
אז החמישייה שלי היא בערך סרטים שאהבתי(אהבתי 8 פלוס מינוס), אני מלכתחילה לא מצופי הסרטים הכבדים באתר אבל עדיין השנה אפילו פחות(בשנת הקורנה ראיתי יותר פשוט בטלוויזיה)
החמישייה:
הפייבלמנים(סרט השנה שלי)
דר סטריינג
טופ גאן
אדומה אש(כל עוד לא ראיתי את פינוקיו זה הנבחר מקווה להשלים עד הטופ 10 של האתר שכנראה הוא יגיע לשמה) – עדיין אדומה אש יותר טוב מכל ההתלהבות מדרים וורקס שכבר כתבתי למעלה בקצרה.
הנה אנחנו- ואו ניר ברגמן אתה גאון.
אני יודע שרוב החמישייה שלי לא תיכנס אבל עדיין מקווה ל2 כזה.
אהבתי אבל לא נכנסו:
הכל בכל מקום בבת אחת -סרט טוב אבל לא התלהבתי ממנו כמו הרבה אחרים פה ולא פה.
אלביס- מקום 6 שלי מאוד אהבתי
אפולו 10.5-מקום 2 באנימציה השנה עד כה ולא קיבל מספיק קרדיט לדעתי.
אנצרטד- אני אהבתי, היה חמוד וגם אהבתי את השחקנים האמת
ככה ככה:
רצח- ממש לא מתלהב מרצח כמו האתר, הם סרטים נחמדים ותו לא
שרק והחתול – חמוד אבל סרט ילדים ולא מספיק "לכל המשפחה" – להבדיל מאדומה נניח
דרגון בול- לא היה מה לראות ורציתי ללכת לקולנוע- זה די זבל ואם זה לא היה נוסטלגי לא יודע אם היה מקבל ככה ככה אפילו
החמישייה שלי-הופעות
שכחתי הופעות :
שי אביבי על "הנה אנחנו "- אני יודע שאין לא שום סיכוי אבל אני חושב שמכל מה שראיתי הוא נתן הופעה מרשימה
גבריאל לבל על "פייבלמנים"-מישום מה הוא לא מופיע באופן אוטומטי , לדעתי השחקן הטוב בסרט.
אוסטין באטלר על "אלביס" – כאילו ברור לא?
אני מחפש את hustle ולא מוצא
הוא לא נכנס לרשימה?
ובכלל – למה ההתעקשות על לשים את שמות הסרטים בעברית? כל פעם אני שובר את הראש שעה להבין מה זה מה
יש כפתור מעבר לתצוגה לועזית בראש הרשימה.
(ל"ת)
ראיתי 132 סרטים
ייתכן שזה שיא עבורי, מבלי לבדוק הודעות שלי משנים קודמות.
החמישייה שלי היא:
ליקריץ פיצה- מה? חשבתם שבתור מישהו שהבמאי האהוב עליו כיום הוא פול תומאס אנדרסון שלא אבחר בסרטו החדש כסרט השנה שלי? נו באמת.
הפייבלמנים- מה? חשבתם שבתור מישהו שאחד הבמאים שהוא הכי אוהב זה סטיבן ספילברג שלא אבחר בסרטו החדש כאחד הסרטים שהכי אהבתי השנה? נו באמת.
הכל בכול מקום בבת אחת- סרט מטורף ומקורי לחלוטין. הלוואי שכול שנה יהיה סרט אחד כמוהו.
בארדו- אולי הסרט הכי טוב של אלחנדרו ג'י אינאריטו? סרט שאין לי מושג למה ירדו עליו כול כך חזק. סרט פשוט אדיר.
RRR– סרט האקשן הכי טוב שראיתי מאז 'כביש הזעם'. 3 שעות של טירוף הודי מוחלט ומופרך ונהנתי מכול רגע של זה.
רגע, אין הימורים על העשירייה?
(ל"ת)
מעניין
הכל בכל מקום בבת אחת
באטמן
אהבה בשחקים: מאבריק
תעלומה יוונית
הפייבלמנים
ליקריץ פיצה
RRR
אלביס
משולש העצבות
אין מצב
היי! זה הקטע שלי!
(ל"ת)
הימורי עשירייה
הכל בכל מקום
בצל הזכוכית
הפייבלמנים
ליקריץ פיצה
אין מצב
טופ גאן: מאבריק
פינוקיו דל טורו
בלפסט
אלביס
והפתעה: RRR
אוואטאר יקבל הכי הרבה "ככה ככה"
אם כבר "ככה ככה"
היסטורית, גיליתי הבוקר בעקבות אבחנה של דורון, מארוול הם מלכי הקטגוריה הזאת. מאז 2007 (וכולל סרטי פוקס וסוני שעכשיו חלק מהיקום הזה) כשני שליש מהסרטים שזכו היו של גיבורי העל האלה, כאשר אחד נוסף הוא "איש הפלדה", והיחידים שלא קשורים לגיבורי על הם "גברים בשחור 3", "שודדי הקאריביים 4", ו"אינידאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח". הסרט היחיד שזכה בתואר ולא היה המשך או גיבורי על – "אנולה הולמס", ב-2020 (אז, יש לציין – גם לא יצא בכלל סרט של מארוול).
סרטי המארוול לדורותיהם:
ספיידרמן 3, וולברין, איירון מן 2, אקס מן העתיד שהיה, הנוקמים עידן אולטרון, אקס מן אפוקליפסה, שומרי הגלקסיה 2, הפנתר השחור, קפטן מארוול, האלמנה השחורה.
טוב, זה הגיוני.
מארוול הם מלכי האירועים הקולנועיים של השנים האחרונות. לסרט של מארוול יש סיכוי גבוה שיילכו אנשים שלא חובבי הז'אנר בגלל שזה "אירוע" (חברתי למשל), ואז סביר שיתנו ציון של "ככה ככה" כי בתכל'ס – א. הם לא אוהבים את הז'אנר אז למה שיאהבו סרט ספציפי, וב. אלו לא סרטים גרועים אז למה שיתנו "לא אהבתי".
לעומת זאת, בסרטים אחרים יש פחות סיכוי שיילך מישהו שלא אוהב את הז'אנר שלהם, ולכן יש יותר סיכוי שמי שכבר ראה אותם יהיה עם דעה יותר נחרצת עליהם, לטובה או לרעה.
לא בטוח בתאוריה הזאת.
מארוול לא המציאו את הקונספט של שובר קופות שמדבר לקבל הרחב ופונה לאנשים מעבר לגבולות הז׳אנר.
אם כבר הקטע הוא שמארוול לא מדהימים במיוחד גם בגבולות הז׳אנר, אלא פשוט סבבה כזה. וחסרה מאד אופציה נוספת בין ככה-ככה לאהבתי. אני מעריך שאם היתה קיימת אופציה של ״נחמד״, מארוול היו שולטים בה ללא עוררין.
״נחמד״ זה בדיוק מה שמארוול מכוונים אליו שתחשוב על הסרטים שלהם
להוציא את סרטי האנסמבל, אז מארוול מכוונים גבוה יותר, בסרטים רגילים הכוונה שלהם היא לתת בידור טוב שיוציא את האנשים בתחושה טובה, כך שמבחינתם ״נחמד״ או ״טוב״ עונה על הציפיות שלהם.
למעשה, יש לזה בהחלט היגיון. ע״י כך שהסרטים טובים אבל לא מצויינים, הם יכולים אחת לכמה שנים להפוך את סרטי האנסמבל לאירוע מטורף ויחודי. אם כל סרט שלהם היה יצירת מופת, אז לא היה ערך מיוחד לסרטי האנסמבל.
זה כמו ההבדל בין פרקים רגילים בסדרת טלויזיה לפרק סיום עונה.
מפתיע לראות שאלביס מופיע כבר בשתי רשימות הימורים כאן
סרט שקיבל ביקורת מסוייגת ושלוש תגובות (אחת מהן חיובית) באתר, ובניגוד לארה"ב לא ממש נראה שהצליח בארץ. לא נראה לי שיש לו רמת עניין שתקפיץ אותו בכלל לרשימת המועמדים.
לקחתי לתשומת ליבי
וגם נזכרתי שבאטמן יצא השנה, אז הוא ייקח את מקומו של אלביס. ברשימה מעודכנת:
הכל בכל מקום
בצל הזכוכית
הפייבלמנים
ליקריץ פיצה
אין מצב
טופ גאן: מאבריק
פינוקיו דל טורו
בלפסט
הבאטמן
והפתעה: RRR
ועכשיו שאפשר לדבר:
באמת לא היה ברור לי ההימורים על "אלביס". מצד שני, אם הייתם רושמים "האדם הגרוע בעולם" גם הייתי מרים גבה, והוא בהחלט שם ברשימה.
לדעתי אווטאר גם יקבל הכי הרבה ״לא אהבתי״
לא באחוזים מתוך המדרגים שלו, כי יש סרטים יותר שנואים השנה, אבל כן בכמות המספרית של מדרגי ״לא אהבתי״, וזאת בשל הכמות הגדולה מאוד של אנשים פה שראו את הסרט, בניגוד לסרטים לא אהובים אחרים.
ואני לא בטוח כמה כניסה של RRR לעשירייה תהיה בגדר ״הפתעה״.
כלומר, כן, זה מיוחד שסרט בוליוודי נכנס לעשירייה של סרט השנה, אבל לאור כמות הדיבור על הסרט פה באתר (ואני לא מדבר דווקא על עמוד הסרט או הביקורת. איכשהו הסרט הזה הוזכר השנה בכל מיני מקומות באתר שלא קשורים בעליל לסרט. זו לפחות התחושה שלי) זה לא נראה לי יהיה מי יודע מה מפתיע.
עוד לא נסגר וכו' וכו' וכו'
אבל לא נראה, נכון לעכשיו, שאווטאר יהיה אפילו בין עשרת הסרטים הכי נצפים של מצביעים בסקר.
וואלה? אם זה יהיה כך זאת תהיה הפתעה רצינית מבחינתי
אבל כאמור עוד מוקדם לדעת, בהתחשב בכך שעוד לא עברה מחצית מכמות הזמן שניתן בו להצביע.
חשוב כן לדעת
שיש הבדל משמעותי בין מצביעי האתר לבין כותבי התגובות באתר.
יש בערך 20(?) מגיבים קבועים אולי פחות אפילו.
לעומת זאת יש 400-500 מצביעים? אנחנו לא יכולים לדעת מה מצביעי האתר חושבים בגלל התגובות, אני לא חושב שהם מדגם מייצג של האתר ומזכרון לרוב יש הבדל בין המצביעים לבין המגיבים.
נכון, אבל לזה צריך להוסיף את נתוני הקופות המרשימים של אווטאר 2 בארץ
כך שזה עדיין יהיה מפתיע אם יתגלה שלא הרבה מגולשי עין הדג צפו באווטאר 2.
זה מאה אחוז אתה צודק וזה יהיה מפתיע
(ל"ת)
צריך לזכור שיש באופן די מסורתי חוסר הלימה בין שוברי הקופות הגדולים ביותר ועין הדג
לשחרר את שולי, למשל, על כל מיליון כרטיסיו – הגיע ל-50 קולות. גם "מכתוב" ו"מחילה" שהיו להיטי על לא הגיעו גבוה מדי.
אבל פה נכנסת השאלה האם זאת יותר תופעה שקשורה לסרטים ישראלים
(ל"ת)
בוא נגיד שלא נראה לי ששובר הקופות מספר אחת בארץ השנה יזכה להרבה קולות פה
בהתחשב בכך שמדובר במיניונים 2.
כך שזה לא נראה לי דווקא עניין של סרטים ישראלים.
כנראה שאתה צודק
נצטרך לחכות ולראות מה יהיו הנתונים עם סגירת הסקר.
אבל מצד שני מארוול זכו פה כמה פעמים
סרטי נולאן שוברי הקופות
שודדי הקראביים ועוד
אגב, דוגמא בולטת לזה זה המקרה של ״המוסד״
אז נכון שברגע שהמוסד הגיע לעשיריה העניין הפך לפחות אותנטי ברגע שקישור לסקר עלה בקבוצת המעריצים של הסרט בפייסבוק, אבל עד כמה שאני זוכר לא היה דבר כזה בסקר המקדים, כך שזה שהסרט בכלל נכנס לעשיריה היווה הוכחה להבדל בין גולשי עין הדג למגיבי עין הדג.
יופי יהונתן תראה מה עשית אתה והביקורת שלך
(ל"ת)
אני חושב שדובר שכל השנה אנשי המוסד התערבו בבחירות באותה שנה
לא רק לאחר שהוא נכנס לטופ 10 , אולי מישהו שיותר מבין יכול להגיד אם זה נכון
וואו, זאת חתיכת האשמה חמורה
רק כדי להבין: אתה מדבר על הסבב הראשון או השני? כי היו שניים ב-2019.
;-)
אני מדבר
על המוקדמות של סרט השנה , על סרט השנה בקרב של הטופ 10,ֶ על ״לאיזה סרט אתם הכי מצפים״ .
בכולם הוא הגיע להישגים שאני לא חושב שאנשים באתר פה באמת מאמינים שהוא כל כך אהוב ועוד מצפים לו בכיליון עיניים? מי בכלל שמע על הסרט הזה לפני שהוא יצא?
אני לא חושב שהבנת את הבדיחה
התכוונתי לזה
אההה התכוונת לבחירות בארץ חחח
(ל"ת)
פירסמתי אתמול את העשירייה האישית. זאת החמישייה הסוגרת:
1. "אימא קטנה"
2. "הכל בכל מקום בבת אחת"
3."RRR – המרד הגדול"
4. "התחרות הרשמית"
5. "משולש העצבות"
גבריאל לה בל מ׳הפייבלמנים׳ חסר
רציתי להצביע לו בהופעות אבל הוא אינו שם.
אפשר לרשום בעצמך גם אם המילוי האוטומטי לא עובד , ככה אני עשיתי
(ל"ת)
מה שאבי אמר, כן
השאלה הזו נשאלת מדי פעם ואכן חשוב להבהיר: ההשלמה האוטומטית בהופעות היא לא מהסוג המחייב (כמו בטפסי ביורוקרטיה רבים שמתעקשים על "בחר מתוך הרשימה") אלא כלי עזר להשלמת שאר מה שרצית להקליד. אם זה לא מופיע, תקליד עד הסוף ותשלח. הכל נקלט.
גם אם הסרט לא ברשימה?
כי מאוד רציתי להצביע לפלורנס פיו על הפלא אבל הוא בכלל לא בטופס.
ככה
בפועל: טכנית אפשר
גם בפועל: אני נוטה לא להתחשב בקולות האלה
שלישית בפועל: מכיוון שהן לא חלק מהמבחר של הסרטים שיש, הם גם לא מקבלים מספיק קולות כדי להתקדם לאנשהו.
בסדר
פלורנס, גם אם זה לא רשמי – את בשלישיה שלי.
בדיקה -
האם יש כאן משתמשים (לא רשומים) שחווים בעיה עם הטופס? כלומר, שהם באים להצביע ואז מגלים שהם בעצם ליאור פרסטר?
אני לא ליאור, אבל אני פנינה
pnina rapel, או שזה בדיחה שלא הבנתי?
(ל"ת)
לא בדיחה
אכן, פנינה ראפל, וכשאני נכנס לא רשום לטופס יש הצבעות שלא הצבעתי אותם.
אוקיי, הוספנו כפתור שאמור לפתור את זה.
הוא מתחת להכל ורשום שם "זיהינו אותך לא נכון?".
שנה של עליות ומורדות - באופן יחסי כמובן
פיו, זאת הייתה שנה עמוסה. אין ספק שהקולנוע תמיד חלק מהחיים שלי, אבל השנה העברתי את תשומת הלב לכמה מדיומים אחרים כמו אנימה, סדרות דיסני פלוס ועולם הגיימינג, מה שאמר שזמן הקולנוע שלי התמעט (ולא רק זה, אני בטוח שהזמן הפנוי שלי קטן גם בעקבות מעבר הדירה. והלימודים, אוי הלימודים). למשל, משחקים כמו Xenoblade Chronicles 3 ופוקימון ארכאוס שאבו את שעות הפנאי שלי (180 שעות על הראשון ו80 על השני) בדרך שמעטים הדברים שמסוגלים.
למרות זאת השתדלתי לעקוב אחרי הסרטים ה'גדולים' בקולנוע וכל מה שעניין אותי, ומה שלא הספקתי התעקשתי להשלים כרגיל בשבוע האחרון של השנה. כך יצא שכמה מהסרטים הטובים ביותר שראיתי השנה הם מהשבוע האחרון שלה, ואולי רשימת המועדפים שלי הייתה נראית שונה מאוד אם הייתם שואלים אותי לפני חודש.
מבחינת השנה עצמה, אני מרגיש שהיו כמה להיטים יוצאי דופן. גם סרטים קטנים וגם גדולים יותר שהתעלו על הציפיות והביאו חוויות מיוחדות ונהדרות. מצד שני, אני חייב להודות שהיו יותר סרטים השנה שהרגשתי כלפיהם רגשות שליליים, ואף מספר בודד שבאמת שנאתי.
ראיתי 31 סרטים סך הכל משנת 2022 ומתוכם 6 היו ככה-ככה ו5 לא אהבתי. בערך שליש מהסרטים שראיתי לא ממש נהניתי מהם, שזה קצת מפתיע אצלי, בהתחשב בכך שאני מסנן בקפדנות את מה שאני רואה ובדרך כלל הולך לדברים שכנראה אוהב. אז כן, היו כמה אכזבות משמעותיות השנה, אם כי זה ממש לא הרס אותה.
ולרשימת הגדולים:
5. "מלך הצפון" – אפוס הויקינגים של רוברט אגרס השתחל לחמישייה ממש לפני מספר ימים. אני מאושר שבחרתי לחכות ולהשלים אותו, כי הוא סרט שכמו נעשה בדיוק עבורי: מיתוס בניחוח המלט/מלך האריות עם הרבה מיסטיקה ומיתולוגיה, כשהכל עטוף באמינות מרשימה לתקופה ובימוי מדויק. אגרס הוא אחד הבמאים החדשים המועדפים עליי ואני חושב שזה הסרט האהוב עליי שלו. הייתי ממוסמר למסך לכל אורך הצפייה, והחרטה הכי גדולה שלי השנה היא שפספסתי סרט כזה בקולנוע. סרט אפי ומרשים בכל קנה מידה.
4. "אין מצב" – ואם כבר במאים חדשים שאני מעריך, הנה ג'ורדן פיל הנהדר עם נוקאאוט נוסף. "תברח" אמנם לא נפל עדיין כסרט האהוב עליי שלו, אבל "אין מצב" בהחלט ענה על הציפיות ממנו ועשה את זה עם הרבה סטייל והומור נפלא. לסרט לוקח קצת זמן להתניע, אבל הדאון טיים משתלם במערכה שלישית שהיא מהטובות שחוויתי השנה, והסרט קולע עם סיום מספק מאוד. ההופעה של קיקי פאלמר סוחפת ושאר הקאסט מלא בכישרון גם כן.
בהחלט סרט שנכנסתי אליו בלי לדעת כמעט כלום ויצאתי רק נשכר מזה, כשהטוויסט שלו לחלוטין תפס אותי לא מוכן והפך את הצפייה לפי כמה יותר מהנה. תמשיך ככה פיל, אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה לעשות.
3. "הבאטמן" – הסרט שהתברג בראש הרשימה שלי עוד בחצי הראשון של השנה נשאר חזק גם בסופה. כשאני מסתכל אחורה על השנה הוא ישר קופץ כאחת החוויות הקולנועיות המרתקות שהיו לי השנה, ובוודאות סרט הקומיקס המוצלח ביותר שיצא. למרות שהסרט אולי ארוך מדי או מעט פשטני לפעמים, האווירה שהוא מצליח לייצר מתעלה על כל גרסה קולנועית של העיר הזאת מאז תחילת העיבודים לדמות של הבלש העטלף.
זו אדפטציה אותנטית יותר, מכבדת יותר ומרשימה יותר מכל אחת אחרת לדעתי, ואני מרוצה מהכיוון החדש לדמות. התשוקה של ריבס מורגשת מכל פריים בסרט. אני לא יכול לחכות לראות מה עוד הוא יעשה עם ארגז החול הזה.
2. "בצל הזכוכית: תעלומה של ראיין ג'ונסון" – עד שג'ונסון ייסגר על שם אמיתי לפרנצ'ייז, אתייחס לזה ככה. זה לא המשך לסרט הבלשות הקודם של דניאל קרייג, אבל זה מחזיר אותו לתפקיד האייקוני של בנואה בלאנק, אולי הדמות הפיקטיבית החדשה הטובה ביותר של השנים האחרונות עבורי. אהבתי מאוד את הסרט הראשון בפרנצ'ייז ואני שמח שזה בכלל נהיה פרנצ'ייז.
ההשפעה מאגאתה כריסטי, ביחד עם הרצון ליצור מעשיות מודרניות יותר, זאת בדיוק המוטיבציה המושלמת עבור קולנוען וכותב כמו ראיין ג'ונסון ליצירת סיפורים מעניינים ואקטואליים, וקאסט האנסמבל המטורף שהוא מצליח לאסוף גם עבור הסיקוול רק משדרג את החוויה הזאת. כל אחד בא ונותן פה מאה אחוז, וזה היה פשוט תענוג. עוד סרט שמבייש אותי שפספסתי בקולנוע, אבל זאת לא אשמתי כי היה בקושי שבוע נו :(
1. "הכל בכל מקום בבת אחת" – כבר כשצפיתי בו ידעתי ששום דבר השנה לא יוכל להתעלות על יצירת המופת הזו של הדניאלס. סרט שאין לי דבר אחד רע להגיד עליו. מישל יאו מככבת באחד התפקידים הטובים ביותר בקריירה שלה, אבל כל שחקן נותן את כולו. האפקטים מוצלחים, הכתיבה מדויקת ומלאה אמוציות, והרעיונות המקוריים בסרט איכשהו עובדים כל כך טוב ביחד.
זה סרט מולטיוורס שעושה כל מה שלא ידעתי שאני רוצה שסרט מולטיוורס יעשה, והתעלה על כל הציפיות שהיו לי. בכל זאת הוא משיג גם רגישות בטיפול בנושאים רגישים כמו חיי המהגרים בארה"ב, חשיבותה של המשפחה והכוח של אהבה. הוא נדוש למראית עין אבל מלא בלב, והערצת קולנוע, ותשוקה ליצירה. באמת סרט שלדעתי ייזכר כקלאסיקה של התקופה הזאת והישג ענקי עבור כל המעורבים.
אני שלם עם החמישייה הזאת, אם כי לא היה קל להגיע אליה. סרטים מסיכום אמצע השנה כמו "הנהגת של מר יוסוקה" מצאו את עצמם בחוץ, אבל אולי זה היה משתנה אם הייתי מספיק לצפות בו שוב (באופן מעניין, דווקא הסרט השני של הבמאי שיצא השנה, "גלגל המזלות" נחקק בזכרוני יותר בדיעבד). היו גם סרטים נוספים שהיו גחמות אישיות כמו "סוניק 2" או ג'וג'וטסו קאיזן 0" שלא יכולתי להצדיק את מקומם בחמישייה.
מה שכן, הרשים אותי עד כמה זאת הייתה שנה מוצלחת לסרטי אנימה בארץ. במבט לאחור היו השנה לא מעט, וכולם היו כיפיים: "גוג'וטסו קאיזן 0" כאמור, וגם "וואן פיס פילם רד" ו"דרגון בול סופר: סופר הירו" שראיתי כמה פעמים בקולנוע וכנראה הסרט הבא ברשימת סרטי השנה שלי. אלה היו חוויות קולנועיות מעט בעייתיות בגלל טיב הקהל בארץ (כל פעם אני נשבע מחדש שאפסיק ללכת בבכורה ולא מקיים), ובכל זאת הסרטים עצמם היו אחלה וזה ממש מהנה לחוות דברים כאלה בארץ לשם שינוי. בתקווה שהתרגום ישתפר, שרק ירבו.
מגמה מפתיעה נוספת השנה היא ההיעדרות של סרט מארוול מהחמישייה שלי. לא משהו נדיר בטח אצל רוב האתר, אבל אני חסיד גדול של היקום הסינמטי והיה תמוה בעיניי שאף סרט השנה לא היה קרוב להתברג בטופ – למעשה אני אפילו לא משוכנע אם נכנס סרט לעשירייה. התוצרים הבינוניים של מארוול השנה מעניינים בעיקר בקונטרסט לשנה שעברה, בה הכתרתי את "ספיידרמן: אין דרך הביתה" לסרט השנה. מאחל להם שיתאפסו על עצמם, ודווקא מצפה לסרטים כמו "שומרי הגלקסיה 3" שיש להם פוטנציאל להגיע לחמישייה ב2023.
יש כמה סרטים נוספים שהייתי רוצה להזכיר לטובה בסיכום השנה, כדי לתת להם קצת ספוטלייט. היו כמה חוויות חיוביות בקולנוע שבהחלט זכרתי עד לסוף השנה.
לדוגמא "רכבת הקליע", סרט אקשן מהנה עם הופעות נהדרות מקאסט אנסמבל עמוס. ארון טיילור ג'ונסון בעיקר כיכב, וממש בקטנה פספס מקום בהופעות השנה שלי. אני אשמח לעוד סרטי אקשן מצחיקים וסוחפים כאלה.
סרט נוסף שהייתי שמח להזכיר הוא "אדומה אש", קומדיה מקסימה מבית פיקסאר שהראתה שגם הסרטים ה'קטנים' יותר שלהם יכולים להיות מקום לביטוי עצמי של יוצרים חדשים מעניינים עם דברים חשובים להגיד. סגנון האנימציה במיוחד היה היילייט, והדמויות היו מאוד חביבות. אני מצפה ליצירות נוספות של דומי שי ולסרטים של פיקסאר ב2023 (אם כי יש לי את "שנות אור" להשלים עדיין… אופס).
היו גם כמה סרטים ישראליים מאוד מעניינים השנה. השניים הכי טובים שראיתי הם "בת האמן" ו"סינמה סבאייא", שעשו שימוש מרתק במדיום הקולנועי, כל אחד בדרכו, ליצירת סיפורים אישיים עמוקים ורבי שכבתיות, והצליחו לגעת לי בלב. זה משעשע גם כי "בת האמן" הרגיש יותר כמו סרט פיקטיבי ו"סינמה סבאייא" יותר כמו סרט תיעודי.
מבחינת סרטי הקומיקס, שנה מעט מאכזבת בקולנוע. כמו שכבר ציינתי מארוול לא השיגו הרבה, למרות שכן נהניתי סך הכל מסרטים כמו "ת'ור אהבה ורעם" או "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח", משהו בהם לא לחלוטין עבד. עם זאת, הם מחווירים (לטובה) לעומת מה שדיסי הביאו לנו השנה, "בלאק אדם". פשוט סרט מבוזבז, וזה כואב בעיקר בגלל שהוא לא היה כזה גרוע. פירס ברוסנן עושה תפקיד טוב וגם שאר הקאסט (שהוא לא דה רוק) עושה מה שהוא יכול עם דמויות חביבות, שאולי הייתי רוצה עוד מהן.
אך בהתחשב במצב הריבוט-י בDC אני בספק אם נראה מישהי מהדמויות האלה בעתיד, ועם בלאק אדם עצמו זה דווקא מבורך כי דה רוק באמת לא מביא שום טאץ' אישי לדמות המשעממת הזאת. שיא החוצפה היה הסצנה המלהיבה עם הנרי קאוויל כסופרמן, שעכשיו אנחנו יודעים ברטרוספקטיבה כמה היא מעליבה. איזה סרט מעפן.
"סוניק 2" היה אדפטציה נוספת נהדרת למשחקים האהובים שעושה הכל יותר טוב מהקודם, ואידריס אלבה כנאקלס היה כל מה שרציתי. ניכר שהסרטים האלה עובדים עם מעריצים ואני הייתי כמו ילד קטן בקולנוע, מתלהב מכל רפרנס וכל אינטראקציה בין הדמויות שאני אוהב. ביחד עם הסרט, המשחק החדש והסדרה בנטפליקס, לסוניק הלך ממש טוב השנה, ואני מקווה שהוא ימשיך עם המומנטום הזה גם לתוך 2023.
"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" הוא סרט נוסף שהשלמתי השבוע, והוא היה פאקינג נהדר. לא ממש ידעתי למה לצפות מסרט אינטרוספקטיבי לכאורה של ניק קייג' על עצמו, וזה היה מופרע לחלוטין. בכל זאת מה שהכי אפקטיבי כאן זו דווקא מערכת היחסים האנושית בין קייג' לדמות של פדרו פאסקל, שהימם אותי לחלוטין עם ההופעה המשעשעת והמקסימה שלו. לא הייתי מנחש ששחקן אחר יתעלה על קייג' בסרט שנעשה עליו. מדהים.
היו כמה סרטים שצפיתי להם ולא ממש עבדו עבורי. "אמסטרדם", "אנצ'ארטד", "ליקריץ פיצה", "מוות על הנילוס", כולם היו חוויות מעט מאכזבות. על האכזבות האמיתיות של השנה כבר הרחבתי בכתבה המתאימה, אם כי תמיד שווה להזכיר שוב כמה אני מתוסכל מ"דוקטור סטריינג' במימדי הטירוף" ו"רדופה" או ש"אל תדאגי יקירתי" הוא אסון בקנה מידה אסטרונומי שמפסיד רק על עיקרון ל"מורביוס", תועבת הקומיקס המדכאת ביותר של העשור.
איכשהו הכי טוב מכל ה"ככה-ככה" היה דווקא "העיר האבודה", שרק על הקמאו הפנטסטי שלו בתחילת הסרט מקבל כמה נקודות זכות שאני לא יכול לתת לסרטים האחרים בפסקה הזאת.
ונסיים עם הופעות השנה שלי:
פדרו פאסקל, "משקלו המסיבי של כישרון ענק"
קיקי פאלמר, "אין מצב"
קי הוי קואן, "הכל בכל מקום בבת אחת"
לא בחירות מאוד מפתיעות או מעניינות, אבל אני לא יכול להתכחש ללב שלי. אלה ההופעות שהוציאו ממני הכי הרבה רגשות השנה. פדרו פאסקל ממש הפתיע בתפקיד שלו, לגנוב את ההצגה מניקולס קייג' בסרט שנושא את שמו זה הישג לא מבוטל כאמור; קיקי פאלמר סחבה לפעמים את הסרט של פיל כשדניאל קאלויה לא קיבל מספיק עם מה לעבוד; וקי הוי קואן הרשים הכי הרבה בתוך קאסט של אול סטארס שבו לכולם מגיע המקום הראשון הזה. אם הייתי יכול, הייתי נותן את הופעת השנה לכל הקאסט של "הכל בכל מקום בבת אחת", אבל נסתפק בייצוג בודד.
זהו, נגמרה שנה נוספת. לא הספקתי יותר מדי אבל לפחות לא ירדתי יותר מדי מהשיא של שנה שעברה. ההתמדה השתלמה, והקולנוע היה שם בשבילי השנה כשהייתי זקוק לו. למרות האכזבות, היו השנה כמה מהסרטים האהובים עליי של השנים האחרונות, ואני מרוצה ממה שהספקתי. נקווה ששנה הבאה תהיה טובה באותה המידה ואפילו יותר.
תודה כמובן לכל הצוות של עין הדג על הכתבות, הביקורות, הסינמונדיאל המהנה ושאר ירקות. נתראה בשנה הבאה!
ראיתי 31 סרטים מהרשימה
קצת פחות משנים קודמות אבל לא מעט מהסרטים מאוד מוצלחים אז מבחינתי מדובר בשנה טובה מאוד.
לא אהבתי
31.סנולנד
ככה ככה
30.ג'וג'וטסו קאיזן
29.סמטת הסיוטים
28.דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף
27.תור: אהבה ורעם
26.אל מטורף
25.בתולים
אהבתי
24.קדימה קדימה
23.באטמן
22.רכבת הקליע
21.אמהות אמיתיות
20.הנהגת של מר יוסוקה
19.משולש העצבות
18.לברוח
17.האדם הגרוע בעולם
16.חומוס FULL טריילר
15.שלום ולא להתראות
14.אתנה
13.בלפסט
שקלתי להכניס לחמישייה
12.ליקריץ פיצה
11.קימי
10.החיים שאחרי
9.רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית
8.לונאנה: יש יאק בכתה
7.אינו-הו
6.לאן את הולכת אאידה
טופ 5
5.סינמה סבאיא
4.RRR
3.קולות רקע
2.הכל בכל מקום בבת אחת
1.גלגל המזלות
סרט השנה מבין מה שלא נכנס לסקר: מעבר לשתי הדקות הנצחיות
הופעות
כמעט נכנסו
כולם-סינמה סבאיא
זואי קרביץ-קימי
ג'נה אורטגה-החיים שאחרי
יאסנה דוריצ'יץ'-לאן את הולכת אאידה
מריה בלקין וולדימיר פרידמן-קולות רקע
מישל יאו,סטפני הסו וקי הוי קואן-הכל בכל מקום בבת אחת
טופ 3
3.ראם צ'אראן-RRR
2.פוסאקו אוראבה-גלגל המזלות
1.קוטונה פורוקאווה-גלגל המזלות
הימורים לסקרי סרט השנה והופעת השנה
סרט
טופ 10
1.הכל בכל מקום בבת אחת
2.באטמן
3.טופ גאן
4.רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית
5.אוואטר
6.RRR
7.פינוקיו
8.הפייבלמנים
9.אין מצב
10.אדומה אש
11-30
11.בלפסט
12.ליקריץ פיצה
13.מלך הצפון
14.רכבת הקליע
15.אלביס
16.משולש העצבות
17.מוזר: הסיפור של אל ינקוביק
18.החליפה
19.האדם הגרוע בעולם
20.סינמה סבאיא
21.תור
22.דוקטור סטריינג'
23.צ'יפ ודייל יחידת הצלה
24.הנהגת של מר יוסוקה
25.בחורים טובים
26.הפנתר השחור
27.חומוס FULL טריילר
28.מרסל הקונכייה עם הנעליים
29.המפלצת מהים
30.גלגל המזלות
הופעת השנה
טופ 10
1. מישל יאו-הכל בכל מקום בבת אחת
2.טום קרוז-טופ גאן
3.דניאל רדקליף-ווירד אל
4.סטפני הסו-הכל בכל מקום בבת אחת
5.קי הוי קואן-הכל בכל מקום בבת אחת
6.אלנה חיים-ליקריץ פיצה
7.אוסטין באטלר-אלביס
8.רוברט פאטינסון-באטמן
9.חואקין פיניקס-קדימה קדימה
10.ג'אנל מונה-Glass Onion
11-20
11.אנה דה ארמאס-בלונדינית
12.פיטר דינקלג'-סיראנו
13.קיקי פאלמר-Nope
14.מארק ריילנס-החליפה
15.ג'נה אורטגה-החיים שאחרי
16.דאנה איבגי-סינמה סבאיא
17.מישל וויליאמס-הפייבלמנים
18.גבריאל לבל-הפייבלמנים
19.רנאטה ריינסב-האדם הגרוע בעולם
20.הידטושי נישיג'ימה-הנהגת של מר יוסוקה
חוץ מ"אווטאר" - כל הכבוד.
(ל"ת)