זולנדר

שם רשמי
זולנדר
שם לועזי
Zoolander
סרט מס' 1 בסדרת זולנדר

במקור: Zoolander
במאי: בן סטילר
תסריט: בן סטילר, דרייק
סאת'ר, ג'ון המבורג

שחקנים: בן סטילר, אוון
ווילסון, ביל פרל, מילה

ג'ובוביץ', ג'רי סטילר,
דייויד דוכובני

כל תלמיד שנכח לפחות בשיעור אזרחות אחד יודע: ריכוז סמכויות זה דבר רע. הרעיון שבבסיס פיזור הסמכויות הוא פשוט – הרשויות במדינה דמוקרטית מגבילות ומפקחות אחת על השניה. כך גם בעולם הקולנוע: אם התסריטאי כתב תסריט שאינו מוצלח, הבמאי צריך לשים לב לכך. אם הבמאי לא שם לב לעניין – המפיק אמור לעורר בו את חוש הביקורת. אם שלושתם לא עשו זאת צריך השחקן הראשי לסרב בנימוס להצעה המפתה ולעבור לפרויקט הבא שלו. הבעיה מתעוררת כשכל ארבעת האנשים הללו הם אותו האדם. במצב כזה, אלא אם כן שם המשפחה שלך הוא שפילברג, סביר להניח שהסרט ייפול לכמה בורות עמוקים. כל זה לא מנע מבן סטילר (שלא התגלה כבנו האובד של שפילברג), להיות הבמאי, התסריטאי, המפיק והכוכב הראשי של הסרט 'זולנדר'. רק תפקיד המאפר הראשי נותר חף מכל מגע סטילרי וגם הוא וודאי ניצל מכך בכוח הזרוע. בשל כך לא הפתיעה אותי העובדה שהסרט 'זולנדר' הוא בור אחד עמוק.

ככל פארודיה שמכבדת את עצמה, גם עלילת הסרט 'זולנדר' היא אווילית ומטופשת: דרק זולנדר (בגילומו של… בן סטילר) הוא הסטיגמה של דוגמן צמרת מצליח ודביל במיוחד. פניו וגופו מרוחים על פני כל שלט חוצות רם ועל כל פוסטר רענן. זה המקום לציין שבן סטילר הוא אולי קומיקאי ושחקן מוכשר, אבל כל קשר בינו לבין "יופי" מקרי בהחלט. סטילר מזכיר (במקרה הטוב) את החנבץ מהיסודי שמקפיד ללכת כל החורף בסנדלים עם גרביים. למעשה, "סקס אפיל" הוא מונח שמתאים יותר למעבדי-מזון מאשר לבן סטילר. לעומתו ניצב דוגמן צמרת העונה לשם 'הנזל', אשר להפתעתי התברר שאינו מגולם בידי בן סטילר, אלא אוון ווילסון דווקא. ווילסון, בשיער בלונדיני גולש וגוף חטוב כהלכה, עונה יותר על דרישות הקדם לתפקיד הדוגמן. הסרט נפתח כשזולנדר מפסיד את תואר דוגמן השנה לטובתו של הנזל לאחר שלוש זכיות רצופות בתואר הנכסף. זולנדר מתמודד עם הכשלון הצורב בפרישה מהירה מעולם הזוהר.

מנגד רוחשות מזימות אפלות: ראשי תעשיית האופנה זוממים לחסל את ראש ממשלת מלזיה עקב כוונתו למגר את תופעת העסקת הילדים בעבודות כפיים קשות: תעשיית האופנה נהנית רבות מניצול הילדים לעבודה וכדי להבטיח את המשך הניצול מתקבלת ההחלטה לשלוח דוגמן זכר (ידוע שדוגמנים זכרים הם מטומטמים וצייתנים) כדי להתנקש בחיי ראש ממשלת מלזיה. האיי.קי של זולנדר שואף חזק מאוד לכיוון החד ספרתי ועל כן הוא נבחר כדוגמן המושלם למשימה. המעצב מוגאטו (וויל פרל) בתפקיד הרע הראשי אמור לשטוף את מוחו של זולנדר כדי לגרום לו לבצע את הרצח ואת כל הסיפור המגוחך הזה מנסה למנוע עיתונאית נמרצת במירוץ נגד הזמן (או נגד העצבים של הצופה).

אבל לא לשם הסיפור נתכנסנו כאן היום, אלא לשם הצחוקים ובבחינה הזו 'זולנדר' נכשל ובגדול: מה שאולי הצחיק את סטילר ואת חבר מרעיו מצליח להעלות אך ורק גיחוך קלוש פה ושם בקרב הקהל, וחבל, כי פוטנציאל דווקא היה – פארודיה שמוקדשת רובה ככולה לעולם האופנה טרם הופיעה על מסכנו ויש הרבה על מה לצחוק בנושא הזה. הקטעים המוצלחים כמו בדיחות על דוגמני ידיים, סצינת דו-קרב בהליכה על מסלול דוגמנות ואיזכורים לסרטים מפורסמים נבלעים בשטף חידודים לא מחודדים. הבדיחות מעוררות את הרושם שהן נלקחו כמעט כולן ממפגשי דאחקות של החבר'ה של סטילר, ובמבחן האולטימטבי אין לזולנדר מה להציע מלבד חיוך מהוסס מדי פעם.

מבחינות אחרות הסרט יותר מצליח: כיאה למוצר שמשתתף בו בית היוצר של MTV, פסקול הסרט מושקע וקצבי. העיצוב ניכר בכל – בדגמי ביגוד מופרעים ומסוגננים (תענוג לחשוב כיצד אולץ סטילר להידחק לחליפות המזעזעות שלו), בצילום תזזיתי, בתסרוקות חשודות ובצבעוניות מתפרצת בכל סצינה וסצינה. בנושא הזה לא חיפפו ולו לרגע – כל כפתורון בדש בגדי השחקנים עבר עיצוב קפדני וכל שערה אקראית על הסט נמרחה בג'ל בוהק ויוקרתי. מהצד הויזואלי הסרט מהנה מאוד לצפייה, אם כי לא מומלץ לחולי לב וללוקים במחלת האפילפסיה.

סטילר לא עצר בהשתלטות עוינת על כל תפקיד פנוי, ודאג להביא גם את אבא'לה – ג'רי סטילר – בתפקיד סוכן הדוגמנים של זולנדר. ג'רי, שבימים עברו כיכב כאבא של ג'ורג' מסיינפלד, דובק גם הפעם במסורת הטייפ-קאסטינג של הזקן הנוירוטי. אל דאגה, שטף הכוכבים לא נעצר כאן: מילה ג'ובוביץ', דיוויד דוכובני וג'ון וויט מאיישים תפקידי משנה ביזאריים לא פחות מזה של ג'רי סטילר וגלריית מפורסמים ענקית, החל בדונלאד טראמפ דרך כריסטיאן סלייטר וכלה בדיוויד בואי מפציעה לשניה ורבע על המסך כדי לתרום לסרט את שני הגרוש שלה, בדרך כלל בנוסח "היי גיא". אם לסרט היה מסר עמוק יותר מזה, הוא כנראה חמק לו החוצה בזמן ההפסקה, בדומה ליושבים לצידי.

אני רוצה לסיים בפניה אישית לבן סטילר: חומד, אני יודעת שנורא רצית לעשות סרט חביב. בפעם הבאה, כדאי שתבחר לך רק עיסוק אחד והרשה לי להמליץ לך להתמקד במשחק בלבד. פשוט אי אפשר להיות גם יושב ראש ועדת הכיתה וגם ראש ועדת הקישוט.