מריה הלבנה

מאת
אביעד שמיר
– פורסם ב 18 בדצמבר 2004Posted in: ביקורות

במקור: Maria Full of Grace
תסריט ובימוי: ג'ושוע מרסטון
שחקנים: קטלינה סנדינו מורינו, יני פאולה וגה, חיולייד לופז, פטרישה ראה

"דניאלה היקרה,
שמי מ. ואני בת שבע עשרה. לאחרונה התחלתי לחשוד שאני בהריון וגם המחזור שלי מתעכב כבר חודשיים. החבר שלי אידיוט ועוד לא גיליתי למשפחה. הציעו לי לעבוד בתחום מפוקפק למדי תמורת סכום כסף לא גבוה במיוחד, אבל יותר ממה שאפשר להשיג בעירנו הקטנה. בנוסף, כל הזמן מסתובב פה איזה במאי שמשוכנע שזה סרט אינדי ולכן אני חייבת לקחת את ההצעה (כי אנשים מסכנים מצטלמים טוב). מה עלי לעשות? האם עלי להתעמת עם משפחתי ולגלות לה על ההריון? אולי בכלל כדאי למצוא קודם עבודה חדשה שתוכל לפרנס אותי ואת התינוק בלי להסתבך עם החוק?

מקווה שתעני לי במהרה, מתוסכלת מקולומביה."

'מריה הלבנה' מציג בבסיסו סיטואציה דומה, רק בלי השאלות לענות עליהן. אבל זה לא נורא. הוא סרט בסדר. פה גם מתחילה הבעיה שלי כמבקר: הסרט הזה הוא בסדר. הוא לא משעמם, הוא לא נושא על עצמו יומרות אמנותיות אדירות ללא כיסוי, אין שום תחום שבו אפשר להצביע על ליקויים בולטים, אבל קשה גם למצוא תחום שבו ניתן להפליג בשבחים. בשביל סרטים כאלה המציאו כנראה את הביטוי "שיהיה". אני לא מתכוון לזלזל, חלילה, באיכותו של הסרט, אבל הרשו לי לשמור על איפוק מופגן.

הכל מתחיל כשמריה אלוורז (קטלינה סנדינו מורינו, Oh my), נערה קולומביאנית שחיה בעיירה קטנה בסמוך לקו המשווה, שתי דקות מקו העוני, מגלה שהיא בהריון. החבר שלה מוכן, לאור הנסיבות, להתחתן איתה, למרות שהשניים רחוקים מלהיות זוג מהאגדות. סכסוך עם הבוס גורם למריה להתפטר מעבודתה באריזת זרי פרחים ולמצוא עצמה ללא מקור פרנסה לה ולתינוק העתיד לבוא. היא יוצאת לבוגוטה, העיר הגדולה, אבל עוד לפני שהיא מגיעה אל העיר היא מקבלת הצעת עבודה בתחום הייצוא המוביל של קולומביה: סמים. מבלי לחשוב יותר מדי (תהליך שמסתכם פחות או יותר ב"בא לך להבריח סמים?" – "אה… אוקיי"), היא מסכימה לתפקד כ'פרד' ולהעביר בקיבתה עשרות כמוסות ניילון המכילות הרואין.

מריה יוצאת בטיסה יחד עם חברתה בלנקה (שום קשר למפלץ הירוק מ'סטריט פייטר'), ובחורה מעט יותר מנוסה בתחום בשם לוסי. שלוש הפרדות הצעירות יודעות שהחלק הקשה עוד לפניהן. מילא לבלוע קונדומים שבכל אחד מהם כמות סם שיכולה לחסל אותן, אם ייפתח בטעות – הקטע הבאמת בעייתי הוא לעבור את המכס האמריקאי, לצאת בשלום משהייה בקרב סוחרי הסמים בניו ג'רזי, ולחזור לקולומביה. והכל כאשר הן מציבות בסכנה את גורל משפחותיהן, שעשויות להיפגע כעונש על הפאשלה הכי קטנה.

מרגע הנחיתה בארה"ב מתחילות, באמת, הצרות האמיתיות, אבל גם בשלב זה, העלילה דקה עד כדי כך שגילוי כל פרט נוסף יהיה ספוילר משמעותי. זה לא מותחן ריגול, רק מקרה פרטי של תופעה, המבוסס, כפי שהפוסטר מצהיר, על אלף סיפורים אמיתיים. וככזה, הסרט הוא, כאמור, בסדר. הבמאי/תסריטאי מספק לנו את המידע הנחוץ להתקדמות הסיפור ודואג שלא נשתעמם, כפי שקורה לעתים קרובות בסרטים המנסים להאיר את עינינו לעוני ואומללות בחלק זה או אחר של העולם. מצד שני, הוא גם לא נותן לנו להכיר את הדמויות מספיק מקרוב, או נותן להן עומק. כל הפעולות נראות קשורות ישירות לקו העלילה, אבל לא מספרות לנו שום דבר נוסף על הדמויות עצמן. כך, למשל, כשמריה רבה עם אחותה, הן פשוט מחליפות צעקות במשך שניות מספר ואז הכל נרגע. מה למדנו מזה על היחסים ביניהן, או על התחושות האמיתיות של שתי הצעירות שחולקות קורת גג? נאדה.

גם בתחום המשחק, ניתן להסתפק במחמאה מסוייגת ותו לא. מריה, או קטלינה סנדינו מורינו (Oh my), שמעולם לא שיחקה לפני כן, מקבלת בימים אלה לא מעט פרסים ומועמדויות ל"שחקנית השנה". עלי היא אמנם עשתה רושם של שחקנית לא רעה בכלל, ונראית כמו הליהוק המושלם לנערה מבולבלת-אך-בעלת-תושיה, שמנסה להסתדר בעולם זר ומוזר. אבל לכל אורך הסרט מריה לא אומרת יותר משני משפטים ברצף, וכל גילויי הרגשות שלה נעלמים בן רגע לטובת התקדמות העלילה. בכל פעם שהיא מתחילה להפגין איזשהו רגש, המצלמה עוברת לסצינה אחרת, או פשוט לשחקן/ית אחר/ת.

מי שכן ניתן לציין כחורגת מסבירות לא מספקת היא פטרישה ראה, המגלמת את קרלה, אחותה של לוסי החיה בניו יורק. קרלה היא אשת משפחה מבוססת, ונמצאת רחוק ככל האפשר מעולם הפשע בו מעורבת אחותה. בזמן הקצר יחסית בו ראה מופיעה על המסך, היא גונבת את ההצגה כאישה שרק רוצה שכולם יהיו מרוצים, מבלי לדעת את מטרתן האמיתית של הבנות.

אי אפשר להשתחרר מהתחושה שבידיו של במאי אחר, הסרט היה עשוי לצאת באמת מצוין, ולא סתם בסדר. מהסרט הזה לא ניתן ללמוד ברצינות על התנאים שמביאים נשים צעירות לסכן את עצמן בהברחת סמים קשים. המניעים של מריה, מעבר לכך שהיא זקוקה לכסף, לא ברורים, ובשום נקודה לא טורח הסרט להציב בפנינו התלבטויות או ספקות שהיא עשויה ואמורה להביע. בסופו של דבר, הסרט לא מראה לנו הרבה דברים שלא ראינו קודם, חוץ משיטה נוספת לעבור במכס. אני אזכור את זה בפעם הבאה שאני בחו"ל ובא לי לקנות מכונת אספרסו.

תגיות: