במקור: Maria Full of Grace
תסריט ובימוי: ג'ושוע מרסטון
שחקנים: קטלינה סנדינו מורינו, יני פאולה וגה, חיולייד לופז, פטרישה ראה
"דניאלה היקרה,
שמי מ. ואני בת שבע עשרה. לאחרונה התחלתי לחשוד שאני בהריון וגם המחזור שלי מתעכב כבר חודשיים. החבר שלי אידיוט ועוד לא גיליתי למשפחה. הציעו לי לעבוד בתחום מפוקפק למדי תמורת סכום כסף לא גבוה במיוחד, אבל יותר ממה שאפשר להשיג בעירנו הקטנה. בנוסף, כל הזמן מסתובב פה איזה במאי שמשוכנע שזה סרט אינדי ולכן אני חייבת לקחת את ההצעה (כי אנשים מסכנים מצטלמים טוב). מה עלי לעשות? האם עלי להתעמת עם משפחתי ולגלות לה על ההריון? אולי בכלל כדאי למצוא קודם עבודה חדשה שתוכל לפרנס אותי ואת התינוק בלי להסתבך עם החוק?
מקווה שתעני לי במהרה, מתוסכלת מקולומביה."
'מריה הלבנה' מציג בבסיסו סיטואציה דומה, רק בלי השאלות לענות עליהן. אבל זה לא נורא. הוא סרט בסדר. פה גם מתחילה הבעיה שלי כמבקר: הסרט הזה הוא בסדר. הוא לא משעמם, הוא לא נושא על עצמו יומרות אמנותיות אדירות ללא כיסוי, אין שום תחום שבו אפשר להצביע על ליקויים בולטים, אבל קשה גם למצוא תחום שבו ניתן להפליג בשבחים. בשביל סרטים כאלה המציאו כנראה את הביטוי "שיהיה". אני לא מתכוון לזלזל, חלילה, באיכותו של הסרט, אבל הרשו לי לשמור על איפוק מופגן.
הכל מתחיל כשמריה אלוורז (קטלינה סנדינו מורינו, Oh my), נערה קולומביאנית שחיה בעיירה קטנה בסמוך לקו המשווה, שתי דקות מקו העוני, מגלה שהיא בהריון. החבר שלה מוכן, לאור הנסיבות, להתחתן איתה, למרות שהשניים רחוקים מלהיות זוג מהאגדות. סכסוך עם הבוס גורם למריה להתפטר מעבודתה באריזת זרי פרחים ולמצוא עצמה ללא מקור פרנסה לה ולתינוק העתיד לבוא. היא יוצאת לבוגוטה, העיר הגדולה, אבל עוד לפני שהיא מגיעה אל העיר היא מקבלת הצעת עבודה בתחום הייצוא המוביל של קולומביה: סמים. מבלי לחשוב יותר מדי (תהליך שמסתכם פחות או יותר ב"בא לך להבריח סמים?" – "אה… אוקיי"), היא מסכימה לתפקד כ'פרד' ולהעביר בקיבתה עשרות כמוסות ניילון המכילות הרואין.
מריה יוצאת בטיסה יחד עם חברתה בלנקה (שום קשר למפלץ הירוק מ'סטריט פייטר'), ובחורה מעט יותר מנוסה בתחום בשם לוסי. שלוש הפרדות הצעירות יודעות שהחלק הקשה עוד לפניהן. מילא לבלוע קונדומים שבכל אחד מהם כמות סם שיכולה לחסל אותן, אם ייפתח בטעות – הקטע הבאמת בעייתי הוא לעבור את המכס האמריקאי, לצאת בשלום משהייה בקרב סוחרי הסמים בניו ג'רזי, ולחזור לקולומביה. והכל כאשר הן מציבות בסכנה את גורל משפחותיהן, שעשויות להיפגע כעונש על הפאשלה הכי קטנה.
מרגע הנחיתה בארה"ב מתחילות, באמת, הצרות האמיתיות, אבל גם בשלב זה, העלילה דקה עד כדי כך שגילוי כל פרט נוסף יהיה ספוילר משמעותי. זה לא מותחן ריגול, רק מקרה פרטי של תופעה, המבוסס, כפי שהפוסטר מצהיר, על אלף סיפורים אמיתיים. וככזה, הסרט הוא, כאמור, בסדר. הבמאי/תסריטאי מספק לנו את המידע הנחוץ להתקדמות הסיפור ודואג שלא נשתעמם, כפי שקורה לעתים קרובות בסרטים המנסים להאיר את עינינו לעוני ואומללות בחלק זה או אחר של העולם. מצד שני, הוא גם לא נותן לנו להכיר את הדמויות מספיק מקרוב, או נותן להן עומק. כל הפעולות נראות קשורות ישירות לקו העלילה, אבל לא מספרות לנו שום דבר נוסף על הדמויות עצמן. כך, למשל, כשמריה רבה עם אחותה, הן פשוט מחליפות צעקות במשך שניות מספר ואז הכל נרגע. מה למדנו מזה על היחסים ביניהן, או על התחושות האמיתיות של שתי הצעירות שחולקות קורת גג? נאדה.
גם בתחום המשחק, ניתן להסתפק במחמאה מסוייגת ותו לא. מריה, או קטלינה סנדינו מורינו (Oh my), שמעולם לא שיחקה לפני כן, מקבלת בימים אלה לא מעט פרסים ומועמדויות ל"שחקנית השנה". עלי היא אמנם עשתה רושם של שחקנית לא רעה בכלל, ונראית כמו הליהוק המושלם לנערה מבולבלת-אך-בעלת-תושיה, שמנסה להסתדר בעולם זר ומוזר. אבל לכל אורך הסרט מריה לא אומרת יותר משני משפטים ברצף, וכל גילויי הרגשות שלה נעלמים בן רגע לטובת התקדמות העלילה. בכל פעם שהיא מתחילה להפגין איזשהו רגש, המצלמה עוברת לסצינה אחרת, או פשוט לשחקן/ית אחר/ת.
מי שכן ניתן לציין כחורגת מסבירות לא מספקת היא פטרישה ראה, המגלמת את קרלה, אחותה של לוסי החיה בניו יורק. קרלה היא אשת משפחה מבוססת, ונמצאת רחוק ככל האפשר מעולם הפשע בו מעורבת אחותה. בזמן הקצר יחסית בו ראה מופיעה על המסך, היא גונבת את ההצגה כאישה שרק רוצה שכולם יהיו מרוצים, מבלי לדעת את מטרתן האמיתית של הבנות.
אי אפשר להשתחרר מהתחושה שבידיו של במאי אחר, הסרט היה עשוי לצאת באמת מצוין, ולא סתם בסדר. מהסרט הזה לא ניתן ללמוד ברצינות על התנאים שמביאים נשים צעירות לסכן את עצמן בהברחת סמים קשים. המניעים של מריה, מעבר לכך שהיא זקוקה לכסף, לא ברורים, ובשום נקודה לא טורח הסרט להציב בפנינו התלבטויות או ספקות שהיא עשויה ואמורה להביע. בסופו של דבר, הסרט לא מראה לנו הרבה דברים שלא ראינו קודם, חוץ משיטה נוספת לעבור במכס. אני אזכור את זה בפעם הבאה שאני בחו"ל ובא לי לקנות מכונת אספרסו.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- סמים בקולומביה
- הרואין – הערכת סיכון
- מכס
- כך תבריחו סמים – רעיונות
- 8 ההברחות המשונות ביותר
עם היבול הדל הנוכחי
של סרטים גם סרט שהוא ממש בסדר מתבלט. אני כל הזמן מחכה לאיזשהו סרט שיתבלט מעבר לכולם, אמריקאי או זר, כזה שאולי יום אחד ארצה לרכוש אותו לאוסף שלי, אבל נכון לעכשיו כל סרט שהוא לא אכזבה מבחינתי זה גם כן משהו.
חי חי חי...
~חומר למחשבה~ חי חי חי…
המצאה שלי…
למה oh my אחרי שם השחקנית?
עכשיו אני מתלבטת אם לצפות בסרט. אני בן אדם שנורא לוקח ללב, וסרטים על סבלותיהם של אנשים לא עושים לי טוב. כשקראתי ביקורות אחרות ("חמישה כוכבים! מדהים! נוגע, מסעיר, אנושי, מרטיט, מרנין….") חשבתי שאולי יהיה בכל זאת שווה לנסות לצפות בזה. אני בטוחה שבעוד כמה חודשים יגיע הסרט לYES 3, וישודר באותו ערב עם איזו קומדיית נעורים קלילה או מרתון פרויקט Y 3, ואני, אנינה שכמותי, אבחר להתעדכן את מי הדיחו שבוע שעבר מהוילה, ולמה מסוכסכות ענבל ולילך על לבו של אסף.
למה oh my אחרי שם השחקנית
נסי לומר את השם שלה במבטא לטיני. זה בדיוק אותו המשקל כמו המשפט Lions and tigers and bears. oh, my מהקוסם בארץ עוץ.
לגבי ההתלבטות, הסרט כבר יצא בדויד. אם את לא חייבת תרגום, אפשר לראות בלי להוציא 35 ש"ח ובלי לחכות חצי שנה.
כי
דווקא ~חומר להברחה~
סרט הרבה יותר מבסדר.
נגיד את זה ככה: בתור סרט-אינדי "פשוט", שלא יכול ולא מנסה להיות גרנדיוזי או מתחכם, הסרט הזה הוא כמעט הכי טוב שיכול להיות. זה לא סרט מתח, אבל הוא מותח. הוא לא מנסה בכח "להגיד" משהו על הסחר בסמים, אבל הוא גם לא צריך. סחר בסמים זה רע, אבל אנשים שאין להם ברירה עושים את זה. לאיזה עוד מסר אפשר לצפות?
מה הסרט מלמד על תעשיית הסמים בקולומביה? שנערות צעירות נשלחות בקבוצות במטוסים לארה"ב תמורת כמה מאות דולרים. זה דבר אחד לקרוא את זה במשפט אחד שחור על גבי אינטרנט, ודבר אחר לחוות את זה "מבפנים" דרך צפיה בסרט. בקשר למניע, תתפלא, אבל "הייתי צריכה את הכסף" זה בהחלט מספיק לרוב האנשים. קשה לחיות בלי כסף.
בין הסרטים המוצגים כרגע בקולנוע, 'מריה הלבנה' נמצא סמוך לראש רשימת המומלצים שלי. אפילו למי שמפחד מסרטי אינדי ו"איכות".
נקודת ~חומר למחשבה~ וגם
:
אחרי הבדיקה במכס, אנשי המכס מגלים שהם לא יכולים, חוקית,
לעצור את מריה. אבל הם עדיין בטוחים שהיא מבריחה סמים. מה מונע בעדם מלהציב אחריה מעקב ולגלות לאן היא הולכת? למעשה, זה יהיה מטומטם מצידם לא לעשות את זה – בעיקר כשעל פי ההתרחשויות בסרט, הם היו צריכים לעקוב אחריה ארבע שניות בדיוק אחרי שהיא יצאה משדה התעופה. הנקודה הזאת היתה היחידה שבה האמינות של הסרט נפגעה ברצינות בעיני (יכול להיות שהיו עוד אי-דיוקים, אבל בתור אחד שלא התנסה בהברחת סמים מקולומביה קשה לי לשפוט).
חוסר בכסף זה לא רק מניע,
זה גם תירוץ.
בנוגע למניע וליחס המוסרי בקולומביה להברחת סמים
בהרבה מקומות בדרום אמריקה – ובלבנון, ובאפגניסטן – בהם מגדלים סמים ומפיצים אותם למערב, העיסוק הזה לא נחשב לרע כל כך, מוסרית. חלק מברוני הסמים בקולומביה, כמו פאבלו אסקובר האגדי (והמנוח), עובדים קשה על תדמית של "רובין הודים". הם תורמים מרווחיהם לעניים, במדינות שבהן הפערים החברתיים עצומים, ומשתפים פעולה עם תנועות מהפכניות שמנסות להפיל משטרים מושחתים. מעבר לזה, הרבה אנשים בעולם השלישי מאשימים את המערב, בייחוד את ארה"ב, בניצול כלכלי, ולא בלי סיבה טובה. זה גורם להם לראות הברחת סמים כדבר די נסבל מוסרית. הם אומרים משהו כמו: אם היה לנו סיכוי להתחרות במערב בצורה הוגנת, ולהרוויח מדברים אחרים, לא היינו מגדלים סמים, אז אל תאשימו אותנו.
ככה שבלי קשר לסרט, שנשמע לי מעניין, אפשר להניח שמבריחי סמים קולמביאניים צעירים רואים את ההברחה כעבודה רווחית מאוד ומסוכנת מאוד, אבל לא בלתי מוסרית מאוד.
השאלה המוסרית לא עולה בסרט.
להבריח סמים זה רווחי אבל מסוכן, אבל בשום מקום מריה או אף אחד מהמשתתפים האחרים לא עוצר לשקול אם זה מוסרי.
כתבת בתגובה שלך 'בקשר למניע, תתפלא, אבל ''הייתי צריכה את
הכסף" זה בהחלט מספיק לרוב האנשים. קשה לחיות בלי כסף.'
מה שאמרתי בא לחדד את הנקודה שלך: לא רק שמדובר פה בלעשות הרבה כסף, זה גם לעשות הרבה כסף בדרך שהחברה של מריה לא מגנה במיוחד. כלומר, לא רק שיש כאן מניע חיובי שגורם להבריח (כסף), גם אין כל כך מניע שלילי, שיגרום לא להבריח (ביקורת חברתית חזקה על סוחרי סמים).
ברור
קצת התחכמות מתבקשת: הסרט אומר הרבה על השאלה המוסרית של הסחר בסמים בכך שהוא לא אומר עליה כלום.
לא ראיתי,
אבל אף פעם לא טסתי מקולומביה לארה"ב. לאור כמות החומרים שעוברת בטיסות האלה, אני באמת לא אתפלא אם ארה"ב מפעילה אמצעים יוצאי דופן במקרה הזה.
סוכן מכס
יכול להיות מצב בו סוכן מכס יגש למישהו שמכחה למזוודות – אם יש לו מידע מודיעיני על אותו אדם.
וזה בדיוק מה שהפריע לי
אולי נעשיתי מפונק, אבל אני רוצה שיציגו לפני את דעתה של הדמות הראשית על מה שהיא עושה. מריה מגלה פחד מהסוחרים, אבל לא מביעה שום ספק לגבי העבודה. אם הדבר באמת מקובל בקולומביה, אני רוצה להבין את זה מבלי להיות קולומביאני. אני רוצה לדעת איך מריה, בתור נערה לא טיפשה בהריון שמבינה את הסכנות שניצבות בפניה, עוברת תהליך שלם של קבלת החלטה גורלית בתוך שני משפטים. יותר מזה, אני רוצה לדעת האם היא מצטערת על כך, או דווקא מרגישה שעשתה את הבחירה הנכונה. כל מה שקיבלתי מהסרט היה "מריה עושה ככה, עכשיו היא עושה ככה, מהשמו נכנס לתמונה, מריה מדברת עם מהשמו, מריה בוכה, מריה לא בוכה. חתוך למריה במטוס." לא קיבלתי מזה יותר משורת פעולות.
לאחרונה הסתיימה בכבלים העונה הראשונה של "הסמויה". הסדרה מציגה את סוחרי הסמים כטיפוסים פשוטים שמנהלים את העסקים כדרך חיים. אלא שהסדרה לא מסתפקת בלהציג את מה שהם עושים, אלא גם נותנת נימוקים מדוע צעירים נכנסים לעולם הפשע ולא מנסים למצוא חלופה. לפי הסמויה, רבים חוששים לחייהם, או פשוט מפחדים שיאמרו עליהם שהם לא גברים כי הם לא עוברים על החוק. אמנם 13 פרקים בני 50 דקות הם יותר זמן מסרט באורך מאה דקות (בערך), אבל אני חייב את הבסיס ללבטים ולהבין את הדמויות יותר לעומק כדי באמת להתרשם מסרט.
אני מניח שזו איזו בעית תקציב
או הפרדת סמכויות. לאנשי המכס יש סמכות בתוך שדה התעופה אבל ברגע שהיא יוצאת החוצה היא בסמכות האפ.די.איי. זה בטח לא אלמטרי במערכת בירוקרטית לתאם בין הרשויות…
מאיפה אני יודע כל כך הרבה? ראיתי את "טרמינל".
סרט לא מעודכן...
יש בימינו שיטות הרבה יותר מתוחכמות להבריח סמים
לדוגמא- מישהוא כתב מכתב אהבה, והאותיות במכתב היו כתובות ממריחואנה! (זה הכי מגניב שמצאתי עד עכשיו…)
חוצמזה, אם הם מבריחים סמים בקיבה, איך לעזאזל הם מוציאים את זה שהם מגיעים למחוז חפצם??
איכשהו לא נראה לי שזה יוצא בקקי…
נ.ב.- רד לא אמר שכתיבת "~חומר למחשבה~" בהודעות, גורמת לו לצרבת בלשון?!
אם כבר, אז כבר-~חומר למחשבה~
לא נראה לך, אבל...
המשפט ''מבוסס על אלף סיפורים אמיתיים''
עושה לי מנחוס עוד לפני שראיתי את הסרט או קראתי עליו משהו. מה זה "מובסס על אלף סיפורים אמיתיים?". סרט הוא סיפור של אדם אחד, לא תוצאות של דו"ח מחקר. בטח הסרט נראה כמו הפרצופים האלה שמראים בסדרות בערוץ 8: "זהו הפרצוף המורכב מפניהם של כל בני האדם בעולם. לכן הוא מושלם. אל תתווכחו איתנו. הוא מושלם וזהו".
''מבוסס על סיפור אמיתי'' יותר טוב?
אז בסדר – הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. באמת היתה אחת כזאת שהבריחה סמים (יש אפילו סיכוי לא רע שקראו לה מריה), רק שהיא לא עבדה באריזת פרחים אלא בקטיפת פומלות, וגם מה שקרה לה בארה"ב הוא לא *בדיוק* כמו שהוא מוצג בסרט, אבל בערך. השינויים הם לא יותר מכפי שנהוג לעשות בכל סרט "מבוסס על סיפור אמיתי". אני בטוח שיש עשרות מקרים כאלה שהם מספיק קרובים למה שמתרחש בסרט כדי שאפשר יהיה לטעון שהסרט מבוסס עליהם. למרות הבומבסטיות במשפט "מבוסס על אלף סיפורים אמיתיים", זה די מדויק.
מאיפה לך שזה לא מבוסס על 999 סיפורים אמיתיים?
אני לא מתה גם על ''מבוסס על סיפור אמיתי''
רוב הסרטים והסיפורים בעולם מבוססים הרי במידה כלשהי על משהו שהכותב ראה או חווה, גם אם הם מדע בדיוני.
לדעתי הכיתוב "מבוסס על סיפור אמיתי" הוא סוג של disclaimer שנועד לומר "הקטעים הלא אמינים בסיפור? – זה החיים, זה לא אני".
תראה, קראתי את הביקורות שלכם וכנראה שהתחושה שקיבלתי
מהמשפט הזה, לא מעידה על טיבו של הסרט. ובכל זאת, כשאומרים לי "מבוסס על סיפור אמיתי", אני יכולה לפחות לראות בעיני רוחי תסריטאי שישב וחשב "אוי, שמעתי את סיפורה של מריה והוא זיעזע/ריתק/עניין אותי. מעניין איך זה להיות מריה".
לעומת זאת, כשאני רואה "מבוסס על אלף סיפורים אמיתיים", אני ישר חושבת על תסריטאי שאומר "אוי, הנה תופעה חברתית מזעזעת. בואו נעשה על זה סרט שישנה את העולם". הציפייה שלי היא למשהו סכמטי ודידקטי יותר, פחות אנושי, עם התמקדות ב"בעיה", ולא באדם.
הסרט "כאוס" הוא דוגמא נגדית מצויינת. הוא העביר סיפור על זונה, שהיה ללא צל ספק סיפור *לא* אמיתי, ובכל זאת גרם לי להרגיש שאני מבינה מה עוברות זונות אלג'יראיות בפריז, ורוצה לעשות עם זה משהו. האם "כאוס" הוא מבוסס על אלף סיפורים אמיתיים? באותה מידה היה אפשר לכתוב "כן, עשיתי תחקיר".
''כאוס'' מעולה
קשה לי לחשוב על סרט אחר שראיתי, שהיה כל כך אישי ומעורר הזדהות עם הגיבורה, ובאותו זמן כל כך נוקב ויעיל בביקורת שלו על החברה (במיוחד ההתנהגות של המשפחה שלה. חלאות).
אלמנטים נוצריים?
סתם מתוך סקרנות – האם יש בסרט מוטיבים נוצריים? כי השם שלו בהחלט מרמז על כך (באופן די ברור, אפילו), אבל מהביקורת לא נראה שמדובר באלמנט מרכזי בסרט.
אם רוצים, אפשר למצוא אלמנטים
אבל חוץ משם הגיבורה והעובדה שהיא בהריון, לא רואים שום דבר בצפיה שטחית. יכול להיות שכמו בפוסטר, בליעת הקונדומים בסרט מזכירה אכילת לחם קודש בכנסיה, אני לא זוכר בדיוק. אני מניח שמי שמבין יותר בנצרות, יצליח למצוא יותר אלמנטים, אבל הם קבורים בתוך שכבה עמוקה של סאבטקסט.
אם רוצים, אפשר למצוא אלמנטים
מריה גם מסתובבת עם שרשרת עם צלב כל הסרט, זה די נפוץ. כמו הגיבורה בסרט, גם מריה נאלצה לנדוד כדי ללדת את ישו. הכותרת של הסרט באנגלית הרבה יותר מרמזת לנצרות מאשר הכותרת בעברית.
אני די בטוח שיש מוטבים נוצריים נוספים, ראיתי את זה מוזכר בעוד כמה ביקורות. בכל מקרה, אפשר להתעלם מזה בקלות.
הרבה נערות קולומביאניות מסתובבות עם שרשרת של צלב
מצד שני, מריה המקורית לא הרתה מבעלה (מריה בסרט בהריון מהחבר שלה), ילדה באורווה תחת כוכב זוהר במיוחד וזכתה לביקור משלושה חכמים שהביאו מתנות לתינוק הרך. לא ראיתי שום דבר מזה בסרט. השאלה היא האם יש אלמנטים של ממש בעלילה, או שזה בעיקר בדמיון. איך שלא יהיה, אני באמת לא מצפה מהצופה הישראלי הממוצע שיבחין במוטיב הזה.
קצת קלוש, אני יודע,
אבל עבודתה של מריה בתחילת הסרט היא הסרת קוצים מוורדים. יתכן וזה קשור לכתר הקוצים של אותו "מלך היהודים".